בראשית פרק טו

בראשית פרק טו

(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מעט זמן לאחר שאברם נלחם נגד ארבעת המלכים,[1] הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה (אחרי שאברם נלחם נגד ארבעת המלכים) היה דברו של ה' אל אברם בנבואה,[2] לֵאמֹר כך אמר ה' לאברם במראה הנבואה: אַל תִּירָא אַבְרָם אברם! אל תפחד שארבעת המלכים יתנקמו בך,[3] אָנֹכִי מָגֵן לָךְ אני (ה') מגן עליך (אברם),[4] שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד ויש לך (אברם) שכר גדול מאוד הן בעולם הבא והן בעולם הזה[5]: (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אברם אמר לה': אֲדֹנָי יֱקֹוִק מַה תִּתֶּן לִי (אברם אמר לה') ה' אלוקים! איזה שכר תיתן לי בעולם הזה,[6] וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי הרי אני הולך ללא יורש, אין לי בן שיירש אותי,[7] וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר ובגלל שאין לי בן, מי שאחראי על פרנסת ביתי הוא אליעזר עבדי מדמשק, ולא בן שיצא ממני[8]: (ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אברם המשיך בדבריו אל ה': הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע הרי לא נתת לי זרע, הרי לא נתת לי בן שיירש אותי, ואם כן, כל מה שתיתן לי לא יועיל לי,[9] וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי ועבדי, אליעזר, הוא שיירש את כל ממוני[10]: (ד) וְהִנֵּה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו לֵאמֹר עוד באמצע שאברם שטח לפני ה' את חששותיו, ה' התחיל לענות לו:[11] לֹא יִירָשְׁךָ זֶה אליעזר הוא לא מי שיירש אותך,[12] כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ אלא אדם שייצא מגופך, בן שלך, יירש אותך[13]: (ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה ה' הוציא את אברם החוצה מחוץ לאוהלו,[14] וַיֹּאמֶר ה' אמר לאברם: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה תסתכל עכשיו לכיוון השמים,[15] וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים ותספור את כל הכוכבים שיש בשמים,[16] אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם תראה אם תוכל לספור את כל הכוכבים שבשמים,[17] וַיֹּאמֶר לוֹ ה' אמר לאברם: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ כך יהיה זרעך. כמו שיש הרבה כוכבים בשמים, כך יהיו לך צאצאים רבים[18]: (ו) וְהֶאֱמִן בַּיקֹוָק אברם האמין לה' שיהיו לו צאצאים רבים,[19] וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה ה' החשיב לזכות גדולה את האמונה הגדולה של אברם שהאמין בה' שיזכה לבן[20]: (ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' אמר לאברם: אֲנִי יְקֹוָק אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ אני הוא ה' שהוציא אותך מהמקום שנקרא "אור כשדים" כדי לתת לך את הארץ הזאת לירושה, שאתה תוכל להוריש את הארץ לבניך[21]: (ח) וַיֹּאמַר אברם אמר לה': אֲדֹנָי יֱקֹוִק בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה ה' אלוקים! איך אוכל לדעת שאני אזכה לרשת את הארץ[22]: (ט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' אמר לאברם: קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת תיקח לפניי, תיקח לשמי, שלוש עגלות,[23] וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וכן תיקח לשמי שלוש עיזים,[24] וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וכן תיקח לשמי שלושה אילים,[25] וְתֹר וְגוֹזָל וכן תיקח לשמי שתי ציפורים: ציפור אחת שנקראת תור, וכן תיקח בן יונה[26]: (י) וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה אברם קירב לפני ה' את כל בעלי החיים שה' אמר לו,[27] וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ אברם חילק כל אחד מבעלי החיים לשני חלקים שווים,[28] וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ אברם העמיד כל חלק מבעלי החיים מול החלק השני של אותו בעל חיים. לדוגמא: את החצי הראשון של האיל העמיד מול החצי השני של האיל,[29] וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר ואילו את הציפורים: התור והיונה, לא חתך אברם לשניים[30]: (יא) וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים סוג של עוף שנקרא עיט ירד על בתרי הבהמות שחתך אברם, על מנת לאכול את בשרם,[31] וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם אברם הפריח את העיט ולא נתן לעיט לבוא ולאכול את בשר הבתרים[32]: (יב) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא כאשר השמש כמעט שקעה,[33] וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם שינה נפלה על אברם, אברם היה מאוד עייף באופן פתאומי והתחיל לישון,[34] וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו בשעה שישן, נפלה אימה גדולה על אברם[35]: (יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם ה' אמר לאברם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם תדע, שצאצאיך יהיו גרים בארץ שאינה שלהם,[36] וַעֲבָדוּם העם שלארצם יגלו צאצאיך יהפוך את צאצאיך לעבדים,[37] וְעִנּוּ אֹתָם וכן, העם שצאצאיך יגלו לארצם יענה את צאצאיך,[38] אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה צאצאיך יהיו גרים בארץ לא להם במשך ארבע מאות שנה, אך רק בחלק מארבע מאות השנים, יענו את צאצאיך[39]: (יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי גם את העם שאותו יעבדו צאצאיך בשנות גלותם, אדון ואעניש אותם בעשר המכות,[40] וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל לאחר שנות השעבוד, יצאו בניך ממקום גלותם עם רכוש רב[41]: (טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם ואתה אברם (בניגוד לצאצאיך) תמות בשלום, ולא תראה את עינוי צאצאיך בגלות,[42] תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה ואתה תזכה להיקבר בשיבה טובה, ללא דאגות[43]: (טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה צאצאיך יהיו בגלות למשך שלושה דורות, ובדור הרביעי יחזרו צאצאיך לארץ כנען,[44] כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה (הסיבה שהדור הרביעי של צאצאיך יחזרו לארץ כנען היא) מכיוון שחטאי האמורי עדיין לא הושלמו. עדיין לא הגיע הזמן להעניש את האמורי היושב בארץ כנען ולגרש אותו מהארץ, ולכן יש להמתין ארבעה דורות עד שהאמורי יחטא באופן שעונשו יהיה גירוש מהארץ[45]: (יז) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה השמש שקעה,[46] וַעֲלָטָה הָיָה לאחר שקיעת השמש, נהיה חושך,[47] וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ (לאחר שהחשיך) הייתה דמות של תנור שעשן עולה ממנו, ובתוך התנור היה לפיד של אש,[48] אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה תנור העשן שבתוכו לפיד האש עבר בין הבתרים שבתר אברם[49]: (יח) בַּיּוֹם הַהוּא ביום בו עבר תנור העשן בין הבתרים,[50] כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית ה' כרת ברית עם אברם,[51] לֵאמֹר כך אמר ה' בברית שכרת עם אברם: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אני נתתי לך את כל הארץ הזאת לשם צאצאיך, הארץ הזאת ניתנה לך והיא מיועדת לך ולצאצאיך,[52] מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת גבולות הארץ שיהיו לצאצאיך הם מנהר מצרים (יש הרבה מחלוקות היכן נמצא נהר מצרים) ועד לנהר פרת שנקרא הנהר הגדול על שם שהוא גובל בארץ ישראל[53]: (יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי ה' אמר לאברם שימסור לצאצאיו את הארצות שהיו שייכות ביום כריתת הברית לעמים: קיני, קניזי וקדמוני[54]: (כ) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים: (כא) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי וכן אמסור (ה') בידי צאצאיך את ארצם של החיתי, הפריזי, הרפאים, האמורי, הכנעני, הגרגשי והיבוסי[55]:

[1] רש"י, וכתב שבכל מקום שנאמר אחר היינו סמוך ואחרי הוא מופלג. כמו"כ, הסביר רש"י את טעם הסמיכות בכך שאמר שאברהם דאג שמא ינקו לו מזכויותיו לאחר שנעשה לו נס על הריגת ארבעת המלכים, ולכן אמר לו ה' שלא ידאג ושיש לו עוד הרבה שכר. כלי יקר: ההבטחה על הבנים היא חלק מההבטחה על כך ששכרו יהיה גדול מאוד ושזכויותיו לא נמחקו בזכות הנס שה' עשה לו עם ארבעת המלכים, שהרי כל מי שאינו מניח בן ...  רשב"ם כתב שסיבת ההתגלות אל אברהם היא כדי לומר לו שכמו שהוא ניצח את ארבעת המלכים, כך ה' יציל את אברהם משאר אויביו.

[2] אונקלוס. רמב"ן: עתה התעלה אברהם למדרגת נבואה גבוהה יותר בה זכה לנבואה ביום.

[3] אונקלוס + ספורנו. רמב"ן: אברהם פחד משני דברים: מנקמה של ארבעת המלכים ומכך שימות ללא זרע.

[4] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא ללשון עבר: ה' אומר לאברהם שהוא הגן עליו מפני ארבעת המלכים.

[5] אונקלוס + ספורנו. א"ע: ה' אמר שהוא ייתן לאברהם שכר גדול על כך שיצא להילחם נגד ארבעת המלכים. ספורנו: ה' אמר לאברהם שלא רק שזכויותיו לא קטנו בעקבות מלחמתו נגד ארבעת המלכים, אלא שהם גדלו בגלל שהוא הלך להציל את אחיינו מידיהם.

[6] ספורנו. רמב"ן: אברם לא היה צריך לשאול על העולם הבא, כיוון שברור הדבר שכל עובד ה' יזכה לעולם הבא, ורק בעולם הזה יש לפעמים שצדיק אינו מקבל חיים טובים. כמו כן הסביר הרמב"ן שלמרות שלאברהם הובטח על הבנים, הרי שהוא חשש שחטאיו יגרמו לו לכך שלא יזכה בבנים, ולכן לא הסתמך על הבטחתו של ה' בפרק יג'. אוה"ח: אברהם המשיך לומר שאין לו בנים למרות שהובטח כבר ע"י ה' שיהיו לו בנים, היות והבטחת ה' הייתה שבניו יהיו כעפר הארץ, ומכך הבין אברהם שבניו יהיו שפלים, ולכן, כאן דימה ה' את ריבוי בניו לכוכבים.

[7] רש"י בשם מנחם בן סרוק. בשם עצמו פירש שהכוונה היא ללשון חורבן. א"ע: ערירי היינו עריר. רמב"ן: הכוונה היא כערער בערבה, אדם בודד.

[8] אונקלוס. עוד שני פירושים שהוסיף רש"י על דמשק הוא שרדף אחרי המלכים עד דמשק וכן שדמשק הוא שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. א"ע: פירוש הפסוק הוא שבן המשק של ביתי אליעזר בנו של דמשק. ספורנו: העבד הוא רק נודע בשם עירו ולא בשמו הפרטי, ולכן אין ספק שפעולותיו לא יועילו לחיזוק ממוני כמו שהיה לי בן.

[9] רש"י.

[10] אונקלוס. ספורנו: גם אם תיתן לי בסוף בן, הרי שהוא יהיה קטן מידי לירש אותי ואליעזר יהיה אחראי על כל ממוני.

[11] רמב"ן.

[12] רמב"ן: בגלל שהבן יולד כשאברהם יהיה מבוגר, ה' רק הבטיח שאליעזר לא יהיה מי שיירש אותו. ספורנו: ה' הבטיח לאברהם שבנו עוד יצליח בממון עוד לפני שימות.

[13] עפ"י א"ע.

[14] אונקלוס + רש"י בפירושו הראשון. עפ"י הדרש ה' אמר לאברהם שייצא מהאצטגנינות שלו שאברהם ראה במזלות שאין לו בן, וה' אמר לו שלאברהם כן יהיו בנים ורק לאברם לא יהיו בנים. הסבר נוסף שכתב רש"י הוא שה' הוציא את אברהם מחללו של עולם (מעל האטמוספרה) כדי לראות את הכוכבים, והיינו הבטה, הסתכלות מלמעלה כלפי מטה. רמב"ן הקשה על המדרש האומר שאברם אינו מוליד בן, שהרי אברם הוליד את ישמעאל. אלא הכוונה היא שאברם לא יוליד בן שיירש אותו, בן שיהיה ראוי לירש אותו. כמו"כ הסביר הרמב"ן שה' לא הבטיח לאברהם שהוא יוליד בן משרה.

[15] אונקלוס.

[16] אונקלוס.

[17] אונקלוס.

[18] אונקלוס.

[19] רש"י, ולא שאל אות על כך, אבל על בשורת הארץ ביקש אברהם אות. רמב"ן: הרי ברור הדבר שאברהם היה מאמין בה' שהרי היה נביא והוא אפילו הלך לשחוט את בנו. אלא הכוונה של והאמין בה' היינו שאברהם האמין שרק בזכות ה' יזכה לבן, ולא בגלל שמגיע לו בעצמו, ולכן כבר לא פחד שחטאיו יגרמו לו לאבד את הבטחת הבנים, שהרי אברהם ידע שהוא יקבל בן בזכותו של ה'. אוה"ח: אברהם הפקיד את הארץ בידיו של ה', למרות שעוד לא זכה בה, הרי שהוא החשיב את דבריו של ה', את הבטחתו על הארץ לצדקה, ולכן היה יכול להתייחס אל הארץ כאילו ניתנה לו כבר. הסבר נוסף שכתב הוא שה' הבטיח לאברהם שבניו יהיו צדיקים, ולמרות שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ולכאורה ה' לא יכול להבטיח על כך, אברהם האמין לה' וה' החשיב לו את האמונה הזאת לזכות.

[20] רש"י. לפי פירוש הרמב"ן שהכוונה היא שאברהם האמין בה' שיהיה לו בן בזכותו של ה', הכוונה היא שאברהם החשיב לצדקה את מעשה החסד של ה', דהיינו, אברהם ידע שיזכה לבן בזכות החסד שעשה עימו ה'. בפירושו השני פירש הרמב"ן שכוונת הפסוק היא שה' החשיב את האמונה של אברהם בה' לזכות לבניו, למרות שברור שאברהם היה עובד ה'.

[21] אונקלוס. ספורנו: ה' אומר לאברהם שהוא הוציא אותו מאור כשדים כדי לתת לו בעצמו את הארץ וכדי שבניו יקבלו את הארץ בירושה ממנו. א"ע: מכאן מוכח שה' התגלה אל אברהם באור כשדים ולא בחרן. רמב"ן פירש את הפסוק שכבר כאשר אברהם היה באור כשדים, רצה ה' לתת לאברהם את ארץ כנען.

[22] רש"י בפירושו הראשון הסובר שאברהם לא האמין על ירושת הארץ בניגוד לאמונה על הבנים. בפירושו השני כתב ששאלת אברהם הייתה באיזו זכות אזכה לרשת את הארץ, וה' ענה לו שבזכות הקרבנות. פירשנו לפי הפירוש הראשון למרות שנטייתנו להסבר הדבר כלפי התלמידים הייתה לפירוש השני, ובכל להימנע מכניסה אל פינה של חוסר אמונתו של אברהם בה', מכיוון שכל עניין ברית בין הבתרים מובנת יותר לפי הפירוש הראשון. הספורנו פרך את פירושו הראשון של רש"י באומרו שלא ייתכן שפסוק לפני כן אומרת התורה שאברהם האמין בה' על בשורת הבנים ומיד אח"כ הוא אינו מאמין לה' על בשורת הארץ. א"ע: אברהם לא חטא בכל שביקש אות: א. בקשת האות הייתה כמו בקשת האות של גדעון. ב. אברהם רצה שה' יישבע לו על הארץ כדי שהנבואה תהיה ללא תנאי, כיוון ששאר הנבואות הם על תנאי. רמב"ן: ה' לא הבטיח לאברהם על הארץ בדבריו כאן, אלא רק אמר שהוא הוציא אותו מאור כשדים על דעת שייתן לו את הארץ, ולכן שאל אברהם איך הוא יכול לדעת שהוא יירש את הארץ. אולם, אין שאלתו של אברהם כשאלת אות על הדבר, אלא אברהם רצה לדעת בוודאות שהארץ תהיה שלו, וגם אם הכנעני יעשו תשובה, עדיין יזכו בניו של אברהם בארץ, ועל כך כרת עימו ה' ברית. כלי יקר: הסיבה שאברה חשש על הבטחת הארץ וביקש אות על כך היא מכיוון שאברהם חשש ששאר צאצאיו של שם יערערו על כך שהוא קיבל את הארץ.

[23] אונקלוס. רש"י: שלושת העגלות הם כנגד שלוש קרבנות שעתידים בנ"י להקריב כפרים: פר יוה"כ, פר העלם דבר של ציבור ועגלה ערופה. א"ע: הכוונה היא לעגלה בת שלש שנים. רמב"ן הוכיח שהכוונה היא לשלוש וכתב שהכוונה המילה משולשת, היינו שייקח אותן באופן רציף, שכל מים יהיה בפני עצמו וביחד.

[24] רש"י: רמז לעיר של יו"כ שנעשה בפנים, לקרבנות מוסף של המועד ולשעיר חטאת של אדם יחיד.

[25] רש"י: כנגד אשם ודאי, אשם תלוי ושעיר חטאת של יחיד.

[26] רש"י. הרמב"ן הסתפק אם אברהם הבין בעצמו שגוזל היינו יונה, לפי שהיא הראויה להקרבה לה' על המזבח, או שבגלל שאברהם לקח דווקא גוזל, ה' ציווה לקחת רק יונים לקרבנות, אך כאן הציווי של ה' לא היה דווקא על גוזל.

[27] אונקלוס.

[28] רש"י + אונקלוס. רש"י הסביר שכך דרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, ולכן תנור העשן ולפיד האש עברו דרך הבתרים.

[29] אונקלוס.

[30] א"ע. לפי רש"י הסיבה שאת הציפור אברהם לא בתר היא מכיוון שהאומות נמשלו לבעלי החיים האחרים ואילו ישראל נמשלו לבני יונה, ואברהם רמז כאן שבנ"י יהיו קיימים לעולם. מדבריו אין מוכח שגם את התור לא חילק אברהם. רמב"ן: את היונה ואת הגוזל העמיד אברהם מול השני אך לא בתר אותם בגלל שבהקרבת קרבנות יש איסור לבתר את העופות.

[31] רש"י. כמו"כ הסביר רש"י שאונקלוס באמת התכוון לתרגם פלגיא, היינו מלשון בתר, אלא שבמהלך הזמן התבלבלו המילים ויצא פגליא. אולם, הר"ע פירש שהכוונה היא לגופות.

[32] רש"י, ויש בדר רמז שיבוא דוד בן ישי לכלות את האומות אך בשמים לא ייתנו לו לעשות כן. א"ע התלבט אם כוונת וישב היינו שהוא הבריח את העיט או שהכוונה היא שהוא החזיר את הבתרים על מנת להבריח את העיט. רמב"ן: הרמז של העיט הוא שיבואו העמים לבטל את הקרבנות, וזרע אברהם יבריחו אותם.

[33] אונקלוס.

[34] אונקלוס.

[35] אונקלוס. רש"י: הדבר מרמז לצרות הגדולות שעתידות לעבור על ישראל. א"ע: מכאן מוכח שסדר הדברים הוא כך: בתחילה אמר ה' לאברהם בחלום שיהיו לו בנים רבים והוציא אותו החוצה. דבר זה היה בלילה. ביום למחרת הקריב אברהם את הקרבנות, ובלילה שלאחר מכן הייתה התגלות זו של ה'. רמב"ן: בהתחלה היה על אברהם אימה, לאחר מכן הייתה חכיה, ולאחר מכן חשב אברהם שמרגיש את החשיכה הנופלת עליו. ויש בכך רמז לשעבוד ארבעת הגלויות. כמו"כ הסביר הרמב"ן את עניין הזכרת שעבוד הגלויות כאן בכך שה' שייר במתנתו שהבטיח לאברהם, שאם יחטאו בניו, הם יגלו מהארץ, ולאחר מכן אמר לאברהם שבניו יגלו למצרים כעונש על חטאו שירד הוא למצרים. ספורנו: הזכרת גלות מצרים היא מכיוון שבניו עדיין אינם יכולים לירש את הארץ, שהרי לא שלם עדיים עוון האמורי. לכם רצה ה' להסביר לאברהם שהוא אכן נשבע לתת לו את הארץ, אך לא יהיה זה מיד.

[36] אונקלוס. רש"י: מכך שלא כתוב בארץ מצרים, משמע שתחילת הגלות אינה מירידת בנ"י למצרים, אלא משעה שנולד יצחק ואברהם היה גר. כמו"כ מוכיח רש"י שבנ"י לא היו במצרים במשך ארבע מאות שנה. א"ע: גר נקרא כך מלשון גרגיר שהוא תלוש מכל מקום.

בדבר הכפילות של ידוע תדע כתב אוה"ח שלוש פירושים: א. כיוון שהיה זה כעונש על ששאל אברהם במה אדע, ענה לו ה' ידוע – בגלל שאתה רוצה לדעת, תדע. רק בגלל שאתה רוצה לדעת במה תירש, אתה תדע שבניך יהיו בגלות. ב. אחת כנגד הפורענות, עצם הגלות, ואחת כנגד הנבואה הטובה על היציאה ברכוש גדול. ג. היו לאברם שתי ידיעות. הראשונה שאומר לו עכשיו ה' והשנייה מה שעתיד לומר לו משה.

בפירוש כי גר יהיה זרעך, הסביר אוה"ח שזרעו של אברהם עומד בגלות, ולכן שנות הגלות נספרות החל מחייו של יצחק.

[37] אונקלוס.

[38] אונקלוס.

[39] רמב"ן. ספורנו: כל עוד בנ"י לא חטאו, לא שיעבדו בהם ולא עינו אותם. א"ע: הגאולה של בניך תהיה בעוד ארבע מאות שנה מהיום, אך לא אמר ה' לאברהם כמה שנים יהיו בגלות.

[40] אונקלוס + רש"י. כמו"כ הסביר רש"י שהמילה וגם מוסבת כדי לרבות שגם את כל ארבעת המלכויות ידון ה'. הרמב"ן כתב על דרך הפשט שהמילה וגם מתייחסת אל ישראל: כמו שה' דן את בנ"י וגזר עליהם גלות, כך ה' ידון גם את כל העמים ששעבדו בישראל. כמו"כ כתב הרמב"ן הסבר שעליו כתב שהוא הנכון בעיניו, שלמרות שהגויים שעבדו בישראל, הרי שה' ישפוט אותם, מכיוון שהם לא רק עשו את גזרתו של ה', אלא הם הוסיפו להרע לבנ"י ע"י השלכת בניהם אל היאור וכדו'. כמו"כ דחה הרמב"ן את הסברו של הרמב"ם לעונש שהגיע למצרים. הרמב"ם כתב שה' לא גזר על אדם מסוים לשעבד בישראל, ולכן המצרים היו חייבים, שהרי ה' לא אמר לכל אחד מהם שהוא לשעבד את בנ"י. הרמב"ן דחה את דבריו וכתב שאם ה' גוזר דבר, ראוי מאוד לקיים את הציווי, גם אם אדם ספציפי לא צווה על כך. כשם שאדם ששמע גזירה של ה' להרוג אדם: אם עושה כן לקיים ציווי ה', יגיע לו על כך שכרגדול, אך אם הוא הורג את אותו אדם משנאה, הרי שהוא מתחייב בכך. לכן, נבוכדנצר ומלך אשור שניהם נענשו למרות שהם קיימו את ציווי ה' לעלות על ישראל. בגמר דבריו כתב שמלך בבל נענש משום שתי סיבות: א. משום שהוא רק רצה להגדיל את ממשלתו. ב. מכיוון שהרע לישראל יותר ממה שהגזירה הייתה. אוה"ח: הסיבה שה' העניש את המצרים היא מכיוון שכל הסיבה ששעבדו בישראל היא מכיוון שבנ"י עובדים את ה'. לו לא היו בנ"י עובדים את ה', לא היו המצרים משעבדים בישראל. ממילא אין המצרים יכולים לטעון שהם משעבדים בישראל כדי לקיים את ציווי ה'.

[41] רש"י.

[42] א"ע + רש"י. רמב"ן הקשה על דברי רש"י: הרי רש"י עצמו פירש ששנות הגלות מתחילות מהולדת יצחק, משמע שגם אברהם הוא חלק מהגלות. לכן פירש הרמב"ן שהכוונה היא שלאברהם לא יהיה עונש, בניגוד לבניו שיוצאים אל הגלות כעונש. אוה"ח דחה את דבריו של הרמב"ן וכתב שאברהם פחד שהוצאת בניו ברכוש גדול יורידו מזכויותיו ולכן הבטיח לו ה' שיבוא אל אבותיו בשלום, ואל לו לפחד שיורידו לו מזכויותיו.

[43] אונקלוס. רש"י למד מכך שתרח וישמעאל עשו תשובה בחייהם: תרח מכך שה' מבשר לאברהם שהוא ישוב אל אבותיו והקבורה בשיבה טובה היא רמז שישמעאל יחזור בתשובה, ואילו עשיו לא יצא לתרבות רעה בחייו של אברהם, וכדי שאברהם לא יראה את עשיו יוצא לתרבות רעה, אברהם מת חמש שנים לפני זמנו.

[44] רש"י. רש"י מחשב כך את הדברים: יעקב ירד לארץ מצרים עם יהודה. פרץ, חצרון וכלב בן חצרון היה כבר מבאי הארץ. א"ע: פירוש המילה דור היא כמה זמן יחיה האדם: יש שחיים הרבה ויש שחיים מעט. רשב"ם: לא ניתן לומר שהכוונה היא לדור רביעי של בנ"י, שהרי ה' אמר שהם יהיו גרים למשך 400 שנה. לכן יש לומר שהכוונה היא שלאחר הדור הרביעי של האמורי, יוכלו בנ"י לחזור לא"י, כיוון שאז ישלם עוון האמורי. כך גם פירש הרמב"ן. אוה"ח: יש לומר שיש כאן שתי קיצים: הקץ ליציאה ממצרים שהיא בשנת הארבע מאות, והקץ של הכניסה לארץ שהיא בדור הרביעי, כאשר הכוונה היא לדור שאחרי כלב שנכנס לארץ, שזהו רק לאחר ארבע דורות, כיוון שהיה צריך לחכות עד שיושלם חטא עוון האמורי. מנין הדורות מתחיל רק מהשעבוד, אחרת ייצא שנמנה גם את יצחק ואולי גם את אברהם. כמו"כ הסביר אוה"ח קושיא גדולה שמתעוררת, שהרי משמע מכאן שהסיבה שבנ"י לא נכנסו לארץ היא בגלל שלא שלם עוון האמורי ואילו אנחנו יודעים שחטא המרגלים היא שמנעה מבנ"י את הכניסה לארץ. לכן פירש שאם היו ישראל יוצאים ממצרים והיו במדרגת צדיקים גמורים, היו יכולים לגרש את האמורי למרות שעוד לא שלם עוונם, היות וצדיק גמור יכול לדחות רשע. אולם, לאחר שבנ"י לא היו במדרגה גובהה כ"כ כתוצאה מחטא המרגלים, היו צריכים לחכות עד שיושלם עוון האמורי. ממילא יוצא שניתן לפרש את דברי ה' בשתי דרכים: א. אם ישראל יזכו, ייכנסו לארץ בדור הרביעי שלא מתחילת השעבוד, כיוון שיהיה בכוחם לדחות את בני האמורי, והם ייכנסו בסמוך ליציאתם ממצרים, בסמך לגמר ארבע מאות השנים. ב. אם ישראל לא יזכו חלילה, יצטרכו לחכות עד לדור הרביעי לכניסתם לארץ, כיוון שיצטרכו לחכות עד שיושלם עוון האמורי.

בעניין מדוע התורה הזכירה דווקא את האמורי מבין יושבי הארץ כתב הרמב"ן שתי אפשרויות: א. האמורי הוא העם החזק מבין יושבי הארץ. ב. הוא היה העם ממנו התחילו בנ"י לכבוש את הארץ בשעה שנכנסו אל הארץ.

[45] רש"י + אונקלוס.

[46] אונקלוס, וכן פירש א"ע בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב הא"ע שהכוונה היא לאור שיש בעננים.

[47] רש"י.

[48] א"ע. רש"י: יש בכך רמז שיפלו המלכויות בגיהינם. רמב"ן: העשן הוא הענן והערפל המוזכר במעמד מתן תורה, ולפיד האש הוא האש המוזכר שם.

[49] אונקלוס וא"ע. א"ע אומר שזוהי השבועה שכרת ה' עם אברהם על ירושת הארץ.

[50] רמב"ן מחלק את הבטחת ה' על הארץ ל-4 שלבים, כל שלב מוסיף עוד על השלב שלפני. בהתחלה, ה' אמר לאברהם שייתן לו את הארץ שהלך בה, והיינו עד לאלון מורה, אך כוונתו לא הייתה לכל הארץ. לאחר שהתרבו זכויותיו של אברהם בארץ, ה' הבטיח לאברהם שייתן לא את כל הארצות ולא רק את הארץ שהלך בה. לאחר מכן, ה' אמר לאברהם מהם תחומי הארץ, וה' כרת ברית עם אברהם על נתינת הארץ כדי שהחטא לא יגרום לכך שהוא לא יזכה בארץ. בפעם הרביעית, לאחר המילה, אמר ה' לאברהם גם שהארץ היא אחוזת עולם, דהיינו, גם אם בניו יגלו ממנה, הם יחזרו וינחלו אותה.

כמו כן, הסביר הרמב"ן שנשיאת העיניים היא לא שרק מה שאברהם ראה ה' ייתן לו, אלא כל מקום בארץ ישראל שאברהם יראה יהיה שלו. דרך נוספת של ביאור כתב הרמב"ן שה' הראה למשה דרך נס את כל הארץ, כמו שלמשה הראה את כל הארץ.

[51] אונקלוס.

[52] רמב"ן, ופירש שלשון העבר הוא משום שה' כבר התחיל לתת את המתנה לאברהם (בניגוד לפעמיים הראשונות שה' עוד לא התחיל לתת את הארץ לאברהם). רש"י כתב שאמירת ה' היא כמו שהדיוט נותן בפועל, וה"נתתי" מוסב על האמירה של ה'. אוה"ח: ה' אמר נתתי מכיוון שאברהם כבר החזיק בארץ כמו שנאמר בפרק יג'.

[53] רש"י, ועיין א"ע שכתב שנהר מצרים היינו שיחור ולא הנילוס.

[54] רש"י: ה' נתן לבנ"י נחלה של שבעה עמים, ואילו את השלושה הנותרים שהם קיני קניזי וקדמוני, שהם אדום, מואב ועמון, ה' ימסור בידי ישראל לעתיד לבא. אוה"ח: הסיבה שה' הקדים את שלושת העמים שהוא רק עתיד לתת לישראל היא כדי לומר לנו שעיקר הנתינה היא הנתינה שלעתיד לבא. א"ע כתב שהקיני, הקניזי והקדמוני הם בניו של כנען שיש להם שם נוסף.

[55] רש"י מזהה את ארץ הרפאים כארצו של עוג. א"ע: הרפאים הם הגיבורים שכבשו את ארץ החיוי, ולכן הם מוזכרים כאן במקום החיוי. כמו"כ כתב הא"ע שאין להקשות מדוע כתבה התורה את הכנעני, וכמו כן היא לא כתבה את שאר הבנים של כנען. הסיבה לכך היא מכיוון שהכנעני הוא רמז לשאר בניו שלא נמנו כאן, שהרי לכנען היו 11 בנים, וחלק מהם לא נכתבו כאן.