מלכים א פרק יב

מלכים א פרק יב

(א) וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם רחבעם הלך לעיר שכם,[1] כִּי שְׁכֶם בָּא כָל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ כיוון שעם ישראל הגיע לעיר שכם כדי להמליך את רחבעם (למרות שמלך בן מלך לא צריך שימליכו אותו, עם ישראל התאסף להמליך את רחבעם בן שלמה משום שהםרצו להראות לו שהם יסכימו להמלכתו רק בתנאי שהוא יוריד מהם את עול המיסים, כפי שנראה בעז"ה בפסוקים הבאים)[2] : (ב) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט כאשר ירבעם בן נבט שמע ששלמה מת,[3] וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כאשר ירבעם שמע על מיתתו של שלמה, הוא היה עדיין במצרים, כיוון שהוא ברח משלמה,[4] וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם גם לאחר שהוא שמע על מיתתו של שלמה, ירבעם המשיך עדיין לשבת במצרים ולא חזר לארץ ישראל[5]: (ג) וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ לוֹ זקני ישראל שלחו שליחים כדי לקרוא לירבעם ממצרים. מטרתם הייתה שהוא יהיה האדם שידבר בשמם עם רחבעם,[6] וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל ירבעם וכל אנשי ישראל באו לפני רחבעם בשכם,[7] וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם ירבעם ואנשי ישראל דיברו אל רחבעם, לֵאמֹר כך אמרו ירבעם ואנשי ישראל בדבריהם אל רחבעם[8]: (ד) אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ אביך שלמה הקשה עלינו עם העול שהוא הטיל עלינו. העול הוא מוט ששמים על גבי הבהמה, אליו מחברים את המחרישה. אנשי ישראל דימו את שיעבוד המיסים שהטיל עליהם שלמה לעול כבד ששמים על צוואר הבהמה,[9] וְאַתָּה אולם אתה (רחבעם) אינך במעלת אביך, ואינך צריך כמות גדולה כל כך של אנשים שיישבו על שולחנך ולכמות גדולה כל כך של סוסים שנכלכל אותם. אנשי ישראל אמרו שהם הסכימו למיסים הגבוהים ששלמה הטיל עליהם, משום ששלמה היה במעלה גדולה והוא היה צריך לכלכל את כל האנשים שאכלו על שולחנו, ואת הסוסים הרבים שלו. אולם, רחבעם לא היה במדרגתו של שלמה, ולא היה לו צורך בכמות גדולה כל כך של אנשים שיישבו על שולחנו, וממילא העם רצה שרחבעם יוותר על כל הדברים האלה שעלו הרבה מאוד כסף לקופה הציבורית,[10] עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ אם עכשיו תקל מעלינו את העבודה הקשה שהטיל עלינו אביך, ואת העול הכבד של המיסים שהוא הטיל עלינו, נעבוד אותך ותמלוך עלינו[11]: (ה) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רחבעם אמר לירבעם ואנשי ישראל: לְכוּ עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים תחזרו לבתיכם וחכו שם במשך שלשה ימים,[12] וְשׁוּבוּ אֵלָי (בעוד שלשה ימים) תחזרו אליי ואענה לכם,[13] וַיֵּלְכוּ הָעָם העם חזר לביתו למשך שלושה ימים[14]: (ו) וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי רחבעם התייעץ עם היועצים הזקנים שהיו עומדים לפני שלמה ומייעצים לו כשהוא עוד היה חי,[15] לֵאמֹר כך שאל רחבעם את היועצים שייעצו לשלמה:[16] אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב אֶת הָעָם הַזֶּה דָּבָר מהי העצה העולה מהדיונים שביניכם שאתם תייעצו לי לענות לעם[17]: (ז) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר היועצים הזקנים אמרו לרחבעם: אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה אם ביום הזה, בתקופה הקרובה, אתה תדבר לבני ישראל בהכנעה, כפי שעבד מדבר אל אדונו,[18] וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים ובתקופה הקרובה אתה תעבוד את העם הזה בהכנעה ותדבר איתם בהכנעה, כלומר: אתה תסכים לבקשתם וגם תוסיף ותאמר להם דברים טובים ותסכים גם לדברים שהם לא ביקשו,[19] וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים (אם בתקופה הקרובה תיכנע לפני העם) העם יהיה משועבד אליך לאורך כל הימים שאחרי כן. היועצים אמרו לשלמה שאם הוא ייכנע עכשיו לדרישת העם, העם יקבל אותו למלך, ולאחר מכן הוא יוכל להטיל עליהם את הגזרות מחדש[20]: (ח) וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ רחבעם לא עשה כעצת הזקנים שייעצו לו מכיוון שעצתם לא מצאה חן בעיניו,[21] וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ אֲשֶׁר הָעֹמְדִים לְפָנָיו רחבעם התייעץ עם היועצים הצעירים שעמדו לפניו, שגדלו יחד איתו מאז שהם היו קטנים. הכוונה ליועצים עם פחות חכמת חיים מהיועצים שייעצו לשלמה[22]: (ט) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רחבעם שאל את היועצים הצעירים: מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי מהי העצה העולה מהדיונים שביניכם שאתם תייעצו לי שנענה יחד לעם,[23] לֵאמֹר כך אמר העם אליי:[24] הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ (העם אמר לי) תקל מעלינו את העול, את המיסים, שאביך העמיס עלינו[25]: (י) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ היועצים הצעירים שגדלו עם רחבעם ענו לו,[26] לֵאמֹר כך ענו היועצים הצעירים לרחבעם בתשובתם: [27] כֹּה תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ כך תענה לעם שפנה אליך בבקשה, לֵאמֹר כך אמר העם כשפנה אליך: [28] אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ אבא שלך (שלמה אביו של רחבעם) הטיל עלינו עול כבד, מיסים כבדים, ואנחנו רוצים שאתה תקל מעלינו עול זה, אנחנו רוצים שתוריד לנו מהמיסים שאביך הטיל עלינו,[29] כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם במילים אלה תענה את תשובתך אל העם:[30] קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי אפילו האצבע הקטנה שלי עבה יותר משתי המתניים של אבי. כלומר: אני אהיה מכובד יותר מאבי, ולכן גם אזדקק להעלות את המיסים כדי להרבות את מספר האנשים שיהיו על אוכלי שולחני, ואצטרך להרבות ולהחזיק יותר סוסים ממספר הסוסים שבהם החזיק אבי[31]: (יא) וְעַתָּה עכשיו, לאחר שאתם יודעים שמעלתי תהיה גדולה יותר ממעלתו של אבי,[32] אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד אבא שלי העמיס עליכם עול כבד, כלומר: הוא הטיל עליכם מיסים כבדים,[33] וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם ובגלל שמעלתי תהיה גבוהה ממעלת אבי, אני אוסיף על העול הכבד שלכם, אני אוסיף על המיסים שאבי הטיל עליכם,[34] אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים אבא שלי ייסר אתכם עם שוטים פשוטים ורגילים. היועצים הצעירים מדמים את המיסים הכבדים של שלמה לשוטים שבהם הוא ייסר את העם,[35] וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים ואני (רחבעם) אייסר אתכם עם שוטים שיש עליהם קוצים שכואבים יותר מהשוטים שבהם אבי ייסר אתכם. היועצים הצעירים מדמים את המיסים הכבדים שרחבעם יטיל על העם, לקוצים המכאיבים יותר מהשוטים, וכך המיסים שרחבעם יטיל על העם יהיו גבוהים יותר מהמיסים ששלמה הטיל[36]: (יב) וַיָּבוֹ יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי ירבעם וכל עם ישראל הגיעו אל רחבעם לאחר שעברו שלשה ימים,[37] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ (ירבעם והעם הגיעו אל רחבעם) כמו שאמר להם רחבעם,[38] לֵאמֹר כך אמר רחבעם בדבריו לעם:[39] שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי (רחבעם אמר לעם) תחזרו אליי ביום השלישי, ואז אענה לכם אם אוריד מכם את עול המיסים[40]: (יג) וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָעָם קָשָׁה רחבעם ענה לעם ישראל דברים קשים:[41] וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ רחבעם לא עשה כעצת היועצים הזקנים שייעצו לו: (יד) וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים רחבעם דיבר אל בני ישראל וענה להם כפי שייעצו לו היועצים הצעירים,[42] לֵאמֹר כך אמר רחבעם לישראל בתשובתו:[43] אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם אבא שלי הטיל עליכם עול כבד, מיסים כבדים,[44] וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם ואני אוסיף להטיל עליכם מיסים,[45] אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים אבא שלי ייסר אתכם עם שוטים פשוטים ורגילים, וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים ואני (רחבעם) אייסר אתכם עם שוטים שיש עליהם קוצים שכואבים יותר: (טו) וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם רחבעם לא שמע בקול העם שביקש להקל מעליהם את עול המיסים,[46] כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם יְקֹוָק לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט (רחבעם לא שמע בקול העם, למרות שזה היה הדבר הנכון לעשות) כיוון שה' גרם לכך שהוא יסרב לשמוע לבקשת העם, כדי שעל ידי כך תתקיים נבואתו של אחיה השילוני על ירבעם בן נבט שהוא עתיד למלוך. הנביא אומר שלא היה כל היגיון בכך שרחבעם לא שמע בקול היועצים הזקנים, אלא שהסיבה שהוא לא שמע להם ועל ידי כך הוא איבד את המלוכה היא, שהקב"ה סובב כך את הדברים, כדי שעל ידי כך תתקיים נבואת אחיה שירבעם ימלוך[47]: (טז) וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם עם ישראל ראה שרחבעם לא שמע לבקשתם להקל מעליהם את עול המיסים,[48] וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר העם ענה לרחבעם אחרי שהם שמעו ממנו שהוא לא יקל מעליהם את עול המיסים: לֵאמֹר כך אמר העם בדבריו לרחבעם:[49] מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד מהו החלק שאנחנו מקבלים בעוד אנו עבדים לזרעו של דוד, מה יוצא לנו מכך שאנחנו עבדים לזרעו של דוד,[50] וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי וגם לא נותנים לנו נחלה על כך שאנחנו עובדים את זרעו של בן ישי, את זרעו של דוד. לאחר שרחבעם סירב להיענות לדרישת העם להקל מעליהם את עול המיסים, העם אמר שהוא לא מקבל דבר על נאמנותו לזרע דוד,[51] לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עם ישראל! תחזור הביתה ואל תמליך את רחבעם למלך,[52] עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד מעכשיו, אין אתה (רחבעם) מנהיג את העם, אלא מעכשיו אתה אדם פשוט שיכול להנהיג רק את ביתו,[53] וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו עם ישראל חזר לערים שלו, כל אחד מישראל הלך משכם חזרה לביתו[54]: (יז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם בני ישראל שישבו בערי יהודה כן המליכו עליהם את רחבעם למלך (למרות ששאר העם לא קיבל אותו למלך עליהם)[55]: (יח) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס רחבעם שלח את אדורם (שם נוסף של אדונירם) שהיה ממונה על גביית המיסים. מטרת השליחות הייתה שאדורם יחזיר את ישראל תחת מלכותו של רחבעם, על ידי שהוא ידבר אליהם דברים רכים,[56] וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן אנשים מישראל רגמו את אדורם באבנים,[57]  וַיָּמֹת אדורם מת כתוצאה מהאבנים שבהם הוא נרגם,[58] וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם רחבעם התאמץ לעלות על מרכבתו כדי לברוח אל ירושלים. לאחר שראה שהעם הרג את אדרם, הבין רחבעם את הרצינות של המרד שמרדו בו, ולכן הוא התאמץ מאוד לברוח מהמקום[59]: (יט) וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה ישראל מרדו בבית דוד, מרד שנותר בעינו גם בזמן כתיבת ספר מלכים, שהיה מאות שנים לאחר התחלת המרד[60]: (כ) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם כאשר נודע לכל עם ישראל שירבעם חזר ממצרים (עד עכשיו רק הזקנים ידעו על כך),[61] וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה (לאחר שנודע לכל העם שירבעם חזר ממצרים) שלחו לקרוא לירבעם שיתייצב לפני אסיפת העם,[62] וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל והמליכו את ירבעם למלוך על כל ישראל,[63] לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ חוץ משבט יהודה שהיה רק הוא נאמן לבית דוד, לא היו אנשים נוספים שהיו נאמנים לבית דוד (כמובן שגם שבט בנימין והלויים שגרו בתחום נחלות שבט יהודה ושבט בנימין היו נאמנים לרחבעם)[64]: (כא) וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם רחבעם הגיע אל ירושלים (לאחר שהוא ברח משכם),[65] וַיַּקְהֵל אֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן רחבעם אסף את כל שבטי יהודה ובנימין,[66] מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה בסך הכל אסף רחבעם מאה שמונים אלף חיילים,[67] לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל (רחבעם אסף את מאה ושמונים אלף החיילים) כדי להילחם נגד ממלכת ישראל,[68] לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מטרת המלחמה נגד ממלכת ישראל הייתה כדי להחזיר את המלוכה לרחבעם בן שלמה[69]: (כב) וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים דבר נבואה היה אל שמעיה הנביא, ה' אמר לשמעיה הנביא דברי נבואה,[70] לֵאמֹר כך אמר ה' לשמעיה בדברי הנבואה[71]: (כג) אֱמֹר תאמר את דברי הנבואה (שיובאו בהמשך) אל הגורמים הבאים הבאים: 1) אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה 2) וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה 3) וּבִנְיָמִין 4) וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר (וכן תאמר) לאנשים משבטים אחרים שהתגוררו בנחלת שבטי יהודה ובנימין[72]: (כד) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה' בדברי הנבואה: לֹא תַעֲלוּ אל תעלו להילחם נגד ממלכת ישראל בעריהם,[73] וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ואל תילחמו עם האחים שלכם שמבני ישראל על ידי שתזמינו אותם להילחם בכם בעריכם. הנביא מזהיר את ממלכת יהודה לא להילחם בשום מקום נגד ממלכת ישראל,[74] שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ אני מצווה שכל אחד מהחיילים יחזור לביתו,[75] כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה (אני מצווה שלא תילחמו נגד ממלכת ישראל) כיוון שדבר זה בא ממני. ה' אסר על רחבעם לצאת ולהילחם בירבעם משום שקריעת הממלכה הייתה גזירה שלו (של ה') ואסור לרחבעם לנסות למנוע את פיצול הממלכה על ידי מלחמה,[76] וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר יְקֹוָק חיילי יהודה שמעו לציווי ה',[77] וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר יְקֹוָק חיילי יהודה שבו לביתם ולא יצאו למלחמה, כמו שציווה אותם ה'[78]: (כה) וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם ירבעם חיזק את העיר שכם וביצר אותה (שהרי העיר שכם הייתה בנויה כבר, כפי שראינו בפסוק א'),[79] וַיֵּשֶׁב בָּהּ ירבעם התיישב בעיר שכם והפך אותה להיות עיר הבירה שלו,[80] וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת פְּנוּאֵל ירבעם יצא משכם וחיזק וביצר גם את העיר פנואל. הסיבה שירבעם חיזק את הערים שכם ופנואל היא משום שהוא חשש שמא רחבעם יתקיף אותו[81]: (כו) וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ ירבעם אמר בליבו: עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד יש סכנה שבעוד זמן מה, ישוב עם ישראל כולו להיות תחת מלכות בית דוד. ירבעם חשש שמא לאחר שתעבור תקופת זמן בה הייתה ממלכת ישראל קרועה מממלכת יהודה, ירצה עם ישראל להתאחד חזרה תחת ממלכת יהודה, ובפסוק הבא מסביר הנביא מדוע חשש ירבעם מכך[82]: (כז) אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִַם (הנביא מסביר עתה את חששו של ירבעם) כאשר יעלה עם ישראל להקריב קרבנות בבית המקדש שבירושלים,[83] וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה העם יחזור לאהוב את רחבעם מלך יהודה. רק למלך יהודה היה מותר לשבת בעזרה, וירבעם חשש שכאשר עם ישראל יעלה לבית המקדש ויראה שרק לרחבעם מותר לשבת שם (ולירבעם אסור), הם יחזרו לאהוב את רחבעם וירצו שהוא יחזור וימלוך עליהם,[84] וַהֲרָגֻנִי ואז יהרגו אותי כדי לדכא את המרד ברחבעם,[85] וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה והעם יחזור אל רחבעם ויקבל את מלכותו[86]: (כח) וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ ירבעם התייעץ עם יועציו,[87] וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב ירבעם עשה שני עגלי זהב כדי שעם ישראל יעבוד אותם במקום לעלות לבית המקדש,[88] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם ירבעם אמר אל ישראל: רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם יש מרחק גדול מהערים בהם אתם גרים ועד לירושלים, ולכן קשה לעלות עד לבית המקדש,[89] הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם ה' יכול להשרות את שכינתו גם על שני עגלי הזהב, ואין צורך לעלות דווקא לבית המקדש[90]: (כט) וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן ירבעם הניח עגל אחד בבית אל שהיה במרכז הארץ, ואת העגל השני הוא הניח בדן, שהייתה בצפון הארץ[91]: (ל) וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת העגלים גרמו לחטא עבודה זרה בישראל. בהתחלה לא הייתה כוונתו של ירבעם להחטיא את עם ישראל בחטא של עבודה זרה, אלא רק למנוע את חזרת המלכות לבית דוד, אולם בסופו של דבר עם ישראל עבד את העגלים עבודה זרה,[92] וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד דָּן העם הלך עד לעגל שהוצב בדן כדי להשתחוות שם, וזאת למרות שהעגל בדן היה רחוק יותר מהעגל בבית אל. הסיבה שהעם הלך עד לדן היא שהעם היה אדוק מאוד בעבודה זרה, והוא רצה ללכת רחוק מאוד כדי לעבוד את העגל[93]: (לא) וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית בָּמוֹת ירבעם בנה בית בדן כדי להעמיד בו את המזבחות שהוא בנה,[94] וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי ירבעם מינה כהנים מכל האנשים שרצו להיות כהנים, הכהנים לא היו דווקא משבט לוי[95]: (לב) וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ ירבעם קבע חג ביום טו' לחודש השמיני, לחודש חשוון,[96] כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה החג שקבע ירבעם היה דומה לחגים שחגגו בממלכת יהודה (כפי שמפרט הנביא בהמשך הפסוק),[97] וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה כמו שבממלכת יהודה הקריבו קרבנות עולה בבית המקדש בחג הסוכות, כך הקריב ירבעם קרבנות לעגלים שעשה בחג שהוא המציא בחודש חשוון,[98] וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ירבעם העמיד בבית אל את הכהנים שהוא מינה (עליהם מסופר בפסוק לא')[99]: (לג) וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל ירבעם הקריב קרבנות עולה על המזבח שהוא בנה בבית אל,[100] בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי (ירבעם הקריב קרבנות עולה בבית אל) ביום טו' לחודש חשוון, בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ (ירבעם הקריב קרבנות עולה בבית אל) בחודש שהוא המציא בו חג,[101] וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל ירבעם עשה ביום זה (טו' חשוון) חג לבני ישראל,[102] וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר ירבעם עצמו הקטיר את הקטורת על גבי המזבח (ואילו את שאר עבודות הקרבן עשו הכהנים שמינה)[103]. ירבעם רצה להקטיר את הקטורת משום שהוא רצה להידמות בכך לכהן הגדול בקדש הקדשים ביום הכיפורים[104]:

[1] מצודות. בדבר הסיבה שבני ישראל משכו את רחבעם אל העיר שכם כתבו המפרשים מספר סיבות. מצודות: רצו שייצא מחוץ לירושלים שם היה חזק ופחדו שהוא יוכל לשלוט עליהם שם בלי שיסכים לתנאיהם. רד"ק: בני ישראל כבר ידעו על נבואת אחיה השילוני ופשוט חיפשו אמתלא כדי להעביר את המלוכה לירבעם. בשם חז"ל כתב שהעיר שכם מוכנה לפורענות (עינוי דינה, מכירת יוסף).

[2] מלבי"ם.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות. רלב"ג: העם קרא לירבעם מכיוון שחשבו שבשעת המלכת רחבעם הם יוכלו לשכנע את רחבעם שלא יהרוג את ירבעם. ירבעם היה מכובד בעיניהם עוד לפני שהומלך, שהרי שלמה גידלו.

[7] רד"ק.

[8] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[9] מצודות. מלבי"ם: כוונת העם לא הייתה רק שרחבעם יוריד את המיסים שהטיל עליהם אביו, אלא הייתה כאן משמעות נוספת. ישנם שני סוגים של מלכים. מלך שרודה בעם ועושה כרצונו ומלך שכל מה שהוא עושה צריך את הסכמת העם. שלמה מלך על ישראל על ידי שרדה בהם (בגלל מעלתו ובגלל שכבר היה מלך) והעם רצה שרחבעם ישנה את שיטת המלוכה למעין דמוקרטיה, שלא יוכל לעשות דבר ללא הסכמת העם.

[10] מצודות.

[11] תרגום. רד"ק: הכל כאן סובב משמים כדי שתהיה להם סיבה להיפרד מרחבעם. עם ישראל קיבל את המיסים הכבדים שהטיל עליו שלמה אך לא קיבל את המיסים שהטיל עליו רחבעם כדי שיתקיימו דברי הנבואה של אחיה השילוני והם ייפרדו ממנו. רלב"ג: הסיבה שעם ישראל כבר לא הסכים למיסים ששלמה הטיל עליו היא שעכשיו כבר היו מלחמות (עם הדד ורזון). מלבי"ם: יש שני סוגים של משפט המלוכה. סוג אחד: המלך מוגבל ותריך את אישור העם. סוג נוסף הוא שהמלך אינו מתחשב בדעת העם. שלמה התחיל בצורה המוגבלת, ואח"כ עבר לצורה הלא מוגבלת מצד מעלתו. כאן פונה העם אל רחבעם ואומר לו שהוא עדיין לא מלך, וצריך להסתפק במלכות המוגבלת. לפי המלבי"ם, היועצים שייעצו לשלמה, הביאו אותו למצב שהיה יכול להגיע למלכות שאינה מוגבלת.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] תרגום.

[15] תרגום. רד"ק: הסיבה שהנביא הזכיר את היותו של שלמה חי משום שרצה להדגיש שגם לאחר מיתת שלמה, כאשר הם ייעצו לרחבעם, הם העמידו בפניהם את דמותו של שלמה כאילו שהוא חי והם מייעצים לו. רלב"ג: הסיבה שכתוב שהם עמדו לפני שלמה כשעוד היה חי היא להדגיש שהיה ראוי שרחבעם ישמע לעצמתם לאחר שהיה להם כל כך הרבה ניסיון. מלבי"ם: עד עתה לא נקרא רחבעם מלך משום שהעם עדיין לא המליך אותו, אך כאן נקרא מלך מפני שבעיני עצמו היה מלך. כמו"כ הסביר שהזקנים שייעצו לשלמה היו יועצים שהבינו איך שלמה הצליח לרדות בעם ובאלו תחבולות נקט לצורך כל.

[16] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[17] רד"ק. מלבי"ם: הסיבה שכאן כתוב "איך אתם נועצים" לעומת הכתוב אצל הצעירים שם כתוב "מה אתם נועצים" היא משום שרחבעם כבר החליט בליבו שלא ייענה לבקשת העם, אלא שרצה לשמוע מהיועצים כיצד עליו לדחות את העם, האם בדברים רכים, ברמאות או בדרכים אחרות.

[18] מצודות.

[19] מצודות. מלבי"ם: היועצים אמרו לרחבעם שאם הוא רק יסכים לבקשת העם, העם יקבע את הסכמתו בכל מיני חוקים ואז הוא יהיה מוגבל בהמשך הדרך ולא יוכל לרדות בהם בסופו של דבר. אך אם הוא יראה להם שהוא מסכים להרבה יותר ממה שהם ביקשו, הם אפילו לא יבקשו להשביע אותו, ואז בסופו של דבר הוא יוכל לרדות בהם. כמו"כ הוסיף שיש לדייק מדברי היועצים ש"היום תהיה להם לעבד", כלומר: שיענה להם היום, עוד לפני שיעברו עוד שלושה ימים, כדי שהדבר יהיה ברור להם מאליו שזוהי כוונתו והוא אפילו אינו צריך להתייעץ בדבר.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות. מלבי"ם: רחבעם חשב שהזקנים יעצו לו לשמוע בקול העם משום שליבם היה גס, ולכן פנה אל היועצים שהוא מינה ולא יעיזו לחלוק על רצונו לסרב לשמוע לדברי העם, ועוד שאם יסכימו לדברי העם, הדבר ישפיע גם עליהם היות וכאשר מלך מוגבל, גם שריו מוגבלים.

[23] תרגום. מלבי"ם: אצל הצעירים כתוב "מה אתם נועצים" משום שרחבעם הבין כבר מהיועצים הזקנים שהוא צריך ללכת מעט לקראת העם, ולכן שאל את הצעירים עד כמה הוא צריך ללכת לקראת העם. כמו"כ כתוב כאן "ונשיב" בלשון רבים, היות וכל דבר שנוגע לענייני המלוכה, צריך להיות בו שיתוף של המלך והשרים.

[24] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[25] מצודות.

[26] מלבי"ם: הדגשת הנביא היא שהיועצים ענו לו משום  שהם היו השרים העומדים לפניו, והם ענו ללא שיקול דעת, מכיוון שברור הדבר שהיועצים הזקנים צדקו במה שהם אמרו.

[27] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[28] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[29] תרגום.

[30] מלבי"ם: יש הבדל בין אמירה לבין דיבור. אמירה היינו התוכן של הדברים ודיבור היינו אופן הרצאת הדברים. בכך פתר המלבי"ם את הכפילות שבראש הפסוק כתובה אמירה, היינו התוכן הכללי של הדברים, וכאן כבר כתוב הדיבור, אופן אמירת הדברים.

[31] מצודות. תרגום: אפילו כשאני חלש, אני תקיף יותר מכאשר אבא היה חזק. רד"ק: כוונת רחבעם בדבריו היא שיש לו יותר כח ואומץ ממה שהיה לאביו, ואם כן, מדוע שיקל מעל עם ישראל את המיסים. רלב"ג: אבי מונה למלך כשהיה רק נער קטן ואני מבוגר ממה שהיה כשהתחיל למלוך, ואם כן מגיע לי שאוכל לגבות מיסים גבוהים יותר ממנו. מלבי"ם: קטני עבה בזכות המתניים של אבי (המ' אינו מ' היתרון אלא מ' היחס), כלומר: אני ממשיך את מלכותי על סמך יסודותיו של מלכות אבי, ולכן מגיע לי לשלוט עליכם בכח גדול יותר.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] רד"ק: "ויבו" כתוב בלא א' אך עניינו "ויבוא" אלא שאותיות אהו"י מתחלפות.

[38] תרגום.

[39] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[40] תרגום.

[41] תרגום.

[42] תרגום.

[43] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[44] תרגום.

[45] תרגום.

[46] מצודות. מלבי"ם: סביר להניח שהעם התווכח עימו, ועדיין לא שמע רחבעם בקול העם.

[47] מצודות. מלבי"ם: למרות שכאשר ה' מנבא מישהו על פורענות למישהו, הנבואה יכולה להשתנות, אך במקרה זה הנבואה לא הייתה יכולה להשתנות היות ויחד עם הפורענות שהייתה בנבואה לשלמה, הייתה גם טובה לירבעם.

[48] תרגום.

[49] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[50] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שאין לנו עוד חלק במלכותו של רחבעם. כמו כן הסביר שהסיבה שהעם הזכיר את דוד היא משום שדוד הוא שהיה תחילת המלוכה.

[51] מצודות. מלבי"ם: מלך יכול למלוך משום אחת מהשניים: או שיש לעם תועלת ממנו או שהמלכות עברה אצלו בשושלת לאורך הדורות כולם. העם כאן אומר שאף אחת מהסיבות מתקיימת ברחבעם. אין לעם תועלת בו בתור מלך והמלכות לא עברה אצלו לאורך הדורות משום שישי היה הדיוט.

[52] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שבית המלוכה של דוד נבנתה על גבי האוהלים של שאר עם ישראל, ולכן אם הם יוציאו את האוהלים שלהם, תתפרק מלכות בית דוד.

[53] מצודות. רש"י: כוונת העם הייתה לומר לרחבעם שביתו של דוד, ביהמ"ק, יהיה שייך רק לבית דוד, ושאר העם לא יבואו לשם. רד"ק: הכוונה היא שהעם התגרה ברחבעם ואמר לו שיראה על איזה בית הוא בכלל יצליח למלוך.

[54] תרגום.

[55] רד"ק.

[56] מצודות. מלבי"ם: רחבעם שלח אותו כדי לגבות מס, ובכך שבר את הכלים, שהרי כולם שנאו אותו משום שהיה ממונה על המיסים עוד מתקופת מלכותו של שלמה, ועיקר טענות העם היו נגדו.

[57] רד"ק.

[58] תרגום.

[59] רד"ק.

[60] מצודות. עיין בספר אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית, שם ביארנו את הביטוי "עד היום הזה" בהרחבה. מלבי"ם: לאחר שרחבעם שלח את אדורם לגבות מהם מיסים, ההחלטה למרוד בבית דוד הייתה מוחלטת, ולכן היה צריך למנות מלך עליהם. עד עתה היה מצב ביניים שבו עוד לא מרדו לגמרי בבית דוד ולכן לא מינו עליהם מלך ורק לאחר שליחת אדורם היה צורך במינוי מלך על מנת לקבע את הקרע בממלכה.

[61] מצודות.

[62] תרגום. רד"ק: ייתכן שכינוס זה היה בשכם או שלא נודע מקום הכינוס. מלבי"ם: עד עתה קראו לירבעם רק חלק מאוהביו ועתה קראו לו כל ישראל.

[63] תרגום.

[64] מצודות.

[65] תרגום.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] תרגום.

[69] תרגום.

[70] תרגום.

[71] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[72] מצודות. רלב"ג כתב אפשרות נוספת, שהכוונה היא לשבט שמעון שגם נכלל בנחלת שבט יהודה. לכאורה קשה על דבריו, שכן יוצא לשיטתו שירבעם מלך רק על עשרה שבטים.

[73] מלבי"ם.

[74] מלבי"ם.

[75] תרגום.

[76] מצודות. רלב"ג: מי שחולק על כוונת ה' לא יצליח בדרכו.

[77] תרגום.

[78] תרגום.

[79] מצודות. רד"ק מסביר שגם לא ניתן לומר שהעיר שכם חרבה לאחר תקופת אבימלך, משום שלא ייתכן שהשאירו את העיר שכם חרבה למשך תקופה של מעל מאתיים שנה.

[80] רד"ק ועיין בפירושו לפרק יד' פסוק יז' שם מוכח שאביה בנו של ירבעם היה חולה בתרצה, וכתב שייתכן שעד אז העביר ירבעם את עיר הבירה שלו לתרצה או שפשוט אביה נהיה חולה בעיר תרצה.

[81] רד"ק. מלבי"ם: ירבעם כלל לא חשש שיתקיפו אותו ולכן בנה רק שתי ערים.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות. רד"ק כתב שגם ללא עניין הכבוד הרב שיהיה לרחבעם בכך שהוא יוכל לשבת בעזרה, ירבעם חשש שמא כאשר העם יעלה לירושלים, רחבעם יצליח לשכנע אותם לחזור אליו. רלב"ג: עם ישראל יחזור לרצות את רחבעם למלך משום שהם יראו את כל העושר שהוריש לו שלמה.

[85] תרגום.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] רד"ק והסביר שירבעם אמר לעם ישראל שחלוקת הממלכה הייתה ברצון ה', ואם כן הדבר מראה שה' מאס גם בבית המקדש שבנו דוד וצאצאיו. הסיבה שירבעם בנה עגלים היא כשם שאהרון בנה עגל לכאורה כדי להחליף את משה, כך ירבעם בנה עגלים כדי להחליף את בית המקדש וזוהי הסיבה שירבעם השתמש בלשון דומה ללשונו של אהרון בחטא העגל. הסיבה שירבעם עשה שני עגלים היא כדי שעם ישראל לא יצטרך לטרוח לעלות למקום אחד, וכך היה יכול ירבעם לפזר את העגלים בשני מקומות ובכך להקל על עם ישראל. מצודות: הסיבה שכתוב כאן את אותה הלשון כמו שאמר אהרון בחטא העגל היא לומר שירבעם הצליח לפתות את עם ישראל כשם שעם ישראל פותה לעבוד את העגל בחטא העגל. מחלוקתו עם הרד"ק היא האם ירבעם הוא שהשתמש באותו הלשון שאמר אהרון, או שהנביא משתמש באותו הלשון. מלבי"ם: הסיבה שירבעם לא בנה בניין דומה לבית המקדש היא משום שלא היה יכול לבנות בניין כזה מפואר וכן בגלל שבבית המקדש שביהודה היה ידוע ששכינתו של ה' ירדה לשם.

[89] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שאמר להם שהם לא צריכים יותר לעלות לירושלים, בלי קשר לעניין המרחק. לכאורה דבריו מסתדרים יותר עם המסופר בהמשך שהעם עבד את העגל שבדן מכיוון שהוא רצה ללכת מרחק גדול, אולם בפירוש המילים כאן נראה שפירושו של בעל המצודות פשוט יותר. כמו"כ כתב רד"ק בשם חז"ל שירבעם הושיב שומרים שמנעו מבני ישראל מלעלות לירושלים. ולגבי הכתוב המציין את עליית בני ישראל עד לדן כתב מצודות שיש בדברי הנביא אירוניה שבהתחלה ירבעם אמר לעם שלא צריך לעלות לירושלים מכיוון שהמרחק לשם גדול ולבסוף הרחיק העם עד לדן שהיה מקום רחוק יותר (לרובו) כדי לעבוד את העגל.

[90] מצודות. רלב"ג: למרות שכוונת ירבעם לא הייתה לשם עבודה זרה, עדיין היה בכך חטא עצום. מלבי"ם: בהתחלה לא חשב ירבעם למנות כהנים, אלא רצה לפטור את העם לגמרי מהבאת קרבנות. כמו"כ הסביר שאת יראי ה' חשב לשכנע על ידי שיאמר להם שכמו שבבית המקדש השכינה קורה על הכרובים שהם פני אדם במרכבה, והכרובים מורים על החכמה, כך כאן השכינה תשרה על דמויות השור במרכבה, שהם להצלחת וריבוי התבואות. כמו"כ הסביר שעניין העגלים והחג שקבע הם כנגד חגים ועגלים מצריים.

[91] רד"ק: הסיבה שירבעם בחר דווקא בבית אל כדי להניח את העגל היא משום ששם אמר יעקב שזהו שער השמים. בדן הניח את העגל משום ששם גבול ישראל.

[92] מצודות.

[93] רד"ק.

[94] מצודות. רלב"ג: יש כאן ניגודיות לבית המקדש, שם היה רק מזבח אחד.

[95] מצודות. רד"ק: מקצות העם היינו משתי הקצוות של העם, מהחשובים שבהם ומהפחותים שבהם. כמו"כ הסביר שירבעם מעצמו היה לוקח כהנים משבט לוי, אלא שהם לא רצו לעבוד עבודה זרה. לכן גירש ירבעם את הלויים מארצו והם הלכו כולם לגור בממלכת יהודה. לגבי מדרש חז"ל האם הלויים בכלל עבדו ע"ז, כתב רד"ק שתי אפשרויות: או שהכוונה היא לעולם, או שהכוונה היא עד שמלכי יהודה חטאו בעצמם בעבודה זרה. רלב"ג: על ידי מינוי כהנים שלא משבט לוי, משך ירבעם את העם אחריו, היות ופטר אותם מהמעשרות ושאר מתנות כהונה.

[96] רש"י וכתב שירבעם דרש שחג האסיף הוא בעצם חודש חשוון ולדבריו יש לומר שחג זה היה במקום חג סוכות, וכך משמע גם מפירוש מצודות שנביא בהמשך. רד"ק: הסתפק וכתב שתי אפשרויות. או שירבעם קבע שהחג יהיה בחודש השמיני כדי להרחיק את העם מירושלים, או שקבע את החג בחודש השמיני כדי שאלה שעלו לירושלים יוכלו לחזור לתחומי ממלכת ישראל עד לטו' חשוון ולחגוג את החג יחד עם שאר העם. כמו"כ כתב בפירושו לפסוק לג' שכנראה שירבעם קבע חגים נוספים וזמנים שונים לשבתות השנה.

[97] מצודות.

[98] רד"ק. מפירוש מצודות משמע שירבעם עשה את החג בדן (כיוון ששם עלו כל ישראל) ולאחר מכן "כן עשה", ירבעם עשה את החג גם בבית אל כמו שעשה בדן. מלבי"ם: ירבעם קבע את שכל העבודה תתנקז לבית אל כדי שהעבודה תהיה רק במקום אחד, כשם שבבית המקדש כל עבודת ה' היא רק במקום אחד.

[99] מצודות.

[100] מצודות וכתב שהעלאת קרבנות העולה בבית אל היה כמו העלאת קרבנות העולה בדן.

[101] מצודות. רש"י: "בדא" מלשון כזב. רד"ק: "בדא" היינו הוציא מליבו.

[102] תרגום.

[103] מצודות.

[104] מלבי"ם.