צפניה פרק ב

צפניה פרק ב

(א) הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ תחפשו ותלקטו. הנביא אומר לעם ישראל שעליו לחפש אחר חטאיו ולתקן אותם,[1] הַגּוֹי לֹא נִכְסָף עם שלא רצוי עתה לה'[2]: (ב) בְּטֶרֶם לֶדֶת חֹק (עליכם לחפש אחר חטאיכם) לפני שנגזרה הגזירה,[3] כְּמֹץ עָבַר יוֹם ולפני שתהיו דומים למוץ שעובר ברוח. כשם שהמוץ עובר ברוח, כך נגזר עליכם לגלות בין האומות,[4] בְּטֶרֶם לֹא יָבוֹא עֲלֵיכֶם חֲרוֹן אַף יְקֹוָק ולפני שבא עליכם כעסו של ה',[5] בְּטֶרֶם לֹא יָבוֹא עֲלֵיכֶם יוֹם אַף יְקֹוָק ולפני שיבוא עליכם היום שתבוא בו הפורענות שבו ייצא כעסו של ה' עליכם[6]: (ג) בַּקְּשׁוּ אֶת יְקֹוָק כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ כל האנשים הענווים! עליכם לדרוש את יראת ה'. רוב עם ישראל חטא, אך היו רבים שלא חטאו, והנביא קורא להם לדרוש את יראת ה', [7] אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ שעשו את רצון ה' על ידי קיום משפטיו (עליהם לדרוש את ה'),[8] בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה ושאר העם שחטאו – עליכם לדרוש צדק ולדרוש ענווה,[9] אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף יְקֹוָק אולי תצליחו להתגונן ביום שבו ה' יביא את כעסו[10]: (ד) הנביא אומר לעם ישראל שאם הם יחזרו בתשובה, אויביהם ייענשו:[11] כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה (אם תחזרו בתשובה) העיר אזה תהיה עזובה מתושביה (היות והם היו אויבי ישראל),[12] וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה והעיר אשקלון תהיה שוממה,[13] אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ את תושבי אשדוד יגרשו בצהריים, לאור יום, כך שלא יהיה אחד מהם שיצליח להסתתר,[14] וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר והעיר עקרון תיעקר ממקומה[15]: (ה) הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים "אוי" לעם שנקרא כרתים שהיה יושב בחבל הארץ שנמצא על שפת הים. הכרתים הם הפלשתים,[16] דְּבַר יְקֹוָק עֲלֵיכֶם כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים דברי ה' נאמרו עליך, כנען, שהוא פלשתים (הדברים ייאמרו החל מהצלע הבאה),[17] וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב אני אשמיד אותך בלי שיהיה מי שייב בארצך. כל תושבי הכרתים יושמדו[18]: (ו) וְהָיְתָה חֶבֶל הַיָּם נְוֹת ושפת הים, המקום שבו ישבו הכרתים, תהפוך להיות מקום שבו ישכנו הרועים,[19] כְּרֹת רֹעִים שם ייאספו הרועים,[20] וְגִדְרוֹת צֹאן ושם הם יבנו גדרות על מנת לכנס שם את המקנה שלהם. הנביא אומר שבמקום שחבל הארץ יהיה מיושב בעם הכרתי, הוא ייחרב ויהפוך למקום שמיועד למרעה צאן[21]: (ז) וְהָיָה חֶבֶל לִשְׁאֵרִית בֵּית יְהוּדָה עֲלֵיהֶם יִרְעוּן ושפת הים תהיה שייכת לגולים מממלכת יהודה שנשארו בחיים ויחזרו מהגלות לארץ ישראל וימצאו את העיר חריבה ויתישבו בה, וירעו שם את צאנם,[22] בְּבָתֵּי אַשְׁקְלוֹן בָּעֶרֶב יִרְבָּצוּן וכן ירבצו באשקלון החוזרים מממלכת יהודה לארץ ישראל, כיוון שהם יוכלו לשבת בבטחה,[23] כִּי יִפְקְדֵם יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם שהרי ה' יזכור אותם לטובה,[24] וְשָׁב שְׁבִיתָם ולכן הוא יחזיר אותם מהגלות[25]: (ח) שָׁמַעְתִּי חֶרְפַּת מוֹאָב וְגִדּוּפֵי בְּנֵי עַמּוֹן אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת עַמִּי שמעתי (ה') את דברי החרפה של מואב ואת דברי ההתרברבות של עמון שביזו את עמי בשעה שעם ישראל עבר דרך ארצם לגלות,[26] וַיַּגְדִּילוּ עַל גְּבוּלָם והם הגדילו את גבולם על ידי שהם לקחו חלק מארץ ישראל וצירפו אותו לארצם[27]: (ט) לָכֵן חַי אָנִי לכן כך אני נשבע,[28] נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' צבאות אלוקי ישראל.[29] ה' נקרא גם בשם צבאות משום שהוא אלוה על צבאות רבים: על צבא השמים (כמו הכוכבים והמלאכים) ועל צבא הארץ (כמו בני האדם והחיות),[30] כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה מואב תיחרב כמו שסדום נחרבה,[31] וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה ובני עמון, וארץ עמון תיחרב כמו עמורה,[32] מִמְשַׁק חָרוּל הארצות יהיו כל כך חריבות עד שיעלו בהם הרבה מאוד קוצים והם יתנגשו זה בזה וכך ישמיעו קולות,[33] וּמִכְרֵה מֶלַח וכן יהיו מכרות מלח רבים (בגלל החורבן),[34] וּשְׁמָמָה עַד עוֹלָם והארצות שלהם תהיינה שוממות לעולם,[35] שְׁאֵרִית עַמִּי יְבָזּוּם מה שנשאר מעמי, השבים מהגלות, יבזזו את ארצם של עמון ומואב,[36] וְיֶתֶר גּוֹיִי יִנְחָלוּם והנשארים מעמי שיחזרו מהגלות ינחלו את ארצם של עמון ומואב (יש מחלוקת בפרשנים אם מדובר על השבים מגלות בבל או שמדובר לעתיד לבא בימות המשיח[37]: (י) זֹאת לָהֶם תַּחַת גְּאוֹנָם כל הפורענויות האלה יבואו עליהם בגלל הגאווה שלהם,[38] כִּי חֵרְפוּ וַיַּגְדִּלוּ עַל עַם יְקֹוָק צְבָאוֹת (הפורענות תבא עליהם) כעונש על שהם ביזו והתרברבו על עם ה' צבאות, על עם ישראל[39]: (יא) נוֹרָא יְקֹוָק עֲלֵיהֶם ה' שהיה נורא על עם ישראל, יראתו של ה' שגרמה להצלת בני ישראל,[40] כִּי רָזָה אֵת כָּל אֱלֹהֵי הָאָרֶץ שהרי ה' מעך את כל אלוהי הארץ, את העבודה הזרה,[41] וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ ואז כל אחד במקומו ישתחווה לה' (כיוון שהוא יראה שאין אמת בעבודה הזרה),[42] כֹּל אִיֵּי הַגּוֹיִם בכל אחד מהאיים ששייכים לעמים השונים ישתחוו לשם ה' כיוון שיכירו את מלכותו[43]: (יב) גַּם אַתֶּם כּוּשִׁים (בנוסף לעמון ומואב)[44] גם אתם תושבי ארץ כוש (שעם ישראל גלה גם לשם),[45] חַלְלֵי חַרְבִּי הֵמָּה הם יפלו חללים בעקבות חרבי, אביא גם עליהם פורענות שתהרוג רבים מהם[46]: (יג) וְיֵט יָדוֹ עַל צָפוֹן ה' גם ירים את ידו לכיוון צפון,[47] וִיאַבֵּד אֶת אַשּׁוּר והוא ישמידאת אשור שנמצאת בצפונה של ארץ ישראל,[48] וְיָשֵׂם אֶת נִינְוֵה לִשְׁמָמָה ונינוה, בירת אשור, תהיה שוממה (לאחר שה' יכה אותה),[49] צִיָּה כַּמִּדְבָּר והיא תהיה יבשה כמו המדבר. הנביא מדמה את הארץ החרבה שעתידה להיות בנינוה למדבר יבש[50]: (יד) וְרָבְצוּ בְתוֹכָהּ עֲדָרִים ירבצו שם עדרי צאן במקום שיגורו שם אנשים,[51] כָּל חַיְתוֹ גוֹי כל הבמות הגוים יהיו שם,[52] גַּם קָאַת גַּם קִפֹּד בְּכַפְתֹּרֶיהָ יָלִינוּ גם העופות שנקראים "קאת" ו"קפד" ילונו בראש המשקופים שיש עליהם ציורים של כפתורים,[53] קוֹל יְשׁוֹרֵר בַּחַלּוֹן בכל חלון ישמעו את קולותיהם של הציפורים המצפצפות,[54] חֹרֶב בַּסַּף כִּי אַרְזָה עֵרָה והחורבן יהיה ניכר גם בפתחים של הבתים העשויים מארז, היות והמזוזות של הבתים ייעקרו[55]: (טו) זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח זאת העיר התקיפה שהייתה יושבת בבטחה בלא שום דאגה,[56] הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד תושבי נינוה אומרים בליבם שאין עוד עיר חשובה כמוה,[57] אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה איך היא עתידה להיות לשממה,[58] מַרְבֵּץ לַחַיָּה העיר עתידה להפוך למקום שבו רובצים החיות (בגלל שהיא תהיה חריבה),[59] כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק כל מי שיעבור לידה – ישרוק בגלל שהוא יתפלא על החורבן בעיר,[60] יָנִיעַ יָדוֹ והוא יזיז את ידו מרוב של יתפלא על החורבן של העיר נינוה[61]:

[1] רש"י. בפירושו השני הביא את דברי חז"ל שדרשו שאדם צריך קודם כל לקשט את עצמו ולתקן את מעשיו ורק אחר כך לקשט אחרים. תרגום: עליכם להתכנס ולהתקרב לה'. אבן עזרא: עליכם להתווכח ולהוכיח. בסוף פירושו הביא פרשנות ש"התקוששו" ו"קושו" הן שתי מילים דומות, כמו הפסוק בשמואל יב,ב "זקנת ושבתי" שלשתי המילים יש את אותה משמעות.

[2] מצודות. תרגום: העם שלא רוצה לחזור לתורה. רד"ק: העם שלא התרצה לחפש ולתקן את חטאיו. אבן עזרא: אינו אהוב על הגוים.

[3] רד"ק. כמו כן העיר שהמילה "עבר" מקדמת בפסוק, וכך דרכם של מקראות.

[4] מצודות.

[5] תרגום.

[6] מצודות.

[7] תרגום + רד"ק. וכתב שלמרות שהיו אנשים מעם ישראל שלא חטאו, הרי שחלק מהם מתו יחד עם הרשעים.

[8] תרגום.

[9] מצודות. רד"ק: הפניה בצלע זו נעשתה גם היא אל הצדיקים שיחזרו בתשובה.

[10] תרגום. רד"ק: למרות שהנביא אמר להם שהם יוכלו להינצל, הכוונה היא רק להצלה מהמוות, אך בשלב זה, גם אם הם יחזרו בתשובה, הם יהיו חייבים גלות, כפי שמוכח מספרי הנביאים.

[11] רש"י וכתב שהכוונה לפלשתים, עמונים ומואבים.

[12] רש"י.

[13] מצודות.

[14] מצודות. רש"י הסביר צלע זו בשני אופנים. א. שיש שד שנקרא קטב שפועל בצהריים, וכך הגירוש של תושבי אשדוד יהיה בשעה שבה פועל קטב. ב. יש מקום מרעה שבצהריים היה קשה לצאת אליו עם המרעה, וכך הגירוש של תושבי אשדוד יהיה קשה.

[15] רד"ק וכתב שברוב הפסוק יש לשון נופל על לשון. כמו כן הסביר שהעיר גת לא הוזכרה משום שהיא הייתה תחת שלטון ממלכת יהודה.

[16] רד"ק. תרגום: הכרתים הם עם שהתחייב בכליה. רש"י כתב שגם לשיטתו מדובר על הפלשתים.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] רד"ק.

[20] רד"ק.

[21] רד"ק.

[22] רד"ק. תרגום: הכוונה שמקום זה יעלה בגורלו של ממלכת יהודה. כאן תרגם "חבל" מלשון גורל, ובפסוק הקודם תרגם מלשון מידת קרקע.

[23] מצודות.

[24] תרגום.

[25] תרגום.

[26] תרגום + רד"ק.

[27] מצודות. רד"ק פירש בשני אופנים: א. היו מגדילים את פיהם לצחוק על עם ישראל. ב. היו צוחקים על גבול ישראל שנחרב. אבן עזרא: עוד לפני הגלות הם ניסו להגדיל את ארצם על חשבון גבול ישראל.

[28] מצודות.

[29] תרגום.

[30] רד"ק בפירושו לישעיה א,ט.

[31] מצודות. רד"ק: הכוונה שהיא תהיה חריבה עד עולם. רש"י:

[32] תרגום.

[33] רש"י. לפי פירושו "משק" מלשון השמעת קול. רד"ק: "ממשק" מלשון מוצא, שהקצים ימצאו מקום לצאת בו. בשם אביו פירש מלשון עזיבה, שהארץ תהיה כל כך עזובה עד שיעלו בה הרבה קוצים. אבן עזרא: "ממשק" מלשון משק, והכוונה היא שהקוצים לא יזוזו ממקומם כמו שמי שאחראי על משק הבית לא עוזב את הבית.

[34] רש"י.

[35] תרגום.

[36] מצודות. רד"ק: יש לפרש מלשון ביזוי.

[37] רד"ק.

[38] מצודות.

[39] תרגום. אבן עזרא:

[40] תרגום. רד"ק הוסיף פירוש נוסף שה' היה נורא על העמים.

[41] תרגום.

[42] רד"ק.

[43] מצודות.

[44] רד"ק.

[45] רש"י.

[46] מצודות. רד"ק: הסביר שדרך המקרא לומר "המה" בלשון נסתר, גם לאחר שבתחילת הפסוק כתוב "אתם" בלשון נוכח. אבן עזרא: "המה" פירושו "כהמה" והנביא מדמה את גורלם של תושבי כוש לגורלם של עמון ומואב.

[47] תרגום.

[48] רש"י. רד"ק פירש שצפון היינו ממלכת בבל והנביא מחלק בין אשור לבין בבל. מצודות: הרמת היד לצפון כוללת את הכשדים שהיו גם בצפון ארץ ישראל, והכתוב אומר גם את השמדת אשור בנוסף על השמדת הכשדים היושבים בצפון.

[49] רש"י. אבן עזרא: מחשב את המעלות של כדור הארץ שבה נמצאות ירושלים ונינוה.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] רש"י.

[53] רד"ק. אבן עזרא: הכפתור הוא חלק חזק בדלת שגם לאחר ששאר הדלת נרקבת, הוא עדיין קיים.

[54] רש"י.

[55] רש"י. תרגום: התקרות שהיו עשויות מעצי ארזים ייחרבו.

[56] תרגום. מצודות: "עליזה" מלשון שמחה ולא מלשון חוזק, אך במשמעות אין הבדל בין השניים.

[57] תרגום.

[58] תרגום.

[59] תרגום.

[60] מצודות.

[61] מצודות.