מלכים ב פרק כה

מלכים ב פרק כה

(א) וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בשנה התשיעית למלכות צדקיה,[1] בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ ביום י' לחודש טבת, בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם (בי' בטבת בשנה התשיעית למלכות צדקיה) נבוכדנצר עלה יחד עם כל חייליו לירושלים,[2] וַיִּחַן עָלֶיהָ נבוכדנצר וחייליו חנו מסביב לירושלים,[3] וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב חיילי בבל בנו מגדלים גבוהים מסביב לחומת ירושלים, וכך מנעו יציאת אנשים מהעיר[4]: (ב) וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר העיר ירושלים הצליחה לעמוד במצור,[5] עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ (העיר ירושלים הצליחה לעמוד במצור) עד השנה האחת עשרה למלכות צדקיה (סך הכל היה המצור כשנה וחצי)[6]: (ג) בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ ביום ט' לחודש תמוז (אמנם לא כתוב בפסוק באיזה חודש מדובר, אך בספר ירמיה כתוב שהיה זה בחודש תמוז),[7] וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר  וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ (בתאריך ט' תמוז) הרעב בעיר התגבר עד שלא לעם שבירושלים אוכל לאכול[8]: (ד) וַתִּבָּקַע הָעִיר חומת ירושלים הובקעה על ידי חיילי נבוכדנצר,[9] וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה לאחר שראו שחומת ירושלים הובקעה, כל חיילי יהודה ברחו בלילה מירושלים,[10] דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם (חיילי יהודה ברחו בלילה) דרך השער שעמד בין שתי החומות שהקיפו את ירושלים (כפי שראינו, היו שתי חומות שהקיפו את העיר ירושלים),[11] אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ  השער ממנו ברחו חיילי יהודה היה ליד גן המלך.[12] חז"ל אמרו שליד גן המלך הייתה מערה שהובילה מביתו של צדקיה ועד לערבות יריחו,[13] וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב חיילים כשדיים חנו מסביב לירושלים, וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה צדקיה והאנשים שאיתו ברחו בדרך שהובילה לערבות יריחו[14]: (ה) וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ חיילי כשדים רדפו אחרי צדקיה מלך יהודה,[15] וַיַּשִׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ חיילי כשדים השיגו את צדקיה בערבות יריחו,[16] וְכָל חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו כל חייליו של צדקיה התפזרו ממנו, ברחו מהמקום שבו הוא היה[17]: (ו) וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ חיילי כשדים תפסו את צדקיה המלך, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה חיילי כשדים העלו את צדקיה למקום שנקרא "רבלה", שם היה נבוכדנצר,[18] וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ מִשְׁפָּט נבוכדנצר ואנשיו שפטו את צדקיה על שהוא מרד בהם[19]: (ז) וְאֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ שָׁחֲטוּ עבדיו של נבוכדנצר שחטו את בני צדקיה, לְעֵינָיו צדקיה ראה את שחיטת בניו, וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר נבוכדנצר הוציא את עיניו של צדקיה,[20] וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם נבוכדנצר קשר את צדקיה בשרשרת נחושת,[21] וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל נבוכדנצר הביא את צדקיה לבבל: (ח) וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ ביום ז' לחודש אב,[22] הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בשנה התשע עשרה למלכות נבוכדנצר מלך בבל,[23] בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם (בז' אב בשנת התשע עשרה למלכות נבוכדנצר) בא לירושלים נבוזראדן, השר שהיה אחראי על הריגת האנשים שמלך בבל ציווה להורגם[24]: (ט) וַיִּשְׂרַף נבוזראדן שרף את הדברים הבאים: 1) אֶת בֵּית יְקֹוָק את בית המקדש. חז"ל מסבירים ששריפת בית המקדש ארכה מספר ימים: בז' אב נכנסו גויים להיכל ואכלו ושתו שם. בח' ובט' באב סמוך לחשיכה, הם התחילו לשרוף את בית המקדש, ובית המקדש הלך ונשרף עד לסוף י' באב,[25] 2) וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ ואת ביתו של צדקיה, 3) וְאֵת כָּל בָּתֵי יְרוּשָׁלִַם נבוזראדן שרף גם את כל הבתים בירושלים (אך לא ממש את כולם כפי שמיד נראה בעז"ה), וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ כשנבוזראדן שרף את בתי ירושלים, הוא שרף שם רק את הבתים של האנשים החשובים, ואת שאר הבתים הוא השאיר[26]: (י) וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב את החומות שהיו מסביב לירושלים, נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר רַב טַבָּחִים שברו חיילי כשדים שהיו תחת פיקודו של נבוזראדן[27]: (יא) וְאֵת יֶתֶר הַעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר את שאר העם שנשארו בירושלים ולא נהרגו,[28] וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל הַמֶּלֶךְ בָּבֶל וכן את תושבי ירושלים שנכנעו לפני מלך בבל לפני כיבוש העיר על ידי נבוזראדן,[29] וְאֵת יֶתֶר הֶהָמוֹן ואת העם הרב שנשאר בערי יהודה,[30] הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים (את העם שנשאר בירושלים, את תושבי ירושלים שנכנעו לפני מלך בבל לפני כיבוש העיר על ידי נבוזראדן ואת העם הרב שנשאר בערי יהודה) נבוזראדן הגלה לבבל: (יב) וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב טַבָּחִים נבוזראדן השאיר בערי יהודה אנשים שהיו דלים, כדי שהם ישמשו בשני תפקידים:[31] לְכֹרְמִים לעבוד את הכרמים שהיו בארץ ישראל,[32] וּלְיֹגְבִים לעשות בורות, דהיינו: לעבוד בשדות בחפירות ובורות[33]: (יג) וְאֵת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בֵּית יְקֹוָק את עמודי הנחושת שהיו בבית המקדש (יכין ובועז), וְאֶת הַמְּכֹנוֹת וכן את המכונות שעשה שלמה, שעליהן היו מונחים הכיורים, וְאֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק ואת הגיגית הגדולה שנקרא "ים" שהייתה בבית המקדש, שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים (את עמודי הנחושת, המכונות והים) שברו חיילי כשדים, וַיִּשְׂאוּ אֶת נְחֻשְּׁתָּם בָּבֶלָה חיילי בבל נשאו לבבל את הנחושת שהכלים האלה הייתה עשויה ממנה: (יד) וְאֶת הַסִּירֹת ואת הקדרות,[34] וְאֶת הַיָּעִים ואת המגרפות שגרפו איתן את הדשן,[35] וְאֶת הַמְזַמְּרוֹת את כלי הזמר,[36] וְאֶת הַכַּפּוֹת ואת הבזיכים שהיו שמים בהם כל מיני דברים (כמו את הלבונה),[37] וְאֵת כָּל כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם וכן את כלי הנחושת שבהם השתמשו הכהנים בבית המקדש,[38] לָקָחוּ (את הקדרות, היעים, כלי הזמר, הבזיכים) לקחו חיילי כשדים איתם לבבל: (טו) וְאֶת הַמַּחְתּוֹת את הכלים שהיו חותים איתם את האש,[39] וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת ואת הספלים המשמשים לקבלת הדם,[40] אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף בין אם היו המחתות והספלים עשויות מזהב ובין אם הן היו עשויות מכסף,[41] לָקַח רַב טַבָּחִים (את המחתות והמזרקות) נבוזראדן לקח לבבל: (טז) הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם את שני העמודים (יכין ובועז), הַיָּם הָאֶחָד את הגיגית, וְהַמְּכֹנוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית יְקֹוָק ואת המכונות שעשה שלמה לבית המקדש, לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֹשֶׁת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה היה כל כך הרבה נחושת בכלי המקדש, עד שהדבר נחשב כאילו שלא היה ניתן לשקול את כל הנחושת[42]: (יז) שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד כל אחד מהעמודים האלה היה גבוה שמונה עשרה אמה, וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת על כל עמוד היה מונח כעין עיגול נחושת לקישוט, וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ אַמּוֹת גובה כל כותרת היה שלש אמות (כאמור, הגובה האמיתי של עיגול הנחושת היה חמש אמות, אלא שהעיגול היה תחוב בעמוד בגובה שתי אמות), וּשְׂבָכָה וְרִמֹּנִים עַל הַכֹּתֶרֶת סָבִיב וציורי הענפים שהיו על הכותרת, והרימונים שהיו מסביב לכותרת,[43] הַכֹּל נְחֹשֶׁת (העמוד, הכותרת, השבכות והרימונים) הכל היה עשוי מנחושת, וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי עַל הַשְּׁבָכָה וכך היה גם על העמוד השני: גם עליו היו מצויירים ציורים של ענפים, והיו עליו רימונים, והכל היה עשוי נחושת[44]: (יח) וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ נבוזראדן רב הטבחים לקח את שריה הכהן הגדול,[45] וְאֶת צְפַנְיָהוּ כֹּהֵן מִשְׁנֶה ואת צפניה שהיה הסגן של הכהן הגדול,[46] וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף ואת שלשת השוערים[47]: (יט) עד עתה דובר על שנבוזראדן לקח אנשים מבית המקדש, עתה הנביא יספר על האנשים שלקח נבוזראדן מירושלים:[48] וּמִן הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד נבוזראדן לקח שר אחד מירושלים,[49] אֲשֶׁר הוּא פָקִיד עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה השר שלקח נבוזראדן היה ממונה על חיילי יהודה,[50] וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ וגם חמישה אנשים שישבו תמיד עם המלך כדי לארח לו לחברה,[51] אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר (חמשת האנשים) שהיו בירושלים ולא ברחו ממנה יחד עם שאר השרים,[52] וְאֵת הַסֹּפֵר שַׂר הַצָּבָא (וכן לקח נבוזראדן את) הסופר שידע כמה חיילים יוצאים למלחמה מכל עיר,[53] הַמַּצְבִּא אֶת עַם הָאָרֶץ על פיו של הסופר, מוציאה כל עיר מערי יהודה את החיילים למלחמה, הסופר היה קובע כמה חיילים צריכים לצאת למלחמה מכל עיר,[54] וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ הַנִּמְצְאִים בָּעִיר (וכן לקח נבוזראדן) אנשים מכובדים שהיו בירושלים ולא ברחו ממנה[55]: (כ) וַיִּקַּח אֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים נבוזראדן לקח את כל האנשים שנמנו לעיל (הכהן הגדול, סגנו, השר שהיה ממונה על אנשי חיילי יהודה, שלשת השוערים, חמשת האנשים שאירחו חברה למלך, וסופר שר הצבא ושישים האנשים המכובדים), וַיֹּלֶךְ אֹתָם עַל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה נבוזראדן הגלה את כל אלה לנבוכדנצר מלך בבל שהיה באותה עת ברבלה[56]: (כא) וַיַּךְ אֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִיתֵם בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת נבוכדנצר מלך בבל הרג את כל האנשים שנבוזראדן הביא לו בארץ חמת, וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ תושבי יהודה גלו, כל אחד מאדמתו[57]: (כב) וְהָעָם הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה העם שנשאר בארץ יהודה ולא גלה,[58] אֲשֶׁר הִשְׁאִיר נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל העם שנבוכדנצר מלך בבל השאיר ביהודה, וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן נבוכדנצר מינה את גדליה בן אחיקם בן שפן כדי שהוא ינהיג אותם (על העם שנשאר ביהודה)[59]: (כג) וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים השרים שהיו ממונים על החיילים וברחו מהעיר כדי להתחבא מפני נבוכדנצר שמעו – הם וחייליהם,[60] כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ (השרים והחיילים שמעו) שנבוכדנצר מלך בבל מינה את גדליה למנהיג עליהם, וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּה שרי החיילים הגיעו אל המצפה, שם ישב גדליה,[61] וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם ישמעאל בן נתניה, יוחנן בן קרח, שריה בן תנחמת הנטפתי, יאזניהו בן המעכתי, הגיעו למצפה יחד עם אנשיהם[62]: (כד) וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ וּלְאַנְשֵׁיהֶם גדליה נשבע להם ולחייליהם שאין מה לפחד מהכשדים, ושהכשדים לא ייקחו אותם בשבי,[63] וַיֹּאמֶר לָהֶם גדליה אמר לשרי החיילים ואנשיהם: אַל תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים אל תפחדו מעבדי נבוכדנצר, שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִטַב לָכֶם תישארו ותשבו בארץ יהודה, תעלו מיסים למלך בבל, וכך יהיה לכם טוב[64]: (כה) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בחודש תשרי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע שהיה מזרע המלוכה (ולכן הוא חשב שאם הוא יהרוג את גדליה, הוא יזכה הוא למלוך במקומו),[65] וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ ישמעאל לקח איתו עשרה אנשים, וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת ישמעאל ואנשיו הכו את גדליה והרגו אותו, וְאֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְפָּה ישמעאל ואנשיו הרגו גם את היהודים והכשדים שהיו יחד עם גדליה במצפה[66]: (כו) וַיָּקֻמוּ כָל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כל העם שביהודה, מהאיש הכי קטן ועד האיש הכי גדול, קמו,[67] וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים וכן קמו כל השרים שהיו ממונים על החיילים, וַיָּבֹאוּ מִצְרָיִם (העם והממונים על החיילים קמו) וברחו למצרים, כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵי כַשְׂדִּים (העם והממונים ברחו למצרים) כיוון שהם פחדו שמא הכשדים יטילו את האחריות לרצח גדליה עליהם[68]: (כז) וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה לאחר שעברו שלשים ושבע שנה מאז שגלה יהויכין מלך על יהודה, בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ (לאחר שעברו שלשים ושבע שנה מאז שגלה יהויכין מלך על יהודה) בתאריך כז' אדר, נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בשנה הראשונה למלכותו, אויל מרודך מלך בבל (שמלך אחרי נבוכדנצר) גידל וכיבד את יהויכין מלך יהודה,[69] מִבֵּית כֶּלֶא (אויל מרודך גידל את יהויכין) מיד לאחר שהוציאו אותו (את יהויכין) מבית הכלא[70]: (כח) וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת אויל מרודך דיבר עם יהויכין דברים טובים ודברי ניחומים,[71] וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל אויל מרודך מינה את יהויכין להיות מכובד יותר משאר המלכים שהיו עימו[72]: (כט) וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ אויל מרודך שינה את בגדי הכלא של יהויכין לבגדים מכובדים יותר,[73] וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו יהויכין תמיד אכל את סעודותיו עם אויל מרודך,[74] כָּל יְמֵי חַיָּיו (יהויכין אכל עם אויל מרודך) עד שהוא (יהויכין) מת[75]: (ל) וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד הארוחה הקבועה של אנשי ביתו של יהויכין,[76] נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ ניתנה ליהויכין, עבור אנשי ביתו, מאת אויל מרודך,[77] דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ בכל יום היו נותנים לו את מה שהיה צריך, ולא היו מדלגים אפילו על יום אחד,[78] כֹּל יְמֵי חַיָּו וכך היה לאורך שאר ימי חייו של יהויכין[79]:

[1] מצודות.

[2] תרגום.

[3] תרגום.

[4] מצודות. אברבנאל: הדיק היא מעין עיר קטנה שהקיפה את כל ירושלים.

[5] מצודות.

[6] תרגום.

[7] מצודות. עיין באוצר המאמרים ובספר ירושלים של זהב, שם הרחבנו בעניין התאריך שבה הובקעה חומת העיר.

[8] תרגום.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות. מלבי"ם: היו שלש חומות שהקיפו את ירושלים.

[12] מצודות.

[13] רש"י.

[14] מצודות.

[15] תרגום.

[16] תרגום.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] רש"י בפירושו לספר יחזקאל פרק יב' פסוק יג'.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] רד"ק.

[26] מצודות. רש"י: הכוונה בבתים גדולים היא לבתי כנסת ולבתי השרים שבירושלים.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] תרגום.

[32] מצודות.

[33] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא ליוקבים, מלשון יקב. רד"ק: בתחילה כתב כמצודות ולאחר מכן כתב בשם חז"ל שהכוונה היא למלקטי אפרסמון ולצדי חילזון.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות. רד"ק: שומרי כלי המקדש.

[48] רד"ק.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] תרגום.

[58] תרגום.

[59] מצודות.

[60] רש"י + מצודות.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] תרגום.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות. רלב"ג: ייתכן לומר שהיו נותנים את המאכלים ליהויכין עצמו משום שאין הכוונה שהוא היה אוכל עם אויל מרודך, אלא הכוונה היא שהיה אוכל בבית צמוד אליו.

[78] מצודות.

[79] רד"ק והביא מחלוקת במדרש האם הכוונה לימיו של יהויכין או של אויל מרודך ובסיום דבריו כתב שמסתבר כפי מי שאמר שהכוונה היא ליהויכין משום שכאשר הקב"ה נותן שלווה לצדיקים הוא אינו נוטל זאת מהם. רלב"ג: אין הכרע אם הכוונה ליהויכין או לאויל מרודך.

קיצור התועלויות לרלב"ג:

1. להראות שה' משגיח על האנשים ולכן כשיהואחז מלך ישראל חטא, ה' מסר את ישראל ביד חזאל וכל הצלחתו של יואש בן יהואחז הייתה רק בגלל הברית ולא בגלל דבר אחר (וכך הביא דוגמאות רבות מסיום ספר מלכים שכאשר מלך חטא – הוא נענש וכאשר לא חטא – קיבל שכר).
2. ללמדנו שלמרות שישראל חוטאים, הקב"ה עדיין שומר להם ברית אבות ולכן יואש בן יהואחז הציל את ישראל.
3. ללמדנו שניסי הנביא מתקיימים כפי שהיה עם אלישע ויריית החיצים על ידי יהואש.
4. לפרסם ייעודי ה' על ידי הנביא, כפי שהיה עם חזאל, שאלישע אמר לו עוד לפני שמלך שהוא עתיד להצר לישראל וכך אכן קרה.
5. להודיע שאין ראוי שהצדיק יתחבר עם הרשע – אפילו לאחר המוות. זוהי הסיבה שכאשר האיש שקברו נגע בעצמות אלישע – הוא מיד קם והתחיל ללכת.
6. אין ראוי להמית את הבנים בעוון אביהם וזוהי הסיבה שאמציה לא הרג את מי שהכה את אביו.
7. להודיע שאין ראוי לאדם להתגאות אפילו אם כבר הצליח בדבר, כפי שאמציה התגאה לאחר שניצח את אדום.
8. להודיע שאין ראוי לאדם שימרוד במי שהשעה משחקת לו, כפי שלא היה ראוי שעם ישראל ימרוד במלכים שדרשו שיעלו להם מס.
9. ללמדנו שהרע שבא על עשרת השבטים בא עליהם רק לאחר שהם הפליגו בעשיית הרע.
10. ללמדנו שדבר שיביא לתוצאה לא טובה, יש להתרחק ממנו למרו שעכשיו הדבר הזה נראה כמעשה טוב. לכן חזקיה כיתת את נחש הנחושת.
11. ללמדנו שראוי שאדם יקרע את בגדיו כאשר הוא שומע את חילול ה' כפי שעשו שליחי חזקיה.
12. ללמדנו שאחת מתחבולות המלחמה היא לגרום לפחד אצל החיילים הנלחמים – כפי שעשה רבשקה.
13. ללמדנו שהמלך ימשול על העם כאשר הוא ייטיב להם, ולכן רצה סנחריב להבטיח לעם ביהודה ארץ טובה באם ייכנעו לפניו.
14. ללמדנו שאין ראוי לאדם שיענה על דברים שייאמרו לו בעיתות רעה וצרה כפי ששליחי חזקיה לא ענו לרבשקה.
15. ללמדנו שכאשר באה על אדם צרה – ראוי שייכנע לפני ה' כפי שעשה חזקיה.
16. ללמדנו שה' אומר את מה שיקרה בעתיד, משום שהוא גורם לדברים לקרות.
17. ללמדנו שה' משגיח על הצדיקים ולכן כאשר כבר באה עליהם הרעה, הקב"ה יכול להפוך זאת לטובה.
18. ללמדנו שכאשר מהחטאים תבוא פורענות – ראוי להתנקות מאותם חטאים, כפי שעשה יאשיהו.
19. ללמדנו שכהן שעבד עבודה זרה פסול לשימוש על גבי המזבח וזוהי הסיבה שיאשיהו לא נתן לכהנים שעבדו עבודה זרה לעבוד עבודה.