בראשית פרק כא

בראשית פרק כא

(א) וַיקֹוָק פָּקַד אֶת שָׂרָה ה' זכר את שרה,[1] כַּאֲשֶׁר אָמָר (ה' זכר את שרה) כמו שהוא אמר שהוא יזכור אותה והיא תהרה,[2] וַיַּעַשׂ יְקֹוָק לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר ה' עשה לשרה כמו שהוא (ה') אמר לאברהם שהוא יעשה לו, ושרה ילדה בן[3]: (ב) וַתַּהַר שרה הרתה,[4] וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו שרה ילדה בן לאברהם בשעה שאברהם היה אדם זקן,[5] לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים שרה הולידה את בנה במועד שקבע ה' עם אברהם ששרה תלד לו בן. כפי שראינו בתחילת הפרשה, ה' אמר לאברהם שבעוד שנה הוא יחזור אל אברהם כאשר לאברהם יהיה כבר בן[6]: (ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק אברהם קרא את שמו של הבן שנולד לו משרה, בשם "יצחק"[7]: (ד) וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים אברהם מל את בנו יצחק כאשר יצחק היה בן שמונה ימים,[8] כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים (אברהם מל את בנו יצחק כאשר יצחק היה בן שמונה ימים) כמו שציווה ה' את אברהם למול את צאצאיו כשיהיו בני שמונה ימים: (ה) וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ אברהם היה בן מאה (100) שנה בשעה שנולד לו יצחק בנו[9]: (ו) וַתֹּאמֶר שָׂרָה שרה אמרה: צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים ה' עשה לי שמחה על ידי שילדתי את יצחק,[10] כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי כל מי שישמע שילדתי את יצחק ישמח בשמחתי[11]: (ז) וַתֹּאמֶר שרה אמרה: מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה מה גודלו של ה' שאמר לאברהם ששרה תניק בנים,[12] כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו (מהו גודלו של ה' שאמר לאברהם ששרה תניק בנים) שהרי אני (שרה) ילדתי בן כאשר אברהם היה זקן[13]: (ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד הילד יצחק גדל,[14] וַיִּגָּמַל יצחק הפסיק לינוק משרה כשהיה בן שנתיים,[15] וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק ביום בו מלאו שנתיים ליצחק, ויצחק הפסיק לינוק, אברהם עשה משתה גדול[16]: (ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק שרה ראתה את בנה של הגר המצרית שילדה לאברהם, את ישמעאל, צוחק על יצחק[17]: (י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם שרה אמרה לאברהם: גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ תגרש את האמה הזאת, את הגר, יחד עם בנה ישמעאל,[18] כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק שהרי, בנה של האמה, ישמעאל, לא יירש אותך יחד עם בני יצחק, ולכן אין שום מניעה לגרשו[19]: (יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ העסק על בנו, היה רע בעיני אברהם. היה רע בעיני אברהם לגרש את בנו ישמעאל[20]: (יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם ה' אמר לאברהם: אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ לא יהיה רע בעיניך על הנער (על ישמעאל) ועל אמתך (הגר), אין סיבה שיהיה רע בעיניך לשלח את ישמעאל והגר,[21] כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ תקבל את כל דבריה של שרה, תעשה כפי ששרה אומרת לך לעשות,[22] כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע שהרי הברית שכרתתי איתך על זרעך תתקיים ביצחק ולא בישמעאל[23]: (יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ ואני (ה') אשים גם את בנה של האמה, את ישמעאל, לעם. ה' אמר לאברהם שלמרות שהברית על ריבוי הצאצאים תתקיים בבנו יצחק, הרי שגם מישמעאל הוא יוציא עם,[24] כִּי זַרְעֲךָ הוּא (הסיבה שאוציא עם מישמעאל היא) מכיוון שישמעאל הוא מזרעך[25]: (יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אברהם קם מוקדם בבוקר,[26] וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם אברהם לקח לחם וכלי מים,[27] וַיִּתֵּן אֶל הָגָר אברהם שם את הלחם וכלי המים על הגר,[28] שָׂם עַל שִׁכְמָהּ אברהם שם את הלחם וכלי המים על כתפה של הגר,[29] וְאֶת הַיֶּלֶד וכן שם אברהם גם את ישמעאל על כתפה של הגר,[30] וַיְשַׁלְּחֶהָ אברהם שילח את הגר (יחד עם ישמעאל) וליווה אותה,[31] וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע הגר הלכה והסתובבה במדבר שנקרא מדבר באר שבע, ובגלל שהיא הסתובבה, נגמרו המים מהכלי[32]: (טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת נגמרו המים מהכלי שאברהם נתן להגר בשעה ששילח אותה,[33] וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם הגר השליכה את ישמעאל מתחת לאחד העצים שהיו במדבר באר שבע[34]: (טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הגר הלכה וישבה רחוק מישמעאל,[35] הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת הגר ישבה במרחק כפול ממרחק של יריית חץ מישמעאל. הגר התרחקה מישמעאל מרחק שאדם יכול לירות חץ פעם אחת, להגיע אל מקום נפילת החץ, ולירות את אותו החץ שוב,[36] כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד (הגר ישבה רחוק מישמעאל) כיוון שהגר אמרה שהיא אינה רוצה לראות במותו של ישמעאל. הגר פחדה שישמעאל ימות מצמא, ולכן היא התרחקה ממנו,[37] וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד לאחר שהגר ראתה שישמעאל הולך למות, היא התרחקה אפילו יותר ממרחק כפול של יריית החץ,[38] וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ הגר הרימה את קולה ובכתה[39]: (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר ה' שמע את קול הבכי של ישמעאל,[40] וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם מלאך ה' קרא אל הגר מהשמים, וַיֹּאמֶר לָהּ מלאך ה' שאל את הגר: מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי מה לך הגר, אל תפחדי. המלאך שאל את הגר מדוע היא בוכה ומפחדת, כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר שהרי ה' שמע לקול הבכי של ישמעאל, בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם וה' נתן לישמעאל מים במקום שבו הוא הונח. המלאך אמר להגר שהיא תראה שיש מקור מים ליד המקום בו היא הניחה את ישמעאל[41]: (יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר תקומי ותרימי את ישמעאל,[42] וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ ותאחזי ביד ישמעאל לאחר שתרימי אותו,[43] כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ שהרי אני (ה') אשים את ישמעאל לעם גדול, וישמעאל לא ימות כאן במדבר[44]: (יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ ה' גילה את עיניה של הגר, ה' הראה להגר,[45] וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם על ידי שה' פתח את עיניה של הגר, הגר ראתה באר מים, וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם הגר הלכה ומילאה את כלי המים שהיה ברשותה, וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר הגר השקתה את ישמעאל: (כ) וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר ה' היה בעזרתו של ישמעאל,[46] וַיִּגְדָּל ישמעאל גדל, וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר ישמעאל ישב במדבר, וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת ישמעאל היה יורה חיצים בקשת[47]: (כא) וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן ישמעאל ישב במדבר פארן,[48] וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הגר חיתנה את ישמעאל עם אישה מארץ מצרים[49]: (כב) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא בזמן שנולד יצחק משרה, וכך ידע אבימלך שה' עשה לאברהם נס,[50] וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם אבימלך ושר צבאו ששמו היה פיכל אמרו לאברהם: לֵאמֹר כך אמרו אבימלך ופיכל לאברהם בדבריהם: אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה ה' בעזרתך בכל מה שאתה עושה[51]: (כג) וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה (אבימלך ממשיך בדבריו אל אברהם) תישבע לי בשם ה' כאן ועכשיו,[52] אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי (תישבע לי) שלא תשקר לי, לבני ולנכדי,[53] כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי תעשה איתי (אבימלך) חסד כמו החסד שאני עשיתי איתך (אברהם), כמו שאני (אבימלך) נתתי לך להסתובב באופן חופשי בארצי, כך אני רוצה שאתה תעשה איתי חסד,[54] וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ וכן תישבע שתתנהג במידת החסד עם יושבי הארץ שגרת בה, עם תושבי ארץ גרר[55]: (כד) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אברהם אמר לאבימלך: אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ אני אשבע כפי שאתה רוצה[56]: (כה) וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ אברהם התווכח עם אבימלך,[57] עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ על עסק גזילת הבאר שעבדיו של אבימלך גזלו מאברהם. אברהם התווכח עם אבימלך על כך שעבדיו של אבימלך גזלו ממנו באר[58]: (כו) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אבימלך אמר לאברהם: לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אינני יודע מי גזל ממך את הבאר,[59] וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וגם אתה לא אמרת לי עד עתה שגזלו ממך באר,[60] וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם וכן, עד היום, לא שמעתי שגזלו ממך באר[61]: (כז) וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ אברהם לקח צאן ובקר ונתן אותם לאבימלך,[62] וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית אברהם ואבימלך כרתו שניהם ברית[63]: (כח) וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן אברהם הציב שבע כבשות צאן בנפרד משאר הבהמות שהוא נתן לאבימלך[64]: (כט) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם אבימלך שאל את אברהם: מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה מהן שבע הכבשות שהצבת בנפרד משאר הבהמות שנתת לי, מדוע שמת שבע כבשים בנפרד משאר הכבשים שנתת לי: (ל) וַיֹּאמֶר אברהם ענה לאבימלך: כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי הרי אתה תיקח מידי את שבעת הכבשות,[65] בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כדי שנתינת שבע הכבשות לך תהיה לי לעדות,[66] כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת (נתינת שבע הכבשות תהיה לי לעדות על כך) שאני (אברהם) חפרתי את הבאר הזאת[67]: (לא) עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע לכן, נקרא המקום הזה בשם באר שבע על ידי שני כורתי הברית (אברהם ואבימלך),[68] כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם המקום נקרא באר שבע מכיוון שבמקום זה נשבעו אברהם ואבימלך שיקיימו את הברית ביניהם (כנאמר בפסוק כז')[69]: (לב) וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע אברהם ואבימלך כרתו ברית בבאר שבע, וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים אבימלך ופיכל שר הצבא שלו קמו שניהם וחזרו אל העיר שלהם שבארץ פלשתים[70]: (לג) וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע אברהם נטע עץ שנקרא אשל בבאר שבע,[71] וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְקֹוָק אֵל עוֹלָם בבאר שבע, התפלל אברהם בשם ה' שהוא אלוקי העולם[72]: (לד) וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים אברהם גר בארץ פלשתים במשך ימים רבים, לאורך זמן ממושך[73]:

[1] אונקלוס. רמב"ן: ה' השגיח על שרה. רש"י: סמיכות הפרשה היא כדי לומר שכל המתפלל על חברו, כמו שאברהם התפלל על אבימלך, נענה תחילה. אוה"ח: כדי שה' יקיים את הבטחתו לאברהם שהוא יוליד בן, ה' גרם שתיווצר מציאות בו אברהם יצטרך להתפלל על אבימלך, וכך גם לאברהם ייוולד בן.

[2] רש"י. ספורנו: הכוונה היא שה' אמר שהוא יברך את שרה, והיינו שה' הסיר משרה את צער העיבור.

[3] רש"י. ספורנו: הכוונה היא שה' אמר שיוולד לשרה בן, למרות שבדרך כלל מי שמולידה לעת זקנה מולידה בת.

[4] אונקלוס.

[5] אונקלוס. רש"י ותרגום יונתן: הכוונה היא שזין איקונין של יצחק היה דומה לשל אברהם. אוה"ח: הסיבה שהדגש הוא ששרה הולידה את הבן לאברהם היא לומר שיצחק הוא המתייחס לאברהם ואין ישמעאל מתייחס לאברהם.

[6] רש"י. כמו"כ כתב רש"י שישנה מחלוקת אם שרה הולידה את יצחק לאחר תשעה חודשים או לאחר שבעה חודשים מתחילת הריונה.

[7] אונקלוס. אוה"ח: הסיבה שכתוב אשר ילדה שרה היא מכיוון שאברהם הי תמיד מתפלל שכל צאצאיו יהיו משרה.

[8] אונקלוס.

[9] אונקלוס. ספורנו: הסיבה שהתורה מדגישה זאת היא כדי לומר שלמרות שאברהם היה בן מאה שנה כאשר יצחק נולד לו, בכל זאת לא חס אברהם על יצחק בנו מלמול אותו, למרות שיצחק היה בן זקונים.

[10] אונקלוס. ספורנו: למרות שיש צער במילה, בכל זאת, בגלל שילדתי בן לעת זקנותי, הרי שיש שמחה גדולה.

[11] אונקלוס. רש"י בשם המדרש: הרבה עקרות נפקדו יחד עם שרה והרבה חולים התרפאו באותו היום ולכן היו שמחים איתה.

[12] רש"י, והסיבה שכתוב מלל היא כדי לרמוז שיצחק נולד כשאברהם היה בן מאה שנה. (מלל בגימטריא היינו 100). כמו כן, הסביר רש"י  שהכוונה ששרה הניקה בנים היינו שגם ילדים של אנשים אחרים ינקו משרה, לפי שהיו אומרים ששרה הביאה אסופי מהשוק, שרה הניקה גם את הבנים שלהם להראות לכולם שהיא ילדה. אונקלוס: מיהו הנאמן לומר ששה תניק בנים? רמב"ן כתב שבכל התנ"ך, כאשר כתוב "מי" הכוונה היא ללשון ביזיון ולא ללשון חשיבות, ולכן כוונת הכתוב היא שמי בכל אלה ששמעו את דבר ה' לאברהם ששרה תוליד ילד, חשב לנחם את אברהם בלומר לו כן? הרי אף אחד לא חשב בכלל לנחם את אברהם ולומר לו ששרה תוליד לו בן.

[13] אונקלוס.

[14] אונקלוס.

[15] רשב"ם + רש"י.

[16] אונקלוס. רש"י: הכוונה במשתה גדול היינו שהיו שם גדולי הדור.

[17] רמב"ן. רש"י מפרש שמצחק היינו שלושת העבירות החמורות: ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים. לאחר מכן, בפסוק י' כתב שלפי טענתה של שרה שאמרה שלא יירש ישמעאל עם יצחק, אנחנו רואים מה הייתה טענתו של ישמעאל, שהוא טען שהוא זה שיירש את אברהם. הרמב"ן כותב שרש"י ערבב בין הדעות השונות האמורות בחז"ל, ומי שסובר שהכוונה היא לאחת העבירות החמורות, אינו סובר שהכוונה היא לריב על הירושה. א"ע: הצחוק לא היה לא בסדר, אלא ששרה קנאה בישמעאל ולכן היא רצתה לגרש אותו. רשב"ם: הכוונה היא לריב על הירושה. ספורנו: ישמעאל צחק ואמר שיצחק נולד מאבימלך ולא מאברהם, לאחר ששמע טענה זו מליצני הדור.

[18] אונקלוס. ספורנו: הסיבה ששרה רצתה לגרש גם את הגר היא מכיוון שהגר היא זו שעודדה את ישמעאל לצחוק על יצחק.

[19] אונקלוס. רש"י: המריבה הייתה על הירושה. כמו"כ הסביר שהכפילות "עם בני עם יצחק" נובעת מכך ששרה אמרה שאפילו לא היה יצחק הגון, היה ראוי שיירש אותך מכיוון שהוא בני ואפילו לא היה בני היה ראוי שהוא יירש אותך, קל וחומר כששני הדברים מתקיימים, שהוא גם בני וגם יצחק. ספורנו: ישמעאל אינו מתייחס אחריך, היות והוולד מתייחס אחרי הפגום.

[20] אונקלוס + רש"י עפ"י פשוטו של מקרא. רש"י כתב פירוש נוסף על דרך הדרש שהכוונה היא שהיה רע בעיני אברהם על כך שיצא בנו לתרבות רעה. רמב"ן: התורה כאן דיברה בשבחו של אברהם שבעיני אברהם, הקושי לא היה בשליחת פילגשו, אלא רק בשליחת בנו, ולכן לא רצה לשמוע בקולה של שרה עד שה' אמר לו לשמוע בקול שרה. ה' אמר לאברהם שלא יהיה הדבר רע בעיניו לשלוח את ישמעאל, וכדי להפיג את חששו של אברהם שלא יארע דבר סכנה לישמעאל, הבטיח ה' לאברהם שישמעאל יהיה לגוי גדול. אוה"ח: היה רע בעיני אברהם שאם יגרש את ישמעאל, ייצא בנו לתרבות רעה.

[21] אונקלוס. ספורנו: אל יהיה רע בעיניך לשלח את הגר וישמעאל עם סימני עבדות.

[22] אונקלוס. רש"י: מכאן שאברהם היה טפל לשרה בנביאות.

[23] רשב"ם.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס.

[26] אונקלוס.

[27] א"ע, וכתב שייתכן שכלי המים היה עשוי מעור או עץ. כמו"כ שאל הא"ע כיצד ייתכן שאברהם נתן לישמעאל רק חמת מים ולחם, והיכן כל הכסף והזהב שהיה ראוי שיהיה נדיב ושייתן לו, וענה על כך שזו הייתה ציווי ה' לתת לישמעאל את מה ששרה אמרה לתת לו, ולאחר ששרה מתה, הוא נתן לבני ישמעאל מתנות. לאחר מכן כתב שייתכן שאברהם נתן להגר כסף וזהב, אלא שהכתוב לא פירש זאת. רש"י הסביר שאברהם שנא את ישמעאל על שיצא לתרבות רעה ולכן לא נתן לו כסף וזהב.

[28] אונקלוס.

[29] אונקלוס. ספורנו: אברהם שם את החמת על כתפה של הגר לאות שפחות.

[30] רש"י, וכתב שבגלל ששרה הכניסה עין הרע בישמעאל, ישמעאל לא היה יכול ללכת לבד. א"ע: הכוונה היא לא שאברהם שם את ישמעאל על הגר, אלא שנתן להגר את ישמעאל כדי שתלך איתו, וכן כתב הרמב"ן. אוה"ח: אברהם שם את ישמעאל על כתפה של שרה לפי שישמעאל לא רצה לעזוב את ביתו של אברהם.

[31] ספורנו.

[32] רשב"ם. רש"י: הגר חזרה אל גילולי בית אביה.

[33] אונקלוס. רש"י: לפי שדרך חולים לשתות יותר.

[34] אונקלוס.

[35] אונקלוס + רש"י.

[36] רש"י.

[37] אונקלוס.

[38] רש"י.

[39] אונקלוס.

[40] כך משמע מרש"י, שגם ישמעאל בכה.

[41] רשב"ם ורמב"ן. רש"י: ישמעאל נידון לפי מה שהוא עכשיו, היות ומלאכי השרת אמרו שלא להציל את ישמעאל היות והוא עתיד לחטוא, שבזמן הגלות, עתידים בניו של ישמעאל להמית את הגולים מישראל בצמא.

[42] אונקלוס.

[43] מוסף רש"י.

[44] אונקלוס.

[45] אונקלוס.

[46] אונקלוס.

[47] רש"י, וכתב שישמעאל היה יושב ומלסטם את הבריות. תרגום יונתן כתב שהכוונה היא שהיה מלמד אחרים להשתמש בקשת, וכן כתב רמב"ן. רשב"ם: הכוונה היש שישמעאל היה מושך בקשת.

[48] רשב"ם: כאן התקיימה הנבואה שישמעאל יהיה פרא אדם.

[49] אונקלוס. רש"י: הגר לקחה לישמעאל אישה ממקום גידוליה וכך רואים שאדם הולך אחרי עיקר מקום גידולו.

[50] רשב"ם.

[51] אונקלוס. רש"י: לפי שראו שיצא משכנות סדום בשלום, ושנלחם נגד ארבעת המלכים ונפלו בידו וששרה נפקדה לעת זקנותו. ספורנו: בגלל שה' עימך, אני ירא ממך ולכן אני מבקש שתישבע לי.

[52] אונקלוס.

[53] אונקלוס. רש"י: עד כאן רחמי האב על הבן. רמב,ן: כאשר אדם נשבע "אם..." חסר את הצלע השני של שבועתו לגבי מה יקרה אם יעבור על השבועה, וכך דרך הנשבעים.

[54] רש"י.

[55] דעת מקרא.

[56] אונקלוס. ספורנו: אברהם אמר לאבימלך שהוא אמנם יישבע על כך מצד חסד, אך אבימלך לא עשה חסד איתו, שהרי עבדיו גזלו את באר המים.

[57] רש"י.

[58] אונקלוס. ספורנו: הסיבה שאברהם התווכח על כך עם אבימלך למרות שרק עבדי של אבימלך עשו זאת ולא אבימלך עצמו היא מכיוון שאבימלך בתור מלך אחראי על מעשה נתיניו וכן בגלל שאבימלך לא היה צריך להחזיק קרוב אצלו אנשים רשעים.

[59] אונקלוס. ספורנו: אינני יודע מי מאנשיי היה מסוגל לעשות דבר כזה, ולכן אין לך לבוא אליי בטענות.

[60] אונקלוס.

[61] אונקלוס. ספורנו: המלך מרחיק ממנו רשעים אם הוא יודע על רשעותם או על ידי הנעשק או על ידי קול ההמון המדבר על כך, ואבימלך אמר לאברהם שהוא לא שמע כלל על רשעותם של אנשיו לא מאברהם עצמו ולא מקול ההמון. אוה"ח: אבימלך אמר לאברהם שהוא בעצם חיכה כדי לראות שאברהם יתלונן על הדבר כדי שיוכל לברר מי עשה זאת, ולכן, האשמה על אי תפיסת הגזלנים מוטלת גם לפתחו של אברהם.

[62] אונקלוס.

[63] אונקלוס.

[64] דעת מקרא בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהיו אלה שבע כבשים נוספות על מה שנתן לאבימלך. רשב"ם מונה מספר אפשרויות לעונשים שבאו על אברהם בעקבות נתינת שבעת הכבשים לאבימלך: שבע מלחמות שינצחו הפלשתים את ישראל, הפלשתים יהרגו שבעה צדיקים מבניו של אברהם, בניו של אבימלך יחריבו שבעה משכנות, ארון הברית יהיה אצל הפלשתים למשך שבעה חודשים.

[65] אונקלוס.

[66] רש"י.

[67] אונקלוס. רש"י: לאחר המריבה עשו ביניהם הסכם שכל מי שהמים יעלו לקראתו, הבאר שלו, והמים עלו לקראת אברהם.

[68] דעת מקרא בפירושו השני. בפירושו הראשון על ידי הקוראים.

[69] אונקלוס.

[70] רמב"ן, ולא ניתן לומר שהחזרה היא לארץ פלשתים עצמה מכיוון שכל הסיפור עם אברהם היה בארץ פלשתים. ספורנו: באר שבע לא היה חלק מארץ פלשתים כלל.

[71] רש"י בפירושו הראשון ומטרת נטיעת העץ הייתה כדי להביא ממנו פירות לאורחים. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לאוהל כדי לספק אכסניא לאורחיו, ובפונדק היו כל מיני פירות. רשב"ם: נטע פרדס כדי להתפלל שם.

[72] אונקלוס. רש"י: על ידי שהאורחים אכלו מפירות האילן, היה אברהם גורם להם לברך את ה' על שאכלו משלו. רמב"ן: ה' הוא המנהיג בכוחו בזמן או שהשמים והארץ נקראים בשם עולם, והכוונה היא שאברהם הודיע את סוד הנהגתו של ה' לעולם. בשם הרמב"ם במורה נבוכים כתב הרמב"ן שהכוונה היא לקדמותו של ה'.

[73] אונקלוס. רש"י: החשבון הוא שאברהם גר בארץ פלשתים יותר זמן ממה שגר בחברון. בחברון אברהם גר במשך עשרים וחמש שנה, ואילו בארץ פלשתים אברהם גר במשך עשרים ושש שנה.