בראשית פרק ז

בראשית פרק ז

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לְנֹחַ ה' אמר לנח: בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה תיכנס יחד עם כל משפחתך אל התיבה,[1] כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה (הסיבה שאני רוצה שתיכנס אל התיבה היא) כיוון שראיתי (ה') שאתה (נח) אדם זכאי וראוי להינצל[2]: (ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ מכל סוג של הבהמות שעתידות להיות טהורות לישראל, תכניס שבעה (7) זוגות של בהמות אל התיבה, כאשר חצי מהם יהיו זכרים וחצי נקבות (שבעה זוגות של זכר ונקבה), ולאחר שתינצל מהמבול, תקריב מהם קרבנות,[3] וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ מהבהמות שעתידות להיות טמאות לבני ישראל, תכניס שתי בהמות אל התיבה, אחת מהן תהיה זכר והשנייה תהיה נקבה (התורה כתבה כאן לשון "אשר לא טהורה" במקום להשתמש בלשון "טמאה" כדי ללמד אותנו להשתמש בלשון נקייה)[4]: (ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה גם מכל המינים של העופות שעתידים להיות טהורים לישראל, תכניס שבעה זוגות, כאשר חצי מהם יהיו זכרים וחצי מהם יהיו נקבות,[5] לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ (הסיבה שעליך להכניס את הבהמות והחיות היא) כדי שיהיה ניתן לקיים את זרעם של בעלי החיים גם לאחר המבול[6]: (ד) כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה כיוון שבעוד שבעה ימים מהיום,[7] אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה אני (ה') אוריד גשם על הארץ במשך ארבעים יום וארבעים לילה,[8] וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה ועל ידי הורדת המבול, אני (ה') אמחה את כל היקום שעשיתי מעל פני הארץ[9]: (ה) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק נח בא יחד עם משפחתו בסמוך אל התיבה כמו שאמר לו ה' לעשות[10]: (ו) וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה כאשר נח היה בן שש מאות (600) שנה, וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ (כשנח היה בן שש מאות שנה) מבול המים ירד על הארץ: (ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל נח, בניו של נח, אשתו של נח ונשות בניו של נח נכנסו את התיבה מפחד מפני מי המבול[11]: (ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה מהבהמות הטהורות, ומהבהמות הטמאות ומהעופות והשרצים: (ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה (מהבהמות הטהורות, ומהבהמות הטמאות ומהעופות והשרצים) באו לפחות שניים מכל סוג אל התיבה: זכר אחד ונקבה אחת מכל אחד מסוגי הבהמות. אמנם מהבהמות הטהורות באו שבעה זוגות, והתורה כתבה רק את המספר המינימאלי של כל אחד מבעלי החיים שנכנסו אל התיבה,[12] כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ (מכל בהמה נכנסו לפחות שניים לתיבה), כמו שה' ציווה את נח[13]: (י) וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים לאחר שעברו שבעת הימים שה' אמר לנח שלאחריהם יתחיל לרדת המבול, וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ (לאחר שבעת הימים) ירדו מי המבול על הארץ: (יא) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ (המבול התחיל לרדת) כשנח היה בן שש מאות שנה, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בתאריך יז' בחודש חשוון (התחיל המבול לרדת על הארץ),[14] בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה ביז' חשוון, נבקעו כל מעיינות המים הגדולים שנמצאים בתהומות הארץ,[15] וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ וכן נפתחו ביז' חשוון החלונות בשמים דרכם יורדים הגשמים[16]: (יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה הגשם ירד על הארץ במשך ארבעים (40) ימים וארבעים לילות, עד לתאריך כח' כסליו בבוקר[17]: (יג) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בעיצומו של יום יז' חשוון, באמצע היום כשהשמש מאירה,[18] בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה (בעיצומו של יום יז' חשוון) נכנסו אל התיבה נח, שם, חם, יפת, אשתו של נח ושלוש הנשים של בניו של נח[19]: (יד) הֵמָּה הם (נח, בניו, אשתו, ונשי בניו), וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וכל מיני החיות, מכל סוגי החיות נכנסו אל התיבה, וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וכל מיני הבהמות, מכל סוגי הבהמות נכנסו אל התיבה, וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וכל מיני השרצים, מכל סוגי השרצים נכנסו אל התיבה, וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ וכל מיני העופות, מכל סוגי העופות נכנסו אל התיבה, כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף כל סוגי הציפורים שיש להן כנפיים, נכנסו אל התיבה[20]: (טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה בעלי החיים נכנסו יחד עם נח אל התיבה,[21] שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מכל מין מבעלי החיים, נכנסו אל התיבה לפחות שניים: (טז) וְהַבָּאִים בעלי החיים שנכנסו אל התיבה,[22] זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ מכל בעלי החיים נכנסו אל התיבה לפחות זכר אחד ונקבה אחת,[23] כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים (אל התיבה נכנסו מכל בעלי החיים זכר ונקבה) כמו שה' ציווה את נח להכניס מכל בעל חיים לפחות זכר ונקבה,[24] וַיִּסְגֹּר יְקֹוָק בַּעֲדוֹ על ידי שה' ציווה את נח לבנות את התיבה, ה' מנע מנח לטבוע במי המבול[25]: (יז) וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ לאחר שהמבול ירד על הארץ במשך ארבעים ימים,[26] וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם המים נהיו רבים כל כך, וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ בגלל שהמים התרבו כל כך, התיבה התרוממה מעל הארץ. במשך ארבעים הימים הראשונים, עמדה התיבה במקומה, ולאחר שהמבול ירד במשך ארבעים יום, והמים התרבו מאוד, התיבה התרוממה מעל הארץ[27]: (יח) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם לאחר ארבעים הימים הראשונים בהם ירדו המים, התחיל שלב נוסף של המבול, בו התגברה ירידת המים על הארץ,[28] וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ המים התרבו מאוד על הארץ, וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם התיבה, (שלאחר שהמים התגברו התרוממה מעל הארץ), שטה על פני המים[29]: (יט) וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ ירידת המים על הארץ התגברה, כך שהמים לא היו יכולים לרדת בעוצמה חזקה יותר. המים ירדו באופן החזק ביותר שמים יכולים לרדת,[30] וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם המים הרבים כיסו את כל ההרים הגבוהים שנמצאים מתחת לשמים, על הארץ[31]: (כ) חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים לאחר שהמים כיסו את כל ראשי ההרים, המים התגברו ועלו חמש עשרה (15) אמות נוספות מעל לראשי ההרים[32]: (כא) וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ כתוצאה מירידת המבול, מתו כל בעלי החיים שהולכים על הארץ,[33] בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ (כל בעלי החיים שעל הארץ מתו כתוצאה ממי המבול): העופות, הבהמות, החיות, וכל השרצים, וְכֹל הָאָדָם וכן מתו כל בני האדם שנמצאים על הארץ: (כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו כל מה שיש לו נשימה של רוח חיים באפו, כל בעלי החיים,[34] מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ (כל בעלי החיים) שנמצאים על היבשה, מתו. אולם, הדגים שבים לא מתו[35]: (כג) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה ה' השמיד על ידי המבול, את הגופות של כל מה שנמצא על פני האדמה,[36] מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם (ה' השמיד) את כל גופות בני האדם, את גופות הבהמות, את גופות השקצים ואת גופות העופות, וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ שמם של בעלי החיים נמחה גם הוא מהארץ,[37] וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה רק נח והאנשים שאיתו בתיבה נשארו חיים[38]: (כד) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם ירידת המים על הארץ התגברה במשך מאה וחמישים הימים שלאחר ארבעים הימים הראשונים (מתאריך כז' כסליו ועד לתאריך א' סיוון):

[1] אונקלוס.

[2] אונקלוס. רש"י: הסיבה שלא כתוב צדיק תמים היא מכיוון שאומרים רק מקצת שבחו של אדם בפניו. ספורנו ואוה"ח: הסיבה לחזרה כאן היא כדי לומר שבני משפחתו של נח ניצולים בזכותו. כלי יקר: הסיבה שעד עכשיו לא כתוב זאת היא שמא העולם יחזור בתשובה וכן מתושלח היה עדיין קיים.

[3] רש"י. כלי יקר: מטרת הכנסת שבע בהמות טהורות לא הייתה רק להקרבת קרבן, שהרי לא כל הבהמות הטהורות כשרות לקרבן, אלא הסיבה שהיה צריך להכניס שבע בהמות היא היות ואוכלים מהם הרבה. אמנם לנח עצמו עדיין לא הותר לאכול בהמות, ולכן הבין שהסיבה שה' אמר לו להכניס שבע בהמות טהורות הוא כדי להקריב מהם קרבן. בכך חולק הכלי יקר על דברי הרמב"ן בסוף הפרק הקודם המוכיח שבני נח הותרו בהקרבת כל בהמה טהורה, ורק בישראל צמצם ה' את הקרבת קרבנות אלה לפחות מכך: בקר, צאן וכדו'. לגבי שהיו שבעה זוגות ולא שבעה יחידים, כך פירש הרמב"ן בפסוק ח'.

[4] אונקלוס.

[5] רש"י.

[6] אונקלוס.

[7] אונקלוס. רש"י: הסיבה שה' חיכה שבעה ימים היא כדי להמתין עד לסיום שבעת ימי אבלו של מתושלח. כמו כן כתב רש"י שהדגש של הפסוק על המילה עוד היא שזה יהיה בנוסף למאה ועשרים השנים שהמתין ה' לראות אם בני האדם יחזרו בתשובה.

[8] אונקלוס. רש"י: כנגד יצירת הוולד שקלקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים.

[9] אונקלוס.

[10] א"ע. רש"י: זהו ביאתו לתיבה. אוה"ח: הכוונה היא לאיסוף הבהמות. רמב"ן בפסוק טז' כתב שייתכן שהכוונה היא שנח הקפיד על כל הפרטים שה' ציווה אותו: אסף מאכלים, הכניס את הבהמות ונכנס גם הוא.

[11] אונקלוס + א"ע. כמו כן כתב הא"ע שכל החיות באו לבד אל התיבה במשך שבעת הימים שקדמו למבול (וכן פירש רש"י בפסוק הבא) ובכך חולק על הרמב"ן בסוף הפרק הקודם וכאן, המחלק בין הבהמות הטהורות לבהמות הטמאות. רש"י: מפני מי המבול בא ללמדנו שגם נח היה מקטני אמנה, ולא האמין לגמרי שירד מבול עד שהמים דחקו אותו להיכנס פנימה.

[12] רש"י.

[13] אונקלוס. רמב"ן: הכוונה היא שנח עצמו נכנס אל התיבה כמו שה' ציווה אותו, ואילו בפסוק ה' הכוונה היא שאסף את הבהמות הטהורות. בפסוק טז' כתב שהכוונה היא שנח הקפיד על כל הפרטים עליהם ציווה אותו ה': הכנת המאכלים, איסוף הבהמות ועשיית התיבה, ולאחר מכן , אצלינו, התורה סיפרה על כניסה לתיבה כמו שציווה אותו ה'.

[14] רש"י, והביא את מחלוקתם של ר' אליעזר ור' יהושע אם הכוונה היא לחודש חשוון או לחודש אייר. אנחנו ביארנו לפי דעת ר' אליעזר, היות וכך רש"י מפרש לאורך המשך הפרק. הרמב"ן בפרק ח' פסוק ה' כותב שהוכרע שהעולם נברא בחודש תשרי, וכך היו מונים עד ליציאת מצרים, שם שינה ה' את מניין החודשים, ואמר למנות מחודש ניסן. אולם, גם לאחר שאנחנו מונים את החודשים מחודש ניסן, יש עדיין זיכרון למניין מתשרי, כמו שכתוב "וחג האסיף תקופת השנה".

[15] אונקלוס.

[16] אונקלוס.

[17] רש"י, וכתב שהיום הראשון, יז' חשוון, אינו נחשב ליום, כיוון שהלילה לא היה עימו, וצריך ארבעים ימים יחד עם הלילות (ועוד עיין בשפ"ח בפרק ח' פסוק ג' אות ל'). כמו כן כתב שהסיבה שהתורה קראה למבול בהתחלה "גשם", היא כיוון שכאשר ה' התחיל להוריד את הגשמים, הוא הורידם בנחת כדי שהעולם יחזור בתשובה, ורק לאחר שהעולם לא חזר בתשובה, ה' חיזק את הגשמים.

[18] רש"י, והטעם הוא שבני דורו של נח אמרו שהם ישברו את התיבה אם ייכנס אליה, אמר ה' שהוא יכניס את נח לתיבה לעיני כולם, ונראה דבר מי יתקיים.

[19] אונקלוס.

[20] רש"י, ובא לרבות חגבים.

[21] אונקלוס. רמב"ן: בעלי החיים נכנסו מעצמם אל התיבה.

[22] אונקלוס.

[23] אונקלוס.

[24] אונקלוס.

[25] רש"י עפ"י הפשט. בפירושו הראשון עפ"י הדרש כתב שה' הקיף את התיבה בדובים ואריות, כדי להרוג בבני האדם שניסו למנוע מנח להיכנס אל התיבה. א"ע: הכוונה היא שה' הגן על נח מפני מי המבול, וכן דאג שלא יהיה נקב בתיבה, כך שיושבי התיבה לא ימותו.

[26] א"ע. כלי יקר: הסיבה שהמים היו על הארץ במשך ארבעים יום הוא מכיוון שהם קלקלו בע"ז ומי שכופר בע"ז כופר בתורה שניתנה בארבעים יום.

[27] א"ע. רש"י: התיבה הייתה משוקעת אחת עשרה אמה במים. הרמב"ן חולק על כך כפי שנאריך בעז"ה בהערות בפרק הבא.

[28] כך סובר רש"י, ולדבריו ירדו מים על הארץ במשך מאה ותשעים יום, בעוד הרמב"ן וא"ע סוברים שארבעים הימים הם חלק ממאה וחמישים הימים. כמו כן סובר רש"י שהמים התגברו מאליהן. רמב"ן התלבט אם התגברות המים היינו שהמים התרבו, או אם הכוונה היא להתעצמות ירידת המים כפי שביארנו בפנים.

[29] אונקלוס.

[30] א"ע.

[31] אונקלוס.

[32] רש"י.

[33] א"ע, וכתב שכל הרמש כאן הכוונה היא כוללת את העופות ובעלי החיים כולם.

[34] רש"י. לפי הא"ע הכוונה היא רק לאדם היות ורק האדם נקרא אדם שיש לו נשמח רוח חיים.

[35] אונקלוס + רש"י. הרמב"ן בפסוק כג' הסתפק אם הדגים במקומות שירדו המים מתו על ידי המים הרותחים או שמא כל הדגים ניצולו.

[36] אונקלוס + רמב"ן. ספורנו: הכוונה היא שרק בעלי החיים הושמדו אך הצמחים נשארו. הרמב"ן מוכיח כן בפרק ח' פסוק יא' מכך שהיונה מצאה עלה זית טרף בפיה.

[37] א"ע. רמב"ן כתב שצלע זה של הפסוק בא לומר שגם הצאצאים נמחו מהארץ, והתורה באה לומר שגם על העצים לא נשארו ביצים של העופות. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שצלע זה של הפסוק הוא סיבה לצלע שלפניו: כל היקום נמחק, היות והאדם ובעלי החיים נמחו מהארץ ורק נח נשאר. בשם חז"ל כתב שגם לעולם הבא דור המבול נמחה מהארץ.

[38] רש"י בפירושו לפי הפשט. לפי הדרש הכוונה היא שנח היה גונח בגלל שהאריה הכיש אותו, או מטורח הבהמות.