מלכים ב פרק ג

מלכים ב פרק ג

(א) וִיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן יהורם בן אחאב התחיל למלוך בעיר שומרון על ישראל,[1] בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה (יהורם התחיל למלוך) לאחר שעברו שמונה עשרה שנים שבהן יהושפט מלך על יהודה, דהיינו בשנה התשע עשרה למלכות יהושפט,[2] וַיִּמְלֹךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה יהורם מלך על ישראל במשך שתים עשרה שנים (אמנם השנה הראשונה והאחרונה לא היו שנים שלמות)[3]: (ב) וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק יהורם עשה מעשים שהיו רעים בעיני ה', רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ המעשים הרעים שיהורם עשה לא היו במדריגה של החטאים של אחאב ואיזבל, משום שאחאב ואיזבל עבדו את הבעל כדי להכעיס את ה', ויהורם לא עבד את הבעל,[4] וַיָּסַר אֶת מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו יהורם סילק את המצבה של הבעל שאביו אחאב עשה.[5] אולם, יהורם לא הסיר את האשירה, משום שאימו המשיכה לעבוד אותה (אבל הוא עצמו לא עבד את האשרה)[6]: (ג) רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל דָּבֵק יהורם המשיך לחטוא, באותם חטאים שירבעם בן נבט החטיא בהם את בני ישראל. הכוונה היא לעגלי הזהב שירבעם העמיד בבית אל ובדן, ויהורם המשיך לחטוא בהם, משום שהוא חשש שאם הוא יבטל אותם, מלכות ישראל תחזור ליהודה (כפי שירבעם חשש כשעשה את העגלים),[7] לֹא סָר מִמֶּנָּה יהורם לא סר מחטא עגלי הזהב: (ד) וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד היה ברשותו של מישע מלך מואב הרבה מאוד צאן,[8] וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בכל שנה העלה מישע למלך ישראל בתור מס את הדברים הבאים:[9] 1) מֵאָה אֶלֶף כָּרִים מאה אלף שוורים מפוטמים,[10] 2) וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר מאה אלף צאן יחד עם הצמר שלהם. מישע לא היה גוזז את הצאן לפני שהוא היה מעלה אותו למס למלך ישראל[11]: (ה) וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב כאשר אחאב מת,[12] וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (כאשר אחאב מת) מישע מלך מואב מרד בישראל (המרד התחיל עוד בימי אחזיה)[13]: (ו) וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא מִשֹּׁמְרוֹן ביום שאלישע הגיע לשומרון, יהורם יצא מהעיר,[14] וַיִּפְקֹד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל יהורם מנה את כל חיילי ישראל[15]: (ז) וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יהורם הזדרז ושלח שליחים אל יהושפט מלך יהודה,[16] לֵאמֹר כך אמרו השליחים של יהורם ליהושפט:[17] מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי מלך מואב מרד בי, הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה האם תצא איתי למלחמה נגד מואב? וַיֹּאמֶר יהושפט ענה ליהורם: אֶעֱלֶה אני אעלה איתך למלחמה, כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כמו שאתה (יהורם) תצא למלחמה נגד מואב, כך גם אני אצא למלחמה נגד מואב,[18] כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כמו שעמך (ישראל) ייצא למלחמה נגד מואב, כך העם שלי (יהודה) ייצא למלחמה נגד מואב,[19]  כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ כמו שהסוסים שלך ייצאו איתך למלחמה נגד מואב, כך גם הסוסים שלי ייצאו למלחמה[20]: (ח) וַיֹּאמֶר יהורם שאל את יהושפט: אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה באיזה דרך נעלה ונתקוף את מואב?[21] וַיֹּאמֶר יהושפט ענה ליהורם: דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם אנחנו נעלה ונתקוף את מואב דרך מדבר אדום, כך שגם מלך אדום יצטרף אלינו ויילחם לצידנו (אדום היו נתונים תחת שלטון ממלכת יהודה)[22]: (ט) וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם יהורם מלך ישראל, יהושפט מלך יהודה והשליט על אדום מטעם ישראל, הנציב, הלכו ביחד,[23]  וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים יהורם, יהושפט והשליט באדום הסתובבו במדבר במשך שבעה ימים,[24] וְלֹא הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם (במשך הימים שהמלכים הסתובבו יחד) לא היה מים לחיילים ולבהמות שהלכו איתם[25]: (י) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יהורם מלך ישראל קרא בקול,[26] אֲהָהּ אוי![27] כִּי קָרָא יְקֹוָק לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה שהרי ה' גזר על שלשת המלכים האלה (יהושפט, שליט אדום והוא עצמו),[28] לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב (ה' גזר על שלשת המלכים האלה) להימסר ביד מואב. יהורם אמר שהם יפסידו במלחמה כיוון שלא ניתן להילחם ללא ששותים מים[29]: (יא) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט יהושפט שאל את יהורם: הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיקֹוָק האם אין פה נביא ה', נביא אמת?[30] וְנִדְרְשָׁה אֶת יְקֹוָק מֵאוֹתוֹ ועל ידי הנביא, אנחנו נשאל מה ה' אומר לנו,[31] וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אחד מעבדיו של יהורם ענה ליהושפט ואמר לו: פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ נמצא כאן אלישע בן שפט ששפך מים על ידיו של אליהו. כלומר: נמצא כאן אלישע ששירת את אליהו ולמד ממנו את דרכי הנבואה[32]: (יב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט יהושפט אמר ליהורם: יֵשׁ אוֹתוֹ דְּבַר יְקֹוָק יש עימו (עם אלישע) דבר ה', כלומר: אם אלישע נמצא פה, סימן שיש איתו דבר נבואה, שהרי ברור שהוא לא הגיע לכאן כדי להשתתף במלחמה. אם אלישע הגיע לפה, סימן שיש בפיו דבר נבואה,[33] וַיֵּרְדוּ אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט וּמֶלֶךְ אֱדוֹם יהורם מלך ישראל, יהושפט ושליט אדום ירדו מהמרכבה שלהם והגיעו לאלישע[34]: (יג) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אלישע אמר ליהורם מלך ישראל: מַה לִּי וָלָךְ מדוע פתאום נהיינו אנשים קרובים זה לזה? מדוע אתה בא אליי לשמוע את הנבואה? איזו טובה עשית לי שאומר לך דבר נבואה?[35] לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ תלך לנביאים של אביך ואמך, לנביאי הבעל ולנביאי האשרה, ותבקש מהם להתנבא לך,[36] וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יהורם מלך ישראל אמר לאלישע: אַל אל תאמר עכשיו את הדברים האלה. עכשיו שעת סכנה ואל תעורר עלינו את מידת הדין על ידי הזכרת חטא העבודה הזרה,[37] כִּי קָרָא יְקֹוָק לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב כיוון שה' גזר על שלשת המלכים (יהורם, יהושפט ושליט אדום) למסור אותנם בידי מואב, ה' גזר שמואב ינצחו במלחמה[38]: (יד) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אלישע אמר ליהורם: חַי יְקֹוָק צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אני נשבע בשם ה' שאני רגיל לעמוד לפניו לתפילה. ה' נקרא בשם צבאות משום שהוא האלוה על צבאות של מעלה, צבאות המלאכים בשמים, ועל צבאות מטה, האנשים ובעלי החיים שעל הארץ,[39] כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא (אני נשבע בשם ה') אם לא שהייתי נושא את פניו של יהושפט מלך יהודה, אם לא הייתי מכבד את יהושפט מלך יהודה,[40] אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ (לולי שהייתי מכבד את יהושפט) לא הייתי בכלל מסתכל עליך, לא הייתי עונה לך[41]: (טו) וְעַתָּה עכשיו, כדי שאתנבא ואענה לכם,[42] קְחוּ לִי מְנַגֵּן תביאו לי מישהו שיודע לנגן. אלישע אמר למלכים שיביאו לפניו מישהו שינגן לפניו, ועל ידי שמיעת הנגינה, הוא ישמח ויזכה לנבואה, משום שהנבואה שורה רק מתוך שמחה,[43] וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן כאשר המנגן התחיל לנגן לפני אלישע,[44] וַתְּהִי עָלָיו יַד יְקֹוָק (כאשר המנגן התחיל לנגן לפני אלישע) שרתה על אלישע נבואה מאת ה'[45]: (טז) וַיֹּאמֶר אלישע אמר ליהורם ולמלכים שאיתו: כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים העמק הזה ייעשה בורות בורות, כדי שיתאספו לשם המים שיבואו. אלישע ניבא שבעוד פרק זמן קצר, יהיו מים שיבואו, והעמק ייעשה בורות בדרך נס כדי להכיל את המים שיבואו[46]: (יז) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק שהרי כך אמר ה':[47] לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם אתם לא תראו לא רוח ולא גשם. כלומר: המים לא יבואו לעמק בדרך הטבע,[48] וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם ובכל זאת הנחל יתמלא במים בדרך נס,[49] וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם אתם תשתו מהמים, וּמִקְנֵיכֶם וכן ישתו הבהמות שהבאתם כדי לשחוט אותם ולאכול אותם,[50] וּבְהֶמְתְּכֶם וכן ישתו הבהמות שלכם שאתם רוכבים עליהם[51]: (יח) וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי יְקֹוָק חסד זה (של מילוי העמק בבורות מים) יהיה קל בעיני ה',[52] וְנָתַן אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם שהרי ה' יעשה איתכם חסד גדול יותר והוא ימסור בידכם את מואב[53]: (יט) אלישע מצווה את ישראל לעשות חמישה דברים כאשר הם ינצחו במלחמה: 1) וְהִכִּיתֶם כָּל עִיר מִבְצָר תשמידו את כל הערים המבוצרות של מואב,[54] 2) וְכָל עִיר מִבְחוֹר וגם כל עיר טובה ונבחרת – תכו ותשמידו אותה,[55] 3) וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וגם תעקרו כל עץ מאכל משובח,[56] 4) וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ וגם תסתמו את כל מקורות המים של הערים, 5) וְכָל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים וגם תשחיתו כל חלקת אדמה טובה על ידי שתזרקו עליה אבנים[57]: (כ) וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה בבוקר, כאשר הגיע זמן הקרבת עולת התמיד של בוקר,[58] וְהִנֵּה מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם מים הגיעו במהירות מכיוון ארץ אדום,[59] וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֶת הַמָּיִם חבל הארץ שבה היה מחנה ישראל (יחד עם מחנה יהודה ומחנה אדום) התמלא במים[60]: (כא) וְכָל מוֹאָב שָׁמְעוּ כִּי עָלוּ הַמְּלָכִים לְהִלָּחֶם בָּם כאשר כל חיילי מואב שמעו שישראל, יהודה ואדום עלו להילחם נגדם,[61] וַיִּצָּעֲקוּ מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה (כאשר חיילי מואב שמעו שישראל, יהודה ואדום נאספו להילחם נגדם) נאספו ממואב כל מי שיודע לחגור חרב, כל הראויים להיות חיילים,[62] וָמַעְלָה וכן התאספו המעולים שבחיילי מואב. כוונת הפסוק לומר שלא נעדר אף אחד מחיילי מואב,[63] וַיַּעַמְדוּ עַל הַגְּבוּל חיילי מואב נעמדו על גבול ארצם כדי להגן עליו מפני שלשת המלכים שיצאו להילחם נגדם[64]: (כב) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר חיילי מואב קמו בבוקר, וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל הַמָּיִם קרני השמש זרחו על המים שהגיעו לעמק, ועל ידי כך נוצרה השתקפות,[65] וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת הַמַּיִם חיילי מואב ראו את המים שבעמק מרחוק,[66] אֲדֻמִּים כַּדָּם (בגלל השתקפות השמש במים) נראו המים בעיני חיילי מואב אדומים, כאילו שהיה בהם דם[67]: (כג) וַיֹּאמְרוּ חיילי מואב אמרו זה לזה: דָּם זֶה ההשתקפות שאנחנו רואים במים היא דם. חיילי מואב מעולם לא ראו מים בעמק שהיה, ולכן, כשהמים היו אדומים מהשתקפות השמש, הם חשבו שיש דם בעמק. לו היה דרכו של העמק להיות מלא במים, חיילי מואב היו מבינים שמדובר בהשתקפות של השמש,[68] הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים (חיילי מואב חשבו ש - ) שלשת המלכים נהרגו,[69] וַיַּכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ (שלשת המלכים נהרגו) על ידי שהם הרגו זה את זה. חיילי מואב אמרו ששלשת המלכים הסתכסכו ונלחמו זה נגד זה, והנוזל האדום הוא הדם שהתנקז מההרוגים הרבים של אותה מלחמה,[70] וְעַתָּה לַשָּׁלָל מוֹאָב ועכשיו מואב, נשאר לנו רק לבוא ולקחת את השלל בלי להילחם, משום שלא נשארו חיילים  במחנה ישראל[71]: (כד) וַיָּבֹאוּ אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל חיילי מואב הגיעו אל מחנה ישראל כשהם היו בטוחים שהמחנה ריק ולכן הם לא היו מוכנים לקרב,[72] וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת מוֹאָב חיילי ישראל קמו והיכו את חיילי מואב, וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם חיילי מואב ברחו מפני חיילי ישראל, וַיַּכּוּ בָהּ וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב חיילי ישראל היכו וחזרו והיכו את מואב, חיילי ישראל הרגו הרבה מאוד חיילים מחיילי מואב[73]: (כה) וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ חיילי ישראל הרסו את ערי מואב,[74] וְכָל חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ כל אחד מחיילי ישראל גם השליך את האבן שהייתה בידיו ועל ידי כך הם מילאו את החלקות הטובות באבנים,[75] וְכָל מַעְיַן מַיִם יִסְתֹּמוּ חיילי ישראל גם סתמו את כל מעיינות המים של מואב,[76] וְכָל עֵץ טוֹב יַפִּילוּ חיילי ישראל גם עקרו את כל העצים המשובחים בכל גבול מואב,[77] עַד הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר חֲרָשֶׂת (חיילי ישראל השמידו את ערי מואב) עד שבעיר בשם "חרשת", שהייתה עיר חזקה של מואב, לא נשארו אבנים חוץ מאבני החומה,[78] וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים הסתובבו הקלעים, החיילים שמשליכים את אבני הקלע הסתובבו,[79] וַיַּכּוּהָ הקלעים הפילו את החומה של העיר חרשת עם אבני הקלע שלהם[80]: (כו) וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה מלך מואב ראה שהצבא העומד מולו חזק יותר ממנו,[81] וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב מלך מואב לקח איתו שבע מאות אנשים שהולכים עם חרב שלופה, שבע מאות חיילים מובחרים,[82] לְהַבְקִיעַ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם (מלך מואב לקח איתו שבע מאות חיילים מובחרים) לפרוץ לעצמו דרך בתוך מחנה אדום, במטרה להגיע עד למלך אדום בעצמו כדי להילחם איתו,[83] וְלֹא יָכֹלוּ מלך מואב לא הצליח להגיע אל מקומו של מלך אדום[84]: (כז) וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו מלך מואב לקח את הבן הבכור של מלך אדום שהיה מיועד למלוך במקומו על אדום,[85] וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה מלך מואב העלה את בנו של מלך אדום על החומה בתור קרבן לאלוהיו. מלך מואב אמנם לא הצליח להגיע עד למקומו של מלך אדום, אך הוא כן הצליח לקחת בשבי את בנו, ולאחר מכן הוא (מלך מואב) העלה את בנו של מלך אדום כקרבן לאלוהיו,[86] וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל מלך אדום כעס מאוד על בני ישראל, משום שהוא ראה שבגללם הוא נקלע למלחמה ובנו נהרג, והם לא הצילו אותו,[87] וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ כל אחד מהמלכים נפרד מחבירו וחזר חזרה לארצו[88]:

[1] רש"י: סיבת כתיבת פרשה זו היא כדי לספר לנו את ניסי אלישע על מנת שנבין שאלישע זכה למעלה כפולה מאליהו.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] רש"י.

[5] תרגום.

[6] רד"ק.

[7] רש"י.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] תרגום.

[11] מצודות.

[12] רד"ק.

[13] רד"ק.

[14] מצודות.

[15] תרגום.

[16] דעת מקרא.

[17] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[18] מצודות בספר מלכים א' פרק כב' פסוק ד'. מלבי"ם (שם): הסיבה שיהושפט אמר זאת היא משום שהיה מחותן של אחאב. אולם כאן פירש המלבי"ם שהסיבה שיהושפט הצטרף למלחמה היא משום שהעמים האלה התגרו גם בו.

[19] רלב"ג בספר מלכים א' פרק כב' פסוק ד'.

[20] רלב"ג בספר מלכים א' פרק כב' פסוק ד'.

[21] תרגום.

[22] רש"י. רלב"ג: יהושפט בחר לתקוף דרך מדבר אדום משום שחשב שכך יוכל להפתיע בצורה הטובה ביותר את מואב.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] תרגום.

[32] מצודות. רש"י: הכוונה ליציקת מים ממש במעמד הר הכרמל ששפך מים על הפר של אליהו. רד"ק: אלישע הלך איתם כדי להראות להם את הנס הגדול, אך המלכים לא ידעו שאלישע נמצא שם. רלב"ג: למרות שלאליהו היו תלמידים רבים, אלישע היה בדרגה מעליהם משום שהוא שימש תמיד את אליהו. כמו"כ כתב שלכבודו ולכבוד ה' ירדו אליו שלשת המלכים. מלבי"ם: על ידי שאלישע יצק מים על אליהו, הוא הוריד את הגשם, ולכן אלישע מזומן להוריד מים.

[33] מצודות.

[34] מלבי"ם. כמו"כ הסביר שהסיבה שהתואר מלך לא הוצמד כאן ליהושפט היא משום שלבש בגדי הדיוט כדי שלא יתהדר לפני הנביא.

[35] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שאלישע אמר ליהורם שהנביא יכול להועיל רק למי שמאמין בו. תשובת יהורם הייתה שיש עכשיו גזירה שכוללת גם את המלכים האחרים, ולכן ראוי שאלישע יתייחס לבקשתו.

[36] מצודות.

[37] מצודות. תרגום: הוסיף שיהורם ביקש מאלישע שיבקש עליו רחמים.

[38] עפ"י מצודות בפירושו לפסוק י'.

[39] מצודות. את ביאור המשמעות של צבאות ביארנו על פי רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ט'.

[40] מצודות. בנושא של נשיאת פנים ופירושו, עיין רש"י בפירושו לספר איוב פרק מב' פסוק ט'. רד"ק: ישנם שלשה טעמים לכך שלא נזכר יהושפט בתואר של מלך: א. יהושפט דיבר בשמו. ב. מרוב ענווה, יהושפט לא ירד אל אלישע בבגדי מלכות. ג. היות ונגזרה גזירה שימות עם אחאב, הרי זה נחשב כאילו שבנו כבר מולך.

[41] מצודות.

[42] תרגום.

[43] מצודות. נחלקו המפרשים מדוע לא שרתה רוח ה' על אלישע: רש"י: בגלל שכעס על יהורם רד"ק: משום שמיום שנסתלק אליהו היה אלישע אבל. מלבי"ם: הנבואה יכולה לחול רק אם יש צדיקים בחברת הנביא. יהורם היה רשע, יהושפט היה צדיק ולכן המצב היה שקול ומשום כך ביקש אלישע שיביאו לפניו מנגן כדי שהניגון יכריע את הכף לנבואה.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] תרגום. מלבי"ם: הכוונה ללשון ציווי. הנביא ציווה את בני ישראל לחפור חפירות כדי שיוכלו לאגור את המים שיבואו.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות. מלבי"ם: הדבר הנקל בעיני ה' הוא להוריד את הגשם בארץ אדום ולא במדבר, המקום שבו היה מחנה ישראל. הסיבה שירידת המים לא נעשה בדרך נס היא משום שישראל לא היו ראויים לשני ניסים, ולכן אם היה יורד להם מים בדרך נס, לא היו מנצחים את מואב.

[53] מצודות.

[54] תרגום.

[55] מצודות.

[56] תרגום. רש"י: שלמרות שבד"כ יש איסור לכרות עצי מאכל, כאן התיר להם לכרות את עצי המאכל כדי לבזות את מואב, משום שמואב היא אומה נפסדת, ולדבריו יוצא שאין איסור להשחית עצי מאכל בשעה שנלחמים נגד מואב. רד"ק: ייתכן שכאן הייתה הוראת שעה או שהאיסור קיים רק בשעה שצרים על עיר.

[57] מצודות.

[58] מצודות. רלב"ג: צלע זה של הפסוק מוסב על הישועה ממואב שתהיה רק בבוקר למחרת. אולם, לא ייתכן שפניית המלכים אל אלישע הייתה בלילה וגם לאי יתכן לומר שעבר פרק זמן של יום משאלת המלכים ועד שירדו גשמים, ולכן צריך לומר שמיד לאחר נבואתו של אלישע התחילו לרדת גשמים.

[59] תרגום. לגבי מקור המים נחלקו המפרשים. רש"י: בבוקר המים התחילו לרדת מהשמים בארץ אדום, ובזמן הקרבת תמיד של בוקר, הם הגיעו לאותו עמק ושטפו אותו. רד"ק: או שירדו גשמים בארץ אדום או שהיה מעיין שנפרץ בארץ אדום.

[60] תרגום.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] רד"ק.

[65] מצודות.

[66] רש"י.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות. רלב"ג: ההכאה הראשונה הייתה במחנה ישראל ולאחר מכן הייתה הכאה נוספת במקומות שבהם מואב היו.

[74] רש"י.

[75] מצודות. רש"י: את האבנים לקחו מהחומה עד שנשאר רק הטיט שבחומה, ואת הטיט הזה הפילו הקלעים.

[76] תרגום.

[77] תרגום.

[78] מצודות. מלבי"ם: מלך מואב היה בתוך חרשת ולכן רצו חיילי ישראל להרוס את החומה.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות ורד"ק הוסיף שמלך אדום הצטרף למלחמה כדי להוציא את בנו מהשבי שהיה בו אצל מלך מואב. בחז"ל: הכוונה היא למלך מואב שהעלה את בנו לעולה, או לה' או לע"ז, והיה בכך קצף גדול על ישראל שהם לא עובדים את ה' כמו שמלך מואב עבד את אלוהיו. ועיין בספר עמוס פרק ב' פסוק א'.

[86] מצודות.

[87] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שעם ישראל כעס מאוד על שמלך מואב העלה את בנו של מלך אדום לקרבן. רש"י: הכעס היה על עם ישראל על שלא עבדו את ה' ועבדו עבודה זרה כמו שמלך מואב עבד עבודה זרה.

[88] רד"ק.