עמוס פרק ט

עמוס פרק ט

(א) רָאִיתִי אֶת אֲדֹנָי נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ אני (עמוס) ראיתי את ה' שסילק את שכינתו מבין הכרובים שעל הארון אל המזבח. חז"ל אומרים שסילוק השכינה מישראל היה הדרגתי והיו עשר מסעות שבהם נסעת השכינה, בכל מסע השכינה התרחקה יותר מישראל. הצעד הראשון של סילוק השכינה היה מעבר מהשריית השכינה מבין הכרובים אל השריית השכינה על גבי מזבח הזהב שהיה בהיכל,[1] וַיֹּאמֶר ה' אמר לאחד ממלאכיו:[2] הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים תכה במשקוף, ועל ידי כך, המזוזות, הקורות שבצד הדלת ירעדו. הנמשל הוא שכאשר המלך יושפל, גם העם ייפול ולא יוכל להמליך מלך במקומו, כמו שקרה בעת שיאשיהו נהרג, לא הצליחה ממלכת יהודה להמליך מלך במקומו, וכאשר הם המליכו את יהואחז, בא מלך מצרים וסילק אותו מהמלוכה,[3] וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם והבצע שלקחו תושבי ממלכת יהודה זה מזה יגלה בהתחלה. הכוונה היא שנבוכדנצר הוציא את האוצרות מבית המקדש ומבית המלוכה עוד לפני שהוא הגלה את ישראל,[4] וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג ואני (ה') אגרום לכך שצאצאיהם של תושבי ממלכת יהודה ימותו בידי האויב,[5] לֹא יָנוּס לָהֶם נָס אף אחד מתושבי ממלכת יהודה וצאצאיהם שהתחייבו מיתה לא יצליח לברוח מחרב האויב. אמנם על חלק מתושבי ממלכת יהודה נגזרה גלות ולא מיתה, ואותם אנשים לא ימותו,[6] וְלֹא יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט וכן לא יינצל מתושבי ממלכת יהודה שארית, כולם ייענשו (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם כדרך הנבואות)[7]: (ב) אִם יַחְתְּרוּ בִשְׁאוֹל מִשָּׁם יָדִי תִקָּחֵם גם אם תושבי ממלכת יהודה יחפרו בור גדול באדמה כדי להסתתר שם מפני האויב, אני (ה') אקח אותם (את תושבי ממלכת יהודה) משם ואמסור אותם בידי האויב,[8] וְאִם יַעֲלוּ הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם אוֹרִידֵם וגם אם תושבי ממלכת יהודה יעלו לשמים כדי לברוח מפני האויב, אני (ה') אוריד אותם משם. הנביא אומר שלא יועיל לתושבי ממלכת יהודה דבר כדי להינצל מפני הפורענות שה' יביא עליהם, ושום תחבולה שיעשו לא ימנע מהם להינצל מפני האויב, ובלשון מליצה אמר שגם אם יחפרו בור גדול באדמה כדי להינצל וגם אם יעלו לשמים, ה' עדיין ימסור אותם בידי האויב[9]: (ג) (הנביא ממשיך לומר שלא תהיה שום תחבולה שתושבי ממלכת יהודה יעשו כדי להסתתר מפני האויב) וְאִם יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים ואם תושבי ממלכת יהודה יתחבאו על ראש הר הכרמל (שם היו מקומות מחבוא), אני (ה') אקח אותם משם כדי למסור אותם בידי האויב,[10] וְאִם יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכָם ואם תושבי ממלכת יהודה יחשבו שהם יוכלו להתחבא מפניי בקרקע הים ושם לא אראה אותם, אני (ה') אשלח את הלויתן לקרקעית הים שינשך שם את המתחבאים ממני (גם כאן הנביא משתמש בדימוי לכך שלתושבי ממלכת יהודה לא תהיה שום אפשרות להינצל מפני האויב)[11]: (ד) וְאִם יֵלְכוּ בַשְּׁבִי לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם ואם תושבי ממלכת יהודה יחשבו שהם יוכלו להינצל מפני אויביהם על ידי שהם ייכנעו בפניהם ויל ידי כך הם יילקחו כשבויים על ידי האויב,[12] מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַחֶרֶב  וַהֲרָגָתַם (אם תושבי ממלכת יהודה יחשבו להינצל על ידי כניעה לאויב) אני (ה') אגרום לכך שבארץ שהם יילקחו לשבי הם ייהרגו בידי אויביהם על ידי החרב,[13] וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה ואני (ה') אשגיח על תושבי ממלכת יהודה כדי להביא עליהם דברים רעים ולא דברים טובים[14]: (ה) וַאדֹנָי יְקֹוִק הַצְּבָאוֹת ה' הוא אלוקי השמים והארץ ולכן הוא יכול לעשות כרצונו בכל מקום,[15] הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וַתָּמוֹג וְאָבְלוּ כָּל יוֹשְׁבֵי בָהּ כאשר ה' נוגע בארץ כדי להביא עליה פורענות, הארץ נמסה וכל יושבי הארץ מושחתים ונהרגים,[16] וְעָלְתָה כַיְאֹר כֻּלָּהּ המים יעלו וישטפו את הארץ כמו שהיאור עולה על גדותיו כדי להשקות את השדות,[17] וְשָׁקְעָה כִּיאֹר מִצְרָיִםכמו שכאשר היאור של מצרים עולה על גדותיו, הרי שהוא מוריד למצולותיו רפש וטיט וכך הארץ נקיה יותר, כך לאחר הפורענות שתבוא על בני ישראל, לאחר שהמים יעלו וישטפו את הארץ, הרשעים יכלו ותבוא רווחה לשאר עם ישראל[18]: (ו) הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו ה' הוא שבורא את המעלות הנמצאים בשמים זה למעלה מזה. הכוונה היא לכוכבים ולגרמי השמים שנמצאים אחד מעל השני,[19] וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ ואת קבוצות האנשים ה' ייסד על הארץ. ה' הוא שברא את הברואים שנמצאים על הארץ,[20] הַקֹּרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' הוא שקורא למי הים לעלות למעלה לשמים, ולאחר מכן ה' שופך מים אלו על הארץ על ידי שהוא מוריד גם על פני הארץ,[21] יְקֹוָק שְׁמוֹ ה' הוא ששולטעל כל הבריאה כולה, ואם כן, כשם שה' הוא שבנה את כל גרמי השמים ואת כל הברואים שעל הארץ, וכשם שה' הוא שמוריד את מי הים כגשם על הארץ, הרי שכוחו של ה' גדול ולא ניתן יהיה להתחמק מהפורענות שהוא יביא על תושבי ממלכת יהודה[22]: (ז) הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְקֹוָק ה' אמר שבני ישראל הם עבדיו כשם שהכושים הם העבדים של האדונים שלהם,[23] הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם הלא אני (ה') העליתי את בני ישראל מארץ מצרים ובכך קניתי אותם להיות עבדיי,[24] וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר והרי אני (ה') לא העליתי את הפלשתים מארץ כפתור שאליה הם גלו וכן לא העליתי את ארם מארץ קיר לאחר שהם גלו לשם. ה' אומר שבניגוד לשאר העמים שהוא לא העלה אותם מארץ גלותם, את בני ישראל ה' העלה מגלותם שבארץ מצרים, ואם כן, בכך הוא (ה') קנה את בני ישראל להיות עבדיו[25]: (ח) הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי יְקֹוִק בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הרי בגלל שתושבי ממלכת ישראל חטאו, ה' ישגיח על ממלכה זו כדי להשמיד אותה,[26] אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם יְקֹוָק אמנם ה' אמר שהוא לא ישמיד את כל העם, אלא הוא ישמיד רק את בית המלוכה. הכוונה היא למשפחתו של יהוא[27]: (ט) כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל שהרי אני (ה') מצווה שבני ישראל ינועו בין הגויים כאשר הם יגלו,[28] כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ הנביא מדמה את התנועה שבו ינועו בני ישראל בגלות, לניפוי התבואה באמצעות נפה גדולה שנקראת "כברה". בימיהם היו מנפים את התבואה באמצעות הכברה, וכך צרורות העפר הקטנים היו נופלים דרך הנקבים שהיו בכברה, ואילו צרורות העפר הגדולים היו נשארים מעל לנפה. כך גם בשעה שבני ישראל ינועו בגלות, הצרורות הקטנים, הרשעים, יפלו, ולעומתם הצרורות הגדולים, הצדיקים, יישאר בחיים[29]: (י) בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי כל מי שימות בחרב האויב יהיו החוטאים מתוך עם ישראל,[30] הָאֹמְרִים לֹא תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה החוטאים אומרים שהפורענות לא תתקרב אליהם במהירות, היות והם סוברים שאין שכר ועונש על מעשי בני האדם. רשעים אלה ימותו בפורענות, אך הצדיקים יישארו בחיים[31]: (יא) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת ביום שבו כל הרשעים ימותו, אני (ה') אקים מחדש את מלכות בית דוד שהושפלה בזמן הגלות. הכוונה היא שצאצאי דוד יחזרו למלוך על עם ישראל לאחר תקופת הגלות שבה ימותו כל הרשעים (הסיבה שהנביא דימה את המלכות לסוכה היא משום שכשם שהסוכה מגינה ומסוככת על האדם, כך המלכות מגינה על האדם),[32] וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן ואני (ה') אסתום את הפרצה שהייתה במלכות בית דוד. הכוונה היא שכל עם ישראל יהיה כפוף למלך מצאצאיו של דוד, בניגוד למצב שהיה עד אז שבו רוב עם ישראל היה כפוף למלך שאינו מצאצאיו של דוד ובכך הייתה פרצה בממלכת בית דוד,[33] וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם ואני (ה') אקים ואבנה את ההריסות של מלכות בית דוד, ואתקן את מלכות בית דוד כמו שהייתה בימי דוד עצמו. הכוונה היא שה' יקים את מלכות בית דוד מתוך ההריסות שבה הייתה בזמן הגלות, והמלכות תחזור לכוחה הראשון כמו שהייתה בזמן שדוד עצמו מלך על ישראל[34]: (יב) לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם (אני אקים את סוכת דוד) באופן שהעם ששמי (שם ה') נקרא עליו, בני ישראל, יירשו את מה שנשאר מאדום ואת שאר העמים (פסוק זה הוא פסוק שצריך לקרוא אותו באופן הבא: למען יירשו אשר נקרא שמי עליהם (הכוונה היא לבני ישראל) את שארית אדום וכל הגוים),[35] נְאֻם יְקֹוָק עֹשֶׂה זֹּאת אלה הם דבריו של ה' שעתיד להביא על ישראל את הטובה הזו[36]: (יג) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק ה' אמר שבעתיד יבואו ימים שהארץ תוציא הרבה מאוד גידולי קרקע,[37] וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר מרוב גידולי קרקע, תיווצר מציאות בה החורש יצא לחרוש את שדהו בזמן החריש, והוא ימצא את הקוצר שעדיין קוצר את השדה מפני שהוא לא הספיק לקצור את גידולי הקרקע הרבים שגדלו לו,[38] וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וגם הדורכים על הענבים כדי להוציא מהם יין יפגשו בשעת הדריכה את מי שמוליך את זרעי התבואה שלו לזריעה. בגלל שעתידים להיות הרבה ענבים, יזדקקו לזמן רב כדי לדרוך עליהם ולהוציא מהם את היין עד שאנשים יהיו עסוקים בדריכה על הענבים גם בזמן זריעת התבואה,[39] וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס הנביא מדמה את הכמות הגדולה של הענבים שיגדלו עד שייחשב הדבר כאילו שההרים עצמם נוטפים יין,[40] וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה וכן מדמה הנביא את ריבוי המרעה שעתיד להיות על ההרים עד שמרוב הצאן שירעו במרעה על ההרים, ייחשב הדבר כאילו ההרים עצמם נוטפים חלב[41]: (יד) וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל אני (ה') אעמיד את עם ישראל החוזר מגלותו בהשקט ובבטחה. עם ישראל יחיה בשקט ושלווה לאחר שהוא יחזור מהגלות,[42] וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת בני ישראל יחזרו לבנות ערים שהיו שוממות בזמן הגלות,[43] וְיָשָׁבוּ בני ישראל ישבו באותן ערים שהם יבנו והם לא יגלו מערים אלה פעם נוספת,[44] וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וכן בני ישראל יוכלו לנטוע כרמים ולשתות את היין שייסחט מהענבים שלהם, והאויב כבר לא יבוא לקחת את הענבים שיגדלו בני ישראל,[45] וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם וכן יוכלו בני ישראל לשתול גינות ולאכול את הפירות שלהם בלי לחשוש שהאויב יבוא כדי לאכול את הפירות[46]: (טו) וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם הנביא מדמה את ישיבת ישראל בארצם ללא חשש לאילן. כשם ששרשי האילן מונעים ממנו לזוז ממקומו, כך עם ישראל לא יגלה שוב מעל אדמתו,[47] וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם ועם ישראל לא יעקרו שוב מעל האדמה שאני (ה') נתתי להם. עם ישראל לא יגלה שוב מעל ארץ ישראל,[48] אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כך אמר ה' אלוקיך אליי (אל עמוס)[49]:

[1] רש"י. רד"ק: הסיבה שהיה על גבי המזבח היא לומר שה' לא רצה בעבודת הכהנים. בשם חז"ל כתב שהסיבה היא שה' היה עומד על המזבח כדי לזבוח את עם ישראל חלילה.

[2] א"ע.

[3] מצודות. רש"י: הכוונה היא שיכה בכפתור שנמצא בראש הגג, וכך גם איסקופת הבית התחתונה תרעד.

[4] מצודות. תרגום: הכוונה היא לכלי המקדש שיוצאו מביהמ"ק. רש"י: בצעם היינו מלשון פצע, והכוונה היא שייפצעו. מלבי"ם: הכוונה היא שהם יחולקו לקבוצות שונות.

[5] מצודות.

[6] מצודות + רד"ק.

[7] מצודות.

[8] מצודות. רש"י כתב שהכוונה היא שאם תושבי יהודה יחשבו להתחבא במקום כמו השאול, ובמילים "משם ידי תיקחם" היינו לכך שבמאמרו של ה' תושבי יהודה יימסרו בידי האויב. מהר"י קרא כתב שהכוונה היא לצדקיה שהתחבא במערה.

[9] מצודות. רש"י: גם אם יעלו בני ישראל להרים גבוהים מאוד.

[10] מצודות. רש"י: הכוונה היא למגדלים שנמצאים בערים הגדולות.

[11] מצודות. רש"י: הכוונה היא באיי הים.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות. רש"י: כאשר ה' נוזף בארץ, הארץ זזה. הכוונה היא שכל הדברים המנויים כאן הן גזירה מאת ה'. רד"ק כתב שהכוונה היא לרעידת אדמה.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות. רש"י: הכוונה היא שקבוצת הצדיקים היא יסוד הארץ היות ובשבילם העולם כולו קיים. רד"ק: הכוונה היא למים ואש שהם לאגודה אחת והם זה למעלה מזה. כלומר: ה' ברא שני הפכים שנמצאים בבריאה.

[21] מצודות. רש"י: הקורא למי הים היינו שה' מכנס את מי הים. מהר"י קרא: ה' קורא לאויב שהוא רב כמי הים לתקוף את ישראל. מלבי"ם: הכוונה היא להבאת מבול על העולם.

[22] מצודות.

[23] מצודות. רש"י: הכוונה היא שה' יכול להביא פורענות על ישראל כמו שהביא על צאצאי בניו האחרים של נח כאשר הם חטאו. מלבי"ם: הכוונה היא לנבואת נחמה וה' אומר שכמו שהכושי מכיר את בניו גם כשהם מתערבבים עם אנשים אחרים ע"י שחרות העור שלהם, כך ה' מכיר את בני ישראל גם כשהם נמצאים בתוך הגלות.

[24] מצודות.

[25] מצודות. רש"י כותב שה' אומר שהוא כן הציל את הפלשתים מהכפתורים ובכל זאת הוא לא עשה אותם לעם, ובעתיד הוא יעלה את ארם מקיר. מהר"י קרא: בגלל שבני ישראל לא קיימו את מצוות ה', הרי שהם חושבים לפניו כמו הפלשתים והכושים והארמים. א"ע: הכושים, הפלשתים והארמים מערבים את נשותיהם אלו עם אלו, ולעומתם בנ"י יודעים מיהם אביהם, וא"כ היה ראוי שיעבדו את ה'. רד"ק: ה' אומר שהוא הגלה את הפלשתים והארמים בגלל שהם הציקו לישראל. למרות שגלות זאת עדיין לא קרתה בפועל, הרי שהנביא מתנבא שהנבואה עתידה להתגשם.

[26] מצודות.

[27] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שה' ישמיד את ישראל אך לא יכלה אותם לגמרי. א"ע: הכוונה היא שה' ייקח מאת בנ"י את המלכות שלהם ויגלה אותם.

[28] מצודות.

[29] מצודות. רש"י: לאחר שנפלו הסובין הדקים, המנענע מנענע את הנפה בכל כוחו, וכך גם ישראו ינועו טלטלה גדולה. מהר"י קרא: כשם שהצרורות אינם נופלים מתוך הכברה, כך ישראל לא ימצאו מנוחה בגלות.

[30] מצודות.

[31] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שלא כל החוטאים ימותו, אלא חלקם יגלו, והחוטאים שימותו יהיה אלה שיכפרו בעניין השכר והעונש. מהר"י קרא: גם נבואה זו נאמרה על צדקיהו.

[32] מצודות + רד"ק. מהר"י קרא: סוכת דוד היא ביהמ"ק. מלבי"ם: כוונת הפסוק היא שתהיה חזרה הדרגתית של שלטון המשיח עיי"ש.

[33] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שהנשיא שיקום מבית דוד יגדור את הפרצות.

[34] מצודות.

[35] מצודות. א"ע הסתפק אם הכוונה היא לתקופה שלאחר מותו של סנחרבי או שמא הכוונה היא לימות המשיח. הרד"ק מיישב את הסתירה לכאורה בין נבואתו של עמוס האומר שתהיה שארית לאדום שבנ"י ירשו אותם לבין נבואתו של עובדיה שאדום תכלה לגמרי, ואומר שהכוונה אצלינו היא לארץ אדום שבנ"י ירשו חלק מארצם ואילו עובדיה מדבר על האנשים שבאדום שהם יושמדו לגמרי. אולם, גם חלק מארץ אדום יושמד לגמרי. מלבי"ם: הכוונה היא שהשארית מאדום ומשאר הגויים יידעו שה' הוא ששולט על העולם.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות. רש"י בשם התרגום: הגבעות ימסו מרוב גשמים שירדו עליהם.

[42] מצודות. תרגום: מוזכר כאן רק עצם החזרה מהגלות ולא השקט והשלווה.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] רד"ק.