עמוס פרק ב

עמוס פרק ב

הנבואה על מואב:

(א) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב על שלושה חטאים של מואב אני (ה') יכול לסלוח להם, וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ אך על החטא הרביעי של מואב אני (ה') אינני יכול לסלוח להם, עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד החטא הרביעי בו חטאו מואב הוא שמלך מואב לקח את בנו הבכור של מלך אדום ושרף אותו בתור קרבן עולה עד שלאחר השריפה העצמות של בנו של מלך אדום היו לבנות כמו סיד. בספר מלכים ב' מסופר על מלחמה בין ישראל, יהודה ואדום נגד מואב. לפני שהובס מלך מואב, הוא לקח את בנו הבכור של מלך אדום שהיה שבוי אצלו ושרף אותו בתור קרבן עולה. כתוצאה ממהלך זה של מלך מואב, מלך אדום כעס על בני ישראל. הנביא אומר שבגלל שמואב גרמו לכעס על ישראל מצד מלך אדום, הרי שה' לא ימחל להם על כעס זה[1]: (ב) וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּמוֹאָב אני (ה') אשלח אש שתשרוף את מואב. הכוונה היא שה' ישלח אויב חזק שיתקוף את מואב, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת האש תשרוף את הארמונות שבחבל ארץ שנקרא "קריות" שנמצא בארץ מואב. הכוונה היא שהאויב יתקוף את המקום שנקרא "קריות",[2] וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב מואב ימותו במהלך המולת המלחמה,[3] בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר מואב ימותו במהלך השמעת התרועות של קולות המלחמה[4]: (ג) וְהִכְרַתִּי שׁוֹפֵט מִקִּרְבָּהּ אני (ה') אכרית את כל השופטים והדיינים מהמקום במואב שנקרא "קריות",[5] וְכָל שָׂרֶיהָ אֶהֱרוֹג עִמּוֹ יחד עם השופטים, אהרוג גם את כל השרים שבקריות,[6] אָמַר יְקֹוָק זוהי הנבואה שאמר ה' על מואב:

הנבואה על ממלכת יהודה:

(ד) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יְהוּדָה על שלושה חטאים של תושבי ממלכת יהודה אני (ה') יכול לסלוח להם, וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ אך על החטא הרביעי של תושבי ממלכת יהודה, אני (ה') אינני יכול לסלוח להם,[7] עַל מָאֳסָם אֶת תּוֹרַת יְקֹוָק וְחֻקָּיו לֹא שָׁמָרוּ וַיַּתְעוּם כִּזְבֵיהֶם אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם אַחֲרֵיהֶם החטא הרביעי בו חטאו תושבי ממלכת יהודה מורכב משלושה מרכיבים: א. מאיסה בתורת ה', ב.אי קיום המצוות. ג. שהם טעו אחרי העבודה זרה שגם אבותיהם טעו בהם[8]: (ה) וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בִּיהוּדָה אני (ה') אשלח אש ביהודה. אני אעלה על יהודה אויב חזק, כשהכוונה היא לנבוכדנצר,[9] וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִָם האש תשרוף את הארמונות שבירושלים. האויב ישמיד את הארמונות שיברושלים:

הנבואה על ממלכת ישראל:

(ו) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל על שלושה חטאים של תושבי ממלכת ישראל אני (ה') יכול לסלוח להם, וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ אך על החטא הרביעי של תושבי ממלכת ישראל, אני (ה') אינני יכול לסלוח להם, עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם החטא הרביעי בו חטאו תושבי ממלכת ישראל היא הטיית הדין בבתי הדין: הדיינים היו מוכרים את הצדיק בדין ומרשיעים אותו עבור בצע כסף, ואילו את העני שלא היה לו כסף לשלם לדיין, היה הדיין מטה תמורת נעליים שהיו נותנים לו כדי להטות את משפטו[10]: (ז) הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים בשעה שהם הולכים על עפר הארץ, כל מה שתושבי ממלכת ישראל חושבים עליו הוא איך לעשוק את הדלים והמסכנים,[11] וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וכתוצאה ממעשי תושבי ממלכת ישראל, הדלים והמסכנים היו צריכים להטות מדרכם כדי שלא לפגוש את אלה שמציקים להם,[12] וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה חטא נוסף בו חטאו תושבי ממלכת ישראל היא הזנות: גם האב וגם הבן היו באים על אותה נערה מאורסה דרך זנות,[13] לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי ובכל היו מראים תושבי ממלכת ישראל שהם רוצים לחלל את שמי. על ידי שהם היו באים דווקא על נערה המאורסה יחד, ולא היו הולכים בנפרד כל אחד מהם אל נערה שאינה מאורסה, הרי שהם הראו בכך שמטרתם היא רק כדי לחלל את שם ה'[14]: (ח) וְעַל בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ חטא נוסף שהיו עושים תושבי ממלכת ישראל הוא שהיו נשענים על בגדים שהיו ממושכנים אצלם. כאשר אדם היה מסרב לקיים את פסק דינו של הדיין (שהרי הדיין פסק את דינו וחייב את החייב לאחר שקיבל שוחד) היו לוקחים את בגדיו למשכון ולאחר מכן נשנעים עליו בשעה שאוכלים את סעודותיהם (אצל העבודה זרה),[15] אֵצֶל כָּל מִזְבֵּחַ (היו נשענים על הבגדים הממושכנים) בשעה שהיו אוכלים את הבשר של הבהמות שהקריבו על המזבחות של העבודה הזרה,[16] וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וכן היו שותים בבית העבודה הזרה יין מכסף שגבו על ידי הטלת עונש על החייב בדין. הדיין היה פוסק שהחייב בדין חייב לתת כסף בתור עונש, ובכסף זה היו קונים יין ושותים אותו בבית העבודה הזרה[17]: (ט) וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם ואני (ה') הרי השמדתי את העם האמורי מפני בני ישראל, כדי לתת לבני ישראל את ארצו, ובני ישראל היו כפויי טובה כלפי ה' ונטמאו באותן העבירות שבהם חטא העם האמורי,[18] אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים הנביא מדמה את חוזקו של העם האמורי שה' השמיד בשני דימויים: א. גבוה כמו עץ הארז, ב. חזק כמו עץ האלון,[19] וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת היות והנביא דימה את חוזקו של העם האמורי לאילן, השתמש הנביא גם בדימוי לאילן כאשר הוא בא לתאר את ההשמדה המוחלטת של האמורי) אני (ה') השמדתי את הפירות של האמורי ואת השרשים שלו. אני השמדתי לגמרי את האמורי[20]: (י) וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת אֶרֶץ הָאֱמֹרִי ואתם (בני ישראל) הרי מכירים אותי (את ה') שהרי אני (ה') העליתי אתכם מארץ מצרים ובמשך ארבעים שנה שנדדתם במדבר אני (ה') סיפקתי את כל צורכיכם כדי להכניס אתכם בסופו של דבר לארץ ישראל שהיא הארץ שבה ישב העם האמורי[21]: (יא) וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וכן אני (ה') השריתיאת שכינתי עליכם עד שניבאתי את בניכם, והם התרו בכם לשמור את חוקותיי,[22] וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים וכן אני (ה') נתתי בלב בחוריכם רוח של קדושה עד שהם רצו להיות נזירים ולפרוש מענייני העולם הזה,[23] הַאַף אֵין זֹאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הרי אתם (בני ישראל) אינכם יכולים להכחיש זאת ולומר שלא לקחתי אתכם להיות לי לעם ושלא ניבאתי אתכם, שהרי דברים אלה מפורסמים אצל כולם,[24] נְאֻם יְקֹוָק אלה הם דברי ה': (יב) וַתַּשְׁקוּ אֶת הַנְּזִרִים יָיִן ואתם (בני ישראל) פיתיתם את אותם בחורים שרצו להיות נזירים כדי שהם יפרו את נזירותם וישתו יין למרות שהיה אסור להם לעשות כן,[25] וְעַל הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר לֹא תִּנָּבְאוּ ואתם מחיתם בידי הנביאים וציוויתם אותם שהם לא יתנבאוץ הנביא אומר שבמקום שבני ישראל ישמחו על השראת שכינתו של ה' על ידי הנביאים ותוספת הקדושה שהביאו איתם הנזירים, בני ישראל הצרו לנביאים והעדיפו שלא יתנבאו וכן ניסו לפתות את הנזירים לבטל את ימי נזירותם[26]: (יג) הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם ומכיוון שאתם (בני ישראל) חטאתם, אני (ה') הולך להביא עליכם צרה,[27] כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר הנביא משתמש בדימוי כדי להסביר את כובד הצרה שה' הולך להביא על בני ישראל: כמו שעגלה שהיא מלאה בעמיר סובלת מהמשקל הרב שנמצא עליה ובכל מקום אליו היא הולכת, המשא שעליה מכביד עליה, כך הצרה שה' יביא על בני ישראל תהיה גדולה וכבדה עליהם, והיא תציק להם בכל מקום אליו הם ילכו[28]: (יד) וְאָבַד מָנוֹס מִקָּל אדם שקל ברגליו ויכול לרוץ מהר, לא יוכל לברוח מפני הצרה שתבוא על בני ישראל,[29] וְחָזָק לֹא יְאַמֵּץ כֹּחוֹ ואדם חזק לא יוכל להתחזק ולהילחם בצרה שתבוא על בני ישראל,[30] וְגִבּוֹר לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ וגיבור לא יוכל להציל את נפשו מהצרה שתבוא על בני ישראל[31]: (טו) וְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת לֹא יַעֲמֹד ומי שדרכו לעמוד ולאחוז בקשת לא יוכל לעמוד בכובד הצרה שתבוא על בני ישראל,[32] וְקַל בְּרַגְלָיו לֹא יְמַלֵּט ומי שקל ברגליו (שיכול לרוץ מהר) לא יוכל להציל את נפשו. הנביא חוזר וכופל את אותו עניין פעמים רבות כדי להדגיש את חוסר האונים בו יהיו בני ישראל בשעה שתבוא עליהם הצרה (שהרי יש כאן כפילות על הנאמר בפסוק הקודם),[33] וְרֹכֵב הַסּוּס לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ וכן הרוכבים על הסוסים לא יוכלו להציל את עצמם על ידי שיברחו עם הסוסים למקום אחר[34]: (טז) וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם הַהוּא וגם מי שדרכו לחזק את ליבו מבין הגיבורים, מי מבין הגיבורים שרגיל להיות אמיץ, ירום כשהוא ערום מכליו, הוא יוריד את כל מלחמתו כדי שהוא יוכל לברוח מהר יותר,[35] נְאֻם יְקֹוָק זוהי נבואת ה' על ממלכת ישראל:

[1] מצודות. בתרגום כתב שהכוונה היא שלאחר שריפת בנו של מלך אדום, מלך מואב סד איתו את ביתו כדי לבזות אותו. א"ע: הסיבה שה' כועס על מואב על שהעלו את בנו של מלך אדום כעולה אינה בגלל שמלך אדום כעס על ישראל לאחר מכן, אלא בגלל שאדום הוא מבניו של יצחק.

[2] מצודות.

[3] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שלא ילחם כלל אלא ימות עוד בשמוע קולות המלחמה.

[4] מצודות.

[5] תרגום.

[6] מצודות.

[7] הסברנו כאן לפי דרכינו שביארנו עד עתה לפי המצודות שהכוונה היא שעל חטאים של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, יכול ה' למחול, אך על החטא הרביעי הוא איננו מוחל. אמנם הרד"ק הולך כאן לשיטתו שהכוונה היא לאירועים היסטוריים, ולכן כותב שעד תקופתו של חזקיה, היה ה' פורע מממלכת יהודה מעט בכל פעם ולא הגלה אותם. לאחר מלכותו של חזקיה, ה' אמר שהוא יגן על העיר ירושלים בגלל צדקותו של חזקיה. לאחר שלטונו של חזקיה מלכו על יהודה מנשה, אמון ויהויכין שהיה השלישי (ואילו את יהואחז לא החשיב כיוון שמלך רק שלשה חודשים). צדקיה היה הרביעי ועל פשעיו לא מחל ה'.

[8] מצודות. רד"ק כתב שאין הכוונה כאן לחטא רביעי, אלא שבזמן של המלך הרביעי שבו יחטאו יהודה, ה' יפרע מהם על חטאים אלה. כמו"כ כתב בשם רס"ג שהכוונה בתורת ה' הם המצוות השמעיות (מצוות שאין להם טעם שכלי) ואילו חוקיו אלה הם מצוות שכליות. בהסבר ההטעיה כתב שהכוונה היא שהם טעו אחרי נביאי השקר. מלבי"ם: אי קיום התורה לא הייתה מצד יצה"ר, אלא מצד הכפירה שהשתרשה בממלכת יהודה.

[9] א"ע.

[10] מצודות. רש"י: בעבור נעליים הכוונה היא שהדיין היה מטה את דינו של העני כדי שיצטרך למכור את השדות שלו שקרובות לשדות הדיינים, וכך היו יכולים לקנות את השדה במחיר נמוך ולשים עליו מנעול. הסבר נוסףש כתב הרד"ק הוא שהמכירה של השדה הייתה ע"י שליפת הנעל וקניין חליפין.

[11] רש"י. מצודות: הכוונה היא שהיו שמים עפר בראש הדלים ע"י שהיו ממנים שוטרים כדי לכוף את העניים לקיים את דבר השופטים, ואם הדלים היו מסרבים לקיים את דברי השופט, היו השוטרים לוקחים אותם, אוחזים בשערות ראשם, מפילים אותם לארץ ורומסים אותם ברגליהם, וכל היה עפר הארץ בראש הדלים. מהר"י קרא: כל השאיפה שהם שואפים על הארץ היא רק לחמוס את הדלים. את דברי הא"ע לא זכיתי להבין. מלבי"ם: המדובר הוא שאלה שלקחו שוחד הם אלה שרצו לקחתא תמעט כברת הארץ שהיה לדלים.

[12] מצודות. א"ע: הכוונה היא שהסירו את דרך הענוה מישראל עד שבני אדם אינם מתביישים ללכת לזנות עם אישה יחד עם אביהם. רד"ק: הכוונה היא שהסירו את דרך המשפט מהדלים ע"י שלקחו שוחד.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות. א"ע: היו מטים את משפטו של האביון ומטים את משפטו במקום של פרהסיא במקום שבו עובדים את הבעל.

[16] מצודות.

[17] מצודות. א"ע: הכוונה היא שהיו מענישים את מי שלא מגיע לו עונש ובשה זו הם היו שותים.

[18] מצודות + מהר"י קרא. א"ע כתב שהסיבה שהנביא הזכיר דווקא את האמורי היא משום שהאמורי היה החזק מבין שבעת האומות. אמנם כבר הארכנו במקום אחר להסביר שיש הסוברים שלאמורי גם שם שכולל את כל האומות.

[19] מצודות.

[20] מצודות. רש"י כתב בשם חז"ל שני הסברים נוספים לדימוי: א.הפירות ממעל הם השרים העליונים והשרשים הם השרים התחתונים. ב. הצרעה הייתה גורמת לעיניהם להיות מסומאת ומסרסת אותם מתחת.

[21] מצודות. רד"ק: לרשת את הארץ הכוונה היא שה' הרגיל את בני ישראל בחוקיו כדי שהם ירשו את הארץ בזכות זאת.

[22] מצודות + מהר"י קרא. א"ע: הסיבה שהנביא מדגיש שהבנים הם שזכו לנבואה היא משום שאין לתמוה אם הזקנים יתנבאו.

[23] מצודות. רש"י בשם התרגום: הכוונה היא לכך שהיו בחורים מישראל שפרשו כדי ללמוד תורה. א"ע ורד"ק כתבו שיש רבותא בכך שגם הבחורים שנמשכים אחרי תאוות העולם ורוצים לאכול בשר ולשתות יין, ה' נתן בליבם שהם יהיו נזירים.

[24] מצודות.

[25] מצודות. רש"י: הסיבה שבנ"י השקו את הנזירים ביין היא כדי שהם לא יורו שהרי לשיכור אסור להורות.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות. מלבי"ם: הדימוי הוא שכמו שכדי לדחוק את העמיר על העגלה, יש צורך לבנות מעקה מסביב כדי שהעמיר לא יפול, כך ה' כאילו יבנה מעקה ולא יתן לאדם מישראל לברוח מהפורענות.

[29] מצודות.

[30] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שלא יוכל לאמץ את כוחו במחשבתו.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] רד"ק.

[34] מצודות.

[35] מצודות. א"ע: הכוונה היא לערום בבגדיו.