במדבר פרק לב

במדבר פרק לב

(א) וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן לשבט ראובן היה הרבה מקנה,[1] וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד לשבט גד היה הרבה יותר מקנה מלשבט ראובן, (ולכן שבט זה הוא שניהל את השיחות עם משה),[2] וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד שבטי ראובן וגד ראו חבלי ארץ שנקראים "ארץ יעזר" ו"ארץ גלעד",[3] וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה חבלי ארץ אלו (יעזר וגלעד) הם חבלי ארץ שמתאימים לגידול מקנה[4]: (ב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן שבטי גד וראובן באו לפני משה, וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר שבטי גד וראובן אמרו למשה, לאלעזר ולנשיאי העדה[5]: (ג) עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן מקומות בארץ סיחון ועוג שנקראים: עטרות, דיבון, יעזר, נמרה, חשבון, אלעלה, שבם, נבו ובעון[6]: (ד) הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְקֹוָק לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל הארץ שה' היכה את יושביה לפני עם ישראל,[7] אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא היא ארץ שמתאימה לגידול מקנה,[8] וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה ולנו, שאנחנו עבדיך, יש הרבה מקנה[9]: (ה) וַיֹּאמְרוּ שבטי ראובן וגד המשיכו בדבריהם אל משה,[10] אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה (שבטי ראובן וגד אמרו למשה:) אם אנחנו מוצאים חן בעיניך, תן לנו את ארץ סיחון ועוג לנחלה,[11] אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אל תעביר אותנו את הירדן לעבר הירדן המערבי[12]: (ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן משה ענה לשבטי גד וראובן, הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה האם נראה לכם שבעוד אחיכם נלחמים כדי לכבוש את עבר הירדן המערבי, אתם תשבו כאן בעבר הירדן המזרחי?[13]: (ז) וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְקֹוָק למה אתם תמנעו מליבם של בני ישראל לעבור אל עבר הירדן המערבי שה' נתן להם? הרי בכך שאתם מבקשים לשבת בעבר הירדן המזרחי, בני ישראל יחשבו שהסיבה שאתם מבקשים זאת היא מכיוון שאתם מפחדים לעבור את הירדן ולהילחם, ואז כל העם ירצה לשבת בעבר הירדן המזרחי, ולא לעבור את הירדן[14]:(ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ כך עשו אבותיכם כאשר אני שלחתי אותם מקדש ברנע כדי לראות את ארץ ישראל (הכוונה היא לשליחת המרגלים בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים): (ט) וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל המרגלים עלו בחלקי ארץ ישראל עד שהגיעו למקום שנקרא נחל אשכול, וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ המרגלים ראו את ארץ ישראל, וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְקֹוָק המרגלים מנעו מליבם של בני ישראל לרצות לבוא אל הארץ שה' נתן להם. המרגלים גרמו לכך שבני ישראל לא ירצו להיכנס לארץ ישראל: (י) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא ביום שחזרו המרגלים מארץ ישראל ושכנעו את בני ישראל שלא לעלות לארץ ישראל, ה' התמלא ברוגז,[15] וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר ה' נשבע ואמר: (יא) אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב (ה' נשבע) האנשים שעלו ממצרים, שבשעת חטא המרגלים היו מבוגרים יותר מבני עשרים שנה, לא יראו את הארץ שנשבעתי לאברהם, ליצחק וליעקב. כל מי שהיה מבוגר יותר מבן עשרים שנה, לא יראה את ארץ ישראל. ("אם" הכוונה היא ללשון שבועה וכאילו שחסרה התוצאה מה יקרה במקרה והשבועה לא תתמלא), כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי מכיוון שבני ישראל לא השלימו את אמונתם בי. אמונתם של בני ישראל לא הייתה שלימה, לכן נשבע ה' שלא להכניס כל אדם שהיה מבוגר יותר מבן עשרים שנה בשעת חטא המרגלים[16]: (יב) בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (השבועה שלא להיכנס לארץ ישראל תחול על כל הגברים בני עשרים מעלה) חוץ מכלב ויהושע בן נון שכן יזכו להיכנס לארץ ישראל, למרות שבשעת חטא המרגלים הם היו מבוגרים יותר מבני עשרים שנה. כלב ויהושע יזכו להיכנס לארץ ישראל,[17] כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְקֹוָק כיוון שהם היו שלמים באמונתם בה'[18]: (יג) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל ה' התמלא רוגז על בני ישראל,[19] וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' טלטל את בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה,[20] עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק (ה' טלטל את בני ישראל במדבר) עד שתם כל הדור שחטא לפני ה' בחטא המרגלים. לאחר ארבעים שנות הנדודים במדבר, לא היה אף אדם בישראל שהיה מבוגר יותר מבן עשרים שנה בשעת חטא המרגלים (חוץ מיהושע וכלב) ולכן ה' כבר קיים את שבועתו והיה יכול להכניס את בני ישראל לארץ ישראל[21]: (יד) וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם (משה ממשיך בדבריו אל שבטי גד וראובן ואומר) עכשיו אתם קמתם להיות במקומם של אבותיכם המרגלים,[22] תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים אתם תלמידים של אנשים שחוטאים, תלמידים של המרגלים,[23] לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְקֹוָק אֶל יִשְׂרָאֵל כדי להוסיף עוד על כעסו של ה' שהוא כועס על ישראל עבור חטא מרגלים. בכך שאתם מבקשים להישאר בעבר הירדן המזרחי, אתם מוסיפים כעס על עם ישראל בנוסף לכעס שה' כועס עליהם על חטא המרגלים[24]: (טו) כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו אתם תחזרו בכם מיראת ה', אתם כבר לא תיראו מה' ולא תאמינו בו, ותישארו בעבר הירדן המזרחי,[25] וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר ה' יכעס על עם ישראל ויוסיף להשאיר את עם ישראל במדבר,[26] וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה אתם תגרמו לעם ישראל להשחתה, לחבלה[27]: (טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ שבטי גד וראובן ניגשו אל משה ואמרו לו,[28] גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה אנחנו נבנה פה, בעבר הירדן המזרחי, דירים של צאן עבור המקנה שלנו,[29] וְעָרִים לְטַפֵּנוּ וכן נבנה כאן ערים לצורך הטף שלנו[30]: (יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אנחנו נעבור חמושים במהירות לפני בני ישראל (ונילחם איתם), אנחנו נעמוד בראש צבא ישראל בשעת כיבוש הארץ,[31] עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם עד שנכניס את בני ישראל לעבר הירדן המערבי,[32] וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ ובזמן שאנחנו נילחם ונעמוד בראש צבא ישראל כדי לכבוש את עבר הירדן המערבי, הטף שלנו יישאר בערים מבוצרות שאנחנו נבנה להם כאן[33]: (יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ אנחנו לא נחזור אל בתינו שבעבר הירדן המזרחי, עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ עד שכל אדם בישראל יקבל את נחלתו[34]: (יט) כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה אנחנו לא נקבל נחלה מעבר הירדן והלאה, בעבר הירדן המערבי,[35] כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה (אנחנו לא נקבל נחלה בעבר הירדן המערבי) מכיוון שאנחנו כבר קיבלנו את הנחלה שלנו בעבר הירדן המזרחי[36]: (כ) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה משה אמר לשבטי ראובן וגד, אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה  אם אתם תעשו את הדבר הזה שאמרתם, כלומר: אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לַמִּלְחָמָה אם תצאו חמושים לפני בני ישראל למלחמה[37]: (כא) וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְקֹוָק וכל חייל חמוש שלכם יעבור את הירדן לפני ה',[38] עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו עד שה' יגרש את האויבים שלו מפניו בארץ ישראל. כל חייל מכם יעבור את עבר הירדן, עד שה' יגרש את כל יושבי הארץ[39]: (כב) וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְקֹוָק והארץ תיכבש לפני עם ה', לפני בני ישראל שהם נקראים עם ה',[40] וְאַחַר תָּשֻׁבוּ לאחר שהארץ תיכבש, אתם תוכלו לחזור לעבר הירדן המזרחי, וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְקֹוָק וּמִיִּשְׂרָאֵל ובכך שתעזרו לבני ישראל לכבוש את הארץ, אתם תהיו זכאים מלפני ה' ומישראל,[41] ה' וישראל ידעו שמטרת בקשתכם להישאר בעבר הירדן המזרחי לא הייתה כדי להימנע מכיבוש הארץ, אלא באמת רציתם להישאר כאן בגלל שהארץ מתאימה לגידול מקנה, וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְקֹוָק הארץ הזאת, עבר הירדן המזרחי, ישמש לכם כנחלה לפני ה'[42]: (כג) וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן אם לא תעשו כמו שהתנינו, אם לא יעבור כל אחד מהחלוצים שלכם את הירדן כדי לעמוד בראש צבא ישראל בשעת כיבוש הארץ, הִנֵּה חֲטָאתֶם לַיקֹוָק אתם תחטאו בכך לפני ה',[43] וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם ותדעו שה' יעניש אתכם כדי להיפרע מכם על חטאתכם[44]: (כד) בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם (משה ממשיך בדבריו לבני גד וראובן ואומר להם) תבנו לכם ערים כדי שטפכם יישארו בערים אלו בשעה שאתם הולכים להילחם יחד עם אחיכם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם  וכן תבנו דירים לצאן שלכם,[45] וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ ואתם תעשו כמו שהוצאת מפיכם, תקיימו את מה שאמרתם[46]: (כה) וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה שבטי גד וראובן אמרו אל משה, לֵאמֹר כך אמרו שבטי גד וראובן אל משה כאיש אחד,[47] עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה עבדיך, אנחנו, נעשה כמו שאתה מצווה אותנו לעשות, ואנחנו נעבור חלוצים לפני בני ישראל למלחמה[48]: (כו) טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד אנחנו נשאיר בערי חבל הארץ שנקרא גלעד את הטף שלנו, את הנשים שלנו ואת הבהמות שלנו: (כז) וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי יְקֹוָק לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר וכל אחד מעבדיך שהוא חייל חמוש יעבור לפני עם ה', לפני בני ישראל כדי להילחם, כמו שאתה אדוני משה אמרת[49]: (כח) וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה משה מינה עליהם, משה מינה אנשים שיהיו אחראים על בני גד וראובן כדי שיקיימו את תנאם,[50] אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (משה מינה את האנשים הבאים כדי שיהיו אחראים על בני גד וראובן, ואנשים אלו יוודאו שבני גד וראובן אכן יקיימו את ההסכם עליו הסכימו משה ושבטי גד וראובן:) אלעזר, יהושע והנשיאים: (כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם משה אמר לאלעזר, ליהושע ולנשיאים: אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה אם כל חמוש מבני גד וראובן יעבור אתכם את נהר הירדן לעבר הירדן המערבי, ויסייע בידכם לכבוש את עבר הירדן המערבי,[51] לִפְנֵי יְקֹוָק (כל חלוץ בבני גד וראובן) יעבור לפני עם ה', לפני בני ישראל למלחמה,[52] וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם ועבר הירדן המערבי ייכבש לפניכם,[53] וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה תתנו לשבטי גד וראובן את ארץ הגלעד, את עבר הירדן המזרחי, לנחלה[54]: (ל) וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם אם החמושים שבבני ראובן וגד לא יעברו אתכם את הירדן, ולא יסייעו לכם לכבוש את עבר הירדן המערבי, וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן הרי שבני גד וראובן יקבלו את נחלתם, יחד אתכם, בעבר הירדן המערבי[55]: (לא) וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן שבטי ראובן וגד ענו למשה שוב, כדי לחזק את הדבר,[56] לֵאמֹר כך אמרו שבטי גד וראובן בתשובתם: אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה מה שה' אמר אל עבדיך, מה שה' אמר לנו לעשות, אנחנו נעשה[57]: (לב) נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְקֹוָק אֶרֶץ כְּנָעַן אנחנו נעבור חמושים לפני עם ה', לפני בני ישראל, לארץ כנען,[58] וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן בעוד ברשותינו כבר תהיה הנחלה שתיתן לנו בעבר הירדן המזרחי[59]: (לג) וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף משה נתן לשניים וחצי השבטים: לשבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה,[60] אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן (משה נתן לשניים וחצי השבטים) את ארצו של סיחון מלך האמורי ואת ארצו של עוג מלך הבשן, הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב וכן נתן משה לשניים וחצי השבטים את ארץ המרעה שהייתה בתחום הערים שניתנו לשניים וחצי השבטים. משה נתן לשניים וחצי השבטים את שטחי המרעה שהיו מסביב לערים, בנוסף לערים עצמן[61]: (לד) וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר בני גד בנו את הערים: דיבון, עטרות וערער: (לה) וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבֳּהָה וכן בנו בני גד את הערים: עטרות שופן, יעזר ויגבהה: (לו) וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן וכן, בני גד בנו את הערים: בית נמרה ובית הרן, עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן את כל הערים הללו בנו בני גד להיות ערי מבצר ודירים לצאן[62]: (לז) וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֵא וְאֵת קִרְיָתָיִם בני ראובן בנו את הערים: חשבון, אלעלא וקריתים: (לח) וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן וכן בנו בני ראובן את הערים נבו ובעל מעון, מוּסַבֹּת שֵׁם בני ראובן החליפו את שמות הערים נבו ובעל מעון, כיוון שהם נקראו על שם עבודה זרה, ובני ראובן לא רצו ששמות עריהם יהיו כשמות של עבודה זרה,[63] וְאֶת שִׂבְמָה וכן בנו בני ראובן את העיר שבמה,[64] וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ בני ראובן נתנו שם לכל עיר שהם בנו: (לט) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה צאצאיו של מכיר בנו של מנשה הלכו לארץ הגלעד, וַיִּלְכְּדֻהָ צאצאיו של מכיר כבשו את ארץ הגלעד, וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ צאצאיו של מכיר הורישו את האנשים מהעם האמורי שישבו בארץ הגלעד. צאצאיו של מכיר הרגו וגירשו את תושביה האמוריים של ארץ הגלעד[65]: (מ) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה משה נתן את הגלעד לצאצאיו של מכיר,[66] וַיֵּשֶׁב בָּהּ צאצאיו של מכיר ישבו בארץ הגלעד: (מא) וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם יאיר בן מנשה הלך וכבש את הכפרים של ארץ הגלעד,[67] וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר יאיר בן מנשה קרא לכפרים "חוות יאיר". מכיוון שליאיר לא היו בנים, הוא רצה שיישאר ממנו זיכרון לאחר שימות, ולכן קרא לכפרים בשם "חוות יאיר"[68]: (מב) וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ אדם בשם נבח הלך וכבש את העיר קנת ואת הכפרים שסביבה,[69] וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ נבח החליף את שם העיר קנת לשם "נבח" כיוון שרצה לקרוא לעיר על שמו:

[1] העמק דבר וכלי יקר.

[2] העמק דבר וכלי יקר, אלא שהכלי יקר פירש שעצום היינו שהיה חזק יותר. לבני ראובן היה מספק גדול יותר של צאן ולבני גד היה צאן חזק יותר.

[3] אונקלוס.

[4] אונקלוס.

[5] בדבר השינוי כאן שבני גד הם ראשונים, כתבנו כבר את שיטת הנצי"ב שלבני גד היה מקנה עצום יותר, ולכן להם היה הדבר חשוב יותר והם ניהלו את המו"מ עם משה. הא"ע כותב שהרעיון היה של שבט גד אך בפסוק א' נמנה ראובן ראשון כיוון שהוא בן הגבירה. אוה"ח: הסיבה שהמעמד היה צריך להיות גם עם אלעזר והנשיאים הוא מכיוון שההסכמה לנתינת הנחלה צריך להיות כמו במעמד חלוקת הארץ.

[6] רש"י. ספורנו: כל אחת מאלו היא ארץ מקנה לעצמה. אוה"ח הסביר מדוע הפנייה הייתה בצורה כזו. בנ"י אמרו למשה שמקומות אלו הם מקומות שה' הכה ולכן הם מוקדשים לשמים ואינם שייכים לשאר השבטים, וממילא ניתן לתת להם חבלי ארץ אלו. כמו"כ, כיוון שה' הכה את יושביהם, סימן שהוא יכה את כל יושבי הארץ, ולכן לא ניתן לטעון נגדם שהם מפחדים להיכנס לארץ. כמו"כ, הפירוט של כל המקומות נועד להדגיש שמקומות אלו קדושים בקדושת הארץ. בדבר המקנה, הסביר אוה"ח ששבטי ראובן וגד אמרו בכך שזוהי הסיבה שדווקא הם צריכים לקבל חבל ארץ זה, שהרי להם יש את המקנה.

[7] אונקלוס.

[8] אונקלוס.

[9] אונקלוס.

[10] א"ע: הטעם שכתוב כאן פעם נוספת ויאמרו היא מכיוון שהדברים ארוכים.

[11] אונקלוס.

[12] אונקלוס. אוה"ח: הכוונה היא שאם הם לא יקבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי, הרי שמשה שולל מהם, מעביר מהם, את הנחלה הראויה להם. בפירושו השני פירש שבני גד וראובן התייחסו למלחמות בתור העברה, לא כמלחמה ממש, ולכן מוכח ששאלתם אינה נובעת מפחד במלחמה. בפירושו השלישי פירש שבכך משה מעביר את השבטים משאר ישראל ומקל על שאר ישראל, שאינם צריכים לתת חלק מעבר הירדן המערבי לשבטים אלו. בפירושו הרביעי כתב שכוונת השבטים הייתה להעביר אותם מהאחריות להילחם בעבר הירדן המערבי בגלל שאין שם מלחמות, אלא רק העברה. ה' הוא שיעביר את יושבי הארץ מפני בנ"י.

[13] רש"י. ספורנו: משה אמר שברור שאינם חושבים שיעלה בידם להישאר בעבר הירדן המזרחי, וכל מה שהם רוצים הוא להסית את עם ישראל לא לעבור את הירדן.

[14] רש"י. אוה"ח: משה אמר לשבטים שאמנם ישראל רק באים במלחמה ואינם נלחמים, שהרי ה' נלחם להם, אך על כל פנים צריך להופיע למלחמה. כמו"כ כתב שמשה אמר לשבטים שכיבוש עבר הירדן המזרחי היה בזכות כל ישראל, ועכשיו, כאשר הם אינן רוצים לעבור את הירדן,  לא תהיה הזכות של כל ישראל מועילה לכבוש את עבר הירדן המערבי.

[15] אונקלוס.

[16] א"ע.

[17] לגבי תוארו של כלב הקניזי, נחלקו המפרשים גם כאן וגם בספר יהושע. רש"י כאן כתב שקנז היה האב החורג של כלב, והוא שהוליד לאימו את עתניאל בן קנז שהיה אחיו החורג של כלב.

[18] א"ע.

[19] אונקלוס.

[20] רש"י.

[21] אונקלוס.

[22] אונקלוס.

[23] אונקלוס. א"ע פירש את המילה תרבות מלשון גדולים. אנשים שחוטאים חטאים גדולים.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס.

[26] אונקלוס.

[27] אונקלוס.

[28] אוה"ח: הטעם שהיו צריכים לגשת אל משה הוא שכאשר משה כעס עליהם, הם התרחקו ממנו, ועכשיו חזרו וניגשו אליו. הסבר נוסף שכתב הוא שהם ניגשו אל משה בדברי פיוס.

[29] תרגום יונתן.

[30] רש"י כתב שבני גד וראובן חסו יותר על ממונם מאשר על טפיהם ונשותיהם, ולכן הזכירו קודם את גדרות הצאן לפני הערים לטף. א"ע כתב שהכוונה היא שהם יבנו את הערים לטף לפני גדרות הצאן.

[31] רש"י. גם א"ע ורשב"ם פירשו חשים בתור מהירים.

[32] אונקלוס.

[33] רש"י. אוה"ח: השבטים אמרו בכך למשה שאם הם יוכלו לבנות ערים מבוצרות, הם יוכלו גם להישאר לאורך כל שנות הכיבוש והחלוקה יחד עם כל עם ישראל. אך אם לא יהיו להם ערים מבוצרות כדי להשאיר שם את הטף והנשים, אזי הם יצטרכו לחזור מהר חזרה אל משפחתם.

[34] אונקלוס.

[35] רש"י.

[36] רש"י. רמב"ן: בני גד וראובן אמרו זאת בלשון בקשה, שהרי אין זה ראוי לומר שהם כבר קיבלו את נחלתם בעוד שמשה עדיין לא הסכים לכך. פירוש נוסף שכתב הוא שבני גד וראובן אמרו אל משה שבכל מקרה הם לא ינחלו עם בנ"י בעבה"י המערבי, שהרי אין בעבה"י מקום למקנה שלהם.

[37] אונקלוס. אוה"ח: יש כאן ביקורת מרומזת על בני גד וראובן. בני גד וראובן הסכימו להילחם כדי שיקבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי, ומשה אומר להם "אם תעשו את הדבר הזה" אם תצאו להילחם, אך לא מאותה סיבה שאתם רציתם, כדי לקבל את נחלתכם בעבר הירד המזרחי, אלא כדי להינקם מאויבי ה', אם תיחלצו לפני ה' למלחמה.

[38] אונקלוס. אוה"ח: הדגש הוא שכל אחד מהחלוצים יעבור את הירדן ויילחם. כמו כן כתב אוה"ח שמשה מבטיח להם שאם יעברו כולם את הירדן, אף אחד מהם לא ימות במלחמה.

[39] א"ע.

[40] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא שהארץ תיכבש לפני הארון.

[41] אונקלוס.

[42] אונקלוס. אוה"ח: בכך הבטיח משה לשבטים שאף אחד לא יגזול את ארצם מהם. בהסבר לפני ה' כתב אוה"ח שהכוונה היא שארץ זו תהיה קדושה בקדושת הארץ, למרות שהיא נמצאת בעבר הירדן המזרחי.

[43] אונקלוס. ספורנו: בכך שלא תקיימו את התנאי אתם תוכיחו שמלכתחילה, הכוונה שלכם הייתה לחטוא.

[44] אוה"ח.

[45] רש"י וא"ע אמרו שניהם שהא' המיותרת במילה צנאכם, היא דרך הכתוב.

[46] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא שיישארו בעבר הירדן המזרחי גם לאורך שבע שנות חלוקה, למרות שבתחילה דובר שיישארו יחד עם כל עם ישראל רק בשבע שנות הכיבוש. אוה"ח: משה אמר במשפט זה שכל ההסכמה שלו היא רק בתנאי שהם יקיימו את מה שהם אמרו.

[47] רש"י: לכן כתוב ויאמר בלשון יחיד.

[48] ספורנו.

[49] א"ע + אונקלוס.

[50] רש"י.

[51] אונקלוס.

[52] אונקלוס.

[53] אונקלוס.

[54] א"ע. רמב"ן: עכשיו משה נתן לבני גד וראובן רק חלק מהארץ, ערים מסוימות כדי להשאיר שם את הטף והנשים, ולאחר מכן, אם יקיימו את התנאי, אמר לאלעזר ויהושע והנשיאים לתת לשבטי ראובן וגד את שאר הארץ, גם המקומות החרבים. אוה"ח: אמנם משה נתן להם עכשיו את הארץ, אך הכל היה על תנאי שהם יקיימו את חלקם בהסכם, וללא קיום חלקם בהסכם, ייקחו מהם חזרה את הארץ.

[55] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא שאם הם לא יעברו אזי מותר לאלעזר, יהושע והנשיאים להכריח אותם כדי להיכנס לעבר הירדן המערבי, או שמדובר במקרה ובני ראובן וגד יתחרטו על ההסכם, אזי מותר להם  להתחרט, כל עוד הם ייכנסו יחד עם בנ"י לעבה"י המערבי.

[56] א"ע. ספורנו: בני גד וראובן לא הסכימו לדבריו של משה. משה אמר להם שהארץ לא תינתן להם עד לאחר שהם יעזרו לכבוש את הארץ, והם אמרו לו "ואתנו אחזת נחלתנו", אנחנו נקבל את עבה"י המזרחי לפני שאנחנו ניכנס עם שאר בנ"י לכבוש את הארץ, ומשה, כדי להימנע ממחלוקת, הסכים לדבריהם. רמב"ן: בני גד וראובן אמרו למשה, שאינו צריך לצוות עליהם את הדבר בתנאי כפול. הם הרי מתכוונים לקיים את חלקם בהסכם.

[57] אונקלוס.

[58] אונקלוס.

[59] רש"י.

[60] א"ע: הסיבה שעד עכשיו לא הוזכר שמו של מנשה היא בגלל שמדובר על חצי שבט. רמב"ן: בבקשה היו באמת רק שבטי ראובן וגד, אך כאשר משה חילק את הארץ לשני השבטים, ראב שהארץ הרבה יותר גדולה מלהיות נחלה של שני שבטים בלבד, ולכן שאל מי רוצה להצטרף אל שני השבטים, וחלק משבט מנשה רצה בכך. כמו"כ הסביר הרמב"ן שאין הכוונה לחצי שבט מנשה ממש, אלא הכוונה היא לחלק אחד משני החלקים של שבט מנשה ומדובר על עשירית מהשבט. תשע עשיריות מהשבט נחלו בעבר הירדן המערבי. בספר יהושע פרק יז' פס' א' פירש הרד"ק שהסיבה ששבט מנשה קיבל נחלה בעה"י המזרחי היא בגלל שמנשה הוא הבכור של יוסף.

[61] דעת מקרא.

[62] רש"י.

[63] רש"י. רמב"ן הקשה על רש"י: הרי בכל מקום מסופר על השם אליו החליפו את שם העיר, ואילו לפי רש"י, אין מסופר כאן מהו השם שנתנו בני גד וראובן. רמב"ן: ערים אלו היו שייכות בתחילה למואב, עד שסיחון כבש ערים אלו. לכן, בני ראובן קראו לערים אלו באותו שם שקראו להם מואב, לפני שסיחון כבשו ערים אלו והחליפו את שמם, כיוון ששמות הערים שסיחון נתנו לערים אלו היו שמות ע"ז, או כדי לביש את מואב, והשמות שהחזירו בני גד וראובן הם השמות הכתובים כאן. א"ע: ייתכן שנבו הוא הר בנו.

[64] רש"י. לפי רש"י, העיר שבמה נשארה בשמה שנקראה ע"י בני ראובן וגד. א"ע כתב ששם עיר זה הוחלף גם הוא.

[65] רש"י. א"ע הסתפק אם הכוונה היא למכיר או לגיבור שהיה ממשפחתו.

[66] א"ע.

[67] רש"י. א"ע: יאיר בן מנשה היה משבט יהודה ונקרא בן מנשה על שם אימו. כמו"כ כתב שלא ניתן להקשות, אם יאיר לא היה משבט מנשה, כיצד קיבל נחלה בעבר הירדן המזרחי, מכיון שמקפידים על נחלה של שבטים רק בעבר הירדן המערבי.

[68] רש"י.

[69] אונקלוס. רמב"ן: נבח היה בנו של יאיר, ולכן גם נבח הוא חלק מחוות יאיר.