נחום פרק א

נחום פרק א

(א) מַשָּׂא נִינְוֵה זוהי הנבואה על נינוה, עיר הבירה של ממלכת אשור, לאחר ששהם חזרו לחטוא. בימי יונה אנשי נינוה חזרו בתשובה (בעקבות נבואתו) אך לאחר שעברו מספר שנים, הם חזרו לחטוא, ולכן נחום חוזר ומנבא עליהם,[1] סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי זהו ספר שבו כתובים נבואותיו של נחום שהיה מהעיר "אלקוש"[2]: (ב) אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם יְקֹוָק ה' הוא אל שכועס ונוקם,[3] נֹקֵם יְקֹוָק וּבַעַל חֵמָה ה' נוקם וכועס (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם כדרך הנבואות),[4] נֹקֵם יְקֹוָק לְצָרָיו אמנם ה' נוקם רק מצריו, רק מאלה ששונאים את עמו,[5] וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו וה' שומר נטירה, ה' שומר את שנאתו, רק לאויביו. אך ה' אינו נוקם ונוטר לעם ישראל[6]: (ג) יְקֹוָק אֶרֶךְ אַפַּיִם ה' הוא מאריך את אפו ואינו ממהר להעניש את החוטא לגמרי,[7] וּגְדָל כֹּחַ (ה' אינו ממהר לעהניש את החוטא) למרות שיש לו (לה') הרבה כח,[8] וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה אולם ה' אינו מנקה את העוון לגמרי, ה' אינו מוחל לגמרי על העוון,[9] יְקֹוָק בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה כאשר ה' מביא על אויבי ישראל פורענויות, הוא משתמש ברוחות ובסערות כדי להיפרע דרכם מאויבי ישראל (כמו שראינו שעל המצרים הוא הביא רוח קדים עזה),[10] דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו הפורענות שה' מביא על אויבי עם ישראל הינם גורמות להם (לאויבים) לחושך, כמו שאבק שננמצא מתחת לרגליו של אדם גורם לחושך[11]: (ד) גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ ה' נוזף בים ומיבש אותו. בכך מדמה הנביא את המכה שה' מביא על המלכים והשרים של האויב, כאשר מכה זו מכלה את המלכים והשרים,[12] וְכָל הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב וכן על ידי גערה בים, ה' מחריב את כל הנהרות (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם כדרך הנבואות),[13] אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל מקומות שנקראים "בשן" ו"כרמל", שהם מקומות שיש בהם הרבה מרעה, נכרתו. הכוונה היא שבעלי העושר נכרתו על ידי ה',[14] וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל והפרח שגדל במקום שנקרא "לבנון" הוכרת גם הוא, כאשר הנמשל הוא שהוכרתה ההצלחה של בעלי הממון[15]: (ה) הָרִים רָעֲשׁוּ מִמֶּנּוּ וְהַגְּבָעוֹת הִתְמֹגָגוּ מפני פחד ה', ההרים רעשו, התמלאו בחרדה, והגמעות נמסו. גם כאן הנמשל הוא על פחדם של המלכים והשרים ועל כריתתם בידי ה',[16] וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ מִפָּנָיו האש נשרפה מפני אש כעסו, כאשר כאן הדימוי הוא לפורענות הגדולה שתבוא בעקבות כעסו של ה',[17] וְתֵבֵל וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ המקום על כדור הארץ בו יושבים בני אדם וכן כל היושבים במקום זה נשרפו מפני כעסו של ה'[18]: (ו) לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד מי יכול לעמוד בפני כעסו של ה'?[19] וּמִי יָקוּם בַּחֲרוֹן אַפּוֹ ומי יכול להתקיים מול חרון אפו, כעסו, של ה'. יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם כדרך הנבואות,[20] חֲמָתוֹ נִתְּכָה כָאֵשׁ כעסו של ה' נשפך ומשמיד את כל מה שבדרכו כמו שהאש שורפת את כל מה שבדרכה,[21] וְהַצֻּרִים נִתְּצוּ מִמֶּנּוּ והסלעים נכרתו מכוחו של ה'. הכוונה היא שהחזקים הוכרתו בידי ה'[22]: (ז) טוֹב יְקֹוָק לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה גם ביום בו מביא ה' פורענות על העולם, ה' טוב לחזק את אותם האנשים שלא נכללים בפורענות (ובצלע הפסוק הבא מסביר מיהם אותם אנשים),[23] וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ וה' יודע את כל מי שבוטח בו. הנביא אומר שבניגוד למלך בשר ודם, שבשעת כעסו מעניש את כולם ואינו מבדיל בין אדם לאדם, ה' מביא פורענות על החוטאים אך מי שבוטח בו אינו נכלל בפורענות[24]: (ח) וּבְשֶׁטֶף עֹבֵר כָּלָה יַעֲשֶׂה מְקוֹמָהּ על ידי שיטפון של מים רבים, ה' יכלה את העיר נינוה. הכוונה היא לנבוכדנצר מלך בבל שיתקוף את אשור עם צבא גדול, והנביא מדמה את חיילי בבל הרבים למים רבים שבאים בשיטפון,[25]  וְאֹיְבָיו יְרַדֶּף חֹשֶׁךְ החושך (הכוונה היא לפורענות) ירדוף אחרי אויביו של ה', כאשר הכוונה היא לאנשי נינוה וממלכת אשור שחזרו לחטוא[26]: (ט) מַה תְּחַשְּׁבוּן אֶל יְקֹוָק כָּלָה הוּא עֹשֶׂה הנביא פונה אל אנשי נינוה ואומר להם: מה אתם חושבים על ה'? האם אתם חושבים שאתם תצליחו להינצל מה'? הרי ה' ישמיד אתכם,[27] לֹא תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה הפורענות שתבוא עליכם (נינוה) לא תחזור על עצה פעם שניה, היות וה' ישמיד אתכם בפעם אחת[28]: (י) כִּי עַד סִירִים סְבֻכִים בעוד שאנשי נינוה יהיו חזקים כמו קוצים שנאחזים זה בזה. כאשר קוצים נאחזים זה בזה, קשה להפריד ביניהם, והנביא אומר שבעוד שאנשי נינוה יהיו חזקים מאוד (כמו הקוצים שאוחזים זה בזה) תבוא עליהם הפורענות בפתאומיות,[29] וּכְסָבְאָם סְבוּאִים וכאשר אנשי נינוה יהיו עוד עסוקים בשתיית יין לשכרה, כאשר מצבם עדיין יהיה טוב, הפורענות תכה בהם בפתאומיות. הנביא אומר שהפורענות שה' עתיד להביא על אשור תהיה בפתאומיות כאשר אשור תהיה בשיא כוחה ולא תעלה כלל על דעתה שהפורענות תבוא,[30] אֻכְּלוּ כְּקַשׁ יָבֵשׁ מָלֵא כאשר הפורענות תבוא, אנשי נינוה יישרפו כמו קש שכבר נגמר בישולה והיא יבשה מאוד כך שהיא נשרפת מהר. הנביא אומר שכשם שקש יבש נשרף מהר, כך הפורענות שתבוא על אשור תשמיד אותם במהירות[31]: (יא) מִמֵּךְ יָצָא חֹשֵׁב עַל יְקֹוָק רָעָה ממך (אשור) יצא אדם שחושב מחשבות רעות על ה'. הכוונה היא לסנחריב מלך אשור שחשב להחריב את בית המקדש (אך בסופו של דבר לא הצליח),[32] יֹעֵץ בְּלִיָּעַל וממך (אשור) יצא אדם שהייתה לו עצה של רשע לחרף את ה'[33]: (יב) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים גם אם אשור יהיו רבים ומאוחדים, ששני דברים אלה בדרך כלל מבטיחים ניתחון על האויב,[34] וְכֵן נָגֹזּוּ וְעָבָר (גם אם אשור יהיו רבים) בכל זאת הם ייכרתו ויעברו מהעולם,[35] וְעִנִּתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד ואני (ה') אענה אותך (אשור) באופן שלא אצטרך לענות אותך פעם שנייה, אלא אתה (אשור) תושמד בפעם הראשונה שאני (ה') אענה אותך[36]: (יג) וְעַתָּה אֶשְׁבֹּר מֹטֵהוּ מֵעָלָיִךְ בקרוב, אני (ה') אשבור את מוט העול של אשור מעליך (ישראל). הכוונה היא שאשור יפסיק להצר לישראל,[37] וּמוֹסְרֹתַיִךְ אֲנַתֵּק ואת החבלים שקושרים את העול לבהמה, אני (ה') אנתק מכם. הכוונה היא שה' יגרום לכך שעם ישראל לא יהיה מוכנע יותר לאשור ויש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם[38]: (יד) וְצִוָּה עָלֶיךָ יְקֹוָק ה' ציווה עליך (מלך אשור) את הדברים הבאים, ה' ניבא אותי (הנביא מיכה) עליך את הדברים הבאים:[39] לֹא יִזָּרַע מִשִּׁמְךָ עוֹד לא יהיה עוד אדם מצאצאיך שימלוך אחריך,[40] מִבֵּית אֱלֹהֶיךָ אַכְרִית פֶּסֶל וּמַסֵּכָה מבית העבודה הזרה שלך (מלך אשור), אני (ה') אכרית את כל הפסלים מאבן ומתכת. ה' אומר שהוא ישמיד לגמרי את כל בית העבודה הזרה של מלך אשור,[41] אָשִׂים קִבְרֶךָ אני (ה') אייחד לך קבר שתיקבר בו. הכוונה היא שה' ילחם במלך אשור ובכך יגרום לו להיקבר בקברו,[42] כִּי קַלּוֹתָ (הסיבה שיבואו עליך, מלך אשור, כל הפורענויות האלה היא מכיוון ש-) היה קל בעיניך לשלוח שליחים ולבזות אותי (ה'). בספר מלכים כתוב שסנחריב שלח שליחים כדי לשכנע את תושבי ירושלים להיכנע בפניו, ובמהלך הדברים שלהם אמרו שליחי סנחריב דברי נאצה כלפי ה'. הנביא אומר שבגלל שהיה קל בעיני מלך אשור לבזות את ה', יבואו עליו כל הפורענויות המתוארות בפסוק[43]:

[1] מצודות + מהר"י קרא. חז"ל אמרו שנחום התנבא בימיו של מנשה (משמע ג"כ שהיה זה לאחר נבואתו של יונה) באותו הזמן של יואל וחבקוק, אלא בגלל שמנשה לא היה ראוי לא נזכר שמו בזמן הנבואה. מלבי"ם: ספר זה מחולק לשניים: החלק הראשון הכולל את פרקים א' – ב'. מדבר על החרבת העיר נינוה שהייתה קודם לזמן הנביא או ממש בימי הנביא. חורבן זה אמנם לא כתוב בדברי הנביאים, אך בספרי ההיסטוריה הוא כתוב (עיי"ש בדבריו שמאריך לכתוב את קורות ההיסטוריה של המלחמות). החלק השני הוא פרק ג' העוסק בעתיד שיבוא על אשור.

[2] מצודות. רש"י חילק בין חזון האמור אצל נחום שמתכוון לומר שזוהי נבואה שכבר נאמרה ליונה לבין החזון שנאמר אצל ישעיהו שהנבואה אצלו הייתה חדשה ולא נאמרה לפני כן לנביא אחר.

[3] מצודות. רד"ק: למרות שמלך אשור הגלה את עם ישראל עפ"י צו ה' וממילא לכאורה לא שייך לנקום את נקמתם של ישראל, הרי שאשור הרעו יותר ממה שצוו.

[4] מצודות.

[5] מצודות + תרגום.

[6] מצודות. המלבי"ם לשיטתו שיש הבדל בין צר לאויב: צר הוא מי שמצר בפועל במעשיו והאויב הוא מי שבלב שונא את השני אך אינו מצר לו בפועל. ייתכן שיהיה צר שלא יהיה אויב (כגון שעושה להנאתו) וייתכן שיהיה אויב שלא יצר בפועל. מהצרים ה' ממהר להיפרע, ואילו לאויבים ה' נוטר ואינו ממהר לפרוע מהם.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות + רש"י. רד"ק: הסופה והסערה מייצגים את המהירות בו נפרע ה' מהרשעים.

[11] מצודות. רש"י: האבק גם הוא דרך נקמה מאויבי ישראל. א"ע: הכוונה היא לעננים שמעליהם באות הגזירות של ה'. מלבי"ם: ישנם שני דרכים שבהם ה' שולח את חמתו: בסערה או בגשם שוטף שיורד מעננים ומכלה כל דבר.

[12] מצודות. מהר"י קרא: באותה גבורה שה' גוער ביבשה ומיבש אותו, הוא גם יכרית את האומות. רש"י: הידומי כאן לאומות הוא משום שהאומות נמשלו למים. מלבי"ם: למרות שה' שולח שיטפון, הוא יכול לעשות דבר והיפוכו ובאותו הזמן לייבש את הנהרות.

[13] מצודות.

[14] מצודות. א"ע: ה' גרם לייבוש הנהרות על ידי שלא הוריד גשם, ודבר זה גרם לכך שמקומות המרעה התייבשו גם הם.

[15] מצודות. חז"ל פירשו שהכוונה היא לנטיעות שנטע שלמה בביהמ"ק שהיו מוציאים פירות עשויים מזהב, ועכשיו גידולים אלה נחרבו.

[16] מצודות. רד"ק: רעישת ההרים היא הפלת ההרים בזמן רעידת אדמה.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות. רש"י: ניתכה היינו הגיעה לארץ.

[22] מצודות. רש"י: ניתצו מחמתו. מהר"י קראף הסלעים נעתקים ממקומם.

[23] מצודות.

[24] מצודות. רש"י: הכוונה היא שה' יודע את הצרכים של מי שבוטח בו. רד"ק: הכוונה היא שעם ישראל ינצל ביום שבו תהוא הפורענות על מלכי אשור.

[25] מצודות. רש"י: הכוונה בשיטפון היא לכעס גדול. א"ע: הכוונה היא למהירות שבה תושמד ממלכת אשור.

[26] מצודות.

[27] מצודות. א"ע: הנביא אומר אל אנשי אשור שהם אינם יודעים מהי מחשבתו של ה'.

[28] מצודות. מלבי"ם: למרות שלאשור תהיה תקומה עכשיו מהצרה שתבוא עליהם, הרי שבפעם השנייה שתבוא עליהם פורענות, בימי נבוכדנצר, לא תהיה להם תקומה.

[29] מצודות. מהר"י קרא: כשם שממתינים עד שהקוצים מסתבכים זה בזה, ולאחר מכן שורפים אותם, כך כאשר הפורענות תבוא על אשור, הם יושמדו.

[30] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שאשור יהיו כמו שיכורים, ולא יהיה בהם כח להילחם נגד אויביהם.

[31] מצודות.

[32] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שסנחריב יעץ על עם ה' לעשות לו רע. מהר"י קרא: הכוונה היא לאשור שהגלה את ישראל.

[33] מצודות.

[34] מצודות. רש"י בפירושו השני: גם אם אשור יהיו חשובים יותר ונכבדים. רד"ק: אם מחנה אשור יהיה שלם כמו שהאו בשעת שלום (כנראה שהכוונה היא שלא יהיו לו הרוגים). א"ע: אם עד עתה ישב אשור בשלום ויש לו עם רב, הרי שהוא עתיד לעבור מהעולם.

[35] מצודות. רש"י בשם התרגום: גם אם אשור יעברו את נהר החידקל. מהר"י קרא: השמדת אשור תהיה לאחר שיעבור את נהר הפרת.

[36] מצודות. רד"ק: אם אני, ה', עיניתי אותך ישראל ע"י אשור, הרי שהדבר לא יקרה שוב, אלא אשור יושמד לגמרי.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות. רש"י: הכוונה היא שה' ישים את בית העבודה הזרה של סנחריב לקברו, היות ושם הוא נהרג. אמנם, אם נאמר שנבואה זו נאמרה ישירות לסנחריב, יש לומר שכוונת הנביא שלא יעמוד מלך מצאצאיו הכוונה היא שלאחר שיעבור זמן, המלכות תיכרת מצאצאיו, שהרי אסר חדון כן מלך אחרי שסנחריב נרצח.

[43] מצודות.