שופטים פרק ח

שופטים פרק ח

(א) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם אנשי שבט אפרים טענו כלפי גדעון:[1] מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ (אנשי שבט אפרים טענו כלפי גדעון) מדוע עשית לנו דבר זה,[2] לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן (מדוע עשית לנו דבר זה) שלא קראת לנו בהתחלה, לפני שהלכת להילחם במדין (ורק באמצע המלחמה קראת לנו – בניגוד לשבט אשר, שבט זבולון ושבט נפתלי שכן קראת להם), ורק אחרי שהתחיל הניצחון קראת לנו,[3] וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה אנשי שבט אפרים רבו עם גדעון בתקיפות, המריבה היתה מריבה קשה[4]: (ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם גדעון אמר לבני שבט אפרים: מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם הרי כל מה שאני עשיתי במלחמה לא נחשב כלום לעומת מה שאתם עשיתם,[5] הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם הרי הענבים הפחות טובים שבוצרים אותם בסוף עונת הבציר אותם בצרו שבט אפרים,[6] מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר (הענבים הפחות טובים שבוצרים אותם בסוף עונת הבציר אותם בצרו שבט אפרים) טובים יותר מהבציר של משפחת אביעזר. כלומר: חלקכם במלחמה, כיבוש הגשרים והריגת שרי מדין, גדול יותר מהחלק שלי במלחמה[7]: (ג) בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלֹהִים אֶת שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב הרי בידיכם, בידי שבט אפרים, מסר ה' את שרי מדין: ערב וזאב,[8] וּמַה יָּכֹלְתִּי עֲשׂוֹת כָּכֶם ואיזה מעשה גבורה אני יכול לעשות כמוכם, לאחר שהצלחתם למנוע ממדין לעבור את הירדן ולהרוג את שריהם,[9] אָז כשגדעון ענה לשבט אפרים,[10] רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו (כשגדעון ענה לשבט אפרים) נחלש כעסם על גדעון, בני אפרים כבר לא כעסו יותר על גדעון על שלא קרא להם,[11] בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה (כעסם של בני שבט אפרים על גדעון נחלשה) כאשר גדעון ענה להם את הדברים האלה[12]: (ד) וַיָּבֹא גִדְעוֹן הַיַּרְדֵּנָה עוד לפני שדיבר עם שבט אפרים, גדעון הגיע לנהר הירדן,[13] עֹבֵר הוּא וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ גדעון עבר את הירדן יחד עם שלש מאות החיילים שיצאו איתו בהתחלת המלחמה,[14] עֲיֵפִים וְרֹדְפִים גדעון והאנשים שאיתו היו עייפים מהמלחמה והם עברו את הירדן כדי לרדוף אחרי זבח וצלמונע, מלכי מדין. זבח וצלמונע עברו את הירדן לפני שבני שבט אפרים הצליחו לכבוש את הגשרים, והם התחילו להשחית את נחלת שנים וחצי השבטים שקיבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי, ולכן גדעון עבר את הירדן ורדף אחריהם[15]: (ה) וַיֹּאמֶר לְאַנְשֵׁי סֻכּוֹת גדעון אמר לתושבי סכות (תושבי סוכות היו חלק מעם ישראל):[16] תְּנוּ נָא כִּכְּרוֹת לֶחֶם לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי תיתנו עכשיו כיכרות לחם לחיילים אשר איתי,[17] כִּי עֲיֵפִים הֵם (תתנו כרכות לחם לחיילים שאיתי) כיוון שהם עייפים,[18] וְאָנֹכִי רֹדֵף אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן ואני ממשיך לרדוף אחרי זבח וצלמנע, מלכי מדין[19]: (ו) וַיֹּאמֶר שָׂרֵי סֻכּוֹת אחד משרי סכות ענה לגדעון בשם כל השרים,[20] הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ האם זה כאילו שכבר הצלחת ללכוד את זבח וצלמנע,[21] כִּי נִתֵּן לִצְבָאֲךָ לָחֶם (האם זה כאילו שכבר הצלחת ללכוד את זבח וצלמנע) שאנחנו ניתן לחיילים שלך לחם. איננו מאמינים שתצליח ללכוד את זבח וצלמונע, וכל עוד שהם אינם בידך ממש, לא ניתן לחם לחייליך[22]: (ז) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן גדעון אמר לאנשי סכות: לָכֵן בְּתֵת יְקֹוָק אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע בְּיָדִי בגלל שלא נתתם לי לחם, כאשר ה' יתן בידי את זבח וצלמנע והם יהיו לגמרי בידי,[23] וְדַשְׁתִּי אֶת בְּשַׂרְכֶם (כאשר ה' יתן בידי את זבח וצלמונע) אני אכה על בשרכם כמו שאדם מכה על תבואתו,[24] אֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים (אני אכה על בשרכם) עם שני סוגי קוצים: קוצי המדבר וברקנים (הברקנים הינם סוג של קוץ גם כן)[25]: (ח) וַיַּעַל מִשָּׁם פְּנוּאֵל מסוכות, עלה גדעון למקום שנקרא פנואל,[26] וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כָּזֹאת גדעון אמר לאנשי פנואל את אותם דברים שהוא אמר לאנשי סכות, גדעון ביקש מאנשי פנואל לתת לחם לחייליו,[27] וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי פְנוּאֵל כַּאֲשֶׁר עָנוּ אַנְשֵׁי סֻכּוֹת אנשי פנואל ענו לגדעון באותה תשובה שענו לו אנשי סכות, ולא רצו לתת לו לחם[28]: (ט) וַיֹּאמֶר גַּם לְאַנְשֵׁי פְנוּאֵל גדעון אמר גם לאנשי פנואל: לֵאמֹר כך אמר גדעון לאנשי פנואל,[29] בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם כאשר אני אחזור בשלום מלכידת זבח וצלמנע,[30] אֶתֹּץ אֶת הַמִּגְדָּל הַזֶּה (כאשר אני אחזור בשלום מלכידת זבח וצלמנע) אשבור את המגדל הזה. אנשי פנואל בטחו במגדל שהיה להם ולכן הם לא רצו להיות חלק מהמלחמה נגד מדין (הם סברו שמדין לא יתקפו אותם בגלל המגדל), ולכן גדעון אמר להם שלאחר שהוא ילכוד את זבח וצלמנע, הוא ישבור להם את המגדל[31]: (י) וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר זבח וצלמנע היו במקום שנקרא "קרקר",[32] וּמַחֲנֵיהֶם עִמָּם כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף והמחנה שהיה עם זבח וצלמונע כלל כחמישה עשר אלף חיילים,[33] כֹּל הַנּוֹתָרִים מִכֹּל מַחֲנֵה בְנֵי קֶדֶם חמשה עשר אלף החיילים שהיו במחנה של זבח וצלמנע, הם החיילים שנשארו מהמחנה של העם שנקרא בני קדם (כאמור, עם זה הצטרף עם מדין למלחמה בישראל),[34] וְהַנֹּפְלִים מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב מניין ההרוגים ממחנה מדין במלחמה נגד בני ישראל היה מאה ועשרים אלף חיילים שהיו הולכים עם החרב שלהם שלופה (וכך הם היו מוכנים לתקוף בכל שעה)[35]: (יא) וַיַּעַל גִּדְעוֹן דֶּרֶךְ הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים גדעון עלה בדרך שבצידיה גרו ערבים ששכנו באוהלים (כמו הבדואים),[36] מִקֶּדֶם לְנֹבַח וְיָגְבֳּהָה הדרך עברה ממזרח למקומות שנקראים "נבח" ו"יגבהה" (נבח ויגבהה היו ערים שהיו שייכות לישראל),[37] וַיַּךְ אֶת הַמַּחֲנֶה גדעון הכה את המחנה של זבח וצלמנע,[38] וְהַמַּחֲנֶה הָיָה בֶטַח החיילים במחנה של זבח וצלמנע חשבו שהם אינם צריכים לחשוש ממתקפה עליהם ושהם נמצאים במקום בטוח, והם לא חשבו שגדעון יתקוף אותם שם[39]: (יב) וַיָּנוּסוּ זֶבַח וְצַלְמֻנָּע זבח וצלמנע ברחו מהמחנה שלהם,[40] וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם גדעון רדף אחרי זבח וצלמנע, וַיִּלְכֹּד אֶת שְׁנֵי מַלְכֵי מִדְיָן אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע גדעון לקח בשבי את שני מלכי מדין: את זבח ואת צלמנע,[41] וְכָל הַמַּחֲנֶה הֶחֱרִיד וכל המחנה של מדין היה בחרדה משום שגדעון הפתיע אותם. חרדה זו גרמה לכך שהם לא הצליחו למנוע את שביית זבח וצלמנע[42]: (יג) וַיָּשָׁב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ מִן הַמִּלְחָמָה גדעון בן יואש חזר מהמלחמה,[43] מִלְמַעֲלֵה הֶחָרֶס (גדעון בן יואש חזר מהמלחמה) בזמן שהשמש עוד הייתה גבוהה בשמים ועוד לא שקעה[44]: (יד) וַיִּלְכָּד נַעַר מֵאַנְשֵׁי סֻכּוֹת גדעון לקח בשבי את אחד מהנערים שהיה גר בעיר סכות,[45] וַיִּשְׁאָלֵהוּ גדעון שאל את הנער מיהם שרי סכות (כדי שהוא יוכל להכות אותם בקוצים),[46] וַיִּכְתֹּב אֵלָיו אֶת שָׂרֵי סֻכּוֹת וְאֶת זְקֵנֶיהָ הנער הכין לגדעון רשימה ובה שמות השרים והזקנים של העיר סכות. הנער הכין דווקא רשימה ולא אמר לגדעון בעל פה מיהם השרים והזקנים, כדי שגדעון לא ישכח את הדברים עד שיגיע אל העיר,[47] שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִישׁ סך הכל רשם הנער שבעים ושבע אנשים שהיו שרי וזקני העיר סכות: (טו) וַיָּבֹא אֶל אַנְשֵׁי סֻכּוֹת גדעון הגיע אל אנשי סכות,[48] וַיֹּאמֶר גדעון אמר לאנשי סכות: הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי הנה אתם רואים לפניכם את זבח וצלמנע שאתם ביזיתם אותי,[49] לֵאמֹר כך אמרתם לי בשעה שביזיתם אותי:[50] הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לַאֲנָשֶׁיךָ הַיְּעֵפִים לָחֶם האם כאילו שבית את זבח וצלמנע כדי שניתן לך ולחיילים העייפים שלך לחם, האם זבח וצלמנע נמצאים תחת ידך שאתה מבקש שניתן לחייליך העייפים לחם[51]: (טז) וַיִּקַּח אֶת זִקְנֵי הָעִיר וְאֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים גדעון לקח את זקני העיר סכות, ואת שני סוגי הקוצים שהוא אמר שיכה אותם בהם: את הקוצים ואת הברקנים,[52] וַיֹּדַע בָּהֶם אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת גדעון שבר, ייסר, את זקני סכות על ידי שהכה אותם עם הקוצים[53]: (יז) וְאֶת מִגְדַּל פְּנוּאֵל נָתָץ את המגדל שהיה בעיר פנואל – גדעון שבר,[54] וַיַּהֲרֹג אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר גדעון הרג את תושבי פנואל. אנשי פנואל נלחמו בגדעון כדי למנוע את הריסת המגדל על ידו. במהלך מלחמה זו, הרג גדעון את תושבי העיר[55]: (יח) וַיֹּאמֶר אֶל זֶבַח וְאֶל צַלְמֻנָּע גדעון שאל את זבח וצלמנע: אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר האנשים שהרגתם בתבור – למי הם דומים,[56] וַיֹּאמְרוּ זבח וצלמנע ענו לגדעון: כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם אֶחָד (זבח וצלמנע ענו לגדעון) הם כל כך דומים לך עד שאתם נראים כאילו שאתם אותו אדם,[57]  כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ והם נראו כאילו היו בני המלך (כמו שגם אתה נראה אדם חשוב)[58]: (יט) וַיֹּאמַר גדעון אמר לזבח וצלמנע: אַחַי בְּנֵי אִמִּי הֵם האנשים שהרגתם הם האחים שלי, הם בני אמא שלי,[59] חַי יְקֹוָק אני נשבע בשם ה':[60] לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם לֹא הָרַגְתִּי אֶתְכֶם (אני נשבע בשם ה') אם הייתם משאירים אותם בחיים, לא הייתי הורג אתכם[61]: (כ) וַיֹּאמֶר לְיֶתֶר בְּכוֹרוֹ גדעון אמר ליתר שהיה הבן הבכור שלו:[62] קוּם הֲרֹג אוֹתָם קום ותהרוג את זבח וצלמנע,[63] וְלֹא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ יתר לא שלף את החרב שלו (כדי להרוג את זבח וצלמנע),[64] כִּי יָרֵא (יתר לא שלף את החרב שלו) כיוון שהוא פחד מזבח וצלמנע,[65] כִּי עוֹדֶנּוּ נָעַר (יתר פחד מזבח וצלמנע) משום שהוא עוד היה נער, ולכן הוא לא הבין שזבח וצלמנע כבר נלקחו בשבי והם אינם יכולים להזיק לו[66]: (כא) וַיֹּאמֶר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע זבח וצלמנע אמרו לגדעון: קוּם אַתָּה וּפְגַע בָּנוּ קום אתה ותהרוג אותנו (במקום שבנך יהרוג אותנו),[67] כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ (תהרוג אתה אותנו) כיוון שככל שהאדם גדול יותר, יש בו יותר גבורה וכח. זבח וצלמנע אמרו לגדעון שהוא (גדעון) חזק יותר מבנו, ולכן יהיה לו קל יותר להרוג אותם במהירות ובמכה אחת, ללא שהם יסבלו ויתבזו במהלך ההריגה, וכך ראוי להרוג מלכים שנשבו,[68] וַיָּקָם גִּדְעוֹן וַיַּהֲרֹג אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע גדעון קם והרג את זבח ואת צלמנע,[69] וַיִּקַּח אֶת הַשַּׂהֲרֹנִים אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם (לאחר שגדעון הרג את זבח וצלמנע) הוא לקח מעל גבי הגמלים שלהם סוג תכשיטים שנקרא "סהרונים" (שנקראים כך משום שהם דומים בצורתם לירח)[70]: (כב) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן אנשי ישראל אמרו לגדעון: מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ תמלוך עלינו, ולאחר שתמות, אנחנו רוצים שגם בנך ימלוך עלינו ולאחר מכן גם נכדך. עם ישראל ביקש מגדעון שימלוך עליהם, ושהמלכות תעבור בירושה לצאצאיו,[71] כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן (אנחנו רוצים שאתה וצאצאיך תמלכו עלינו) כיוון שהושעת אותנו מיד מדין[72]: (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן גדעון ענה לאנשי ישראל: לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם אני לא אמלוך עליכם,[73] וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם וגם בני לא ימלוך עליכם,[74] יְקֹוָק יִמְשֹׁל בָּכֶם רק ה' הוא שימשול עליכם. עליכם לשמוע בקול ה', היות והוא זה שהושיע אתכם ממדין[75]: (כד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן גדעון אמר לאנשי ישראל: אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה אבקש מכם בקשה,[76] וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כל אחד מכם ייתן לי נזם (תכשיט ששמים על האף) מהשלל שהוא לקח מהמדינים,[77] כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם הרי היו לחיילי מדין נזמים העשויים מזהב,[78] כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם (לחיילי מדין היו נזמים) משום שהם ישמעאלים, ומנהג הישמעאלים לשים נזמים באפיהם[79]: (כה) וַיֹּאמְרוּ אנשי ישראל אמרו לגדעון: נָתוֹן נִתֵּן אנחנו ניתן לך את נזמי הזהב,[80] וַיִּפְרְשׂוּ אֶת הַשִּׂמְלָה האנשים מישראל פרסו בגד על הרצפה,[81] וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כל אחד מישראל השליך על הבגד הפרוס את נזמי הזהב שלקח משלל מדין[82]: (כו) וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל סך משקל הנזמים שגדעון קיבל מאנשי ישראל לאחר שביקש אותם מהם היה,[83] אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת זָהָב (סך משקל הנזמים היה) במשקל אלף ושבע מאות דינרי זהב,[84] לְבַד מִן חוץ מהנזמים (אותם קיבל מעם ישראל), גדעון לקח לעצמו דברים נוספים משלל מדין:[85] 1) הַשַּׂהֲרֹנִים (גדעון לקח בעצמו משלל מדין) את הסהרונים, התכשיטים בדמות ירח שהיו על צוארי הגמלים, 2) וְהַנְּטִפוֹת (וכן לקח גדעון בעצמו משלל מדין) את הנטיפות, סוג של תכשיט שהיו תולים כנגד הלב של החיילים,[86] 3) וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן (וכן לקח גדעון בעצמו משלל מדין) את הבגדים שהיו עשויים מארגמן, בד משובח שלבשו מלכי מדין,[87] 4) וּלְבַד מִן הָעֲנָקוֹת אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם לקיחת הנזמים על ידי גדעון הייתה גם בנוסף לתכשיט שנקרא "ענקות", תכשיט שהיו תולים גם אותו על צווארי הגמלים, וגדעון לקח מהשלל גם את הענקות[88]: (כז) וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד מנזמי הזהב שלקח הכין גדעון צורת מלבוש הדומה לאפוד, כדי שכאשר בני ישראל יראו את האפוד, הם יזכרו את הישועה הגדולה שה' עשה להם. על ידי שבני ישראל ראו את האפוד שהיה עשוי מכמות גדולה של זהב (ששימש את מדין), הם הבינו את חוזקו של צבא מדין והם הבינו את הישועה הגדולה שה' עשה להם,[89] וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה גדעון הקים את האפוד לפני כל ישראל בעפרה, בעיר שלו,[90] וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם לאחר מיתתו של גדעון, בני ישראל עבדו בעפרה את האפוד לשם עבודה זרה,[91] וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ האפוד היה לתקלה, למכשול, לגדעון ולמשפחתו. למרות שגדעון התכוון לשם שמים בעשיית האפוד, הנביא מציין שהוא גרם לכך שבני ישראל יעבדו עבודה זרה, וכעונש על כך נהרגו כל בניו[92]: (כח) וַיִּכָּנַע מִדְיָן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל המדינים נכנעו לפני בני ישראל,[93] וְלֹא יָסְפוּ לָשֵׂאת רֹאשָׁם ומדין לא הרימו את ראשם בגאווה ולא ניסו יותר להתגרות בבני ישראל, אלא הם תמיד הלכו בהכנעה לפני בני ישראל,[94] וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִדְעוֹן בימיו של גדעון, במשך ארבעים שנה, היה שקט בארץ ולא היו עוד מלחמות (בארבעים השנים האלה נכללו גם שנות השיעבוד, כך שבסך הכל היו שלושים ושלש שנות שקט)[95]: (כט) וַיֵּלֶךְ יְרֻבַּעַל בֶּן יוֹאָשׁ וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ גדעון בן יואש הלך וישב בביתו, והוא לא הנהיג את עם ישראל[96]: (ל) וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ לגדעון נולדו שבעים בנים (יוצאי ירכו הוא כינוי לבנים),[97] כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ לגדעון היו הרבה נשים, ולכן נולדו לו הרבה בנים[98]: (לא) וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם הפילגש של גדעון שהייתה גרה בעיר שכם, האישה שכאשר גדעון התחתן איתה, גדעון לא נתן לה כתובה ולא קידש אותה,[99] יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן ילדה גם היא בן לגדעון, בנוסף לנשים האחרות של גדעון שהולידו גם הן לגדעון,[100] וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ גדעון קרא לבן זה אבימלך, אבימלך היה בנו של גדעון מהפילגש[101]: (לב) וַיָּמָת גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ בְּשֵׂיבָה טוֹבָה גדעון בן יואש מת בשיבה טובה, כלומר: גדעון מת ללא שהיו לו צרות בסוף ימיו,[102] וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו גדעון נקבר במערת הקבורה של יואש אביו,[103] בְּעָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי מערת הקבורה הייתה בעפרה שהייתה בחלקו של אביעזר[104]: (לג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעוֹן לאחר שגדעון מת,[105] וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים בני ישראל חזרו לעבוד עבודה זרה שנקראה "בעל",[106] וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים בני ישראל עבדו את בעל ברית (שם של עבודה זרה), ובכך הפכו אותו לאלהים[107]: (לד) וְלֹא זָכְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם בני ישראל שכחו את עבודת ה' אלוקיהם, לאחר מיתתו של גדעון, בני ישראל כבר לא עבדו יותר את ה',[108] הַמַּצִּיל אוֹתָם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב (לאחר מיתתו של גדעון, בני ישראל לא עבדו יותר את ה') שמציל אותם מידי כל האויבים שלהם שנמצאים סביבם[109]: (לה) וְלֹא עָשׂוּ חֶסֶד עִם בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן (למרות שגדעון הושיע אותם) בני ישראל לא עשו חסד עם צאצאיו של גדעון,[110] כְּכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל (בני ישראל לא עשו חסד עם צאצאיו של גדעון) למרות שגדעון עשה טובה לבני ישראל, אלא הם הרגו את בניו[111]:

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] מצודות.

[4] תרגום.

[5] מצודות. רד"ק בפירושו הראשון כתב שהחלשים שבשבט אפרים הם כמו החזקים שבכל ישראל. בפירושו השני כתב כמו שכתבו בפנים בשם מצודות. ההבדל בין שני הפירושים הוא על מי מוסב "הלא טוב". לפי הפירוש הראשון הפסוק מוסב על גדעון מול שבט אפרים. לפי הפירוש השני, הפסוק מוסב על מדין: גדעון התחיל את הבציר ובני שבט אפרים בצרו את העוללות, אלא שהעוללות היו חשובות.

[6] מצודות.

[7] מצודות. רש"י: הבציר של גדעון הוא הבציר ההתחלתי ולכן הוא פחות משובח מהבציר של שבט אפרים.

[8] תרגום.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] תרגום.

[13] דעת מקרא, וכך יש לפרש גם לפי המפרשים האחרים שאמרו שבני אפרים הביאו לגדעון את ראש עורב וזאב לעבר הירדן המזרחי. ובעניין זבח וצלמונע שהצליחו לברוח מעבר הירדן למרות שבני שבט אפרים כבשו אותו, כתב מצודות בפסוק ה' שתי אפשרויות: או שזבח ולמונע לא עברו את הירדן מלכתחילה במלחמה, או שהם הצליחו לעבור את הירדן לפני שבני אפרים חסמו את המעבר.

[14] רש"י.

[15] רש"י.

[16] רש"י.

[17] תרגום + מצודות.

[18] תרגום. מלבי"ם: גדעון פנה לאנשי סוכות לתת לחייליו לחם בגלל שתי טענות: א. מצד מצוות הצדקה – חייליו עייפים והם צריכים מזון, ואת זאת כולם חייבים לתת והפנייה הייתה אל כל תושבי סוכות. ב. מצד ההשתתפות במלחמה ואת זאת רק השרים מארגנים ולא שאר העם. אנשי סוכות ענו לו שאינם רוצים מצד מצוות הצדקה ומצד ההשתתפות במלחמה, השרים ענו לגדעון עדיין לא לכד את זבח וצלמונע ולכן לא ניתן לפנות אליהם בדרישה לאוכל.

[19] תרגום.

[20] רד"ק.

[21] תרגום.

[22] מצודות. בטעם סירובם של אנשי סוכות לתת לגדעון לחם, מצאנו מחלוקת בפרשנים. רלב"ג כתב שהיה זה מרוע ליבם. המלבי"ם כתב שאנשי סוכות חששו שאם הם יעזרו לגדעון והוא בסוף יפסיד במלחמה, יבואו המדינים ויתנקמו בהם.

[23] תרגום.

[24] מצודות.

[25] מצודות. רד"ק הבין מלשון התרגום שהכוונה היא שגדעון ישליך את אנשי סוכות על הקוצים. כמו"כ כתב רד"ק שהעיר סוכות הייתה מלאה בקוצים וזו הסיבה שהיא נקראה סוכות.

[26] תרגום.

[27] מצודות.

[28] תרגום.

[29] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[30] תרגום.

[31] מצודות. רלב"ג: בניגוד לאנשי סוכות, שם השרים ניהלו את השיח עם גדעון וקיבלו את ההחלטות, כאן כל אנשי פנואל היו חלק מהשיח, ולכן גדעון אמר להם שהוא עתיד לשבור את המגדל, אבל הוא הסתיר את עניין הריגתם. כמו"כ כתב רלב"ג שכל המעשה הזה היה באותו לילה שגדעון התחיל במלחמה נגד מדין. בפסוק יז' הבאנו בשם הרד"ק שגדעון לא התכוון להרוג את אנשי פנואל, אך הם נלחמו בו ורצו למנוע ממנו מלהרוס את המגדל, ולכן גדעון הרג אותם בסופו של דבר.

[32] רש"י.

[33] תרגום.

[34] מצודות.

[35] תרגום + מצודות.

[36] מצודות. רלב"ג כתב שלש סיבות לכך שגדעון עלה דווקא בדרך זו: א. כדי לחקור שם באיזה כיוון ברחו זבח וצלמנע. ב. לראות אם זבח וצלמנע התחבאו שם. ג. כדי שיוכל להסתוות בדרך זו ולהתגלות לזבח וצלמנע רק כשיגיע קרוב אליהם.

[37] תרגום + מהר"י קרא.

[38] תרגום.

[39] מצודות.

[40] רלב"ג.

[41] תרגום.

[42] מצודות.

[43] תרגום.

[44] מצודות. רד"ק: בפירושו הראשון פירש שהכוונה עוד לא פסק אור השמש. בפירושו השני כתב כמו שפירשנו בפנים בשם מצודות. בסוף דבריו פירש שגדעון רדף אחרי זבח וצלמנע לאורך כל הלילה, ובבוקר בעלות השחר, הוא חזר מהמלחמה.

[45] תרגום.

[46] מצודות שכתב שאמנם לא מפורש בכתוב מה שאל גדעון, אך הדבר מובן על פי הפסוקים.

[47] רד"ק.

[48] תרגום.

[49] עיין ביאורנו לפרק ה' פסוק יח'.

[50] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[51] תרגום. מלבי"ם: גדעון לא ייסר את הזקנים שבאנשי סוכות משום שהם היו צודקים בטענה שלהם שלא לעזור לגדעון וחייליו, שהרי הם פחדו ממדין. אולם, אנשי סוכות שלא רצו לתת את הלחם בתור צדקה לא היו צודקים, ולכן גדעון הכה אותם. (עיין בדברים שהבאנו בשמו בפסוק ה'.

[52] תרגום.

[53] מצודות. רד"ק בפירושו הראשון כתב כמו שהסברנו בפנים בשם מצודות. בפירושו השני כתב שגדעון הודיע לאנשי סוכות את הפשע שלהם על ידי הקוצים.

[54] תרגום.

[55] רד"ק. רלב"ג בפס' ח' כותב שזו הייתה כוונתו של גדעון מלכתחילה.

[56] מצודות. מהר"י קרא: השאלה היא היכן נמצאים הגופות של האנשים האלה כדי שגדעון יוכל ללכת לקבור אותם. מלבי"ם: המנהג היה שלא להרוג את מלכי האויב, אלא אם יש סיבה מיוחדת לכך. גדעון אמר שאם זבח וצלמנע לא היו הורגים את אחיו, היה משאיר אותם בחיים. זבח וצלמנע ענו לו שהם הרגו את אחיו משום שהם חשבו שאחיו הם בניו של גדעון ושהם חלק מהמרד נגדם, ולו היו יכולים, היו הורגים גם את גדעון עצמו משום שהוא מרד בהם. גדעון ענה להם שהם אחיו ולא בניו וממילא הם לא היו חלק מהמרד ולא היו חייבים מיתה.

[57] מצודות. רד"ק כתב בפירושו הראשון כמו שביארנו בפנים בשם מצודות. בפירושו השני הביא את דבריו של תרגום יונתן שפירש שהמילה "אחד" מוסבת על "כתאר בני המלך" ופירוש הפסוק הוא שאחד מהם היה דומה במראהו לבן מלך, שהיו נראים יפה. רד"ק כתב שנראה כפירושו של התרגום עפ"י בעל הטעמים שהפריד את המילה "אחד". מהר"י קרא: פיהם של זבח וצלמנע הכשיל אותם והם אמרו לגדעון שהלואי והיו יכולים לעשות לו את מה שהם עשו לאנשים שהם הרגו בתבור. בסוף דבריו כתב" ואור ישראל ישים מחשך לאור ומעקשים למישור".

[58] מצודות.

[59] תרגום.

[60] תרגום.

[61] מצודות.

[62] תרגום.

[63] תרגום. מלבי"ם: הסיבה שגדעון אמר דווקא ליתר להרוג את זבח וצלמנע היא משום שהוא היה גואל הדם.

[64] רש"י.

[65] רש"י.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] תרגום.

[70] מצודות. רד"ק: גדעון התכונן מלכתחילה לקחת לעצמו את כל הסהרונים, גם את אלה שלקחו שאר החיילים. אלא שהוא התכוון לבקש משאר החיילים להביא לו את הסהרונים שהם לקחו כשלל.

[71] מצודות. מלבי"ם: בני ישראל ביקשו מגדעון שימשול עליהם משום שהוא יביא לה תועלת. אולם, בניו ימשלו עליהם בגלל שהוא הושיע את בני ישראל, אך אין זה אומר שתהיה לבני ישראל תועלת מהם. מפירוש רד"ק בשם אביו בפרק ט' פסוק יג', משמע שההצעה של בני ישראל לגדעון הייתה מוגבלת לשלש דורות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] תרגום.

[75] מצודות.

[76] דעת מקרא. מלבי"ם: הנביא מספר שלא רק שגדעון לא רדף אחרי השררה, אלא הוא גם היה שונא בצע, ולמרות שהגיע לו חצי מהשלל, הוא לקח הרבה פחות מכך וזאת גם רק לאחר שהוא שאל את בני ישראל.

[77] מצודות.

[78] רד"ק.

[79] רד"ק. לפירושו, המדינים הם ישמעאלים, וכך גם עולה ממכירת יוסף שם כתוב פעם שמכרו את יוסף לישמעאלים ופעם כתוב שהמדינים מכרו את יוסף לפוטיפר (ועיי"ש שרש"י מפרש שהיו כמה פעמים שיוסף נמכר, פעם לישמעאלים והישמעאלים מכרו אותו למדינים). בשם התרגום כתב שהכוונה היא לערבים שבני ישראל עברו דרכם כשהם תקפו את מדין. מצודות: המדינים קרובים אל הישמעאלים, שניהם מבני קטורה, ודרכם היה לשים נזמים באף שלהם. מלבי"ם: המדינים מתערבבים עם הישמעאלים ומאמצים חלק ממנהגיהם.

[80] תרגום.

[81] תרגום.

[82] תרגום.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות.

[86] מצודות. רד"ק: הנטיפות הם כלי זהב שהיו שמים בו מיני בשמים.

[87] תרגום.

[88] מצודות.

[89] רש"י + מצודות. רד"ק: האפוד היה מעין חגורה או מלבוש העשוי זהב. רבינו ישעיה: האפוד היה אפוד קסמים והיה אומר את העתידות, כמו אפוד הקודש. לשיטת שאר הפרשנים, יש להסביר מדוע נענש גדעון למרות שכוונתו בעשיית האפוד הייתה לטובה, אך לשיאת רבינו ישעיה מובן הדבר, שהרי גדעון היה צריך להסתפק בעשיית דבר פשוט ולא בדבר שיש לו שייכות לקסמים.

[90] תרגום.

[91] רש"י + מצודות.

[92] מצודות.

[93] תרגום.

[94] מצודות.

[95] מצודות. רלב"ג: בארבעים השנים האלה לא נכללו שנות השיעבוד.

[96] מצודות. כמו"כ כתב שהסיבה שלגדעון היו הרבה נשים וצאצאים היא משום שהוא לא היה עסוק בהנהגת העם, ולכן היה לו הרבה פנאי לגידול הילדים ולנשיאת הנשים. רד"ק: הכוונה שלא היו לו מלחמות.

[97] דעת מקרא.

[98] תרגום.

[99] מצודות.

[100] תרגום.

[101] תרגום.

[102] עיין רשב"ם בפירושו לספר בראשית, פרק כה' פסוק ח'.

[103] דעת מקרא.

[104] תרגום.

[105] רלב"ג.

[106] תרגום.

[107] מצודות. רלב"ג: מדובר באחד מפסלי הבעל שקראו לו בעל ברית. רבינו ישעיה: הכוונה לכהני הבמות.

[108] תרגום.

[109] תרגום.

[110] תרגום. מלבי"ם: הנביא מציין שבני ישראל ייחסו את הניצחון לגדעון ולא לה' ומשום כך הם לא הרגישו צורך להמשיך ולעבוד את ה'. אולם, מאחר שגדעון רב עם הבעל (כמו שמצוין כאן בפסוק את מקור שמו של גדעון), ובני ישראל רצו לעבוד את הבעל, הם גם לא החזיקו טובה לגדעון והרגו את צאצאיו.

[111] רש"י.