במדבר פרק טו

במדבר פרק טו

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם תדבר אל בני ישראל ותאמר להם, כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם כאשר אתם תיכנסו לארץ בה אתם עתידים לשבת,[1] אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם (כשתיכנסו) לארץ שאני עתיד לתת לכם, כלומר: כשתיכנסו לארץ ישראל: (ג) וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַיקֹוָק כאשר תרצו להקריב קרבן לפני ה',[2] עֹלָה אוֹ זֶבַח כשתרצו להקריב קרבן עולה או קרבן שלמים,[3] לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה כשתרצו להפריש את הקרבן לשם קרבן נדר או לשם קרבן נדבה,[4] אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם או כאשר תקריבו את הקרבן לשם אחד מקרבנות מוסף שאתם חייבים להקריב במועד,[5] לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק הכהן צריך להקריב את הקרבן בדרך שתתקבל לרצון לפני ה' (כלומר: להקפיד על כל הדינים הקשורים להקרבה), מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן כאשר תקריבו קרבן לשם ה' מבקר או מצאן: (ד) וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַיקֹוָק (בנוסף לבהמה המוקרבת לקרבן) יש להביא יחד עם הקרבן גם מנחה כפי שיפורט,[6] מִנְחָה סֹלֶת עִשָּׂרוֹן בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן (יש להביא בתור מנחה) סולת, קמח מנופה, בשיעור של עשירית האיפה, מעורבבת עם רביעית הין שמן. עישרון והין הם מידות מדידה שהיו משתמשים בהן בזמן התורה, כמו שהיום מודדים ושוקלים בעזרת מידת הקילוגרם. אלא שהעישרון הינו מידה שהשתמשו בה למדידת דברים יבשים ובהין השתמשו למדידת דברים לחים: (ה) וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין וכן יש להביא יחד עם הקרבן גם רביעית ההין יין, כדי לנסך לה', כדי להקריב על גבי המזבח לשם ה'. במזבח היה מעין צינור בו שפכו את היין שהביאו כדי לנסך לה', תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח יש להביא מנחה בנוסף לקרבן העולה או לקרבן השלמים, לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד כל המנחה הזו (עשירית האיפה סולת, רביעית ההין שמן ורביעית ההין יין) מוקרבת במקרה והקרבן המוקרב הוא כבש[7]: (ו) אוֹ לָאַיִל אם הבהמה המוקרבת לשם קרבן היא איל,[8] תַּעֲשֶׂה מִנְחָה יש לעשות לאיל את המנחה הבאה: סֹלֶת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן שְׁלִשִׁית הַהִין יש להביא סולת בכמות של שני עשרונים ולערבב את הסולת עם שמן בכמות של שליש הין: (ז) וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין תַּקְרִיב יש להביא יחד עם האיל, שליש ההין יין, רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק המנחה, (הסולת, היין והשמן), תוקרב לרצון לפני ה'[9]: (ח) וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר אם תקריב קרבן מבקר, עֹלָה אוֹ זָבַח אם תקריב את בן הבקר לשם קרבן עולה או לשם קרבן שלמים, לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים לַיקֹוָק להפריש קרבן כנדר או כקרבן שלמים לפני ה'[10]: (ט) וְהִקְרִיב עַל בֶּן הַבָּקָר מִנְחָה בנוסף לבן הבקר, יש להקריב מנחה, סֹלֶת שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן חֲצִי הַהִין יש להביא כמנחה סולת במידה של שלושה עשרונים, כאשר הסולת מעורבבת עם שמן בכמות של חצי הין: (י) וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין וכן יש להביא גם יין בכמות של חצי הין, כדי לנסך על גבי המזבח, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק המנחה, (הסולת, היין והשמן), תוקרב לרצון לפני ה': (יא) כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ בָעִזִּים כך יש לעשות (להביא מנחה ונסכים) במקרה ומביאים שור לקרבן, או איל לקרבן או שה מהכבשים לעולה, או שה מהעיזים לעולה[11]: (יב) כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כמספר הבהמות אשר תקריבו לקרבן,[12] כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם כך, לפי מספר הקרבנות ולפי סוג הבהמה המוקרבת, תביאו גם מנחה ונסכים לכל קרבן[13]: (יג) כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה כל אדם מישראל יעשה כך, יביא נסכים בשיעור שציוותה התורה, יחד עם קרבנו,[14] לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק (כל אדם מישראל) יקריב את קרבנו יחד עם הנסכים, ויקפיד על הדינים הקשורים לקרבן ולנסכים, כך שהקרבן והנסכים יתקבלו לרצון לפני ה': (יד) וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אם בעתיד יתגייר גר, ואותו גר יגור אתכם וירצה להביא קרבן לה',[15] אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם או אם אחד מהגרים שהתגיירו כבר עכשיו, בדור זה, יקריב קרבן,[16] לְדֹרֹתֵיכֶם אם גר בכל אחד מהדורות ירצה להקריב קרבן, וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק הגר יקריב את הקרבן והוא יקפיד על כל הדינים החלים על הקרבן, וכן עליו להביא נסכים, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה כמו שאתם צריכים להביא נסכים יחד עם קרבנכם, כך הגר צריך גם להביא נסכים יחד עם הקרבן שלו: (טו) הַקָּהָל כל עם ישראל,[17] חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר למי שנולד יהודי ולמי שהתגייר יש אותו דין, שניהם צריכים להביא נסכים יחד עם הקרבן,[18] חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם דבר זה יהיה לכם לחוק בכל הדורות, כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְקֹוָק הדין של אדם שנולד יהודי ודין גר שהתגייר הוא אותו דין[19]: (טז) תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם בכל מצוות התורה, מי שנולד יהודי ומי שהתגייר שווים בדינם. החוקים והמשפטים שבתורה חלים באופן שווה על מי שנולד יהודי ועל מי שהתגייר[20]: (יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (יח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם תדבר אל בני ישראל ותאמר להם, בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה מיד לאחר שאתם תיכנסו לארץ שאני מכניס אתכם לשם. מיד לאחר שאתם תיכנסו לארץ ישראל (כאן אין הכוונה שדין חלה נוהג רק לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה, בניגוד להרבה מצוות אחרות התלויות בארץ)[21]: (יט) וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ (מיד לאחר שאתם תיכנסו לארץ ישראל) בשעה שאתם תאכלו לחם מתבואה שגדלה בארץ ישראל,[22] תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיקֹוָק עליכם להפריש תרומה לפני ה'. עליכם להפריש חלק מעיסת הלחם לשם ה' ולתת את העיסה שהפרשתם אל הכהן. מצווה זו נקראת מצוות חלה[23]: (כ) רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה (בצלע זה של הפסוק כתבה התורה מהו השיעור של העיסה שכאשר לשים שיעור זה של עיסה, יש להפריש חלה) כאשר אתם תלושו עיסה שהיא בשיעור שאתם רגילים ללוש עיסה במדבר. (הכוונה היא לעומר שהיו בני ישראל אוספים מהמן, שהרי שיעור המן שירד היה עומר לגולגולת). אדם שלש עיסה שיש בה פחות משיעור עומר, אינו חייב להפריש ממנה חלה. עומר הוא שיעור של ארבעים ושלוש ביצים ועוד חמישית ביצה,[24] תָּרִימוּ תְרוּמָה (כשתלושו עיסה בשיעור של עומר) עליכם להפריש את החלה לשם ה',[25] כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ (התורה ציוותה בצלע זה של הפסוק מהו שיעור ההפרשה שצריך להפריש מהעיסה) כמו שאתם מפרישים תרומה גדולה לכהן מהתבואה בגורן, כך עליכם להפריש חלה. כמו שהתורה לא נתנה שיעור שאדם צריך להפריש לתרומה גדולה לכהן, ואדם יוצא ידי חובת תרומה אפילו בחיטה אחת, כך לא נתנה התורה שיעור שאדם יפריש לחלה, ומדין תורה אדם יכול להפריש חתיכה קטנה לשם מצוות חלה. אמנם חכמים קבעו שיעור הן לתרומה והן לחלה. שיעור החלה מתחלק לשניים: אם המפריש הוא אופה, אזי הוא צריך להפריש אחד מארבעים ושמונה מהעיסה (על כל ארבעים ושמונה קילו, יש להפריש קילו אחד) ואם מדובר באדם רגיל, על האדם להפריש אחד מעשרים וארבעה (על כל עשרים וארבעה קילו, עליו להפריש קילו אחד)[26]: (כא) מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַיקֹוָק תְּרוּמָה יש לתת חלק מכל עיסה כתרומה לה'. אם אדם לש עשר עיסות, הוא אינו נותן מפריש עיסה שלימה על כל העיסות, אלא נותן חלק מכל אחד מעשר העיסות לשם חלה,[27] לְדֹרֹתֵיכֶם יש להפריש חלה לאורך כל הדורות[28]: (כב) וְכִי תִשְׁגּוּ אם אתם תהיו שוגגים,[29] וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה ואתם לא תקיימו מצווה שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. מדובר כאן במקרה ועם ישראל יעבוד עבודה זרה,[30] אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה (במקרה שתהיו שוגגים ולא תקיימו את מצוות איסור העבודה זרה) שה' ציווה אתכם על ידי משה[31]: (כג) אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה במקרה ואדם עבד עבודה זרה, ובכך עבר על כל מה שה' ציווה את בני ישראל,[32] מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם בכך שהאדם עבד עבודה זרה, הוא עבר על כל המצוות והנבואות שה' אמר לבני ישראל מיום שה' התחיל לצוות את בני ישראל במצוות ועד לכל דברי הנבואה שהתנבאו הנביאים[33]: (כד) וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה אם מעיני הסנהדרין נעשתה השגגה. אם בית הדין הגדול הורה שמותר לעבוד עבודה זרה מסוימת באופן מסוים,[34] וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה על כל הקהל להקריב פר בן שלש לשם קרבן עולה לה', לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק יש להקפיד על כל הדינים הקשורים להקרבת הפר לעולה, כך שהקרבן יתקבל לרצון לפני ה', וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט יחד עם הפר לעולה, יש להביא גם את המנחות והנסכים: שלושה עשרונים סולת מעורבבים בחצי ההין שמן, וחצי ההין יין, וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת וכן על קהל ישראל להביא שעיר עיזים לשם קרבן חטאת[35]: (כה) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הכהן יכפר על כל קהל עדת ישראל על ידי שיקריב את הקרבן,[36] וְנִסְלַח לָהֶם על ידי הקרבת הקרבן, חטא העבודה זרה ייסלח לבני ישראל, כִּי שְׁגָגָה הִוא שהרי החטא בו חטאו בני ישראל היה בשגגה, בני ישראל חטאו בעבודה זרה בשוגג, ולכן, לאחר הקרבת הקרבן, החטא מתכפר לבני ישראל,[37] וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַיקֹוָק ובני ישראל הביאו את הפר לעולה כדי להקריב אותו לקרבן לפני ה',[38] וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְקֹוָק עַל שִׁגְגָתָם וכן הביאו בני ישראל את השעיר לחטאת והקריבו אותו לפני ה' כדי לכפר על שגגתם ששגגו לחטוא בעבודה זרה[39]: (כו) וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם החטא של עבודה זרה ייסלח לכל בני ישראל: גם מי שנולד יהודי וגם הגרים שהתגיירו,[40] כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה כיוון שכל עם ישראל חטא בחטא העבודה זרה בשגגה[41]: (כז) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה אם אדם יחיד יחטא בעבודה זרה בשוגג,[42] וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת על האדם (הנפש) להקריב עז בת שנה לשם קרבן חטאת[43]: (כח) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי יְקֹוָק על ידי הקרבת הקרבן, הכהן יכפר על האדם שחטא בעבודה זרה לפני ה',[44] לְכַפֵּר עָלָיו וְנִסְלַח לוֹ הכהן יקריב את הקרבן כדי לכפר על החוטא שחטא בחטא עבודה זרה, והחטא ייסלח לאותו אדם[45]: (כט) הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל זהו הדין של אדם שנולד יהודי ועבד עבודה זרה בשוגג, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם וכן זהו הדין של גר שהתגייר ועבד עבודה זרה, תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה דין שווה יהיה לכם, לגר ולמי שנולד יהודי שחטאו בחטא עבודה זרה בשוגג. הדין של אדם שנולד יהודי ועבד עבודה זרה בשוגג והדין של גר שהתגייר ועבד עבודה זרה בשוגג הוא להביא עז בת שנתה לחטאת[46]: (ל) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה אדם שיעבוד עבודה זרה במזיד ובגלוי,[47] מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר (אם החוטא שיעבוד עבודה זרה במזיד) יהיה אדם שנולד יהודי או גר שהתגייר, אֶת יְקֹוָק הוּא מְגַדֵּף אותו אדם מרגיז את ה',[48] וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ אותו אדם יתחייב כרת לפני ה'[49]: (לא) כִּי דְבַר יְקֹוָק בָּזָה (הסיבה שאדם שעבד עבודה זרה חייב כרת היא) כיוון שאדם זה עבר על דבר ה',[50] וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר והחוטא בעבודה זרה הפר את המצווה שציווה ה' שלא לעבוד עבודה זרה,[51] הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא אותו אדם שחטא בעבודה זרה חייב כרת (הסיבה לכפילות היא בגלל שדיברה תורה כלשון בני אדם),[52] עֲוֹנָה בָהּ האדם חייב כרת בזמן שהחטא עדיין נמצא בו, אך אם הוא חזר בתשובה, אינו חייב כרת[53]: (לב) וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בני ישראל היו במדבר סיני,[54] וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בני ישראל מצאו אדם שליקט עצים בשבת. בשבת אסור ללקט עצים מפוזרים, ולכן עבר המקושש על מלאכת "מעמר"[55]: (לג) וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה כשהגיע מוצאי שבת, האנשים מבני ישראל קירבו את האדם שמצאו אותו מלקט עצים לפני משה, אהרון וכל קהל ישראל. (מי שמצאו את המקושש התרו בו שאסור לקושש עצים ביום השבת, אך המקושש המשיך במעשהו)[56]: (לד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר בני ישראל אסרו את המקושש בבית הסוהר,[57] כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ לא התפרש לבני ישראל באיזו מיתה להרוג את מחלל השבת. אמנם בני ישראל ידעו שדין מחלל שבת במיתה, אך הם לא ידעו באיזו מיתה להרוג אותו בבית דין[58]: (לה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה: מוֹת יוּמַת הָאִישׁ מקושש העצים יומת בבית דין, רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כל העדה תסקול באבנים את המקושש מחוץ למחנה ישראל, וכך הוא ימות[59]: (לו) וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בני ישראל הוציאו את המקושש מחוץ למחנה ישראל,[60] וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת בני ישראל סקלו את המקושש באבנים, ועל ידי כך מת המקושש, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה בני ישראל הרגו את המקושש באותה מיתה שה' ציווה להרוג אותו[61]: (לז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר[62]: (לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם תדבר אל בני ישראל ותאמר להם,[63] וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם בני ישראל צריכים לשים פתילות על כנפות הבגד שלהם,[64] לְדֹרֹתָם יש לקיים את מצוות ציצית בכל הדורות,[65] וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת יש לתת על הפתילות שנתלו על כנפות הבגד גם פתיל שצבוע על ידי דם החילזון. יש לתלות ארבע פתילות על כנפי הבגד: שלוש פתילות הם פתילות לבנות מצמר, ופתילה אחת, פתיל התכלת, היא פתיל הצבוע בדם החילזון, כך שהצבע שלו הוא כחול-ירוק[66]: (לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ פתילות הציצית ישמשו לכם לראיה. אתם תראו את חוטי הציצית,[67] וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם על ידי שתראו את חוטי הציצית, אתם תזכרו את מצוות ה' ותקיימו מצוות אלו,[68] וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם (על ידי שתזכרו את מצוות ה') אתם לא תטעו אחרי הרהורי לבכם ואחרי מראות עיניכם,[69] אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (אתם לא תטעו אחרי מראות עיניכם והרהורי לבכם) שאתם טועים אחריהם[70]: (מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ (עליכם לקיים את מצוות הציצית) כדי שתזכרו את המצוות שציוויתי אתכם,[71] וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי על ידי שתזכרו את מצוותיי, אתם גם תקיימו מצוות אלו,[72] וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם וכך, על ידי קיום המצוות, תהיו קדושים לפני ה'[73]: (מא) אֲנִי יְקֹוָק אני ה' נאמן לשלם שכר למי שיקיים את מצוות הציצית,[74] אֱלֹהֵיכֶם וכן אני ה' נאמן להעניש את מי שלא יקיים את מצוות הציצית,[75] אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אני (ה') הוצאתי אתכם ממצרים כדי שאני אהיה האל שלכם, ואתם תקיימו את מצוותיי,[76] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בגלל שהוצאתי אתכם ממצרים, אני הוא האל שלכם[77]:

[1] אונקלוס. רש"י: בישר להם שהם עתידים להיכנס לא"י. א"ע: גם הזכרת ענייני הקרבנות בא לומר מה יעשו בני ישראל במקרה ויחטאו.

[2] אונקלוס + רש"י.

[3] אונקלוס.

[4] אונקלוס.

[5] רש"י.

[6] ספורנו: עד חטא העגל היה ניתן להקריב קרבן ללא מנחה ונסכים. לאחר חטא העגל הצריך ה' להביא מנחה או נסכים רק לשם עולת התמיד. לאחר חטא המרגלים הצריך ה' להביא מנחה ונסכים על כל קרבן עולה או שלמים. רמב"ן: ה' רצה לנחם את עם ישראל. לאחר חטא המרגלים, עם ישראל חשש שמא החטא ימנע גם מבניהם מלהיכנס לארץ, ולכן ה' ציווה על מצווה שנוהגת רק בארץ. רמב"ן לשיטתו שהמנחות והנסכים נוהגים רק בארץ ישראל. אבן עזרא: לאחר שה' כיפר לעם ישראל על חטא המרגלים, הוא ציווה על קרבנות שיכולים לכפר על עם ישראל כאשר יחטאו, וקרבנות אלו זקוקים למנחות ונסכים. בספר שער החצר סימן תט"ו כתב שכדי לכפר על חטא המרגלים שנעזרו בענבים, יש צורך בניסוך יין שמיוצר מהענבים כדי לכפר.

[7] רש"י.

[8] רש"י.

[9] רש"י בפס' י'.

[10] אונקלוס.

[11] רש"י.

[12] רש"י.

[13] רש"י.

[14] אונקלוס.

[15] אונקלוס.

[16] א"ע.

[17] א"ע כתב שיש אומרים שמדובר כאן על לשון קריאה, שה' פונה אל הקהל. אמנם דחה פירוש זה מכיוון שכתב שבלשון הקודש אין קריאה ולכן כתב שהאות ה' במילה זו מחליפה את הסימן קריאה מלשון פניה אל הקהל.

[18] אונקלוס.

[19] רש"י.

[20] א"ע.

[21] אונקלוס + רש"י. ספורנו: לאחר חטא המרגלים, הצריך ה' שאדם יפריש חלה כדי שתחול ברכה במעשה ידיו.

[22] אונקלוס.

[23] אונקלוס.

[24] רש"י. צוף דב"ש בסימן תט"ו כתב שמצוות חלה מורה על אלוקותו של ה' כשם שארץ ישראל מורה על אלוקותו.

[25] אונקלוס.

[26] רש"י. רשב"ם: כשם שתרומת גורן היא מהראשית, כך גם החלה צריכה להיות מהראשית.

[27] רש"י.

[28] אונקלוס.

[29] אונקלוס.

[30] רש"י. ספורנו: כאשר אתם עובדים ע"ז, גם אם אתם מקיימים את שאר המצוות, אין זה נקרא קיום המצוות, מכיוון שה' הקדים לכל המצוות את איסור ע"ז. הרמב"ן דחה את דעת הסוברים שמדובר על אי קיום מצוות התורה, שהרי לפי"ז היה צריך לחייב כל עובר על מצוות עשה בכרת.לכן הסביר גם הרמב"ן שמדובר כאשר אדם עבר על לאו, והשוני מפר העלם דבר של ציבור שנאמר בספר ויקרא הצריך את חז"ל לומר שמדובר על חטא ע"ז. אמנם הרמב"ן בעצמו כתב ששט הפסוקים מדבר על תינוק שנשבה שנדבק באומות בשוגג, כך שאינו מקיים את כל מצוות התורה בשוגג.

[31] אונקלוס. רש"י: ציווי הע"ז נאמר ע"י ה' ישר אל בנ"י שהרי שתי הדברות הראשונות אמר ה' לבנ"י, אך בנוסף לכך יש ציוויים רבים בתורה על איסור ע"ז.

[32] רש"י.

[33] רש"י. רשב"ם: הכוונה היא לכל המצוות שעברו בנ"י לאחר מתן תורה, כיון שהמצוות הראשונות שנאמרו במתן תורה הם אנכי ולא יהיה לך.

[34] רש"י.

[35] רש"י: הסיבה שחסרה האות א' מהמילה חטאת היא מכיוון שבכל שאר החטאות, מקריבים קודם את החטאת ורק אח"כ את העולה, ואילו במקרה זה, מקריבים קודם את קרבן העולה ורק אח"כ את קרבן החטאת.הכלי יקר מסביר את הטעם לכך: העולה בא לכפר על ההרהור והחטאת על המעשה. בכל העבירות, המעשה הוא העיקר, שהרי למרות שהרהורי עבירה קשים, ה' לא היה מעניש רק על המחשבה. אמנם בע"ז עיקר העונש הוא על המחשבה.

[36] אונקלוס.

[37] אונקלוס.

[38] אונקלוס.

[39] אונקלוס. רמב"ן: בני ישראל הביאו את קרבנם כדי שיתכפר להם בשם ה'" במידת הרחמים.

[40] אונקלוס. רמב"ן: הסיבה שהיה צורך להזיכר את הגרים היא בגלל שהם בד"כ אלו המכשילים את בני ישראל בעבודה זרה.

[41] אונקלוס.

[42] רש"י.

[43] חזקוני: מכאן בניין אב לכל מקום בתורה שעז היינו בן שנה.

[44] אונקלוס.

[45] אונקלוס.

[46] א"ע.

[47] רש"י (עיין פס' לא') + אונקלוס. א"ע: אדם שיעשה חטא לעיני כולם ויראה בכך שלא אכפת לו.

[48] אונקלוס. רש"י: מכאן למדו חז"ל שגם מי שמקלל את ה' דינו כרת.

[49] אונקלוס. ספורנו: אין לו כפרה בעוה"ז, גם אם עושה תשובה מיראת העונש, ולכן לא נסלח לבנ"י חטא המגלים.

[50] אונקלוס.

[51] א"ע: יש כאן שתי אפשרויות: או דבר ה' ביזה על ידי שעשה את המעשה לעיני כולם והראה בכך שלא אכפת לו לחטוא, או שעשה את העבירה בסתר.

[52] א"ע: אין מדובר בנפש המשכלת, אלא בחיבור הנפש עם הרוח.

[53] רש"י. א"ע ורמב"ן: אותו אדם הביא על עצמו את עונש הכרת. הרמב"ן הוסיף בשם הפרקי דרבי אליעזר שהחטא נשאר דבוק בחוטאים גם לאחר שהנפש נכרתה.

[54] א"ע. אוה"ח: הדגש על המדבר, הוא בגלל שלו לא היו בנ"י במדבר, המקושש לא היה חייב מיתה, שהרי לא היה מעביר ארבע אמות ברה"ר. רש"י: בא הכתוב לספר בגנותם של ישראל ששמרו רק שבת אחת. בפס' מא' כתב שהתורה באה לומר שע"ז, שבת וציצית שקולים כנגד כל התורה, ולכן יש סמיכות. בהסבר הסמיכות לפרשה הקודמת כתב הא"ע שהמקושש עשה ביד רמה. רמב"ן: סיפור המקושש היה אחרי חטא המרגלים, והכתוב כאן הוא על סדר כרונולוגי.

[55] אונקלוס. אמנם מצאנו בחז"ל דעות נוספות לגבי האיסור עליו עבר המקושש: יש אומרים שטלטל את העצים ארבע אמות ברה"ר ויש אומרים שקצר את העצים.

[56] א"ע + אונקלוס + רש"י.

[57] אונקלוס.

[58] אונקלוס + רש"י.

[59] אונקלוס + רש"י.

[60] אונקלוס. רש"י: מכאן שבית הסקילה נמצא מחוץ למחנה.

[61] א"ע.

[62] אוה"ח: הסיבה שכאן כתוב ויאמר ולא דבר היא מכיוון שוידבר היא דיבור קשה, וכאן הדיבור היה רך, שהרי יש כאן תושבה לטענתו של משה. משה טען כלפי ה', הרי בימות החול יש לבנ"י תפילין המזכירים להם שלא לחטאו, אך ביום השבת, אין לבנ"י תזכורת לקיום מצוות ה', ולכן ה' ענה לו שיקיימו מצוות ציצית.

[63] אוה"ח: הסיבה שיש כאן גם דיבור וגם אמירה היא בגלל שיש כאן גם מצווה וגם כבוד.

[64] רש"י. לפי פירוש זה, ציצית היינו פתילות. בפירושו השני כתב רש"י שהכוונה היא להצצה בין החרכים. א"ע בפירושו הראשון: גם אם לבגד כנפות עכשיו, מכיוון שכאשר יחתכו את הבגד יהיה לו כנף, אזי הבגד חייב גם עכשיו על כך. אמנם בפירושו השני דחה פירוש זה. כמו"כ כתב הא"ע שמצווה על כל אדם שיש לו בגד ארבע כנפות שיתכסה בו בכל יום כל היום כדי שיזכור את מצוות ה', והחיוב הוא יותר גדול שלא בשעת התפילה, שהרי בשעת התפילה אדם לא יחטא. אוה"ח: הסיבה שכתוב "ועשו" בתוספת ו' היא מכיוון שהציצית היא תוספת על התפילין כמו שהסביר. בטעם ארבע כנפות כתב רש"י שכל כנף היא כנגד אחד מארבעת לשונות הגאולה. אוה"ח כתב שהוא כנגד ארבע כיווני הארץ, שה' ברא את כל קצות הארץ.

[65] אוה"ח: הצורך בדגש לדורותם הוא בגלל שהייתי חושב שהיות ומטרת הציצית היא כדי לאדם את מצוות ה', בדור שכולו קדוש אין חיוב מצוות ציצית. כמו"כ, התורה רצתה לומר שגם בדור שאין בו תכלת, יש לקיים את מצוות ציצית בלבן.

[66] רש"י.

[67] רשב"ם. א"ע בפירושו הראשון: פתיל התכלת יהיה לכם ג"כ לציצית.

[68] אונקלוס. רש"י: ע"י שמנין גימטריה של ציצית היא 600 + 8 חוטים + 5 קשרים. ספורנו כתב שהזיכרון הוא על ידי שלובשים בגד של עבד, וזה מזכיר לנו שאנחנו עבדים של ה'. רמב"ן: חוט התכלת היא מידה שרומזת לכל.

[69] אונקלוס. רש"י: העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות.

[70] אונקלוס.

[71] אונקלוס. ספורנו: ע"י קיום מצוות ציצית, אתם תהיו פנויים מכל מחשבות ההבלים.

[72] אונקלוס. ספורנו: עי"כ אתם תקיימו את כל המצוות מאהבה ומיראה.

[73] אונקלוס. ספורנו: תהיו קדושים לעולם הבא.

[74] רש"י.

[75] רש"י.

[76] רש"י. בפירוש נוסף כתב רש"י שה' הוא שהבחין במצרים בין בכור לשאינה בכור, ולכן ה' יפרע ממי שתולה קלא דאילן בבגדו וטוען שמדובר בתכלת.

[77] א"ע. רש"י: החזרה היא כדי שבנ"י לא יחשבו שניתן לא לקיים את מצוות ה' ולא לקבל שכר.