בראשית פרק טז

בראשית פרק טז

(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ שרי שהייתה אשתו של אברם לא ילדה לאברם, וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר לשרי הייתה שפחה מצרית. שמה של השפחה היה הגר[1]: (ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם שרי אמרה לאברם בעלה, הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְקֹוָק מִלֶּדֶת הנה, ה' מנע ממני מלהוליד,[2] בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי תתחתן עכשיו עם שפחתי הגר,[3] אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה אולי, בזכות שתתחתן עם אישה נוספת, אני (שרי) איבנה ויהיו לי בנים. ידוע שיש חרם דרבינו גרשום שאדם לא יתחתן עם שתי נשים. הסיבה לאיסור היא מכיוון שכאשר אדם נשוי לשתי נשים, הן מקנאות אחת בשנייה והדבר גורם לצער לנשים. שרי אמרה לאברם, שאם יתחתן עם הגר, אולי ה' יראה את צערה (של שרי) שבעלה התחתן עם אישה נוספת, ובזכות זה, ה' יפקוד את שרי בבן,[4]  וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי אברם קיבל את דברי שרי והסכים להתחתן עם הגר[5]: (ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ שרי, אשתו של אברם, שכנעה את הגר להתחתן עם אברם,[6] מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן שרי שכנעה את הגר להתחתן עם אברם לאחר שעברו עשר (10) שנים מאז שהתיישב אברם בארץ כנען,[7] וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה שרי נתנה את שפחתה הגר לאברם לאישה[8]: (ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר אברם התחתן עם הגר, וַתַּהַר הגר נכנסה להריון,[9] וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ כאשר הגר הרתה, הייתה שרי גברתה, מבוזה בעיניה (של הגר). הגר טענה שאם שרי הייתה צדקת, גם היא הייתה נכנסת להריון כמו שהיא (הגר) עצמה הרתה[10]: (ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם שרי אמרה אל אברם: חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי יש לי דין עליך, יש לי טענה אליך,[11] נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ אני (שרי) נתתי לך (אברם) את הגר שפחתי לאישה,[12] וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה כאשר הגר ראתה שהיא הרתה,[13] וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ הייתי "קלה" בעיניה, הייתי מבוזה בעיני הגר,[14] יִשְׁפֹּט יְקֹוָק בֵּינִי וּבֵינֶיךָ ה' יעשה את המשפט וישפוט את הטענות שיש לי עליך, מדוע לא מנעת מהגר מלבזות אותי[15]: (ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי אברם אמר לשרי: הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ הרי שפחתך נתונה בידך, הגר היא עדיין שפחתך, ואת יכולה לעשות לה ככל מה שאת רוצה,[16] וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי שרי העבידה את הגר בקושי גדול, שרי שיעבדה מאוד את הגר ונתנה להגר לעשות עבודות קשות,[17] וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ הגר ברחה מפני שרי[18]: (ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר מלאך ה' מצא את הגר בעוד שהגר הייתה ליד מעיין מים במדבר,[19] עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר המעיין שלידו הייתה הגר בשעה שהמלאך מצא אותה, היה על הדרך שמובילה למקום שנקרא שור[20]: (ח) וַיֹּאמַר המלאך אמר להגר: הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי הגר שפחת שרי! מהיכן את באה ולאן את הולכת,[21] וַתֹּאמֶר הגר ענתה למלאך: מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת אני בורחת מפני שרי גברתי[22]: (ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק מלאך ה' אמר להגר:[23] שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ עלייך לחזור אל שרי גברתך, ולהשתעבד תחת ידיה[24]: (י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק מלאך ה' אמר להגר: הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ אני ארבה את צאצאיך,[25] וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב לא ניתן יהיה לספור את צאצאיך בגלל שהם יהיו רבים כל כך[26]: (יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק מלאך ה' אמר להגר: הִנָּךְ הָרָה כשתחזרי לשרי גברתך, את תיכנסי להריון שוב. כשהגר נכנסה להריון בפעם הראשונה, שרי הכניסה בהגר עין הרע כך שהגר הפילה את הוולד, ועתה אומר המלאך להגר, שכאשר היא תחזור אל שרי, היא תיכנס שוב להריון,[27] וְיֹלַדְתְּ בֵּן (כשתחזרי אל שרי, את תיכנסי להריון) ואת תלדי בן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל אני (ה' על ידי המלאך) מצווה עלייך (הגר) לקרוא לבן שייוולד לך בשם ישמעאל,[28] כִּי שָׁמַע יְקֹוָק אֶל עָנְיֵךְ (הסיבה שעלייך לקרוא לבן שייוולד לך ישמעאל היא) מכיוון שה' שמע את תפילתך שהתפללת על מעיין המים[29]:  (יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם ישמעאל יהיה אדם שיאהב לשכון במדבר ולצוד חיות,[30] יָדוֹ בַכֹּל ידו של ישמעאל תהיה בכל, ישמעאל יהיה גנב גדול,[31] וְיַד כֹּל בּוֹ וכולם ישנאו את ישמעאל,[32] וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן צאצאיו של ישמעאל יהיו רבים מאוד, כך שהוא יצטרך לשכון בהרבה מארצות אחיו[33]: (יג) וַתִּקְרָא שֵׁם יְקֹוָק הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ הגר התפללה בשם ה' שדיבר איתה,[34] אַתָּה אֵל רֳאִי הגר אמרה בתפילתה שה' הוא שרואה ומשגיח על כולם,[35] כִּי אָמְרָה הגר התפללה אל ה' מכיוון שכך היא אמרה: הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי האם גם עכשיו ראיתי את שכינתו של ה', לאחר שהוא התגלה אליי[36]: (יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי לכן, בגלל התגלות המלאך על הבאר, נקראת הבאר בשם "באר לחי רואי", כלומר: "הבאר שעליה התגלה מלאך ה'",[37] הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד הבאר, המעיין שלידו התגלה המלאך אל הגר נמצא בין מקום שנקרא קדש ובין מקום שנקרא ברד[38]: (טו) וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן הגר ילדה בן לאברם, וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל אברם קרא את שם הבן שהגר ילדה לו בשם ישמעאל: (טז) וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים אברם היה בן שמונים ושש שנים, בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם (אברם היה בן שמונים ושש שנים) כאשר הגר ילדה לו את ישמעאל[39]:

[1] אונקלוס. רש"י: הדר הייתה בת פרעה וכאשר פרעה ראה את הניסים שנעשו לאברהם, אמר שעדיף שביתו תהיה שפחה בביתו של אברהם ולא גבירה בבית אחר.

[2] אונקלוס.

[3] אונקלוס.

[4] רש"י. כמו"כ למד רש"י מכאן שמי שאין לו בנים אינו בנוי אלא הרוס. א"ע: אבנה היינו מגזרת "בן". בפירושו השני כתב שהאב הוא כמו יסוד לבניין, לבן.

[5] אונקלוס. רש"י: אברהם שמע לרוה"ק שבשרה. ספורנו: אברהם התחתן עם הגר רק כדי לקיים את דבריה של שרה ולא בגלל תאוותו. רמב"ן: למרות שאברהם התאווה לבנים, לא עשה אברהם דבר ללא דברי שרה, וגם עכשיו, כל כוונתו הייתה רק לשמוע אל דברי שרה. א"ע: אברם אמר לשרה "כן".

[6] רש"י. רמב"ן: התורה באה לומר שלמרות שאברהם רצה בדבר מצד עצמו, הוא לא מיהר לעשות כן, אלא נתן לשרה לפעול בעניין. כמו"כ כתב הרמב"ן שהדגש על כך ששרה היא אשת אברהם בפסוק היא כדי לומר ששרה לא התייאשה מאברהם והיא עצמה לא הרחיקה את עצמה מאברהם.

[7] אונקלוס. רש"י: הסיבה שעברו דווקא עשר שנים היא שזהו המועד הקבוע לאישה ששהתה ללא בנים, שחייב בעלה להתחתן עם אישה אחרת, ואין ישיבת חו"ל עולה מהמניין. רמב"ן: לפי דברי רש"י, אדם ששהה בחו"ל יותר מעשר שנים ולא נפקד בבנים, אינו צריך להתחתן עם אישה אחרת ואין הדבר כן. אלא שאדם ששהה בחו"ל, ולאחר מכן עלה לא"י, נותנים לו עשר שנים בא"י, שמא זכות א"י תועיל לו להוליד. לכאורה הדבר תלוי במחלוקת בגמרא במסכת ר"ה שם נחלקו עם שינוי מקום גורם או שזכות א"י גורם.

[8] אונקלוס.

[9] אונקלוס. רש"י: הגר הרתה מביאה ראשונה.

[10] רש"י.

[11] אונקלוס. רש"י: החמס שלי, אני מטילה עליך, מכיוון שאתה (אברהם) היית צריך להתפלל לכך שהבן שתוליד יהיה ממני. ועוד טענה הייתה לשרה על אברהם ששמע בזיונה ושתק. כך כתב גם ספורנו. אוה"ח: טענתה של שרה הייתה שהגר חשבה שהיא בת חורין. הטענה הייתה כלפי אברהם היות והוא לא ניסה להסביר להגר שהיא עדיין לא בת חורין. (הדברים מפולפלים באריכות בדין עבד של נכסי מלוג). הסיבה שהיה צורך שאברהם יתחתן עם הגר היא כדי שייצא הזוהמה על ישמעאל ויצחק יהיה טהור. כמו"כ הסביר אוה"ח שבגלל שהגר חשבה עצמה למשוחררת, לא קיבלה על עצמה את הדין, ולכן ברחה מפני שרה. בסוף דבריו הוכיח אוה"ח שישמעאל קנוי לנו לעבדות גם כן.

[12] אונקלוס.

[13] אונקלוס.

[14] אונקלוס.

[15] אונקלוס + רש"י. רש"י: מכך שכתוב בינך בכתיב מלא, למדנו שיש גם משפט ביני (שרה) לביניך (הגר) והיינו ששרה הכניסה עין הרע בעובר והגר הפילה את העובר.

[16] ספורנו.

[17] רש"י. רמב"ן: שרה אימנו חטאה בעינוי הדר וגם אברהם חטא בכך שנתן לה לענות את הגר, וכעונש על כך ה' ימסור את בנ"י בידי זרע בני ישמעאל והם יענו את ישראל.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס. ספורנו: מלאך ה' מצא את הגר מוכנת לנבואה. כמו"כ הסביר ספורנו שהגר התפללה על עין הדרך ולכן נגלה אליה המלאך. עין הדרך הסביר הספורנו שהכוונה היא למקום בו יש פיצול בדרך, ויש שתי דרכים שמובילות לשתי מקומות.

[20] אונקלוס. ספורנו: שור היא עיר על גבול א"י, והגר רצתה לצאת מא"י.

[21] רש"י, ושאל זאת כדי להיכנס איתה בדברים. ספורנו: המלאך אמר להגר שתראה מאיזה מקום קדוש היא ברחה ולאן היא הולכת, לחוץ לארץ, אל מקום טמא. הגר ענתה למלאך שאינה בורחת אל מקום מסוים, אלא היא בורחת מפני שרה גבירתה.

[22] אונקלוס.

[23] רש"י: על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר.

[24] אונקלוס. רמב"ן: ה' רמז להגר שצאצאיה יהיו משועבדים תחת ישראל.

[25] אונקלוס.

[26] אונקלוס.

[27] רש"י אצלנו ובפסוק ה'.

[28] רש"י. רמב"ן: בהתחלה כתב שאין זה ציווי, אלא אמירת העתיד. אולם, אברהם הוא שקרא את שם הבן שלו ישמעאל מכיוון שרצה שה' ישמע את תפילותיו של ישמעאל או שידע שזה יהיה שם בנו ע"י נבואה. בסוף דבריו כתב הרמב"ן שזהו ציווי, אלא שהגר לא רצתה לקרוא את שם בנה כיוון שאין זה כבוד שהפילגש תקרא את שם הבן, ולכן אברהם קרא לישמעאל בשם זה. רש"י בפסוק טו' כתב שאברהם ידע שיש לקרוא לבן שיוולד בשם ישמעאל ברוה"ק. ספורנו באותו הפסוק כתב שהשם ישמעאל היה ראוי גם מצדו של אברהם וגם מצדה של הגר. מצד הגר, על שם שה' שמע אל תפילתה. מצד אברהם שלאחר מכן התפלל על ישמעאל וה' אמר לו "ולישמעאל שמעתיך".

[29] אונקלוס.

[30] רש"י. אונקלוס: ישמעאל ימרוד באנשים. א"ע: לא יהיה אדם זר שימשול בו, והוא יהיה חופשי. הסבר נוסף שכתב הא"ע היא שיש כאן שני דברים: פרא ואדם, מצד אחד יהיה ישמעאל פרא ומצד זה ידו תהיה בכולם, ומצד שני הוא יהיה אדם ולכן כל אדם תהיה בו. בפירוש השלישי עליו כתב שהוא הפירוש הנכון, כתב שהכוונה היא שמצד היותו פרא, הוא ינצח את כולם, אבל לאחר מכן, ידם של כולם בסוף יכריעו אותו. רמב"ן: פרא אדם היינו סמיכות והוא שהוא ישתולל במדברות והוא יטרוף את כולם. ספורנו: פרא הוא חמור הבר והמלאך אמר שלישמעאל יהיה מזג חם מצד אימו המצרית.

[31] רש"י. אונקלוס: ישמעאל יהיה צריך לכולם.

[32] רש"י. אונקלוס: כולם יהיו צריכים לו.

[33] רש"י. א"ע: זרעו של ישמעאל היה הגדול שבצאצאים של בני קטורה.

[34] אונקלוס.

[35] אונקלוס. רש"י: אתה הוא המשגיח על העלובים. ספורנו: אתה רואה את בני האדם בכל מקום ולא רק בביתו של אברהם.

[36] אונקלוס. רש"י: הגר שאלה אם גם כאן, בנוסף על ביתו של אברהם, ניתן לראות מלאכים. כמו"כ מוכיח רש"י שהגר הייתה רגילה לראות מלאכים מכך שהיא לא פחדה כשהיא ראתה ארבעה מלאכים, ואילו מנוח פחד אחרי שהוא ראה את המלאך הראשון. א"ע כתב בהתחלה שהכוונה היא גם הלום – גם עכשיו, ולאחר מכן כתב שהכוונה היא שגם כאן ניתן לראות מלאכים. פירוש הפסוק לפי הא"ע הוא: האם גם לאחר שה' ראה את עניי, אני ראיתי מלאך, כלומר שה' עשה עם הגר שני דברים טובים: ראה את ענייה ושלח לה מלאך.

[37] אונקלוס. א"ע: לחי היינו לשנה הבאה, והכוונה היא שגם בשנה הבאה ישמעאל יהיה חי, ובאמת בכל שנה היו הישמעאלים חוגגים על הבאר הזאת. רמב"ן בפרק כד' פסוק סב': באר לחי רואי הוא באר שבע, והוא גם המקום של האשל של אברהם.

[38] אונקלוס.

[39] רש"י: הדבר נכתב כדי לציין את שבחו של ישמעאל שנימול כשהיה בן 13.