מלכים ב פרק כא

מלכים ב פרק כא

(א) בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִי בָהּ: (ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק מנשה עשה מעשים שהיו רעים בעיני ה', כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְקֹוָק מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מנשה עשה כמעשים המאוסים של העמים שה' גירש מפני בני ישראל, מנשה עשה את אותם מעשים מתועבים שעשו שבעת העמים שה' גירש מפני בני ישראל[1]: (ג) וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו מנשה חזר ובנה את הבמות שחזקיה אביו השמיד (הכוונה היא לבמות שהיו לשם שמים),[2] וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל מנשה גם הקים מזבחות לשם עבודת הבעל, וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה מנשה גם נטע עצי אשירה, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (מנשה נטע עצי אשרה) כמו שעשה אחאב מלך ישראל. הנביא מזכיר את האשרה של אחאב, היות ואחאב הוא מלך ישראל הראשון שנטע עצי אשרה,[3] וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם מנשה השתחווה לכל הכוכבים, ובכך הוא חטא אפילו יותר מאחאב,[4] וַיַּעֲבֹד אֹתָם מנשה עבד את הכוכבים כעבודה זרה[5]: (ד) וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית יְקֹוָק מנשה בנה מזבחות לעבודה זרה בבית המקדש,[6] אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק (מנשה בנה מזבחות לעבודה זרה) באותו בית המקדש שה' אמר: בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי בבית שנמצא בירושלים, בבית המקדש, אשרה את שכינתי. מנשה הכניס לתוך בית המקדש מזבחות לעבודה זרה, וכך במקום שבית המקדש יהיה מקום שכינתו של ה', הייתה גם עבודה זרה בבית המקדש[7]: (ה) וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם מנשה בנה מזבחות לכל הכוכבים, בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק (מנשה בנה במות לכל הכוכבים) בשתי החצרות שהיו בבית המקדש: בעזרת כהנים ובעזרת ישראל[8]: (ו) וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ מנשה העביר את בנו באש לשם עבודת המולך,[9] וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים מנשה עסק בכשפים מסוגים שונים: לעונן (העוסק באחיזת עיניים), לנחש (אדם שנפל לו הלחם ואומר שזהו סימן לדבר כלשהו), להעלות באוב (אדם המעלה את המת דרך בית שחיו) ולעסוק בכשוף שנקרא "ידעון" (אדם המכניס עצם של חיה לתוך פיו ועל ידי דברי כישוף העצם מדברת),[10] הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיס מנשה עשה הרבה מעשים שהיו רעים בעיני ה', והוא עשה מעשים אלה במטרה להכעיס את ה'[11]: (ז) וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ מנשה הניח את הפסל שהוא עשה לשם אשירה (את האשרה היו עובדים גם בפסלים בנוסף לעצים) באותו בית שעליו אמר ה' לדוד ושלמה: בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (מנשה הניח את הפסל שעשה לשם האשרה באותו בית שה' אמר לדוד ושלמה) בבית הזה, בבית המקדש, ובירושלים שהיא העיר שבחרתי מכל הערים שבנחלת שבטי ישראל,[12] אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם (בבית המקדש ובירושלים) אשרה תמיד את שכינתי[13]: (ח) וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם (ה' גם אמר לדוד ושלמה) אני (ה') לא אוסיף לטלטל את רגלם של ישראל מארץ ישראל, לא אוסיף עוד להגלות את עם ישראל מארץ ישראל,[14] רַק אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִים (לא אוסיף להגלות את ישראל) בתנאי שהם יקיימו את שתי הדיברות הראשונות מעשרת הדיברות, את הדיברות שעם ישראל שמע בעצמו מה' במעמד הר סיני: "אנכי ה' אלוקיך" ו"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני",[15] וּלְכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם עַבְדִּי מֹשֶׁה (לא אוסיף עוד להגלות את עם ישראל בתנאי שיקיימו את שתי הדיברות הראשונות ששמעו על הר סיני) ואת שאר התורה שעבדי משה ציווה אותם[16]: (ט) וְלֹא שָׁמֵעוּ (למרות שה' הזהיר את עם ישראל שלא יחטאו) עם ישראל בכל זאת לא שמע בקול ה',[17] וַיַּתְעֵם מְנַשֶּׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְקֹוָק מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מנשה הטעה את עם ישראל וגרם לכך שעם ישראל חטא יותר  מהגויים שה' השמיד מפני בני ישראל, יותר משבעת העמים שה' השמיד כאשר בני ישראל נכנסו לארץ ישראל[18]: (י) (כתוצאה מחטאי מנשה, התנבאו הנביאים נבואת פורענות)[19] וַיְדַבֵּר יְקֹוָק בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים ה' דיבר אל בני ישראל על ידי עבדיו הנביאים,[20] לֵאמֹר כך ה' דיבר אל ישראל על ידי עבדיו הנביאים[21]: (יא) יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה בגלל שמנשה מלך יהודה עשה את מעשי התועבה האלה, בגלל שמנשה חטא בעבודה זרה,[22] הֵרַע מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו ומנשה חטא בחטאים גדולים יותר מכל החטאים שחטאו בהם מלכי העמים שישבו בארץ לפני עם ישראל,[23] וַיַּחֲטִא גַם אֶת יְהוּדָה בְּגִלּוּלָיו ומנשה החטיא גם את תושבי ממלכת יהודה בעבודה זרה שלו[24]: (יב) לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בגלל שמנשה חטא, כך אמר ה' אלוקי ישראל: הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אני (ה') מביא פורענות על ירושלים ויהודה,[25] אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו הפורענות תהיה כל כך גדולה עד שכל מי שישמע את הפורענות, תרעד כל אחת משתי אזניו מרוב פחד[26]: (יג) וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן כמו שבנאי משתמש בחבל (שנקרא "קו") כדי לוודא שהוא בונה בצורה ישרה, כך אני (ה') איישר, אשווה, את רעת ירושלים לרעת שומרון שכבר גלתה: כשם ששומרון כבר גלתה, כך ירושלים עתידה לגלות,[27] וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב המשקולת היא הכלי אותה קושר הבנאי לקו על מנת ליישר את הבניין. ה' אומר שהוא יישר את העונש על החטאים של מנשה לחטאים בהם חטאו אחאב וצאצאיו, וכשם שממלכת ישראל נענשה בחומרה, כך גם ממלכת יהודה תיענש בחומרה,[28] וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם ואני (ה') אמחק את העיר ירושלים,[29] כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ (אני אמחק את ירושלים) כמו שמנקים את הצלחת מהלכלוך שעליה, ולאחר מכן הופכים את הצלחת על פניה כדי שהיא לא תתלכלך עוד. הנביא אומר שהקב"ה יחריב את ירושלים כך שהיא תהיה חרבה לגמרי[30]: (יד) וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי אני (ה') אעזוב את השארית שנשארה עדיין מנחלתי. הכוונה היא שה' יעזוב את ממלכת יהודה שנשארה עדיין בארץ ישראל לאחר גלות עשרת השבטים,[31] וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם אני אמסור את תושבי ממלכת יהודה לאויביהם,[32] וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם תושבי ממלכת יהודה יהיו לביזה ורמיסה בידי אויביהם[33]: (טו) יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינַי (הסיבה שיבואו פורענויות על תושבי יהודה היא) בגלל שתושבי יהודה עשו מעשים שהיו רעים בעיניי (בעיני ה'),[34] וַיִּהְיוּ מַכְעִסִים אֹתִי מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה בני ישראל (ובכללם תושבי ממלכת יהודה) הכעיסו אותי מהיום שהוצאתי את אבותיהם מארץ מצרים ועד היום הזה, התקופה שבה מנשה מלך על יהודה, ועכשיו כבר התמלאה הסאה ואי אפשר להבליג יותר[35]: (טז) וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד מנשה גם שפך דם של אנשים זכאים, שלא היו חייבים מיתה,[36] עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה (מנשה גרם לכל כך הרבה שפיכות דמים) עד שנחשב הדבר כאילו כל ירושלים הייתה מלאה בדם, מהשער שנמצא בצד אחד עד השער שנמצא בצד מולו. הכוונה היא שהעם כולו ראה שמנשה מקל מאוד בשפיכות דמים, ולכן גם הם התחילו להרוג אנשים שלא היו חייבים מיתה,[37] לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק (שפיכות הדמים היא) חוץ מהחטאים שמנשה החטיא את יהודה בעבירות שבין אדם למקום[38]: (יז) וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַשֶּׁה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: (יח) וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּגַן בֵּיתוֹ בְּגַן עֻזָּא מנשה נקבר בגן שהיה לו בביתו שבגן עזא,[39] וַיִּמְלֹךְ אָמוֹן בְּנוֹ תַּחְתָּיו: (יט) בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמַלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ מִן יָטְבָה: (כ) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו: (כא) וַיֵּלֶךְ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אָבִיו וַיַּעֲבֹד אֶת הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָבַד אָבִיו אמון הלך באותה הדרך שבה הלך מנשה אביו ועבד את אותה עבודה זרה שעבד מנשה,[40] וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם אמון השתחווה לעבודה הזרה שעבד: (כב) וַיַּעֲזֹב אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו אמון עזב את ה' אלוקי אבותיו, וְלֹא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְקֹוָק אמון לא הלך בדרך ה': (כג) וַיִּקְשְׁרוּ עַבְדֵי אָמוֹן עָלָיו עבדיו של אמון מרדו בו,[41] וַיָּמִיתוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ עבדיו של אמון הרגו את אמון בבית שלו[42]: (כד) וַיַּךְ עַם הָאָרֶץ אֵת כָּל הַקֹּשְׁרִים עַל הַמֶּלֶךְ אָמוֹן העם שישב בארץ הרג את כל המורדים במלך אמון,[43] וַיַּמְלִיכוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו העם המליך את יאשיהו בנו של אמון למלך על יהודה במקומו של אמון[44]: (כה) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אָמוֹן אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: (כו) וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בִּקְבֻרָתוֹ בְּגַן עֻזָּא קברו את אמון בקבר שהוא הכין לעצמו בגן עזא (אך לא מסופר מי קבר אותו),[45] וַיִּמְלֹךְ יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו:

[1] תרגום.

[2] מלבי"ם וכתב שהחטאים של מנשה כתובים כאן בסדר שבה הוא התדרדר והלך מהקל אל הכבד.

[3] רד"ק.

[4] מצודות.

[5] תרגום. מלבי"ם: כאשר כתוב גם השתחוויה וגם עבודה, הכוונה היא שהשתחווה להם לשם ה' אלא שרצה לעבוד גם את משרתי ה'. כאשר כתוב רק עבודה, הכוונה לעבודה זרה ממש.

[6] תרגום.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות. ועיין בספר דברים פרק יח' פסוקים ט' – יב' שם מופיע הציווי שלא לעסוק בכשפים אלה. לגבי ההגדרה המדויקת של אוב עיין בביאורנו בספר שמואל א' פרק כח' שם הבאנו את השיטות השונות. לגבי האם יש אמת בכישופים אלה, עיין מאמרנו באוצר מפרשי התורה על ספר דברים, פרשת שופטים.

[11] תרגום. רד"ק בשם חז"ל כתב שהכוונה היא למעשה שעשה, שסילק האש העליונה שהייתה על המזבח החיצון מעת שהאש ירדה בחנוכת הבית בזמנו של שלמה. מלבי"ם: הדין הוא שאם אדם מעביר את כל בניו למולך על ידי שנותן אותם לכמרים, הוא פטור. כדי להכעיס את ה' מנשה מסר רק בן אחד למולך ואילו את השני הוא עצמו העביר באש וכך לא היה פטור. בפסוק יא' כתב שלמרות שגם אחז החטיא את יהודה, מנשה החטיא את יהודה להכעיס ואחז החטיא אותם רק לפרוק עול.

[12] מצודות.

[13] תרגום.

[14] תרגום + מצודות. רד"ק: הסיבה שכתוב "לא אוסיף" היא מפני שגם לפני הגלות שבה גלה עם ישראל, כאשר בני ישראל היו חוטאים, הקב"ה היה שולח עמים אחרים שישלטו עליהם והם היו מגלים חלק קטן מהעם לארצות אחרות.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות. מלבי"ם: בגלל שעם ישראל לא שמע בקול התורה שציווה אותם משה, היה יכול מנשה להטעות אותם. לו היו שומעים לקול תורת משה, לא היה מנשה מצליח להטעות אותם.

[18] תרגום + מצודות.

[19] מצודות.

[20] תרגום. רש"י: הכוונה היא לנחום וחבקוק. כמו"כ כתב שהסיבה שלא פורש שהנביאים התנבאו למנשה אלא כתוב שהם התנבאו לישראל היא משום שהוא היה רשע ולא רצו לקרוא לנבואה על שמו.

[21] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] תרגום.

[26] מצודות. רלב"ג: הכוונה היא שמי שישמע את הפורענות, יישאר לו הד בתוך אוזניו.

[27] מצודות. רד"ק: הכוונה היא לקו החורבן (ולשיטתו אין כאן דימוי).

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות. רד"ק: הנביא אומר שהקב"ה קודם ינקה את ירושלים מאנשיה ולאחר מכן יחריב את העיר. מלבי"ם: ה' ידאג שלא יהיה ניתן לשבת בירושלים מחדש.

[31] מצודות.

[32] תרגום.

[33] מצודות.

[34] תרגום.

[35] מצודות.

[36] תרגום.

[37] מצודות. רלב"ג: הכוונה היא שמנשה הרג את כל מי שלא הסכים לעבוד ע"ז.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] תרגום.

[41] מצודות.

[42] תרגום.

[43] תרגום.

[44] תרגום.

[45] מצודות.