שופטים פרק יט

שופטים פרק יט

(א) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל בתקופה שלא היה מלך בישראל, ולא היה מי שיעניש את מי שעובר עבירה,[1] וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם (בתקופה שלא היה מלך בישראל) היה אדם משבט לוי שהיה גר בסוף הר אפרים,[2] וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ האיש משבט לוי התחתן עם פילגש, אישה שהוא לא נתן לה כתובה כשהם התחתנו,[3] מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה האישה היתה מהעיר בית לחם שהיתה בנחלת שבט יהודה (ולכן נקראת עיר זו בשם בית לחם יהודה)[4]: (ב) וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ הפילגש עזבה את בעלה וחזרה אל בית אביה,[5] אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה הפילגש חזרה אל העיר בית לחם שהייתה בנחלת שבט יהודה, שם היה בית אביה, וַתְּהִי שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים הפילגש שהתה בבית אביה במשך שנה וארבעה חודשים[6]: (ג) וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ בעלה של הפילגש, האיש משבט לוי, קם והלך אחרי אישתו,[7] לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ לַהֲשִׁיבָהּ (בעלה של הפילגש הלך אחריה) כדי לשכנע אותה לחזור אליו,[8] וְנַעֲרוֹ עִמּוֹ משרתו של האיש משבט הלוי הלך יחד איתו לבית לחם יהודה,[9] וְצֶמֶד חֲמֹרִים האיש משבט לוי לקח איתו זוג חמורים, אחד בשבילו והשני כדי שהפילגש תרכב עליו כשהיא תחזור איתו להר אפרים,[10] וַתְּבִיאֵהוּ בֵּית אָבִיהָ הפילגש, שראתה את בעלה בחוץ, הכניסה אותו לבית אביה,[11] וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ אבי הפילגש ראה את האיש הלוי, והוא שמח בשעה שהוא הלך לקראתו[12]: (ד) וַיַּחֲזֶק בּוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה אבי הפילגש, שהיה חותנו של האיש הלוי, החזיק בבן הלוי ולא נתן לו ללכת,[13] וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים האיש הלוי ישב עם חמיו במשך שלשה ימים,[14] וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיָּלִינוּ שָׁם הפילגש ובעלה אכלו ושתו בבית אבי הפילגש, ובלילה השלישי הם ישנו בבית אבי הפילגש פעם נוספת[15]: (ה) וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי לאחר שעברו ארבעה ימים מאז שבעל הפילגש הגיע לבית אבי הפילגש,[16] וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר (ביום הרביעי) הפילגש ובעלה קמו מוקדם בבוקר,[17] וַיָּקָם לָלֶכֶת בעלה של הפילגש קם כדי ללכת מבית חמיו,[18] וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל חֲתָנוֹ אב הפילגש אמר אל חתנו, אל האיש הלוי: סְעָד לִבְּךָ פַּת לֶחֶם וְאַחַר תֵּלֵכוּ תשעין את ליבך על פת לחם, תאכל פת לחם, ולאחר שתאכלו, תלכו לדרככם[19]: (ו) וַיֵּשְׁבוּ וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיִּשְׁתּוּ הפילגש ובעלה ישבו ביחד לאכול ולשתות,[20] וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הָאִישׁ אב הפילגש אמר לאיש הלוי: הוֹאֶל נָא וְלִין התרצה עכשיו ותישן כאן,[21] וְיִטַב לִבֶּךָ ועל ידי שתישן, תאכל ותשתה בביתי, לבך יהיה טוב עליך[22]: (ז) וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת בעלה של הפילגש קם ללכת,[23] וַיִּפְצַר בּוֹ חֹתְנוֹ אבי הפילגש חזר והפציר, ביקש מאוד, מהאיש הלוי שישאר בביתו עוד יום אחד,[24] וַיָּשָׁב וַיָּלֶן שָׁם האיש הלוי חזר וישן פעם נוספת בבית חמיו[25]: (ח) וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לָלֶכֶת לאחר שעברו חמישה ימים מאז שהגיע לבית חמיו, האיש הלוי קם מוקדם בבוקר,[26] וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אבי הפילגש אמר לחותנו: סְעָד נָא לְבָבְךָ (אבי הפילגש אמר לחותנו) תאכל עכשיו קצת,[27] וְהִתְמַהְמְהוּ עַד נְטוֹת הַיּוֹם האיש הלוי ופילגשו אכלו והתעכבו עד ששקעה החמה,[28] וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם האיש הלוי ופילגשו אכלו בבית אבי הפילגש[29]: (ט) וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת (לאחר שאכלו עד שקיעת החמה) האיש הלוי קם כדי לחזור לביתו,[30] הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ האיש הלוי קם ללכת יחד עם הפילגש ועם משרתו,[31] וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה אבי הפילגש שהיה חמיו של האיש הלוי אמר לחתנו: הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב עכשיו, השמש רפויה ונחלשת, השמש עומדת לשקוע,[32] לִינוּ נָא תישנו עכשיו אצלי,[33] הִנֵּה חֲנוֹת הַיּוֹם לִין פֹּה הרי אתם לא תספיקו להגיע לביתכם ותהיו זקוקים למצוא לכם מקום לחנות בו בלילה. אם כן, תלינו כאן הלילה,[34] וְיִיטַב לְבָבֶךָ ויהיה לך טוב בלב (אם תישאר לישון כאן),[35] וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ ותקומו מחר מוקדם בבוקר ותצאו לדרככם, וכך תגיעו לביתכם מחר, ולא תצטרכו לישון במקום שנמצא על הדרך[36]: (י) וְלֹא אָבָה הָאִישׁ לָלוּן האיש הלוי לא רצה לישון פעם נוספת אצל חמיו,[37] וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ האיש הלוי (ואיתו הפילגש), קם והלך מבית חמיו,[38] וַיָּבֹא עַד נֹכַח יְבוּס האיש הלוי הלך עד שהגיע מול המחוז שנקרא "יבוס",[39] הִיא יְרוּשָׁלִָם המחוז יבוס הוא חלק מהעיר ירושלים,[40] וְעִמּוֹ צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים היו עם האיש הלוי שני חמורים שהיו טעונים בלחם, מספוא ויין,[41] וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ והפילגש הייתה גם היא עם האיש הלוי, עם בעלה[42]: (יא) הֵם עִם יְבוּס כאשר האיש הלוי, פילגשו והנער הגיעו סמוך לעיר יבוס,[43] וְהַיּוֹם רַד מְאֹד (כאשר האיש הלוי הגיע סמוך ליבוס) השמש ירדה מאוד והיא כמעט שקעה,[44] וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל אֲדֹנָיו המשרת אמר לאיש הלוי: לְכָה נָּא נלך עכשיו ונזדרז,[45] וְנָסוּרָה אֶל עִיר הַיְבוּסִי הַזֹּאת ונסור מדרכנו וניכנס אל העיר יבוס,[46] וְנָלִין בָּהּ ונישן בעיר יבוס[47]: (יב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו האדון, האיש הלוי, אמר למשרתו: לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה לא נסור מדרכנו כדי להיכנס לעיר שמתגוררים בה נכרים, אנשים שאינם מבני ישראל,[48] וְעָבַרְנוּ עַד גִּבְעָה אלא אנחנו נעבור ונגיע עד לגבעת בנימין שם גרים אנשים מישראל[49]: (יג) וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ האיש הלוי אמר למשרתו: לְךָ וְנִקְרְבָה בְּאַחַד הַמְּקֹמוֹת נזדרז ונתקרב אל מקום כל שהוא,[50] וְלַנּוּ בַגִּבְעָה אוֹ בָרָמָה ונישן, או בגבעת בנימין, או ברמה, מקומות שנוכל להגיע אליהם לפני שקיעת החמה[51]: (יד) וַיַּעַבְרוּ האיש הלוי, הפילגש והמשרת עברו את יבוס,[52] וַיֵּלֵכוּ בעל הפילגש, הפילגש והמשרת המשיכו ללכת לכיוון צפון,[53] וַתָּבֹא לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ אֵצֶל הַגִּבְעָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן השמש שקעה כאשר הם (האיש הלוי, משרתו והפילגש) הגיעו לגבעת בנימין[54]: (טו) וַיָּסֻרוּ שָׁם לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה הבעל, הפילגש והמשרת סרו מדרכם כדי לישון בגבעת בנימין, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר בעל הפילגש בא וישב (עם הפילגש והמשרת) בשוק של העיר גבעת בנימין,[55] וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן ולא היה מישהו שהכניס אותם לישון בביתם, אף אחד מתושבי גבעת בנימין לא הציע להם מקום בביתם לישון[56]: (טז) וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן בָּא מִן מַעֲשֵׂהוּ מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב בערב, היה אדם זקן שחזר לגבעת בנימין מעבודתו בשדה,[57] וְהָאִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם האיש הזקן היה גר פעם בהר אפרים,[58] וְהוּא גָר בַּגִּבְעָה ועכשיו הזקן גר בגבעת בנימין,[59] וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּנֵי יְמִינִי האנשים שגרים בגבעה היו משבט בנימין[60]: (יז) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הָאִישׁ הָאֹרֵחַ בִּרְחֹב הָעִיר האיש הזקן זקף את עיניו וראה בשוק של העיר את האיש הלוי שהיה הולך בדרך, שהיה אורח שהיה בדרכו,[61] וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן האיש הזקן אמר לאיש הלוי: אָנָה תֵלֵךְ לאיזה מקום אתה הולך,[62] וּמֵאַיִן תָּבוֹא ומאיזה מקום באת[63]: (יח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו האיש הלוי ענה לאיש הזקן: עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה עַד יַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם אנחנו הולכים בדרך, מבית לחם יהודה ועד לסוף הר אפרים,[64] מִשָּׁם אָנֹכִי אני גר שם, בירכתי הר אפרים,[65] וָאֵלֵךְ עַד בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה ואני הלכתי לבית לחם יהודה לזמן קצר,[66] וְאֶת בֵּית יְקֹוָק אֲנִי הֹלֵךְ ואני עכשיו בדרך למשכן ה' בשילה,[67] וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה (ולמרות שאני בדרך לעשות מצווה, להקריב קרבן במשכן) אין אחד מתושבי גבעת בנימין שמכניס אותי לביתו ומציע לי מקום לישון[68]: (יט) וְגַם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא יֵשׁ לַחֲמוֹרֵינוּ וגם יש לי תבן ומספוא כדי להאכיל את החמורים שלנו (ולא נהיה לנטל על מי שיארח אותנו),[69] וְגַם לֶחֶם וָיַיִן יֶשׁ לִי וְלַאֲמָתֶךָ וְלַנַּעַר עִם עֲבָדֶיךָ וגם יש לנו, לי, לאמתך ולמשרת שנמצא עם עבדיך, לחם ויין (ולא נהיה לנטל על מי שיארח אותנו). האיש הלוי קרא לעצמו ולאשתו עבדים של האיש הזקן כדי לכבד כך את הזקן,[70] אֵין מַחְסוֹר כָּל דָּבָר לא חסר לנו דבר ואנחנו צריכים רק מקום לישון[71]: (כ) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן האיש הזקן ענה לאיש הלוי: שָׁלוֹם לָךְ אל תדאג, אתה לא תישן ברחוב,[72] רַק כָּל מַחְסוֹרְךָ עָלָי רק מה שחסר לך, אני עצמי אתן לך. לא אתן לך אוכל, שהרי אמרת שלא חסר לך אוכל (אבל את מה שחסר לך – אתן לך),[73] רַק בָּרְחוֹב אַל תָּלַן אני רק אדאג שלא תישן ברחוב (ואילו לאוכל לכם ולחמורים – תדאג אתה)[74]: (כא) וַיְבִיאֵהוּ לְבֵיתוֹ הזקן הכניס את האיש הלוי לביתו,[75] וַיָּבָל לַחֲמוֹרִים בעל הפילגש ערבב את התבואה ואת המספוא ונתן את התערובת לחמורים,[76] וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ האיש הלוי, הפילגש והמשרת רחצו את רגליהם, ולאחר מכן הם אכלו ושתו[77]: (כב) הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם האיש הלוי, הפילגש והמשרת עשו טוב ללב שלהם בכך שהם אכלו ושתו ושמחו,[78] וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל (בעוד האיש הלוי, הפילגש והמשרת אכלו ושתו) האנשים שגרים בגבעת בנימין, שהיו אנשים בלי עול, אנשים רשעים,[79] נָסַבּוּ אֶת הַבַּיִת (אנשי גבעת בנימין) הקיפו את הבית של הזקן,[80] מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת אנשי גבעת בנימין דפקו על דלת ביתו של האיש הזקן,[81] וַיֹּאמְרוּ אֶל הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן אנשי גבעת בנימין אמרו לאיש הזקן שהבית היה שייך לו,[82] לֵאמֹר כך אמרו האנשים אנשי גבעת בנימין לאיש הזקן:[83] הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ תוציא אלינו את האיש שנכנס לביתך ונהרוג אותו[84]: (כג) וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הזקן שהיה בעל הבית יצא אל אנשי גבעת בנימין,[85] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם האיש הזקן אמר לאנשי גבעת בנימין: אַל אַחַי אחיי! אל תעשו כן![86] אַל תָּרֵעוּ נָא אל תעשו עכשיו דבר רע,[87] אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא הָאִישׁ הַזֶּה אֶל בֵּיתִי (אל תעשו דבר רע) כיוון שהאיש הזה נכנס אל ביתי,[88] אַל תַּעֲשׂוּ אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת אל תעשו את הדבר המגונה והמכוער הזה[89]: (כד) הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם אני אוציא לכם עכשיו את הבת שלי שעוד לא התחתנה, ואת הפילגש של האיש,[90] וְעַנּוּ אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם ואתם יכולים לענות את הבת שלי והפילגש, ולעשות להם כל מה שאתם רוצים,[91] וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת אך אל תעשו לאיש הזה דבר את הדבר המגונה והמכוער הזה[92]: (כה) וְלֹא אָבוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ אנשי גבעת בנימין לא רצו לקבל את דבריו של האיש הזקן והם לא הסכימו להצעתו לקחת את ביתו ואת הפילגש במקום להרוג את האיש הלוי,[93] וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ וַיֹּצֵא אֲלֵיהֶם הַחוּץ האיש הלוי החזיק בפילגשו והוציא אותה החוצה לאנשי גבעת בנימין,[94] וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר אנשי גבעת בנימין התעללו בפילגש לאורך כל הלילה (למרות שבהתחלה אנשי גבעת בנימין סירבו להצעת האיש הזקן – לאחר שהאיש הלוי הוציא אליהם את פילגשו, הם התרצו בה),[95] וַיְשַׁלְּחוּהָ כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר אנשי גבעת בנימין שחררו את הפילגש עם אור ראשון של בוקר[96]: (כו) וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹת הַבֹּקֶר הפילגש הגיעה לבית האיש הזקן בתחילת הבוקר,[97] וַתִּפֹּל פֶּתַח בֵּית הָאִישׁ מרוב חולשה, הפילגש נפלה בפתח ביתו של האיש הזקן,[98] אֲשֶׁר אֲדוֹנֶיהָ שָּׁם עַד הָאוֹר (הפילגש נפלה בפתח בית האיש הזקן) שבעלה ישן שם, והיא נשארה על הקרקע הסמוך לבית עד שהאיר היום[99]: (כז) וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶר האיש הלוי שהיה בעלה של הפילגש קם בבוקר,[100] וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ האיש הלוי פתח את דלתות ביתו של האיש הזקן ויצא ללכת לדרכו, לחזור לביתו,[101] וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף (כאשר האיש הלוי פתח את דלת הבית) הוא ראה את פילגשו נופלת על הקרקע בפתח הבית, וידיה היו על מפתן הבית[102]: (כח) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ האיש הלוי ניסה לומר לפילגש (משום שהוא עדיין לא הבין שהיא מתה):[103] קוּמִי וְנֵלֵכָה (האיש הלוי ניסה לומר לפילגש) קומי ונלך חזרה לביתינו,[104] וְאֵין עֹנֶה הפילגש לא ענתה לאיש הלוי (כיוון שהיא מתה),[105] וַיִּקָּחֶהָ עַל הַחֲמוֹר האיש הלוי לקח את פילגשו המתה על חמורו,[106] וַיָּקָם הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ לִמְקֹמוֹ בעל הפילגש קם וחזר להר אפרים[107]: (כט) וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ האיש הלוי הגיע אל ביתו,[108] וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת האיש הלוי לקח סכין שהייתה לו,[109] וַיַּחֲזֵק בְּפִילַגְשׁוֹ וַיְנַתְּחֶהָ לַעֲצָמֶיהָ לִשְׁנֵים עָשָׂר נְתָחִים האיש הלוי החזיק בפילגשו וחתך את גופת הפילגש לשנים עשר חלקים, לפי מבנה העצמות שלה,[110] וַיְשַׁלְּחֶהָ בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל האיש הלוי שלח את שנים עשר חלקי גופת הפילגש בכל רחבי ארץ ישראל, כל שבט קיבל חלק אחר של הגופה[111]: (ל) וְהָיָה כָל הָרֹאֶה כל מי שראה את חלקי הגופה של הפילגש,[112] וְאָמַר לֹא נִהְיְתָה וְלֹא נִרְאֲתָה כָּזֹאת (כל מי שראה את חלקי הגופה של הפילגש) אמר שלא היה כזה דבר, כמו שעשו לפילגש, ולא נראה כדבר הזה כמו שעשו לה,[113] לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה (לא היה ולא נראה מעשה כמו שעשו לפילגש) מהיום שבו עלו בני ישראל ממצרים, עד הזמן בו אירע המעשה עם הפילגש, שִׂימוּ לָכֶם עָלֶיהָ (כל הרואים את גופת הפילגש אמרו זה לזה) שימו לב למעשה הרע שעשו אנשי בנימין,[114] עֻצוּ תתייעצו ביניכם,[115] וְדַבֵּרוּ ותדברו ביניכם, לראות מה ניתן לעשות לשבט בנימין, על המעשה שהם עשו[116]:

[1] רלב"ג + מצודות.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] תרגום.

[5] מצודות. מלבי"ם: מזה שכתוב שהפילגש זנתה מעליו ולא כתוב שהיא זנתה מאחוריו, רואים שיש סיוע לדברי חז"ל שהיא לא באמת זינתה, אלא שהיא עשתה מעשה שהיה בניגוד לרצונו.

[6] מצודות.

[7] מלבי"ם: גם מהתואר "אשה" רואים כדברי חז"ל שהיא לא באמת זינתה אלא שהיא עשתה מעשה שהיה בניגוד לרצונו, שהרי אם היא הייתה זונה באמת, היא הייתה אסורה עליו.

[8] מצודות.

[9] תרגום.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות. מלבי"ם: השינוי בתואר של אבי הפילגש נובע מהעניין. השמחה שלו הייתה מתוקף היותו אבי הנערה, והוא שמח על כך שביתו לא תיאלץ להמשיך להיות לבד ללא בעלה. הוא החזיק באיש הלוי מתוקף היותו חותנו, ולכן בפסוק ד' הוא מוזכר כחותן.

[13] מצודות.

[14] תרגום.

[15] מצודות. מלבי"ם: בהתחלה האיש הלוי והפילגש נאלצו להישאר בבית אבי הפילגש משום שהם שתו ולא בגלל שהם נשארו עד מאוחר בלילה. החל מהיום הרביעי, הם החליטו שהם נמנעים משתייה, אבל הם אכלו עד מאוחד ומשום כך הם נשארו בבית אבי הפילגש.

[16] תרגום.

[17] תרגום.

[18] תרגום.

[19] מצודות.

[20] תרגום.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] תרגום.

[26] תרגום.

[27] תרגום.

[28] מצודות.

[29] תרגום.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] מצודות.

[33] תרגום.

[34] מצודות. רד"ק: הלילה נקראת חניה, אם משום שבני אדם נוהגים לחנות בלילה אם משום שלאנשים נדמה שהשמש חונה בלילה.

[35] תרגום.

[36] מצודות.

[37] מצודות. מלבי"ם: האיש הלוי לא רצה להישאר ללון בעיר נכרית ובשדה משלש סיבות: א. החמורים שלו היו מלאים מכל טוב והוא חשש שיגזלו את משאם. ב. הוא חשש שמא ינסו לבוא על פילגשו. ג. הפילגש לא הייתה מסוגלת לישון בחוץ.

[38] תרגום.

[39] מצודות.

[40] מצודות. רלב"ג: מכאן מוכח שסיפור פילגש בגבעה התרחש עוד לפני שבני ישראל כבשו את ירושלים. מכאן שיהושע לא כבש את ירושלים אלא שבני שבט יהודה כבשו את העיר. עיין בהערות לתחילת פרק יז' שם הבאנו את שיטת הרד"ק ובאוצר המאמרים הרחבנו בעניין הזמן שבו כבשו בני ישראל את העיר ירושלים.

[41] רד"ק.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] תרגום + מצודות.

[46] מצודות.

[47] תרגום.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] דעת מקרא.

[53] דעת מקרא.

[54] תרגום.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] תרגום. מלבי"ם: הפסוק עוסק בעניין שבחו של האיש הזקן, שלמרות היותו זקן, והוא רק בא מהשדה ולא היה מוטל עליו לארח את האיש הלוי יותר משאר אנשי הגבעה, ובכל זאת הוא הכניסם לביתו.

[58] תרגום.

[59] תרגום.

[60] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש וכתב שהנביא מסביר בדברים אלה שאנשי גבעת בנימין נהגו במידות רעות.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות. רד"ק בפירושו הראשון: האיש היה גר בשילה (הר אפרים ושילה צמודים זה לזה). בפירושו השני כתב שהוא אמר שהוא הולך להקריב קרבן בשילה כדי שהאיש הזקן יכניס אותו לביתו. מלבי"ם: האיש הלוי אמר שהוא הולך לבית ה' כדי שהאיש הזקן יבין שהוא אינו מהעובדים את פסל מיכה, שהיה גם הוא בהר אפרים.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שלאיש הלוי היה מספיק אוכל כדי להאכיל את עבדיו של הזקן.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות. מלבי"ם: האיש הזקן אמר שכל מחסורו של האיש הלוי יהיה מוטל עליו, למרות שיש לו (לאיש הלוי) אוכל משלו, משום שהאיש הזקן רצה להיות זה שמקיים את המצווה.

[74] מצודות.

[75] תרגום.

[76] מצודות. רש"י: נתן את היבול לחמורים.

[77] תרגום.

[78] מצודות.

[79] מצודות. מלבי"ם: התייחס להבדל שבין אנשי גבעת בנימין לבין אנשי סדום וכתב שאנשי סדום החליטו מבחינה שכלית שיש למנוע מאורחים מלהתארח בארצם, ולעומת זאת אנשי גבעת בנימין היו נתונים תחת יצרם הרע, פשוט הייתה להם עין רעה והם לא רצו לתת משלהם לאחרים, וגם הכישלון עם הפילגש נבע מיצר העריות. ניתן לראות את ההבדל בין אופי המקום בהבדלים במעשים שבין לוט והמלאכים לאיש הזקן והאיש הלוי. א. לוט הכניס את המלאכים לביתו בסתר, ופה האיש הזקן הכניס אותם ללא הסתרתם. ב. אצל סדום היו אלה כל אנשי סדום שהקיפו את ביתו של לוט, ואילו במקרה של פילגש בגבעה, היו אלה רק הרשעים. ג. מטרת אנשי סדום הייתה להילחם בלוט שהפר את החוקים שלהם, ואילו כאן רצו אנשי הגבעה למנוע מהאיש הלוי מלצאת את גבעת בנימין משום שהם רצו לחטוא בו. ד. כאן נאמר לאנשים הרשעים שמדובר במעשה נבלה, משום שגם לפי משפטיהם היה מדובר על מעשה נבלה. לעומת זאת, אצל לוט, הוא מנסה לשכנע אותם שלא לפגוע במלאכים משום שהם באו אליו, אך הוא אינו אומר להם שמדובר במעשה נבלה, משום שלפי החוקים שלהם היה מדובר בחוק ראוי.

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] תרגום.

[83] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[84] תרגום + רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שכוונתם הייתה למשכב זכר.

[85] תרגום.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] תרגום + מצודות.

[89] מצודות.

[90] תרגום.

[91] מצודות. בפירושו כתב שהכוונה לענייני משכב.

[92] תרגום.

[93] מצודות.

[94] מצודות.

[95] רלב"ג + מצודות וכתב שהכוונה היא למשכב. רלב"ג הסביר שהסיבה שהם התרצו בפילגש לאחר שהיא הוצאה אליהם היא בגלל יופיה.

[96] מצודות.

[97] מצודות.

[98] מצודות. הסיבה שהוא נקרא אדון היא שהאשה היתה פילגש ולא אישה בקשרי נישואין רגילים.

[99] מצודות.

[100] תרגום.

[101] תרגום.

[102] מצודות.

[103] מצודות.

[104] תרגום.

[105] מצודות.

[106] תרגום.

[107] תרגום.

[108] תרגום.

[109] מצודות.

[110] מצודות. מלבי"ם: האיש הלוי רצה להראות בכך שכל השבטים מתאחדים יחד ורק כך תחול עליהם השכינה, וכשם שאם יתפרדו האיברים של הגוף, כל אחד מהאיברים יירקב, כך כאשר נפרדים בתוך העם, חלקי האומה נרקבים. וכשם שכאשר יש מחלה באחד מהאיברים, ינסו לרפא אותה, כך כאשר יש בעיה עם חלק מהאומה, צריך לטפל בה – או לאבדם או להחזירם בתשובה.

[111] מצודות.

[112] מצודות.

[113] תרגום.

[114] רד"ק.

[115] מצודות.

[116] מצודות. מלבי"ם: תאמרו את ההחלטה אליהם הגעתם כיצד לתקן את העניין הזה.