במדבר פרק טז

במדבר פרק טז

 (א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי קרח שהיה בנו של יצהר, שהיה בנו של קהת, שהיה בנו של לוי (קרח היה הנין של לוי), עשה מחלוקת,[1] וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וכן הצטרפו למחלוקת של קרח גם דתן ואבירם שהיו בניו של אליאב, וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת וכן, און בן פלת הצטרף למחלוקת קרח, בְּנֵי רְאוּבֵן דתן, אבירם ואון היו משבט ראובן[2]: (ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה קרח, דתן ואבירם ואון בן פלת, נעמדו לפני משה, באופן שרבים מישראל יראו אותם מתרעמים על משה,[3] וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם יחד עם קרח ועדתו, היו גם מאתיים חמישים (250) אנשים,[4] נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם התורה מתארת את מאתיים וחמישים האנשים שהצטרפו לצד קרח במחלוקתו בשלשה תיאורים: 1. נשיאי עדה, כלומר: אנשים חשובים,[5] 2. קריאי מועד, כלומר: שהיו לפעמים נקראים אל אוהל מועד לצרכים שונים, דבר המראה על מעלתם,[6] 3. אנשי שם, כלומר: עוד לפני שבני ישראל יצאו ממצרים, מרוב חשיבותם, הם היו אנשים נודעים בקרב ישראל בשמם[7]: (ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן קרח ועדתו נאספו ליד משה ואהרון, כדי לטעון בפניהם את טענותיהם,[8] וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם קרח ועדתו אמרו אל משה ואהרון, רַב לָכֶם מספיק לכם! לקחתם לעצמכם יותר מידי תפקידים חשובים,[9] כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים כל העם כולו קדוש, שהרי כולם שמעו דברים מפי ה' במעמד הר סיני,[10] וּבְתוֹכָם יְקֹוָק וה' משרה את שכינתו בקרב כל אדם מישראל,[11] וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְקֹוָק למה אתם מתרברבים על עם ה', למה אחרי שמשה לקח את ההנהגה לעצמו, הוא נתן את הכהונה לאחיו אהרון[12]: (ד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה משה שמע את הטענות של קרח ועדתו,[13] וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו משה נפל על פניו בגלל המחלוקת עם קרח. משה כבר התפלל על עם ישראל פעמים רבות לאחר שחטאו, אך לאחר שמשה ראה שעם ישראל חטא פעם נוספת, חשב שלא יוכל לפייס את ה' ולכן נפל על פניו[14]: (ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ משה דיבר אל קרח ועדתו, לֵאמֹר כך אמר משה בדבריו אל קרח ועדתו, בֹּקֶר כשמחר יגיע הבוקר,[15] וְיֹדַע יְקֹוָק אֶת אֲשֶׁר לוֹ ה' יודיע לעם כולו מי הוא זה שראוי לעבוד אותו בעבודת הלויה,[16] וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וכן יודיע ה' מי התקדש לו בעבודת הכהונה,[17] וְהִקְרִיב אֵלָיו מחר בבוקר, ה' יקרב לפניו את מי שבחר בו לעבודת הלויה,[18] וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו וכן, מחר בבוקר, ה' יקרב את מי שבחר בו לשם עבודת הכהונה[19]: (ו) זֹאת עֲשׂוּ כך תעשו, כדי שנראה במי בחר ה' לשרת אותו,[20] קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ כל אחד מעדתו של קרח (כולל גם את קרח) ייקח מחתה, כלי שאיתו גורפים את הגחלים[21]: (ז) וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ תשימו בתוך המחתות אש,[22] וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת ותשימו על המחתות (שהאש בוערת בהם) את הקטורת,[23] לִפְנֵי יְקֹוָק מָחָר (תשימו את האש והקטורת על המחתות) מחר לפני ה',[24]  וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק הוּא הַקָּדוֹשׁ האדם שה' יבחר בו מחר, הוא האדם הקדוש,[25] רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי בני לוי שהצטרפו לעדתו של קרח: אתם העזתם לחטוא בחטא חמור, לחטוא נגד ה' ולחלוק עליו, ולכן נתתי לכם מבחן גדול, כך שנוכל לראות במי בחר ה' כדי לשרת אותו[26]: (ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח משה אמר לקרח, שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי בני לוי! שמעו עכשיו את דבריי[27]: (ט) הַמְעַט מִכֶּם האם לא מספיק לכם,[28] כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל שה' אלוקי ישראל הפריש אתכם משאר עם ישראל,[29] לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו (האם לא מספיק לכם בני לוי, שה' הפריש אתכם) כדי לקרב אתכם אליו,[30] לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְקֹוָק (ה' הפריש אתכם) כדי לעבוד את עבודת המשכן, כדי לשאת, לפרק ולהרכיב את המשכן,[31] וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם וכן הפריש אתכם ה' משאר בני ישראל כדי לעמוד על הדוכן במקדש ולשיר[32]: (י) וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ קרח! ה' הקריב אותך יחד עם כל שבט לוי כדי לשמש לפני ה', ואילו את שאר עם ישראל לא קריב ה' לעבודה זו,[33] וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה ולמרות שה' קירב אתכם לעבודת הלויה, אתם מבקשים להיות גם כהנים?[34]: (יא) לָכֵן בגלל שאתם מתרעמים על הכהונה,[35] אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל יְקֹוָק אתה קרח, וכל העדה שלך, טוענים טענות כלפי ה', שהרי ה' הוא שהחליט שאהרון יהיה הכהן,[36] וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו ומה יש לכם להתלונן על אהרון, הרי ה' הוא שהחליט על כך. משה אמר לקרח שטענתו היא כלפי ה' על החלטתו למנות את אהרון לכהן, ואין הטענה על אהרון, שהרי אהרון לא החליט מעצמו להיות כהן[37]: (יב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב משה שלח שליחים לקרוא לדתן ולאבירם, כדי לנסות להשלים איתם,[38] וַיֹּאמְרוּ דתן ואבירם ענו לשליחים ששלח אליהם משה, לֹא נַעֲלֶה לא נעלה אל אוהל מועד כדי לבוא אל משה[39]: (יג) הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר האם לא מספיק שהעלית אותנו מארץ מצרים שהיא ארץ משובחת שמוציאה חלב ודבש כדי להמית אותנו במדבר,[40] כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ (האם לא מספיק העלית אותנו למצרים) שאתה תתרברב עלינו,[41] גַּם הִשְׂתָּרֵר ואתה גם לוקח לעצמך ולאחיך שררות רבות[42]: (יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ (הוצאת אותנו מארץ משובחת כמו ארץ מצרים) אבל לא הבאת אותנו לארץ משובחת שעושה חלב ודבש כמו שהבטחת לנו,[43] וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם ועדיין לא נתת לנו נחלה שיש בה כרמים ושדות,[44] הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה גם אם אתה תשלח לנקר את עינינו כעונש על כך שלא נעלה אליך, אנחנו לא נעלה אליך. כשדתן ואבירם אמרו "האנשים ההם" הכוונה היא שדתן ואבירם דיברו על עצמם, אלא שדיברו כביכול על אנשים אחרים מכיוון שמדובר כאן על קללה והם לא רצו לומר על עצמם דברי קללה[45]: (טו) וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד משה הצטער מאוד,[46] וַיֹּאמֶר אֶל יְקֹוָק משה ביקש לפני ה':[47] אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם אל תקבל ברצון את הקרבן של קרח ועדתו,[48] לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי (הם טוענים עלי שאני השתררתי עליהם) אך אני לא נטלתי מאחד מהם אפילו חמור, ואם הייתי משתרר עליהם, הייתי לוקח מהם לפחות חמור,[49] וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם ולא עשיתי רע לאף אחד מבני ישראל[50]: (טז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח משה כבר אמר לקרח לפני כן (בפס' ה' – ז'),[51] אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי יְקֹוָק מחר, אתה ועדתך תהיו זמינים לפני ה',[52] אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר במעמד שיתקיים מחר תהיה אתה (קרח) נוכח יחד עם עדתך וגם אהרון יהיה במעמד זה[53]: (יז) וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ כל אחד ייקח את המחתה שלו, וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת כל אחד ישים על המחתה שלו את הקטורת, וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אִישׁ מַחְתָּתוֹ כל אחד מכם יקריב לפני ה' את המחתה שלו,[54] חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת מאתיים וחמישים האנשים שהצטרפו אליך למחלוקת ייקחו כל אחד מהם את המחתה שלו,[55] וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ וגם אתה ואהרון, תיקחו כל אחד את המחתה שלו[56]: (יח) וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ ביום למחרת הציווי, כל אחד מעדת קרח לקח את המחתה שלו, וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ כל אחד מעדת קרח שם אש במחתה שלו, וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת כל אחד מעדת קרח שם את הקטורת בתוך המחתה שלו, לאחר ששם במחתה את האש,  וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד כל אחד מעדת קרח נעמד בפתח המשכן, וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן גם משה ואהרון נעמדו בפתח המשכן, יחד עם שאר עדת קרח[57]: (יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד קרח אסף אל פתח המשכן חלק מעם ישראל, על ידי שפיתה את העם ואמר לעם שהוא מתרעם על משה ואהרון בשביל כל העם, שהרי משה ואהרון משתררים על כל העם.[58] (אמנם ברור שלא כל עם ישראל התאסף בפתח אוהל מועד, שהרי בפסוק כד' אמר ה' למשה לומר לעם שלא התאסף בפתח אוהל מועד להסתלק מהאוהלים של קרח, דתן ואבירם),[59] וַיֵּרָא כְבוֹד יְקֹוָק אֶל כָּל הָעֵדָה כבוד ה' התגלה אל כל ישראל על ידי עמוד הענן[60]: (כ) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (כא) הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת תפרישו את עצמכם מתוך העדה הרעה הזאת, מתוך העם שהתאסף בפתח אוהל מועד,[61] וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע ואני (ה') אשמיד את כל בני ישראל ברגע זה[62]: (כב) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם משה ואהרון נפלו על פניהם כדי להתפלל לה',[63] וַיֹּאמְרוּ כך אמרו משה ואהרון בתפילתם, אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר ה', אתה מכיר את רוחו של כל אדם, אתה יודע מה שבלב כל אדם, ולכן אתה יודע בדיוק מי חטא לך,[64] הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף האם כאשר אדם אחד (קרח) יחטא, אתה תתרגז על כל העם? הרי אתה יודע מה יש בלב כל אדם ואם כן אתה יודע שרק קרח ועדתו הם שחטאו, ואם כן, מדוע אתה רוצה להשמיד את כל העם?[65]: (כג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (כד) דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה תדבר אל בני ישראל שלא נקהלו יחד עם קרח בפתח אוהל מועד, לֵאמֹר כך תאמר לבני ישראל שלא נקהלו אל פתח אוהל מועד,[66] הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם תסתלקו מלעמוד מסביב לאוהלים של קרח, דתן ואבירם. אל תעמדו בסמוך לאוהלים של קרח, דתן ואבירם[67]: (כה) וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם משה קם והלך אל דתן ואבירם כדי להחזיר אותם בתשובה,[68] וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שבעים זקני ישראל הלכו אחרי משה אל דתן ואבירם[69]: (כו) וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה משה אמר לבני ישראל, לֵאמֹר כך אמר משה אל בני ישראל,[70] סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה תסורו עכשיו מעל אוהלי האנשים הרשעים האלה, אל תעמדו עכשיו ליד אוהלי הרשעים: קרח, דתן ואבירם,[71] וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם אל תיגעו בכל דבר ששייך לקרח, דתן ואבירם,[72] פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם (אל תיגעו בכל דבר ששייך לקרח, דתן ואבירם) שמא אתם תלקו בגלל חטא האנשים הללו. משה אמר לבני ישראל שאם הם יגעו בדבר ששייך לקרח, דתן ואבירם, הם ייענשו וירדו חיים שאולה כמו קרח דתן ואבירם עצמם[73]: (כז) וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב בני ישראל הסתלקו מהאוהלים של קרח, דתן ואבירם,[74] וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם דתן ואבירם יצאו בקומה זקופה מפתח האוהל שלהם, כדי לחרף ולגדף את משה,[75] וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם יחד עם דתן ואבירם היו גם הנשים שלהם, הבנים הגדולים שלהם והבנים הקטנים שלהם[76]: (כח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה משה אמר לבני ישראל, בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה על ידי דבר זה אתם תדעו שה' שלח אותי לעשות את כל המעשים האלה, אתם תדעו שאני מיניתי את אהרון לכהן, את בני אהרון לסגנים ואת אליצפן לנשיא על פי ציווי ה',[77] כִּי לֹא מִלִּבִּי ולא עשיתי את כל המעשים האלה על פי רצוני (אלא על פי רצון ה')[78]: (כט) אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה אם אנשים אלו (דתן ואבירם) ימותו בדרך הטבע כמו שכל בני האדם מתים,[79] וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם ודבר שקורה לכל אדם יקרה לדתן ואבירם,[80] לֹא יְקֹוָק שְׁלָחָנִי אז תדעו שלא ה' שלח אותי לעשות את כל הדברים האלה, אלא אני עשיתי את כל הדברים האלה על דעתי[81]: (ל) וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְקֹוָק אך אם ה' יברא בריאה חדשה, וה' ימית את דתן ואבירם במיתה שלא היה אדם שמת במיתה זו עד עכשיו,[82] וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם (דתן ואבירם ימותו במיתה שלא מת בה אדם עד עתה) אלא דתן ואבירם ימותו על ידי שהארץ תפתח את פיה ותבלע את דתן ואבירם,[83] וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה ודתן ואבירם ירדו אל שאול האדמה כשעודם חיים,[84] וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְקֹוָק (אם דתן ואבירם ירדו אל שאול האדמה כשהם חיים, על ידי שהאדמה תבלע אותם) אתם, בני ישראל, תדעו שאנשים אלו הרגיזו את ה'[85]: (לא) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כאשר משה סיים לומר את הדברים האלה,[86] וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם האדמה שהייתה מתחת לדתן ואבירם נבקעה[87]: (לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם הארץ פתחה את פיה ובלעה את דתן ואבירם,[88] וְאֶת בָּתֵּיהֶם וכן בלעה האדמה את משפחותיהם של דתן ואבירם,[89] וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וכן בלעה האדמה את כל האנשים שהצטרפו לקרח (חוץ ממאתיים וחמישים האנשים),[90] וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ וכן בלעה האדמה את כל הרכוש של עדת קרח[91]: (לג) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה דתן ואבירם והאנשים שהצטרפו לקרח ירדו בעודם חיים אל השאול, כאשר האדמה סתמה את פיה בעודם קבורים מתחתיה,[92] וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ הארץ כיסתה את דתן ואבירם ואת האנשים שהצטרפו לקרח,[93] וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל דתן, אבירם והאנשים שהצטרפו אל קרח נעלמו בפתאומיות מתוך הקהל, על ידי שהארץ בלעה אותם במהירות[94]: (לד) וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כל אדם מישראל שעמד מסביב לדתן ואבירם והאנשים שהצטרפו לקרח, ברחו בשעה שהם שמעו את קול הבליעה, את הקול ששמעו כאשר הארץ בלעה את דתן, אבירם ואנשי קרח,[95] כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ הסיבה שהאנשים שהיו מסביב לדתן, אבירם ואנשי קרח ברחו היא בגלל שהם אמרו: שמא הארץ תבלע גם אותנו[96]: (לה) וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְקֹוָק מלפני ה' יצאה אש,[97] וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת האש שרפה את מאתיים וחמישים האנשים שהקריבו את הקטורת.[98] גם קרח נשרף באש שהרי גם הוא הקטיר קטורת על המחתה[99]:

[1] אונקלוס וכן רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לכך שלקח גם את ראשי הסנהדרין. ספורנו: קרח, דתן ואבירם ואון לקחו את מאתיים וחמישים האנשים מבני ראובן. א"ע: קרח לקח אנשים. רמב"ן בשם המדרש: קרח לקח לעצמו עצה. הסבר נוסף שכתב הוא שכל תחילת עניין נופל בו לשון לקיחה. בייחוס כתב רש"י שאין קרח מתייחס ליעקב, כדי שלא ייזכר שמו של יעקב על המחלוקת. אוה"ח: הסיבה שיוחס כאן קרח היא שהייחוס הוא שגרם לו לחשוב שהוא יכול לחלוק על משה. בטעם המחלוקת כתב רש"י שקרח קינא במינוי אליצפן לנשיא של בני קהת. אמנם בפסוק ג' פירש שקרח ערער על הכהונה ולא על נשיאותו של אליצפן ועל כך הסביר בשפ"ח שלו משה היה נותן לקרח את הנשיאות, הוא היה שותק על דבר הכהונה.

ספורנו כתב שהייתה כאן מעין התחכמות של האנשים שנעמדו שם בהתחלה שלא לשם המחלוקת, ואז כשקרח התחיל את המחלוקת, הם "כאילו" המשיכו את דבריו.

לגבי זמן המחלוקת כתב הא"ע שהמחלוקת הייתה בשעה שהלויים נכנסו לעבוד במקום הבכורות, וחשבו בנ"י שמשה החליף את הבכורות בלויים מדעתו. הלויים הצטרפו בגלל שהם לא רצו להיות תחת אהרון. דתן ואבירם על שמשה לקח את הבכורה מראובן ונתן אותה ליוסף. כמו"כ כתב הא"ע שקרח עצמו היה בכור. אמנם הרמב"ן כתב שהא"ע לשיטתו שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ולכן היה יכול לומר שחטא קרח קרה כבר במדבר, אך הוא עצמו סובר שהתורה נאמרה כסדרה חוץ ממקומות מסוימים, ולכן אירע המעשה לאחר חטא המרגלים, במדבר פארן. הרמב"ן כתב גם שלא ייתכן שבנ"י נקהלו על קרח במדבר סיני, שהרי בנ"י אהבו את משה באותו זמן, שהרי לאורך כל הליכתם במדבר לא אירעו להם אסונות, ואפילו חטא העגל לא הפיל בעם הרבה אנשים, אך במדבר פארן, כאשר בנ"י נענשו רבות ונהרגו מהם הרבה מאוד אנשים, לבנ"י היו טענות על משה, ולכן הם הצטרפו לקרח.

בסוף דבריו כתב הרמב"ן שהנקהלים על קרח היו בכורות. בפס' ה' כתב הרמב"ן בשם רבינו חננאל שמאתיים וחמישים האנשים היו בני לוי, והם ישבו שכל השבט נבחר, ואם כן, אין שום סיבה לכך שדווקא משה ואהרון הם שייקחו את הכבוד. הרמב"ן עצמו לא מקבל הסבר זה, שהרי חלילה שבתוך השבט שבחר ה' יהיו מאתיים וחמישים אנשים שמתלוננים על ה'. כמו כן, כאשר בנ"י היו מתלוננים "אתם המיתם עם ה'", לא היו כל שבטי ישראל מתלוננים על כך. כמו"כ, מכך שה' ציווה לקחת 12 מטות, רואים שהטוענים על משה היו מתוך כל עם ישראל. בסוף פסוק יט' כתב הרמב"ן שלפי הפשט, בהתחלה, הייתה העבודה מיועדת לכל בני ישראל, כמו שהדין כן בבמות, וקרח טען שהוא רוצה להחזיר את העבודה לכל בני ישראל.

[2] רש"י.

[3] אונקלוס + א"ע.

[4] אונקלוס.

[5] אונקלוס.

[6] א"ע. אונקלוס: היו נאספים לימי האסיפה. רשב"ם: היו הולכים וקוראים בשבילם ביום שהיה קבוע למשפט.

[7] א"ע. כלי יקר: הכוונה היא לרודפי כבוד.

[8] אונקלוס.

[9] אונקלוס + רש"י.

[10] אונקלוס + רש"י. ספורנו: כל אדם מישראל קדוש כולו מכף רגל ועד ראש. כלי יקר: הרי ה' משרה את שכינתו בתוך כל עדה מישראל, כל עשרה מישראל ראויים שתשרה שכינה ביניהם, קל וחומר לעם כולו, ואם כן מדוע אתם נטלתם לעצמכם גדולה על העם כולו. עליכם להחזיר את ההנהגה גם לאנשים אחרים.

[11] אונקלוס. א"ע: הרי ה' לא היה יכול לבחור רק בשבט לוי לאחר הוא כבר השרה את שכינתו בתוך כל עם ישראל.

[12] אונקלוס + רש"י. ספורנו: מדוע אתם לוקחים לעצמכם את הכהונה במקום לתת לבכורות.

[13] אוה"ח: קרח לא היה צריך לסיים את דבריו, ומשה הבין גם ללא סיום דבריהם את הטענה שהם באים לטעון.

[14] רש"י. רשב"ם: כדי להתפלל. א"ע: כדי להתנבא. אוה"ח: כדי להראות שהם לא מתנשאים על עם ישראל, עשה משה מעשה הכנעה. רמב"ן: אהרון לא נפל על פניו כיוון שמרוב ענווה שלו לא רצה להראות שקרח אינו צודק בטענתו בערעור על הכהונה, ולכן שתק כל הזמן. כמו"כ, בפס' ח' הסביר שהסיבה שמשה נפל על פניו היא כדי להתנבא ושה' יגיד לו מה לעשות, אם כי בתורה לא מסופר מה בדיוק ענה לו ה'. לאחר מכן כתב שייתכן שמשה אמר לאהרון לקחת את המחתה ברוה"ק, כמו שספרי דוד ושלמה נכתבו ברוה"ק, ולכן לא כתוב כאן בכלל ציווי ה'. כלי יקר הסביר את מדרש חז"ל על שחדוהו באשת איש, שהרי כל אדם שמתגאה ומחפש שררה, רוצה בסופו של דבר גם לשלוט באשת איש.

[15] אונקלוס. רש"י: הסיבה לדחייה היא מכיוון שמשה אמר לקרח ועדתו שעכשיו זהו זמן שכרון חושים ולא נכון לעשות עכשיו ואת המבחן, כאשר כוונתו הייתה שאולי קרח ועדתו יחזרו בתשובה עד הבוקר למחרת. אוה"ח: הסיבה שמשה המתין עד בוקר המחרת היא בגלל שכבר הקריבו את הקטורת של בין הערביים. כלי יקר: דבר שניתן בבוקר ניתן בפנים מאירות.

[16] רש"י. א"ע: השבט הנבחר שבא במקום הלויים.

[17] רש"י. רמב"ן: כאשר נשרפו הבכורות באש התברר שה' בחר בלויים, וכאשר התקבל הקטורת של אהרון התברר שה' בחר באהרון לעבודת הכהונה.

[18] רש"י.

[19] רש"י. עיין שפ"ח. הרמב"ן הסביר שהכפל הוא כדי לומר שגם לדורות, מבחן זה ישמש ויוכיח במי בחר ה'. ספורנו: אותו לבד יקרב ה' מתוך שאר העדה.

[20] אונקלוס + א"ע.

[21] אונקלוס. רש"י: הסיבה שמשה בחר דווקא בקטורת היא בגלל שהקטורת היא תשמיש חביבה מכל הקרבנות, ובו נשרפו נדב ואביהו, וכך ייצא שמי שייצא חי הוא שה' בחר בו. רמב"ן הסתפק אם הקטורת שהקריב אהרון היה לצורך שעה או שהיה הקטורת של בוקר. מדברי אונקלוס רצה להוכיח שאין מדובר על הקטורת הרגילה, שהר יאונקלוס מתרגם בכל מקום קטורת "קטורת בוסמין" ואילו כאן לא כתוב "בוסמין", סימן שאין מדובר על הקטורת הקדושה. בסוף דבריו כתב שייתכן שאונקלוס פשוט לא רצה לקרוא לקטורת "בוסמין" במקרה ולא נעשה בו דבר מצווה.

[22] אונקלוס.

[23] אונקלוס.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס.

[26] רש"י. כמו"כ הסביר רש"י מפני מה קרח עשה כל זאת, והרי הוא היה אדם פיקח. אלא שראה שלשלת גדולה שיוצאת ממנו, שמואל שהוא שקול כנגד משה ואהרון, אמר קרח שבשבילו הוא יימלט, ולא ראה שבניו עשו תשובה. ספורנו: אתם נטלתם על עצמכם דבר גדול, שלמרות שהייתם נבחרים לה', עדיין ביקשתם יותר גדולה לעצמכם. רמב"ן: הסיבה שמשה פונה אל כל שבט לוי, למרות שהמתלוננים ברובם לא היו מבני לוי היא בגלל שמשה רצה לוודא שלא יהיה אדם משבט לוי שיימשך אחרי קרח, וכן, בכך פנה משה בעקיפין אל קרח. א"ע: "רב לכם בני לוי" הוא הקדמה לדברי משה אל בני לוי. בפסוקים ה' – ח' מדבר משה עם קרח, ואילו מפסוק ט' מדבר משה עם שאר שבט לוי.

[27] אונקלוס. רש"י: הסיבה שמשה בהתחלה פונה אל קורח ומיד לאחר מכן פונה אל כל שבט לוי היא מכיוון שמשה התחיל לדבר עם קרח דברים רכים, וכאשר ראה שדבריו אינם מתקבלים על קרח, חשש שמא יהיו יותר אנשים משבט לוי שיימשכו אחרי קרח, ולכן פנה אל כל השבט. כפי שראינו הרמב"ן כתב גם כן כמו רש"י, אך לאחר מכן כתב גם שייתכן שמשה פנה אל כל שבט לוי כאשר כוונתו הייתה לפנות אל קרח בדרך עקיפה.

[28] א"ע. כלי יקר: הטענה של משה היא שהרי אתם בני לוי מעט בגלל שאתם נושאים את הארון, ואם ה' ייתן לכם להיכנס יותר אל הקודש, ימותו מכם יותר אנשים.

[29] אונקלוס.

[30] אונקלוס.

[31] כך לכאורה משמע מפרשת במדבר שם עבודת המשכן היא הרכבתו, פירוקו ונשיאתו. וכן משמע מהספורנו כאן.

[32] רש"י. א"ע: הכוונה היא בהקרבת הקרבנות, וכנראה שכוונתו היא לכהנים.

[33] רש"י.

[34] א"ע: מדובר על תיאור זמן, כאשר ה' קירב אתכם להיות לויים, אתם מבקשים להיות גם כהנים.

[35] רש"י. א"ע: לכן קשרתם אתה ועדתך שנועדים על ה'. בפירוש שני כתב שה' של הנועדים הוא נוסף, והכוונה היא "אתה וכל עדתך נועדים על ה'". רמב"ן: אתה וכל עדתך שנועדים לפני ה', תעמדו לפני ה', ולא אהרון. משה אמר לקרח שיבוא יחד עם כל עדתו למחרת, שהרי עד עתה דיבר רק אל קרח, ומשה רצה שכל העדה תיענש. ספורנו: לכן אני אומר לכם לעשות זאת.

[36] רש"י. ספורנו: לכן אתה וכל עדתך – יהיה עונשכם בידי ה', ואני (משה) לא אענה דבר כדי שתיענשו אלא אסמוך על ה'.

[37] רש"י. א"ע: מה אהרון עשה שבגלל זה אתם מתלוננים עליו.

[38] רש"י. אוה"ח: משה רצה להראות לדתן ואבירם שהוא מחשיב אותם, ולכן פנה אליהם לבד. רמב"ן: משה דיבר עד עתה אל קרח, אך תשובתו הייתה מופנית רק כלפי הלויים, ועתה רצה לנסות לפייס גם את דתן ואבירם, אולי הם היו נשיאים חשובים. לגבי און בן פלת הסתפק הרמב"ן אם הטעם שמשה לא פנה אליו היא מכיוון שידע משה שאם יצליח לפייס את דתן ואבירם, גם און יצטרף אליהם, או שהסיבה היא כדברי חז"ל שאון חזר בתשובה בעצת אשתו.

[39] א"ע הסתפק אם אוהל מועד היה גבוה יותר פיזית משאר המחנה או שהכוונה היא לעליה רוחנית. רש"י: פיהם של דתן ואבירם הכשיל אותם, שהרי לא תהיה להם אלא ירידה. רשב"ם: לא נעלה אליך למשפט. אוה"ח: איננו רוצים במעלה שאתה פונה אלינו באופן פרטי. כלי יקר: דתן ואבירם חשבו שמשה שולח אליהם שליחים כדי להבטיח להם שררה כדי שלא ימרדו בו, ולכן אמרו למשה לא נעלה, לא נקבל שררה, שהרי האנשים ההם תנקר, האנשים שהצטרפו אלינו לא יבינו מדוע הפסקנו למרוד בך.

[40] א"ע.

[41] אונקלוס.

[42] א"ע. רשב"ם: המילה "גם" היא מילה הפוכה, כי גם (בנוסף להעלאה ממצרים) תשתרר עלינו בשררות. רמב"ן: פירוש המילה גם היא אפילו, אפילו שררה מועטת לא היה ראוי שתשתרר עלינו, ועכשיו אתה משתרר עלינו הרבה שררות. אוה"ח: השררה שמשתרר משה עליהם היא גדולה יותר מהשררה שהיה על בני ישראל במצרים. כלי יקר: לא רק שמשה משתרר עליהם, אלא שהוא גם משליט את אהרון אחיו עליהם.

[43] אונקלוס. א"ע: לו הייתם מביאים לנו מקום טוב, היינו סובלים את שררתך, אך אתה לא הבאת אותנו לארץ טובה, ואם כן לא מגיע לך שררה.

[44] רש"י. ספורנו: אתה מתנהג כאילו כבר נתת לנו כרמים ושדות.

[45] רש"י. א"ע: אתה רוצה לנקר את עיני יוצאי מצרים כדי שהם לא יראו את מה שעשית להם. בסוף דבריו כתב שהאנשים ההם היינו זקני ישראל שהלכו אחריו.

[46] רש"י.

[47] אונקלוס.

[48] אונקלוס. רש"י כתב שלפי הפשט הכוונה היא לקטורת ולפי הדרש הכוונה היא שלא יקבל את חלקם בתוך קרבן התמיד. ספורנו: משה אמר לה' שלא יקבל שום קרבן שיקריבו כדי שיתכפר להם החטא. א"ע פירש שדתן ואבירם הקריבו קרבן לפני כן ומשה התפלל שקרבן זה לא יתקבל להם.רמב"ן: למשה חרה דבריהם של דתן ואבירם, שלא היו בכלל מקריבי הקטורת, ועל כך התפלל משה שלא יקבל ה' את קרבנם של דתן ואבירם. אוה"ח: משה התפלל שלא תעמוד לדתן ואבירם שום זכות שהיה להם בעבר, למרות שאין ה' מקפח שכר כל בריה, שהרי יש כח בידי הצדיק להפקיע זכות רשעים כשהם רואים שהם רעים.

[49] רש"י, והכוונה היא שאפילו החמור שהשתמש כדי לרכב למצרים היה משלו. ספורנו: אפילו דברים שדרך בני אדם שאינם מנהיגים להשאיל אחד לשני, כמו חמורים, לא לקחתי משלהם. אוה"ח: אין לטענתם שום אחיזה במציאות.

[50] אונקלוס. ספורנו: לא קרה שדנתי אחד מהם לחובה בבית דין, ואם כן לא אמור להיות להם טענה עליי.

[51] א"ע. רמב"ן: בהתחלה משה אמר שרק קרח ועדתו ישימו קטורת במחתות ללא אהרון וקרח טען שאם אהרון יהיה עימהם ירד א לכולם ואם לא יהיה אהרון עימהם לא ירד א לפני אף אחד, ולכן בדיבור זה הוסיף משה את אהרון למעמד.

[52] אונקלוס. ספורנו: תעמוד לדין אתה ועדתך יחד עם אהרון מחר.

[53] רש"י. א"ע הסתפק אם משה דיבר אל קרח דברים אלו אחרי שהוא דיבר אל דתן ואבירם או לפני. אוה"ח: הסיבה לחזרה היא מכיוון שאהרון לא נכלל במחלוקת. הצלע הראשון מדבר על בירור הטענות, והרי אהרון לא טען דבר, ולכן אינו מוזכר. הצלע השנייה עוסקת בתהליך שבו אהרון השתתף גם הוא. בפירוש נוסף כתב שיכינו את עצמם בדברי קדושה, ואהרון הרי מוכן ועומד לדבר.

[54] אונקלוס.

[55] רש"י.

[56] אוה"ח: הסיבה שמשה צירף כאן את אהרון וקרח היא בגלל שמשה רצה שקרח לא יתערבב יחד עם כל הקהל שלו, כדי שלא יחשבו שהסיבה שלא ניצל היא בגלל שהוא התערבב יחד עם כל הקהל שלו, אך לו היה עומד לבד עם אהרון לא היה נענש.

[57] א"ע.

[58] אונקלוס + רש"י. רמב"ן: קרח לא אסף את כל העם, אלא אסף את החשובים שבבני ישראל או את הבכורות. אוה"ח: בפירוש הראשון כתב שקרח הקהיל אותם בניגוד לרצונם ובפירוש השני כתב שנקהלו מרוב אהבתם לקרח, ולכן אמר ה' הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת.

[59] העמק דבר.

[60] אונקלוס + רש"י.

[61] אונקלוס + א"ע. רמב"ן כתב בשם רבינו חננאל שלא ייתכן שה' רצה להשמיד את כל עם ישראל, שהרי אם כל העם חטא, איך משה ואהרון אומרים "אל אלקי הרוחות לכל בשר"? לכן פירש שה' התכוון ב"עדה" לעדת קרח, אך משה ואהרון הבינו בטעות שהכוונה היא לכל עם ישראל ולכן התפללו. הרמב"ן עצמו מקשה על כך: לא ייתכן לומר על קרח, דתן ואבירם שהם עדה, וכמו"כ בהבדלו לא התכוון ה' לכל עם ישראל אלא רק למשה ואהרון. לכן פירש הרמב"ן שבהתחלה העם היה לצד משה ואהרון, אך כאשר קרח לקח את המחתה שלו, אמר שהוא מקנא לכבוד כל העם, והדברים מצאו חן בעיני העם, ובכך התחייבו ישראל כליה על שהרהרו אחרי משה, ומשה ואהרון לימדו זכות על עם ישראל שרק קרח הוא המפתה את העם והוא מקור הבעיה. אוה"ח: ה' אמר שהצדיקים שבתוך עם ישראל יבדלו מתוך העדה, אך משה ואהרון היו ניצלים גם אם לא היו פורשים מתוך העדה. בהסבר הסיבה מדוע רצה ה' לכלות את בנ"י, כתב שהסיבה היא שכבר התחייבו כליה לאחר חטא המרגלים. כלי יקר: הסיבה שמשה לא טען כמו שטען לאחר חטא המרגלים שיהיה בדבר משום חילול ה' היא מכיוון שבכל מקרה נגזר על עם ישראל לנדוד במדבר ארבעים שנה בגלל חטא המרגלים, ובמשך ארבעים שנה אלו היה יכול ה' להקים ממשה ואהרון עם גדול.

[62] אונקלוס. אוה"ח: בנ"י כבר היו מחויבים כליה לאחר חטא המרגלים, והחידוש הוא שה' רצה לכלות אותם ברגע זה.

[63] א"ע.

[64] רש"י. א"ע: אתה הרי חזק ויכלו להשמיד את כולם ברגע אחד, שהרי אתה שולט ברוחות. אוה"ח: הרוחות ימאנו לקבל אותך לאלוה מכיוון שהם יחשבו שאתה מעניש עם שלם על חטא של יחיד, למרות שדין האמת חייב שכולם ימותו, שהרי התחייבו כליה בחטא המרגלים.

[65] רש"י. אוה"ח: "יחטא" בלשון עתיד כיוון שקרח עוד לא חטא בחטא שהתחייב מיתה, והיה יכול לחזור בו.

[66] העמק דבר.

[67] רש"י. אברבנאל: הכוונה היא שאסור לבנ"י לקחת שלל מהאוהלים של קרח ועדתו.

[68] רשב"ם.

[69] א"ע.

[70] אוה"ח: הסיבה שכתוב כאן לאמר היא כדי לומר שמשה אמר את הדברים בשם ה'.

[71] אונקלוס.

[72] אונקלוס.

[73] אונקלוס + א"ע. רמב"ן: שיעור הכתוב הוא שמשה אומר לבני ישראל שיסורו מאוהלי האנשים האלה, שמא אם יעמדו בסמוך לאוהלים של הרשעים, הרי שהם ייענשו כמוהם, ולאחר מכן כתוב שלא ייגעו בכל אשר להם.

[74] אונקלוס.

[75] רש"י.

[76] א"ע.

[77] רש"י. א"ע: החלפתי את הבכורות בלויים עפ"י ציווי ה'. אוה"ח: אפילו אין מדובר שאני החלטתי זאת וה' הסכים איתי אלא הכל נעשה עפ"י ציווי ה'.

[78] אונקלוס. רשב"ם: הכוונה היא לחנוכת הקטורת.

[79] אונקלוס. רמב"ן: הסיבה שקרח ועדתו נענשו בחומרה רבה היא מכיוון שכפרו בכל מעמד הר סיני שם אמר ה' למשה "וגם בך יאמינו לעולם". הלכך, כשמשה אומר שעשה את כל המעשים עפ"י ציווי ה', הכוונה הייתה שכל מעשיו של משה, החל מיציאת מצרים וכל דבר אחר שעשה, היה עפ"י ציווי ה'. כלי יקר: הסיבה שנענשו כך היא בגלל שהם כפרו בבריאת העולם, ולכן אמר משה שה' יברא בריאה חדשה לגמרי.

[80] אונקלוס ועיין מהרש"א נדרים מ.

[81] רש"י.

[82] רש"י. א"ע כתב שיש שאומרים שבריאה חדשה היינו בריאה יש מאין. הא"ע עצמו חולק על כך, שהרי גם רעידת אדמה זהו דבר שקרה גם לפני חטאו של קרח, ולכן אומר שהכוונה היא לגזירה של ה'. הרמב"ן חולק על הא"ע וסובר שבאמת מדובר על בריאה חדשה, ונכון שהיו רעידות אדמה, אלא שפתיחת האדמה כדי לבלוע משהו ספציפי לא קרה מעולם. אוה"ח: ה' סגר את פי הארץ בשעה שחטא האדם בגן עדן, ועכשיו אומר משה שאם ה' יברא חזרה את פי האדמה שכבר ברא בבריאת העולם.

[83] רש"י.

[84] אונקלוס.

[85] אונקלוס.

[86] אונקלוס.

[87] אונקלוס.

[88] אונקלוס.

[89] א"ע. רש"י בפס' כז' כתב שמכאן רואים את קושי המחלוקת שבבית דין של מטה אין מענישים עד שיש שתי שערות, בבית דין של מעלה אין מענישים עד בן 20, ואילו כאן גם התינוקות נבלעו.

[90] ספורנו ורמב"ן בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב הרמב"ן שהכוונה היא לעבדים שקנה קרח.

[91] א"ע. ספורנו: הסיבה לכך היא כדי שלא יהנו הצדיקים מהממון שלהם.

[92] א"ע.

[93] א"ע.

[94] רמב"ן. א"ע: הכוונה היא לכך שגם בניהם מתו.

[95] רש"י. רשב"ם: ברחו לקול הצעקות של הנבלעים.

[96] אונקלוס.

[97] אונקלוס.

[98] אונקלוס.

[99] א"ע.