בראשית פרק יג

פרק יג

(א) וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם אברם עלה ממצרים (לכיוון ארץ ישראל),[1] הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה (אברם עלה ממצרים) יחד עם שרי אשתו וכל רכושו ועם לוט, לכיוון דרום ארץ כנען[2]: (ב) וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב אברם היה טעון במשאות כבדים של מקנה, כסף וזהב. אברם עלה ממצרים כעשיר גדול והעלה ממצרים מקנה, כסף וזהב[3]: (ג) וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל אברם יצא למסעות, ממצרים שנמצאת בדרום ארץ ישראל, לכיוון צפון עד שהגיע לבית אל,[4] עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי אברם המשיך ללכת עד למקום בו הוא פרס את האוהל שלו לפני כן, בין בית אל לעי[5]: (ד) אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה אברם הגיע עד למקום בו בנה את המזבח לפני ירידתו למצרים, (מדובר על המזבח שבנה כאשר הגיע בין בית אל ובין העי ולא על המזבח שבנה באלון מורה),[6] וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְקֹוָק אברם התפלל שם (במזבח שבין בית אל לבין העי) בשם ה'[7]: (ה) וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים גם ללוט שהלך עם אברם היה צאן, בקר ואוהלים[8]: (ו) וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו המרעה שבארץ לא היה יכול לשאת גם את רכושו של אברם וגם את רכושו של לוט, לא היה מספיק מרעה בארץ גם לרכושו של אברם וגם לרכושו של לוט,[9] כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב (לא היה מספיק רכוש גם למקנה אברם וגם למקנה לוט) כיוון שהיה לאברם ולוט הרבה רכוש והרבה מקנה, ולא היה מספיק מרעה כדי להאכיל גם את המקנה של אברם וגם את המקנה של לוט,[10] וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו אברם ולוט לא היו יכולים לשבת יחד באותו חלק בארץ, בגלל שלשניהם היה רכוש רב ולא היה מספיק מרעה לשניהם[11]: (ז) וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט הייתה מריבה בין הרועים של אברם לרועים של לוט על המרעה שהיה בארץ,[12] וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ בזמן המריבה בין הרועים של אברם לרועים של לוט, הכנעני והפריזי ישבו באותה תקופה בארץ ישראל, ולכן היה זה מסוכן שיריבו אברם ולוט, שמא יגרשו אותם יושבי הארץ בראותם שאברם ולוט הם אנשי מריבה[13]: (ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אברם אמר ללוט: אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ (אברם אמר ללוט) לא טוב שתהיה עכשיו מריבה ביני לבינך,[14] וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ וכן לא טוב שתהיה מריבה בין הרועים שלי לרועים שלך, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ (אברם אמר ללוט שלא תהיה ביניהם מריבה) כיוון שאנחנו אנשים קרובים[15]: (ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הרי כל הארץ נמצאת לפניך, אתה יכול להתיישב בכל מקום שאתה רוצה,[16] הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי תפרוש ממני, תיפרד ממני ותבחר לך מקום אחר להתיישב שם,[17] אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה אם אתה תפנה ותלך לצפון, אני אפנה לכיוון ההפוך ואלך לדרום,[18] וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה ואם אתה תפנה ותלך לדרום, אני אפנה לכיוון ההפוך ואלך לצפון[19]: (י) וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו לוט זקף את עיניו,[20] וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן לוט ראה את כל המישור שנמצא בסמוך לנהר הירדן,[21] כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה כל השטח המישורי שהיה בסמוך לנהר הירדן היה ארץ רווי מים. היו נחלי מים רבים בכיכר הירדן,[22] לִפְנֵי שַׁחֵת יְקֹוָק אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה לפני שה' השחית את סדום ועמורה (כפי שנראה בעז"ה בפרשת וירא), היה המישור שליד נהר הירדן חבל ארץ משובח,[23] כְּגַן יְקֹוָק המישור שליד נהר הירדן היה כמו גן עדן: האילנות שגדלו במישור שליד נהר הירדן היו משובחים כמעט כמו האילנות שבגן עדן,[24]  כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר וכן מדמה התורה את שבח המישור שליד נהר הירדן לחבל הארץ שמארץ מצרים ועד למקום שנקרא צוער: כמו שבחבל הארץ של מצרים ועד לצוער, ניתן לגדל זרעים בקלות, כך גם היה חבל הארץ שליד סדום ועמורה בשעה שלוט בחר להתיישב שם[25]: (יא) וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן לוט בחר לשבת במישור הסמוך לנהר הירדן,[26] וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם לוט נסע לכיוון מערב, לכיוון סדום שנמצאת מערבית לבית אל,[27] וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו לוט ואברם נפרדו איש מאחיו[28]: (יב) אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אברם ישב בארץ כנען. אמנם אברם הסתובב במקומות שונים בארץ כנען, ולא התיישב במקום אחד, אולם, אברם לא התקרב לאזור סדום (כפי שהתנה עם לוט),[29] וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר לוט התיישב בערים השונות שהיו במישור שהיה סמוך לנהר הירדן: לעיתים ישב בעיר זו ולעיתים בעיר אחרת,[30] וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם לוט הקים אוהלים למקנה שלו עד לעיר סדום. היה ללוט מקנה רב ולכן הוא היה צריך להקים להם אוהלים רבים מהמישור שליד הירדן ועד לעיר סדום עצמה[31]: (יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים אנשי סדום היו עושים חטאים רבים בגופם,[32] וְחַטָּאִים וכן היו אנשי סדום עושים חטאים רבים בממונם,[33] לַיקֹוָק מְאֹד (בגלל שאנשי סדום חטאו בגופם וממונם) הם היו רשעים גדולים לפני ה'[34]: (יד) וַיקֹוָק אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ אחרי שלוט נפרד מאברם והלך אל המישור שליד נהר הירדן, ה' אמר אל אברם:[35] שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה תזקוף עכשיו את עיניך והסתכל,[36] מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה (הסתכל) מהמקום בו אתה נמצא לכיוון צפון, דרום, מזרח ומערב[37]: (טו) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה שהרי כל הארץ שאתה רואה כשאתה מסתכל ממקומך לארבעת הכיוונים,[38] לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם אני (ה') אתן לך (אברם) ולצאצאיך לעולם (את כל הארץ שאתה רואה)[39]: (טז) וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אני (ה') אשים את צאצאיך (אברם) רבים כעפר הארץ. ה' אמר לאברם שהוא יוציא ממנו צאצאים רבים כמו עפר הארץ,[40] אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה כמו שאדם אינו יכול למנות את הגרגירים שבעפר הארץ, כך לא ניתן יהיה למנות את צאצאיך כיוון שהם יהיו רבים מאוד[41]: (יז) קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ קום ולך בכל הארץ: לאורך כל הארץ ולרוחב כל הארץ,[42] כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה שהרי אני (ה') אתן לך (אברם) את הארץ[43]: (יח) וַיֶּאֱהַל אַבְרָם אברם פרס את אוהליו, ונדד ממקום למקום,[44] וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן לאחר שנדד במשך זמן, אברם בא והתיישב במישור של ממרא שנמצא בחברון,[45] וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אברם בנה מזבח במישור של ממרא שבחברון[46]:

[1] רש"י.

[2] אונקלוס + רש"י. רמב"ן: הדגש על כך שאברם עלה יחד עם רכושו והמצרים לא לקחו ממנו חזרה את הרכוש ולא אמרו שהדבר היה מעשה טעות.

[3] רש"י. א"ע: פירוש שאברהם היה כבד מאוד היינו שהיה לו הרבה כבודה, הרבה רכוש, ומי שיש לו הרבה רכוש, יש לו תנועה כבדה. ספורנו: למרות שאברהם רצה ללכת במהירות אל מקום המזבח, הוא הלך לאט בגלל שהיה לו מקנה כבד.

[4] א"ע. רש"י: הדגש הוא שהלך באותם מסעות שהלך בתחילה, ללמדנו שלא ישנה אדם באכסניא שלו או כדי לפרוע את הקפותיו.

[5] אונקלוס.

[6] אונקלוס. לגבי שאברהם לא המשיך ללכת לאחר שהגיע אל המקום שהיה בתחילה בין בית אל ובין העי ושאברהם לא המשיך עד לאלון מורה, כך נראה מדעת מקרא.

[7] אונקלוס. רש"י הסתפק אם הכוונה היא שבעבר אברהם קרא שם בשם ה' או שעכשיו הוא קרא שם בשם ה'.

[8] אונקלוס. רש"י: הליכתו עם אברהם היא שגרמה לו שיהיו לו את כל הדברים האלה. א"ע: אהלים עם חולם בין ה' לה' הוא לשון יחיד וכאשר יש לו קמץ, הוא לשון רבים.

[9] רש"י.

[10] רש"י.

[11] אונקלוס.

[12] ספורנו. רש"י: המריבה הייתה על שהיו רועיו של לוט שהיו רשעים והיו רועים את בהמתם בשדות של אנשים אחרים, והרועים של אברם היו מוכיחים אותם על הגזל והיו אומרים שהארץ ניתנה לאברהם ושאין לו יורש אחר חוץ מלוט. רמב"ן הקשה על פירושו של רש"י: הרי ה' הבטיח שארץ ישראל תהיה לנחלה לזרעו של אברהם, ואם כן, כיצד יטענו רועי לוט שהארץ מגיעה להם בירושה? על כך ענה הרמב"ן שייתכן שרועי לוט שמעו על דבר ההבטחה, והם טעו בכך, והתורה ציינה שהארץ איננה שייכת עדיין לא לאברהם ולא ללוט. על דרך הפשט הסביר קרוב לפירושו של הספורנו: המריבה הייתה על המרעה עצמו, וכאשר היו רועים מקני אברהם באחו היו "מצטרפים" אליהם רועי לוט, ואברהם פחד שמא יושבי הארץ ישמע על כובד המקנה שלהם ויגרשו אותם, או שיהרגו אותם כדי לקחת מהם את המקנה, והתורה רצתה לומר שלא היה מספיק מקנה גם למקנה אברהם, גם למקנה לוט, וגם למקנה העמים שישבו בארץ באותה זמן.

בביאור המילה "אז" כתב הרמב"ן שהעמים היו כמו רועים בדואים שהיו מסתובבים ממקום אל מקום, ובאותו הזמן היו רועים את המקנה שלהם באותו מקום שבו היה אברהם רועה את המקנה, ולכן היה חשש להתנגשות בין רועי אברהם ולוט ליושבי הארץ.

[13] אונקלוס + רמב"ן. א"ע: משמעות צלע זה של הפסוק הוא כמו משמעותו בפרק יב' פס' ו'. רש"י: הפסוק עונה כאן לטענתם של רועי לוט. רועי לוט טענו שארץ ישראל שייכת לאברהם ולוט הוא יורשו, וכאן הפסוק כותב שאברהם עדיין לא זכה בארץ ישראל עדיין, אלא היה הייתה שייכת לכנעני ולפריזי. ספורנו: מריבה בין לוט לאברהם הייתה גורמת להם לשם רע בקרב יושבי הארץ, שהיו נושאים קל וחומר שאם הם רבים ביניהם, קל וחומר שיריבו עם יושבי הארץ.

בזיהוי הפריזי כותב הא"ע שהוא אחד מצאצאיו של כנען שיש לו שם אחר בפרשת נח.

[14] אונקלוס. ספורנו: אמר לו כן על לשון עתיד, שכאשר הם ימצאו מרעה, הם יריבו עליו. אוה"ח: אמר לו שבסופו של דבר יגיעו למריבה ביניהם.

[15] רש"י. בפירוש עפ"י הדרש כתב שהכוונה היא שהיו דומים בקלסתר פניהם.

[16] למשמעות.

[17] אונקלוס.

[18] אונקלוס. רש"י פירש שבכל מקום אליו יילך לוט, יעמוד אברהם לימינו.

[19] אונקלוס. כדי להבין את דברי אונקלוס, יש לדעת שבימיהם היו המפות שונות מהמפות שבימינו ונצפון היה לכיוון ימין או שמאל האדם ואילו מזרח או מערב היה כלפי מעלה.

[20] אונקלוס.

[21] אונקלוס. א"ע: כיכר הירדן היא מקום בו נמצא הרבה צמחיה שגדלה.

[22] רש"י.

[23] רש"י.

[24] רש"י. רמב"ן: ההשוואה לגן עדן היא באופן ההשקאה: כמו שבגן עדן היו נחלים שהשקו את הגן, כך גם כיכר הירדן הושקתה על ידי מי הירדן, וכך גם ארץ מצרים עליה אמרה התורה "והשקית ברגלך כגן הירק".

[25] רש"י. בפירוש נוסף כתב רש"י שההשוואה כאן היא כדי לומר שלוט בחר במקום זה משום זימה.

[26] אונקלוס.

[27] א"ע ורש"י בפירושו הראשון. יש לומר שיש כמה זיהויים לגבי המקום שנקרא בית אל, ובמפרשים שבספר יהושע כתוב שהיו מספר מקומות שנקראו בשם בית אל. בפירושו השני כתב רש"י שמקדם היינו שנסע מקדמונו של עולם, ואמר שאינו יכול לא באברהם ולא באלוקיו.

[28] אונקלוס.

[29] רמב"ן. ספורנו: באזור של סדום לא היו יושבים האנשים הכנעניים. התורה מציינת שאברהם התיישב במקום שבו היו יושבי הארץ הכנעניים ואילו ללוט יצא לשבת במקום שתושבי המקום לא היו כנעניים.

[30] רמב"ן.

[31] רש"י, וכנראה שצריך לומר שהעיר סדום עצמה לא הייתה ממש על המישור.

[32] רש"י. א"ע: רעים היינו שהיו רשעים לבני אדם. בדבר סיבת כתיבת רשעותם של אנשי סדום כתב רש"י שהסיבה היא מכיוון שהתורה רצתה לומר שלמרות רשעות אנשי סדום, לוט לא נמנע מלשבת עימהם. בפירושו השני כתב שהסיבה היא מכיוון ששם רשעים ירקב. רמב"ן מוסיף לכך שהכתוב מדבר בשבח אברהם שלא נפל בחלקו לשבת עם אנשי סדום

[33] רש"י. אונקלוס פירש ההיפך, שרעים היינו בממונם וחטאים היינו בגופם, וזהו בגלל מחלוקת תנאים של פירוש הפסוק.

[34] אונקלוס.

[35] אונקלוס. רש"י: הסיבה שההתגלות הייתה דווקא אחרי שלוט נפרד מאברהם היא מכיוון שכל עוד שאברהם היה צמוד ללוט, לא היה ה' מתגלה אליו. למרות שמצאנו שה' התגלה אל אברהם עוד כשלוט היה איתו, באותה שעה היה לוט אדם כשר. ספורנו כתב שהסיבה שה' דחה את ההתגלות עד לאחר שלוט נפרד ממנו היא מכיוון שה' לא רצה שרועי לוט יידעו על הנבואה וליבם יתמלא בגאווה. אוה"ח: הסיבה שהפסוק אינו כתוב: ויאמר הק אל אברם אחרי הפרד לוט, היא מכיוון שהתורה רצתה להדגיש שגם ה' היה יושב ומצפה מתי אברהם ולוט ייפרדו. כלי יקר כתב בהתחלה כספורנו, שה' לא רצה שלוט יפרש שהנבואה היא שהוא עצמו יזכה בארץ, ולאחר מכן כתב שרק לאחר שלוט התחיל לגזול, ה' פרש מאברהם.

[36] אונקלוס.

[37] אונקלוס. אוה"ח: ה' עשה לאברהם נס שיוכל לראות לכל הכיוונים ללא שיצטרך לזוז כלל. כמו כן ה' הביא את כל הארץ לפני אברהם בדרך נס, וכל היה יכול אברהם לראות את כל הארץ, והבאת הארץ לפני אברהם היא החזקה הגדולה ביות שיש בארץ.

[38] אונקלוס.

[39] אונקלוס. א"ע: הנתינה כאן היא אמירה, שהרי ה' לא ממש נתן את הארץ לאברהם, ולכן יש לומר שהכוונה היא להבטחת הנתינה. ספורנו בפסוק יז' כתב שהכוונה היא שה' ישים את אברהם עוד בחייו כנשיא אלוקים וכולם יכבדו אותו. לפי הספורנו, הכוונה האינה על נתינת הארץ, אלא על נתינת אנשי הארץ.

[40] אונקלוס.

[41] רש"י.

[42] אונקלוס. רמב"ן הסתפק אם הכוונה היא להבטחה שאברהם יוכל ללכת בכל הארץ בלי להינזק וה' ישמור עליו או שהכוונה היא למצווה שכך אברהם יחזיק בארץ. אולם, במקרה וזוהי מצווה יש לומר שאברהם קיים את המצווה עוד בחייו, כאשר הסתובב בכל הארץ. אם הכוונה היא לציווי, יש לומר שהכוונה במילה לזרעך היא שיש להחזיק את הארץ עכשיו כדי שהיא תוכל להיות לזרעו של אברהם. בסוף דבריו כתב הרמב"ן על דרך הפשט שהכוונה היא שבכל מקום שיילך בארץ, יהיה נשיא אלוקים. כלי יקר: אברהם היה בבית אל וקנה את המקום בקניין רוחני והתועלת של קניין זה יועיל לצאצאיו גם כאשר בית המקדש הגשמי יהיה בחורבנו.

[43] אונקלוס.

[44] אונקלוס. ספורנו: היו שני שלבים. בהתחלה אברהם פרס את אוהליו והלך ונדד בכל מקום, ולאחר מכן אברהם בא והתיישב באלוני ממרא.

[45] אונקלוס. רש"י: ממרא הוא שם אדם.

[46] אונקלוס.