שמואל ב פרק ה

שמואל ב פרק ה

(א) וַיָּבֹאוּ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה כל שבטי ישראל, אפילו שבט בנימין, באו לדוד שהיה בחברון,[1] וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר השבטים אמרו לדוד: הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ אנחנו קרובים אליך כמו כל שבט יהודה, כולנו קרובים זה לזה (ולא רק שבט יהודה קרוב אליך)[2]: (ב) גַּם אֶתְמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ גם אתמול וגם שלשום, גם בעבר, כאשר שאול מלך עלינו,[3] אַתָּה הָיִיתָה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל (גם בעבר) אתה משלת בישראל, שהרי אתה היית מוציא ומביא אותנו במלחמות, אתה היית המנהיג שלנו במלחמות,[4] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לְךָ וה' אמר עליך,[5] אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל אתה תפרנס את עם ישראל, אתה תדאג לצרכיהם של עם ישראל,[6] וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל ואתה תהיה מלך על עם ישראל[7]: (ג) וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה כל זקני ישראל, האנשים שבידיהם הכח להמליך את דוד, הגיעו לדוד שהיה בחברון,[8] וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן בחברון, דוד כרת ברית עם הזקנים האלה. הברית כללה התחייבות שדוד ידאג לצרכיהם של כל השבטים כמו שהוא ידאג לצרכיהם של אנשי שבט יהודה, ודוד התחייב שהוא לא יעדיף את שבט יהודה על פני השבטים האחרים,[9] לִפְנֵי יְקֹוָק דוד כרת את הברית לפני ארון הברית (את ארון הברית הביאו לפי שעה לחברון לזמן קצר),[10] וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל זקני ישראל משחו את דוד למלך על ישראל[11]: (ד) בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ דוד היה בן שלושים בשעה שהוא התחיל למלוך על יהודה,[12] אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ בסך הכל מלך דוד במשך ארבעים שנה[13]: (ה) בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים דוד מלך בחברון על שבט יהודה במשך שבע וחצי שנים,[14] וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה ובירושלים, מלך דוד על כל ישראל ויהודה, במשך שלושים ושלוש שנים[15]: (ו) וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ לאחר שדוד הומלך למלך על כל ישראל, הלכו דוד וחייליו לתקוף את היבוסי שישב באזור מצודת ציון, אזור ששבטי יהודה ובנימין לא כבשו. מדובר על כיבוש העיר ירושלים,[16] וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר אנשי יבוס אמרו לדוד:[17] לֹא תָבוֹא הֵנָּה לא תיכנס לכאן, לאזור בירושלים שעוד לא נכבש בידי שבטי יהודה ובנימין,[18] כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים (לא תוכל להיכנס לאזור בירושלים שעוד לא נכבש) עד שתסיר את כל האנשים מהעיר, אפילו את החיילים העיוורים והפיסחים שלנו. אנחנו כל כך חזקים ואינך יכול לכבוש את ארצנו, ואפילו העיוורים והפיסחים שבחיילינו יצליחו להגן על העיר,[19] לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה הנביא מסביר שכוונת אנשי יבוס הייתה לומר לדוד, שהוא לא יצליח להיכנס לתוך ארץ היבוסי[20]: (ז) וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן דוד כבש את מצודת ציון, מבצר שהיה בנוי סמוך ליבוסי,[21] הִיא עִיר דָּוִד לאחר שדוד כבש את מצודת ציון, החליפו את שמה של מצודת ציון לשם "עיר דוד"[22]: (ח) הנביא מפרט עתה בסיפור כיבוש מצודת ציון על ידי דוד:[23] וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא דוד אמר ביום שבו הוא כבש את מצודת ציון,[24] כָּל מַכֵּה יְבֻסִי הראשון מביניכם שיכה את היבוסי,[25] וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר ויכבוש את המבצר החזק שעל חוזקו הסתמכו היבוסים, כלומר: יפיל את המגדל בעוד חיילי היבוסים עדיין בתוכו,[26] וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד (ולאחר שיפיל את המגדל) יכה גם את חיילי היבוסים שהיו עיוורים ופיסחים והיו שנואי נפש דוד (דוד שנא את היבוסים בגלל שהם ביזו אותו). בפסוק זה לא מפורש שכרו של מי שיכה את היבוסים, אך בספר דברי הימים מפורש שדוד הבטיח שמי שיכה את היבוסי יהיה לראש ושר,[27] עַל כֵּן יֹאמְרוּ לזיכרון הכאת העיוורים והפיסחים היבוסים, גזרו בני ישראל ואמרו:[28] עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת (בני ישראל גזרו לזיכרון) עיוורים ופסחים אינם יכולים להיכנס לתוך בתי היבוסים שנכבשו[29]: (ט) וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה דוד ישב במצודה שכבש מהיבוסי,[30]  וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד דוד קרא למצודה שהוא כבש מהיבוסי בשם "עיר דוד",[31] וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה דוד התחיל את הבנייה בעיר היבוסי מהמילוא, ממקום שהייתה שם רחבה גדולה מאוד. דוד השאיר את הרחבה הגדולה ריקה ולא בנה עליה בניינים, כדי שעולי הרגלים לירושלים יוכלו להתאסף שם, ולכן הוא בנה את הבתים בירושלים מקצה המילוא לכיוון פנים העיר[32]: (י) וַיֵּלֶךְ דָּוִד הָלוֹךְ וְגָדוֹל דוד המשיך להתגדל ולהתחזק,[33] וַיקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת עִמּוֹ ה' שהוא אדון הצבאות, המלאכים והצבאות שבארץ, היה בעזרתו של דוד, ובעזרתו של ה', דוד היה מנצח במלחמות[34]: (יא) וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד חירם מלך צור שלח שליחים אל דוד, ויחד עם השליחים שלח חירם את הדברים הבאים:[35] 1) וַעֲצֵי אֲרָזִים (חירם שלח יחד עם שליחיו) עצי ארז,[36] 2) וְחָרָשֵׁי עֵץ חירם גם שלח לדוד אומנים שיודעים לעבוד עם עצים, נגרים,[37] 3) וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר חירם גם שלח לדוד אומנים שיודעים לעבוד עם אבנים ולבנות מהאבנים קירות, אדריכלים,[38] וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד אומני העץ והאבן שחירם שלח לדוד, בנו לו (לדוד) בית: (יב) וַיֵּדַע דָּוִד כִּי הֱכִינוֹ יְקֹוָק לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל לאחר שדוד ראה שה' מצליח את דרכו, ואפילו מלך גוי בא לעזרתו, הוא הבין שה' מינה אותו למלך על ישראל באופן שמלכותו תהיה מתוקנת וחזקה,[39] וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דוד הבין שה' הרים את ממלכתו לשם עם ישראל ולא לשם עצמו. דוד הבין שה' בחר לגדל את ממלכתו לטובת עם ישראל ולא לטובת עצמו[40]: (יג) וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִירוּשָׁלִַם דוד התחתן עם פלגשים ונשים מירושלים (פלגשים הן נשים שבחתונה אינן מקבלות כתובה וקידושין),[41] אַחֲרֵי בֹּאוֹ מֵחֶבְרוֹן (דוד התחתן עם הנשים והפלגשים) לאחר שהוא עלה מחברון וכבש את ירושלים,[42] וַיִּוָּלְדוּ עוֹד לְדָוִד בָּנִים וּבָנוֹת לדוד נולדו עוד בנים ובנות מהנשים והפלגשים שהוא התחתן איתן[43]: (יד) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ בִּירוּשָׁלִָם אלו הם שמות הבנים שנולדו לדוד בירושלים:[44] שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה: (טו) וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ: (טז) וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט: (יז) וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי מָשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל הפלשתים שמעו שבני ישראל משחו את דוד למלוך עליהם,[45] וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד כל חיילי הפלשתים עלו כדי להילחם בדוד מכיוון שהם הכירו בגבורתו,[46] וַיִּשְׁמַע דָּוִד דוד שמע שהפלשתים עלו להילחם בו, וַיֵּרֶד אֶל הַמְּצוּדָה דוד ירד אל המצודה כדי לחזק את צבאו לקראת התקפת הפלשתים[47]: (יח) וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ הפלשתים באו להילחם עם ישראל,[48] וַיִּנָּטְשׁוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים חיילי הפלשתים התפזרו במקום סמוך לירושלים שנקרא "עמק רפאים" שפירושו "עמק גיבורים"[49]: (יט) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיקֹוָק דוד שאל את ה' (על ידי האורים ותומים),[50] לֵאמֹר כך שאל דוד את ה':[51] הַאֶעֱלֶה אֶל פְּלִשְׁתִּים האם לעלות ולתקוף את הפלשתים,[52] הֲתִתְּנֵם בְּיָדִי (דוד שאל את ה') האם תמסור את הפלשתים בידיי,[53] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל דָּוִד ה' ענה לדוד (על ידי האורים ותומים): עֲלֵה כִּי נָתֹן אֶתֵּן אֶת הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ תעלה ותתקוף את הפלשתים, שהרי אני (ה') אמסור את הפלשתים בידיך[54]: (כ) וַיָבֹא דָוִד בְּבַעַל פְּרָצִים דוד תקף את הפלשתים במקום שנקרא "בעל פרצים", שם היה ממוקם חלק מצבא הפלשתים,[55] וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד דוד הכה את הפלשתים בבעל פרצים, וַיֹּאמֶר לאחר שהכה את הפלשתים, אמר דוד: פָּרַץ יְקֹוָק אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם ה' שבר את אויביי, את הפלשתים, בפתאומיות, כמו שמים מתפרצים במהירות ובפתאומיות,[56] עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים לכן, בגלל שה' פרץ במקום זה את אויבי דוד כפרץ מים, הוא קרא למקום שבו הוא ניצח את הפלשתים בשם "בעל פרצים", שפירושו מישור של פרצים[57]: (כא) וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת עֲצַבֵּיהֶם הפלשתים השאירו בבעל פרצים את העבודה הזרה שלהם,[58] וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו דוד ואנשיו שרפו את העבודה זרה של הפלשתים[59]: (כב) וַיֹּסִפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים לַעֲלוֹת הפלשתים עלו להלחם נגד דוד פעם נוספת,[60] וַיִּנָּטְשׁוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים חיילי הפלשתים התפזרו בעמק רפאים[61]: (כג) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיקֹוָק דוד שאל את ה' (על ידי האורים ותומים) האם לתקוף את הפלשתים,[62] וַיֹּאמֶר ה' ענה לדוד (על ידי האורים ותומים): לֹא תַעֲלֶה אל תעלה לתקוף את הפלשתים בצורה חזיתית, אל תתקוף את הפלשתים פנים אל פנים,[63] הָסֵב אֶל אַחֲרֵיהֶם תעשה סיבוב ותתקיף אותם מאחורה,[64] וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל בְּכָאִים ותתקוף את הפלשתים משטח שבו היו עצים שנקראים "בכאים". השטח שבו היו העצים היה מאחורי צבא הפלשתים, וה' אמר לדוד לתקוף את הפלשתים משם[65]: (כד) וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים (ה' אמר לדוד) כאשר תשמע קולות של צעדים בראש האילנות,[66] אָז תֶּחֱרָץ (כשתשמע את קולות הצעדים בראש האילנות) אז תצא ממקומך (ותילחם בפלשתים),[67] כִּי אָז יָצָא יְקֹוָק לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים (כשתשמע את קולות הצעדים בראש האילנות תצא ותילחם) כיוון שזה הזמן שבו ה' ישלח את מלאכיו כדי לעזור לכם להילחם[68]: (כה) וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק דוד עשה כמו שה' ציווה אותו (ותקף את הפלשתים מאחור),[69] וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים מִגֶּבַע עַד בֹּאֲךָ גָזֶר דוד הכה את הפלשתים ממקום שנקרא "גבע" ועד מקום שנמצא בדרך שמובילה לגזר (שם של מקום)[70]:

[1] רד"ק, ומדובר על חמש שנים לאחר מיתתו של איש בשת, והייתה המלכות בטלה חמש שנים. עיין לעיל בפרק ב' פסוק י' שם הבאנו את השיטות השונות לסדר האירועים למלכות איש בשת.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] תרגום.

[7] תרגום.

[8] מצודות. רד"ק: הנביא מספר את מה אירע בעבר, זקני ישראל כבר הגיעו אל דוד לחברון לפני ששאר השבטים הגיעו, ורק לאחר כריתת הברית, באו שאר אנשי ישראל לחברון וקיבלו עליהם את דוד למלך. רלב"ג: הסיבה שההמלכה הייתה דווקא בחברון היא שהייתה שם במה להקריב עליה קרבנות.

[9] מצודות. רד"ק: הברית הייתה שדוד לא ירע להם על שתמכו באיש בשת. רבינו ישעיה: דוד התחייבל שפוט רותם בצדק.

[10] מצודות. רד"ק: פירש את המילים "לפני ה'" בשני אופנים: א. כל מקום בו נאספים הרבה אנשים מישראל נקרא לפני ה.' ב. השבועה הייתה שה' יהיה עד ביניהם.

[11] תרגום. רד"ק: למרות שדוד כבר נמשח למלך על ידי שמואל, והוא נמשח פעם נוספת כשהתחיל למלוך על יהודה, משחו אותו בשעת המלוכה על כל ישראל. מלבי"ם: הזקנים הם הסנהדרין ומשחו את דוד למלך פעם נוספת בגלל שצריך למשוח את המלך עם הסנהדרין.

[12] תרגום.

[13] מצודות וכתב שהנביא השמיט את חצי השנה היתירה, מכיוון שהנביא עיגל את שנות מלכותו של דוד, או משום שחצי שנה זו הייתה החצי שנה בה מלך אבשלום, ודוד ברח ממנו. רד"ק בשם חז"ל: דוד לא מלך בירושלים שלשים ושלש שנים שלמות, אלא לכבודה של ירושלים, עיגלו את השנים הללו.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] רד"ק: הייתה קבלה שרק מי שימלוך על כל ישראל יוכל לכבוש את ירושלים, ולכן חיכה דוד עד עתה שמלך על כל ישראל כדי שיכבוש את כל ירושלים. עיין באוצר מפרשי התנ"ך לספר שופטים ובספר ירושלים של זהב בדיון מתי נכבשה העיר ירושלים והאם הכוונה אצלנו לכיבוש העיר כולה או רק לחלק ממנה. נעתיק כאן מההערות שבספר שופטים, פרק א': על זמן כיבוש ירושלים הדעות במפרשים חלוקות: לפי מצודות, הזמן שבנ"י כבשו את ירושלים הוא לאחר מות יהושע, ומקומו כאן, ובני יהודה לקחו את אדני בזק איתם כשנלחמו. רד"ק ורלב"ג מפרשים שכיבוש ירושלים היה בזמן יהושע, ורק מחוז אחד לא כבשו (מחוז זה היה שייך לשבט בנימין). לפי זה, לקחו שבט יהודה את אדני בזק לעירם היות ושם התגוררו. כמו"כ, לפי פירוש זה, "וילחמו" פירושו שכבר נלחמו חיילי שבט יהודה בירושלים. רש"י כתב בהמשך הפרק, בפסוק כא', שהיה מחוז בירושלים שנקרא יבוס ששבט בנימין לא הצליחו לכבוש, וזאת משום שנכדו של אבימלך מלך פלשתים היה חי אז ובני ישראל היו משועבדים לשבועה שאברהם אבינו נשבע לאבימלך שלא להילחם נגד צאצאיו עד ארבע דורות. מהר"י קרא: שבט יהודה כבש את העיר ירושלים ורק את מצודת ציון כבש דוד לאחר מכן. עיין בספרנו "ירושלים של זהב" שם הרחבנו בדיון על זמן כיבוש ירושלים. מלבי"ם: בחיי יהושע ניסה שבט יהודה לכבוש את חלקו בירושלים ללא הצלחה, אך לאחר מותו של יהושע, היו מלחמות בין היבוסי שישב בירושלים ובין שבט יהודה, ואז הצליח שבט יהודה לכבוש את כל ירושלים חוץ מהמצודה (שנכבשה בימי דוד) ומחלקו של שבט בנימין בעיר ירושלים. דברי הנביא ששבט בנימין לא הצליח לכבוש את ירושלים כוונתו רק לחלק שבט בנימין, אך שבט יהודה כן הצליח לכבוש את חלקו לאחר מיתתו של יהושע. מלבי"ם (אצלנו): מדרכי ה' הייתה שכאשר דוד התמנה להיות מלך על כל ישראל, עיר המלוכה תהיה בעיר שנמצע על גבול שני שבטי המלוכה.

[17] מצודות.

[18] תרגום.

[19] מצודות. רש"י: העורים והפסחים היו צלמים בדמותם של יצחק (הצלם העיור) ויעקב (הצלם הפיסח) ועליהם היה כתוב כתב השבועה שנשבע אברהם לאבימלך שלא יכבוש את ארצם של הפלשתים. אולם, בימי דוד כבר עברו הדורות של השבועה ולכן היה יכול דוד לכבוש את ארץ היבוסי. רד"ק: העורים הפסחים היו צלמים שהיה כתוב עליהם הסכם שיבוס נותנים לישראל את מערת המכפלה, ואין לישראל תביעה עליהם על שאר ארצם. לאחר שיואב הסיר את הצלמים שהיו שנואים על דוד (משום שדוד שנא פסלים ששימשו גם לעבודה זרה), דוד לא כבש את העיר, אלא קנה את העיר בכסף. רלב"ג: העורים והפסחים הם מין מכונות שבנויות על טכנולוגיה שלולי הפעלתם, לא היה ניתן להיכנס לעיר יבוס.

[20] מצודות.

[21] מצודות. מלבי"ם: כאשר דוד ראה שהוא לא מצליח לכבוש את העיר על ידי כיבוש שער העיר (בגלל העורים והפסחים), הוא הלך לצד לתקוף מהמצודה. המלבי"ם מפרש כמו רלב"ג שהעורים והפסחים הם מכונות שמנעו את הכניסה לעיר. לאחר מכן אמר דוד שמי שיכה את היבוסי שיושב בין המצודה לצלמים ימונה לראש ושר. כאשר יכבשו את העיר מצד זה, ויגעו בצינורו ימנעו את יציאת המים לעורים ופסחים, המכונות לא יוכלו לפעול וניתו יהיה להיכנס ולכבוש את העיר גם דרך השער.

[22] מצודות.

[23] רד"ק.

[24] רד"ק.

[25] מצודות.

[26] מצודות. רלב"ג: מי שיכה את מרזב המים ועל ידי כך ישמיד את העורים והפסחים. רלב"ג: הצניור עמד בראש המגדל והוא מביא שני מדרשים באשר לאופן בו כבש יואב את הצינור, בשני האופנים מצויין גבורת יואב. רבינו ישעיה: הצינור הוא שער העיר.

[27] מצודות.

[28] מצודות. רש"י: דוד ביקש להכות את העורים והפסחים מכיוון שהעורים והפסחים אומרים שדוד אינו יכול להכנס ולכבוש את ארץ היבוסי. לפי המצודות צלע פסוק זו נאמרה בידי דוד ובני ישראל ולפי רש"י צלע פסוק זו נאמרה על ידי היבוסים ומהווה הסבר למה דוד תקף אותם.

[29] מצודות.

[30] רלב"ג.

[31] תרגום.

[32] מצודות. רש"י: המילוא היא חונה נמוכה שהקיפה את מצודת ציון לשם שפכו סוללת עפר שגרמה לשיפוע. המילוא הוא סוללת העפר המשופעת עליה התחיל דוד לבנות את בתי העיר. רלב"ג: מסביב למצודה הייתה חפירה, ומלאו את החפירה במים כדי למנוע מהאויבים להתקיף את המצודה. דוד בנה מהמלוא והלאה חומה כדי להגן על המצודה.

[33] מצודות.

[34] רד"ק.

[35] תרגום.

[36] מצודות.

[37] תרגום + מצודות.

[38] תרגום + רד"ק. וכן כתב מצודות, אם כי משמע מדבריו שגם חרשי העץ בנו את הקירות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] רד"ק וחישב שדוד לקח שתי נשים ועשרה פילגשים בירושלים, אחת מהנשים היא בת שבע. רלב"ג: דוד התחתן עם הנשים בירושלים כדי שייוולד להם בן שיהיה ראוי למלכות.

[42] תרגום.

[43] תרגום.

[44] תרגום. המפרשים מצליבים בין השמות בפרקנו לבין השמות הכתובים בדברי הימים: שמוע הוא שמעא, אלישוע הוא אלישמע המוזכר בדברי הימים (שם מופיעים שני בנים בשם אלישמע). רד"ק: בדברי הימים מוזכר עוד בן בשם אליפלט ובן בשם נגה, וייתכן שהם מתו ללא זכר ולכן לא הוזכרו אצלנו.

[45] תרגום. מלבי"ם: עד עכשיו חשבו הפלשתים שדוד הוא בעל ברית שלהם (בגלל הארועים עם אכיש). לאחר שהומלך על ישראל התברר שהוא בעצם אויב שלהם ולכן דרשו ממנו להיכנע בפניהם.

[46] מצודות. רד"ק בשם חז"ל: על מלחמה זו חיבר דוד המלך את המזמור "למה רגשו גוים".

[47] מצודות.

[48] תרגום.

[49] תרגום + מצודות.

[50] דעת מקרא.

[51] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[52] רד"ק והסביר שצבא הפלשתים היה פרוס מבעל פרצים ועד לעמק רפאים, ובעל פרצים היה גבוה יותר מהמצודה בה ישב דוד, ולכן דוד שאל את שאלתו בלשון עליה. לעומתו, מצודות פירש שבעל פרצים ועמק רפאים זה אותו מקום, אלא שבתחילה קראו למקום עמק רפאים ולאחר שדוד ניצח את הפלשתים שם, שינו את שם המקום לבעל פריצים.

[53] תרגום.

[54] תרגום.

[55] רד"ק בפירושו לפסוק יט'. כפי שכתבנו שם בהערות, לפי מצודות בעל פריצים הוא עמק רפאים ואין כאן שני מקומות שונים.

[56] מצודות. רש"י: כמו מים שפורצים את שפת הנחל. רד"ק: ה' פרץ את האויבים לפניי, והנצחון הוא באמת של ה' שהרי אני תקפתי אותם עם צבא קטן.

[57] מצודות.

[58] תרגום.

[59] מצודות. רד"ק בפירושו השני כתב את דרש חז"ל שבתחילה דוד נטל את הע"ז כדי לשרוף אותו, ולאחר מכן, כשבא איתי הגיתי וביטל את הע"ז, כבר לא שרפו את הע"ז. איתי היה בהתחלה בצד של הפלשתים ולאחר שראה את נצחונו של דוד, הוא הצטרף לשורות בני ישראל.

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] דעת מקרא.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות. רד"ק: ה' אמר לדוד שלא יתקוף עכשיו כיוון שעוד לא הגיע זמן הישועה, אלא לאחר שיעבור עוד זמן שבו דוד יסתובב מאחורי הפלשתים, יגיע הזמן של הישועה.

[66] מצודות. רש"י: כשתשמע את קולות המלאכים שיוצאים להלחם. רד"ק: הסיבה ה' שלח קולות אלו היא כדי לחזק את ליבם של ישראל שיידעו שהמלאכים יוצאים איתם למלחמה.

[67] מצודות. רש"י: אז תרים קול מלחמה. רד"ק: אז תנוע ותתחזק במלחמה על הפלשתים.

[68] מצודות וכתב שה' ציווה את דוד לנהוג כך כדי לנסות אותו ולראות אם ישמע בקולו. רלב"ג: ה' ציווה את דוד לעשות תחבולות מלחמה כמו לתקוף מאחור, ולערבב את קולות חייליו עם קולות רשרושי האילנות וכך חיילי הפלשתים יחשבו שהם שומעים את קולות האילנות ולא את קולות צעדי חיילי ישראל. כמו"כ כתב שה' ציווה את דוד על כך משום שידע שבדרך הטבע, דוד היה אמור להפסיד במלחמה זו לולי התחבולה שבה נהג.

[69] תרגום.

[70] מצודות.