במדבר פרק כג

במדבר פרק כג

(א) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בלעם אמר אל בלק, בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת תבנה לי כאן שבעה מזבחות,[1] וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים ותכין לי כאן שבעה פרים ושבעה אילים כדי שאוכל להקריב אותם לקרבנות[2]: (ב) וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם בלק עשה כמו שבלעם אמר לו לעשות, (בנה שבעה מזבחות והכין שבעה פרים ושבעה אילים), וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ על כל אחד משבעת המזבחות, העלו בלק ובלעם פר אחד ואיל אחד[3]: (ג) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק בלעם אמר לבלק, הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ תעמוד ליד הקרבנות שהקרבת על המזבחות לשם קרבן עולה,[4] וְאֵלְכָה ובעוד שאתה עומד ליד הקרבנות, אני אלך מכאן, אוּלַי יִקָּרֵה יְקֹוָק לִקְרָאתִי אולי במקרה יבוא דבר ה' לקראתי, אולי אתנבא בדבר ה',[5] וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי ואולי ה' יראה לי דבר מה,[6] וְהִגַּדְתִּי לָךְ ולאחר מכן, אני (בלעם) אומר לך (בלק) את מה שה' אמר לי,[7] וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי בלעם הלך לבדו ממקום המזבחות[8]: (ד) וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם ה' התגלה אל בלעם במקרה. נבואה זו לא הייתה נבואה רגילה של נביא, אלא ה' התגלה אל בלעם בקושי ובביזיון,[9] וַיֹּאמֶר אֵלָיו בלעם אמר לה', אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי אני סידרתי את שבעת המזבחות עליהם הקרבנו את הקרבנות,[10] וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ על כל אחד משבעת המזבחות הקרבתי גם פר וגם איל[11]: (ה) וַיָּשֶׂם יְקֹוָק דָּבָר בְּפִי בִלְעָם ה' שם דברים בפיו של בלעם,[12] וַיֹּאמֶר ה' אמר לבלעם, שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר תחזור אל בלק ותאמר לו את הדברים הבאים (דברי ה' לא נכתבו כאן, אלא בלעם אמר את דבריו לאחר שחזר אל בלק ומכך אנחנו יודעים מה בדיוק אמר לו ה'): (ו) וַיָּשָׁב אֵלָיו בלעם חזר אל בלק, וְהִנֵּה נִצָּב עַל עֹלָתוֹ הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב בלק עמד ליד הקרבנות שהקריב לשם קרבן עולה יחד עם כל שרי מואב[13]: (ז) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ בלעם התחיל לשאת את המשל שבנבואתו, בלעם התחיל לומר את הדברים שה' אמר לו לומר,[14] וַיֹּאמַר כך אמר בלעם בדבריו:[15] מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב בלק מלך מואב הנחה אותי הנהיג אותי, הביא אותי לכאן ממקום מרוחק שנקרא ארם,[16] מֵהַרְרֵי קֶדֶם בלק הביא אותי מההרים שנמצאים מזרחית למואב,[17] לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב (בלק קרא לי ואמר לי) לך תקלל את יעקב, את בני ישראל,[18] וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל ולך תגרש את בני ישראל[19]: (ח) מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל מה אקלל את ישראל, הרי ה' אינו רוצה לקלל אותם,[20] וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְקֹוָק ומה אגרש את בני ישראל, הרי ה' אינו רוצה לגרש את בני ישראל[21]: (ט) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ אני מסתכל על בני ישראל מראשי ההרים, אני עכשיו עומד בראש ההר ורואה את בני ישראל,[22] וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ ואני רואה את בני ישראל מלמעלה, בשעה שאני עומד על גבעה,[23] הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן עם ישראל יזכה למעלה ששום עם אחר לא זכה אליה, והוא יישאר נאמן לה',[24] וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב ועם ישראל לא יתחייב כליה יחד עם שאר עמי העולם[25]: (י) מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב מי יכול למנות את עם ישראל שנאמר עליהם שיהיו רבים כמו עפר הארץ,[26] וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל ומי יכול לספור צד אחד של המחנה שלהם, שהוא רבע מהמחנה שלהם (שהרי למחנה ישראל יש ארבע דגלים),[27] תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים הלוואי ואני אמות באותה דרך שמתים הישרים שבבני ישראל,[28] וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ והלוואי וגורלי בסופי יהיה כמו הגורל שיעלה בסופו של דבר בגורל בני ישראל[29]: (יא) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם בלק שאל את בלעם, מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ מה עשית לי? הרי אני הבאתי אותך לפה כדי לקלל את האויבים שלי, ובמקום לקלל אותם, אתה ברכת אותם[30]: (יב) וַיַּעַן וַיֹּאמַר בלעם ענה לבלק ואמר לו, הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְקֹוָק בְּפִי הרי את הדברים שה' ישים בתוך הפה שלי, אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר אני אשמור את דברי ה' לאחר הנבואה, ואומר דברים אלו כאשר אתחיל לדבר[31]: (יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק בלק אמר לבלעם: לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם תבוא איתי עכשיו אל מקום אחר, שמשם תראה את בני ישראל,[32] אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה מהמקום אליו אקח אותך, אתה רק תראה חלק קטן מעם ישראל ולא תראה את כל העם,[33] וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם ותקלל לי את בני ישראל באותו מקום[34]: (יד) וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים בלק לקח את בלעם למקום שנקרא שדה צופים, ונקרא כך משום שהיה זה מקום גבוה ששם היה עומד צופה ורואה אם האויבים יתקפו את העיר,[35] אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה בלק העלה את בלעם לראש הגבעה שבשדה צופים,[36] וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת בלק בנה שבעה מזבחות, וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ בלק הקריב פר ואיל על כל אחד משבעת המזבחות, כך שבסך הכל הקריב בלק על שבעת המזבחות האלה שבעה פרים ושבעה אילים[37]: (טו) וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק בלעם אמר לבלק: הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ תעמוד כאן ליד הקרבנות שהקרבת לשם קרבן עולה,[38] וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה ואני אתנבא כאן על ידי ה'[39]: (טז) וַיִּקָּר יְקֹוָק אֶל בִּלְעָם ה' התגלה אל בלעם במקרה. נבואה זו לא הייתה נבואה רגילה של נביא, אלא ה' התגלה אל בלעם בקושי ובביזיון,[40] וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו ה' שם דברים בפיו של בלעם, וַיֹּאמֶר ה' אמר לבלעם, שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר תחזור אל בלק ותאמר לו את הדברים הבאים (דברי ה' לא נכתבו כאן, אלא בלעם אמר את דבריו לאחר שחזר אל בלק ומכך אנחנו יודעים מה בדיוק אמר לו ה'): (יז) וַיָּבֹא אֵלָיו בלעם בא לבלק, וְהִנּוֹ נִצָּב עַל עֹלָתוֹ וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ בלק עמד ליד הקרבנות שהקריב לשם קרבן עולה יחד עם שרי מואב,[41] וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק בלק שאל את בלעם, מַה דִּבֶּר יְקֹוָק מה אמר לך ה'?[42]: (יח) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ בלעם התחיל לשאת את המשל שבנבואתו שה' אמר לו לומר, וַיֹּאמַר כך אמר בלעם בדבריו: קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע בלק! קום ותשמע את דברי הנבואה שאומר לך בשליחותו של ה',[43] הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר בנו של ציפור (הכוונה היא לבלק)! תקשיב לדבריי[44]: (יט) לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם ה' אינו כמו בני האדם שאומרים דבר ואינם מקיימים, ה' מקיים את מה שהוא אומר, והרי ה' אמר שהוא יכניס את בני ישראל לארץ ישראל, ואם כן אינך יכול למנוע זאת,[45] הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה האם ה' יגזור שדבר כלשהו יתקיים ודבר זה לא יתקיים,[46] וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה והאם ה' יאמר דבר ולא יקיים את מה שהוא אמר: (כ) הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי אני לקחתי מה' ברכה כדי לברך את בני ישראל,[47] וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה ואני לא אחזיר את ברכתו של ה', אני לא אמנע מלברך את בני ישראל בברכתו של ה'[48]: (כא) לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב אינני רואה בבני ישראל אנשים שעובדים עבודה זרה,[49] וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ואינני רואה בעם ישראל אנשים שעוברים עבירות,[50] יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ ה' עוזר לבני ישראל גם כשהם מכעיסים אותו,[51] וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ והמלך שלהם, ה', שוכן בתוכם, כיוון שהוא מחבב אותם[52]: (כב) אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם ה' שהוא תקיף הוציא את בני ישראל ממצרים. בני ישראל לא יצאו ממצרים לבד כמו שאמרת, אלא ה' הוא שהוציא אותם ממצרים,[53] כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ ה' שהוציא את בני ישראל ממצרים הוא חזק, גבוה ותקיף מאוד[54]: (כג) כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב בני ישראל ראויים לברכה, כיוון שאין בהם אנשים שעוסקים בניחוש (סוג של כישוף),[55] וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל וכן ראויים בני ישראל לברכה, כיוון שאין בהם קוסמים,[56] כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל כשעם ישראל צריכים שיאמרו להם מה עתיד לקרות, הנביאים הם אלו שאומרים להם מה עתיד ה' לעשות והם אינם צריכים למנחשים וקוסמים[57]: (כד) הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם עם ישראל הוא עם חזק כמו הלביא והוא עתיד לכבוש את ארץ ישראל,[58] וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא וכן עם ישראל חזק כמו האריה, ולכן יצליח לכבוש את ארץ ישראל,[59] לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף עם ישראל לא ישכון בארצו עד שהוא יהרוג את יושבי הארץ,[60] וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה ועם ישראל יירש את נכסיהם של יושבי הארץ[61]: (כה) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם בלק אמר לבלעם: גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ אתה לא תקלל את ישראל, גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרֲכֶנּוּ אך לפחות לא תברך את בני ישראל[62]: (כו) וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק בלעם ענה ואמר לבלק, הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ הרי אני אמרתי לך,[63] לֵאמֹר כך אמרתי לך, כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה אני אעשה כל מה שה' יאמר לי, ואם ה' יאמר לי לברך את ישראל, אני אעשה כדבריו: (כז) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם בלק אמר לבלעם: לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר תבוא איתי עכשיו ואני אקח אותך למקום אחר,[64] אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים אולי יהיה רצון לפני ה' (שתקלל את בני ישראל),[65] וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם ואתה תוכל לקלל את בני ישראל מאותו מקום[66]: (כח) וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר בלק לקח את בלעם לפסגה של גבעה שנקראה "פעור". במקום זה היו עובדים את הפעור לעבודה זרה,[67] הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן מפסגת הפעור רואים את כל המדבר השומם[68]: (כט) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בלעם אמר לבלק: בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת תבנה לי כאן שבעה מזבחות,[69] וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים תכין לי כאן להקרבה שבעה פרים ושבעה אילים, כך שניתן יהיה להקריב על כל מזבח פר ואיל[70]: (ל) וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּלְעָם בלק עשה כפי שאמר לו בלעם לעשות, וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ בלק הקריב על כל אחד משבעת המזבחות פר ואיל:

[1] אונקלוס.

[2] אונקלוס.

[3] אונקלוס. רמב"ן: בלעם רצה בכוונה שגם בלק יתעסק עם הקרבנות הללו. בקרבנות האחרונים שם כתוב רק "ויעל פר ואיל במזבח" כתב הרמב"ן שהכוונה היא רק לבלעם, שלא רצה שבלק יפגל את הקרבן במחשבתו, או שהכוונה היא לבלק שהעלה את הקרבן לפייס את דעתו.

[4] אונקלוס.

[5] רש"י ואונקלוס. רש"י כתב שהסיבה שבלק אמר אולי היא בגלל שאינו רגיל שה' מתגלה אליו ביום. ספורנו: בלעם אמר שלמרות שהוא לא יעלה במעלות הנבואה כמו משה, אולי ע"י ההתבודדות הוא יזכה לנבואה מה, כמו שקרה אצל משה שכאשר סר לראות את הסנה בוער זכה לנבואה למרות שעוד לא הגיע למדרגת הנבואה המיוחדת לה זכה לאחר מכן.

[6] אונקלוס.

[7] אונקלוס.

[8] רש"י. רשב"ם: שפי הוא חיגר ובלעם היה חיגר בגלל שהאתון דחקה את רגלו אל הקיר. א"ע: זהו שם מקום שנקרא שפי, וטעם הליכתו של בלעם היא כדי לנחש כאשר הוא נמצא לבד.

[9] רש"י, והסיבה שהנבואה הייתה במקרה היא שהרי בלעם היה רגיל להתנבא בלילה וכאן בלעם התנבא ביום. רמב"ן: ה' התגלה אל בלעם במקרה, שהרי ה' לא היה מנבא את בלעם ועכשיו, רק לכבוד ישראל ניבא את בלעם.

[10] אונקלוס. רש"י: כוונת בלעם בדבריו היא שהוא בנה שבע מזבחות כנגד שבעת המזבחות שבנו שלשת האבות כולם יחד. רמב"ן: בלעם היה נרעש ונפחד מעול הנבואה ומכיוון שכך הוא נפל על פניו דרך תפילה ואמר לה' שהוא ערך את המזבחות, דרך תפילה, אך לא אמר לה' את כוונתו, את הסיבה שערך את המזבחות, וה' אמר לו מיד מה לומר לבלק.

[11] אונקלוס. רש"י: בלעם בא לומר שאברהם הקריב רק איל ואילו הוא הקריב יותר, שהרי הוא הקריב גם פר. א"ע: אני ציוויתי שיעלו פר ואיל על כל מזבח.

[12] אונקלוס. רמב"ן: יש אומרים שבלעם לא ידע את הדברים וה' אמר לו שכאשר הוא יחזור אל בלק, דברים אלו יצאו מפיו בלי שירצה. אולם הרמב"ן דחה פירוש זה וכתב שמך שהתורה אמרה "שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה", סימן הדבר שהוא ממש אמר את הדברים שאמר לו ה' ולכן הכוונה היא שה' לימד אותו את מה שהוא עתיד לומר וציווה אותו לגרוס את הדברים. אוה"ח: ה' שם מחיצה בין דברי קודשו לבין פיו הטמא של בלעם.

[13] אונקלוס.

[14] ספורנו. אוה"ח: כאשר בלעם ראה שה' לא ממש אמר לו מה לומר, אלא רק שם את הדברים בפיו, התחיל לומר את מה שהוא רצה לומר, אך ה' עיקם את שפתיו והוציא מפיו של בלעם דברים אחרים ממה שתכנן לומר.

[15] ספורנו: כאן התחיל בלעם לומר את פתרון המשל.

[16] אונקלוס + רשב"ם.

[17] א"ע.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס. לפי רש"י: שני הצלעות חוזרות על עצמם אלא שבלק אמר לבלעם לקלל את בני ישראל בשני השמות, גם בשם יעקב וגם בשם ישראל. א"ע: הכפילות היא לחיזוק העניין ואין כאן שום תוספת, אלא שבלשון הפסוק היה צריך להופיע מילת "ואמר" לפני המילה "ולכה" כדי שהצלעות יהיו ממש שוות. אוה"ח: ההבדל בין הצלעות שאחד מדבר על הצדיקים ואחד על הבינוניים שבישראל.

[20] אונקלוס. רש"י: גם כשהיו ראויים לקללה, לא קללו אלא את אפם: "כי באפם הרגו איש" ולאחר מכן אמר "ארור אפם". וכן במקומות נוספים שה' לא קילל את ישראל כמו במעמד הברכה והקללה בהר גריזים. כלי יקר: בלעם אמר לי ארה, אך אפילו כח לקוב את בני ישראל אין לי.

[21] אונקלוס. רש"י: אני (בלעם) כוחי הוא רק לכוון לאותו רגע בו ה' כועס, וכל זמן שהיתי כאן לא כעס ה' אפילו את אותו רגע קטן שהוא כועס באותו יום. א"ע: צלע זה הוא חזרה על הצלע הקודם של הפסוק. אוה"ח שאל: הרי מה מועילה קללה, אם ה' בכל מקרה רוצה לקלל את האדם, אותו אדם יקולל גם ללא שאדם אחר יקלל אותו ואם ה' אינו רוצה שהאדם יקולל, גם קללה של אדם אחר לא תעזור. על כך ענה שה' מאריך אפו לכל אדם והקללה מעוררת את החטא של אותו אדם עד שה' כבר לא מאריך אף יותר.

[22] א"ע ורמב"ן. כמו"כ הסביר שייתכן שמדובר על עניינים שבאסטרולוגיה שראה בלעם שעם ישראל לא יעבור על תורתו ולא יתערבב עם עם אחר. רש"י: בלעם אמר שהוא מסתכל בשורש של עם ישראל ושם הוא רואה אותם חזקים כמו הרים, שהרי היסודות של עם ישראל הוא האבות.

[23] א"ע. רמב"ן: עם ישראל אינו מכיל בתוכו עמים אחרים, המחנה של עם ישראל אינו מכיל גם עמים נוספים כמו שבדרך כלל קורה שעמים נוספים מצטרפים למחנה של עם. בגלל זה מזכיר בלעם את השמות יעקב וישראל, כדי לומר את מעלתם של ישראל, שהרי בלק לא השתמש אף פעם בתואר של העם.

[24] א"ע + רש"י.

[25] אונקלוס ורש"י. פירוש נוסף שכתב רש"י הוא שכאשר עם ישראל זוכה לדבר כלשהו, הוא זוכה לו לבד, אך כאשר הגויים זוכים לדבר כל שהוא, עם ישראל מצטרף ונהנה יחד איתם ואינו עולה לעם ישראל מהחשבון. לפי א"ע, זוהי חזרה על הצלע הקודם של הפסוק.

[26] אונקלוס ורש"י. רש"י כתב פירוש נוסף שאין מניין למספר המצוות שבנ"י מקיימים בעפר: כלאיים, אפר פרה ועוד. א"ע: התמיהה היא על כך שבני ישראל אינם מתחשבים באומות האחרים והם יושבים לבדם. בדרך כלל עם גדול כן מנסה להשפיע ולהיות מושפע מהעמים האחרים. בשם רס"ג כתב שכוונת הפסוק היא שבלעם קורא אל מי שמסוגל למנות את עפר יעקב, כלומר אל ה', ומבקש מה' למות כמו הישרים שבבני ישראל. אך הא"ע הקשה על דבריו שלדבריו לכאורה מיותר צלע הפסוק "ומספר את רובע". אוה"ח: לאחר שבלעם ראה שהוא אינו יכול לקלל את ישראל, ניסה להכניס עין הרע ע"י מספר בנ"י, אך אמר שהוא אינו יכול לספור את בנ"י וממילא הוא אינו יכול להכניס בהם עין הרע.

[27] אונקלוס. רש"י: זרע היוצא מהתשמיש שלהם. אוה"ח: זהו כנגד הצדיקים שבישראל שאין להם מספר.

[28] רש"י. רמב"ן: בלעם ביקש לזכות לגן עדן. א"ע: בלעם ביקש למות עכשיו, וביקש שלא למות ע"י חרב. ספורנו: בלעם אמר שאם הוא צריך למות, הוא רוצה למות כמו הישרים שבבנ"י. אוה"ח: גם זה חלק מנבואתו של בלעם ואמר שהוא עתיד למות בידי הישרים שבבני ישראל.

[29] אונקלוס.

[30] אונקלוס.

[31] אונקלוס. אוה"ח: השמירה היא לא תעשה, יש חיוב על בלעם לומר את דבר ה'. כמו"כ הסביר ששמירה יינו ייחול, ובלעם ייחל לקבל כבר את דבר ה'.

[32] אונקלוס. אוה"ח: הסיבה שבלק אמר לבלעם לבוא איתו עכשיו היא מכיוון שראה את הפרצה בישראל, ורצה להספיק לקלל את ישראל לפני שיחזרו בתשובה.

[33] אונקלוס.

[34] רש"י, וכתב שמילה זו היא לשון ציווי. א"ע כתב שמילה זו היא מילה זרה.

[35] רש"י. כלי יקר: אחרי שראה בלק שאינו יכול לקלל את ישראל בגלל האבות, רצה לקלל את ישראל על חטא העגל שבו הם חטאו, על הענפים. אך תשובת ה' הייתה שלא הביט און ביעקב, שהרי כל החטא היה רק של הערב רב.

[36] אונקלוס. רש"י: בלק היה קוסם גדול יותר מבלעם והוא ראה שם פרצה בישראל, כאשר מה שבאמת ראה הוא מיתתו של משה.

[37] עיין רמב"ן פסוק ב' ובהערה שלנו שם.

[38] אונקלוס.

[39] אונקלוס + רש"י. כלי יקר: בלעם רצה לבטל מהם את ברכת כה יהיה זרעך ולהפיל מהם עשרים וחמש אלף אנשים, אך הוא הצליח להפיל מהם רק עשרים וארבע אלף.

[40] רמב"ן: כאן לכבוד ישראל עלה בלעם במדרגת נבואתו והתגלה אליו ה' שבמידת ה', במידת הרחמים. עכשיו, לאחר שההתגלות הייתה בשם ה', ראה בלעם שאינו יכול לקל את ישראל. כל עוד הנבואה הייתה במידת הדין, חשב בלעם שהוא ימצא דרך לקלל את ישראל, ועכשיו, כשההתגלות הייתה במידת הרחמים, ראה שאינו יכול יותר לקלל את ישראל.

[41] רש"י: הסיבה שכאן לא עמדו כל שרי מואב היא מכיוון שחלק מהם ראו שאין ממש בבלעם, אז הם הלכו להם.

[42] רש"י: שאלה זו היא על דרך ביזיון ובלק אמר ולגלג לבלעם שאינו נמצא ברשותו.

[43] רש"י, והסביר שמכיוון שבלק לגלג על בלעם, רצה בלעם לצער את בלק ואמר לו לעמוד על רגליו.

[44] אונקלוס. א"ע הסביר עדי היינו אליי.

[45] אונקלוס + רש"י. א"ע: הרי ה' כבר אמר שהוא אינו מקלל את ישראל, אז ה' לא ישנה את דעתו.

[46] אונקלוס.

[47] רש"י.

[48] רש"י. אוה"ח: אינני יכול להחזיר את הברכה למרות שאני רוצה בכך.

[49] אונקלוס ורש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שה' לא רואה את החטאים של בני ישראל בשעה שהם חוטאים. א"ע: מכאן למד בלעם להכשיל את בנ"י בבנות מואב, שהרי כל הסיבה שה' אינו מרשה לקלל את ישראל היא בגלל שהוא לא ראה בהם און, אך אם ה' יראה חלילה און בעם ישראל, הוא ירשה לקלל אותם. רמב"ן פירש בהתחלה כמו הא"ע ולאחר מכן כתב שהכוונה היא שאין ביטחונם של ישראל בדבר שקר, אלא בטחונם הוא בדבר אמיתי, בא-ל אמיתי. אוה"ח: האון הוא חטא במחשבה.

[50] רש"י. א"ע: צלע זה הוא כפילות של הצלע הקודם.

[51] אונקלוס + רש"י.

[52] אונקלוס + רש"י. א"ע: הכוונה היא לתקיעת השופר בשעת נסיעת המחנות.

[53] א"ע  + רש"י.

[54] רש"י. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שיש לה' תוקף ראמים, כשהכוונה היא לשדים. א"ע: כמו קרני הראם שהם חזקים, כך ה' חזק. פירוש הנוסף שכתב הוא קרני הרים, והכוונה היא גם כן שה' חזק כמו קרני ההרים. ספורנו: עם ישראל אינו טורף ואוכל כמו אריה אלא דולף כמו קרני ראם, והכוונה היא שבנ"י לא רצו להרוג את יושבי הארץ, אלא רק לגרש אותם.

[55] רש"י.

[56] רש"י.

[57] רש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון: עוד עתיד להיות יום כמו היום שבו בנ"י ילמדו תורה ובנ"י יזכו למעלה רוחנית גבוהה כך שכולם יידעו מה פעל אל. רמב"ן: היות ובלק שלח אל בלעם שיקלל את ישראל ע"י קוסמות, ענה לו בלעם כאן שאין הקסם או הניחוש משפיע על בנ"י, כיוון שה' הוא השולט על בנ"י. א"ע: כמו העת הזאת, ה' אומר את דבריו לבנ"י שעתידים להיות.

[58] א"ע. רש"י: הכוונה היא לכך שכאשר יהודי קם ממיטתו הוא מזנק כדי לקיים מצוות: לבישת ציצית, קריאת שמע וכו'. רמב"ן: התוספת שיש בברכה השנייה היא עניין כיבוש הארץ. אמנם בלק ידע שה' לא יחזור בו מהבטחתו לכבוש את ארץ ישראל, אך רצה שבלעם יקלל את בנ"י שהוא עצמו יצליח להכות בהם, ואולי גם להחזיר לעצמו את מה שסיחון כבשו ממואב.

[59] עפ"י הא"ע, ויש כאן חזרה על הצלע הקודם של הפסוק.

[60] אונקלוס. אוה"ח: בנ"י יילחמו גם בלילה.

[61] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא שלפני שמשה ימות, יהרגו בני ישראל את מלכי מדין.

[62] רש"י עפ"י שפ"ח. אוה"ח: בלק אמר לבלעם שלא יקלל את בנ"י, ואז לא יצטרך גם לברך אותם, ובלעם ענה לו שגם אם לא יקלל את בנ"י, ייתכן שיצטרך לברך אותם (אם ה' יאמר לו לעשות כן) ולכן בלק ניסה שוב לגרום לכך שבלעם יקלל את בני ישראל.

[63] אונקלוס.

[64] אונקלוס. אוה"ח: בלק חשב שבשני המקומות מהם ניסה בלעם לקלל את ישראל, בלעם ראה אנשים צדיקים, ולכן חשב שאולי מהמקום השלישי הוא כן יצליח לקלל את בני ישראל.

[65] אונקלוס.

[66] רש"י.

[67] אונקלוס + רש"י.

[68] אונקלוס.

[69] אונקלוס.

[70] אונקלוס.