במדבר פרק לה

במדבר פרק לה

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ ה' דיבר אל משה במישור שבארץ מואב שנמצא על שפת נהר הירדן מול העיר יריחו, לֵאמֹר כך אמר ה' אל משה: (ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תצווה את בני ישראל, וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת בני ישראל ייתנו  ללויים ערים מהנחלה שלהם, כדי שהלויים יוכלו לגור בערים אלו,[1] וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם וכן יש לתת ללויים מגרשים, שטחים ריקים, מחוץ לערים שנותנים ללויים[2]: (ג) וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת הערים ישמשו את הלויים למגורים, וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם המגרשים ישמשו את הלויים למקומות בהם יוכלו לשים את הבהמות שלהם ואת הרכוש שלהם,[3] וּלְכֹל חַיָּתָם וכן ישמשו המגרשים את הלויים לכל צרכיהם[4]: (ד) וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם המגרש שאתם תיתנו ללויים מחוץ לערים שתיתנו להם, מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב מהקיר החיצוני של העיר כלפי חוץ, יש לתת להם אלף אמות שיהיו מגרשים ריקים. בנוסף לאלף אמה אלו, יש לתת ללויים עוד אלף אמה מחוץ למגרשים, כדי שישמשו את הלויים לשדות וכרמים[5]: (ה) וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר תמדדו מחוץ לעיר,[6] אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה מהצד המזרחי של העיר תמדדו אלפיים אמה, וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה ומהצד הדרומי של העיר תמדדו אלפיים אמה, וְאֶת פְּאַת יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה ומהצד המערבי של העיר תמדדו אלפיים אמה, וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה ומהצד הצפוני של העיר תמדדו אלפיים אמה, וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ העיר תהיה באמצע המגרש,[7] זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים גבולות אלו ישמשו ללויים למגרשי הערים: (ו) וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אלו הן הערים שתיתנו ללויים, אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ הלויים יקבלו את שש ערי המקלט שתפרישו כדי שכל מי שרצח בשוגג יברח לשם, וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר ועל שש ערי המקלט יש להוסיף ללויים עוד ארבעים ושתיים ערים: (ז) כָּל הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר סך הכל עליכם לתת ללויים ארבעים ושמונה ערים, אֶתְהֶן וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן יש לתת ללויים ערים אלו יחד עם המגרשים שלהן: (ח) וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הערים שתיתנו ללויים מנחלת בני ישראל,[8] מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ בית אב שקיבל נחלה גדולה, עליו להפריש ללויים הרבה ערים, ובית אב שקיבל נחלה קטנה, עליו להפריש מעט ערים,[9] אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם כל בית אב ייתן מנחלתו ללויים מספר ערים לפי גודל הנחלה שהוא קיבל[10]: (ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם דבר אל בני ישראל ותאמר להם, כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן כאשר אתם תעברו את הירדן ותיכנסו לארץ ישראל: (יא) וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים תזמנו לכם ערים,[11] עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם ערים אלו ישמשו לכם לערי מקלט,[12] וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה אדם שרצח אדם אחר בשגגה, יברח אל עיר המקלט[13]: (יב) וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל ערים אלו יהיו לכם למקלט מפני גואל הדם. גואל הדם הוא קרוב משפחה של הנרצח שעלול לנקום את רציחתו של קרוב משפחתו. ערי המקלט יצילו את הרוצח בשגגה מידיו של גואל הדם,[14] וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט הרוצח לא ימות עד שהוא יעמוד לפני בית הדין למשפט, גם אם הוא רצח במזיד[15]: (יג) וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ מספר הערים שתזמינו לצורך ערי מקלט, שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם יש לזמן לצורככם שש ערי מקלט: (יד) אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן שלש ערים יש לזמן בעבר הירדן המזרחי, וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן ושלש ערים נוספות יש לתת בעבר הירדן המערבי,[16] עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה שש הערים הללו ישמשו לכם לערי מקלט: (טו) לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל ערי מקלט אלו ישמשו את בני ישראל, וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם וכן לגר שהוא תושב שהרג גר תושב אחר (גר תושב שהרג ישראל אינו גולה),[17] תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט שש הערים הללו ישמשו אתכם למקלט, לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה כל מי שרוצח נפש בשגגה, יברח לאחת הערים הללו: (טז) וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת אם הרוצח רצח במזיד את הנרצח בכלי ברזל,[18] רֹצֵחַ הוּא הרי שהרוצח רצח במזיד, מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ ויש להרוג את הרוצח בבית דין: (יז) וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת אם הרוצח במזיד, רצח את הנרצח באבן שהיא בגודל יד, ואנחנו אומדים שאבן בגודל כזה – יש בה כדי הריגה,[19] רֹצֵחַ הוּא הרי שהרוצח רצח במזיד, מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ יש להרוג את הרוצח בבית דין: (יח) אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת או במקרה והרוצח רצח את הנרצח בכלי עץ שאנחנו אומדים שהוא יכול להמית, רֹצֵחַ הוּא הרי שהרוצח רצח במזיד, מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ יש להרוג את הרוצח בבית דין: (יט) גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ אם מסיבה כלשהי, נגמר דינו של הרוצח, ובית דין פסק שהרוצח רצח במזיד, אך בית דין לא הרגו את הרוצח בעצמם, מותר לגואל הדם להרוג את הרוצח במזיד, בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִיתֶנּוּ אפילו אם גואל הדם פוגש את הרוצח בעיר מקלט לאחר שנגמר דינו בבית דין, מותר לו להרוג את הרוצח במזיד[20]: (כ) וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדָּפֶנּוּ אם הרוצח דחף את הנרצח ממקום גבוה מתוך שנאה,[21] אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה או שהרוצח השליך על הנרצח חפץ כלשהו במארב, הרוצח התחבא והמתין לנרצח כדי לזרוק עליו חפץ כלשהו,[22] וַיָּמֹת והנרצח מת כתוצאה מדחיפה זו או כתוצאה מהשלכת חפץ זה: (כא) אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת או שהרוצח הכה את הנרצח בידו, וכתוצאה ממכה זו מת הנרצח, מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה המכה יומת בבית דין, רֹצֵחַ הוּא הרוצח הרג במזיד, גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ אפילו אם גואל הדם פוגש את הרוצח בעיר מקלט לאחר שנגמר דינו בבית דין, מותר לו להרוג את הרוצח במזיד: (כב) וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ אם הרוצח דחף את הנרצח באונס, ללא שהתכוון,[23] אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה או שהרוצח השליך על הנרצח כלי בלא שהתחבא וחיכה לנרצח, בלא שתכנן את הדבר: (כג) אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת או שהרוצח הרג את הנרצח באבן גדולה, שיש בה כדי להמית, אלא שהוא לא ראה את הנרצח, ולכן, לא היה יכול לדעת שהאבן שהוא זרק תפגע בנרצח,[24] וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת הרוצח הפיל את האבן על הנרצח, וכתוצאה מכך הנרצח מת, וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ הרוצח לא שנא את הנרצח,[25] וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ והרוצח לא היה מבקש להרע לנרצח ולא היה מבקש שיקרה לנרצח דבר רע[26]: (כד) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם בית דין ישפטו ויבררו את הדברים בין הרוצח לבין גואל הדם, עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה על פי הדינים האלו[27]: (כה) וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם בית הדין יציל את הרוצח בשגגה מידיו של גואל הדם, בית הדין ימנע מגואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה, וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה בית הדין יחזירו את הרוצח בשגגה לאותה עיר מקלט אליה ברח בהתחלה. בתחילה, הרוצח בורח לעיר המקלט, ומשם בית הדין שולח שליחים כדי להוציא אותו ולהעמיד אותו לדין בפני בית הדין, וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל הרוצח בשגגה יישב בעיר המקלט עד למותו של הכהן הגדול,[28] אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ (הרוצח בשגגה יישאר בעיר המקלט עד למותו של הכהן הגדול) שנמשח בשמן הקודש[29]: (כו) וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה אם הרוצח בשגגה ייצא מתחום עיר המקלט שהוא ברח אליה[30]: (כז) וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וגואל הדם ימצא את הרוצח - בשגגה מחוץ לתחום עיר המקלט,[31] וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ וגואל הדם ירצח את הרוצח - בשוגג מחוץ לתחום עיר המקלט,[32] אֵין לוֹ דָּם אין לרוצח בשגגה דם, אין גואל הדם נחשב לרוצח ומותר היה לו לרצוח את הרוצח - בשגגה מחוץ לעיר המקלט[33]: (כח) כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל (הסיבה שמותר לגואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה מחוץ לעיר המקלט היא) מכיוון שהרוצח בשגה צריך לשבת בעיר המקלט עד למותו של הכהן הגדול, וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ ורק לאחר מות הכהן הגדול, מותר לרוצח בשגגה לחזור לארץ נחלתו[34]: (כט) וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם דינים אלו יהיו לכם לדינים לאורך כל הדורות,[35] בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם בכל מקום שאתם יושבים בו, עליכם לנהוג לפי חוקים אלו[36]: (ל) כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים כל אדם שירצח רוצח. מדובר במקרה וראובן רצח את שמעון, ועכשיו, לוי רצח את ראובן כעונש על שהוא רצח את שמעון,[37] יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ ויש שני עדים שראו את הרוצח השני רוצח את הרוצח הראשון, ועדים אלו מעידים גם שהתרו ברוצח השני שלא ירצח את הרוצח הראשון,[38] וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת עד אחד לא יעיד על אדם שהוא רצח את הנפש. יש צורך בלפחות שני עדים שיעידו על אדם שרצח אדם אחר[39]: (לא) וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אסור לקחת כסף כעונש על אדם שרצח אדם אחר,[40] אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת שהרי הרוצח חייב מיתה, ואין לפטור אותו בממון,[41] כִּי מוֹת יוּמָת אלא הרוצח יומת בבית דין[42]: (לב) וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אסור לקחת ממון מאדם שחייב לברוח לעיר המקלט,[43] לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן אסור לקחת ממנו ממון כדי שבמקום שהוא יגלה לעיר המקלט, הוא יישב בארץ ולא יגלה[44]: (לג) וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ אסור לכם להרשיע את הארץ שאתם יושבים בה, על ידי שתיקחו כופר ממון במקום להעניש את הרוצח,[45] כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ כיוון שהדם שנשפך מהנרצח, גורם להרשעת הארץ,[46] וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ ולא ניתן לכפר לארץ על הדם שנשפך בה, לא ניתן לכפר לארץ על הרצח שהתרחש בה,[47] כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ אלא בהריגת הרוצח[48]: (לד) וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אל תטמאו את הארץ שאתם יושבים בה, אל תטמאו את ארץ ישראל, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ אל תטמאו את הארץ שאני שוכן בתוכה, אל תערבבו את שכינתי עם טומאה של הארץ,[49] כִּי אֲנִי יְקֹוָק שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כיוון שאני ה' שוכן בתוך בני ישראל גם כשהם טמאים, ולכן עליכם להימנע מלטמא את הארץ בעוד אני נמצא שם, כיוון שאם תטמאו את הארץ, אתם תגרמו שאני אשכון בטומאה[50]:

[1] אונקלוס. אוה"ח: למרות שה' ציווה שלא לתת ללויים נחלה, ה' ציווה את בנ"י לתת ללויים בתורה חסד ערים אלו.

[2] רש"י.

[3] אונקלוס.

[4] רש"י.

[5] רש"י. רמב"ן: מכל צד נתנו חמש מאות אמה למגרשים, כך שיצא שבכל אחד מהצדדים, בשני החלקים שהיו מחוברים יחד נתנו אלף אמות, ולאחר מכן נתנו עוד חמש מאות אמה לשדות, כך שבסה"כ קיבלו הלויים אלף אמות.

[6] אונקלוס.

[7] אונקלוס.

[8] אונקלוס.

[9] רמב"ן.

[10] רמב"ן.

[11] רש"י. א"ע: תזמנו לכם קריות, תעשו ערי מקלט.

[12] אונקלוס.

[13] אונקלוס.

[14] רש"י.

[15] רמב"ם הלכות רוצח פ"א.

[16] רש"י: הסיבה שהתורה השוותה את מספר ערי המקלט בשני עברי הירדן, למרות שבעבר הירדן המזרחי היו רק שניים וחצי שבטים היא מכיוון שבגלעד יש יותר רוצחים. הרמב"ן הקשה על כך, שהרי מתוך ארבעים ושתיים הערים הנוספות, היו רוב הערים שעבר הירדן המערבי. בסוף דבריו הסביר שמכיוון שגודל הארץ היה גדול גם בעבר הירדן המזרחי, ציווה ה' לשים שם שלוש ערי מקלט.

[17] ביארנו שהכוונה היא לגר שהוא תושב ולא הפרדנו גר מתושב כיוון שלא מצאנו מפרש שחילק ביניהם, ובגמ' במסכת מכות משמע שמדובר כאן בשניהם בדר שהוא תושב, וכן הא"ע לא חילק ביניהם.

[18] רש"י, וכתב שהתורה באה ללמד שבכל כלי שבו נרצח הנרצח, יש לבדוק אם יש בו כדי להמית, אלא שבברזל, אפילו בכלשהו, אנחנו אומדים שיש בו כדי להמית.

[19] רש"י.

[20] רש"י.

[21] א"ע.

[22] א"ע והוסיף מציאות שזרק עליו קיר נטוי.

[23] רש"י, ופירש את אונקלוס שהנרצח היה קרוב לרוצח, ולכן לא היה לרוצח אפשרות להימנע מהדחיפה.

[24] רש"י.

[25] אונקלוס.

[26] א"ע.

[27] תרגום יונתן.

[28] בדבר הסיבה לכך ששחרורו של הרוצח בשגגה תלוי במותו של הכהן הגדול, כתבו חז"ל שהסיבה היא שהכה"ג בא להאירך את ימיהם של ישראל ולהשרות שלום בישראל, ואילו הרוצח קיצר את חייו של אדם מישראל, ואין זה ראוי שיעמוד לפני הכה"ג. הסבר נוסף הוא שהכה"ג היה צריך להתפלל שלא תקרה תקלה כזו לישראל בחייו. הסבר נוסף כתב הא"ע, שהכה"ג מכפר על בנ"י, ומאורע זה קרה בימיו. ספורנו כתב שיש דרגות שונות ברציחה בשוגג, ולכן קבעה התורה פרמטר שהוא משתנה, עד מות הכהן הגדול יכול לעבור הרבה זמן לאדם שרצח בשוגג, אך הוא גם התרשל קצת, או שהזמן שהרוצח בשוגג ימתין עד למות הכהן הגדול יכול להיות קטן, אם השגגה היתה לגמרי בשגגה.

[29] אונקלוס ורש"י לפי פשוטו. לפי המדרש הכוונה היא

[30] אונקלוס.

[31] אונקלוס.

[32] אונקלוס.

[33] רש"י.

[34] אונקלוס.

[35] אונקלוס.

[36] אונקלוס. רש"י: מלמד שסנהדרין נוהגת גם בחו"ל בזמן שהיא נוהגת בארץ. רמב"ן הקשה על כך, שהרי התורה אינה כותבת על אף מצווה שאינה קבועה "לדורותיכם בכל מושבותיכם" וגם לדרשה שהביא רש"י, יש הגבלה, שכאשר אין הסנהדרין נוהגת בארץ, היא גם לא תנהג בחו"ל. לכן פירש הרמב"ן שהכוונה היא שיש למנות בית דין גם כאשר אין סנהדרין, כדי לדון דיני קנסות ודיני ממונות.

[37] רש"י.

[38] רש"י.

[39] אונקלוס.

[40] רש"י.

[41] אונקלוס.

[42] אונקלוס.

[43] רש"י.

[44] רש"י.

[45] רש"י.

[46] אונקלוס.

[47] אונקלוס.

[48] אונקלוס.

[49] רש"י.

[50] רש"י. רמב"ן: האזהרה היא דווקא בגלל שה' לא ישכון בארץ כאשר יש שם טומאה. כמו כן כתב שהחנופה היינו כאשר הארץ תעשה הפוך ממה שנראה לעיניים, כמו במקרה שזרע רב תוציא הארץ ומעט תאסוף.