מלכים ב פרק כד

מלכים ב פרק כד

(א) בְּיָמָיו עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בימיו של יהויקים נבוכדנצר מלך בבל עלה והטיל מצור על ירושלים,[1] וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים יהויקים עבד את נבוכדנצר במשך שלש שנים, וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד בּוֹ לאחר שעברו שלש שנים שבהם יהויקים עבד את נבוכדנצר, הוא חזר בו מהסכמתו להיות עבד של נבוכדנצר, והוא (יהויקים) מרד בנבוכדנצר[2]: (ב) וַיְשַׁלַּח יְקֹוָק בּוֹ ה' גרם לארבעת צבאות הבאים לרצות ולהתקיף את יהויקים:[3] 1) אֶת גְּדוּדֵי כַשְׂדִּים את חיילי צבא כשדים,[4] 2) וְאֶת גְּדוּדֵי אֲרָם וגם את חיילי צבא ארם, 3) וְאֵת גְּדוּדֵי מוֹאָב וגם את חיילי צבא כשדים, 4) וְאֵת גְּדוּדֵי בְנֵי עַמּוֹן וגם את חיילי צבא עמון, וַיְשַׁלְּחֵם בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ ה' שלח את חיילי העמים האלה על ממלכת יהודה כדי להשמיד אותה (שליחת הצבאות הייתה על ידי שהוא עורר אותם לתקוף את יהויקים),[5] כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים שליחת הצבאות הייתה כפי שה' אמר על ידי עבדיו הנביאים. ה' אמר לעם ישראל על ידי עבדיו הנביאים שאם הם ימשיכו לחטוא, הוא עתיד לשלוח עליהם אויבים[6]: (ג) אַךְ עַל פִּי יְקֹוָק הָיְתָה בִּיהוּדָה ניצחון הגויים על יהודה היה בגלל שעם ישראל חטא לפני ה', ולא בגלל שהצבאות שתקפו את יהודה היו צבאות חזקים,[7] לְהָסִיר מֵעַל פָּנָיו (ה' שלח את הצבאות) כדי להגלות את ממלכת יהודה מהארץ שבה הוא משרה את שכינתו,[8] בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה בגלל שבסתר אחזו תושבי ממלכת יהודה בחטאי מנשה. בסתר היו תושבי יהודה חוטאים באותם חטאים שבהם חטא מנשה[9]: (ד) וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ גם הדם של האנשים הזכאים ששפך מנשה גרם לגלות ממלכת יהודה,[10] וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי מנשה מילא את ירושלים בדמם של אנשים זכאים. הנביא אומר שלא רק שמנשה עצמו הרג אנשים שהיו זכאים, אלא גם שאר העם למד ממעשיו, עד שרבים מתושבי ירושלים היו הורגים אנשים זכאים, והדבר נחשב כאילו כל ירושלים התמלאה בדם של אנשים שלא היו חייבים מיתה,[11] וְלֹא אָבָה יְקֹוָק לִסְלֹחַ בגלל שתושבי ממלכת יהודה היו אוחזים בחטאים של מנשה, ה' לא רצה לסלוח להם על חטאיהם[12]: (ה) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה[13]: (ו) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו יהויקים מת בדרך לבבל לאחר שנבוכדנצר הוליך אותו לשם,[14] וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו יהויכין, בנו של יהויקים, מלך במקומו: (ז) וְלֹא הֹסִיף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָצֵאת מֵאַרְצוֹ מלך מצרים לא יצא מארצו פעם נוספת כדי להמליך מלך ביהודה (כשם שהוא המליך את יהויקים),[15] כִּי לָקַח מֶלֶךְ בָּבֶל (מלך מצרים לא יצא שוב להמליך מלך ביהודה) מכיוון שמלך בבל כבש את ממלכת מצרים בשנה הרביעית למלכות יהויקים,[16] מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת מלך בבל כבש את כל השטח שבין נחל מצרים שבדרום ועד לנהר הפרת שבצפון, כֹּל אֲשֶׁר הָיְתָה לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם מלך בבל כבש את כל השטח עליו שלט מלך מצרים[17]: (ח) בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ[18] וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ נְחֻשְׁתָּא בַת אֶלְנָתָן מִירוּשָׁלִָם: (ט) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו: (י) בָּעֵת הַהִיא עָלוּ עַבְדֵי נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם בימיו של יהויכין, עלו חיילי נבוכדנצר על ירושלים כדי להילחם בה,[19] וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר ירושלים הוכנסה למצור על ידי שעבדי נבוכדנצר בנו סביבה עמדות תצפית ומנעו מאנשי ירושלים לצאת[20]: (יא) וַיָּבֹא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל הָעִיר נבוכדנצר מלך בבל הגיע לעיר ירושלים,[21] וַעֲבָדָיו צָרִים עָלֶיהָ כשנבוכדנצר הגיע לירושלים, עבדיו חנו מסביב לעיר והטילו עליה מצור[22]: (יב) וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל יהויכין מלך יהודה יצא מירושלים אל מלך בבל כדי להיכנע אליו, בתקווה שמלך בבל ירחם עליו,[23] הוּא וְאִמּוֹ וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְסָרִיסָיו יחד עם יהויכין יצאו אמו, עבדיו, שריו והסריסים (שהיו גם כן סוג של שרים), וַיִּקַּח אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ נבוכדנצר מלך בבל לקח את יהויכין לבבל בשנה השמינית למלכותו (של נבוכדנצר)[24]: (יג) וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ נבוכדנצר הוציא מירושלים את כל האוצרות שהיו בבית המקדש ובבית המלך,[25] וַיְקַצֵּץ אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל יְקֹוָק נבוכדנצר קילף את כל הזהב ששלמה מלך ישראל עשה בבית המקדש,[26]  כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק (נבוכדנצר לקח את כל האוצרות וקילף את כל הזהב) כמו שה' אמר שיקרה: (יד) וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם נבוכדנצר הגלה את כל תושבי ירושלים, וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל (נבוכדנצר הגלה) גם את השרים ואת החיילים החזקים שהיו ביהודה,[27] עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה סך הכל גלו עשרת אלפים גולים מירושלים,[28] וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר (נבוכדנצר הגלה גם את) האומנים ושומרי השערים של העיר ירושלים,[29] לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ לא היה אדם שנשאר בירושלים חוץ מהדלים שבאנשים. נבוכדנצר הגלה את כל האנשים החשובים מירושלים ונשארו בעיר רק האנשים הדלים[30]: (טו) וַיֶּגֶל אֶת יְהוֹיָכִין בָּבֶלָה נבוכדנצר הגלה את יהויכין לבבל,[31] וְאֶת אֵם הַמֶּלֶךְ וְאֶת נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְאֶת סָרִיסָיו וְאֵת אֵילֵי הָאָרֶץ ואת אמו של יהויכין, את נשותיו, את הסריסים (סוג של שרים) ואת השרים החשובים ביותר בארץ,[32] הוֹלִיךְ גּוֹלָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה (את אמו של יהויכין, את נשותיו, את הסריסים (סוג של שרים) ואת השרים החשובים ביותר בארץ) הוליך נבוכדנצר מירושלים לבבל[33]: (טז) וְאֵת כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל שִׁבְעַת אֲלָפִים את שבעת אלפים הגיבורים שהיו בירושלים,[34] וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף וכן את אלף האומנים ושומרי השערים (החרש והמסגר אינם בכלל עשרת אלפים האנשים שמוזכרים בפסוק יד'),[35] הַכֹּל גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה אנשי החיל היו אנשים שידעו להילחם,[36] וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל גּוֹלָה בָּבֶלָה נבוכדנצר הביא אותם (את גיבורי החיל והחרש והמסגר) לגלות שבבבל[37]: (יז) וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו נבוכדנצר המליך את מתניה, דודו של יהויכין (ובנו של יאשיה) במקומו,[38] וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ נבוכדנצר החליף את שמו של מתניה לצדקיהו[39]: (יח) בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה: (יט) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק[40] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים: (כ) כִּי עַל אַף יְקֹוָק הָיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה בגלל הכעס של ה' על ירושלים ויהודה,[41] עַד הִשְׁלִכוֹ אֹתָם מֵעַל פָּנָיו (כעסו של ה' היה כל כך גדול) עד שה' רצה להשליך את יהודה מעל פניו, עד שה' רצה להגלות את יהודה,[42] וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל לכן מרד צדקיהו במלך בבל. הנביא אומר שלמרות שלא היה לצדקיה סיכוי לנצח את מלך בבל, ה' גלגל את הדברים כך שצדקיה ימרוד, וכך יגלו תושבי ירושלים[43]:

[1] רד"ק.

[2] מצודות. רד"ק מחשב את סדר האירועים כך. בשנה הרביעית למלכותו של יהויקים (לאחר שעברו ארבע שנים מאת שפרעה נכה המליך אותו) ניבא ירמיהו הנביא שנבוכדנצר עתיד לעלות לירושלים ולהטיל עליה מצור. באותה שנה עלה נבוכדנצר והגלה את יהויקים לבבל. לאחר מכן נבוכדנצר החזיר את יהויקים לבבל, ובמשך שלש שנים היה יהויקים עבדו של נבוכדנצר, עד שבשנה השלישית מאז חזר יהויקים לירושלים (שהיא השנה השביעית מעת שפרעה נכה המליך אותו) יהויקים חזר ומרד במלך בבל. לגבי פרק הזמן בו היה יהויקים בבבל לפני שחזר לירושלים אומר הרד"ק שאין לנו איך לקבוע את הדברים. בסוף דבריו הביא הרד"ק את החשבון של חז"ל: בשנה השנייה למלכותו של נבוכדנצר שהיא השנה החמישית של יהויקים, כבר נבוכדנצר את ירושלים ויהויקים היה עבד שלו במשך שלש שנים (כך הגענו לשנה השמינית למלכותו של יהויקים) ובמשך שלש שנים עמד יהויקים במרד שלו עד שהוכרע על ידי נבוכדנצר, שהיא השנה האחת עשרה למלכותו של יהויקים והיא השנה השמינית למלכותו של נבוכדנצר.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות וכתב שהפסוק חזר לומר זאת משום שהוא הפסיק בעניין במניין הצבאות שתקפו את יהויקים. רד"ק: צבאות אלה באו בשליחותו של נבוכדנצר.

[6] תרגום.

[7] תרגום רד"ק: הכוונה היא שהסיבה שה' לא מחל לעם ישראל על חטאיהם היא בגלל החטאים הרבים והחמורים שבהם חטא מנשה. לו מנשה לא היה חוטא כל כך הרבה, היה ה' מוחל לעם ישראל על חטאיהם.

[8] תרגום.

[9] מצודות.

[10] תרגום + מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] רד"ק: בספר דברי הימים כתוב שרשעותו של יהויקים כתובה על ספר מלכי ישראל ויהודה והכוונה היא לספר ירמיה שם כתוב הרשעות שלו.

[14] רש"י.

[15] מצודות. רש"י: הכתוב אומר שמלך מצרים לא יצא מארצו כדי לעזור ליהויקים. מלבי"ם: מלך מצרים ניסה לצאת מארצו אך לא הצליח לצאת וכך מסביר גם את הפסוק בספר ירמיה האומר שמלך מצרים כן יצא מארצו. רד"ק: מדובר כאן על התקופה שעד מלכות צדקיה, אך לאחר שצדקיה התחיל למלוך, מלך מצרים כן יצא מארצו.

[16] רש"י. רד"ק: הסיבה שהנביא כתב זאת היא לומר לנו שה' נקם במלך מצרים על שהרג את יאשיהו.

[17] תרגום.

[18] רד"ק: בספר דברי הימים כתוב שיהויכין מלך כשהיה בן שמונה וייתכן לומר שהכוונה היא שאביו המליך אותו ברגע שהוא עצמו התחיל למלוך, אך בפועל מונה להיות מלך אחת עשרה שנים אחרי כן. מלבי"ם: הביא בשם האברבנאל שהכוונה בספר דברי הימים כשכתוב שיהויכין מלך כשהיה בן שמונה ועשרה ימים, שהכוונה בימים היינו שנים, ואז יוצא שהיה בן שמונה עשרה. המלבי"ם כותב על כך שזהו פירוש דחוק וכותב שפרעה המליך גם את יהויכין כדי שבני יהואחז לא יטענו לאחר מותו של יהויקים שמגיע להם המלוכה.

[19] תרגום.

[20] מצודות.

[21] תרגום.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות. בפרשנים יש דעות האם הכוונה לשמונה שנים שלמות או מקוטעות. כמו"כ הביא מצודות יישוב לסתירה לכאורה לנאמר בספר ירמיה שם נאמר שהיה זה בשנה השביעית למלכותו, וכתב שהכוונה היא לשבע לכיבוש יהויקים: שלש שנים שמלך לאחר שמלך בבל החזיר אותו ועוד ארבע שנים שמרד ויהויכין מלך שלש חודשים.

[25] תרגום.

[26] מצודות.

[27] תרגום.

[28] מצודות: הרכב הגולים היה שלשת אלפים גולים מיהודה ועוד כשבעת אלפים גולים משבט בנימין ושבטים אחרים שגרו בירושלים.

[29] מצודות. רש"י: החרש והמסגר הם חכמי התורה.

[30] מצודות.

[31] תרגום.

[32] מצודות.

[33] תרגום.

[34] תרגום. רד"ק ומצודות בפסוק יד' כתבו שכאן הכוונה לשבעת אלפים מתוך עשרת אלפים הגולים שהוזכרו בפסוק יד', וגולים אלה היו משאר השבטים ולא משבט יהודה. רלב"ג הסכים עקרונית עם חלוקה זו וכתב בנוסף לכך שהגלות שבספר ירמיה מדברת על גלות בשנה השביעית לנבוכדנצר וכאן מדובר על השנה השמינית. מלבי"ם: היות וירמיה כתב גם את ספר מלכים וגם את ספרו, הרי כשכתב את ספרו לא רצה לכפול את הגלות שהייה כאן ולכן כתב עם הגלות שהייה שנה אחת קודם גלות זו.

[35] רד"ק ובכך חולק הוא על חז"ל אלא שכתב שאין זה דרך המקרא לכתוב מספר אחד ולאחר מכן לפרט אותו ללא חידוש.

[36] מצודות.

[37] תרגום.

[38] תרגום. מלבי"ם: בדברי הימים כתו שצדקיה היה אחיו של יהויכין ומכאן הוכיל האברבנאל שצדקיה היה נכד של יאשיהו ולא בנו ושהוא היה בנו של יהויקים. המלבי"ם דוחה פירוש זה משום שליהואחז ולצדקיה היה את אותו שם אם.

[39] תרגום. רש"י: משמעות השם היא "י-ה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי".

[40] לפי חז"ל צדקיה היה צדיק ורק העם היה רשע וצדקיה נענש בגלל שלא שמע לדברי הנביא והוא מרד במלך בבל.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.