בראשית פרק יז

בראשית פרק יז

(א) וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים אברם היה בן תשעים ותשע שנים, וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' התגלה אל אברם ואמר לו:[1] אֲנִי אֵל שַׁדַּי אני הוא אל שנקרא "אל שדי",[2] הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים ולכן, בגלל שאני הוא "אל שדי", עליך לעבוד לפניי ולהיות שלם בעבודתי[3]: (ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ אני (ה') אתן ברית של אהבה ביני לבינך (אברם) ובזכות זה תזכה לרשת את הארץ,[4] וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וכן אני (ה') ארבה מאוד את זרעך: (ג) וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו אברם נפל על פניו ממורא השכינה,[5] וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים ה' דיבר עם אברם, לֵאמֹר כך אמר ה' לאברם: (ד) אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ הרי שהברית שלי, ברית המילה, תהיה איתך,[6] וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם ואתה (אברם) תהיה אב להרבה עמים. הרבה עמים ייצאו ממך[7]: (ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם מעתה, לא תיקרא יותר בשם אברם,[8] וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם מעתה , שמך יהיה אברהם,[9] כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ שמך מעתה יהיה אברהם, כיוון שמשמעות השם אברהם היא שאתה תהיה אב להמון גויים, הרבה עמים ייצאו ממך[10]: (ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד אני (ה') ארבה אותך מאוד, יהיו לך צאצאים רבים,[11] וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם ייצאו ממך עמים נוספים: ישמעאל ואדום,[12] וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ וכן ייצאו ממך מלכים ששולטים על עמים אחרים[13]: (ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ אני (ה') אקיים את הברית ביני לבינך (בהמשך הפסוק מפורש מהו הברית),[14] וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ וכן אקיים את הברית ביני לבין צאצאיך, לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם אני (ה') אקיים את הברית ביני לבינך לאורך כל הדורות כולם,[15] לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הברית היא שאני (ה') אהיה לאלוקים לך ולצאצאיך[16]: (ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אני (ה') אתן לך ולצאצאיך את הארץ שבה אתה יושב,[17] אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם אני (ה') אתן לך ולצאצאיך את ארץ כנען לירושת עולם,[18] וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים בארץ כנען אני אהיה לכם לאלוקים[19]: (ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם ה' אמר אל אברהם: וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם תשמור אתה וצאצאיך לאורך כל הדורות את הברית שאני (ה') אצווה אתכם עליה בפסוק הבא[20]: (י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם זאת הברית שאני רוצה שתשמרו אתם, משפחתו של אברהם שקיימת היום, לביני (ה'),[21] וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ וכן צאצאיך שייוולדו בדורות הבאים יקיימו את הברית הזאת,[22] הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר כל זכר שבצאצאיך צריך לעבור ברית מילה. לשון מילה היא לשון גזירה, והיינו, שיש לחתוך את בשר הערלה, כפי שנראה בפסוק הבא[23]: (יא) וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם עליכם למול את בשר הערלה שלכם,[24] וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם המילה תהיה לברית ביני (ה') לביניכם (אברהם וצאצאיו): (יב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם לאורך כל הדורות, על כל זכר שבכם לעבור ברית מילה כשהוא יהיה בן שמונה ימים,[25] יְלִיד בָּיִת גם הילדים שיוולדו לעבדים שלכם צריכים ברית מילה,[26] וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא וכן כל עבד שאתה קונה שהוא אינו מזרעך, שאתה קונה מהעמים האחרים, צריך לעבור ברית מילה[27]: (יג) הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ העבדים שנולדים לך וכן העבדים שאתה קונה צריכים למול את עצמם,[28] וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם הברית שלי תהיה בבשרכם לברית שתהיה קיימת לעולם. על ידי ברית המילה, יהיה בבשרכם ברית שכרתתם איתי[29]: (יד) וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ אדם שהוא ערל, אדם שלא מל את עצמו כאשר הוא התבגר. (האב חייב למול את בנו כשהבן הוא בן שמונה ימים, אך כאשר האב לא מל את בנו, הרי שהבן חייב למול את עצמו כשהוא מתבגר. פסוק זה עוסק  בבן שאביו לא מל אותו, ולאחר מכן התבגר הבן והוא לא מל את עצמו),[30] וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ (אדם שלא מל את עצמו לאחר שהוא התבגר) הרי שהוא חייב בעונש שנקרא "כרת": הוא עצמו מת בגיל צעיר, וגם צאצאיו מתים,[31] אֶת בְּרִיתִי הֵפַר אדם שהתבגר ולא מל את עצמו מתחייב בכרת, כיוון שהוא הפר את הברית עם ה'[32]: (טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם ה' אמר אל אברהם: שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ אל תקרא את שמה של אשתך שרי יותר, אלא שמה יהיה מעתה ואילך שרה[33]: (טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ אני (ה') אברך את שרה שהיא תוכל להוליד בן,[34] וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן אני (ה') אתן לך (אברהם) בן שייוולד לך משרה, וּבֵרַכְתִּיהָ אני אברך את שרה שלמרות זקנותה, היא תוכל לגדל את הילד,[35] וְהָיְתָה לְגוֹיִם ומהבן שייוולד לך משרה יצאו עמים רבים,[36] מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ וכן, מהזרע שייוולד לך משרה, ייצאו מלכים שישלטו על עמים רבים[37]: (יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו אברהם נפל על פניו כששמע שייוולד לו בן משרה,[38] וַיִּצְחָק אברהם שמח על כך שעתיד להיוולד לו בן משרה,[39] וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ כך אמר אברהם בליבו: הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד הרי זה דבר תמוה שאדם יוליד כשהוא בן מאה שנה, ושאשתו תוליד כשהיא בת תשעים שנה, ובכל זאת ה' אמר לי שהדבר יתקיים, ועשה איתי חסד, ולכן יש לשמוח על כך[40]: (יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים אברהם אמר אל ה': לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ הלוואי וישמעאל יתקיים לפניך. אברהם אמר לה' שהוא אינו ראוי לשכר שייוולד לו בן משרה, והלוואי שיהיה זכאי לכך שישמעאל יתקיים לפני ה'[41]: (יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים ה' אמר אל אברהם: אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן באמת, שרה אשתך תוליד לך בן,[42] וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק תקרא לבן שה' יוליד לך בשם יצחק, על שם השמחה ששמחת בשעה שבישרתי לך ששרה עתידה להוליד לך בן,[43] וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו ברית המילה שהיא הברית שאני (ה') כרתתי עם זרעך, תהיה ליצחק. רק זרעו של יצחק ימול עצמו, ואילו זרעו של ישמעאל אינו חייב במילה[44]: (כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ וגם קיבלתי את תפילתך על ישמעאל,[45] הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ הרי בירכתי את ישמעאל,[46] וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד אני (ה') ארבה את זרעו של ישמעאל מאוד,[47] שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד ישמעאל יוליד שנים עשר אנשים חשובים,[48] וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל אני (ה') אתן את ישמעאל לעם גדול[49]: (כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אולם, את הברית שכרתתי עם צאצאיך, אקיים עם יצחק,[50] אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת יצחק הוא הבן ששרה תוליד לך בזמן הזה בעוד שנה[51]: (כב) וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ ה' סיים לדבר עם אברהם,[52] וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם כבוד ה' הסתלק מעל אברהם[53]: (כג) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אברהם לקח את בנו ישמעאל,[54] וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ וכן לקח אברהם את כל העבדים הזכרים שנולדו לו כעבדים (שאימם הייתה קנויה לאברהם לפני לידתם), ואת כל העבדים הזכרים שהוא קנה לאחר לידתם, כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם אברהם לקח את כל הזכרים בביתו, וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם אברהם מל את בשר הערלה של כל הזכרים בביתו, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה אברהם מל את אנשי ביתו באותו יום שה' ציווה אותו על המילה,[55] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים אברהם מל את כל הזכרים בביתו כמו שציווה אותו ה' לעשות[56]: (כד) וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ אברהם היה בן תשעים ותשע שנים כאשר הוא מל את בשר ערלתו[57]: (כה) וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וישמעאל היה בן שלוש עשרה שנה בשעה שהוא מל את בשר עורלתו: (כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בדיוק ביום בו היה אברהם בן תשעים ותשע וכן בדיוק ביום בו היה ישמעאל בן שלוש עשרה (ביום ההולדת שלהם) הם מלו את עצמם[58]: (כז) וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ יחד עם אברהם וישמעאל, מלו את עצמם גם העבדים שנולדו לעבדים של אברהם וכן העבדים שקנה אברהם:

[1] אונקלוס. ספורנו: המראה היא מדרגה נמוכה יותר מהנבואה.

[2] אונקלוס. בהסבר השם "אל שדי" כתב רש"י שהכוונה היא שה' הוא אל שדי לכל הבריות באלהותו והוא משגיח על כל בריה. ספורנו: אני הוא אל שדי באלהותי שלא ייפול דבר מהמצאיות. א"ע: שדי היינו תקיף (הרמב"ן הסביר שהכוונה היא למידת הדין של מטה). וכתב בשם רבים שפירשו זאת מלשון שודד, היינו שהוא מנצח ומתגבר, וכתב שה' השתמש בשם הזה כאן הציווי על המילה היא מכיוון שה' רצה להפחיד קצת את אברהם כדי שימול עצמו. בהמשך הסביר עפ"י הסוד. הרמב"ם במורה נבוכים (מובא ברמב"ן): ה' לא צריך מציאות חיצונית אליו. "אל" היינו תקיף. הרמב"ן הסביר שה' השתמש בשם זה כאן כדי להסביר שבו ייעשו הניסים הנסתרים לצדיקים, וכל הברכות שבפרשת בחוקותיי וכי תבא הם ניסים נסתרים, שהרי עפ"י הטבע לא אמורים לרדת גשמים בשעה שאדם עובד את ה'. לכן, ה' גם יכול לגרום לאברהם להוליד בן.

[3] אונקלוס. רש"י: תהיה שלם בכל נסיונותיי. בשם המדרש כתב רש"י שהתהלך לפניי היינו במצוות המילה ובדבר הזה, אתה תהיה תמים, שהרי כל זמן שהערלה על אברהם הוא נחשב לבעל מום. בפירושו השלישי כתב רש"י שע"י מצוות המילה לא יהיה אברהם חסר 5 איברים היות וה' יוסיף ה' לשמו כנגד חמשת האיברים. ספורנו: הכוונה היא ל"שיויתי ה' לנגדי תמיד", ושעליו לקנות את השלימות של המין האנושי.  רמב"ן: הכוונה היא שאברהם יילך בדרך שה' יורה אותו ושיהיה תמים, היינו שלא ילך אל הקוסמים ואל מגידי עתידות. א"ע: היה תמים שלא תשאל למה המילה.

[4] רש"י.

[5] רש"י. בשפ"ח הסביר שבכל פעם היה אברהם נופל על פניו אלא שרק כאן הדבר הוזכר. רמב"ן: נפילת הפנים היא כדי לכוון את פניו לנבואה, ולאחר שאברהם השלים את המילה, קם על רגליו ועמד וה' דיבר איתו על שרי אשתו, ולאחר מכן חזר ונפל על פניו כדי להתפלל על ישמעאל. ספורנו: הנפילה על פניו הייתה כדי להודות לה' על הברית.

[6] רמב"ן. כמו"כ כתב הרמב"ן שב"ה שלו נתכנו עלילות שציווה את אברהם למול לפני ששרה הרתה כדי שיצחק ייוולד קדוש. ספורנו: ה' אמר לאברהם שהוא יעשה עכשיו קיום לברית ביניהם, על ידי ברית המילה. כלי יקר: עד עתה ידע ה' שליבו של אברהם טהור, אלא שעכשיו, כשהוא יהיה אב להמון גויים, צריך שיהיה לה' פתחון פה כדי שכולם יידעו מדוע בחר ה' באברהם.

[7] אונקלוס.

[8] אונקלוס.

[9] אונקלוס.

[10] אונקלוס. רש"י הסביר שזהו נוטריקון על שמו, עד עתה נקרא אברם כיוון שהיה אב על ארם, ועכשיו יהיה אב להמון גויים, ולכן שונה שמו.

[11] אונקלוס.

[12] רש"י. רמב"ן: לא ייתכן שעכשיו ה' מבשר לו על הולדת עשיו, אלא ישראל לבדם נקראו מלכים.

[13] אונקלוס.

[14] אונקלוס.

[15] אונקלוס.

[16] רש"י. ספורנו: הברית היא שה' ייחד את שמו על ישראל.

[17] אונקלוס.

[18] אונקלוס.

[19] רש"י, ובחו"ל מי שדר שם דומה למי שאין לו אלוה.

[20] רש"י. רמב"ן: הכוונה היא שה' יהיה איתו. כמו"כ הסביר הרמב"ן את טעם המילה מכיוון שה' רצה שישתמשו באבר למצווה. כלי יקר: אברהם לא היה צריך למילה כדי להגיע ללב טהור, אך זרעו כן צריך את המילה כדי להגיע ללב טהור ולכן מופיע כאן הציווי שוב, כדי לומר שזרעו של אברהם צריך את המילה.

[21] רש"י.

[22] רש"י.

[23] רש"י + אונקלוס.

[24] רש"י.

[25] אונקלוס.

[26] רש"י.

[27] אונקלוס + רש"י.

[28] רש"י: סיבת החזרה היא כדי לומר שיש פעמים שאינם נימולים כאשר הם בני שמונה ימים, אלא לאחר שמונה ימים. א"ע כתב שהכפילות היא מכיוון שבעתיד, העבדים צריכים מילה כאשר הם בני שמונה ימים, אך עכשיו העבדים צריכים ברית מילה למרות שהם גדולים יותר מבני שמונה ימים.

[29] אונקלוס.

[30] רש"י. האב עובר רק על עשה ואילו הבן עובר על כרת. כמו"כ כתב רש"י שמכאן לומדים שהמילה היא במקום שבו ניכר ההבדל בין הזכר לנקיבה. רמב"ן אמר שהדבר נלמד מכך שהתורה פירשה בשר ערלתכם, ויש רק בשר ערלה אחד בכל הגוף.

[31] רש"י, ועיין בהערות בפרשת אחרי מות לסוגי הכרת השונים. א"ע כתב שיש אומרים שהכוונה היא שאין לו חלק לעולם הבא אך הם טועים בכך. כמו"כ כתב שיש אומרים שמי שחייב כרת מת לפני שהוא בן 52.

[32] אונקלוס.

[33] אונקלוס. רש"י: שרי משמע עלי ולא על אחרים, ואילו שרה משמע גם על אחרים. כלי יקר הסביר עפ"י הקבלה, שבהחלפת האות של שרה, היא עברה מהיותה כזכר שאינה מוליד לנקבה.

[34] אונקלוס + רש"י. רש"י: הברכה היא שחזרה לנערותה.

[35] רש"י, והכוונה היא להנקה. לפי שהיו כולם אומרים ששרה הביאה אסופי מהשוק, הניקה שרה את הבנים של כולם. ספורנו: הברכה היא ששרה תוליד שלא בצער.

[36] אונקלוס.

[37] אונקלוס.

[38] אונקלוס.

[39] אונקלוס. בניגוד לשרה ששם תרגם אונקלוס שהיא ממש צחקה כיוון שלא האמינה.

[40] רש"י. א"ע: התמיהה על שרה היא גדולה יותר, שהרי כבר מצאנו שהאב היה מבוגר מאוד.רמב"ן: ניתן לפרש שאברהם התפלא על הדבר וניתן לומר שהדבר היה תמוה בעיני אברהם. הפלא היה שלאחר שנות נישואין רבות כל כך, אברהם יוליד בן משרה. עד עתה אברהם לא תמה שעמים ייצאו ממנו, היות וחשב שזה יקרה עם אישה אחרת, אך עתה, לאחר שהיה נשוי שנים רבות כל כך לשרה, והוא לא זכה לבנים ממנה, אמר לו ה' שיזכה לבן ממנה, וזאת הייתה תמיהתו של אברהם. כלי יקר: אברהם הבין מה' ששרה תאמץ ילד ולא תוליד בעצמה.

[41] אונקלוס + רש"י. רש"י פירש שיחיה לפניך היינו שיעבוד לפניך, אך אנחנו פירשנו עפ"י האונקלוס שהכוונה היא לחיים ממש. רמב"ן: הכוונה היא "אם ישמעאל יחיה לפניך" והיינו שאברהם מתרצה בבן משרה, רק אם גם ישמעאל יחיה לפני ה'.

[42] רש"י. רמב"ן: אבל היינו רק, כלומר שה' אמר לאברהם שרק שרה היא שתלד לו את בנו. אוה"ח: הסיבה שאברהם היה נצרך לתפילה על ישמעאל היא בגלל שהוא ראה כבר אז סימנים לא טובים בישמעאל. כמו"כ הסביר את המילה אבל בכך שה' אמר לאברהם שאמנם הוא עצמו יכול להסתפק בישמעאל, אבל שרה אינה יכולה. כמו"כ הסבר העניין עפ"י הקבלה.

[43] רש"י. כמו"כ כתב רש"י שיש אומרים שנקרא יצחק כנגד י ניסיונות וכנגד צ שנה של שרה וכנגד ח ימים שנימול וכנגד ק שנים של אברהם.

[44] רש"י.

[45] אונקלוס. אוה"ח: לאחר שנודע לאברהם שייוולד לו בן משרה, אם כן תפילתו של ישמעאל הייתה לחינם, ובכל זאת ה' אמר לו שהוא יקבל את תפילתו של אברהם, כדרך שקלת חכם אפילו על חינם באה. בפירושו השני כתב שה' אמר לאברהם שתפילתו שישמעאל יהיה צדיק התקבלה וישמעאל עתיד לחזור בתשובה.

[46] אונקלוס.

[47] אונקלוס.

[48] אונקלוס. רש"י: הנשיאים יכלו כעננים.

[49] אונקלוס.

[50] אונקלוס.

[51] אונקלוס.

[52] אונקלוס.

[53] אונקלוס. רש"י: לשון נקיה היא כלפי השכינה ללמד שהצדיקים הם מרכבתו של מקום. רמב"ן: יש בכך סוד והכוונה היא שהאבות הם מרכבתו של מקום. א"ע: כאן הוא ההיפך ממה שיצא קין מלפני ה'.

[54] אונקלוס. אוה"ח: אברהם היה צריך לשכנע את ישמעאל, היותך וכבר היה גדול.

[55] רש"י.

[56] אונקלוס. אוה"ח: שכנוע ישמעאל היה כמו שציווה אותו ה' לעשות. בפירושו השני כתב שאברהם לא התעכב מעשיית המילה. בפירושו השלישי כתב שאברה מל עצמו ראשון. אמנם הרמב"ן כתב שאברהם נימול אחרון, רק לאחר שנימולו כל הזכרים האחרים של אנשי ביתו.

[57] רש"י הביא את המדרש שאברהם בתחילה פחד למול עצמו ואחז בעורלתו וה' סייע בעדו לחתוך.

[58] רש"י. רמב"ן: הכוונה היא שאברהם מל את כל הזכרים בביתו באותו יום שצווה על המילה.