שמואל ב פרק טז

שמואל ב פרק טז

(א) וְדָוִד עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ דוד עבר מעט מפסגת הר הזיתים,[1] וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִי בֹשֶׁת לִקְרָאתוֹ (כאשר דוד עבר מעט את פסגת הר הזיתים) ציבא, המשרת של מפיבשת בנו של יהונתן, הלך לקראתו,[2] וְצֶמֶד חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים לציבא היה זוג חמורים שהלכו בצמוד זה לזה והאוכף היה מולבש עליהם,[3] וַעֲלֵיהֶם על זוג החמורים היו את הדברים הבאים: 1) מָאתַיִם לֶחֶם (על זוג החמורים היו) מאתים כיכרות לחם, 2) וּמֵאָה צִמּוּקִים (על זוג החמורים היו גם) מאה אשכולות של ענבים מיובשים,[4] 3) וּמֵאָה קַיִץ (על זוג החמורים היו גם) מאה מנות של תאנים מיובשות,[5] 4) וְנֵבֶל יָיִן (על זוג החמורים היה גם) נוד מלא ביין[6]: (ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא דוד המלך שאל את ציבא: מָה אֵלֶּה לָּךְ למה הבאת אליי את כל הדברים האלה,[7] וַיֹּאמֶר צִיבָא ציבא ענה לדוד: הַחֲמוֹרִים לְבֵית הַמֶּלֶךְ לִרְכֹּב את החמורים הבאתי כדי שמשפחתו של המלך, הנשים והילדים, יוכלו לרכב עליהם,[8] וְהַלֶּחֶם וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים ואת הלחם והתאנים המיובשות הבאתי כדי שנערי המלך יוכלו לאוכלם,[9] וְהַיַּיִן לִשְׁתּוֹת הַיָּעֵף בַּמִּדְבָּר ואת היין הבאתי כדי שהאנשים העייפים מהבריחה במדבר יוכלו לשתות[10]: (ג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דוד שאל את ציבא: וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹנֶיךָ היכן נמצא בנו של האדון שלך, היכן נמצא מפיבשת (שהיה בנו של יהונתן ונכדו של שאול),[11] וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ ציבא ענה לדוד: הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם מפיבשת נשאר לשבת בירושלים (ולא בא איתי אליך),[12] כִּי אָמַר (מפיבשת נשאר בירושלים) מפני שאמר: הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי (מפיבשת נשאר בירושלים כיוון שאמר) היום, לאחר שעם ישראל יראה שבני משפחתו של דוד נלחמים זה בזה, ויש תככים במשפחת המלוכה, עם ישראל יחזירו את משפחתי כדי למלוך על ישראל. ציבא העליל על מפיבשת ואמר שמפיבשת קיווה שלאחר שבנו של דוד מרד בו, עם ישראל יחזור לבקש שצאצאיו של שאול ימלכו עליהם, משום שכאשר שאול מלך על ישראל, לא היו תככים במשפחת המלוכה[13]: (ד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצִבָא דוד המלך אמר לציבא: הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִי בֹשֶׁת כל מה ששייך למפיבשת – יהיה נתוך לך מעכשיו,[14] וַיֹּאמֶר צִיבָא ציבא ענה לדוד: הִשְׁתַּחֲוֵיתִי אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אדוני המלך! אני משתחווה לך כהודאה על שמצאתי חן בעיניך[15]: (ה) וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד בַּחוּרִים דוד המשיך ללכת עד שהוא הגיע למקום שנמצא סמוך לעיר ששמה "בחורים".[16] עיר זו הייתה שייכת לשבט בנימין,[17] וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל מבחורים יצא אדם שהיה ממשפחתו של שאול,[18] וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא שמו של האיש שיצא מבחורים היה שמעי בן גרא, יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל בשעה ששמעי יצא מהעיר בחורים, הוא קילל וביזה את דוד[19]: (ו) וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד שמעי השליך אבנים על דוד ועל כל עבדיו של דוד המלך,[20] וְכָל הָעָם וְכָל הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ וכן השליך שמעי אבנים על כל האנשים ועל הגיבורים שעמדו מימינו ומשמאלו של דוד[21]: (ז) וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ כך אמר שמעי בשעה שהוא קילל את דוד: צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל תצא ממלכותך, אדם השופך ודמים ואדם רשע. שמעי האשים את דוד על שהוא גרם למות אבנר ואיש בשת[22]: (ח) הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְקֹוָק כָּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּיו ה' החזיר לך את גמולך על החטא שהרגת את איש בשת, בנו של שאול, ומלכת במקומו,[23] וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ (וכעונש על הריגת איש בשת) ה' הצליח את מלכותו של אבשלום בנך שמולך במקומך, ה' גרם לכך שאבשלום יצליח במרד שלו וימלוך במקומך,[24] וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ ועכשיו, אתה נמצא במצב שראוי לך לפי מעשיך, מגיע לך להיענש בעונש שבו נענשת,[25] כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה (מגיע לך להיענש בעונש שבו נענשת) מכיוון שהתחייבת בדין מוות, על שאתה עצמך שפכת את דמם של אנשים שלא היו חייבי מיתה[26]: (ט) וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ אבישי בן צרויה אמר לדוד המלך: לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ למה שהכלב המת הזה, שמעי, יקלל אותך? הרי אתה לא הרגת את איש בשת ואת אבנר (אבישי קרא לשמעי כלב מת כדי לבזות אותו),[27] אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ אעבור עכשיו ואסיר את ראשו של שמעי כעונש על שהוא קילל את המלך[28]: (י) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דוד המלך ענה לאבישי: מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה בני צרויה (הכוונה היא גם ליואב)! למה אנחנו שונאים זה את זה, למה אתם עושים מעשים שאינני חפץ שתעשו אותם?[29] כֹּה יְקַלֵּל שמעי ימשיך לקלל כפי שעשה עד עכשיו,[30] כִּי יְקֹוָק אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד (שמעי ימשיך לקלל) כיוון שה' העיר את רוחו לקלל אותי כך,[31] וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן ואם כן, לא ניתן לשאול את שמעי מדוע הוא מקלל אותי – הרי ה' גרם לכך שהוא יעשה זאת. דוד אמר לאבישי שלשמעי לא מגיע למות על שהוא קילל אותו, היות וה' הוא זה שגרם לו לקלל אותו[32]: (יא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כָּל עֲבָדָיו דוד אמר לאבישי ואל שאר עבדיו: הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי הרי הבן שלי שהולדתי רוצה להרוג אותי, (למרות שדרכו של הבן לחוס על אביו), ואם כן, רואים שיד ה' היא שגרמה לכך שירדפו אותי,[33] וְאַף כִּי עַתָּה בֶּן הַיְמִינִי וכל שכן שמעי שהוא משבט בנימין ששונאים אותי (היות והמלכות נלקחה מבית שאול שהיה משבט בנימין), מוכן יותר לקיים את גזרת ה' ולרדוף אותי,[34] הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל לכן תניחו לו לקלל אותי,[35] כִּי אָמַר לוֹ יְקֹוָק (תניחו לו לקלל אותי) שהרי ה' אמר לו לעשות כן, שמעי מקיים את גזרתו של ה' לענות אותי בכך שהוא מקלל אותי[36]: (יב) אוּלַי יִרְאֶה יְקֹוָק בְּעֵינִי הלוואי וה' יראה את הדמעות הזולגות מעיני, לאחר שמבזים אותי,[37] וְהֵשִׁיב יְקֹוָק לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה וה' יחזיר לי טובה תחת הקללה ששמעי קילל אותי, ה' יעשה לי דברים טובים לאחר ששמעי ביזה אותי[38]: (יג) וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ דוד ואנשיו המשיכו ללכת בדרך,[39] וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ שמעי הלך מול דוד בצד של ההר,[40] הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל כל עוד שמעי הלך מול דוד, הוא קילל אותו (את דוד),[41] וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ שמעי השליך אבנים לעבר דוד (אך האבנים לא הגיעו אל דוד משום שהמרחק בין דוד לשמעי היה גדול),[42] וְעִפַּר בֶּעָפָר וכן זרק שמעי עפר לעבר דוד ואנשיו[43]: (יד) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ עֲיֵפִים דוד המלך והאנשים שאיתו הגיעו עייפים אל העיר בחורים,[44] וַיִּנָּפֵשׁ שָׁם דוד נח ונרגע בעיר בחורים[45]: (טו) וְאַבְשָׁלוֹם וְכָל הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלִָם אבשלום וכל האנשים מישראל שהיו בצדו הגיעו לירושלים,[46] וַאֲחִיתֹפֶל אִתּוֹ אחיתפל נכנס לירושלים עם אבשלום[47]: (טז) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה דָוִד אֶל אַבְשָׁלוֹם כאשר חושי, חברו של דוד, הגיע אל אבשלום,[48] וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם חושי אמר לאבשלום: יְחִי הַמֶּלֶךְ יְחִי הַמֶּלֶךְ (חושי אמר לאבשלום) יהי רצון שהמלך אבשלום יצליח, יהי רצון שהמלך אבשלום יצליח[49]: (יז) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל חוּשַׁי אבשלום שאל את חושי: זֶה חַסְדְּךָ אֶת רֵעֶךָ האם זה החסד שעשית עם חברך דוד? האם עשית חסד עם דוד אבי בכך שעזבת אותו?[50] לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶת רֵעֶךָ למה לא הלכת עם חברך דוד, למה עזבת את דוד בשעת צרה?[51]: (יח) וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם חושי ענה לאבשלום: לֹא לא היה ראוי שאלך עם דוד,[52] כִּי אֲשֶׁר בָּחַר יְקֹוָק אלא מי שה' בחר בו למלוך על ישראל,[53] וְהָעָם הַזֶּה וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל ומי שהעם הזה וכל אנשי הסנהדרין בחרו בו למלך,[54] לוֹ אֶהְיֶה וְאִתּוֹ אֵשֵׁב (מי שה' וכל ישראל בחרו בו למלך) אני אהיה איתו ואני אשב איתו. חושי אמר לאבשלום, שכאשר ה' בחר בדוד כדי למלוך על ישראל, הוא היה נאמן לדוד, אך כאשר ה' בחר באבשלום למלוך על ישראל, הנאמנות תעבור לאבשלום, מכיוון שהוא תמיד נאמן למי שה' בחר בו למלך[55]: (יט) וְהַשֵּׁנִית סיבה נוספת לכך שראוי שאהיה נאמן לך,[56] לְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד לפני מי אעבוד, למי אהיה עבד,[57] הֲלוֹא לִפְנֵי בְנוֹ הרי אני אעבוד לפני בנו של דוד, ואם כן, אין זה בגידה במלך דוד. גם אם נאמנותי לדוד הייתה אישית כלפיו ולא בגלל שה' בחר בו למלך, גם כשאעביר את נאמנותי אליך, לא יהיה בדבר משום בגידה, שהרי אתה בנו. אם הייתי מעביר את נאמנותי למשפחתו של שאול, היה בכך משום בגידה באביך,[58]  כַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי לִפְנֵי אָבִיךָ כֵּן אֶהְיֶה לִפָנֶיךָ כמו שעבדתי לפני אביך דוד, כך אני גם אעבוד אותך, והדבר לא ייחשב למעשה בגידה[59]: (כ) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל אֲחִיתֹפֶל אבשלום אמר לאחיתפל: הָבוּ לָכֶם עֵצָה מַה נַּעֲשֶׂה תתייעץ עם הזקנים והיועצים שיש לך, ותתנו לי עצה מה לעשות[60]: (כא) וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם אחיתפל ענה לאבשלום: בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת תתחתן עם הפילגשים שאביך השאיר אותם לשמור על ביתו,[61] וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ (לאחר שתתחתן עם פילגשי אביך) כל עם ישראל ישמע שאתה מאסת באביך,[62] וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ ואז יתחזקו ידיהם של כל מי שנמצא איתך. עד עכשיו, כולם חושבים, שייתכן שאינך רציני במרד, ולכן הם מפחדים להצטרף אליך. לאחר שתתחתן עם פילגשי אביך, מעשה קיצוני מאוד שמראה שגם בעתיד לא תתפייס עם אביך, כולם יראו שמרד באביך הוא מוחלט וסופי, והם יצטרפו אליך[63]: (כב) וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג הקימו לאבשלום אוהלים על גג ביתו,[64] וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אבשלום התחתן עם הפילגשים של אביו לעיני כל עם ישראל. היו הרבה אנשים מישראל שראו את אבשלום נכנס לאוהלים שבהם היו הפילגשים של דוד, וכך כולם הבינו שאבשלום התחתן איתן[65]: (כג) וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם עצתו של אחיתפל בזמן שהעמידו את אחיתפל להיות יועץ,[66] כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים (עצתו של אחיתפל הייתה) כמו שאדם ישאל שאלה מאת ה'. כשם שכאשר אדם היה שואל את ה' על ידי האורים ותומים, הוא היה יכול להיות בטוח שה' נתן לו עצה טובה, כך גם עצתו של אחיתפל הייתה עצה טובה,[67] כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם כך גם עצותיו של אחיתפל לדוד ואבשלום היו עצות טובות ומועילות[68]:

[1] מצודות.

[2] תרגום. מלבי"ם: אף אחד חוץ מציבא לא היה יכול להביא לדוד דברים, כיוון שאבשלום היה תופס אותם, אך ציבא היה יכול להביא לדוד את הדברים ואם אבשלום יתפוס אותו, יכול ציבא לומר שמפיבשת שלח אותו. אך כשציבא הגיע אל דוד, דוד שאל אותו היכן נמצא אדונו, שהרי מפיבשת היה צריך לחשוש שאם יוודע לאבשלום שהוא שלח לדוד את הדברים עם ציבא, אבשלום היה הורג אותו, וציבא אמר לדוד שהוא (ציבא) יזם את הבאת הדברים לדוד.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] רש"י.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.רד"ק: דוד לא לקח איתו מרכבות כשהוא יצא מירושלים, מכיוון שהוא יצא מהעיר במהירות גדולה.

[9] תרגום.  רד"ק: גם הצמוקים נכללים בכלל התאנים המיובשים, כיוון שכל הפירות היבשים כלולים בקיץ.

[10] מצודות.

[11] תרגום.

[12] תרגום.

[13] מצודות. מלבי"ם: לפי ציבא, מפיבשת חשב שלאחר שאבשלום יהרוג את דוד, בני ישראל ידונו אותו כבן סורר ויהרגו אותו, ואז תחזור המלכות לשאול. קללותיו של שמעי בן גרא היו על שדוד האמין לציבא.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] מצודות.

[17] רד"ק.

[18] תרגום.

[19] מצודות.

[20] תרגום.

[21] רד"ק.

[22] תרגום + מצודות. רלב"ג: איש דמים על כך שדוד הרג הרבה אנשים ובליעל על חטא דוד ובת שבע.

[23] מצודות.

[24] תרגום.

[25] מצודות. מלבי"ם: שמעי השווה את דוד לשאול. שאול לא ראה את הרעה בימיו לעומת דוד שכן ראה.

[26] תרגום. מהר"י קרא: אתה עדיין עומד ברעתך למרות העונש שבא עליך – עדיין לא למדת את הלקח.

[27] מצודות.

[28] תרגום.

[29] מצודות.

[30] מצודות. מלבי"ם: דוד אמר שאם שמעי מקלל מעצמו, לא תצמח מזה שום רעה, שהרי כולם יודעים שלא אני הרגתי את אבנר, אז מה אכפת לכם בני צרויה, ואם ה' אמר לו לעשות כן, אין שום תועלת בהריגתו.

[31] מצודות. רש"י: שמעי היה ראש הסנהדרין, ודוד אמר שאם ראש הסנהדרין מקלל כך, הרי זה מפני שה' אמר לו לעשות כן. רד"ק: הסתפק אם הכוונה היא שכל המציאות שנוצרה היא שגרמה לשמעי לקלל את דוד, והרי זה כאילו שה' גרם לשמעי במפורש שיקלל את דוד, או שהכוונה היא שה' העיר את רוחו של שמעי לקלל את דוד.

[32] מצודות.

[33] מצודות. מלבי"ם: דוד ענה בכך על השאלה כיצד נטל ה' את הבחירה החופשית משמעי וגרם לו לקלל, ותשובתו שגם במרד אבשלום נטל ה' את הבחירה מאבשלום כדי להעניש אותו.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] תרגום.

[37] מצודות. רד"ק: הלוואי וה' יראה בענייני. לפי פירושו, "עיני" פירושו מלשון עניין. לפי המצודות הכוונה לעין שמורידה דמעות. רלב"ג: פירש גם הוא ש"עיני" משמעותו מלשון עיניים ופירש את הפסוק שדוד אמר שאולי בגלל שעיני ראו את הביזיון הזה, ה' ישגיח עליי ויגרום לי טובה. מלבי"ם: כאשר יש תוספת רעה על מה שמגיע לאדם, ייתכן שהדבר יביא לכפרת החטא. לכן, מרד אבשלום כבר הובא לידי דוד כעונש על חטא בת שבע, אך עכשיו שיש תוספת לרעה, ששמעי מקלל אותו, מקווה דוד שתצמח מזה טובה.

[38] מצודות.

[39] תרגום.

[40] מצודות.

[41] תרגום.

[42] רד"ק.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] תרגום.

[47] תרגום.

[48] תרגום.

[49] תרגום.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות + מלבי"ם. כמו"כ כתב המלבי"ם שחושי אמר לאבשלום שהוא מקווה שלאחר שדוד ינוצח, הוא יבין שההצטרפות לאבשלום לא הייתה נגדו, משום שבסופו של דבר אבשלום הוא בנו.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] תרגום.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות. רד"ק: אבשלום פנה אל אחיתופל בלשון "הבו" בלשון רבים דרך כבוד.

[61] תרגום.

[62] מצודות.

[63] מצודות. מלבי"ם: כוונת אבשלום הייתה לעצה איך לתקוף את דוד, ואחיתופל ענה לו שלא יאמר לו מה לעשות עד שלא ישתכנע שהוא לא יחזור בו, והשכנוע יהיה על ידי ביאה על פילגשי אביו. כפי שהמלבי"ם כבר הסביר לפני כן, אבשלום לא רצה באמת להרוג את דוד אלא רק למלוך (כדעתו של חושי), ואחיתופל כן רצה להרוג את דוד. לכן, לפני שאחיתפול הסכים לומר את עצתו לגבי איך לתקוף את דוד, הוא אמר לאבשלום שהוא רוצה להשתכנע לגמרי שאבשלום גמר בליבו למרוד בדוד, וזאת על ידי ביאה על הפילגשים. גם דוד השאיר את הפילגשים משום שהוא לא ראה באבשלום אויב גמור, ואם היה חושב שהקרע בינו לבנו אינו ניתן לאיחוי, לא היה משאיר את הפילגשים לשמור על הבית.

[64] רד"ק. תרגום: מדובר על קינוף, שמעמידים ארבע עמודים ויריעה על גביהם. כנראה שהתרגום סובר שלא היה זה מספיק שהעם יראה שאבשלום התייחד עם פילגשיו של דוד, אלא הם היו צריכים לראות את המעש/ה עצמו.

[65] רד"ק.

[66] מצודות.

[67] מצודות. רד"ק: לפי הכתיב, לא כתוב "איש" והכוונה לדוד, שכל מה שדוד שאל את אחיתופל, הייתה עצתו של אחיתופל טובה כאילו שדוד שאל באורים ותומים. לפי הכתיב הכוונה שכל מי שהיה שואל את אחיתופל, היה נענה בעצה טובה כאילו הוא שאל באורים ותומים. בשם חז"ל כתב שאחיתופל היה מלאך ולא איש.

[68] מצודות.