מלכים א פרק יז

מלכים א פרק יז

(א) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב אדם בשם אליהו התשבי שהיה תושב במקום שנקרא גלעד, אמר אל אחאב:[1] חַי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו (אליהו אמר לאחאב) אני נשבע בה' אלוקי ישראל, שאני רגיל להתפלל אליו,[2] אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר (אני נשבע בשם ה') שלא ירדו בשנים הללו טל ומטר, שלא יירד טל וגשם בזמן הקרוב,[3] כִּי אִם לְפִי דְבָרִי הטל ומטר יירדו רק בסוף התקופה שאקבע. אליהו אמר לאחאב שלאורך תקופה שהוא (אליהו) יקבע, לא יירדו גשמים. סיבת השבועה היא, שבימי אחאב נגדשה הסאה והעבודה הזרה רבתה, ולכן אליהו אמר שרק לאחר שהוא יראה שהעם יחזור בתשובה מהעבודה הזרה, הטל והמטר יירדו[4]: (ב) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו היה דבר נבואה מה' לאליהו:[5] לֵאמֹר כך אמר ה' לאליהו בדברי נבואתו[6]: (ג) לֵךְ מִזֶּה (ה' אמר לאליהו) תברח מכאן כדי שאחאב לא יהרוג אותך,[7] וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה (כאשר אתה תברח) תסתובב ותפנה לכיוון מזרח,[8] וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית ותתחבא מפני אחאב ואיזבל בנחל כרית,[9] אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן (נחל כרית) נמצא במזרח נהר הירדן[10]: (ד) וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה כשתהיה צמא, תשתה מים מהנחל,[11] וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם ואני (ה') ציוויתי שהעורבים ידאגו לכל צרכך. ה' אמר לאליהו שגרם לכך שהעורבים ירצו להביא לו מזון, וכך לאורך הזמן שהוא יתחבא בנחל כרית, יהיה לו גם מים וגם מזון[12]: (ה) וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְקֹוָק אליהו הלך וקיים את ציווי ה',[13] וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן אליהו הלך וישב בנחל כרית שנמצא במזרח הירדן[14]: (ו) וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב העורבים הביאו לאליהו לחם ובשר בכל בוקר וערב, וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה ואליהו שתה מים מהנחל: (ז) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל לאחר שעברה שנה[15] שבה אליהו ישב בנחל כרית, הנחל התייבש,[16] כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ (הנחל התייבש) כיוון שלא ירדו גשמים בארץ ישראל, והנחל לא התמלא בעוד מים[17]: (ח) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו היה דבר נבואה מה' לאליהו:[18] לֵאמֹר כך אמר ה' לאליהו בדברי נבואתו[19]: (ט) קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן קום ולך לעיר שנקראת צרפת ונמצאת בחבל ארץ בצידון,[20] וְיָשַׁבְתָּ שָׁם ואתה תשב בעיר צרפת,[21] הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ אני (ה') זימנתי בצרפת אישה אלמנה שתדאג לספק את צרכך[22]: (י) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה אליהו קם והלך לצרפת,[23] וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר אליהו הגיע לשער העיר צרפת,[24] וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים אליהו ראה בשער העיר צרפת אישה אלמנה מלקטת עצים,[25] וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אליהו קרא לאישה האלמנה ואמר: קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה תקחי עכשיו מביתך כלי מלא במעט מים, כדי שאוכל לשתות אותם[26]: (יא) וַתֵּלֶךְ לָקַחַת האישה האלמנה הלכה לביתה כדי לקחת את המים,[27] וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אליהו קרא לאישה ואמר לה: לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ תקחי עכשיו בידך חתיכה קטנה של לחם, ותביאי לי אותה, כדי שאוכל לאכול אותה[28]: (יב) וַתֹּאמֶר האישה האלמנה אמרה לאליהו: חַי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אני נשבעת בשם ה': אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג (אני נשבעת בשם ה') שאין לי אפילו עוגה קטנה,[29] כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד יש לי בכד הקמח רק כמות קטנה של קמח, כמות שניתן למלא ממנה את כף היד,[30] וּמְעַט שֶׁמֶן בַצַּפָּחַת וגם יש לי מעט שמן בצלוחית השמן,[31] וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים ואני מלקטת שני עצים כדי להדליק אש ולאפות את מעט הקמח,[32] וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ ואני אכין עוגה בשבילי ובשביל בני, ונאכל את העוגה, וָמָתְנוּ ובכל זאת נמות מרעב, היות והעוגה לא תספיק לנו[33]: (יג) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אליהו אמר לאישה האלמנה: אַל תִּירְאִי אל תפחדי, את לא תמותי ברעב,[34] בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ בואי ותכיני את העוגה כמו שאמרת שאת רוצה לעשות,[35] אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה אך קודם תוציאי לי כמות קטנה מהקמח, ותכיני לי ממנו חתיכה קטנה של עוגה,[36] וְהוֹצֵאת לִי תוציאי לי את חתיכת העוגה הקטנה כדי להאכיל אותי ראשון, לפני שתכיני לעצמך את חתיכת העוגה שלך,[37] וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה ורק לאחר שאני (אליהו) אוכל, תכיני גם לך ולבנך עוגה קטנה. על ידי שתאכילי אותי לפני שתכיני לעצמך עוגה, תהיה ברכה בעיסה (כפי שמפורט בפסוק הבא)[38]: (יד) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (אינך צריכה לדאוג ולא תמותי ברעב) כיוון שכך אמר ה' אלוקי ישראל:[39] כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה הקמח בכד לא ייגמר,[40] וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר והשמן שבצלוחית לא יהיה חסר, גם לאחר שתשפכי ממנו שמן,[41] עַד יוֹם תֵּת יְקֹוָק גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (הקמח והשמן לא ייגמרו) עד שה' ייתן גשם על פני האדמה, ואז כבר לא יהיה רעב בארץ, ולא יהיה יותר צורך בנס זה[42]: (טו) וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ האישה האלמנה עשתה כדבריו של אליהו, האכילה קודם אותו (את אליהו), ורק לאחר מכן הכינה עוגה לה ולבנה, וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא וּבֵיתָהּ יָמִים אליהו, האישה האלמנה וכל משפחתה, אכלו מהעוגות שהוכנו מהקמח והשמן במשך שנה.[43] בתחילה האישה האלמנה רצתה להאכיל רק את בנה, משום שלא היה לה מספיק קמח כדי להאכיל גם את משפחתה, אך לאחר הנס שאליהו עשה, היה מספיק אוכל כדי לכלכל גם את שאר בני המשפחה[44]: (טז) כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר לאורך השנה שאליהו היה בבית האישה האלמנה, הקמח שבכד לא נגמר, ולא היה חסר מהשמן שבצלוחית, למרות שהשתמשו בשמן זה,[45] כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ (הקמח והשמן לא היה חסרים) כמו שה' אמר לאליהו שיקרה[46]: (יז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לאחר שעברה הקופה שבה אליהו היה אצל האישה האלמנה,[47] חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת חלה הבן של האישה האלמנה שהייתה בעלת הבית בבית שבו התגורר אליהו,[48] וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה המחלה של בן האישה האלמנה הייתה מחלה קשה, עד שהוא מת מהמחלה[49]: (יח) וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ האישה האלמנה אמרה לאליהו: מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים אדוני הנביא! האם יש בינינו סכסוך כלשהו, מדוע אתה שונא אותי,[50] בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי בגלל שהגעת, שמא לא שירתתי אותך מספיק, ובכך חטאתי,[51] וּלְהָמִית אֶת בְּנִי (וכעונש על שחטאתי ולא שירתתי אותך כראוי) הבן שלי מת[52]: (יט) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ אליהו אמר לאישה האלמנה: תתני לי את בנך, וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ אליהו לקח את הבן המת מחיקה של האישה האלמנה,[53] וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם אליהו העלה את הבן המת אל העליה ששם הוא (אליהו) היה גר,[54] וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ אליהו השכיב את הבן המת על מיטתו[55]: (כ) וַיִּקְרָא אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אליהו התפלל לפני ה' ואמר בתפילתו:[56] יְקֹוָק אֱלֹהָי ה' האלוקים שלי (יש כאן פנייה אל ה' בתחילת התפילה),[57] הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ לא מספיק שגרמת לי לדברים רעים בכך שגרמת לכך שאצטרך להסתובב בארץ ולא להיות בביתי, אלא שגם לאישה האלמנה שאני גר אצלה אתה גורם לדברים רעים והורג את בנה?[58]: (כא) וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אליהו מדד עצמו שלש פעמים למידת הילד, כלומר: אליהו השתטח מעל לגופת הילד באופן שפיו היה על פיו של הילד ועיניו היו על עיניו של הילד,[59] וַיִּקְרָא אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר בכל פעם שאליהו השתטח על גופו של הילד, הוא התפלל לה' ואמר:[60] יְקֹוָק אֱלֹהָי ה' האלוקים שלי (יש כאן פנייה אל ה'),[61] תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ תחזור עכשיו נשמת הילד הזה אל תוכו, תחייה עכשיו ילד זה[62]: (כב) וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ ה' שמע לתפילתו של אליהו בפעם השלישית שהוא השתטח על גופת הילד,[63] וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי נשמתו של הילד חזרה לתוכו, וכך חזר הילד לחיים[64]: (כג) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה אליהו לקח את הילד מהעלייה, והוריד אותו לתוך הבית של האישה האלמנה,[65] וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ  אליהו נתן את הילד לאימו, וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אליהו אמר לאישה האלמנה, אימו של הבן שהחייה: רְאִי חַי בְּנֵךְ תראי! בנך חי[66]: (כד) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ האישה האלמנה אמרה לאליהו: עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה עכשיו אני יודעת שאתה נביא אמת. למרות שכבר לפני שאליהו החייה את בנה, האישה האלמנה קיימה את מה שהוא אמר לה בנבואה והיא ראתה שהנס התקיים בכד הקמח וצפחת השמן, היא עדיין לא ידעה בבירור שאליהו היה נביא אמת, שכן ייתכן שהוא שמע על הנס שייעשה בכד הקמת ובצפחת השמן מנביא אחר. עכשיו, לאחר שאליהו החיה את בנה, האישה האלמנה ידעה שהוא נביא אמת,[67] וּדְבַר יְקֹוָק בְּפִיךָ אֱמֶת ועכשיו אני יודעת שגם הדברים הראשונים שאמרת לי בשם ה' לגבי כד הקמח וצפחת השמן, הם דברי נבואה שנאמרו לך, ואמרת לי אותם על ידי ששמעת אותם מה'[68]:

[1] מצודות. רש"י: תשבי היינו ארץ ששמה תושב. בפירושו לספר שופטים פרק כ' פסוק מה' כתב: היו אלף אנשים משבט בנימין שברחו לרומי ואילו אליהו הנביא נשאר בתשבי, ולכן הוא נקרא מתושבי גלעד – שהוא לא זז מארצו. כך כתבו גם תוספות במסכת תענית, דף ג' עמוד א'. רד"ק: בתחילה ישב אליהו בעיר תושב ולאחר מכן התיישב בגלעד. כמו"כ כתב שנחלקו רבותינו בדבר השבט ממנו היה אליהו, האם משבט גד או בנימין וישנם אומרים שפנחס הוא אליהו (ואז יוצא שהיה משבט לוי) ומסיים הרד"ק שאיננו יודעים את האמת מאיזה שבט היה (ועל כך עיין באוצר המאמרים במאמר "אליהו הנביא – מיהו?"). מהר"י קרא: לאחר פילגש בגבעה, חרבה הגלעד, ואליהו הוא זה שיישב את המקום.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] רד"ק. רש"י בשם חז"ל: אחרי בניית יריחו, אחאב ניחם את חיאל ואמר שקללת משה לא התקיימה (שאם עם ישראל יעבוד ע"ז לא ירד גשם) ואילו קללת התלמיד (יהושע) כן התקיימה. מלבי"ם: קללות התורה מתקיימות רק כאשר עם ישראל נמצא תחת השגחת ה' כשעוד לא קלקלו לגמרי. כאן, עם ישראל חטא והיה כמו שאר הגויים, ולכן אינם עומדים עוד תחת השגחתו הישירה של הקב"ה, וקללות התורה אינן מתקיימות. לעומת זאת, קללות הצדיקים כן מתקיימות כדי שלא ייפגע כבודם. זוהי הסיבה שקללת יהושע התקיימה וקללת משה רבינו לא התקיימה, ולכן בא אליהו ואמר שעכשיו הוא גוזר שלא יירד גשם בגזירת צדיק. זוהי הסיבה שאליהו כלל בקללתו גם את הטל, למרות שבקללות התורה, הטל לא נכלל. 

[5] תרגום.

[6] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[7] מצודות.

[8] מצודות. מלבי"ם: הציווי היה על אליהו ללכת דווקא לצד מזרח היה כדי שישפיע על הגורמים השמימיים שלא יורידו משם גשמים. מציאותו של אליהו באותו המקום הוא שמנע מהגשמים לרדת בארץ ישראל.

[9] רש"י. מהר"י קרא: ה' אמר לאליהו להסתתר בכריתות הסלע. רלב"ג: הקב"ה לא רצה להציל את אליהו שלא בדרך הטבע, ולכן ציווה עליו להתחבא. מלבי"ם הוסיף סיבה נוספת וכתב שאם אליהו יימצע בין האנשים וה' ישפיע עליו טוב, הם גם יוכלו ליהנות מזה.

[10] מצודות.

[11] מצודות. מלבי"ם: הק הראה לאליהו שחסם את השפע האלוקי שהוא לא יוכל להכיל על עצמו שפע אלוקי ולכן שתה רק מנחל שכבר היה קיים ואכל שאריות שהעורבים הביאו לו.

[12] מצודות וכתב שהסיבה שסיפוק מזונו של אליהו היה דווקא על ידי עורבים היא שלא יתאכזר על עם ישראל כשם שהעורבים חומלים עליו. רלב"ג: סיפוק הבשר היה דווקא על ידי עורבים שהם ציפורים לא כשרות, כדי שלא יחשדו שאליהו מסתתר שם. כמו"כ כתב שייתכן שהבשר באמת לא היה כשר אך ה' ציווה אותו לאכול בשר זה. רד"ק כתב שמכיוון שכל זה נעשה עפ"י ציווי ה', ידע אליהו שהבשר שהביאו אליו העורבים היה כשר היות והיו אנשים כשרים, וכן כתב שחז"ל נחלקו האם הביאו לו את הבשר משולחנו של אחאב או משולחנו של יהושפט. רד"ק גם דחה את הפירוש האומר שהעורבים הם סוחרים וכתב שלא ייתכן שהיו סוחרים שידעו את מקום המחבוא של אליהו, שהרי הקב"ה ציווה אותו להתחבא במקום שלא יכירו אותו בכלל, וסיים ואמר שייתכן שדווקא הסוחרים האלו הם שהחביאו את אליהו. מהר"י קרא: אין הכוונה לעורבים שהם ציפורים, אלא הכוונה לאנשי העיר עורב שנמצא בסמוך לנחל.

[13] תרגום.

[14] תרגום. מלבי"ם מסביר את הכפילות לכאורה בפסוק וכותב שהפועל הנגלה הוא שאליהו הלך לנחל כרית כדבר ה' והפועל הנסתר (עליו מדובר בצלע הראשונה של הפסוק) הוא מניעת ירידת השפע לעולם.

[15] עפ"י תלמוד בבלי מסכת כתובות דף כג' עמוד א'.

[16] רש"י וכתב שהסיבה לכך היא כדי שאליהו יידע שצריך לבקש רחמים מה' שיוריד גשם. מלבי"ם: כל עוד הנחלים היו מלאים במים, היה זה נגד הטבע שהעננים וייתרו ממי הנחל, אולם עתה לאחר שהנחלים התייבשו, לא היה זה עוד נגד הטבע שתהיה עצירת גשמים.

[17] תרגום.

[18] תרגום.

[19] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[20] מצודות. רד"ק: הפירוט ללכת לצרפת שבצידון הוא מפני שיש גם עיר נוספת שנקראת צרפת, אך צרפת זו נמצאת בגבול ישראל.

[21] תרגום.

[22] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שה' זימן נס שהאישה תוכל לכלכל אותו. בשם חז"ל כתב שאישה אלמנה זו הייתה אימא של יונה הנביא. מלבי"ם: אמנם, כפי שכתב לפני כן, אליהו לא היה ראוי שיושפע עליו עתה שפע אלוקי, אך התרחש לו נס בזכות האישה האלמנה.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] מצודות.

[26] תרגום + מצודות. רש"י: אליהו לא ידע לאיזו אלמנה עליו לפנות, ולכן הוא עשה כמו אליעזר עבד אברהם שהאלמנה שתיתן לו לשתות מים, זהו הסימן שלאלמנה זו התכוון הקב"ה. מלבי"ם: אליהו רצה לדעת מה חסר לאותה אישה, ולאחר שביקש ממנה מים והיא לא סירבה לבקשתו, הבין שחסר לה משהו אחר ולכן ביקש ממנה עוגה.

[27] מצודות.

[28]תרגום + מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות. רד"ק: הביא שני הסברים לכך שאליהו אמר שתאכיל אותו קודם: או בגלל שהיה רעב מהדרך או בגלל שהיה כהן ורצה את ראשית החלה. מלבי"ם: כל עוד היה לאישה מספיק אוכל לסעודה אחת, לא היה יכול להתרחש הנס של ריבוי הקמח והמים. לכן אליהו היה צריך קודם להחסיר ממנה את כמות האוכל כדי שלא יהיה לה מספיק אפילו לסעודה אחת. כמו"כ כתב שאליהו לא היה ראוי שייעשה לו נס, ולכן רק האישה ובנה היו יכולים לאכול מהנס, ולאחר שכבר נעשה הנס, היה יכול אליהו לאכול מהנס בזכותם.

[37] מצודות.

[38] רלב"ג + מצודות.

[39] מלבי"ם: בניגוד לאלישע שעשה הנס עם השמן בכח הנביא, כאן היה הנס על ידי הקב"ה בעצמו, ויש הבדל גדול בין סוגי הניסים, שנס שנעשה על ידי נביא יכול להתקיים רק על ידי הוצאת יש מיש, ולכן לו היה נגמר השמן אצל אלישע, לא היה דרך שהשמן יתחדש ויתווסף. לעומת זאת, נס שנעשה על ידי הקב"ה יכול להיעשות יש מאין, ולכן אליהו אמר כאן שגם אם הקמח ייגמר מהכד, הוא ימשיך להתחדש, וכך גם עם השמן.

[40] מצודות.

[41] תרגום.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] רד"ק. רלב"ג: נס זה נעשה על ידי שינוי האוויר בכד ובצלוחית בדומה לנס הפיכת המטה לנחש.

[45] מצודות.

[46] תרגום. מלבי"ם: לפי דרכו שהנס נעשה על ידי ה' ולא על ידי הנביא.

[47] תרגום.

[48] מצודות. רש"י: סיבת המחלה היא כדי שיצטרך אליהו למפתח של תחיית המתים ויחזיר את מפתח הגשמים.

[49] מצודות. רד"ק כתב שיש אומרים שהוא לא ממש מת, אלא שמחוזק מחלתו, לא ראו עליו שנשם, אך דחה פירוש זה וכתב שהוא מת מיתה גמורה. מלבי"ם: מיתת הילד הייתה שלא כדרך הטבע, ולכן האישה טענה לאליהו שלא יאמר שיהיה נס בזכותה (עם הקמח והשמן) מפני שאם הייתה ראויה לכך, לא היה בנה מת. לכן חשבה האישה שאליהו גרם לנס עם הקמח והשמן על ידי שימוש בכשפים.

[50] מצודות.

[51] רד"ק. מצודות: הכוונה היא שעד שהגיע אליהו לאישה, הייתה נחשבת צדקת, אך מאז שהוא הגיע אליה, היא כבר לא נחשבת צדקת משום שבהשוואה אליו היא לא צדקת. כמו"כ כתב שהאישה חשבה שאם תתרעם עליו, הוא יתפלל לה', ומדבריו משמע שלא באמת חשבה כפי שהתרעמה. רלב"ג: בגלל צדקותו של אליהו, היו שוקלים בשמים את העוונות ולא היו מוותרים ומעלימים עין. מהר"י קרא: החטא הוא שמתוך שאליהו בא אליה, הוא גרם לה לומר שהיא ובנה ימותו. מלבי"ם: החטא היה שהשתמש בכשפים כדי שלא ייגמר הקמח והשמן.

[52] רד"ק.

[53] תרגום.

[54] תרגום.

[55] תרגום. מלבי"ם: אליהו רצה להראות שיש לו צער במיתת הנער, ולכן השכיב אותו על מיטתו.

[56] תרגום.

[57] תרגום.

[58] מצודות. רד"ק: "הגם" הכוונה היא בנוסף לעצירת הגשמים לעם ישראל. מלבי"ם: אליהו אמר שגם אם אתה (ה') כועס עליי, אין צורך לכעוס גם על האישה האלמנה.

[59] מצודות וכתב שעשה כן כדי להשפיע מחיות איבריו על איבריו של הילד. רד"ק: הסיבה שעשה כן היא כדי שתהיה תפילתו בכוונה יותר שלימה. בהסבר נוסף כתב שאליהו עשה כן במעין פעולת "הנשמה" כדי שהנס ייעשה באופן הטבעי ביותר.

[60] תרגום + רד"ק.

[61] תרגום.

[62] תרגום + מצודות.

[63] רד"ק.

[64] רד"ק.

[65] תרגום.

[66] תרגום.

[67] מצודות.

[68] מצודות. רד"ק: האישה אמרה שייתכן שהנס שהיה עם כד הקמח וצפחת השמן הייתה על ידי נס שנעשה לנביא ולאו דווקא שהתנבא על כך בנבואה. האישה אמרה שעכשיו היא כבר יודעת שדבריו של אליהו מתקיימים, אם על ידי כד הקמח וצפחת השמן, ואם על ידי שהחיה את בנה. מלבי"ם: האישה אמרה שעכשיו היא יודעת שלא עשה את הנס עם הקמח והשמן על ידי כשפים.