שמואל א פרק טז

שמואל א פרק טז

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל ה' אמר לשמואל: עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל עד מתי אתה מתאבל על מלכותו של שאול,[1] וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל הרי אני (ה') מאסתי בשאול ואינני רוצה שהוא ימלוך על בני ישראל, ואם כן, אין זה ראוי שתמשיך להתאבל עליו,[2] מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן תמלא כלי שנקרא "קרן" (משום שהוא דומה בצורתו לקרן של בהמה) בשמן,[3] וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי ולך ואשלח אותך לאדם בשם ישי, שגר בעיר בית לחם,[4] כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ (תמלא קרן בשמן ותלך לבית לחם לאדם בשם ישי) כיוון שראיתי שאחד מבניו ראוי להיות מלך, והוא יקיים את מצוותי[5]: (ב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל שמואל שאל את ה': אֵיךְ אֵלֵךְ איך אני יכול ללכת לביתו של ישי,[6] וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי הרי, אם שאול ישמע שהלכתי למשוח את אחד מבניו של ישי למלך, הוא יהרוג אותי (מכיוון שהמלכת מלך אחר עתה תהיה מרידה בו),[7] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק ה' ענה לשמואל: עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ (כדי להסתיר את מטרת שליחותך) תיקח איתך לבית לחם עגלה בת בקר, תיקח איתך עגל נקבה,[8] וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיקֹוָק בָּאתִי ותאמר לתושבי בית לחם, שבאת אליהם כדי להקריב קרבן לה' (וכך אף אחד לא יידע שהמטרה האמיתית שלשמה באת היא כדי להמליך מלך)[9]: (ג) וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח ותזמין את ישי לאכול מבשר הקרבן,[10] וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה ואני אראה לך מה לעשות,[11] וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ ואתה תמשח לי למלך את מי שאומר לך למשוח[12]: (ד) וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק שמואל עשה כמו שאמר לו ה' לעשות (לקח עגלת בקר ועשה את עצמו כאילו שהוא הולך להקריב קרבן),[13] וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם שמואל הגיע לעיר בית לחם,[14] וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ זקני העיר בית לחם מיהרו לצאת לקראת שמואל,[15] וַיֹּאמֶר הגדול שבזקני בית לחם שאל את שמואל:[16] שָׁלֹם בּוֹאֶךָ האם המטרה שבשבילה באת לכאן היא מטרה של שלום? האם הכל בסדר?[17]: (ה) וַיֹּאמֶר שמואל ענה לזקני בית לחם: שָׁלוֹם המטרה שלשמה באתי היא מטרת שלום, הכל בסדר,[18] לִזְבֹּחַ לַיקֹוָק בָּאתִי באתי לבית לחם כדי להקריב קרבן לה',[19] הִתְקַדְּשׁוּ תזמינו את עצמכם תתכוננו,[20] וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח (תתכוננו) ותיכנסו אליי בהקרבת הקרבן, תצטרפו לקרבן שאני אקריב,[21] וַיְקַדֵּשׁ אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו שמואל הזמין את ישי ואת בניו להיות מוכנים להקרבת הקרבן,[22] וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח ושמואל קרא לישי ובניו להצטרף להקרבת הקרבן[23]: (ו) וַיְהִי בְּבוֹאָם כאשר ישי ובניו נכנסו למקום הקרבת הקרבן,[24] וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב (כאשר ישי ובניו נכנסו למקום הקרבת הקרבן) שמואל ראה את אליאב, אחד מבניו של ישי,[25] וַיֹּאמֶר (לאחר ששמואל ראה את אליאב) הוא אמר בליבו:[26] אַךְ נֶגֶד יְקֹוָק מְשִׁיחוֹ (שמואל אמר בליבו) ה' יהיה עם אליאב, כיוון שהוא ראוי להימשח למלך[27]: (ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל ה' אמר לשמואל: אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ אל תסתכל על יופיו של אליאב,[28] וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ ואל תתייחס לכך שהוא גבוה,[29] כִּי מְאַסְתִּיהוּ שהרי אני (ה') מאסתי באליאב,[30] כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם אני לא מסתכל על אותם דברים שהאדם מסתכל עליהם,[31] כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם (אינני מסתכל על אותם דברים שהאדם מסתכל עליהם) שהרי האדם רואה את הדברים החיצוניים ועל פיהם הוא מסיק את מסקנותיו, האדם מסתכל אם העומד מולו נראה טוב בעיניו, ועל פיהם הוא מחליט אם העומד מולו ראוי למלוך,[32] וַיקֹוָק יִרְאֶה לַלֵּבָב אך אני (ה') מסתכל על מה שנמצא בתוך לב האדם, ואני רואה שאליאב אינו ראוי למלוך משום שהוא כעסן[33]: (ח) וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב ישי קרא לבנו השני אבינדב,[34] וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל ישי הציג את אבינדב לפני שמואל,[35] וַיֹּאמֶר שמואל אמר: גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְקֹוָק ה' לא בחר גם בבן זה, באבינדב, למלוך על ישראל[36]: (ט) וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה ישי הציג לפני שמואל גם את בנו השלישי שנקרא שמה (שמה נקרא גם בשם שמעא),[37] וַיֹּאמֶר שמואל אמר: גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְקֹוָק ה' לא בחר גם בבן זה, בשמה, למלוך על ישראל[38]: (י) וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל ישי הציג לשמואל את שבעת בניו, בסך הכל הציג ישי לשמואל עד עתה שבעה בנים (כולל את אליאב, אבינדב ושמה),[39] וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שמואל אמר לישי: לֹא בָחַר יְקֹוָק בָּאֵלֶּה (שמואל אמר לישי) ה' לא בחר באף אחד מהבנים האלה למלוך על ישראל[40]: (יא) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שמואל שאל את ישי: הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים האם נגמרו הבנים, האם אין לך עוד בנים,[41] וַיֹּאמֶר ישי ענה לשמואל: עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן נשאר הבן הקטן (שעוד לא ראית),[42] וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן והוא רועה עכשיו את הצאן ולכן איננו נמצא איתנו,[43] וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שמואל אמר לישי: שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ תשלח מישהו שיביא אותו (את הבן הקטן),[44] כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה (תשלח מישהו שיביא אותו) שהרי אנחנו לא נסב לאכול עד שהוא יגיע (דרכם היה להסב ליד השולחן כאשר הם ישבו לאכול)[45]: (יב) וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ ישי שלח מישהו שהביא את בנו הקטן, והנביא מתאר את בנו הקטן של ישי בשלשה תיאורים:[46] 1) וְהוּא אַדְמוֹנִי בעל מראה של צבע אדום,[47] 2) עִם יְפֵה עֵינַיִם העיניים שלו נראו יפות,[48] 3) וְטוֹב רֹאִי בעל מראה יפה,[49] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק ה' אמר לשמואל: קוּם מְשָׁחֵהוּ תזדרז ותמשח את הבן הקטן של ישי למלך,[50] כִּי זֶה הוּא (תזדרז ותמשח את הבן הקטן של ישי למלך) שהרי הוא האדם שבחרתי בו למלוך על ישראל[51]: (יג) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן שמואל לקח את קרן השמן, את הכלי שהיה מלא בשמן,[52]  וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו מתוך כל אחיו של דוד, מתוך כל בניו של ישי, נבחר הבן הקטן של ישי להימשח למלך על ישראל,[53] וַתִּצְלַח רוּחַ יְקֹוָק אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה מיום ששמואל משח את דוד למלך, שרתה עליו (על דוד) רוח גבורה מאת ה',[54] וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה (לאחר שמשח את דוד למלך) שמואל קם וחזר לביתו ברמה[55]: (יד) וְרוּחַ יְקֹוָק סָרָה מֵעִם שָׁאוּל רוח הגבורה מאת ה' שהייתה עד עתה עם שאול – סרה ממנו,[56] וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת יְקֹוָק ורוח רעה שהגיעה מה' (ולא במקרה) הייתה מחרידה ומפחידה את שאול[57]: (טו) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו עבדי שאול אמרו לשאול: הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ הרי רוח ה' גורמת לך עכשיו להיות חרד ומפוחד[58]: (טז) יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ אדוננו המלך! עכשיו תצווה אותנו שאנחנו עבדיך ואנחנו מוכנים לקיים את הציווי שלך,[59] יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר עבדיך יחפשו אדם שיודע לנגן בכינור,[60] וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה וכאשר הרוח הרעה מה' תשרה עליך,[61] וְנִגֵּן בְּיָדוֹ (כאשר הרוח הרעה מה' תשרה עליך) הנגן ינגן בכינור,[62] וְטוֹב לָךְ והנגינה תגרום לך לשמחה, וכך תעבור ממך הרוח הרעה ויהיה לך טוב[63]: (יז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו שאול אמר לעבדיו: רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן תמצאו לי עכשיו מישהו שיודע לנגן יפה,[64] וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי ותביאו אותו אליי[65]: (יח) וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר אחד ממשרתיו של שאול, ענה לשאול ואמר לו:[66] הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי (משרתו של שאול אמר לו) ראיתי שלאדם בשם ישי שגר בבית לחם, יש בן שיש לו שש תכונות שנדרשות מאדם העומד בבית המלך:[67] 1) יֹדֵעַ נַגֵּן הוא יודע לנגן, 2) וְגִבּוֹר חַיִל הוא אדם גיבור, אמיץ וחזק,[68] 3) וְאִישׁ מִלְחָמָה הוא אדם שיודע להלחם,[69] 4) וּנְבוֹן דָּבָר הוא אדם שיש לו עצות טובות,[70] 5) וְאִישׁ תֹּאַר הוא אדם בעל מראה טוב,[71] 6) וַיקֹוָק עִמּוֹ וה' בעזרתו[72]: (יט) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי שאול שלח שליחים לישי,[73] וַיֹּאמֶר השליחים של שאול אמרו לישי בשמו של שאול: שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן תשלח אליי את דוד, הבן שלך שרועה את הצאן[74]: (כ) וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם ישי העמיס חמור בכיכרות לחם,[75] וְנֹאד יַיִן וכן לקח ישי כלי מיוחד שהיה מלא ביין,[76] וּגְדִי עִזִּים אֶחָד וכן לקח ישי גדי עיזים אחד, וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל ישי שלח עם דוד אל שאול את הלחמים, את היין ואת הגדי העיזים[77]: (כא) וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל דוד בא אל שאול, וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו דוד שימש ושירת את שאול,[78] וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד שאול אהב מאוד את דוד,[79] וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים דוד היה נושא את כלי מלחמתו של שאול[80]: (כב) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי שאול שלח שליחים אל ישי, לֵאמֹר כך אמר שאול לישי על ידי השליחים:[81] יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי (אני מבקש ממך) שדוד יעמוד לפניי עכשיו וישרת אותי,[82] כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי (אני מבקש שדוד יעמוד לפניי עכשיו וישרת אותי) כיוון הוא מצא חן בעיניי[83]: (כג) וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל כאשר שרתה הרוח הרעה מה' על שאול,[84] וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ (כאשר שרתה הרוח הרעה מה' על שאול) דוד היה לוקח את הכינור ומנגן בו,[85] וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ (על ידי שדוד ניגן לפניו) רווח לשאול ונהיה לו טוב,[86] וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה והרוח הרעה הסתלקה משאול[87]:

[1] תרגום. מלבי"ם: ה' אמר לשמואל שראוי להתאבל רק בשני מקרים. א. בגלל גודל הדבר שאבד – ה' אמר לשמואל שהוא נמאס כבר וכבר אין זה שייך שהוא ימלוך. ב. כאשר לדבר שאבד אין תחליף, ועל זה אמר ה' לשמואל שימשוח את דוד שיחליף את שאול.

[2] מצודות.

[3] מצודות. רד"ק: כתוב "קרנך" משום שקרן זו הייתה מיוחדת ומזומנת לצורך המלכת מלכי בית דוד, והיא היתה מונחת במשכן יחד עם צנצנת המן ושמן המשחה. כמו"כ כתב שהמלכת המלכים נעשתה על ידי נביאים, ולמרות שצדוק הוא זה שמשח את שלמה, נתן הנביא היה איתו. מלבי"ם: שאול נמשח למלך בגלל רצון העם ולכן ה' בחר באדם גבה קומה ויפה תואר כדי שיהיה רצוי לעם, ומשח אותו בפך שמן. הבחירה בדוד למלך כבר הייתה בחירה אלוקית, ולכן הוא נמשח בשמן המשחה, והייתה חשיבות משנית למראהו.

[4] מצודות. מלבי"ם: גם כאן יש הקבלה בין משיחת שאול, אז סיבב ה' את ביאתו של שאול אל שמואל, למשיחתו של דוד, שדוד הגיע אל שמואל.

[5] מצודות. עניין קיום המצוות נרמז במילה "לי".

[6] תרגום.

[7] רלב"ג. רד"ק: למרות שה' ציווה את שמואל ללכת לבית לחם ולמרות שה' הבטיח לו שהוא יכול ללכת לבית לחם בבטחה, שמואל היה צריך להנהיג תחבולה כדי שהוא יוכל להינצל משאול, וזו דרכם של צדיקים, כמו שיעקב התכונן למלחמה נגד עשיו למרות הבטחתו של ה'. הסיבה היא שלמרות שה' עושה חסדים וניסים עם עבדיו, בד"כ החסדים האלה הם על פי מנהג העולם. מכאן גם למדו חכמים שיש מצווה לשנות מפני השלום, שהרי ה' אמר לשמואל לקחת עגלת בקר כדי שהוא יוכל לומר שהוא הולך כדי להקריב קרבן ולא כדי להמליך מלך. בפירוש נוסף שכתב בשם יש מפרשים כתב רד"ק שבהתחלה ה' אמר לשמואל ללכת לבית לחם בסתר, ולאחר שאלתו של שמואל, ה' אמר לו שהוא יילך בגלוי ואפילו יקריב שם קרבן. מלבי"ם: שמואל לא חשש שהוא יינצל, שהרי שאר הנביאים סמכו גם הם על ה'. שמואל ידע שבכל פעם שה' שולח את הנביא, הוא יכול להינצל על ידי ה' כדי לחזק את עניין השליחות. אלא שכאן חשב שמואל שה' שלח אותו בסתר ולא שיחזק את שליחותו על ידי נס, ולכן אם ייעשה לו נס והוא יינצל, הדבר יהיה נס פרטי וינכו לו מזכויותיו. שמואל ידע שהוא יכול לפתור זאת על ידי שייקח עגלה לקרבן, אלא שלא רצה להוציא דבר שקר מפיו ללא רשות מה'. בפירוש נוסף כתב ששאול הסתפק ושאל את ה' האם ללכת לבית לחם בפרסום או בסתר.

[8] תרגום. פירשנו שהכוונה לעגלה בת בקר ולא לעגלה של בקר עפ"י ביאורנו לספר דברים, פרק כא', פסוק ג'. רלב"ג: בלקיחת עגלת הבקר, ה' רצה לרמוז לשאול שאסור לו להרוג את שמואל כמו דין של עגלה ערופה.

[9] מצודות.

[10] תרגום + מצודות.

[11] תרגום. מלבי"ם: גם כאן הכוונה היא ששמואל אמר לה' שאם הוא יאמר לשאול שהוא בא כדי להקריב קרבן, הוא יוציא דבר שקר מפיו. לכן ה' אמר לשמואל שהוא שולח אותו עכשיו לבית לחם רק כדי להקריב קרבן, וכך הוא יוכל לומר זאת לאחרים ללא חשש, ורק כשהוא יגיע לבית לחם, ה' יאמר לו את עניין השליחות השנייה.

[12] תרגום. רד"ק: ה' לא אמר מיד לשמואל שימשח את דוד משום שהוא רצה שכולם יראו שההמלכה הייתה מאת ה'.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] רש"י. רד"ק: זקני העיר יצאו מהעיר בחרדה לקראת שמואל היות והם חשבו שהוא הגיע לבית לחם כדי להוכיח אותם על חטא שחטאו בו. מלבי"ם: כאשר זקני העיר ראו את שמואל מגיע עם עגלת בקר, הם חשבו שאולי היה חלל שלא נודע מי הכהו וששמואל הביא עגלה ערופה.

[16] מצודות. רד"ק כתב שייתכן שהכוונה לישי.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] תרגום.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] תרגום.

[26] רש"י. רד"ק התלבט אם האמירה הייתה בפיו או בליבו של שמואל. כמו"כ הסביר רד"ק את שתי הסיבות שבגללן חשב שמואל שאליאב הוא הראוי למלכות. א. משום שהוא היה הבכור. ב. משום שהוא היה יפה וגבוה, וה' בוחר באנשים טובי מראה כדי שהפ יוכלו להטיל מורא על העם.

[27] מצודות. רד"ק: הכוונה שה' יהיה בעזרתו של אליאב. רלב"ג כתב שיש שפירשו שהכוונה היא לשאול: אחרי ששמואל ראה את אליאב, אמר ששאול הרבה יותר ראוי למלכות מאליאב, אך הרלב"ג דחה פירוש זה. הרד"ק בד"ה "גבוה" הסביר את הפירוש עד הסוף ללא דחיה.

[28] רש"י.

[29] תרגום.

[30] תרגום.

[31] מצודות. רש"י: ה' הוכיח את שמואל שאמר לשאול שהוא הרואה, וכאן אמר לו שהוא איננו רואה.

[32] מצודות.

[33] רש"י + מצודות. רד"ק: ה' אמר לשמואל שאליאב אינו ראוי והגון למלכות שום שהוא איננו ישר. בפירוש נוסף כתב שלאחר ששמואל ראה את אליאב, הוא ביקש מה' שלא יסיר את שאול ממלכותו משום שהוא לא מצא את אליאב כמחליף ראוי, וה' ענה שהוא מאס בשאול. רלב"ג הקשה על כך: הרי בפסוק ח' כתוב שה' לא בחר גם באבינדב, ולפי פירוש זה של הרד"ק, יוצא שה' כלל לא דיבר על אליאב, כך שלא שייך לומר "גם" על אבינדב.

[34] תרגום.

[35] תרגום.

[36] תרגום.

[37] מצודות.

[38] תרגום.

[39] מצודות. בעניין החשבון של שבעת הבנים כתב מצודות שבדברי הימים מוזכרים שבעה בנים כולל את דוד, אולם במדרש כתוב שהיו לישי בסך הכל שמונה בנים, כאשר היה בן נוסף שלא הוזכר בספר דברי הימים ששמו היה אליהו. אליהו לא הוזכר יחד עם שאר הבנים בדברי הימים משום שהוזכרו שם צרויה ואביגיל שהיו בנות נחש אך הן לא היו בנות ישי, ואליהו היה בן של ישי מאשה אחרת ולא מנחש, וכך יוצא שאליהו לא היה אח של צרויה ואביגיל בכלל, לא מצד האב ולא מצד האם, ולכן הוא לא הוזכר. רש"י בפירושו לפרק יז' פסוק יב' כתב שהבן השמיני של ישי מת ולכן לא הוזכר.

[40] תרגום.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] תרגום.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] תרגום. מלבי"ם: ה' רצהל ומר בדבר זה לשמואל שהוא רואה את המראה החיצוני, את היותו של דוד אדמוני ולכן לכאוה היה מצופה שהוא יהיה שופך דמים, אך ה' רואה את טוב העיניים, את המהות הפנימית של דוד, ואת מזגו הטוב, והאדמוניות תשמש אותו ללחום את מלחמות ה'.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות. מהר"י קרא: ה' אמר לשמואל לקום כדי לתת כבוד למלכות.

[51] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש נוסף שהכוונה היא שדוד הוא מי שה' אר בתחילה ששמואל עתיד למשוח למלך.

[52] עיין ביאורנו לפסוק א'.

[53] רד"ק. מהר"י קרא: כל האחים שנראו ראויים למלכות לא נמשחו, ורק דוד שהיה נראה מבוזה נמשח. מלבי"ם: הכוונה שהיו עשרה אנשים במעמד משיחת דוד למלך: ישי, שמונת בניו ושמואל, כדי שהשכינה תשרה על דוד.

[54] רש"י. תרגום: הכוונה שעל דוד שרתה רוח נבואה. עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמואל ב', שם הרחבנו בשאלה האם דוד היה נביא או לא. רד"ק: הכוונה לרוח הקודש שנולדה בו, ועל ידי רוח קודש זו הוא אמר את מזמורי התהילים, ובתוך רוח הקודש, נכללת רוח הגבורה.

[55] תרגום.

[56] תרגום. מלבי"ם: רוח ה' גורמת לאדם להתמלא ברוחניות עד שגם החלק הגשמי שלו מקבל רוחניות. כאשר רוח זו סרה מהאדם, הוא מרגיש את החיסרון הזה והדבר גורם לו לבהבלה ופחד.

[57] מצודות.

[58] תרגום. מצודות: התלבט בפירוש "רוח אלוהים": האם הכוונה לרוח גדולה וחזקה, ודרך הכתוב לקרוא לדבר חזק בשם "אלוהים", או שהכוונה שהרוח הייתה מאת ה'.

[59] תרגום + מצודות.

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] תרגום.

[63] מצודות.

[64] תרגום + מצודות.

[65] תרגום.

[66] תרגום. רש"י: מדובר על המיוחד שבנערים, כאשר הכוונה היא לדואג האדומי.

[67] רד"ק. רש"י: דואג התכוון ששאול יקנא בדוד ועל ידי כך לסכסך ביניהם. מהר"י קרא: כוונת המשרת הייתה לומר ששאול זקוק לא רק למישהו שינגן לפניו, אלא גם לאדם שיילחם את מלחמותיו. מלבי"ם: כדי שהמלך יוכל להתפעל ממשרתו, הוא צריך שלמי שמנגן לפניו יהיו תכונות נוספות על חכמת הנגינה.

[68] רלב"ג. מלבי"ם: הדגש כאן הוא בניגוד לרוב האנשים המנגנים שהם אנשים חלשים.

[69] תרגום.

[70] תרגום. רלב"ג: הכוונה שהוא מכלכל את דבריו בתבונה.

[71] תרגום.

[72] תרגום. רלב"ג: הכוונה שרוח ה' יכולה לסור משאול משום שעל ידי שרוח ה' נמצאת עם דוד, תחול הרוח שוב על שאול. כמו"כ כתב שהכוונה האלוקית הייתה להכניס את דוד לתוך היכל המלך.

[73] תרגום.

[74] מצודות.

[75] מצודות. רד"ק: הוסיף פירוש שישי צבר לחמים רבים ושלח אותם לשאול.

[76] תרגום.

[77] תרגום.

[78] תרגום.

[79] תרגום.

[80] מצודות. מלבי"ם: לדוד היה נושא כלים אחרי שהוא עלה במעלות המלוכה.

[81] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[82] תרגום.

[83] תרגום.

[84] תרגום.

[85] תרגום.

[86] מצודות. מלבי"ם: הנביא מתאר בהדרגה את יציאת שאול מהרוח הרעה. תחילה הייתה לו רווחה מהמצוקה, לאחר מכן הוא שמח ועל ידי כך הרוח הרעה סרה ממנו.

[87] תרגום.