מלכים ב פרק יא

מלכים ב פרק יא

(א) וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ עתליה, אמא של אחזיה, ראתה שיהוא הרג את אחזיה, וַתָּקָם וַתְּאַבֵּד אֵת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה עתליה קמה והרגה את כל צאצאיו של אחזיה שנשארו בחיים, כדי שהיא תמלוך ולא יערערו על שלטונה[1]: (ב) וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת הַמֶּלֶךְ יוֹרָם אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָה יהושבע שהייתה ביתו של יהורם מלך יהודה ואחותו של אחזיה, לקחה את יואש בנו של אחזיה, וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים יהושבע הגניבה, לקחה בסתר, את יואש בן אחזיה, מתוך שאר בניו של אחזיה שנהרגו על ידי עתליה, אֹתוֹ וְאֶת מֵינִקְתּוֹ יהושבע לקחה את יואש ואת המינקת שלו,[2] בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת יהושבע החביאה את יואש ומינקתו בחדר המיטות שנמצא בבית המקדש,[3] וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלֹא הוּמָת יהושבע והמסייעים לה, החביאו את יואש מפניה של עתליה לאורך זמן רב, וכך הוא לא נהרג יחד עם שאר אחיו[4]: (ג) וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית יְקֹוָק יואש הסתתר עם יהושבע בבית המקדש, היות ויהושבע הייתה אשתו של יהוידע הכהן הגדול, ומתוקף תפקדיה כאשת הכהן הגדול, היא שהתה בבית המקדש בחלק ניכר מזמנה,[5] מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים יואש התחבא בחדר המיטות שבבית המקדש במשך שש שנים, וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ בשש השנים שיואש התחבא, עתליה מלכה על יהודה[6]: (ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית בשנה השביעית להחבאת יואש,[7] שָׁלַח יְהוֹיָדָע יהוידע הכהן הגדול שלח שליחים, וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת (יהוידע שלח שליחים) לקרוא ולקחת את שרי המאות שהיו מהכהנים והלויים,[8] לַכָּרִי וְלָרָצִים וכן לקח יהוידע סוגים נוספים של שרים שנקראו "כרים" ו"רצים",[9] וַיָּבֵא אֹתָם אֵלָיו בֵּית יְקֹוָק יהוידע הביא את השרים אליו לבית המקדש, וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית יהוידע כרת ברית עם השרים שיהיו מאוחדים, שיעזרו לו להמליך את יואש,[10] וַיַּשְׁבַּע אֹתָם בְּבֵית יְקֹוָק בבית המקדש, יהוידע השביע את השרים שיהיו נאמנים ליואש,[11] וַיַּרְא אֹתָם אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ (לאחר כריתת הברית וההשבעה על כך) יהוידע הראה לשרים את יואש: (ה) וַיְצַוֵּם לֵאמֹר יהוידע ציווה את השרים והכהנים שעבדו בבית המקדש ואמר להם: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן כך תעשו, הַשְּׁלִשִׁית מִכֶּם בָּאֵי הַשַּׁבָּת שליש מהמשמרת שבשבוע זה חל התור שלה לעבוד בבית המקדש (כפי שנסביר בעז"ה בהמשך),[12] וְשֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ ישמרו בבית המלך שלא ינסו להרוג את יואש שם[13]: (ו) וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר סוּר השליש השני מבין השרים והכהנים ישמרו על המלך בשער המזרחי של העזרה שנקרא "שער סור",[14] וְהַשְּׁלִשִׁית בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים השליש השלישי של הכהנים והשרים ישמרו על המלך בשער שנקרא "שער הרצים", שגם הוא אחד משערי העזרה (ודרכו היו נכנסים מבית המלך לבית המקדש),[15] וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח תשמרו על בית המקדש ועל בית המלך ללא שתסיחו את דעתכם[16]: (ז) וּשְׁתֵּי הַיָּדוֹת בָּכֶם שני שליש מהשומרים בכל אחת משלושת המקומות שבהם הצבתי שומרים,[17] כֹּל יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת יהיו הכהנים מהמשמרת שסיימה את משמרתה בשבת (כפי שמיד נסביר בעז"ה),[18] וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת בֵּית יְקֹוָק אֶל הַמֶּלֶךְ והם ישמרו בבית המקדש, שלא יזיקו למלך. בכל שבת היו מתחלפים המשמרות של שעבדו בבית המקדש הכהנים (ויש אומרים גם הלויים – עיין באוצר מפרשי התורה על פרשת במדבר). יהוידע ציווה שמהמשמרת הנכנסת שהייתה צריכה עדיין לעבוד בבית המקדש, ישתתפו רק חצי מהכהנים בשמירה על המלך, ומהמשמרת היוצאת ישתתפו כל הכהנים בשמירה על המלך. כך יוצא שכאשר מערבבים את המשמרות ומחלקים אותם, שליש מהשומרים היו מהמשמרת הנכנסת (כיוון שרק מחציתה השתתפה בשמירה על המלך), ושני שליש היו מהמשמרת היוצאת (כיוון שכולה השתתפה בשמירה על המלך)[19]: (ח) וְהִקַּפְתֶּם עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב (יהוידע ממשיך בדבריו אל הכהנים השומרים על המלך) תקיפו את המלך מסביב, שאף אחד לא יוכל לגשת אליו,[20] אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ כל אחד מכם ישמור כשהוא אוחז בידו את כלי הנשק שלו,[21] וְהַבָּא אֶל הַשְּׂדֵרוֹת יוּמָת תהרגו את מי שיבוא אל המקום בו אתם השומרים מסודרים, מי שייכנס לבין השומרים – תהרגו אותו, שמא הוא מאנשיו של עתליה,[22] וִהְיוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ ותהיו עם המלך כשהוא ייכנס וכשהוא ייצא מבית המקדש[23]: (ט) וַיַּעֲשׂוּ שָׂרֵי הַמֵּאוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן שרי המאות עשו ככל שציווה אותם יהוידע הכהן, וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת אֲנָשָׁיו בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת כל אחד משרי המאות לקח את הכהנים שהוא היה ממונה עליהם, לצורך שמירת המלך. כל קבוצה הורכבה מכהנים מהמשמרת היוצאת ומכהנים מהמשמרת הנכנסת,[24] וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן שרי המאות ואנשיהם הגיעו אל יהוידע הכהן: (י) וַיִּתֵּן הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת יהוידע נתן לשרי המאות, אֶת הַחֲנִית את החניתות,[25] וְאֶת הַשְּׁלָטִים ואת המגינים,[26] אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִד אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק (יהוידע נתן לשרי המאות את החניתות והשלטים) שעשה אותם דוד המלך, ושהונחו בבית המקדש[27]: (יא) וַיַּעַמְדוּ הָרָצִים בנוסף לכהנים ששמרו בשלושת המקומות שאמר להם יהוידע לשמור, גם הרצים שמרו לכל אורך בית המקדש,[28] אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ כל אחד מהרצים שמר כאשר הוא אחז בידו את כלי הנשק שלו, מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית מהצד הימני של בית המקדש, עד הצד השמאלי של בית המקדש,[29] לַמִּזְבֵּחַ וְלַבָּיִת (הרצים עמדו) לפני המזבח וההיכל,[30] עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב הרצים הקיפו את האזור שבו עמד המלך, ושמרו בסמוך אליו[31]: (יב) וַיּוֹצִא אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ יהוידע הוציא את יואש, וַיִּתֵּן עָלָיו יהוידע שם על יואש שני דברים שיבטאו את המלכתו למלך: 1) אֶת הַנֵּזֶר את הכתר,[32] 2) וְאֶת הָעֵדוּת ואת תכשיטי המלכות,[33] וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ יהוידע הכהן הגדול ובניו המליכו את יואש ומשחו אותו בשמן המשחה,[34] וַיַּכּוּ כָף האנשים שהיו בבית המקדש מחאו כפיים משום שהם שמחו על המלכת יואש,[35] וַיֹּאמְרוּ הנוכחים אמרו: יְחִי הַמֶּלֶךְ יצליח המלך יואש[36]: (יג) וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה אֶת קוֹל הָרָצִין הָעָם עתליה שמעה את קול ריצת העם שרץ להמליך את יואש,[37] וַתָּבֹא אֶל הָעָם בֵּית יְקֹוָק עתליה הגיעה אל העם שהמליך את יואש והיה בבית המקדש[38]: (יד) וַתֵּרֶא עתליה ראתה שלשה דברים שסימלו את המלכתו של יואש למלך: 1) וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עֹמֵד עַל הָעַמּוּד יואש עמד ליד העמוד שהיה במקום מיוחד בבית המקדש שהיה שמור למלך,[39] כַּמִּשְׁפָּט (יואש עמד במקום שהמיוחד בבית המקדש, ליד העמוד) כמנהג המלכים,[40] 2) וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ עתליה גם ראתה שהשרים והחצוצרות נמצאים ליד המלך,[41] 3) וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת עתליה גם ראתה שכל העם שהיה במעמד, היה שמח, ותקע בחצוצרות מרוב שמחה,[42] וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת בְּגָדֶיהָ (כשעתליה ראתה את כל הדברים האלה שסימלו את המלכתו של יואש למלך) עתליה קרעה את בגדיה, וַתִּקְרָא קֶשֶׁר קָשֶׁר עתליה קראה ואמרה: "יש כאן מרד בי" (הכפילות לחיזוק העניין)[43]: (טו) וַיְצַו יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקֻדֵי הַחַיִל יהוידע ציווה את שרי המאות שהיו ממונים על החיילים,[44]  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כך אמר יהוידע לשרי המאות: הוֹצִיאוּ אֹתָהּ תוציאו את עתליה מבית המקדש,[45] אֶל מִבֵּית לַשְּׂדֵרֹת (תוציאו את עתליה) דרך המקום שבו היו השומרים מסודרים להגן על המלך. ההוצאה מבית המקדש דווקא דרך השומרים נועדה למנוע את בריחתה של עתליה,[46] וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ הָמֵת בֶּחָרֶב ומי שיבוא אחרי עתליה כדי לעזור לה – תהרגו אותו עם חרב,[47] כִּי אָמַר הַכֹּהֵן אַל תּוּמַת בֵּית יְקֹוָק (יהוידע ציווה להוציא את עתליה אל מחוץ לבית המקדש ולא הרג אותה מיד) משום שהוא רצה שעתליה לא תמות בבית המקדש[48]: (טז) וַיָּשִׂמוּ לָהּ יָדַיִם השומרים פינו לעתליה מקום, כדי שיהיה אפשר להוציא אותה מבית המקדש,[49] וַתָּבוֹא דֶּרֶךְ מְבוֹא הַסּוּסִים בֵּית הַמֶּלֶךְ עתליה הובאה אל בית המלך, על ידי שהוליכו אותה בדרך שבה היו מכניסים את הסוסים אל בית המלך,[50] וַתּוּמַת שָׁם עתליה נהרגה בבית המלך[51]: (יז) וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית בֵּין יְקֹוָק וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם יהוידע כרת ברית בין יואש והעם לבין ה', לִהְיוֹת לְעָם לַיקֹוָק הברית בין המלך והעם לה' היה שהם (המלך והעם) יעבדו את ה',[52] וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם יהוידע כרת ברית נוספת בין המלך לבין העם, שהמלך יילחם למען העם, והעם יעבדו את המלך[53]: (יח) וַיָּבֹאוּ כָל עָם הָאָרֶץ בֵּית הַבַּעַל כל העם הגיע אל בית הבעל, וַיִּתְּצֻהוּ אֶת מִזְבְּחֹתָיו העם שבר את מזבחות הבעל,[54] וְאֶת צְלָמָיו (וכן שבר העם) את פסלי המתכת של הבעל ושאר האלילים שהיו שם,[55] שִׁבְּרוּ הֵיטֵב העם שבר את המצבות בכל הכח, העם השתמש בכח רב על מנת לשבור את מצבות הבעל ואת צלמיו,[56] וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ העם הרג את מתן שהיה כהן הבעל,[57] לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת (הרגו את מתן כהן הבעל) ליד המזבחות ששימשו לעבודת הבעל,[58] וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדּוֹת עַל בֵּית יְקֹוָק יהוידע הכהן מינה אנשים שהיו ממונים על עבודת בית המקדש. עתליה ביטלה את משמרות הכהנים שעבדו בבית המקדש, ויהוידע החזיר את המשמרות אלה[59]: (יט) וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת הַכָּרִי וְאֶת הָרָצִים וְאֵת כָּל עָם הָאָרֶץ יהוידע לקח את שרי המאות, את השרים שנקראו "כרים" ו"רצים", ואת שאר העם, וַיֹּרִידוּ אֶת הַמֶּלֶךְ מִבֵּית יְקֹוָק יהוידע הכהן והשרים הורידו את יואש המלך מבית המקדש, וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ שַׁעַר הָרָצִים בֵּית הַמֶּלֶךְ יהוידע הכהן, השרים והמלך נכנסו דרך שער הרצים אל בית המלך,[60] וַיֵּשֶׁב עַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים יואש ישב על הכסא עליו היו יושבים המלכים[61]: (כ) וַיִּשְׂמַח כָּל עַם הָאָרֶץ כל העם שמח על המלכת יואש, וְהָעִיר שָׁקָטָה ירושלים הייתה שקטה ממלחמות, לא היה עוד אדם שערער על מלכות יואש,[62] וְאֶת עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב בֵּית הַמֶּלֶךְ הרגו את עתליה בבית המלך על ידי חרב[63]:

[1] מצודות.

[2] מצודות.

[3] מצודות. לגבי זיהוי המקום המדויק של חדר המיטות נחלקו המפרשים. רש"י כתב שהכוונה היא לעלייה של קדש הקדשים. רד"ק כתב שהכוונה לחדר שהיה בעזרת הלויים או כהים ובשם חז"ל כתב שהכוונה היא לתאים או לבית המקדש עצמו.

[4] רד"ק.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות. רד"ק: הכרי והרצים היו משאר השבטים ולאו דווקא מהכהנים והלויים. תרגום: הכרי הם הגיבורים ואין זה שם מיוחד לקבוצה מסוימת של הגיבורים.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות. רלב"ג: נקרא שער סור משום שלא היו הטמאים יכולים להיכנס לשם.

[15] רש"י. רלב"ג בפסוק יט' כתב שהסיבה שנקרא שער זה בשם "שער הרצים" היא משום שרחבעם עשה מגינים והפקיד אותם שם בתא הרצים ומאז נקרא מקום זה בשם "רצים".

[16] מצודות. רד"ק: הוסיף פירוש למילה "מסח", וכתב שהיינו נתיצה, שלא יהיה משהו שיוכל להרוס, והכוונה היא למשהו שיכול להרוג את המלך. רלב"ג: הכוונה להגדרת מקום ששם נתצו בני עתליה מקום בקיר בית המקדש.

[17] רש"י.

[18] רש"י.

[19] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא ששליש מהשומרים שהם באי השבת ישמרו במקום פנימי יותר שהוא בית המלך ושני שליש מהשומרים ישמרו במקומות חיצוניים יותר, כשהכוונה היא לשומרים מהמשמרת היוצאת שישמרו בשער סור ובשער הרצים, כאשר בספר דברי הימים יש פירוט איך השומרים עצמם התחלקו בתוך המקומות שהם שמרו.

[20] תרגום.

[21] מצודות.

[22] מצודות. רש"י: יש מקום דרכו נכנס המלך מביתו לבית המקדש שנקרא שדרות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות. מלבי"ם: מדובר על השלטים שעשה שלמה מהזהב שהניח דוד.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות בפירושו השני. בפירושו הראשון: את סה"ת. רש"י: הכתר היא העדות, ומי שלא היה ראוי למלוכה, הכתר לא עלה עליו. רד"ק: הכוונה לבגדי המלכות.

[34] רד"ק.

[35] מצודות.

[36] תרגום.

[37] מצודות. רד"ק כתב פירושים נוספים שהכוונה לרצים שרצו להודיע על המלכתו של יואש או שהכוונה היא שרצין היינו מלשון שמחה.

[38] תרגום.

[39] מצודות. רד"ק: אין מדובר במקום המיוחד דווקא למלך.

[40] מצודות.

[41] תרגום.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות. רלב"ג: הניחו לעתליה מקום שדרכו היה הייתה יכולה לברוח ולכן היא נכנסה אל בית המלך דרך מבוא הסוסים ושם כבר לא היה לה להיכן לברוח והרגו אותה שם. דברי הרלב"ג לכאורה מתיישבים טוב יותר בלשון הפסוק ממנו עולה שעתליה באה בעצמה אל בית המלך, וזאת בניגוד לפירושים האחרים הסוברים שהביאו אותה אל בית המלך. אולם, מבחינה עניינית פירושו קשה יותר שכן קשה לומר שהניחו לעתליה לברוח משאר השומרים.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות. מלבי"ם: הברית הייתה שרק כאשר יואש עבד את ה', העם יהיה עימו, וברגע שיטה מדרך ה', יהרגוהו.

[54] מצודות.

[55] דעת מקרא.

[56] מצודות.

[57] תרגום.

[58] תרגום.

[59] מצודות. רש"י כתב שהכוונה היא לשומרים שישמרו בבית המקדש משום שעתליה ביטלה את סדר שמירת בית המקדש. לכאורה דבריו מסתדרים יותר עם תוכן הפרק שהרי ראינו שיהוידע השתמש במשמרות כדי לשמור על יואש, משמע שהמשמרות עבדו גם בזמן מלוכת עתליה. ואולי ניתן לומר שלקראת המלכת יואש החזיר יהוידע את המשמרות ללא ידיעתה של עתליה.

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] מצודות.

[63] והדבר מהווה מעין סיכום של השתלטות יואש על הממלכה. מלבי"ם: בהתחלה עתליה גססה ועכשיו היא הומתה.