עמוס פרק ח

עמוס פרק ח

(א) כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְקֹוִק כך הראה לי ה': וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ (ה' הראה לי) שהיה לפניי סל מלא בפירות הגדלים בקיץ[1]: (ב) וַיֹּאמֶר ה' שאל את אותי (עמוס) במראה הנבואה:[2] מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס (ה' שאל אותי) עמוס, מה אתה רואה במרה הנבואה, וָאֹמַר אני (עמוס) עניתי לה': כְּלוּב קָיִץ אני רואה במראה הנבואה סל מלא בפירות קיץ, וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי ה' אמר לי: בָּא הַקֵּץ אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל מראה סל פירות הקיץ מסמל שבא הקץ על עם ישראל ועם ישראל יגלה מארצו (יש כאן לשון נופל על לשון),[3] לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ אני (ה') לא אמשיך למחול לעם ישראל על פשעיו[4]: (ג) וְהֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק ה' אמר שבמקום השירים שבני ישראל היו מזמרים בהיכלים שלהם, בני ישראל ייללו יללות מרוב צער על הפורענות שתבוא עליהם,[5] רַב הַפֶּגֶר יהיו פגרים רבים מעם ישראל, יהיו מתים רבים מתוך עם ישראל,[6] בְּכָל מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס ובכל מקום שיהיו מוטלים גופות ההרוגים יהיה שקט ואף אחד לא ירצה להרים את קולו כדי לא להפחיד יותר אל לב העם[7]: (ד) שִׁמְעוּ זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן וְלַשְׁבִּית עֲנִיֵּי אָרֶץ תשמעו את הדברים הבאים אלה שבולעים את האביונים ואלה שמנסים להשבית את העניים שבארץ. הנביא פונה אל העושקים את האביונים ואומר להם את דברי הנבואה הבאים[8]: (ה) לֵאמֹר אלה שהיו עושקים את האביונים היו אומרים:[9] מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ מתי יעבור החודש שבו קוצרים את גידולי הקרקע. בזמן שהיו קוצרים את גידולי הקרקע היו אנשים משאירים לעניים את מתנות העניים שהתורה ציוותה לתת לעניים (לקט, שכחה ופאה) והעניים היו מוצאים מה לאכול בלי לקנות תבואה. עושקי האביונים רצו שחודש הקציר יעבור כדי שהם יוכלו למכור לעניים את התבואה ביוקר,[10] וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר (ולאחר שיעבור חודש הקציר) כבר לא יהיה לעניים מה לאכול ואנחנו נוכל למכור לעניים את התבואה ביוקר,[11] וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר וכן היו עושקי האביונים אומרים: "מתי כבר תעבור השבת, שנת השמיטה שבה מוצאים העניים פירות וירקות בחינם, ולאחר שתסתיים שנת השמיטה, אנחנו נוכל לפתוח את מחסני התבואה כדי למכור להם את התבואה שבה ביוקר",[12] לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל עושקי האביונים היו מרמים במשקולות שלהם על ידי שהם היו מקטינים את מידת האיפה ומגדילים את המשקולת. כדי לרמות את האביונים, היו עושקי האביונים מקטינים את מידת המשקל של איפה וכך היו האביונים צריכים לשלם יותר כדי לקנות במשקל איפה, וכן הם היו מגדילים את המשקולת שהיו שמים על המאזניים כדי לשקול את הסחורה כדי שהקונה יחשוב שהוא קנה יותר ממה ששילם עליו. בימיהם היו שוקלים במאזניים כאשר על כף אחת היו שמים את הסחורה שנקנית ועל הכף השניה היו שמים משקולת במידה קבועה מראש, וכך היו יודעים את משקל הסחורה שנקנתה. כדי לרמות, היו עושקי האביונים מגדילים את מידת המשקולת שהניחו על הכף מעל המידה הידועה והקבועה, וכך יצא שהמשקולת הראתה שהעני קנה מידת שקל כאשר בפועל הוא קנה פחות מכך,[13] וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה וכך היו יכולים עושקי האביונים להטות את המאזניים שלהם ולשקר במשקל, ולכן קורא הנביא למאזניים שלהם בשם "מאזני מרמה"[14]: (ו) לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים (הנביא ממשיך לומר את מחשבותיהם של עושקי העניים) בכסף שנעשוק וניקח מהעניים, נקנה את העניים לעבדים,[15] וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם ואת האביונים אנחנו נקנה תמורת דבר קטן כמו זוג נעליים,[16] וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר וכאשר נמכור לאביונים את התבואה, אנחנו נמכור להם תבואה מערובבת בפסולת שהתערבבה בה[17]: (ז) נִשְׁבַּע יְקֹוָק בִּגְאוֹן יַעֲקֹב אִם אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל מַעֲשֵׂיהֶם ה' נשבע בבית המקדש שהוא לא ישכח את החטאים של עם ישראל[18]: (ח) הַעַל זֹאת לֹא תִרְגַּז הָאָרֶץ האם על חטאים אלה בהם חטאו בני ישראל לא ראוי שהארץ כולה תרעד?[19] וְאָבַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ  האם לא ראוי שעל חטאים אלה שבהם חטאו בני ישראל יושחתו כל יושבי אץ ישראל?[20] וְעָלְתָה כָאֹר כֻּלָּהּ היה ראוי שהמים יעלו וישטפו את הארץ כמו שהיאור עולה על גדותיו כאשר הוא מתמלא,[21] וְנִגְרְשָׁה וְנִשְׁקְעָה כִּיאוֹר מִצְרָיִם כמו שכאשר היאור של מצרים עולה על גדותיו, הרי שהוא מוריד למצולותיו רפש וטיט וכך הארץ נקיה יותר, כך לאחר הפורענות שתבוא על בני ישראל, לאחר שהמים יעלו וישטפו את הארץ, הרשעים יכלו ותבוא רווחה לשאר עם ישראל[22]: (ט) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק ה' אלוקים אמר שכך יקרה ביום שתבוא הפורענות: וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם (ביום שתבוא הפורענות) אני (ה') אגרום לכך שהשמש תשקע עוד בצהריים, הזמן ביום בו חום ואור השמש אמורים להיות החזקים ביותר. הכוונה היא שבעוד שעם ישראל יישב בשקט ולא יהיה מוכן לביאת הפורענות, ה' יביא את הפורענות על עם ישראל,[23] וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר ואני (ה') אביא חושך בזמן שבו אמור להיות אור יום (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם כדרך הנבואות)[24]: (י) וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל במקום שאתם (בני ישראל) תחגגו, אני (ה') אגרום לכך שאתם תתאבלו כעונש על חטאיכם,[25] וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה ואת כל שירי השמחה שלכם, אני (ה') אהפוך לקינה עצובה,[26] וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה ואני (ה') אביא עליכם צרה עד שאתם תתאבלו בשתי הדרכים הבאות: א. כל אחד מכם יחגור על המתניים שלכם שק לאות אבלות. ב. כל אחד מכם יעשה קרחת בראשו לאות אבלות,[27] וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד ואני (ה') אביא עליכם פורענות כל כך גדולה, עד שעם ישראל יתאבל כל כך הרבה כמו אדם שמתאבל לאחר שבנו יחידו מת,[28] וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר ולאחר הפורענות, עם ישראל יתאבל כמו שאדם מתאבל על בנו יחידו (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם כדרך הנבואות)[29]: (יא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק ה' אלוקים אמר שעוד יבואו ימים, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ ואני (ה') אגרום לכך שיהיה רעב בארץ, לֹא רָעָב לַלֶּחֶם אין הכוונה לרעב גשמי שבו יהיה חסר לחם, וְלֹא צָמָא לַמַּיִם וכן אין הכוונה לצמא גשמי שבו יהיה חסר מים, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְקֹוָק אלא הרעב יהיה לשמיעת דברי ה'. הכוונה היא שהרעב שה' ישלח בארץ יהיה רעב לדברי נבואה, היות והנבואה תיפסק בזמן הגלות[30]: (יב) וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם ואנשים מעם ישראל ילכו וינועו מים סוף לים התיכון,[31] וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח וכן ילכו אנשים מעם ישראל מצפון ארץ ישראל למזרחה,[32] יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר יְקֹוָק וְלֹא יִמְצָאוּ הסיבה שילכו אנשים מישראל בכל ארץ ישראל היא כדי לבקש את דבר ה', לחפש נבואה, אך לא ימצאו דברי נבואה היות והנבואה תיפסק[33]: (יג) בַּיּוֹם הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא ביום הפורענות שהבתולות היפות והבחורים יתעלפו בגלל שהם יהיו צמאים משום שלא יהיה להם מים[34]: (יד) הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן הסיבה שהפורענות תבוא על בני ישראל היא משום שהם נשבעים בעבודה זרה המוצבת בעיר שומרון,[35] וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע ובני ישראל היו אומרים: "אני נשבע בשם הפסל שנמצא בדן, אני נשבע בשם ההולכים לבאר שבע כדי לעבוד עבודה זרה",[36] וְנָפְלוּ וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד ולכן תושבי ממלכת ישראל יפלו והם לא יקומו שוב. הכוונה היא שתושבי ממלכת ישראל יגלו מהארץ ולא יחזרו בזמן בניין בית המקדש השני בעוד שתושבי ממלכת יהודה כן יחזרו לארץ ישראל בזמן בית המקדש השני[37]:

[1] מצודות. רש"י: הכוונה היא לסל מלא בסופי תאנים שאינן טובות.

[2] א"ע.

[3] מצודות. מלבי"ם: אין הכוונה כאן ללשון נופל על לשון, אלא הכוונה היא שפירות הקיץ נאספים בסוף הזמן של אסיפת הפירות. כמו"כ הכלוב הוא כלי שצדים בו עופות, והפגרים המזוכרים בפסוק הבא הם פירוש הנבואה של הפגרים.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות. לדבריו צריך כנראה לומר ששלב היללות יהיה לפני המתים, ולאחר מכן כאשר הם ימותו כבר לא יהיו יללות. רש"י: בכל מקום יאמרו זה לזה להשליך את הפגרים של המתים. מלבי"ם: הס היינו 65 בגימטריא והכוונה היא שבנ"י יגלו בעוד 65 שנה, אלא שלא רצה לומר את הדברים בצורה מפורשת לגבי זמן הגלות משום שכאשר לא אומרים את הדברים בצורה מפורשת, העם אינו מראה על כך התנגדות משום שהם יודעים שייתכן שהנבואה תידחה לזמן אחר (למשל אם יחזרו בתשובה וכדו').

[8] מצודות. רד"ק: הבליעה היא לקיחת הרכוש של האביון. כמו"כ הסביר את הכתיב והקרי שהכוונה היא שרוב העניים הם גם ענוים.

[9] מצודות.

[10] מצודות. רש"י: הכוונה היא מתי יעבור חודש העיבור, ואז התבואה תתייקר היות וקרבן העומר המתיר את התבואה החדשה נדחה ויש פחות תבואה למכירה.

[11] מצודות. א"ע: הכוונה היא שהיו שואלים אולי תגיע שנת רעב לאחר שיסתיים החודש הזה.

[12] מצודות. רש"י פירש הפוך ממצודות, וכתב שהכוונה היא שתבוא שנת השמיטה ואז התבואה תהיה יקרה. רד"ק: הכוונה היא שידחו את העניים בשבוע לאחר שתסתיים החודש, כדי למשוך זמן ובינתיים התבואה תתייקר.

[13] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהכסף היה צריך להיות יותר גדול.

[14] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שהם ממש היו מטים את המאזניים, וכך יוצא שהם היו מרמים בשלושה דרכים.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות. א"ע: גאון יעקב היינו בשמו של ה'.

[19] מצודות. מלבי"ם: פסוק זה הוא הקדמה למרד בהושע בן אלה על כך שרצה להכרית את עבודת העגלים.

[20] מצודות.

[21] מצודות ולפי פירושו כאור הכוונה היא כמו יאור. רש"י פירש שכאור היינו מלשון אור ששוקע.

[22] מצודות.

[23] מצודות. רש"י בשם חז"ל כתב שהכוונה היא ליאשיהו שמת מחרבו של שלום. המשל של השמש היא למלכות בית דוד שנמשלה לשמש. מלבי"ם: המשל כאן הוא שלא יצליחו במרד נגד הושע בן אלה.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות. לפי הרד"ק הכוונה היא לרעב לדבר ה'.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.