במדבר פרק כב

במדבר פרק כב

(א) וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל נסעו מאדרעי שם נלחמו נגד עוג, וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ בני ישראל חנו במישור של מואב שהיה במקום בו עוברים את נהר הירדן, מול העיר יריחו: (ב) וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי בלק בן ציפור ראה את כל מה שעשו בני ישראל לאמורי, לסיחון ולעוג (השמדת העם וכיבוש ארצם)[1]: (ג) וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא מואב פחדו מאוד מפני בני ישראל, מכיוון שבני ישראל היו רבים,[2] וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מואב קצו בחייהם מרוב שפחדו מבני ישראל[3]: (ד) וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן העם במואב אמרו אל זקני מדין,[4] עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ (העם במואב אמר לזקני מדין) עכשיו, לאחר שבני ישראל כבשו את ארצם של סיחון ועוג, בני ישראל ישמידו את כל מה שסביב לנו,[5] כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה (עם ישראל ישמיד את כל מה שסביב לנו) כמו שהשור מלחך, אוכל את עשב השדה, וכאשר השור אוכל את עשב השדה, הוא עוקר את העשב מהשורש, כך שהעשב לא יגדל שוב,[6] וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא בלק בן ציפור מונה למלך על מואב באותו הזמן. לאחר שבני ישראל נלחמו נגד סיחון, העם במואב מינה את בלק למלך עליהם[7]: (ה) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר בלק שלח שליחים אל בלעם בן בעור,[8] פְּתוֹרָה בלעם היה גר במקום שנקרא "פתור ארם",[9] אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר פתור ארם נמצא בסמוך לנהר הפרת,[10] אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ פתור ארם הוא מקום מוצאו של בלק,[11] לִקְרֹא לוֹ בלק שלח את השליחים כדי לקרא לבלעם,[12] לֵאמֹר כך אמרו השליחים אל בלעם, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הרי יש עם שיצא ממצרים,[13] הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ העם הוא כל כך גדול עד שהוא כיסה את מראה הארץ,[14] וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי ועכשיו עם ישראל הקים את המחנה שלו מול ארץ מואב[15]: (ו) וְעַתָּה עכשיו,[16] לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה תקלל עכשיו את העם הזה, תקלל עכשיו את בני ישראל,[17] כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי (תקלל את בני ישראל) כיוון שעם ישראל הוא עם חזק יותר מהעם במואב,[18] אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ אולי, על ידי שתקלל את בני ישראל, אוכל להכות יחד עם העם שלי בעם ישראל,[19] וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ וכך, אני (מואב) אוכל לגרש את עם ישראל מארץ מואב,[20] כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר אני (בלק) הרי יודע מדברים שקרו בעבר, שאדם שאתה מברך אותו זוכה שברכתך מתקיימת ואדם שאתה מקלל אותו, הקללה שלך מתקיימת, ולכן אני מבקש ממך לקלל את עם ישראל[21]: (ז) וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן זקני מואב וזקני מדין הלכו אל בלעם,[22] וּקְסָמִים בְּיָדָם כאשר זקני מואב וזקני מדין הלכו אל בלעם, הם לקחו בידם גם כלי קסמים. הסיבה היא שהם לא רצו שכאשר יבואו אל בלעם, בלעם ינסה להתחמק מללכת איתם ולטעון שאין לו כלי קסמים,[23] וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק זקני מואב וזקני מדין באו אל בלעם ואמרו לבלעם את דבריו של בלק (בהם הוא מבקש מבלעם לקלל את בני ישראל): (ח) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בלעם אמר לזקני מואב וזקני מדין, לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה תישנו פה הלילה, כדי שאוכל להתנבא ולשמוע מה ה' יאמר לי,[24] וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלָי בבוקר, אני אענה לכם את התשובה שה' יאמר לי,[25] וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם שרי מואב התעכבו עם בלעם[26]: (ט) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם דבר ה' בא אל בלעם,[27] וַיֹּאמֶר ה' אמר לבלעם בדבריו, מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ מיהם האנשים האלה שנמצאים איתך עכשיו[28]: (י) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בלעם ענה לה': בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי בלק בן ציפור, מלך מואב, שלח אליי את האנשים האלו לומר לי[29]: (יא) הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ הרי העם שיצא ממצרים וכיסה את מראה הארץ, עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ (בלק אמר לי) עכשיו לך ותקלל את העם הזה,[30] אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו (בלק אמר לי) אולי, על ידי שאתה (בלעם) תקלל את בני ישראל, אני אוכל להילחם נגד בני ישראל ולגרש אותם מעליי[31]: (יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם ה' אמר אל בלעם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם אל תלך עם השליחים של בלק, אפילו אם אתה לא תקלל את בני ישראל,[32] לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא לא תצליח לקלל את בני ישראל כיוון שעם ישראל הוא עם מבורך[33]: (יג) וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק בלעם קם בבוקר ואמר אל האנשים החשובים ששלח לו בלק,[34] לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם לכו אל ארצכם (אך אני לא אצטרף אליכם), כִּי מֵאֵן יְקֹוָק לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם כיוון שה' לא רוצה שאני אצטרף אליכם[35]: (יד) וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק שרי מואב קמו והלכו אל בלק, וַיֹּאמְרוּ שרי מואב אמרו אל בלק, מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ בלעם סירב ללכת איתנו[36]: (טו) וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה בלק שלח את השליחים הראשונים אל בלעם, אבל יחד איתם שלח גם שליחים רבים יותר ומכובדים יותר מהשליחים הראשונים[37]: (טז) וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ לוֹ שליחיו של בלק באו אל בלעם ואמרו לו, כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר כך אמר בלק בן ציפור, אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי עכשיו, אל תסרב מלבוא אליי[38]: (יז) כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד (אל תסרב לבוא אליי, כיוון שאם אתה תבוא אליי) אני אכבד אותך בכבוד שאף פעם לא כיבדו אותך בכבוד כזה,[39] וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה ואני אעשה כל מה שתאמר לי,[40] וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה ותלך עכשיו לקלל לי את העם הזה, את בני ישראל[41]: (יח) וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק בלעם ענה ואמר לעבדיו של בלק, לאנשים ששלח אליו בלק, אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב גם אם בלק ייתן לי את הבית שלו מלא בכסף וזהב,[42] לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְקֹוָק אֱלֹהָי (גם אם בלק ייתן לי את הבית שלו מלא בכסף וזהב) אין לי רשות לעבור על גזירתו של ה',[43] לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה (אין לי רשות לעבור על גזירתו של ה') לעשות דבר קטן או דבר גדול שנוגד את מה שה' גזר. לכן, אם ה' אינו מרשה לי לקלל את בני ישראל, אינני יכול לקלל את בני ישראל, גם אם בלק ייתן לי הרבה מאוד כסף וזהב כדי לקלל את בני ישראל[44]: (יט) וְעַתָּה עכשיו, לאחר שאתם יודעים שהצטרפותי אליכם תלויה בקבלת רשות מה', שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה כמו שהשליחים הראשונים התעכבו כאן לילה אחד, גם אתם תתעכבו במקום הזה ללילה אחד,[45] וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף יְקֹוָק דַּבֵּר עִמִּי ובלילה אני אדע מה ה' יוסיף לומר לי[46]: (כ) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה דבר ה' הגיע אל בלעם בלילה,[47] וַיֹּאמֶר לוֹ ה' אמר לבלעם, אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים אם האנשים האלו באו כדי לקרוא לך,[48] קוּם לֵךְ אִתָּם קום ולך עם האנשים האלו,[49] וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה אולם, אתה תעשה רק את מה שאני אומר לך לעשות[50]: (כא) וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר בלעם קם מוקדם בבוקר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ בלעם ציווה שיכינו לו את החמור ליציאה לדרך,[51] וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב בלעם הלך עם שרי מואב, האנשים החשובים של מואב[52]: (כב) וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים ה' נתמלא ברוגז,[53] כִּי הוֹלֵךְ הוּא בגלל שבלעם הלך עם שרי מואב. למרות שה' נתן לבלעם רשות ללכת עם שרי מואב, הרי שה' כעס על בלעם בשעה שהלך עם שרי מואב, מכיוון שראה שבלעם רוצה לקלל את ישראל,[54] וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְקֹוָק בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ מלאך ה' התייצב מול בלעם כדי למנוע ממנו ללכת לקלל את ישראל,[55] וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ בלעם רכב על האתון שלו, ושני הנערים של בלעם ליוו אותו, הלכו איתו בדרך[56]: (כג) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק נִצָּב בַּדֶּרֶךְ האתון ראתה את מלאך ה' עומד ניצב באמצע הדרך בה היא הלכה,[57] וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ (האתון ראתה) שהמלאך החזיק בידו את חרבו שלופה,[58] וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה האתון סטתה מהדרך בה היא הלכה עד שראתה את המלאך, וכאשר האתון סטתה מהדרך, היא הלכה ונכנסה לתוך שדה,[59] וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ בלעם הכה באתון כדי להחזיר אותה אל הדרך בה היא הלכה לפני כן[60]: (כד) וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְקֹוָק בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים המלאך נעמד בשביל שהיה באמצע כרם,[61] גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה משני צידי השביל היו גדרות מאבנים, כך שהאתון לא הייתה יכולה לסטות מדרכה כמו שעשתה לפני כן[62]: (כה) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק האתון ראתה את מלאך ה' עומד מולה בשביל שהיה באמצע הכרם,[63] וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר האתון לחצה את עצמה אל גדר האבנים, כדי לנסות לברוח מהמלאך,[64] וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר כאשר האתון לחצה עצמה אל הקיר, היא לחצה גם את רגלו של בלעם אל גדר האבנים,[65] וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ בלעם הכה את האתון פעם נוספת: הפעם הראשונה שבלעם הכה את האתון הייתה בניסיון שלו להחזיר את האתון אל הדרך ועכשיו הכה בלעם את האתון פעם נוספת[66]: (כו) וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יְקֹוָק עֲבוֹר מלאך ה' עבר לפני בלעם פעם נוספת,[67] וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול המלאך נעמד במקום צר שלא היה מקום לאתון לסטות ימינה או שמאלה[68]: (כז) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק האתון ראתה את מלאך ה' עומד באמצע הדרך, וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם האתון רבצה בעוד בלעם היה עליה, מכיוון שלא הייתה יכולה להמשיך ללכת בדרך, שהרי המלאך עמד באמצע הדרך, וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל בלעם התמלא בכעס והכה את האתון במקל[69]: (כח) וַיִּפְתַּח יְקֹוָק אֶת פִּי הָאָתוֹן ה' פתח את פיה של האתון בדרך נס, וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם האתון אמרה לבלעם, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים מה עשיתי לך שגרם לך להכות אותי שלש פעמים[70]: (כט) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן בלעם ענה לאתון, כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי (הסיבה שהכיתי אותך שלש פעמים היא) מכיוון שאת ביזית אותי. את סטית מהדרך כל פעם בגלל שאת רצית לצחוק עליי,[71] לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ אילו הייתה בידי חרב, הייתי הורג אותך עכשיו על ידי החרב[72]: (ל) וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם האתון אמרה אל בלעם, הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הרי אני האתון שלך שהתחלת לרכוב עליי מהיום הראשון בו התחלת לרכב ועד היום,[73] הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה האם אני מלומדת ומורגלת לעשות לך כך, האם אי פעם סטיתי מהדרך כמו שעשיתי עכשיו,[74] וַיֹּאמֶר בלעם ענה לאתון, לֹא לא עשית לי כך אף פעם: (לא) וַיְגַל יְקֹוָק אֶת עֵינֵי בִלְעָם ה' גילה את עיניו של בלעם,[75] וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ בלעם ראה את מלאך ה' ניצב באמצע הדרך כאשר חרבו של המלאך הייתה שלופה בידו, וַיִּקֹּד בלעם כרע על פניו,[76] וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו בלעם השתחווה אל המלאך[77]: (לב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק המלאך אמר לבלעם, עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים על מה הכית את האתון שלך שלש פעמים, הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן הרי אני יצאתי כדי למנוע ממך מלקלל את בני ישראל, כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי כיוון שאתה מיהרת לצאת בדרך שהיא נגדי, אתה מיהרת לצאת לדרך כדי לקלל את בני ישראל שזהו דבר שאני (ה') מתנגד לו[78]: (לג) וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן האתון ראתה אותי, וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים האתון סטתה מהדרך מפניי שלש פעמים,[79] אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי לולי שהאתון הייתה סוטה מהדרך מפניי, אם האתון לא הייתה סוטה מהדרך,[80] כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי (אם האתון לא הייתה סוטה מהדרך) אזי הייתי גם הורג אותך ולא רק מונע ממך מללכת לקלל את ישראל,[81] וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי ואילו את האתון הייתי משאיר בחיים[82]: (לד) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יְקֹוָק בלעם אמר למלאך, חָטָאתִי אני חטאתי בכך שהלכתי בדרך לקלל את ישראל,[83] כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ הסיבה שהמשכתי ללכת היא מכיוון שלא ידעתי שאתה התייצבת מולי בדרך,[84] וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי ועכשיו, אם הדבר רע בעיניך שאמשיך ללכת, אחזור חזרה ולא אמשיך ללכת עם האנשים האלה[85]: (לה) וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל בִּלְעָם המלאך אמר לבלעם, לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים לך עם האנשים האלה, תלך עם שרי מואב,[86] וְאֶפֶס רק,[87] אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר תאמר את הדברים שאני (ה') אומר לך (בלעם) לומר,[88] וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק בלעם הלך עם שרי בלק[89]: (לו) וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם בלק שמע שבלעם מגיע אליו עוד מעט,[90] וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל בלק יצא לקראת בלעם לעיר חשובה שלו שנמצאת על גבול ארנון שבקצה גבול מואב[91]: (לז) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם בלק אמר לבלעם, הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ הרי שלחתי שליחים כדי לקרוא לך לבוא אליי,[92] לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי למה לא באת אליי,[93] הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ האם באמת אינני (בלק) יכול לכבד אותך (בלעם), האם אין דבר שאני יכול לכבד אותך בו שבגלל זה לא נענית לקריאתי ששלחתי לקרוא לך[94]: (לח) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בלעם אמר לבלק, הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הרי אני באתי אליך עכשיו,[95] הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה האם אני יכול לומר דבר כלשהו מעצמי,[96] הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי מה שה' ישים בפה שלי, מה שה' יאמר לי לומר,[97] אֹתוֹ אֲדַבֵּר זהו מה שאומר, אני לא אומר שום דבר שה' לא יאמר לי לומר אותו[98]: (לט) וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק בלעם הלך עם בלק,[99] וַיָּבֹאוּ קִרְיַת חֻצוֹת בלעם ובלק הגיעו אל מקום שנקרא קרית חוצות, שם היו הרבה שווקים והרבה בני אדם, ובלק רצה להראות לבלעם את כל האנשים כדי להראות לו שבני ישראל רוצים לעקור את כל האנשים האלו[100]: (מ) וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן בלק הקריב לקרבן בקר אחד וצאן אחד,[101] וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בלק שלח את בשר הקרבן לבלעם ולאנשים החשובים שהיו איתו, כדי לכבד אותם ולהתחנף אליהם[102]: (מא) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל בבוקר, בלק לקח את בלעם למקום שנקרא במות בעל. מקום זה היה בהר שעבדו בו עבודה זרה,[103] וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם מבמות בעל, ראה בלעם חלק קטן מעם ישראל[104]:

[1] אונקלוס + א"ע. רש"י: בלק אמר שעוג וסיחון לא עמדו בפני ישראל, קל וחומר למואב שלא יצליחו לעמוד מול ישראל. ספורנו: בלק היה איש מלחמה גדול ומפורסם. כלי יקר: בלק ראה בספר דברי הימים גם את מה שעשה יעקב לאמורי, אך העם ראה רק את מה שקרה לאחרונה, את המלחמות האחרונות של ישראל באמורי.

[2] אונקלוס. רמב"ן: מואב היו הקטנים שבאומות, כיוון שהם אינם עם קדמון כמו הכנעני.

[3] רש"י. א"ע: מואב היו במצוקה גדולה וביראה. רמב"ן: מואב ידעו שבני ישראל לא יכבשו את ארצם, שהרי ישראל שלחו להם לשלום כמו ששלחו לסיחון וגם היה ציווה ה'. מואב פחדו מכך שבנ"י יכבשו את כל מה שסביבם.

[4] א"ע: ייתכן שחמשת מלכי מדין הם זקני מדין. רמב"ן: לפי דברי הא"ע, הזקנים המוזכרים אח"כ אינם מלכי מדין, כיוון שרק השרים הלכו אל בלעם. לפי חז"ל הסביר הרמב"ן שמואב שלחו דווקא לזקני מדין, כיוון שהם עוד הכירו את משה. במסקנה כתב הרמב"ן שסיחון כבש את כל האזור: את עמון, מואב וגם את מדין, ובמדין לא השאיר מלך שימשול, אלא רק זקנים שהם שלטו על מדין. כמו כן, הסתפק הרמב"ן אם בלק היה מלך כבר לפני שמואב שלחו שליחים אל זקני מדין, והתורה באה לספר לנו בפסוק הראשון שלמרות שבלק היה מלך גיבור הוא עדיין פחד מבני ישראל, או שמא מינוי בלק למלך היה בעצת זקני מדין, כמו שהקריאה לבלעם הייתה בעצת זקני מדין. רש"י: כדי להשמיד את ישראל עשו מואב ומדין שלום ביניהם. כמו"כ כתב שהסיבה שפנו מואב אל מדין היא בגלל שמשה גדל אצל מדין, ולכן חשבו מואב שהם יוכלו לקבל ממדין עצה מה לעשות.

[5] אונקלוס + ספורנו. כמו"כ הסביר ספורנו שהחשש של מואב היה מכך שבנ"י ינסו להרחיב את גבול ארצם שכבשו מסיחון. אוה"ח: בכוונה אמרו מואב "את כל סביבותינו" כדי להראות למדין שהאיום חל גם עליהם.

[6] רש"י עפ"י שפ"ח. רשב"ם: כמו שהשור מלחך תבואה ודברי מאכל אחרים.

[7] רש"י. ספורנו: למרות שבלק היה מלך מואב והוא היה גיבור גדול, לא רצה להילחם נגד ישראל כיוון שפחד מהם. אוה"ח: מואב אמרו למדין שהחרפה תהיה גם עליהם אם מואב ייפול, שהרי בלק הוא מהם. כמו"כ הסביר אוה"ח שמיד לאחר שמואב ראו שאין תועלת במה שהביאו את בלעם, הם הדיחו את בלק מהמלכות.

[8] אונקלוס.

[9] אונקלוס ורש"י עפ"י הפשט. רש"י עפ"י הדרש: פתור בלשון ארמי הוא שולחני ובלעם היה כמו שולחני שכל המלכים היו מריצים אליו את האגרות שלהם.

[10] אונקלוס.

[11] רש"י. רמב"ן: הכוונה היא לארץ בני עמו של בלעם, והכתוב רצה להזכיר את ייחסו של בלעם. גם א"ע פירש כך. בשם המדרש כתב הא"ע שבלעם הוא בלע, אך דחה פירוש זה, שהרי בלע הוא אדומי ואילו בלעם הוא ארמי. וג ששניהם הם בני בעור אין זה הוכחה, שהרי יש פעמים רבות ששני אישים בתנ"ך שווים בשמות אביהם.

[12] אונקלוס. רש"י: הקריאה הייתה לטובת בלעם, שבלק רצה לתת לו הרבה ממון.

[13] אונקלוס. אוה"ח: בלעם הבטיח לבלק שבנ"י לא ייצאו ממצרים, ובלק אומר עכשיו לבלעם שבנ"י כן יצאו ממצרים. כמו"כ הסביר שבלק אמר לבלעם שלא יקלל את בנ"י ממקומו, שהרי הכשפים לא משפיעים על בנ"י כמו שהם משפיעים על אנשים אחרים, שהרי בלעם אמר שבנ"י לא ייצאו ממצרים, וכאן ראינו שבנ"י כן יצאו ממצרים.

[14] רש"י בשמות פרק י' פסוק ה' עיי"ש בהערות. כלי יקר: הסיבה שבלק השתמש בלשון זה של הפסוק שהוא אותו לשון של מכת ארבה היא כדי לומר שבני ישראל מומחים בקסמים, כמו שעשו את הארבה ע"י קסמים, ולכן יש צורך בקוסם כמו בלעם שיקלל אותם.

[15] אונקלוס. רש"י: הסיבה שכתוב מלי בכתיב חסר היא מכיוון שבלק אמר לבלעם שעכשיו בנ"י יכריתו אותו. למרות שבנ"י מצווים שלא להתגרות במואב, כיוון שבנ"י ייקחו את ממונם ואין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ייצא שבנ"י יהיו מוכרחים להכרית את מואב.

[16] אונקלוס.

[17] אונקלוס.

[18] אונקלוס.

[19] רש"י., וכתב פירוש נוסף שהכוונה היא לנכות, להחסיר מהם מעט. רמב"ן: הכוונה היא למואב ומדין יחד. ספורנו: נוכל להכות בו יחד: אני ע"י מלחמה ואתה ע"י קללה.

[20] אונקלוס + עפ"י רש"י בד"ה "נכה בו". ברור שבלק לא התכוון ממש להשמיד את כל עם ישראל, ועיין ברש"י בפס' יא'.

[21] אונקלוס + רש"י. רש"י כתב שבלק ידע זאת ממלחמת סיחון ועוג. אמנם חז"ל כתבו שבלעם בירך את בלק להיות מלך וברכה זו התקיימה. רשב"ם: דבריו של בלעם היו מתקיימים ע"י נבואה או קסמים. ספורנו: כוחו של בלעם לא היה לברך, אלא להזכיר עוון של אדם וכך תבא עליו פורענות, ולכן לא ביקש בלק מבלעם לברך את מואב, אלא לקלל את ישראל. אמנם אוה"ח כתב שבלעם בירך את בלק ועכשיו נשאר רק לקלל את ישראל. אמנם, הסביר אוה"ח שלבלעם לא היה באמת כח לברך אדם, אלא ברגע שראה באצטגנינות את עתידו הטוב של אדם, הוא היה כאילו מברך אותו שיקרה לו טוב (וכן פירש הא"ע בפס' כח' וכתב שם שבלעם לא היה באמת נביא והנבואה כאן היא לכבודם של ישראל, וכן פירש הרמב"ן בפס' לא' וכתב שבלעם היה רק קוסם, ושבנ"י לא היו הורגים נביא ה' וכל הנבואה אצלנו היא רק למעלתם של ישראל). בסוף דבריו כתב אוה"ח שמפלתו של בלק הייתה בגלל בלעם שאמר לו שלא יקרה לו דבר עד אחרית הימים וכן כך איבד את ביתו כזבי.

[22] אונקלוס. א"ע: מדובר על החכמים.

[23] רש"י. בפירוש נוסף כתב שהקסם שהם לקחו בידם הוא שאם בלעם לא יבוא עימהם, סימן שאין בו ממש. לכן, כאשר בלעם נמנע מללכת איתם, פרשו זקני מדין ולא חזרו אל בלק. א"ע בשם רבי שמואל הנגיד: הכוונה היא לכסף כתשלום על הקסמים, אך הא"ע כתב שהכוונה היא ממש לקסמים, ושהשליחים ששלח בלק אל בלעם היו גם כן קוסמים.

[24] רש"י, שהרי בלעם היה מתנבא רק בלילה. ספורנו: היה צריך להתכונן לנבואה.

[25] אונקלוס + א"ע. רש"י: אני אענה לכם אם ה' נותן לי ללכת אתכם או שהוא רוצה שאני אלך עם שליחים יותר מכובדים מכם.

[26] רש"י, ולפי מה שפירש לעיל, ייתכן שכבר עכשיו הלכו להם שרי מדין.

[27] אונקלוס. א"ע: ההתגלות כאן לבלעם הייתה לכבוד ישראל, כיוון שרצה ה' למנוע מבלעם לקלל את ישראל, שהרי לו היה בלעם מקלל את ישראל היה העולם אומר שכל המגיפה היא רק בגלל קללתו של בלעם.

[28] אונקלוס. בדבר הסיבה שה' שאל את בלעם מיהם האנשים מצאנו שיטות שונות. רש"י: כדי להטעות את בלעם, ועי"כ בלעם יחשוב שה' אינו יודע כל דבר. א"ע: ה' התכוון לפתוח בשיחה עם בלעם. ספורנו: מיהם האנשים שבגללם אתה הכנת את עצמך לנבואה. אוה"ח: ה' שאל את בלעם מדוע הוא הכניס אותם יחד איתו אל חדרו המיוחד, שהרי ה' מקפיד על כבודו של בלעם ביחס לאומות האחרות, וענה לו ה' שהיה צריך לכבד את האנשים האלו מכיוון שהם שלוחים של מלך. כלי יקר: דברי ה' נאמרו בביזיון: מיהם בכלל האנשים האלו שנמצאים איתך.

[29] אונקלוס. רש"י: בלעם בא לומר לה' בדברים אלו – למרות שבעיניך אינני חשוב, הרי שבעיני בלק אני כן חשוב, ולכן הוא שלח אליי שליחים אלו.

[30] אונקלוס. יש לשים לב שבלעם אינו אומר שהכוונה היא לעם ישראל, כשם שבלק לא השתמש בשם של עם ישראל.

[31] אונקלוס. רש"י כתב שבלעם שנא את בני ישראל יותר מבלק, שהרי ארה הוא פחות חזק מקבה, ובלק רצה רק לגרשם מעליו ואילו בלעם רצה לגרש אותם לגמרי. אמנם הכלי יקר כתב הפוך: בלק שלא הכיר את חיבת ה' לעם ישראל ביקש קללה גדולה יותר, ובלעם שידע שאין סיכוי שה' יסכים לכך, ביקש לקלל קללה קטנה. אוה"ח פירש גם הוא כמו הכלי יקר והסביר עי"כ את השינויים שיש בדברי בלק אל בלעם ואת דברי בלק שבלעם אומר לה'.

[32] ספורנו.

[33] א"ע. רש"י חילק את הדברים כאן לשני צלעות – לא תאר את העם, אפילו מהמקום בו אתה נמצא כאשר אתה לא תלך עם שליחי בלק, וגם אל תברך את העם, לא מדובשך ולא מעוקצך.

[34] אונקלוס. לפי רש"י, שרי מדין הלכו והתייאשו מבלעם כאשר ראו שאינו מצטרף אליהם מיד. א"ע: הכתוב מזכיר רק את שרי בלק כיוון שהוא עיקר השליחות. רמב"ן: זקני מדין הלכו עם זקני מואב והגיעו עד למדין שהיא באמצע בדרך אל בלעם, ומשם ואילך רק שרי מואב המשיכו ללכת אל בלעם. כלי יקר: שרי בלק הם השרים שמיוחדים למלך, שרי מואב הם אנשים חשובים במדינה ושלטו במדינה. לכן לשרי מואב היה חשוב יותר שבלעם יבוא ויקלל את ישראל שהרי יש להם אינטרס להציל את ממלכתם, בעוד ששרי בלק היו נקיים מאינטרס והדבר היה פחות חשוב להם. סיבה נוספת היא ששרי בלק היו אנשים חשובים יותר וממילא הם לא רצו לשכנע את בלעם לעבור על ציווי ה'. שרי מואב + שרי בלק הם זקני מואב.

בעניין דגש התורה על כך שבלעם קם בבוקר כתב אוה"ח מספר הסברים: אן מכיוון שהייתה זו בשורה רעה, לא רצה לומר להם את הבשורה בלילה, או שהכתוב בא לדבר על עצלותו של בלעם שלא קם מוקדם יותר, או שבלעם קם מוקדם בבוקר כדי שבלק ימהר לשלוח שרים נכבדים משרים אלו, או שבלעם מיהר לשלחם עד לפני שנתן להם לאכול.

[35] אונקלוס. רש"י: בלעם אמר שהוא יוכל ללכת רק עם שרים חשובים יותר מהם, ולכן שלח אליו בלק שרים חשובים יותר. אוה"ח: כיוון שה' אמר "כי ברוך הוא", סימן שיש כאן טעם למה אסור לו לקלל את העם, ואם יש זמן שהעם לא יהיה ברוך, בלעם כן יוכל לקלל את העם. לכן לא קבע מפורשות שאסור לו לקלל את העם, אלא רק אמר שה' לא נתן לו ללכת איתם. רמב"ן: בלעם התכוון לומר שאסור לו כלל לקלל את ישראל, אלא שבלק טעה בדבר וחשב שאם הוא ישלח שרים חשובים יותר, בלעם כן יסכים לקלל את ישראל.

[36] אונקלוס. אוה"ח: הסיבה שלא אמרו שה' הוא שלא נתן לבלעם ללכת איתם היא מכיוון שהם חשדו בבלעם שהוא שקרן.

[37] אונקלוס + אוה"ח.

[38] אונקלוס.

[39] רש"י. א"ע: הכוונה היא לממון.

[40] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא כל מה שצריך כדי לקלל את בנ"י, בלק מסכים לעשות.

[41] אונקלוס.

[42] א"ע. רש"י: מכאן ראינו שנפשו של בלעם הייתה רחבה וחמד ממון של אחרים. בלעם אמר שאם היה בלק מוציא הרבה כסף וזהב כדי להילחם נגד בני ישראל, ניצחונו היה עדיין מוטל בספק, ואילו כאן, אם ישכור את שירותיו של בלעם, בוודאי שינצח.

[43] אונקלוס.

[44] אונקלוס. רש"י: כאן גילה בלעם שהוא נתון ברשות אחרים ואינו יכול לבטל את הברכות של האבות.

[45] אונקלוס + א"ע. רש"י: פיהם הכשילם שגם הם יחזרו בפחי נפש כמו השליחים הראשונים.

[46] אונקלוס. רש"י: בלעם אמר שהלוואי וה' לא יוסיף ויאמר לו לקלל את בני ישראל.

[47] אונקלוס.

[48] אונקלוס. רש"י: אם אתה סבור לקבל שכר על כך שאנשים אלו קראו לך.

[49] אונקלוס.

[50] אונקלוס. רש"י: ה' אמר לבלעם שבעל כורחו הוא יצטרך ללכת ולברך את בני ישראל ובכ"ז בלעם הלך מכיוון שחשב שמא ה' יתרצה בסוף לקלל את בנ"י. לפי רש"י, הסיבה שבפעם השנייה נתן ה' רשות לבלעם ללכת עם שרי בלק היא כדי לברך את בנ"י, וכעסו של ה' היה על כך שבלעם באמת רצה לקלל את בנ"י. א"ע כתב בשם רס"ג שה' באמת לא רצה שבלעם יילך עם השרים הראשונים, בגלל שהם היו אנשים פחותים. הא"ע עצמו פירש שבאמת ה' לא רצה שבלעם יילך עם השרים השניים, אלא בגלל שבלעם התעקש, נתן לו ה' מקום ליפול, כמו שה' נתן לבנ"י רשות לשלוח מרגלים שירגלו את א"י. ספורנו: אם אנשים אלו באו כדי להתייעץ איתך, לך תייעץ להם דרך שהם לא יחטאו בהצקה לעם ישראל. וה' כעס על בלעם כיוון שהוא הלך כבעל הדבר, לא ששרי מואב הם שהוליכו אותו, אלא שהוא עצמו רצה ללכת (מעין מה שפירש רש"י). רמב"ן הקשה על רס"ג אמר לבלעם במפורש שהטעם שאינו מרשה לו להצטרף לשליחי בלק היא מכיוון שלא ניתן לקלל את בנ"י. גם על הנחתו של הא"ע שה' משנה את דבריו לפי עקשות השואל חלק הרמב"ן. לכם הסביר שאם השליחים באו רק לקרוא לך, והם יתרצו לכך שאתה תלך איתם גם אם בסופו של דבר אתה לא תקלל את בני ישראל, מותר לך ללכת איתם, שהרי ה' רצה שבלעם בסופו של דבר יברך את בנ"י. ה' כעס על בלעם על כך שלא אמר לשליחי בלק שהוא אינו הולך לקלל את בנ"י, אלא העלים את הדבר מהם. אוה"ח: ה' נתן רשות לבלעם ללכת כדי שלא יאמרו אומות העולם שה' מנע מבלעם ללכת כיון שהוא פחד ממנו.

[51] א"ע. רש"י: השנאה מקלקלת השורה ובלעם חבש את האתון בעצמו, ואמר לו ה' שכבר קדם לו אברהם שחבש את חמורו.

[52] אונקלוס. רש"י: ליבו היה שווה לליבם.

[53] אונקלוס.

[54] רש"י ועיין בהערה שלנו לפס' כ' שם הארכנו לפרש את הדברים.

[55] ספורנו ופירש (וכן פירש רש"י) שהמלאך היה מלאך של רחמים ורצה למנוע מבלעם לחטוא, כדי שלא יאבד.

[56] אונקלוס. רש"י: מכאן לאדם חשוב שיצא לדרך שיוליך איתו שני אנשים שימשו אותו.

[57] אונקלוס. רש"י: בלעם עצמו לא ראה את האתון מכיוון שרק לבהמה ניתנה רשות לראות את המלאך, שאם אדם יראה את המלאך, תיטרף דעתו. רמב"ן: אין הכוונה שהאתון ראתה את המלאך, שהרי לו הייתה רואה את המלאך, גם בלעם היה רואה אותו, וגם אין זה הגיוני שבהמה תראה מלאך. לכן הסביר שהכוונה היא שלאתון הייתה מעין הרגשה של סכנת מוות ולהרגשה זו קוראת התורה ראיית המלאך. כמו כן הסביר שטעם הנס הוא כדי להראות לבלעם שה' הוא הפותח פיהם של האלמים וכל שכן שיכול לגרום לאדם להיות אילם. אפשרות נוספת שכתב הרמב"ן היא שכמו שה' הוסיף נס בכך שהאתון פתחה את פיה, גם ראיית המלאך הייתה ממשית על ידי נס, אך חז"ל הזכירו רק את הנס של פתיחת פי האתון ולא את הנס של ראיית המלאך.

[58] אונקלוס. רש"י: בא לומר שהמלאך אמר לבלעם שהוא תפס את אומנותו של ישראל בפה, אני (המלאך) אתפוס את האומנות של בלעם, החרב, וכך היה גם בסופו שהרגו אותו בחרב.

[59] אונקלוס. ספורנו: בשעה שהאתון סטתה מהדרך, עזב בלעם את שרי מואב ואת נעריו, כך שכל הסיפור עם האתון היה ללא ידיעתם.

[60] א"ע.

[61] רש"י.

[62] רש"י. הכלי יקר מפרש ששלשת המקומות בהם הלכה האתון הם כנגד שלשת האבות, שלשת הרגלים ושלשת הדברים עליהם עומד העולם. אוה"ח: כל העניין היה כדי להשפיל את בלעם, אך כדי להכין את האתון לכך שהיא יכולה לדבר, האתון הייתה צריכה לראות את מלאך ה' שלש פעמים ומאריך להסביר דבר זה, ולמה דווקא בשלשת המקומות הללו.

[63] אונקלוס.

[64] רש"י.

[65] רש"י.

[66] א"ע.

[67] רש"י.

[68] אונקלוס.

[69] אונקלוס. א"ע: בפעמים הראשונות הכה את האתון עם חתיכת עור או עץ קטן ורק בפעם השלישית הכה את האתון במקל.

[70] אונקלוס. רש"י: בשימוש בלשון רגלים רמזה לו האתון שהוא מבקש לעקור אומרה שחוגגת שלש רגלים בשנה. ספורנו: הסיבה שה' נתן לאתון כח לדבר היא כדי שבלעם יחזור בתשובה.  א"ע כתב דעות שאומרים שהאתון לא דיברה באמת, אלא מלאך ה' הוא שאמר את הדברים כאילו מפי האתון אך דחה פירוש זה וכתב שהסיבה שהם נאלצים לומר זאת היא בגלל שהם סוברים שה' מחדש אותו רק כדי להצדיק נביא שלו, אך הא"ע סובר שה' מחדש אותות לדברים נוספים ולא רק להצדקת נביא.

[71] רש"י.

[72] אונקלוס. רש"י: השרים  חשבו דבר זה לגנאי שהרי הוא הולך להרוג אומה שלימה על ידי פיו וכדי להרוג את האתון הוא צריך חרב. גם הרמב"ן כתב שהשרים היו יחד עם בלעם וראו הכל אלא שלא הבינו מה קורה וכאשר בלעם הכה את האתון, הם חשבו שהוא סתם מכה אותה כמו שדרך להכות אתונות שאינן ממושמעות.

[73] אונקלוס + א"ע.

[74] אונקלוס וא"ע. חז"ל מרומז ברש"י וכתוב בת"י כתבו שהכוונה היא למשכב.

[75] אונקלוס. א"ע: הדבר קרה או על ידי הוספה במאור עיניו או שמלכתחילה ה' הכה את בלעם בסנוורים ועכשיו ה' הוריד את הסנוורים מבלעם. רמב"ן: מכאן מוכח שבלעם לא היה נביא, שהרי אם היה נביא, לא היה זקוק לגילוי העיניים בראיית המלאך, וכל הנבואה כאן היא לכבודם של ישראל אך הוא עצמו היה קוסם.

[76] אונקלוס.

[77] אונקלוס.

[78] רש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב בשם חז"ל שיש כאן נוטריקון: יראה ראתה נטתה, והיינו שהאתון ראתה את המלאך ויראה מפניו ולכן היא נטתה מהדרך, וכל זה מכיוון שהדרך שבה הלכה הוא נגדי, כדי להקניט את ה'. בפירושו השלישי כתה שהכוונה היא שבלעם רצה לצאת לדרך שהוא נגד ה'. א"ע: כיוון שאתה רוצה לעוות את דרכך נגדי, אתה רוצה לעשות דבר מעוות שהוא נגד רצוני. רמב"ן פירש כמו הא"ע ופירש בדרך נוספת שהכוונה בנגדי היא בידיעתי, אני (ה') יודע שאתה הולך בדרך מעוותת. ספורנו: אני (ה') ניסיתי להחריד אותך ולמנוע ממך ללכת לקלל את ישראל.

[79] אונקלוס.

[80] רש"י. רשב"ם: פירוש הפסוק הוא כך – אולי האתון הייתה עוברת אותי ואז, בנוסף לכך שרגלך נלחצה אל הקיר, אני (המלאך) הייתי מוכרח להרוג אותך.

[81] רש"י. א"ע: הגם הוא כדי לומר שהאתון מתה מיד לאחר שדיברה.

[82] אונקלוס. רש"י: עכשיו מפני שהאתון הוכיחה אותך ולא היית יכול לעמוד בתוכחה שלה, הרגתי את האתון כדי שלא יאמרו שבלעם לא היה יכול לענות לאתון, שהרי התורה חסה על כבוד הבריות. א"ע: האתון הייתה נשארת בחיים אך בלעם היה מת לפי שהאדם אינו יכול לראות את המלאך ולהמשיך לחיות. ספורנו: אתה הראית שאתה מוסר את נפשך כדי ללכת לקלל את ישראל, ולא היה אכפת לך למות בשעה שאתה הולך לקלל את בני ישראל.

[83] אוה"ח, ובספורנו כתב שהחטא הוא בקשיות העורף שהמשיך ללכת.

[84] אונקלוס. רש"י: מכאן למדנו על גנותו, שהרי לא ידע שהמלאך ניצב מולו, והוא עוד היה משתבח "ויודע דעת עליון".

[85] אונקלוס. רש"י: בלעם התריס כלפי ה' שהוא רגיל להחזיר אנשים משליחותם כמו שאמר ה' לאברהם להעלות את בנו לעולה ואח"כ ביטל את דברו. ספורנו: למרות שיש לי רשות מה' ללכת, אם הדבר רע בעיניך כיוון שאתה מלאך שמליץ על ישראל, בכ"ז אחזור חזרה מדרכי.

[86] א"ע. רש"י: בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.

[87] א"ע.

[88] אונקלוס. רמב"ן הסתפק אם הפירוש הוא שבלעם צריך לומר לשרי בלק שהוא יאמר רק את מה שה' אמר לו, או שמא הפירוש הוא שה' מחל לבלעם על חטאו, רק שיזכור את האזהרה שהזהיר אותו ה'. הסבר נוסף שכתב הרמב"ן הוא שבלעם כ"כ רצה לקלל את ישראל שבכל פעם שה' דיבר איתו, היה ה' צריך להזהיר אותו שלא יקלל את ישראל.

[89] רש"י: היה שמח כמוהם לקלל את ישראל.

[90] רש"י: בלעם שלח לבלק שלוחים שיבשרו לו על כך.

[91] אונקלוס + רש"י. רש"י כתב שהסיבה שיצא לקראתו לעיר מטרופולין היא כדי להראות לבלעם מה בנ"י מבקשים לעקור. אוה"ח: בא לספר פחיתות בלעם בעיני בלק שלא יצא אל מחוץ לתחום כדי לקבל את פניו, רק קיבל את פניו בתוך העיר.

[92] אונקלוס.

[93] א"ע.

[94] אונקלוס. רש"י: בלק התנבא שהוא עתיד לצאת ממנו בקלון.

[95] אונקלוס.

[96] ספורנו.

[97] אונקלוס.

[98] אונקלוס.

[99] אוה"ח: אחרי שבלעם אמר לבלק שהוא אינו יכול לעשות דבר נגד רצון ה', עזב בלק את בלעם, ובלעם רדף אחריו כדי שימשיכו במזימתם. לכן כתוב וילך בלעם עם בלק, שנטפל אל בלק.

[100] רש"י.

[101] רש"י.

[102] אונקלוס + ספורנו. אוה"ח כתב שבלק לא רצה כלל לסעוד עם בלעם כיוון שכבר לא החזיק ממנו, ולכן שלח לו את בשר הקרבן דרך שליחים. הסבר נוסף שכתב הוא שבלק חשש שבלעם יאכל את כל הבשר ולכן ציווה לחלק את הבשר גם עם כל השרים האחרים שנמצאים שם.

[103] רש"י.

[104] אונקלוס. ספורנו: הסיבה שבלק רצה שבלעם יראה את העם הוא כדי שייתן בהם עין רעה. רמב"ן: כדי שיתכוון בקללתו ולא תיפרד נפשו מהם. רמב"ן התלבט עם הכוונה היא שבלעם ראה מכאן את כל העם, ובפעם השנייה ראה רק חלק מהעם, או שבלק אמר לבלעם גם בפעם השנייה שהוא יכול לראות רק חלק מהעם, כיוון שאין מקום ממנו ניתן לראות את העם כולו. כלי יקר: בכוונה רצה רק את הקצה, כיוון שהקללה חלה על הקצה, וע"י ראיית הקצה ראה את כל העם, את כל תולדות בני ישראל עד לאבות, ואילו בפעם השנייה ראה רק את הקצה, רק את הדור ההוא ללא האבות, ובפעם השלישית ראה את כל העם.