במדבר פרק יג

במדבר פרק יג

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים כמו שאתה רצית, כמו שביקשת, תשלח אנשים (בקשתו של משה מה' לשליחת מרגלים אינה כתובה בתורה),[1] וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל האנשים שתשלח יחפשו בתוך ארץ ישראל, יראו את ארץ ישראל, שאני (ה') נותן לבני ישראל,[2] אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ מכל שבט תשלחו אדם אחד,[3] כֹּל נָשִׂיא בָהֶם כל האנשים שתשלח יהיו אנשים גדולים וחשובים[4]: (ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן משה שלח את המרגלים ממדבר פארן לארץ ישראל, עַל פִּי יְקֹוָק משה שלח את המרגלים בהסכמתו של ה',[5] כֻּלָּם אֲנָשִׁים כל אחד מהמרגלים היה אדם חשוב,[6] רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה כל אחד מהמרגלים היה מראשי בני ישראל: (ד) וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם אלה הם שמות המרגלים ששלח משה:[7] לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר המרגל משבט ראובן היה שמוע בן זכור: (ה) לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן חוֹרִי: (ו) לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: (ז) לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף: (ח) לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן: (ט) לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן רָפוּא: (י) לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי: (יא) לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי משבט יוסף – משבט מנשה (שיצא מיוסף) היה גדי בן סוסי המרגל: (יב) לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי: (יג) לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל: (יד) לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי: (טו) לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי: (טז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ אלה הם שמות האנשים ששלח משה לחפש ולרגל את ארץ ישראל,[8] וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ כאשר יהושע התחיל לשרת את משה, משה החליף את שמו מהושע ליהושע[9]: (יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן משה שלח את המרגלים כדי לרגל את ארץ כנען, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם משה אמר למרגלים לפני ששלח אותם: עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר תעלו מכיוון דרום ותמשיכו משם לכיוון צפון אל ההרים שבארץ ישראל[10]: (יח)  עכשיו מפרט משה מהם הדברים שהמרגלים צריכים לבדוק בשעה שהם מרגלים את ארץ ישראל: 1) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא תראו אם הארץ מגדלת אנשים חזקים או אנשים חלשים,[11] 2) וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ וכן תבדקו את העם היושב בארץ ישראל: הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה האם העם שיושב בארץ ישראל הוא עם חזק או שמא הוא עם חלש,[12] הַמְעַט הוּא אִם רָב האם העם שיושב בארץ ישראל הוא עם גדול או שהוא עם קטן: (יט) 3) וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה מהי הארץ בה יושבים יושבי הארץ: האם היא ארץ טובה שיש בה הרבה מעיינות ואוצרות טבע או לא,[13] וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה באלו ערים יושבים יושבי הארץ: הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים האם יושבי הארץ יושבים בערים "מפוצחות", בערים שאינן מוקפות בחומה, או שמא יושבי הארץ יושבים בערים המוקפות חומה. כאן יש פירוט לשאלה מהפסוק הקודם שם שאל משה את המרגלים האם העם שיושב בארץ ישראל הוא עם חזק או חלש[14]: (כ) 4) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה האם הארץ עצמה היא ארץ עשירה שיכולה להצמיח חיטה או שהיא ארץ רזה ומסכנה שאינה יכולה להצמיח חיטה,[15] 5) הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן האם יש בארץ ישראל אילנות או לא,[16] וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ משה מצווה את המרגלים להתחזק ולקחת מפירות הארץ, כדי שיוכלו להראות לבני ישראל שהארץ היא ארץ טובה,[17] וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים הזמן בו שלח משה את המרגלים היה הזמן בו הענבים מבשילים[18]: (כא) וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ המרגלים עלו לארץ ישראל וריגלו אותה, מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת המרגלים ריגלו את ארץ ישראל ממדבר צין שנמצא בדרום ועד רחוב לבא חמת שנמצא בצפון. המרגלים הלכו לאורך כל הצד הדרומי של ארץ ישראל ממזרח לכיוון מערב, וכשהגיעו לים התיכון, עלו כלפי צפון עד שהגיעו לרחוב לבוא חמת[19]: (כב) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב המרגלים נכנסו לארץ ישראל מכיוון דרום, ומשם עלו צפונה. כל אחד מהמרגלים ריגל חבל ארץ אחר,[20] וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן בעוד כל אחד מהמרגלים הגיע למקום אחר בארץ ישראל, כלב הגיע לחברון,[21] וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק בחברון היו שלשה בנים של אדם שנקרא ארבע שהיה גיבור וענק. שמות שלושת בניו היו אחימן, ששי ותלמי,[22] וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם חברון הייתה עיר כל כך עתיקה, שהרי היא נבנתה שבע שנים לפני עיר שנקראה צען מצרים שגם היא הייתה עיר עתיקה[23]: (כג) וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל המרגלים הגיעו עד לנחל שעתיד להיקרא "נחל אשכול",[24] וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד בנחל אשכול, קיצצו המרגלים ענף של עץ גפן, כאשר בקצהו היה תלוי אשכול ענבים,[25] וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם כדי לשאת את הענף ואשכול הענבים, היו צריכים שני מוטות. ארץ ישראל הייתה מבורכת בפירותיה, והפירות היו גדולים מאוד, ולכן היה צריך לשאת את אשכול הענבים על ידי שני מוטות, ולצורך נשיאת המוטות היו צריכים שמונה מרגלים שיישאו אותה,[26] וּמִן הָרִמֹּנִים מרגל אחד הביא רימונים, וּמִן הַתְּאֵנִים מרגל נוסף הביא תאנים, וכך, עשרה מרגלים נשאו איתם פירות. (יהושע וכלב לא נשאו איתם פירות, מכיוון שמטרת המרגלים בהבאת הפירות הייתה כדי להוציא דיבה על ארץ ישראל ולומר שכשם שהפירות גדולים, כך תושבי הארץ גדולים)[27]: (כד) לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל לכן קראו לאותו המקום בשם "נחל אשכול",[28] עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (המקום ההוא נקרא נחל אשכול) על עסק האשכול שקיצצו משם המרגלים ששלחו בני ישראל[29]: (כה) וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם המרגלים חזרו מלחפש בתוך הארץ, מלרגל את הארץ, לאחר שעברו ארבעים יום משעה ששלחו אותם[30]: (כו) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה בשעה שהמרגלים הלכו אל מחנה ישראל הם מיד הגיעו אל מחנה ישראל וחזרו אל משה, אהרון ובני ישראל, והם לא חזרו לאוהלים שלהם לפני שדיווחו לבני ישראל,[31] וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר המרגלים ענו למשה ואהרון על שאלותיהם,[32] וְאֶת כָּל הָעֵדָה וכן ענו המרגלים לשאר עם ישראל,[33] וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ המרגלים הראו לכל בני ישראל את פירות הארץ: (כז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ המרגלים סיפרו למשה ואמרו לו,[34] בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ (המרגלים אמרו למשה) באנו אל ארץ ישראל, הארץ ששלחת אותנו לרגל שם, וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא הארץ מוציאה חלב ודבש, הארץ היא ארץ משובחת,[35] וְזֶה פִּרְיָהּ זהו הפרי של הארץ. המרגלים הראו את אשכול הענבים ואת הרימונים והתאנים[36]: (כח) אֶפֶס אולם,[37] כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ העם שיושב בארץ ישראל הוא עם חזק,[38] וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד הערים בהן יושבים העמים בארץ ישראל הן ערים מבוצרות וחזקות מאוד,[39] וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם וכן ראינו בארץ ישראל את בני הענקים הגיבורים[40]: (כט) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב העם העמלקי יושב בדרום הארץ,[41] וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר בהרים שבארץ ישראל יושבים העמים: חיתי, יבוסי, ואמורי, וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם העם הכנעני יושב בסמוך לים התיכון, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן וכן יושב העם הכנעני בסמוך לנהר הירדן, ואם כן, הכנעני לא ייתנו לנו לעבור את הירדן, ולא נוכל להיכנס לארץ ישראל[42]: (ל) וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה כלב השתיק את העם כדי לשמוע את דבריו של משה,[43] וַיֹּאמֶר כלב אמר לבני ישראל: עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ אנחנו נעלה ונירש את הארץ,[44] כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ אנחנו נוכל לכבוש את ארץ ישראל: (לא) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ המרגלים שעלו עם כלב כדי לרגל את ארץ ישראל אמרו: לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם אנחנו לא נוכל לעלות ולהילחם בעם שיושב בארץ ישראל,[45] כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ כיוון שהעם שיושב בארץ ישראל חזק יותר מאיתנו ומה'[46]: (לב) וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל המרגלים הוציאו דבר שקר על ארץ ישראל כשהמשיכו בדבריהם אל בני ישראל,[47] לֵאמֹר כך אמרו המרגלים בשעה שהוציאו את דיבת הארץ: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ הארץ שעברנו בה כדי לרגל אותה, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא היא ארץ שהורגת את תושביה,[48] וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת כל יושבי הארץ שראינו בארץ ישראל, הם אנשים גדולים, גבוהים וחזקים[49]: (לג) וְשָׁם רָאִינוּ בארץ ישראל ראינו, אֶת הַנְּפִילִים את הענקים שנפלו מהשמים בימיו של אנוש,[50] בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים הנפילים היו בניו של אדם בשם ענק שהוא עצמו היה מהנפילים שנפלו מהשמים בדורו של אנוש,[51] וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים אנחנו ראינו את עצמינו כחגבים בהשוואה לאותם ענקים,[52] וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם וגם בעיני יושבי הארץ הענקים, היינו כמו חגבים. (שמענו אותם אומרים אחד לשני שיש חגבים בכרמים, כשהכוונה הייתה אלינו)[53]:

[1] רש"י, וכתב שלך היינו לדעתך. ה' אמר לישראל שהארץ טובה, ובגלל שבנ"י לא האמינו לו, נתן ה' מקום למרגלים לטעות. רמב"ן הקשה מספר קושיות על פירושו של רש"י: א. הרי לפי"ז גם משה היה חוטא, שהרי גם בעיניו הוטב דבר שליחת המרגלים. ב. מה היה חטא המרגלים, בסך הכל המרגלים ענו לבני ישראל על שאלתם. ג. גם משה רבינו היה מפחיד את בני ישראל בעניין חוזק העמים יושבי הארץ. לכן הסביר הרמב"ן שמשה שלח את המרגלים כדי שיאמרו לו מהיכן לתקוף, וכן ביקש מהם להביא מפרי הארץ כדי שיראו לבני ישראל את מעלתה של הארץ. משה לא נמלך בשכינה, אך ה' הסכים לדעתו של משה ולכן אמר לו לשלוח את המרגלים, ובמקום לשלוח שניים כדרך שולחי המרגלים, ציווה ה' לשלוח שנים עשר מרגלים כדי שיהיה להם קשה יותר לחטוא, וגם אם יחטאו, כך יהיה העונש שווה בכל השבטים. וה' אמר למשה שישלח מרגלים ללא קשר לבקשת ישראל שאמנם הייתה לפני ציווי ה', אך ה' ציווה את ישראל לשלוח מרגלים ללא קשר לבקשתם של ישראל. בנ"י רצו לשלוח את המרגלים כדי לדעת מהיכן לתקוף וה' אמר לשלוח את המרגלים כדי לברר את המקח, אם לעלות בכלל או לא. המרגלים חטאו בכך שהם אמרו שלא לעלות לארץ ישראל. א"ע: ה' אמר לבנ"י לעלות ולכבוש את הארץ, אך בנ"י ביקשו לשלוח מרגלים וה' הסכים לכך. כמו"כ הסביר הא"ע שאנשים היינו אנשים מבוחרים וצדיקים. ספורנו: בנ"י רצו לשלוח בעצמם מרגלים ולכן אמר ה' למשה שהוא עצמו ישלח את המרגלים. למרות שגם המרגלים ששלח משה חטאו, הרי שהם הודו בטוב הארץ אלא שאמרו שלא ניתן לכבוש את הארץ, ואילו היו ישראל שולחים את המרגלים שהם רצו לשלוח, גם לא היו אומרים שהארץ טובה. אוה"ח: בני ישראל אמרו למשה שהם רוצים לשלוח את המרגלים כדי למנוע מיושבי הארץ להחביא את הרכוש שלהם, וה' אמר למשה שהוא יכול לשלוח מאותה סיבה. כמו"כ הסביר אוה"ח שלמרות שהמרגלים היו אנשים צדיקים, הרי שבגלל שכוונת ישראל לא הייתה טהורה, הדבר פעל עליהם ולכן חטאו. בפירוש "לך" כתב אוה"ח מספר פירושים: השליחות נקראה ע"ש משה ולא ע"ש ה' מכיוון שיצאה תקלה משליחות זו או שכוונת שליחת המרגלים תהיה לשם מה שמשה רצה ולא לשם מה שבנ"י רצו. פירוש נוסף כתב שכתוצאה משליחת המרגלים, נשארו בנ"י מחוץ לארץ ישראל למשך ארבעים שנה, ולכן משה לא היה צריך להישאר בחו"ל כהדיוט, שהרי היה אסור לו להיכנס לא"י.

[2] א"ע.

[3] אונקלוס.

[4] אונקלוס. רשב"ם: כל מי שיישא ליבו ללכת, כל מי שיתנדב ללכת. ספורנו: כל מי שיודע להכיר את עניין הארץ.

[5] רש"י.

[6] רש"י, ובאותה שעה היו כשרים.

[7] רמב"ן: נמנו לפי מעלת המרגלים. ספורנו: נמנו לפי זקנותם.

[8] אונקלוס. א"ע: הצורך לומר זאת שוב הוא כדי לומר לנו ששמות שאר המרגלים חוץ מיהושע לא השתנו.

[9] רשב"ם. רש"י: התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים. כלי יקר: הסיבה שהתפלל דווקא על יהושע היא שידע שיהושע הוא זה שהחליש את עמלק, וכך ייזכר יהושע בשבועה של "כי יד על כס י-ה". הסבר נוסף שכתב הוא משום שיהושע היה תלמידו של משה, ולכן חשב משה שצריך להתפלל עליו יותר. בפירוש נוסף כתב שלפי שהיה יהושע משבט יוסף שהביא את דיבתם של אחיו, היה צורך להתפלל יותר על יהושע, ולכן לא הוזכר יהושע כמרגל לבית יוסף. והסיבה שלא היה צריך להתפלל על גדי היא בגלל שאם אפרים שהוא הגדול לא יכשל, גם הקטן יותר לא יכשל. אוה"ח: משה ידע על פי שמות המרגלים שהם יחטאו ולכן רק יהושע היה יכול שלא לחטוא. (לדבריו: מה עם כלב?)

[10] אונקלוס. רש"י: הסיבה לציווי היא שבדרום היה הפסולת של א"י, וכך דרך התגרים שמראים קודם את הפסולת של הארץ ורק אח"כ את טוב הסחורה. ספורנו: הסיבה טכנית – משם נוח יותר לבנ"י להיכנס אל א"י.

[11] רש"י. רשב"ם: תבדקו האם יש יערות בארץ או שהארץ מלאה במקומות יבשים. אם יש יערות יש להכין כלים כדי לכרות את היערות. ספורנו: תבדקו אם בארץ יושבים בערים ללא חומה.

[12] אונקלוס. רש"י: מסר להם משה סימן: אם הם יושבים בערים פרוזות – סימן שהם חזקים. אם הם יושבים בערים בצורות – סימן שהם חלשים. ספורנו: על ידי בדיקת העם, ניתן לראות אם הארץ טובה או לא.

[13] רש"י וא"ע. רשב"ם: השאלה לפני כן על הארץ הייתה על המקום בו ייכנסו בנ"י. עכשיו שואל משה על מקום בו יושבים תושבי הארץ, הערים עצמן. השאלה שהייתה היא האם גדלים שם שיבולים או שמא צריך להכין צידה לצבא שיתקוף. ספורנו: השאלה היא אם יש שם מספיק מים. אוה"ח: שאלתו של משה הייתה האם יש בניינים מפוארים בארץ או לא.

[14] שפתי חכמים באות כ'. לפי רשב"ם: סיבת שאלות אלה היא כדי לדעת אם הם צריכים להכין כלים להבקעת החומה.

[15] אונקלוס + א"ע. רמב"ן: משה שאל לפני כן האם הארץ טובה או לא. כאן הוא שואל על סוגי הפירות: אם הארץ טובה והיא ארץ שמנה, אזי סוג הפירות שגדל בה הם פירות שזקוקים למים. אך אם הארץ היא ארץ רזה, הפירות הגדלים בה הם פירות יבשים כמו אגוזים שאינם צריכים הרבה מים. ספורנו: האם יש בארץ ישראל הרבה נכסים. רשב"ם: האם ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש. אוה"ח: האם הארץ נותנת שומן בפירותיה.

[16] אונקלוס. רש"י: שאלתו של משה היא אם יש בא"י אדם כשר שיגן על יושבי הארץ בזכותו.

[17] אונקלוס. רמב"ן: הסיבה שהמרגלים היו צריכים להתחזק בשעה שלקחו מפרי הארץ היא מכיוון שהם פחדו שיכירו בהם שהם מרגלים.

[18] רש"י. ספורנו: בזמן זה הענבים עדיין לא הגיעו לשלמותם ובכל זאת אמר משה למרגלים להביא מפירות הארץ כיוון שהיה בטוח שהפירות יהיו משובחים. רשב"ם: פסוק זה נכתב כדי להסביר מדוע הביאו המרגלים אשכול ענבים.

[19] רש"י.

[20] אונקלוס + א"ע.

[21] א"ע. רש"י: הסיבה שכלב הלך לחברון היא כדי להשתטח על קברי אבות כדי שלא יוסת על ידי חבריו המרגלים. רשב"ם: לפי הפשט הכוונה היא שכל אחד מהמרגלים הגיע עד לחברון. אמנם קשה על דבריו מדוע בשעה שה' אומר שכלב יקבל את חברון, אמרה התורה שלשם הגיע כלב, הרי כל אחד מהמרגלים הגיע לחברון?

[22] אונקלוס.

[23] אונקלוס + א"ע. רש"י: לא ייתכן שהכוונה היא שחברון נבנתה לפני צען מצרים, שהרי כנען היה בנו הקטן של חם ולו ייתכן שחם בנה לכנען עיר לפני שהוא בנה עיר לבנו הגדול. לכן פירש שהכוונה היא שחברון הייתה בנויה באיכות פי שבע מצען מצרים, והתורה באה לספר על שבח ארץ ישראל. רמב"ן: חברון היא קרית ארבע. ארבע היה ענק גדול והוא בנה את העיר. ארבע הוליד בן שנקרא בשם ענק, ולכן כל הענקים נקראו על שמו. התורה אומרת שארבע בנה את העיר קרית ארבע לבנו ענק, שבע שנים לפני שצען מצרים נבנתה שגם היא הייתה עיר עתיקה. מכאן גם רואים שכמו שהענקים היו גבוהים וגיבורים, הם גם זכו לאריכות ימים. כמו כן כתב הרמב"ן אפשרות נוספת שאפילו חבל ארץ ישנה וכחושה יותר הוציאה פירות גדולים, קל וחומר למקומות החדשים יותר. אפשורת נוספת שכתב הרמב"ן, וכך הסברנו בפנים וגם בספר יהושע, שארבע היה אביהם של אחימן ששי ותלמי.

[24] א"ע.

[25] רש"י.

[26] רש"י.

[27] רש"י.

[28] א"ע. אוה"ח: ה' קרא לפני כן לאותו מקום נחל אשכול. ספורנו: הכנענים קראו לאותו מקום נחל אשכול מכיוון שהיה תמוה בעיניהם ההתלהבות שגילו המרגלים מאותו אשכול, שהרי בארץ ישראל היו עוד הרבה מאוד אשכולות גדולים.

[29] אונקלוס + אוה"ח.

[30] אונקלוס. א"ע: בתחילת יום הארבעים ליציאתם, חזרו המרגלים אל מחנה ישראל. רש"י: הרי א"י הייתה גדולה יותר אלא שהיה גולי לפני ה' שהוא עתיד להעניש את ישראל לשנת נידודים אחת במדבר על כל יום שהמרגלים ריגלו את הארץ, ולכן קיצר למרגלים את הדרך.

[31] א"ע, וכך הסביר מדוע כתוב "וילכו". רש"י כתב שהכתוב הקיש את הליכתם לביאתם: כמו שבאו בעצה רעה, כך כאשר יצאו מלכתחילה הייתה דעתם לרע. אוה"ח: הכתוב בא לענות לנו על שאלה שהרי שלוחי מצווה אינן ניזוקין, ולכן הסבירה התורה שכל שליחותם לא הייתה לשם מצווה. כמו כן הסביר שהניצוצות והאורות שהיו על הנשיאים הלכו להם וכך יכלו לחטוא. הסבר נוסף שכתב הוא שהמרגלים עשו הליכה מוחלטת מארץ ישראל, כלומר, המרגלים החליטו שאינם נכנסים לארץ ישראל בשום מצב.

[32] רש"י.

[33] אוה"ח: הסיבה להדגש זה היא כדי לומר שמטרת שליחת המרגלים הייתה שונה בין משה לבנ"י.

[34] א"ע. אוה"ח: המרגלים דיברו אל כל ישראל אלא שייחדו את הדיבור למשה.

[35] אונקלוס ורש"י, וכתב רש"י שמטרת אמירה זו היא מכיוון שבכל שקר שאין בה קצת אמת, השקר לא יעמוד. רמב"ן: זוהי התשובה על האם הארץ שמנה או רזה. ספורנו

[36] אונקלוס. רמב"ן: זוהי תשובה על שאלת משה האם יש בא"י עץ או לא.

[37] דעת מקרא. רמב"ן: זה היה חטא המרגלים. המרגלים היו חייבים לענות שהעם שבא"י הוא עם חזק, שהרי זוהי התשובה לדברי שליחותם, אך הם אמרו כאן שלא יוכלו להצליח לכבוש את הארץ, וזאת לא היו אמורים לומר.

[38] אונקלוס.

[39] אונקלוס ורש"י.

[40] אונקלוס.

[41] אונקלוס. רש"י: בגלל שבנ"י כבר נכוו בעמלק, הזכירו המרגלים את עמלק.

[42] רש"י. רמב"ן: המרגלים אמרו שבכל צד של א"י יש עם חזק, ואם כן לא ניתן להיכנס ולכבוש את הארץ משום כיוון. יוצא שהמרגלים ענו למשה על כל שאלותיו חוץ מהשאלה האם העם הוא עם רב וכןעל שאלת הטובה היא אם רעה, בגלל שחשבו להוציא את דיבת הארץ כמו שעשו לאחר מכן.

[43] רש"י, וצריך לומר שהעם התחיל לטעון את אענותיו ישר לאחר שסיימו המרגלים דברים אלו. רש"י מסביר שכלב אמר לבנ"י שלא זו בלבד עשה לנו משה (להביא אותנו לא"י), והעם חשב שכלב הולך להמשיך ולומר את דברי הגנות במשה, אך כלב אמר ניסים שעשה משה, ואם כן, אין מה להתרעם על משה. אוה"ח: כלב השתיק את העם בגזירתו של משה.

[44] אונקלוס. רש"י: הסיבה לכפילות "עלה נעלה" היא כדי לומר שאפילו אם ארץ ישראל הייתה בשמים, היינו יכולים לעלות לשם ולהצליח לכבוש אותה. כלי יקר: אנחנו נזכה לעלות לארץ ישראל רק אם נעלה בדרכינו ונתקן אותם.

[45] אונקלוס.

[46] אונקלוס + רש"י.

[47] א"ע, ולדבריו יש הבדל בין להוציא דיבה שזהו שקר לבין להביא דיבה (כמו אצל יוסף) שאינו שקר. רמב"ן: לאחר דבריהם אל משה, הלכו המרגלים ועברו מאוהל לאוהל כדי לומר דברי שקר על הארץ כדי שלא יהיה לאף אחד מבנ"י הו"א להיכנס לא"י. רש"י בפרק יד' פס' לו' כתב שדיבה היינו חינוך דברים, ויש דיבה לטובה ויש דיבה לרעה. הרמב"ן שם בפסוק לז' חלק על רש"י.

[48] אונקלוס. רש"י: ה' עשה איתם טובה כדי שיושבי הארץ יהיו טרודים באבל על המתים. א"ע: סיבת המוות של האנשים היא בגלל האוויר של הארץ. רמב"ן וספורנו: נכון שהאנשים שבארץ הם אנשים גדולים אך אין זה בגלל מעלת הארץ, אלא בגלל שכל מי שאינו גדול וחזק, ימות בא"י בגלל האוויר של הארץ. כלי יקר: המרגלים היו צריכים לתלות את מיתת תושבי הארץ בחטאם.

[49] רש"י.

[50] רש"י.

[51] אונקלוס. ספורנו: ענק מצד האב ונפילים מצד האם. רמב"ן: נפילים הוא שם תואר מאיים יותר מענקים, ולכן כשהמרגלים רצו להפחיד יותר את בני ישראל באוהליהם, השתמשו בשם התואר נפילים.

[52] אונקלוס.

[53] רש"י.