מלכים ב פרק ד

מלכים ב פרק ד

(א) וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע אשתו של אחד מתלמידי הנביאים צעקה לעבר אלישע,[1] לֵאמֹר כך אמרה האישה כשהיא צעקה לעבר אלישע:[2] עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת בעלי שהיה עבדך מת,[3] וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת יְקֹוָק ואתה (אלישע) יודע שעבדך (בעלי) היה ירא ה',[4] וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים והמלווה שהלווה לבעלי כסף, בא אליי כדי לקחת את שני ילדיי לעבדים, תמורת החוב. האישה אמרה לאלישע שבגלל שאין לה מספיק כסף לשלם למי שהלווה את הכסף לבעלה, המלווה רוצה לקחת את שני בניה לעבדים במקום תשלום החוב[5]: (ב) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע אלישע שאל את אלמנת הנביא: מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ  הַגִּידִי לִי תגידי לי מה אני יכול לעשות כדי לעזור לך,[6] מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת (תגידי לי) מה יש לך בבית כדי שברכה תחול עליו, וכך תשלמי את החוב,[7] וַתֹּאמֶר אלמנת הנביא ענתה לאלישע: אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן אין לשפחתך, אין לי, שום דבר בבית, חוץ מכלי מלא בשמן[8]: (ג) וַיֹּאמֶר אלישע אמר לאלמנת הנביא: לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ כֵּלִים מִן הַחוּץ תלכי ותקחי בהשאלה כלים מהאנשים שבחוץ, מהאנשים שמחוץ לביתך,[9] מֵאֵת כָּל שְׁכֵנָיִךְ (תקחי בהשאלה כלים) מכל השכנים שלך, כֵּלִים רֵקִים הכלים שתקחי בהשאלה יהיו ריקים,[10] אַל תַּמְעִיטִי אל תיקחי בהשאלה מעט כלים, תיקחי בהשאלה כלים רבים[11]: (ד) וּבָאת וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ (לאחר שתיקחי בהשאלה כלים רבים) תבואי לביתך, ותסגרי את דלת הבית כנגדך וכנגד בנייך, תסגרי את הדלת כשאת ובנייך תהיו בתוך הבית,[12] וְיָצַקְתְּ עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה תשפכי את השמן לתוך כל הכלים הריקים האלה,[13] וְהַמָּלֵא ואת הכלי המלא, לאחר שתמלאי את הכלי,[14] תַּסִּיעִי תעקרי מהמקום כדי לשים שם כלי ריק נוסף ולמלא אותו. אלישע אמר לאישה, שכאשר הכלי מתמלא, יש להזיז אותו ולהשאיר את אסוך השמן עומד במקומו, וממנו להמשיך לשפוך את השמן לתוך כלי ריק נוסף, וכך הלאה עד שייגמרו הכלים הריקים[15]: (ה) וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אלמנת הנביא הלכה מאלישע, וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ אלמנת הנביא סגרה את דלת ביתה מכנגדה ומכנגד בניה, האלמנה ובניה היו בתוך הבית כשהיא סגרה את הדלת, הֵם מַגִּשִׁים אֵלֶיהָ בניה של האישה האלמנה הגישו אליה את הכלים הריקים,[16] וְהִיא מוֹצָקֶת ואלמנת הנביא עמדה במקומה ושפכה את השמן מהכלי המלא לתוך הכלים הריקים[17]: (ו) וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים כאשר התמלאו הכלים שהאישה האלמנה שאלה,[18] וַתֹּאמֶר אֶל בְּנָהּ אלמנת הנביא אמרה לבן שלה: הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי תגיש אליי כלי נוסף (האישה האלמנה לא ידעה שכל הכלים שהיא שאלה היו מלאים כבר בשמן),[19] וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הבן אמר לאישה האלמנה: אֵין עוֹד כֶּלִי נגמרו הכלים ששאלנו, כל הכלים ששאלנו כבר מלאים, וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן (מרגע שהתמלאו הכלים) השמן הפסיק להישפך, לא נשפך עוד שמן[20]: (ז) וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים אלמנת הנביא אמרה לאלישע שהכלים התמלאו, ושאלה מה לעשות עם השמן,[21] וַיֹּאמֶר אלישע אמר לאישה האלמנה: לְכִי מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן תלכי ותמכרי את השמן שבכלים,[22] וְשַׁלְּמִי אֶת נִשְׁיֵךְ (בכסף שתמורתו תמכרי את השמן) תשלמי את חובך,[23] וְאַתְּ וּבָנַיִךְ תִחְיִי בַּנּוֹתָר ואת ובנייך תוכלו להמשיך לחיות בשאר הכסף שתרוויחי ממכירת השמן. אלישע אמר לאישה האלמנה שחלק מהכסף שהיא תרוויח ממכירת השמן, יועבר לתשלום החוב, ויהיה מספיק כסף שיישאר כדי שהיא ובניה יוכלו לחיות ממנו[24]: (ח) וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם הגיע יום שאלישע עבר כדרכו בעיר שונם,[25] וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה בעיר שונם גרה אישה חשובה,[26] וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם האישה החשובה הפצירה באלישע לאכול אצלה סעודה,[27] וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ מהיום ההוא והלאה, כשאלישע עבר בשונם,[28] יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם (מהיום ההוא והלאה כשאלישע עבר בשונם) הוא סר לבית האישה החשובה כדי לאכול שם סעודה[29]: (ט) וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ האישה החשובה אמרה לבעלה: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עכשיו אני מכירה באלישע שהוא נביא ה', ואין זה מכובד שהוא יישב ביחד איתנו מפאת קדושתו,[30] עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד הוא (אלישע) מתארח אצלנו לעיתים קרובות (ואין זה מכובד שהוא יישאר איתנו באותו בית)[31]: (י) נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה נבנה עכשיו עלייה קטנה העשויה מאבנים,[32] וְנָשִׂים לוֹ שָׁם ונשים לו בעלייה הקטנה את ארבעת הדברים הבאים: 1) מִטָּה 2) וְשֻׁלְחָן 3) וְכִסֵּא 4) וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ בכל פעם שאלישע יבא אלינו, יָסוּר שָׁמָּה הוא יילך לעלייה כדי להתבודד שם[33]: (יא) וַיְהִי הַיּוֹם כשהגיע היום שאלישע הגיע אל שונם (לאחר שהאישה ובעלה כבר הספיקו לבנות את העלייה),[34] וַיָּבֹא שָׁמָּה אלישע נכנס לבית האישה החשובה, וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה אלישע עלה אל העלייה וישן שם: (יב) וַיֹּאמֶר אֶל גֵּחֲזִי נַעֲרוֹ אלישע אמר לגיחזי משרתו: קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת תקרא לאישה החשובה הזאת משונם, וַיִּקְרָא לָהּ גיחזי קרא לאישה השונמית, וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו האישה השונמית עמדה לפני אלישע[35]: (יג) וַיֹּאמֶר לוֹ אלישע אמר לגיחזי: אֱמָר נָא אֵלֶיהָ תאמר עכשיו אל האישה השונמית (הסיבה שאלישע בעצמו לא פנה אל האישה השונמית היא משום שאלישע לא רצה לדבר עם האישה פנים אל פנים),[36] הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת כהכרת טובה על שאת טרחת בשבילנו את כל הטרחה הזאת (בניית העלייה והאירוח בה),[37] מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ מה אני יכול לעשות למענך כגמול על מה שעשית למעננו?[38] הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא האם צריך לדבר על דבר כלשהו עבורך עם המלך או עם שר הצבא? אלישע שאל את האישה השונמית אם יש לה בעיה כלשהי שצריך לדבר עם המלך או עם שר הצבא כדי לפתור אותה, וכגמול על שהיא אירחה אותו, הוא יהיה זה שידבר איתם,[39] וַתֹּאמֶר האישה השונמית ענתה לאלישע: בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת אני יושבת בתוך משפחתי ואין אחד מהם מנסה לעשות לי דבר רע, וממילא אין לי כל צורך שתעשה לי דבר כלשהו כגמול על שאירחתי אותך[40]: (יד) וַיֹּאמֶר לאחר שהאישה השונמית הלכה מלפני אלישע, הוא שאל את גיחזי:[41] וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ מה נוכל לעשות לאישה השונמית כדי שנגמול לה על הטוב שהיא עשתה לנו?[42] וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי גיחזי ענה לאלישע: אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ באמת, לאישה השונמית אין בן,[43] וְאִישָׁהּ זָקֵן ובעלה של האישה השונמית זקן ,כך שבדרך הטבע היא לא תלד עוד[44]: (טו) וַיֹּאמֶר אלישע אמר לגיחזי: קְרָא לָהּ תקרא לאישה השונמית, וַיִּקְרָא לָהּ גיחזי קרא לאישה השונמית, וַתַּעֲמֹד בַּפָּתַח האישה השונמית עמדה בפתח העלייה (אך לא ניגשה עד אלישע משום שהיא ראתה שאלישע אינו מדבר עימה פנים אל פנים)[45]: (טז) וַיֹּאמֶר אלישע אמר לאישה השונמית (כאן אלישע אמר לאישה השונמית את הדברים בעצמו משום שזה היה דבר נבואה):[46] לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה בעוד בדיוק תשעה חודשים,[47] אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן (בעוד בדיוק תשעה חודשים) את תשתעשעי עם בנך ותוכלי לחבק אותו,[48] וַתֹּאמֶר האישה השונמית אמרה לאלישע: אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אדוני הנביא! אל תדבר כדברים האלה,[49] אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ אל תבטיח לי דבר שלא יתקיים ויעמוד. אלישע לא הבטיח לאישה השונמית שהבן ימשיך לחיות גם אחרי שהיא תשתעשע עימו. האישה השונמית אמרה לאלישע שהיא מעדיפה שהוא לא יבטיח לה דבר שלא יתקיים לאורך זמן מאשר שהוא יבטיח שהיא תלד בן שימות בצעירותו[50]: (יז) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן האישה השונמית הרתה וילדה בן,[51] לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה (האישה השונמית הרתה) לאחר שעברו בדיוק תשעה חודשים מהבטחת אלישע,[52]  אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע (האישה השונמית הרתה וילדה בן בדיוק לאחר שעברו תשעה חודשים) כפי שאלישע אמר לה שיקרה[53]: (יח) וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד בנה של האישה השונמית גדל,[54] וַיְהִי הַיּוֹם הגיע היום שהילד היה מספיק גדול לצאת אל אביו ולעבוד איתו בשדה,[55] וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים בנה של האישה יצא אל השדה, שם היה אביו עם הפועלים שקצרו את השדה: (יט) וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו בנה של האישה השונמית אמר לאביו: רֹאשִׁי רֹאשִׁי יש לי כאב ראש חזק, אני מאוד חולה,[56] וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר אבא של הילד אמר לאחד ממשרתיו:[57] שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ תרים את בני ותיקח אותו לאימו[58]: (כ) וַיִּשָּׂאֵהוּ המשרת הרים את הבן של השונמית,[59] וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ המשרת הביא את הבן אל האישה השונמית,[60] וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם בנה של האישה השונמית ישב על ברכי אימו עד הצהריים,[61] וַיָּמֹת בצהריים, מת בנה של האישה השונמית[62]: (כא) וַתַּעַל האישה השונמית עלתה אל העלייה שהיא הכינה לאלישע,[63] וַתַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים האישה השונמית השכיבה את בנה על מיטתו של אלישע, היות והיא חשבה שזכותו של אלישע תגרום לכך שבנה יישמר טוב יותר,[64] וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ האישה השונמית סגרה את דלת העלייה כשבנה היה בתוכה (בתוך העלייה),[65] וַתֵּצֵא לאחר שסגרה את הדלת, האישה השונמית יצאה מהעלייה: (כב) וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר האישה השונמית קראה לבעלה ואמרה לו: שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת תשלח אליי עכשיו את אחד מהמשרתים ואת אחת האתונות,[66] וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה ואני ארוץ עד אלישע הנביא ואחזור בקרוב[67]: (כג) וַיֹּאמֶר בעלה של האישה השונמית אמר לה: מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם למה את הולכת היום אל אלישע? לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת הרי היום לא ראש חודש ולא שבת (ואם כן מדוע את הולכת אל הנביא)? מנהגה של האישה השונמית היה לקבל את פניו של אלישע בראשי חודשים ובשבתות, ובעלה אמר לה שבאותו יום לא חל ראש חודש או שבת, ואין סיבה שהיא תלך ותקביל את פניו,[68] וַתֹּאמֶר האישה השונמית ענתה לבעלה: שָׁלוֹם אין שום סיבה מיוחדת שאני הולכת אל הנביא. האישה השונמית לא רצתה לספר לבעלה שהבן מת, משום שהיא רצתה שהנס שיעשה אלישע יהיה בסתר[69]: (כד) וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן האישה השונמית קשרה את האוכף על החמור,[70] וַתֹּאמֶר אֶל נַעֲרָהּ האישה השונמית אמרה למשרתה: נְהַג וָלֵךְ תנהג על החמור ותלך מהר אל איש האלוקים,[71] אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב אל תעכב בשבילי את הרכיבה כדי שיהיה לי נוח יותר,[72] כִּי אִם אָמַרְתִּי לָךְ ותעצור רק במקום שאומר לך לעצור[73]: (כה) וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל האישה השונמית הלכה והגיעה אל אלישע שהיה בהר הכרמל, וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֹתָהּ מִנֶּגֶד כאשר אלישע הנביא ראה את האישה השונמית מרחוק,[74] וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ (כשאלישע ראה את האישה השונמית מרחוק) הוא אמר לגיחזי משרתו: הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז האישה הזאת שאנו רואים היא האישה השונמית[75]: (כו) עַתָּה עכשיו, שאנחנו יודעים מי זאת האישה שבאה אלינו,[76] רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ רוץ עכשיו מהר לקראתה,[77] וֶאֱמָר לָהּ תשאל את האישה השונמית: הֲשָׁלוֹם לָךְ האם שלום לך, האם הכל בסדר אצלך? הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ האם שלום לבעלך, האם הכל בסדר אצל בעלך? הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד האם שלום לילד, האם הכל בסדר אצל בנך? וַתֹּאמֶר האישה השונמית ענתה לגיחזי (לאחר שהוא שאל אותה את השאלות שאלישע אמר לו לשאול):[78] שָׁלוֹם (האישה השונמית ענתה לגיחזי) שלום לכולם. האישה השונמית לא גילתה גם לגיחזי שבנה מת[79]: (כז) וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר האישה השונמית הגיעה אל אלישע הנביא שהיה במעלה ההר,[80] וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו האישה השונמית החזיקה בחזקה ברגליו של אלישע, כדי להשתחוות לו ולהתחנן לפניו,[81] וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ גיחזי התקרב כדי לדחוף את האישה, משום שלא היה זה דרך כבוד שהיא תחזיק ברגליו של אלישע,[82] וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אלישע הנביא אמר לגיחזי: הַרְפֵּה לָהּ תרפה מהאישה השונמית ואל תדחף אותה,[83] כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ (תרפה מהאישה) מכיוון שהיא מרת נפש, משהו מציק לה (ולכן היא מחזיקה ברגליי),[84] וַיקֹוָק הֶעְלִים מִמֶּנִּי וה' לא אמר לי לפני שהיא הגיעה אליי מדוע היא מרת נפש,[85] וְלֹא הִגִּיד לִי וגם עכשיו, כשהאישה השונמית כבר הגיעה אליי, ה' לא אמר לי מדוע היא מרת נפש[86]: (כח) וַתֹּאמֶר האישה השונמית אמרה לאלישע: הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי אדוני! האם בכלל ביקשתי ממך בן?[87] הֲלֹא אָמַרְתִּי הרי אמרתי לך, לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי אל תטעה אותי, אל תבטיח לי דבר שלא יתקיים בסוף, העדפתי שלא תבטיח לי שיוולד לי בן אם הוא עתיד למות כשהוא צעיר[88]: (כט) וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי אלישע אמר לגיחזי לעשות את הדברים הבאים: חֲגֹר מָתְנֶיךָ שים את החגורה על מותניך (היות וחגירת החגורה עוזרת לאדם לרוץ מהר יותר על ידי שהאברים הפנימיים אינם זזים ממקומם),[89] וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וגם תיקח בידך את המטה שאני נשען עליו,[90] וָלֵךְ ולך לבית האישה השונמית,[91] כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ כשתראה אדם בדרך, אל תברך אותו לשלום (כדי שלא תתעכב בדרך),[92] וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ וכאשר מישהו יברך אותך לשלום, אל תענה לו (כדי שלא תתעכב),[93] וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר וכאשר תגיע לבית האישה השונמית, תשים את המשענת שלי על פניו של הנער שמת[94]: (ל) וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר אם הנער, האישה השונמית, אמרה לאלישע: חַי יְקֹוָק וְחֵי נַפְשְׁךָ אני נשבעת, אִם אֶעֶזְבֶךָּ אם אני אעזוב אותך, אני רוצה שאתה בעצמך תצטרף אליי, ואני לא אעזוב אותך עד שאתה תבא איתי,[95] וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ אלישע קם והלך אחרי האישה השונימית: (לא) וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם גיחזי הקדים והגיע לנער המת לפני שאלישע והאישה השונמית הגיעו אליו,[96] וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת עַל פְּנֵי הַנַּעַר גיחזי שם את המשענת של אלישע על פניו של הנער, וְאֵין קוֹל (גם לאחר שגיחזי שם את המשענת של אלישע על פניו של הנער המת) הנער המת לא השמיע קולות, וממילא הוא לא קם לתחייה,[97] וְאֵין קָשֶׁב לא היה ניתן לשמוע קולות מכיוון הנער, כיוון שהוא לא קם לתחייה (יש כאן מעין כפילות על צלע הפסוק הקודמת),[98] וַיָּשָׁב לִקְרָאתוֹ גיחזי חזר והלך לקראת אלישע, וַיַּגֶּד לוֹ גיחזי אמר לאלישע: לֵאמֹר כך אמר גיחזי לאלישע בדבריו:[99] לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר הנער המת לא התעורר, הנער המת לא קם לתחייה.[100] הסיבה שהנער לא קם לתחייה היא שגיחזי לא היה ראוי שנס ייעשה על ידו[101]: (לב) וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה אלישע הגיע לבית האישה השונמית,[102] וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ בנה של האישה היה מת וגופתו הייתה מוטלת על מיטתו של אלישע[103]: (לג) וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת אלישע נכנס לעלייה וסגר את הדלת,[104] בְּעַד שְׁנֵיהֶם (אלישע סגר את הדלת) בפני שניהם, רק אלישע והנער היו בבית,[105] וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק אלישע התפלל לפני ה'[106]: (לד) וַיַּעַל אלישע עלה על המיטה שלו,[107] וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד אלישע שכב על גופתו של הילד שמת, וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו אלישע שם את פיו על פיו של הנער שמת, וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וכן שם אלישע את עיניו על עיני הנער שמת, וְכַפָּיו עַל כַּפָּיו וכן שם אלישע את כפות ידיו על כפות ידיו של הנער שמת,[108] וַיִּגְהַר עָלָיו אלישע השתטח על הנער שמת,[109] וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד בשר הילד שמת התחמם בעקבות מעשיו של אלישע.[110] כאן נקרא הנער בתואר "ילד" משום שכעת הוא נולד מחדש[111]: (לה) וַיָּשָׁב אלישע חזר וירד מהמיטה,[112] וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה אלישע הסתובב בעלייה, לפעמים לצד זה של הבית ולפעמים הוא הסתובב לצד השני.[113] אלישע נהג כך כדי שהוא יוכל לכוון יותר בתפילתו,[114] וַיַּעַל אלישע עלה אל המיטה פעם נוספת, וַיִּגְהַר עָלָיו אלישע השתטח שוב על הנער שמת, וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים הנער שמת התעטש שבע פעמים,[115] וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו הנער שמת פתח את עיניו וקם לתחייה[116]: (לו) וַיִּקְרָא אֶל גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר אלישע קרא אל גיחזי ואמר לו: קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת תקרא אל האישה השונמית הזאת, וַיִּקְרָאֶהָ גיחזי קרא אל האישה השונמית, וַתָּבוֹא אֵלָיו האישה השונמית באה לפני אלישע,[117] וַיֹּאמֶר אלישע אמר לאישה השונמית: שְׂאִי בְנֵךְ טלי את בנך[118]: (לז) וַתָּבֹא וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו האישה השונמית באה ונפלה על רגליו של אלישע,[119] וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה האישה השונמית השתחוותה על הארץ לפני אלישע,[120] וַתִּשָּׂא אֶת בְּנָהּ וַתֵּצֵא האישה השונמית נשאה את בנה מעלייתו של אלישע ויצאה משם[121]: (לח) וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה אלישע חזר אל הגלגל, וְהָרָעָב בָּאָרֶץ היה רעב גדול בארץ, וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יֹשְׁבִים לְפָנָיו תלמידי הנביאים ישבו לפני אלישע,[122] וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ אלישע אמר לנער שלו: שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה תשים את הסיר על מקום מושבה, על הכירה,[123] וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים ותבשל את התבשיל לתלמידי הנביאים[124]: (לט) וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת אחד מתלמידי הנביאים יצא אל השדה כדי ללקט ירקות,[125] וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה תלמיד הנביא מצא סוג של ענבים שגדלים בשדות ופרותיהם ארסיים, שנקראים "גפן שדה",[126] וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ תלמיד הנביא ליקט מגפן השדה שהוא מצא, פַּקֻּעֹת שָׂדֶה (תלמיד הנביא ליקט מגפן השדה שמצא) גידולים מרים שמכינים מהם שמן,[127] מְלֹא בִגְדוֹ (כמות גפן השדה שליקט תלמיד הנביא היה) מספיק בכדי למלא בהם את בגדו,[128] וַיָּבֹא וַיְפַלַּח אֶל סִיר הַנָּזִיד בן הנביא בא וחתך את פקועות השדה, ולאחר מכן הוא השליך אותם לתוך הסיר שבו היה התבשיל שבישלו תלמידי הנביאים,[129] כִּי לֹא יָדָעוּ (תלמיד הנביא השליך את גפן השדה לתוך התבשיל שבישלו למרות שהוא היה רעיל) משום שתלמידי הנביאים לא ידעו שפקועות השדה הם מרים וארסיים[130]: (מ) וַיִּצְקוּ לַאֲנָשִׁים לֶאֱכוֹל תלמידי הנביאים שפכו את התבשיל לתוך הקערות שהיו לפני כל אחד מהמסובים, כדי שהם יוכלו לאכול,[131] וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד כאשר תלמידי הנביאים אכלו מהנזיד, וְהֵמָּה צָעָקוּ וַיֹּאמְרוּ (כאשר תלמידי הנביאים אכלו מהסיר) הם צעקו ואמרו: מָוֶת בַּסִּיר אִישׁ הָאֱלֹהִים אדוני הנביא! יש בסיר משהו שגורם למוות![132] וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל תלמידי הנביאים לא היו יכולים לאכול את התבשיל: (מא) וַיֹּאמֶר אלישע אמר לבני הנביאים: וּקְחוּ קֶמַח תחזירו את התבשיל לסיר ותיקחו קמח,[133] וַיִּשְׁלֵךְ אֶל הַסִּיר וַיֹּאמֶר אלישע השליך את הקמח לתוך הסיר ואמר לנערו:[134] צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ שפוך מהתבשיל אל הקערות שלפני כל אחד מהעם שנמצאים פה (הכוונה לתלמידי הנביאים) והם יכולים לאכול עכשיו את התבשיל,[135] וְלֹא הָיָה דָּבָר רָע בַּסִּיר לא היה יותר ארס בסיר (כתוצאה מהשלכת הקמח לתוך הסיר על ידי אלישע)[136]: (מב) וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה אדם בא ממקום שנקרא "בעל שלישה",[137] וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים האדם שהגיע מבעל שלישה הביא לאלישע הנביא שני דברים:[138] 1) לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים עשרים כיכרות לחם האפויים משעורים שנקצרו ראשונים,[139] 2) וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ (וכן הביא האדם שהגיע מבעל שלישה) שיבולים רכים כשהם עדיין בקליפותיהם,[140] וַיֹּאמֶר אלישע אמר למשרתו:[141] תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ תניח את מה שהבאת לפני תלמידי הנביאים, והם יוכלו לאכול את האוכל[142]: (מג) וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ משרתו של אלישע שאל את אלישע: מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ איך אוכל לתת את האוכל לפני כל אחד מתלמידי הנביאים, הרי אין כאן מספיק אוכל לכולם,[143] וַיֹּאמֶר אלישע אמר למשרתו: תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ בכל זאת, תן לכל תלמידי הנביאים לאכול מהאוכל שהביא האדם מבעל שלישה, כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק (תן לכל תלמידי הנביאים לאכול) כיוון שכך אמר ה': אָכֹל וְהוֹתֵר לא רק שיהיה מספיק לכל אחד מתלמידי הנביאים לאכול, אלא שחלק מהאוכל יישאר, וכולם יהיו שבעים[144]: (מד) וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם המשרת של אלישע הניח את האוכל לפני תלמידי הנביאים,[145] וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְקֹוָק תלמידי הנביאים אכלו והשאירו חלק מהאוכל כפי שה' אמר בנבואתו לאלישע:

[1] תרגום. עפ"י חז"ל מדובר על אשתו של עובדיה הנביא שלווה כסף מיהורם בן אחאב כדי לכלכל את הנביאים שהחביא. רלב"ג: בני הנביאים היו היוצאים מהכלל שעבדו את ה' ואשת תלמיד הנביא אמרה שבעלה היה ירא מה' בניגוד לשאר העם.

[2] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[3] תרגום וכתב כאן במפורש שהכוונה היא לעובדיה.

[4] תרגום. מלבי"ם: אשת הנביא טענה כלפי אלישע שלמרות שתוכל לבוא פורענות על צדיק, הפורענות לא תבוא מאותו עניין שבו נזהר הצדיק, וממילא לא יכול להיות שיבוא על עובדיה פורענות כתוצאה מכך שכלכל את הנביאים.

[5] מצודות.

[6] תרגום.

[7] מצודות.

[8] מצודות. רש"י: "אסוך שמן" הכוונה היא למספיק שמן כדי לעשות סיכת שמן. מלבי"ם: הנס נעשה דווקא בשמן משום שעובדיה היה מדליק נרות לנביאים שהחביא.

[9] מצודות.

[10] תרגום.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] תרגום.

[14] מצודות.

[15] מצודות וכתב שהסיבה שאסוך השמן צריך לעמוד במקומו היא בגלל שאסוך השמן הוא כמו מעיין ואין דרך המעיין לזוז ממקומו. רד"ק: הסיבה שהאישה הייתה צריכה לעמוד במקומה היא משום שמעשה נס לא יכול לקרות אלא במקום שבו הוא התחיל. רלב"ג: הנס שנעשה כאן הוא שהאוויר שנכנס לתוך הכלי הפך לשמן, הפוך מנס הפיכת המטה לנחש.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות. רש"י: הכוונה היא ששער השמן התייקר.

[21] רש"י וכתב ששאלה אם למכור כבר את השמן או לחכות שהשמן יתייקר. רלב"ג: האישה האלמנה לא ידעה מה רצונו של אלישע לעשות עם השמן, ולכן שאל אותה מה לעשות עם השמן. מהר"י קרא: באה לומר לאיש האלוקים שנבואתו התקיימה.

[22] תרגום.

[23] רלב"ג.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] תרגום. בדבר היות לחם לשון של סעודה ולא רק לחם ממש, עיין רש"י בפירושו לספר ויקרא, פרק כא' פסוק יז'.

[28] מצודות.

[29] עפ"י רש"י בפירושו לספר ויקרא פרק כא' פסוק כא'.

[30] תרגום + מצודות. רש"י: האישה הכירה בו שהוא איש קדוש מפני שלא ראתה זבוב על שולחנו וקרי על סדינו. רלב"ג: האישה לא הכירה את אלישע אך דרכה היה לחזר אחר אורחים רד"ק: אין הכוונה שהאישה השונמית עכשיו הכירה במעלתו של אלישע, אלא הכוונה היא שהיא עכשיו מכירה בכך שיש צורך לעשות עלייה. מהר"י קרא: האישה חששה שמא אם היא או בני ביתה ייטמאו, אלישע יימנע מלעבור שם, ולכן היא חשבה שעדיף שהיא תבנה עלייה מיוחדת לאלישע.

[31] מצודות. מלבי"ם: כוונת האישה לומר שאלישע היה עובר בשונם רק כדי לזכות אותם במצוות האכלתו. כמו"כ מקביל המלבי"ם בין אכילת אלישע לאכילת מזבח ובין העלייה למעין משכן.

[32] תרגום + מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] תרגום.

[36] תרגום.

[37] מצודות.

בהסבר המילה "חרדת" כתב מצודות שהכוונה היא לפעולה הדורשת טרחה גדולה וכך הסברנו בפנים. רש"י: כתב שהכוונה לתשמות לב, שהאישה השונמית שמה לב שצריך לעשות את הדברים האלה. רלב"ג כתב שהכוונה היא שהאישה פחדה שמא לא תארח את אלישע כראוי.

[38] מצודות. רש"י: משמע מדבריו שאלישע שאל את האישה מדוע היא עשתה את הדבר הזה, מה היא צריכה לקבל תמורת הדבר.

[39] רד"ק. מלבי"ם הוסיף ביאור שהכוונה היא האם יש להתפלל עבורה אל מלכו של עולם והיא ענתה לו שהיא יושבת בתוך עמה, כלומר, שהיאאינה רוצה לפרוש מתפילת רבים.

[40] מצודות. רד"ק: האישה ענתה שהיא יושבת בתוך משפחתה והם יכולים לדבר בעבורה עם המלך.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] רלב"ג. מהר"י קרא: לאחר שאלישע ראה את צניעותה של האישה, הוא דיבר עימה פנים אל פנים. רד"ק הסתפק אם ההבטחה לבן נאמרה לאלישע בדרך נבואה או שהיה בטוח שה' יקיים את מה שיבטיח.

[47] מצודות. רש"י: כמו שאת קיימת היום ולשלום, כך תהיי קיימת למועד הזה ואז יהיה לך בן לחבק אותו. רד"ק כתב אפשרות שהבן יוולד לאחר שבעה חודשים. רלב"ג: כעת חיה משום שרק הרגע קיים, ומה שעבר לא קיים יותר ומה שעתיד עוד לא נולד ועוד לא חי.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות. רש"י: האישה אמרה לאלישע שלא יאמר "הנא את חובקת בן" משום שאז יכול להיות משמע שהבן לא יחיה לאורך זמן. לפי מצודות משמע שהאישה טענה על עצם ההבטחה של אלישע בעוד שלפי רש"י משמע שטענתה הייתה על דרך התבטאותו של אלישע.

[51] תרגום.

[52] תרגום. רש"י: כעת הזאת שהיא קיימת.

[53] מצודות.

[54] תרגום.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] רש"י.

[58] תרגום. מלבי"ם: האב חשב שבנו עושה עצמו חולה כדי שיביאו אותו אל אימו.

[59] תרגום.

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] תרגום.

[63] תרגום.

[64] רלב"ג.

[65] תרגום.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] רש"י. מצודות: אל תתעכב בגללי, אני לא ארכב על החמור, ורק תעצור במקום שאומר לך. רד"ק כתב שני פירושים: לפי הפירוש הראשון, האישה רכבה על החמור ואמרה לנערה למהר יותר ברכיבה, ולא לדאוג לנוחיותה (כפי שכתבנו בפירוש רש"י) ופירוש נוסף הוא שהאישה לא רכבה על החמור היות והייתה מרת נפש, ואמרה לנערה לא להתעכב בעוד היא הולכת ברגל (דומה לפירוש מצודות).

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] רלב"ג.

[76] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "עתה".

[77] תרגום.

[78] רש"י.

[79] מצודות.

[80] תרגום.

[81] רלב"ג.

[82] מצודות. רד"ק הוסיף אפשרות נוספת שהכוונה היא שגיחזי רצה להדוף האישה לכבודה ולא לכבוד אלישע.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות.

[86] מצודות. רד"ק איננו מפרש שתי פירושים שונים על "ולא הגיד לי", אלא אומר שהכל הוא דבר אחד, עד עתה ה' העלים ממני את עובדת היותה מרת נפש ואת הסיבה לכך, אך עתה ה' כבר אמר לי את הסיבה בנבואה. מלבי"ם: הקב"ה אומר לנביא רק כאשר הפורענות באה כעונש ולא כאשר הפורענות באה מעצמה, והאישה השונמית לא חטאה ולא היה מחלת בנה עבור עונש. 

[87] מצודות.

[88] מצודות. א"ע בבראשית מט' י' כתב שהכוונה היא שהאישה השונמית אמרה לאלישע אל תוליד אותי, אל תגרום לי להוליד בן, על ידי התפילות שלך.

[89] רלב"ג, וכן לקמן בפרק ט' פסוק א'.

[90] תרגום.

[91] תרגום.

[92] מצודות. רד"ק הוסיף סיבה נוספת לציווי זה, והוא שליבו של גיחזי יהיה פנוי רק להחייאת הנער. בשם חז"ל כתב שלא רצה שגיחזי יתגאה בכך שהוא הולך לעשות את הנס.

[93] מצודות.

[94] תרגום. מלבי"ם: אלישע חשב שהנער רק התעלף ולכן היה מספיק שגיחזי ישים עליו את מקלו.

[95] מצודות.

[96] מצודות.

[97] מצודות.

[98] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שלא היה ניתן לשמוע מכיוון הנער אפילו קולות קטנים של תזוזה משום שהנער אפילו לא התנועע. רלב"ג: הנער גם אל היה שומע כשהיו מדברים איתו.

[99] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[100] תרגום.

[101] רלב"ג. חז"ל (מובא בפרשנים רבים על המקום) אמרו שהסיבה שהנער לא קם לתחייה היא משום שגיחזי התגאה בפני כל מי שפגש שהוא הולך להחיות את הנער.

[102] תרגום.

[103] תרגום.

[104] תרגום.

[105] תרגום.

[106] תרגום.

[107] מצודות.

[108] תרגום. רד"ק הסביר את מעשהו של אלישע בשני אופנים: או שעל ידי כך הוא התפלל יותר טוב על הנער, או שרצה להנשים אותו ועל ידי כך לחמם את גופו.

[109] מצודות. תרגום: מלשון עייפות.

[110] מצודות.

[111] מלבי"ם.

[112] מצודות.

[113] מצודות.

[114] רד"ק.

[115] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שהוא מתח את זרועותיו.

[116] מצודות.

[117] תרגום.

[118] תרגום.

[119] תרגום.

[120] תרגום.

[121] רד"ק.

[122] תרגום.

[123] מצודות.

[124] מצודות.

[125] רש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה לגרגירים, וכנראה שזוהי גם כוונתו של מצודות שפירש שהכוונה לצמחי שדה. רד"ק הוסיף כמה אפשרויות לזיהוי הפקועות: גפן, פטריות, אבטיחים קטנים. רלב"ג הוסיף אפשרות שהכוונה לקישואים.

[126] מצודות.

[127] מצודות.

[128] תרגום.

[129] מצודות.

[130] מצודות.

[131] מצודות.

[132] מצודות.

[133] מצודות.

[134] רד"ק.

[135] מצודות.

[136] מצודות.

[137] מצודות.

[138] מלבי"ם: אותו אדם חשב שאלישע יאכל בעצמו את מה שהביא.

[139] מצודות.

[140] מצודות. רלב"ג: הכוונה לתהליך שהיו מעבדים בו את השעורים שהיו נמצאים בתוך כלי מיוחד להם.

[141] דעת מקרא.

[142] רש"י.

[143] מצודות.

[144] מצודות.

[145] תרגום.