מלכים א פרק י

מלכים א פרק י

(א) וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה מלכת שבא תמיד הייתה שומעת על גדולתו של שלמה המלך,[1] לְשֵׁם יְקֹוָק (מלכת שבא שמעה) שחכמתו של שלמה אינה חכמה טבעית אלא היא חכמה מה',[2] וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת מלכת שבא באה לפני שלמה כדי לנסות אותו על ידי שהיא תשאל אותו חידות. אם שלמה יצליח לפצח את החידות שתשאל אותו, תדע מלכת שבא שחכמתו של שלמה אינה חכמה טבעית, אלא היא חכמה מאת ה'[3]: (ב) וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד מלכת שבא הגיעה אל העיר ירושלים בעושר מאוד גדול. הנביא מפרט עתה את העושר הגדול שאיתו הגיעה מלכת שבא:[4] גְּמַלִּים נֹשְׂאִים (מלכת שבא הגיעה לירושלים עם) גמלים שהיו טעונים בדברים הבאים:[5] 1) בְּשָׂמִים 2) וְזָהָב רַב מְאֹד 3) וְאֶבֶן יְקָרָה (כן נשאו הגמלים) אבנים יקרות וחשובות,[6] וַתָּבֹא אֶל שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ מלכת שבא באה לפני שלמה ופרשה לפניו את כל סודותיה ושאלותיה שהטרידו אותה, ואת כל החידות שרק היא ידעה בלבבה את פתרונן[7]: (ג) וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ שלמה ענה על כל שאלותיה של מלכת שבא,[8] לֹא הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מִן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ לא היה דבר מכל חידותיה של מלכת שבא שנעלם משלמה. שלמה ענה למלכת שבא על כל חידותיה[9]: (ד) וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה מלכת שבא ראתה את חכמת שלמה ואת הבית הפרטי שהוא בנה, בית שהיה בנוי בחכמה[10]: (ה) וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וכן התפעלה מלכת שבא מהמאכלים ששלמה אכל, שגם הם היו מאוזנים מבחינה תזונתית ומועילים לבריאות,[11] וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וכן התפעלה מלכת שבא מכך שלכל אחד מהעבדים של שלמה היה מקום מיוחד שבו הוא היה,[12] וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וכן התפעלה מלכת שבא מכך שלכל אחד מהמשרתים של שלמה היה מקום מיוחד שממנו היה לו קל יותר לשרת את שלמה,[13] וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וכן התפעלה מלכת שבא מכך שלכל סוג משרת, היה סוג מלבוש ייחודי. המלבושים של כל אחד ממשרתיו ומעבדיו של שלמה נקבעו בהתאם לתפקידו ומעמדו של המשרת,[14] וּמַשְׁקָיו וכן התפעלה מלכת שבא מהמשקים של שלמה. היו לשלמה כל מיני סוגי משקאות שמלכת שבא התפעלה מהם,[15] וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְקֹוָק וכן התפעלה מלכת שבא מהמדרגה המיוחדת ששלמה עשה מעצי האלמוגים היוקרתיים, כדי לעלות מביתו לבית המקדש,[16] וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ לא היה במלכת שבא רוח מרוב התפעלות. הנביא אומר על דרך גוזמא שמרוב התפעלות מחכמת שלמה, היא כאילו התעלפה[17]: (ו) וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ מלכת שבא אמרה לשלמה המלך: אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי הדברים ששמעתי עליך בארצי הם דברי אמת,[18] עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ (הדברים ששמעתי עליך בארצי הם אמת) על מעשיך ועל חכמתך. התיאורים שבהם מתארים בארצי את מעשיך וחכמתך הם תיאורים נכונים[19]: (ז) וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי (מלכת שבא ממשיכה בדבריה אל שלמה) לא האמנתי לדברים ששמעתי עליך, עד שלא באתי וראיתי את הדברים בעיניי,[20] וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי (ועכשיו לאחר שראיתי את חכמתך בעיניי) התברר לי שאתה כל כך חכם, שגם כאשר הפליגו בסיפורים אודותיך, לא סיפרו לי אפילו על חצי מחכמתך,[21] הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי יש בך יותר חכמה וטוב ממה ששמעתי עליך בארצי[22]: (ח) אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ טוב לאנשיך (שיש להם מלך כזה),[23] אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ וטוב לעבדים שלך שעומדים לפניך תמיד ושומעים את דברי חכמתך[24]: (ט) יְהִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל יהי רצון שה' אלוקיך יהיה ברוך, כיוון שהוא שם אותך על כסא המלכות של ישראל. מלכת שבא אומרת שה' מבורך, כיוון שהוא מינה אדם חכם כשלמה למלוך על ישראל,[25] בְּאַהֲבַת יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מרוב שה' אוהב את ישראל לאורך כל הדורות, הוא מינה אותך להיות מלך עליהם, כדי שאתה תעשה להם משפט וצדקה, כדי שתשפוט אותם ותעשה להם חסדים[26]: (י) וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מלכת שבא נתנה לשלמה את הדברים הבאים: 1) מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב מאה ועשרים ככרות זהב, 2) וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד הרבה מאוד בשמים, 3) וְאֶבֶן יְקָרָה ואבנים יקרות וחשובות, לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה (הנביא מתאר את כמות הבושם הגדולה שמלכת שבא נתנה לשלמה ואומר) לא היה עוד פעם שהייתה כמות כל כך גדולה של בושם כמו כמות הבושם שמלכת שבא נתנה לשלמה[27]: (יא) וְגַם אֳנִי חִירָם אֲשֶׁר נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר בנוסף לכך שמלכת שבא נתנה לשלמה אבנים יקרות, גם האוניה של חירם שהביאה לשלמה זהב מאופיר (עליה מסופר בפרק ט'),[28] הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים הַרְבֵּה מְאֹד (האוניה של חירם שהביאה לשלמה זהב מאופיר) הביאה מאופיר הרבה מאוד עצי אלמוגים (עצים מיוחדים ונדירים),[29] וְאֶבֶן יְקָרָה (וכן הביאה איתה האוניה של חירם מאופיר) אבנים יקרות וחשובות[30]: (יב) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲצֵי הָאַלְמֻגִּים שלמה בנה מעצי האלמוגים שהביאו לו מאופיר את הדברים הבאים:[31] 1) מִסְעָד לְבֵית יְקֹוָק וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ עליה דרכה היו עולים מביתו, בית המלך, לבית המקדש,[32] 2) וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים וכלי נגינה ללויים ששרו בבית המקדש. כלי נגינה אלו היו כינורות ונבלים,[33] לֹא בָא כֵן עֲצֵי אַלְמֻגִּים וְלֹא נִרְאָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה מאז שהאוניה של חירם הביאה את עצי האלמוגים מאופיר, ועד לזמן כתיבת ספר מלכים על ידי ירמיה הנביא, מעולם לא באה כמות כל כך גדולה של עצי אלמוגים לארץ ישראל, ולא נראו עצי אלמוגים גדולים כל כך כמו עצי האלמוגים שהביאה האניה של חירם[34]: (יג) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה שלמה המלך לימד את מלכת שבא הרבה חכמה,[35] מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן לָהּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וזאת בנוסף למתנות הרבות שנתן לה שלמה בנדיבות רבה,[36] וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ מלכת שבא ועבדיה פנו וחזרו לארצה של מלכת שבא[37]: (יד) וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת משקל הזהב שהגיע לשלמה בכל שנה היה,[38] שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכַּר זָהָב (משקל הזהב שהגיע לשלמה מאופיר בכל שנה היה) היה שש מאות שישים ושש ככרות זהב[39]: (טו) לְבַד שש מאות שישים ושש ככרות הזהב שהגיעו לשלמה מאופיר, אינם כוללים את הזהב שבא לשלמה ממקורות נוספים:[40] 1) מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים מיסים שגבה שלמה מהסוחרים הקטנים,[41] 2) וּמִסְחַר הָרֹכְלִים וממיסים שגבה שלמה מסוחרי הבושם,[42] 3) וְכָל מַלְכֵי הָעֶרֶב ומהמיסים שגבה שלמה ממלכי ערב,[43] 4) וּפַחוֹת הָאָרֶץ ומהמיסים שגבה שלמה משליטי הארץ, שכל אחד מהם שלט על אזור מוגדר ומסוים[44]: (טז) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה שלמה עשה מאתיים שריונות שתפקידם להגן על הלוחם,[45] זָהָב שָׁחוּט (השריון היה עשוי) זהב מובחר. למרות שבדרך כלל מכינים את השריון ממתכת, שלמה שהיה עשיר גדול הכין את השריון מזהב,[46] שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב יַעֲלֶה עַל הַצִּנָּה הָאֶחָת כדי להכין כל אחד ממאתיים השריונות, היה צורך להתיך שש מאות דינרי זהב[47]: (יז) וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מָגִנִּים זָהָב שָׁחוּט שלמה הכין מזהב מובחר גם שלש מאות מגינים,[48] שְׁלֹשֶׁת מָנִים זָהָב יַעֲלֶה עַל הַמָּגֵן הָאֶחָת כדי להכין מגן אחד, היה צורך להתיך שלש מנים של זהב (כלומר: שלש מאות דינרי זהב),[49] וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן שלמה הניח את השריונים ואת המגינים בבית יער הלבנון המוזכר בפרק ז' (שהיה ביתו של שלמה)[50]: (יח) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל שלמה עשה כסא גדול העשוי משן פיל,[51] וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז שלמה ציפה את הכסא בזהב מזוקק[52]: (יט) שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּה כדי לעלות לכסא היה צורך לעלות שש מדרגות,[53] וְרֹאשׁ עָגֹל לַכִּסֵּה מֵאַחֲרָיו המשענת של הכסא הייתה עגולה למעלה,[54] וְיָדֹת מִזֶּה וּמִזֶּה משני צדדיו של הכסא היו משענות לידיים,[55] אֶל מְקוֹם הַשָּׁבֶת (המשענות היו) ליד המקום בו ישב שלמה, וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת שני אריות עשויים מזהב עמדו ליד המשענות[56]: (כ) וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיִים עֹמְדִים שָׁם עַל שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה היו שנים עשר אריות עשויים מזהב שעמדו על המדרגות העולות לכסא. בכל אחד מצדדי המדרגה (ימין ושמאל) עמד אריה אחד,[57] לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל מַמְלָכוֹת לא הייתה ממלכה אחת בכל הממלכות שבה נעשה כסא כזה[58]: (כא) וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב כל הכלים בהם השתמש שלמה לאכול ולשתות,[59] וְכֹל כְּלֵי בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן וכן כל הכלים בהם השתמש שלמה בבית יער הלבנון (שהיה ביתו כפי שכתוב בפרק ז'),[60] זָהָב סָגוּר (הכלים בהם השתמש שלמה לשתות והכלים בהם השתמש בבית יער הלבנון) היו עשויים מזהב מובחר,[61] אֵין כֶּסֶף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה שלמה לא הכין את השריונות והכלים מכסף, כמו שנהוג להכין לפחות חלק מהכלים מכסף, היות והכסף היה מצוי מאוד בימיו, משום שהוא היה עשיר גדול, ולכן הוא רצה להכין את הכלים מזהב, על מנת שהכלים ייראו מכובדים[62] : (כב) כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם (לשלמה היה הרבה מאוד כסף) מכיוון שלשלמה הייתה אוניה שהייתה הולכת לתרשיש, לאפריקה,[63] עִם אֳנִי חִירָם (האוניה של שלמה הייתה הולכת לתרשיש) יחד עם האוניה של חירם,[64] אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ פעם בשלש שנים הייתה האוניה חוזרת מתרשיש (מאפריקה) לארץ ישראל,[65] נֹשְׂאֵת האוניה מתרשיש הייתה נושאת בחזרתה לארץ ישראל את חמשת הדברים הבאים: 1) זָהָב 2) וָכֶסֶף 3) שֶׁנְהַבִּים שיני פיל,[66] 4) וְקֹפִים 5) וְתֻכִּיִּים טווסים[67]: (כג) וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ שלמה המלך גדל והיה חשוב יותר משאר מלכי הארץ,[68] לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה חשיבותו של שלמה התבטאה בכך שהוא היה עשיר יותר וחכם יותר משאר מלכי הארץ[69]: (כד) וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה כל האנשים בארץ היו רוצים לראות את שלמה,[70] לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ (האנשים רצו לראות את שלמה) כדי לשמוע את דברי חכמתו שה' נתן בליבו[71]: (כה) וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ האנשים שעלו אל שלמה היו מביאים לשלמה בתור מנחה את שבעת הדברים הבאים: 1) כְּלֵי כֶסֶף 2) וּכְלֵי זָהָב 3) וּשְׂלָמוֹת 4) וְנֵשֶׁק 5) וּבְשָׂמִים 6) סוּסִים 7) וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה בכל שנה כשהיו באים, היו מביאים דברים אלו למנחה (מנהגם היה לבוא אל אל שלמה פעם בשנה)[72]: (כו) וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים על ידי המנחות שבאו לפניו, שלמה אסף לעצמו מרכבות ופרשים נוספים על המרכבות והפרשים המוזכרים בפרק ה',[73] וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב לשלמה היו אלף וארבע מאות מרכבות,[74] וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים (וכן היו לשלמה) שנים עשר אלף פרשים,[75] וַיַּנְחֵם שלמה חילק את המרכבות ואת הפרשים, והוא הניח אותם בשני מקומות שונים:[76] בְּעָרֵי הָרֶכֶב חלק אחד של המרכבות והפרשים, הניח שלמה בערים שהוא בנה שנקראות "ערי הרכב", והן היו מיועדות לכך,[77] וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם וחלק אחר של המרכבות והפרשים הניח שלמה איתו בירושלים[78]: (כז) וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים שלמה הניח את הכסף ברחובות ירושלים כאילו שהכסף היה אבנים (אך לא ניתן היה לגנבם מרוב גודלם). הנביא מתאר על דרך גוזמא את כמות הכסף ששלמה נתן ברחובות ירושלים, ואומר, ששלמה נתן ברחובות ירושלים כמות גדולה כל כך של כסף, כאילו שכמות הכסף הייתה שווה לכמות האבנים שהיו ברחובות,[79] וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים ואת הארזים, עצים חשובים ונדירים ביותר, שם שלמה ברחובות ירושלים כאילו שהם היו עצי שקמה. השקמים היו עצים פשוטים, והארזים היו עצים חשובים ונדירים, והכתוב אומר ששלמה שם ברחובות ירושלים עצי ארז חשובים כאילו שהם היו עצים פשוטים ומצויים,[80] אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב השקמים גדלים בכמויות גדולות בשפלה, בעמק[81]: (כח) וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם מקור הסוסים של שלמה היה ממצרים,[82] וּמִקְוֵה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר וכן לקח שלמה סוסים ממקום אחר שנקרא "קוה", שם הוא לקח אותם לפי מחיר שסוכם בינו לבין סוחרי קוה[83]: (כט) וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף כדי להוציא סוסים למרכבה ממצרים ולהעלותה לארץ ישראל (כל מרכבה הייתה זקוקה לארבעה סוסים שיוליכו אותה), המחיר היה שש מאות שקלי כסף,[84] וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה כך שמחיר כל סוס בנפרד עלה מאה חמישים שקלי כסף,[85] וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יֹצִאוּ ובמחיר הזה מכרו המצרים סוסים גם למלכי חת וארם[86]:

[1] רד"ק. מהר"י קרא: בספר בן סירא כתוב שמלכת שבא הייתה אימו של נבוכדנצר ונולדה מבני הפילגשים שאברהם שילח מעל יצחק בנו. מלבי"ם: מלכת שבא שמעה על חכמתו של שלמה על ידי העבדים שעברו דרכה באוניה של חירם וסיפרו על חכמתו.

[2] מצודות. רד"ק: רוב האנשים העוסקים במלאכות החיצוניות אינם עושים זאת לשם ה' ואילו שלמה כן עשה זאת לשם ה' וזה מה שרצתה מלכת שבא לבדוק. רלב"ג הסביר "לשם ה'" בשלש אופנים. האופן הראשון הוא כמו שהסברנו בביאור שהכוונה היא שחכמתו של שלמה הייתה על טבעית מאת ה' וכתב בסוף שזה הפירוש שנראה לו נכון. האופן השני הוא ששלמה השיג את חכמתו על ידי שהיה דבק בה'. האופן השלישי הוא ששלמה השתמש בחכמתו לשם ה' (אופן זה דומה לפירוש הרד"ק).

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] תרגום.

[6] מצודות.

[7] מצודות. מלבי"ם: חכמתו של שלמה הייתה בכך שהוא הבין ממה שמלכת שבא דיברה את מה שבליבה.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] רלב"ג.

[11] רלב"ג. מלבי"ם: הכוונה היא שראתה ששולחנו חשוב יותר משולחן שאר המלכים.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה שלעבדיו של שלמה היו מלבושים חשובים יותר ממה שאדם רגיל היה לבוש בביתו.

[15] מלבי"ם.

[16] רש"י. תרגום יונתן: הכוונה למעלוך שהיו בבית המקדש עצמו. לא זכיתי להבין את דבריו שהרי בפסוקים לא כתוב שהיו מדרגות בבית המקדש חוץ ממדרגות הלולים.

[17] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה שמלכת שבא הבינה שאין לה רוח חכמה בהשוואה לשלמה.

[18] תרגום.

[19] תרגום.

[20] תרגום. מלבי"ם: הסיבה שמלכת שבא לא האמינה למה שסיפרו על חכמת שלמה היא משום שבדרך כלל אדם לא יכול להיות שלם גם בחכמה עיונית וגם בחכמה מעשית.

[21] תרגום.

[22] מצודות. רלב"ג כתב גם כן כך בפירושו הראשון וכתב שלפי זה המילים "אשר שמעתי" מוסבים על המילים "הוספת חכמה וטוב". בפירושו השני כתב שכוונת "אל השמועה" היא "על השמועה" ולפי זה אין צורך לסדר אחרת את מילות הפסוק.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] רלב"ג.

[28] תרגום. מלבי"ם: מאחר והכתוב סיפר לנו על התפעלות מלכת שבא מהעליה שהייתה עשויה מאלמוגים, סיפר עתה הכתוב כיצד באו האלמוגים לידו של שלמה.

[29] מצודות.

[30] עיין בביאורנו בפסוק ב'.

[31] תרגום.

[32] מצודות. רש"י: מדובר על רצפת העליה. רד"ק: מדובר על עמודים שהיו תומכים בתקרות העליה. רלב"ג: מדובר על מעקה.

[33] מצודות.

[34] מצודות. רד"ק: הכוונה שלפני שהביאו את עצי האלמוגים האלה, לא נראו עצי אלמוגים כאלה בארץ יהודה.

[35] רש"י לפי המצודות מדובר ג"כ בדברים יקרים שראתה בביתו ושאלה אותו.

[36] רש"י. מצודות: כאן הכוונה לחכמה. רד"ק: הכוונה כאן היא לזמרת הארץ.

[37] תרגום. מלבי"ם: הכתוב בא להראות לנו שמלכת שבא לא הגיעה סתם בדרך אגב אל שלמה, אלא היא באה במיוחד כדי לראות אותו, ולאחר שסיימה את פגישתה איתו, חזרה מיד אל ארצה.

[38] מצודות.

[39] רלב"ג. מצודות כתב שהכוונה היא לכמות הזהב שהגיעה לשלמה מאופיר. רש"י עושה חשבון כיצד מגיעים לשש מאות שישים ושש: חירם נתן לשלמה מאה ועשרים כיכרות, מלכת שבא נתנה לחירם עוד מאה עשרים כיכרות (סה"כ עד עתה מאתיים ארבעים) והאניה הביאה מאופיר עוד ארבע מאות ועשרים, סה"כ שש מאות ושישים ועוד שישה כיכרות שאיננו יודעים מהיכן הגיעו. אמנם רש"י חולק על רלב"ג ואינו סובר שמניין הכיכרות המוזכר הוא מניין כיכרות הזהב שהגיע לשלמה מאופיר.

[40] מצודות.

[41] מצודות. מהר"י קרא: התרים הם הסוחרים העוברים ממקום למקום בעוד שהרוכלים יושבים במקום אחד כדי למכור שם את מרכולתם. רד"ק: התרים – סוחרים קטנים שמתעסקים עם כמות קטנה של סחורה עם רווח גדול על כל מכירה. רוכלים – סוחרים גדולים המלבים כתב ההיפך. רלב"ג: סוחרים – אנשים המסתובבים בארץ על מנת למצוא בהם סחורות למכור. רוכלים – מוכרי בשמים שהיו מסתובבים פחות מהסוחרים כיוון שהיה ידוע להם מה הם מוכרים.

[42] מצודות.

[43] מצודות. תרגום: הכוונה למלכים שהיו בני ערובה תחת שלטונו של שלמה.

[44] מצודות.

[45] מצודות. רש"י: הצינה היא מעין מגן המקיפה את האדם משלש כיוונים.

[46] מצודות. רלב"ג: הכוונה בזהב שחוט היא לכך שבתהליך הכנת המגן, נעלם אדמומיות הזהב וכך היה חזק יותר. מהר"י קרא: הכוונה לזהב גמיש שניתן להכין איתו את השריון.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] תרגום.

[51] מצודות.

[52] מצודות. רש"י: זהב מופז הינו זהב מבהיק כמרגליות.

[53] מצודות.

[54] מלבי"ם. כתב רש"י שפירוש המילה "מאחריו" היינו שהכסא היה רחב, והמדרגות שעלו למעלה אל הכיסא היו מקיפים את הכיסא עד שמי שבא מול שלמה ומי שבא מצדדיו היו יכולים לעלות על הכיסא. מצודות: הכוונה שהייתה מעין כיפה עגולה שהייתה יוצאת מהמשענת מעל לראשו של מי שישב על הכיסא.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] מצודות. מלבי"ם: האריה הוא סמל שבט יהודה ושנים עשר האריות מסמלים את הדורות מדוד ועד ליעקב או משלמה עד ליהודה או לשנים עשר השבטים.

[58] תרגום.

[59] תרגום.

[60] תרגום.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] רד"ק. מלבי"ם: תרשיש היא בספרד ולא באפריקה.

[64] מצודות. מלבי"ם: שלמה הלך לשם עם חירם משום שחירם מלך שם.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] תרגום.

[69] תרגום.

[70] מצודות.

[71] תרגום.

[72] מצודות.

[73] מצודות. מלבי"ם: כאן מוזכרים הסוסים והמרכבות שהשתמש בהם לצורך המלחמות.

[74] תרגום.

[75] תרגום.

[76] מצודות. רש"י מחשב כמה מרכבות היו בכל אחד מהמקומות על פי פסוק בדברי הימים שם כתוב שהיו לשלמה אלף ושבע מאות מרכבות. אלף וארבע מאות היו בערי המרכבות ועוד שלש מאות היו בירושלים. רד"ק: יונתן תרגם "וינחם" = "ואשרינון" וכוונתו שאותו חלק שנשאר בירושלים, השאיר שם שלמה.

[77] תרגום.

[78] תרגום.

[79] מצודות. רש"י עמד על הסתירה בין הנאמר כאן שהכסף היה כאבנים לנאמר בפסוק כא' שהכסף לא היה נחשב כלל וכלל וכותב שלפני ששלמה נשא את בת פרעה, לא היה הכסף נחשב דבר, אך אחרי ששלמה נשא את בת פרעה, ערכו של הכסף עלה והיה נחשב כאבנים.

[80] מצודות. מלבי"ם: אנשי ירושלים היו בונים בתים מבתי ארז.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות, וזאת בניגוד למצרים שם לא התקיים משא ומתן והיה מחיר קבוע לסוסים. רש"י: אין מדובר כאן על שתי מקומות, אלא "מקוה" היינו מעין איגוד או הסתדרות מגדלי הסוסים שהם היו קובעים את מחיר הסוסים שבו מכרו את הסוסים. רד"ק: "מקוה" היינו חוט פשתן, והכתוב מציין שבנוסף לסוסים שהגיעו לשלמה ממצרים, הגיעו גם חוטים של פשתן משם. בשם אביו כתב שהכוונה היא שפרעה נתן לשלמה את האפשרות לשלוט על מוצא הסוסים ושלמה הוא שהיה מוכר את הסוסים לסוחרים השונים במחיר שהוא קבע ומקבל לעצמו את הכסף.

[84] מצודות.

[85] מצודות.

[86] רש"י. מצודות: הכתוב אומר שלמרות שהיה מרחק גדול יותר להביא את הסוסים לשלמה מאשר למלכי ארם וחת, בכל זאת לכבודו של שלמה גבו המצרים ממנו את אותו המחיר שהם גבו מארם וחת. לכאורה קשה על כך מאוד שהרי ארץ ישראל נמצאת בין מצרים ובין ארם.