בראשית פרק כד

בראשית פרק כד

(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים אברהם הזדקן בזמנו, הזקנה לא קפצה על אברהם באופן פתאומי,[1] וַיקֹוָק בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל ה' ברך את אברהם בכל דבר שאדם רוצה להתברך בו: אריכות ימים, כבוד ובנים[2]: (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ אברהם אמר אל עבדו שהיה הזקן בביתו של אברהם, לעבדו המבוגר,[3] הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ עבדו של אברהם היה אחראי על כל רכושו ועל כל מה שהיה שייך לו,[4] שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי (אברהם אמר לעבדו) שים עכשיו את היד שלך מתחת לירך שלי[5]: (ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ ואני (אברהם) אשביע אותך (העבד) בה' שהוא האלוקים בשמים ובארץ,[6] אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ (אברהם משביע את העבד) שלא תיקח ליצחק בני אישה מבנות הכנעני שאני יושב ביניהם[7]: (ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ אלא, אתה תלך אל הארץ ממנה באתי לארץ ישראל, ואל הארץ בה נולדתי, כלומר: לאור כשדים,[8] וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק ומשם תיקח אישה ליצחק בני: (ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד העבד אמר לאברהם: אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת אולי האישה שאבחר ליצחק לא תרצה לבוא מאור כשדים לארץ כנען, אולי האישה לא תרצה לבוא אחריי אל ארץ כנען,[9] הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם (אם האישה לא תרצה ללכת אחריי אל ארץ כנען) האם אתה רוצה שאני אחזיר את בנך אל הארץ ממנה יצאת משם, לאור כשדים[10]: (ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם אברהם ענה לעבדו: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה תישמר לך שמא תשיב את בני לשם, תיזהר שלא תחזיר את יצחק לאור כשדים[11]: (ז) יְקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם ה' שהוא אלוקי השמים,[12] אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי שלקח אותי ממשפחתי, שאמר לי לעזוב את משפחתי שנמצאת בחרן,[13] וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי ושאמר לי לעזוב את הארץ בה נולדתי, את אור כשדים,[14] וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי ה' אמר לי לצאת מארץ מולדתי לטובתי, ה' אמר לי שיהיה לי טוב אם אלך לארץ כנען (בתחילת פרשת לך לך),[15] וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי וכן ה' נשבע לי, בברית בין הבתרים,[16] לֵאמֹר כך אמר לי ה' בשבועתו: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אני (ה') אתן את ארץ כנען לצאצאיך,[17] הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם אני (אברהם) מתפלל לפני ה' שהוא ישלח לפניך מלאך שלו, וכך תצליח לקחת אישה ליצחק מאור כשדים[18]: (ח) וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ ואם האישה שתבחר ליצחק לא תרצה ללכת אחריך לארץ כנען,[19] וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת (אם האישה לא תרצה ללכת אחריך אל ארץ כנען) אתה תהיה נקי מהשבועה שנשבעת, אתה כבר לא תהיה חייב בשבועה שלא לקחת אישה ליצחק מבנות כנען,[20] רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה רק אל תחזיר את בני לשם, לארץ מולדתי, לאור כשדים[21]: (ט) וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו העבד שם את ידו מתחת לירכו של אברהם אדונו, וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה העבד נשבע לאברהם שהוא ינסה לחתן את יצחק עם אחת מבנות משפחתו של אברהם שבארץ מולדתו, ושלא יחתן את יצחק עם אחת מבנות הכנעני[22]: (י) וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו העבד לקח עשרה גמלים שהיו שייכים לאברהם,[23] וַיֵּלֶךְ העבד הלך מלפני אברהם, העבד יצא מלפני אברהם,[24] וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ והיו בידי העבד כל הדברים הטובים שהיו שייכים לאברהם,[25] וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר העבד קם והלך אל העיר ארם נהריים שהייתה העיר בה היה גר נחור[26]: (יא) וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם העבד הכה בגמלים כדי שיצאו אל באר המים שנמצאת מחוץ לעיר,[27] לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת (העבד הוליך את הגמלים לבאר שנמצאת מחוץ לעיר על ידי שהרביץ בהם) בזמן שכבר היה ערב, שאז היו יוצאות השואבות מהעיר אל הבאר כדי לשאוב מים[28]: (יב) וַיֹּאמַר העבד אמר אל ה' בתפילתו: יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם ה' שהוא אלוקי אדוני אברהם. תזמן לפניי היום אישה הגונה ליצחק,[29] וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם ובכך אתה תעשה חסד עם האדון שלי אברהם: (יג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם הרי אני (העבד) עומד על מעיין המים,[30] וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם ובנות תושבי העיר יוצאות אל הבאר כדי לשאוב מים[31]: (יד) וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה הנערה שאפנה אליה ואומר לה: תטי עכשיו את הכד שלך כדי שאוכל לשתות,[32] וְאָמְרָה ואותה נערה שתענה לי, שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה (הנערה שתענה לי) גם אתה תשתה וגם אשקה במים את גמליך, אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק זו תהיה הנערה שביררת לי, שהראית לי (ה') שהיא הראויה להתחתן עם יצחק, (היות והיא גומלת חסדים),[33] וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי ובבקשה תודיע לי על ידי הנערה שאתה עשית חסד עם משפחתו של אדוני אברהם. על ידי שאתה (ה') תזמן לפניי נערה שכאשר אבקש ממנה לשתות, היא תאמר שהיא רוצה להשקות גם אותי וגם את הגמלים שלי, אתה תברר שנערה זו ראויה להתחתן עם יצחק ובכך תעשה חסד עם משפחתו של אדוני אברהם[34]: (טו) וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר עוד לפני שהעבד סיים לומר את דבריו אל ה',[35] וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת (כאשר העבד עוד לא סיים את דבריו אל ה') רבקה כבר יצאה אל הבאר שמחוץ לעיר כדי לשאוב מים,[36] אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם רבקה נולדה לבתואל שהיה בנה של מלכה, אשתו של נחור אח אברהם, כך שרבקה הייתה הבת של האחיין של אברהם,[37] וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ הכד של רבקה אותו היא רצתה למלא במים, היה על הכתף שלה[38]: (טז) וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד הנערה רבקה הייתה טובת מראה, יפה,[39] בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ רבקה עדיין לא התחתנה, וַתֵּרֶד הָעַיְנָה רבקה ירדה אל המעיין שמחוץ לעיר שם הייתה הבאר,[40] וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל רבקה מילאה את הכד שלה ממי הבאר, ולאחר מכן העלתה את הכד[41]: (יז) וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ עבדו של אברהם רץ לקראת רבקה,[42] וַיֹּאמֶר העבד אמר לרבקה: הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ תשקי אותי עכשיו מעט מים מהכד שלך[43]: (יח) וַתֹּאמֶר רבקה אמרה לעבדו של אברהם: שְׁתֵה אֲדֹנִי אדוני! אתה יכול לשתות,[44] וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ רבקה מיהרה להוריד את הכד שלה מהכתף לתוך ידה, וכך השקתה את עבדו של אברהם[45]: (יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ רבקה סיימה להשקות את עבדו של אברהם, וַתֹּאמֶר רבקה אמרה לעבדו של אברהם: גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת אני (רבקה) אשאב מים גם לגמלים שלך (העבד) עד אשר יהיה להם מספיק מים לשתות[46]: (כ) וַתְּמַהֵר רבקה מיהרה, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת רבקה עירתה את הכד שלה אל השוקת, רבקה שפכה את המים ששאבה בכדה, לתוך השוקת, אבן חלולה ממנה היו שותים הגמלים,[47] וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב רבקה רצה שוב אל הבאר כדי לשאוב מים, וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו רבקה שאבה מספיק מים כדי להשקות את כל הגמלים של העבד: (כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ עבדו של אברהם המתין כדי לראות מה רבקה תעשה,[48] מַחֲרִישׁ בזמן המתנתו, אליעזר שתק ולא אמר דבר לרבקה,[49]  לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְקֹוָק דַּרְכּוֹ אִם לֹא (אליעזר המתין ושתק) כדי לדעת האם ה' הצליח את דרכו או לא, כדי לדעת האם הוא הצליח בשליחותו ומצא אישה מתאימה ליצחק או לא[50]: (כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת כאשר סיימו הגמלים לשתות (וכן לאחר ששאל העבד את רבקה לייחוס משפחתה),[51] וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ העבד לקח נזם שהיה עשוי מזהב במשקל של בקע (בקע היא מידת משקל שהייתה מקובלת בימיהם כמו שהיום אנחנו משתמשים במידת הקילוגרם),[52] וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ וכן שם העבד שני צמידים עשויים מזהב על ידיה של רבקה,[53] עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם הצמידים היו עשויים מזהב במשקל של עשרה סלעי זהב[54]: (כג) וַיֹּאמֶר העבד שאל את רבקה שתי שאלות: בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי השאלה הראשונה ששאל העבד את רבקה היא: תאמרי לי עכשיו בת מי את,[55] הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין השאלה השנייה ששאל העבד את רבקה היא האם יש מקום בבית אביה כדי שהוא, האנשים שאיתו, והגמלים ילונו שם[56]: (כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו רבקה ענתה לעבדו של אברהם על שאלתו הראשונה:[57] בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר אני היא ביתו של בתואל בן מלכה. מלכה ילדה את בתואל לנחור: (כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו רבקה ענתה לעבדו של אברהם על שאלתו השנייה: גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ יש לנו הרבה תבן ומספוא. מספוא הוא מאכל הגמלים,[58] גַּם מָקוֹם לָלוּן וכן יש לנו בביתנו גם מקום לישון: (כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיקֹוָק עבדו של אברהם כרע והשתחווה לשם ה'[59]: (כז) וַיֹּאמֶר עבדו של אברהם אמר: בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם ה' שהוא האלוקים של אדוני אברהם יהיה ברוך,[60] אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי (ה' יהיה מבורך) מכיוון שהוא לא עזב את החסד והאמת מעם אדוני אברהם. אליעזר אמר שה' יהיה מבורך על כל החסד והאמת שהוא עשה לאברהם. (פרוש המילה חסד היא כאשר ראובן עושה טובה לשמעון, בלי ששמעון עשה אי פעם טובה לראובן, ואמת היינו כשראובן עושה טובה לשמעון כתמורה לכך ששמעון עשה לראובן טובה לפני כן),[61] אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְקֹוָק בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי ה' הנחה אותי בדרך שהייתי צריך ללכת בה ולהגיע אל משפחתו של אברהם, וכך הביא אותי ה' למשפחתו של אחיו של אברהם[62]: (כח) וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ הנערה רבקה רצה, וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה רבקה סיפרה לאימא שלה את כל הסיפור שקרה עם עבדו של אברהם. לנשים היה בית נפרד מבית המשפחה, ולשם רצה רבקה כדי לספר לאמא שלה את הסיפור עם אליעזר[63]: (כט) וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן לרבקה היה אח ששמו היה לבן, וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן לבן רץ החוצה לעבר עבדו של אברהם שהיה עדיין על המעיין[64]: (ל) וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם כאשר לבן ראה את הנזם שנתן העבד לרבקה, וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וכן כאשר ראה לבן את הצמידים על ידיה של רבקה, וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ וכאשר לבן שמע את דברי רבקה אחותו, לֵאמֹר כך אמרה רבקה בדבריה: כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ כך אמר לי האיש (הכוונה היא לעבדו של אברהם), האיש שאל אותי בת מי אני ואם יש מקום אצלנו ללון, וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ לבן בא אל עבדו של אברהם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן עבדו של אברהם עמד ליד המעיין (שם הייתה הבאר) יחד עם גמליו, במטרה לשמור על הגמלים[65]: (לא) וַיֹּאמֶר לבן אמר אל עבדו של אברהם: בּוֹא בְּרוּךְ יְקֹוָק תיכנס לביתנו האדם המבורך על ידי ה',[66] לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ מדוע אתה עומד בחוץ ואינך נכנס לתוך הבית, וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים אני הרי פיניתי את הבית כך שיש מקום בשבילך, וכן פיניתי מקום לגמלים[67]: (לב) וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה עבדו של אברהם הגיע לביתו של בתואל,[68] וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים לבן התיר את הזמם של גמליו של עבדו של אברהם,[69] וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים לבן נתן תבן ומספוא לגמלים של עבדו של אברהם, וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ וכן נתן לבן מים כדי שעבדו של אברהם והאנשים שאיתו יוכלו לרחוץ את רגליהם: (לג) וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל שמו לפני עבדו של אברהם מאכלים כדי שיאכל אותם,[70] וַיֹּאמֶר עבדו של אברהם אמר למשפחתה של רבקה: לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי אני (העבד) לא אוכל עד אשר אסיים את דבריי,[71] וַיֹּאמֶר לבן ענה לעבדו של אברהם:[72] דַּבֵּר תאמר את דבריך: (לד) וַיֹּאמַר עבדו של אברהם אמר למשפחתה של רבקה: עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי אני עבדו של אברהם[73]: (לה) וַיקֹוָק בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד ה' בירך מאוד את אדוני אברהם, וַיִּגְדָּל אברהם עלה לגדולה,[74] וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים ה' נתן לאברהם: צאן, בקר, כסף, זהב, עבדים, שפחות, גמלים וחמורים: (לו) וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ לאחר ששרה, אשתו של אדוני הייתה כבר זקנה, היא ילדה בן לאדוני אברהם,[75] וַיִּתֶּן לּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ אדוני אברהם נתן לבנו יצחק את כל רכושו[76]: (לז) וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי אדוני אברהם השביע אותי, לֵאמֹר כך אמר לי אדוני אברהם בשעה שהשביע אותי: לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ אל תיקח לבני יצחק אישה מבנות העם הכנעני שאני (אברהם) יושב בארצו: (לח) אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי אלא תלך לבית אבי ולמשפחתי, ומשם תיקח אישה לבני יצחק[77]: (לט) וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אני (העבד) אמרתי לאדוני אברהם, אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי אולי האישה לא תרצה לבוא אחריי אל ארץ כנען[78]: (מ) וַיֹּאמֶר אֵלָי אדוני אברהם ענה לי: יְקֹוָק אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו ה' שעבדתי לפניו,[79] יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ (ה' שעבדתי לפניו) ישלח איתך מלאך, וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וה' יצליח את דרכך כאשר תלך לחפש אישה לבני, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי וכך תצליח לקחת אישה לבני יצחק ממשפחתי ומבית אבי: (מא) אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי כִּי תָבוֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי רק כאשר תבוא אל משפחתי כדי לחפש אישה לבני, אתה תהיה נקי מהשבועה שהשבעתי אותך,[80] וְאִם לֹא יִתְּנוּ לָךְ אם משפחתי לא יתנו לבתם ללכת איתך לארץ כנען, וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי אז תהיה נקי משבועתי שלא לקחת ליצחק אישה מבנות כנען: (מב) וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן אני (היום) הגעתי אל המעיין, אל הבאר שמחוץ לעיר,[81] וָאֹמַר כך אמרתי בתפילתי אל ה': יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם ה' שהוא האלוקים של אברהם אדוני, אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ אם יש לך רצון עכשיו להצליח את דרכי שבה אני הולך כדי למצוא אישה ליצחק[82]: (מג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם הרי אני (העבד) נמצא על מעיין המים,[83] וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב והעלמה, הנערה, שתצא אל הבאר שנמצאת מחוץ לעיר כדי לשאוב מים,[84] וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ ואני אומר לאותה נערה: "תשקי אותי עכשיו מעט מים מהכד"[85]: (מד) וְאָמְרָה אֵלַי אם הנערה תענה לי: גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב גם אתה יכול לשתות ואני אשאב מים גם לגמלים שלך,[86] הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ יְקֹוָק לְבֶן אֲדֹנִי זוהי האישה שה' בירר שהיא ראויה לבנו של אדוני, ליצחק[87]: (מה) אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי לפני שאני מסיים לדבר אל ליבי, לפני שסיימתי בליבי את דבריי אל ה',[88] וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ והנה רבקה כבר יצאה אל הבאר שלידה עמדתי,[89] וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב רבקה ירדה למעיין ושאבה מים, וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא ואני ביקשתי מרבקה שתשקה אותי עכשיו[90]: (מו) וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ רבקה מיהרה והורידה את הכד מכתפה, וַתֹּאמֶר רבקה אמרה לי: שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה תשתה ואני אשקה גם את גמליך, וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה אני שתיתי, ורבקה השקתה גם את הגמלים: (מז) וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ שאלתי את רבקה, וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ בשאלתי שאלתי את רבקה בת מי היא, וַתֹּאמֶר רבקה ענתה לי, בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה אני היא ביתו של בתואל בן נחור שילדה לו מלכה, וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ לאחר ששמעתי (העבד) את תשובתה של רבקה, שמתי את הנזם על אפה ואת הצמידים על ידיה: (מח) וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיקֹוָק אני (העבד) כרעתי והשתחוויתי לפני ה',[91] וָאֲבָרֵךְ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם וברכתי את ה' שהוא האלוקים של אדוני אברהם, אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ על אשר הנהיג אותי בדרך אמת כך שיכלתי לקחת את בתו של אח של אדוני לבנו (הכוונה היא לנכדת אחיו של אברהם, אך בני בנים הרי הם כבנים)[92]: (מט) וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי אם אתם עכשיו עושים עם אדוני אברהם חסד ואמת, ואתם תשלחו איתי את רבקה, תאמרו לי שאתם מסכימים לכך,[93] וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי ואם אינכם מסכימים לשלוח איתי את רבקה, תאמרו לי שאינכם מסכימים, וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל ואני אפנה למקום אחר כדי לחפש אישה ליצחק מקרובים אחרים של אברהם[94]: (נ) וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל לבן ובתואל ענו לעבדו של אברהם,[95] וַיֹּאמְרוּ כך אמרו לבן ובתואל בתשובתם: מֵיְקֹוָק יָצָא הַדָּבָר הדבר שתיקח את רבקה לאישה ליצחק יצא מאת ה',[96] לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב אנחנו (לבן ובתואל) לא נוכל למנוע את לקיחתה של רבקה לאישה ליצחק, לא על ידי שנענה דבר טוב ולא על ידי שנענה דבר רע, שהרי הדבר יצא מאת ה'[97]: (נא) הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ הרי רבקה לפניך,[98] קַח וָלֵךְ אתה יכול לקחת את רבקה איתך וללכת לארץ כנען,[99] וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק ורבקה תהיה אישה לבן האדון שלך, ליצחק, כמו שגזר ה' שיקרה[100]: (נב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם כאשר שמע עבדו של אברהם את הסכמתם של לבן ובתואל שרבקה תתחתן עם יצחק,[101] וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַיקֹוָק עבדו של אברהם השתחווה על הארץ לפני ה', עבדו של אברהם השתחווה על הארץ לשם ה'[102]: (נג) וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה עבדו של אברהם הוציא תכשיטי כסף, תכשיטי זהב ובגדים, ונתן אותם לרבקה,[103] וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ ולאחיה של רבקה (ללבן) ולאימה של רבקה, נתן אליעזר מפירותיה של ארץ ישראל[104]: (נד) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ עבדו של אברהם ואנשיו אכלו ושתו לאחר שסוכם שרבקה תצטרף אליהם ותהיה לאישה ליצחק (עד עתה לא אכלו העבד והאנשים שאיתו כנאמר בפסוק לג'), וַיָּלִינוּ העבד והאנשים שאיתו לנו לילה אחד בביתה של רבקה,[105] וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר העבד והאנשים שאיתו קמו בבוקר, וַיֹּאמֶר העבד אמר למשפחתה של רבקה: שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי תשלחו אותי חזרה לאדוני אברהם: (נה) וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ אחיה (לבן) ואימה של רבקה ענו לעבדו של אברהם:[106] תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ תתעכב איתנו רבקה במשך שנה או עשרה חודשים, ולאחר מכן היא תלך לארץ כנען[107]: (נו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עבדו של אברהם אמר לאחיה ואמא של רבקה, אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיקֹוָק הִצְלִיחַ דַּרְכִּי אל תעכבו אותי כאן, כיוון שה' רוצה להצליח את דרכי, ואין זו הצלחת הדרך אם הדבר יתעכב,[108] שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי תשלחו אותי ואני אחזור לאדוני אברהם (עם רבקה): (נז) וַיֹּאמְרוּ אחיה ואמא של רבקה ענו לעבדו של אברהם: נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ נקרא לרבקה ונשאל אותה אם היא תרצה להתעכב כאן או ללכת מיד[109]: (נח) וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה אחיה ואמא של רבקה קראו לה, וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה אחיה ואמא של רבקה שאלו אותה אם היא רוצה ללכת מיד עם עבדו של אברהם,[110] וַתֹּאמֶר רבקה ענתה לאחיה ולאימה: אֵלֵךְ אני אלך איתו (עם העבד) מיד[111]: (נט) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו משפחתה של רבקה שילחו את רבקה אחותם, את המינקת שלה, את עבדו של אברהם ואת האנשים שבאו איתו לבית משפחתה של רבקה[112]: (ס) וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה משפחתה של רבקה בירכה את רבקה, וַיֹּאמְרוּ לָהּ כך אמרה משפחתה של רבקה בשעה שהיא בירכה אותה: אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה אחותינו: את תהיי לאלפים ורבבות, אנחנו מברכים אותך שייצאו ממך צאצאים רבים,[113] וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו וצאצאייך יכבשו את הערים של השונאים שלהם[114]: (סא) וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ רבקה ונערותיה (הנערות ששימשו אותה) קמו,[115] וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים רבקה ונערותיה רכבו על הגמלים שהביא איתו עבדו של אברהם,[116] וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ רבקה ונערותיה הלכו אחרי עבדו של אברהם, וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ עבדו של אברהם לקח איתו את רבקה והלך מארם נהריים[117]: (סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי יצחק חזר מהליכתו שהלך אל באר לחי רואי. כפי שראינו, הבאר שלידה ראתה הגר את התגלות המלאך אליה נקראת "באר לחי רואי" על שם שלידה התגלה מלאך ה',[118] וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב בזמן שיצחק חזר מבאר לחי רואי, הוא היה גר בדרומה של ארץ ישראל[119]: (סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב לפנות ערב, יצא יצחק להתפלל בשדה,[120] וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא יצחק זקף את עיניו וראה,[121] וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים (כשיצחק זקף את עיניו) הוא ראה גמלים באים[122]: (סד) וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק רבקה זקפה גם היא את עיניה והיא ראתה את יצחק,[123] וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל רבקה הפילה את עצמה מעל הגמל בשעה שהיא ראתה את יצחק, דרך צניעות[124]: (סה) וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ לפני שרבקה הפילה עצמה מעל הגמל, היא שאלה את עבדו של אברהם: מיהו האדם הזה שהולך בשדה לקראתנו (וכך ידעה להפיל עצמה מעל הגמל, כיוון שכבר ידעה שהאיש ההולך לקראתם הוא יצחק),[125] וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד עבדו של אברהם ענה לרבקה: הוּא אֲדֹנִי האיש שבא לקראתנו הוא האדון שלי, וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס רבקה לקחה צעיף והתעטפה בו[126]: (סו) וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה העבד סיפר ליצחק את כל המאורעות שאירעו לו בשליחותו לחפש לו אישה[127]: (סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ יצחק הכניס את רבקה לאוהל, ואז ראה שמעשיה של רבקה היו מתוקנים כמו מעשיה של שרה אימו,[128] וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ יצחק התחתן עם רבקה ואהב אותה, וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ לאחר שיצחק התחתן עם רבקה, הוא התנחם על מיתת אימו[129]:

[1] עפ"י מצודות מלכים א' פסוק א'. כלי יקר בפרק כז' פס' א' כתב שהכוונה היא שלעת זקנותו היה אברהם הולך ומוסיף דעת ואור שכלו היה גובר לעת זקנותו. רמב"ן: התורה כתבה כאן את הסיבה לכך שאברהם היה צריך להשביע את עבדו: אברהם פחד שמא ימות עד שהשליח שישלח למשפחתו ימות, ולכן ציווה שעבדו יוודא שיצחק יתחתן רק עם מישהי ממשפחתו. בפסוק ג' כתב שהסיבה שאברהם השביע את העבד ולא את יצחק היא מכיוון שאברהם רצה לשלוח את העבד לחפש אישה ליצחק, וברגע שיצחק שמע שאברהם השביע אותו שלא ייקח אישה מבנות כנען, ידע שיצחק לא יעבור על דבריו. בפירוש נוסף כתב שהשביע את העבד בגלל שהעבד היה אפוטרופוס על כל נכסיו. כמו"כ פירש רמב"ן שבא בימים היינו שהיה זקן מאוד.

[2] א"ע. רשב"ם: התורה מסביר ה שכולם רצו להשתדך עם אברהם כיוון שה' בירך אותו בכל, אך אברהם רצה להשתדך רק עם מישהו ממשפחתו. רש"י: בכל בגימטריה היינו בן, וכיוון שהיה לאברהם בן, היה צריך להשיא לו אישה. רמב"ן הסביר את דעת חז"ל שאומרים שה' בירך את אברהם בכך שלא הייתה לו בת מכך שאם היה לאברהם בת היה צריך לחתן אותה עם הכנענים ואז בתו תהיה ברשות הכנענים. כמו"כ הסביר דעה נוספת האומרת ששמה של ביתו של אברהם היא בכל, לא שחז"ל התכוונו לומר לנו מהו שמה של ביתו, אלא שבכל היא מידה של ה' שהיא יסוד הכל, והיא המידה השמינית מתוך שלוש עשרה מידותיו של ה', ומידה זו הייתה לאברהם כבת, והיה משתמש במידה זו כאיש חסד. ומכיוון שאברהם היה מבורך בשמים ובארץ, אמר ה' אלוקי השמים והארץ.

[3] אונקלוס. בתרגום יונתן כתב שהכוונה היא לאליעזר.

[4] אונקלוס.

[5] אונקלוס. רש"י: לפי שהמילה הייתה המצווה הראשונה שאברהם הצטווה עליה, ציווה על אליעזר ליטול חפץ זה של מצווה כדרך הנשבעים. א"ע: לא ניתן לומר שמדובר על המילה, כיוון שאם כן, היה זה נחשב שהעבד נשבע בברית המילה ולא בה'. אלא כך היה דרכם של אנשים שהיו תחת שלטונם של אנשים אחרים, לשים את היד מתחת לירך שלו, ואברהם אמר לעבדו שאם הוא ברשות אדונו, הרי שהוא צריך לשים את ידו מתחת לירך. גם הרשב"ם כתב שכך היו הנשבעים נוהגים כשהם לא היו שווים (כגון עבד לרבו) וכאשר היו שווים היו מסתפקים בתקיעת כף או לעבור בין הבתרים.

[6] אונקלוס. ספורנו: הסיבה שאברהם הזכיר זאת היא כדי שאליעזר יידע שאם לא יקיים את השבועה, ה' יפרע ממנו על כך בעולם הזה ובעולם הבא. א"ע: הסיבה שאברהם הזכיר שאת היא מכיוון שה' הוא המשדך שידוכים, וכל זיווג נעשה גם בשמים עפ"י תורת הסוד. רמב"ן: אלוקי השמים והארץ היינו הסוד שה' מושל ביותר בארץ ישראל, ולכן, כשתיאר אברהם את יציאתו מחרן לא נאמר אלוקי הארץ, כיוון שמי שדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין עליו אלוה. כלי יקר: כיוון שאברהם השביע את אליעזר במילה שבה תלויים השמים והארץ, שייך לומר כאן אלוקי השמים ואלוקי הארץ, ואילו בחרן לא נימול עדיין אברהם.

[7] אונקלוס. א"ע: הכנעני הוא שם כולל לאחד עשרה העמים שישבו בארץ כנען. אוה"ח: אברהם אמר שלמרות שהוא יושב בין הכנעני וה' הבטיח לברך את כל יושבי הארץ בזכותו, בכל זאת אין הכנענים יוצאים מהארור. בפירוש נוסף כתב שלמרות שהייתה הו"א לומר שבגלל שהכנעני נמצא בסמוך אל אברהם והם ינהגו בשכנות טובה וממילא טוב יותר להתחתן איתם, בכל זאת לא רצה אברהם להתחתן איתם. כלי יקר: אברהם לא חשש שמא ילמד יצחק מלבן ובתואל, כיוון שידע שיצחק יישאר בארץ כנען: לכן מלבן ובתואל לא ילמד כיוון שלא יהיה קרוב אליהם ומאידך לא ילמד מהכנעני כיוון שלא יתערבב איתם.

[8] אונקלוס. כאמור יש מחלוקת אם הכוונה לחרן או לאור כשדים. רמב"ן כתב שלא ייתכן כפירוש רש"י שאברהם שולח את אליעזר לחפש אישה ליצחק באור כשדים, כיוון שלא ייתכן שזרעו של אברהם יתערבב עם זרעו של חם. על כך ניסה לתרץ הרמב"ן שמא היה לאברהם משפחה שגרה יחד עם צאצאי חם. לכן פירש הרמב"ן שהכוונה היא לארצי שהיא מולדתי, שכאמור לפי הרמב"ן הינו בארם נהרים (שם גם נמצאת העיר חרן). הסבר נוסף שכתב לכפילות היא שאברהם אמר לאליעזר ללכת אל ארצו ומשפחתו, כיוון שגם באנשי ארצו לא רצה אברהם להשתדך אלא רק עם אנשי משפחתו. א"ע פירש את הכפילות שארצי הכוונה היא הארץ שבה גרתי, היינו חרן, ומולדתי היינו הארץ שבה נולדתי, אור כשדים.

[9] אונקלוס + רמב"ן. הרמב"ן כתב פירוש נוסף שהאישה היא האישה הראויה ליצחק שלא תרצה לבוא איתו.

[10] אונקלוס.

[11] אונקלוס.

[12] אונקלוס. רש"י: כאן לא אמר אברהם על ה' שהוא אלוקי הארץ מכיוון שבשעה שה' לקח את אברהם מחרן, לא היו באי העולם מכירים אותו. להבנת עניין זה עפ"י פרשנים נוספים, עיין בהערותינו לפסוק ג'.

[13] רש"י.

[14] רש"י.

[15] רש"י. לפי רש"י יש חילוק בין אמירה לבין דיבור. הרמב"ן אינו מקבל את החילוק בין האמירה לדיבור וסובר שהכוונה היא דיבורו של ה' שייתן לאברהם את הארץ. ספורנו: הדיבור הוא שביצחק יקרא לך זרע.

[16] רש"י.

[17] אונקלוס.

[18] א"ע, ולא ניתן לומר שהיה זה על דרך נבואה, כיוון שאברהם גם אומר מהי האופציה במקרה והאישה לא תסכים ללכת איתו.

[19] אונקלוס.

[20] רש"י, ובמקרה כזה על אליעזר לקחת אישה ליצחק מבנות ענר אשכול וממרא. רמב"ן: במקרה כזה אתה תהיה פטור לגמרי מלקחת אישה ליצחק, ודחה את דברי רש"י שייקח אישה מבנות ענר אשכול וממרא, שהרי אם הם היו כנענים, חלילה ליצחק להתחתן עם אחד מהם, ובאמת היו שלושתם מזרע כנען. כמו כן הביא הרמב"ן מדרש האומר שאברהם הזהיר במיוחד על לקיחת אישה מבנות ענר אשכול וממרא, והכנעני שאברהם ישב בקרבו שבפס' ג', הכוונה היא לבנות ענר אשכול וממרא, שהרי ברור שאברהם לא ישב בתוך כל הכנעני. אלא שאברהם פטר את אליעזר במקרה זה מלקחת אישה ליצחק וסמך על יצחק שיתחתן עם אחת מבנות ישמעאל או לוט. כמו כן העלה הרמב"ן אפשרות שהפטור של אברהם הוא על עצם השבועה של לקיחת אישה ליצחק ממשפחתו, אך לא פטור על כל עניין לקיחת אישה ליצחק, וכן פירש אוה"ח.

[21] אונקלוס. רש"י: הוא אינו חוזר אבל יעקב כן יחזור, ורק הוא מיעוט. א"ע: הכוונה בכך שאברהם אומר לאליעזר לא להחזיר את יצחק, למרות שיצחק מעולם לא היה שם וממילא אין שייך אצלו חזרה הוא משום אברהם שהוא העיקר, ולגבי אברהם שייך חזרה.

[22] ספורנו.

[23] אונקלוס. אוה"ח: העבד לקח יותר מעשרה גמלים, ועשרה היינו כדי לציין את ריבוי הגמלים. רש"י: היו ניכרים גמליו של אברהם בכך שהיו יוצאים זמומין מפני הגזל. ספורנו: לאחר שהעבד נטל רשות מאדונו ללכת לאחר שהכין את הגמלים, הלך העבד מלפני אדונו, ורק בשלב השני מתוארת ההליכה אל ארץ מולדתו של אברהם.

[24] ספורנו.

[25] אונקלוס. רש"י: אברהם כתב ליצחק שטר מתנה על כל רכושו ונתן את השטר לאליעזר כדי שכולם יקפצו לתת ליצחק את ביתם. רמב"ן: לפי"ז שכבר עכשיו נתן אברהם ליצחק שטר מתנה על כל אשר לו, מה שכתוב לאחר מכן בפרק כה' שאברהם נתן את כל אשר לו ליצחק, הכוונה היא שהחזיק את יצחק בנכסים שכבר נתן לו לפני כן, כדי שלא יערערו על נכסים אלה. לפי פירוש זה יש לומר ש"ויקח" כולל גם את לקיחת כל טוב אדוניו של אליעזר בידו, והמילה וילק נמצאת באמצע ללא סיבה נראית. הרמב"ן עצמו הסביר שאליעזר העמיס על עשרת הגמלים את כל טוב בית אדונו: בתחילה לקח אליעזר את הגמלים והלך והעמיס עליהם את כל טוב אדוניו. ספורנו: אליעזר לקח בידו כלי כסף וכלי זהב שהיו שייכים לאברהם, ולא היה צריך ליטול על כך רשות מאברהם, כיוון שאליעזר היה מושל בכל אשר לאברהם. רשב"ם: מדובר על האנשים החשובים בביתו של אברהם שליוו את אליעזר. כלי יקר: הכוונה היא לתכשיטים שבסופו של דבר אליעזר נתן לרבקה.

[26] אונקלוס. צריך לומר עפ"י מה שפירשנו שארץ מולדתו של אברהם היה באור כשדים, שארם נהריים היה עיר בתוך אור כשדים. רש"י כתב שארם נהריים נקראה כך על שם שהייתה יושבת בין שתי נהרות.

[27] רש"י. רשב"ם: ההברכה היא קיפול הברכיים של הגמל כדי שהגמלים יוכלו לשתות מהבאר.

[28] אונקלוס.

[29] תרגום יונתן.

[30] אונקלוס.

[31] אונקלוס.

[32] אונקלוס. ספורנו: אליעזר אמר זאת בלשון תפילה ולא כמנחש, וכך עשה גם יהונתן. רמב"ן: כך אמר אליעזר לה': תזמן לפניי את המקרה הזה היום שהנערה שאומר לה להטות את כדה והיא תציע גם לשאוב לגמלים, היא תהיה ממשפחתו של אברהם ולכן תהיה ראויה אליו. א"ע: יש שאומרים שאליעזר ביקש שלא כהוגן, כי ייתכן שתהיה נערה שתציע לשאוב גם לגמלים שלו ולא תהיה ממשפחתו של אברהם. על כך אמר הא"ע שאם היה מתברר לאליעזר שהבת אינה ממשפחתו של אברהם, גם אם הייתה מציעה לשאוב לגמליו, לא היה אליעזר לוקח אותה. כמו כן כתב שאליעזר סבר שאין אדם נדיב כמו משפחתו של אברהם. כמו כן כתב שאליעזר סמך על תפילתו של אברהם שה' יעזור לו. אוה"ח: אליעזר היה בטוח בתפילתו של אברהם שתעזור לו למלא את השליחות, אלא שביקש שהוא יהיה ראוי שהשליחות תתקיים על ידו. כמו כן כתב אוה"ח שאליעזר חשש שאם ישאל אדם אם הוא ממשפחתו של אברהם, יעבדו עליו, ולכן בדק אליעזר את מידת הוותרנות המופלגת של רבקה וגם פתח איתה בשיחה כדי שתאמר לפי תומה מאיזו משפחה היא.

[33] רש"י. רשב"ם: נערה זו היא שתוכיח לי שהיא ראויה ליצחק ולא נערה אחרת. ספורנו: הוכחה כאן היא מלשון ייסורים, ואליעזר אמר לה' שנערה זו ה' הוכיח בייסורים והורה אותה כיצד יש להתנהג באופן שתהיה ראויה ליצחק.

[34] רש"י.

[35] אונקלוס.

[36] אונקלוס. אוה"ח: רבקה יצאה מיד כאשר אליעזר התפלל, כדי שאליעזר לא ייכשל וייקח אישה אחרת.

[37] אונקלוס. ספורנו: הדגש הוא לומר שרבקה הייתה בת הגבירה ולא בת ראומה הפילגש, וכך כתב גם הרמב"ן, אלא שהרמב"ן הוסיף שהסיבה שהתורה הזכירה גם את מילכה היא בגלל שרבקה ענתה לאליעזר שהיא בת מלכה, ואילו כאשר אליעזר דיבר אל לבן ובתואל, הוא אמר שהייתה בת בתואל, כיוון שתיקן את דבריה של רבקה על דרך המוסר..

[38] אונקלוס.

[39] אונקלוס. ספורנו: יפת צבע.

[40] אונקלוס.

[41] אונקלוס.

[42] רש"י: לפי שראה את המים עולים לקראתה. רמב"ן: דיוק חז"ל הוא מכך שלא כתוב שרבקה שאבה את המים, אלא מכך שכתוב רק שרבקה מילאה את המים. כאשר רבקה השקתה את הגמלים, היא שאבה ואז לא עלו המים לקראתה. אוה"ח: אליעזר שינה את תנאו ודרש מרבקה פחות ממה שאמר בתפילתו שיבקש ממנה, כיוון שראה שהמים עלו לקראתה ופחד שאם יעמוד על כל התנאים, התנאים לא יתקיימו והוא יפסיד את רבקה.

[43] אונקלוס. רש"י: הגמיאיני היינו מלשון גמיעה, ללגום.

[44] אוה"ח: הסיבה שרבקה לא אמרה מיד שהיא תשקה גם את גמליו היא מכיוון שהיא רצתה שאליעזר ישתה בנחת ולא יהיה לחוץ כדי להקל מעילה את ההשקיה. ספורנו: הסיבה שחיכתה היא מכיוון שאין משיחין בשעת סעודה.

[45] רש"י.

[46] רש"י.

[47] רש"י.

[48] אונקלוס. רש"י כתב לשון "שאו", ובבינת המקראות פירש שגם כוונת רש"י היא ללשון המתנה. אולם בהמשך דבריו כתב רש"י שהכוונה היא מלשון משתומם. גם ספורנו כתב שהכוונה היא שאליעזר השתומם על רוב זריזותה של רבקה.

[49] אונקלוס.

[50] אונקלוס. ספורנו: אליעזר רצה לבדוק אם רבקה תבקש שכר על מעשיה, ולאחר שראה שלא ביקשה, המשיך לשאול אותה בת מי היא וכו'.

[51] אונקלוס + רשב"ם, ולפי"ז, סדר הדברים בסיפורו של אליעזר למשפחתה של רבקה הוא נכון (שם כתוב שקודם שאל את רבקה בת מי היא). רש"י פירש שאליעזר מיד נתן לרבקה עוד לפני ששאל אותה, היות והיה בטוח שהוא הצליח בשליחותו, ובדבריו של אליעזר למשפחתה של רבקה, אליעזר שינה ממה שבאת קרה כדי שלא יתמהו עליו.

[52] אונקלוס. רש"י: יש כאן רמז לשקלי ישראל שהם בקע לגולגולת (בקע הוא מחצית השקל). רמב"ן: חסר כאן בפסוק שאליעזר שם את הנזם על אפה של רבקה, ולכן פירש שכאן אין מתואר השימה עצמה על רבקה, אלא הכתוב אומר שאליעזר הוציא נזם ושתי טבעות כדי שיהיו על ידיה של רבקה, ולאחר ששאל אותה בת מי היא, שם את הצמידים על ידיה ואת הנזם באפה. ספורנו פירש שהכוונה היא שהצמידים היו ראויים למידת ידיה, ולא ששם אותם על ידיה. אוה"ח פירש שהצמידים נהיו כמידת ידיה של רבקה על דרך נס.

[53] אונקלוס.

[54] אונקלוס. רש"י: יש כאן רמז לשני הלוחות ולעשרת הדברות.

[55] אונקלוס. אוה"ח: אליעזר ידע על פי גלגול הדברים שרבקה היא ממשפחתו של אברהם, אלא שלא ידע מיהו אביה.

[56] ספורנו: השאלה הייתה אם יש מקום ללון כמנהג האורחים שנשארים שם ללון.

[57] רש"י: ענתה לו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

[58] אונקלוס + רש"י.

[59] אונקלוס.

[60] אונקלוס.

[61] אונקלוס. את הביאור על חסד ואמת לקחנו מפירוש מצודות ביהושע פרק ב' פס' יב'.

[62] אונקלוס + רש"י.

[63] אונקלוס + רש"י.

[64] אונקלוס. רש"י: הסיבה שרץ לשם הוא משום שראה את התכשיטים שנתן אליעזר לרבקה ולבן נתן את עיניו בממון. ספורנו: לבן רץ אל האורח שבא אל העיר, לא כדי להכניס אותו אל ביתו, אך לאחר שראה את התכשיטים שאליעזר נתן לרבקה, רצה להזמינו אל ביתו מכיוון שאין זה ראוי להיות כפוי טובה.

[65] רש"י.

[66] אונקלוס.

[67] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא לפינוי מהע"ז שהיה בביתו. ספורנו: לבן אמר לאליעזר שלא היה ריך לבקש מקום ללון רק בשביל הגמלים, וכי יש מקום גם בשבילו ללון. אוה"ח: לבן אמר לאליעזר שהוא יכול להיכנס לבית, אך הוא עצמו צריך לדאוג לכל צרכיו.

[68] רמב"ן.

[69] רמב"ן + רש"י. דברי הרמב"ן הם שלבן הוא שטיפל בגמלים ובנתינת המים, שהרי אין זה דרך ארץ שאליעזר יעשה זאת. לגבי הזמם כתבנו את דבריו של רש"י, אך הרמב"ן חולק על כך וסובר שגמליו של אברהם אינם צריכים כלל זמם, כמו שחמורו של ר' פנחס בן יאיר אינו בא לידי אכילה של איסור, ולכן כתב שהכוונה היא לקשריה שהיו קושרים את הגמלים אחד לשני.

[70] אונקלוס.

[71] רש"י. רשב"ם: אליעזר חשב שלאחר שה' הצליח את דרכו, אסור שהוא יתעסק עכשיו אם אכילה ושתייה.

[72] למשמעות כתב שהכוונה היא ללבן.

[73] הא"ע דחה את דברי המפרשים שאומרים שאליעזר אמר שאינו יכול לאכול ממה ששמו לפניו מכיוון שהוא עבדו של אברהם.

[74] רשב"ם, ולכן כל אנשי המלכות היו חפצים להזדווג איתו.

[75] אונקלוס. ספורנו: לכן היה יצחק חביב משעה שנולד.

[76] אונקלוס. רש"י: שטר מתנה הראה להם.

[77] אונקלוס. רש"י: אסור לך לקחת אישה לבני מבנות הכנעני אם לא תלך קודם אל משפחתי. ביאור זה תלוי במחלוקת הפרשנים המפרשת את דו השיח בין אברהם לאליעזר בשעת הציווי של אברהם לאליעזר כפי שהסברנו בהערות שם.

[78] אונקלוס. רש"י: אלי כתוב בכתיב חסר, וסיבת הדבר היא שאליעזר היה מחפש עילה לחתן את יצחק עם ביתו, ולכן הכוונה היא שיצחק יבוא ילו, אל אליעזר ויתחתן עם ביתו, ואברהם ענה לאליעזר שבנו ברוך ואחיעזר הוא ארור ואין ארור נדבק עם ברוך.

[79] אונקלוס.

[80] אונקלוס. א"ע: הסיבה שאליעזר לא השתמש בביטוי שבועה היא משום שחשש להשתמש בשבועה בהקשר של שם ה'.

[81] אונקלוס. רש"י: מכאן שקפצה לו הארץ.

[82] אונקלוס.

[83] אונקלוס.

[84] אונקלוס.

[85] אונקלוס.

[86] רש"י: גם אתה בא לרבות גם את האנשים שאיתו.

[87] רש"י.

[88] רש"י.

[89] רמב"ן: או שאליעזר שמע את שמה של רבקה בביתה או ששאל אותה לשמה למרות שהדבר לא כתוב.

[90] אונקלוס.

[91] אונקלוס.

[92] אונקלוס. רשב"ם: דרך האמת היינו שה' מקיים את דבריו לעשות חסד עם אברהם ובנו.

[93] בפס' כז' פירשנו חסד ואמת עפ"י דברי המצודות בספר יהושע. הא"ע כתב כאן שהכוונה באמת היינו דבר שנועד לקיים את החסד. ספורנו: האמת היא הכבוד שיהיה לרבקה אם תתחתן עם יצחק.

[94] רשב"ם. רש"י: הכוונה היא לבנות ישמעאל או בנות לוט שהיה יושב לשמאלו של אברהם, ובכך סותר את מה שכתב בפס' ח' שהכוונה היא שאליעזר ייקח אישה ליצחק מבנות ענר אשכול וממרא.

[95] רש"י: לבן קפץ לפני בתואל כיוון שהוא היה רשע.

[96] אונקלוס.

[97] רש"י.

[98] אונקלוס.

[99] אונקלוס.

[100] א"ע.

[101] אונקלוס.

[102] אונקלוס.

[103] רשב"ם. לפי אונקלוס כנראה שהכוונה לכלים של ממש.

[104] רש"י. הא"ע כתב פירוש נוסף על מגדים, וכתב שייתכן שהכוונה לבגדים נכבדים.

[105] רש"י.

[106] רש"י: בתואל אינו מוזכר היות והוא רצה לעכב בדבר ובא מלאך והמיתו. א"ע: בגלל שהם קיבלו את המתנות, הם שניהלו את המשא ומתן מול אליעזר. הסבר נוסף שכתב הוא שלבן היה גדול מאביו בחכמה וכבוד.

[107] רש"י, וכתב שכך היו נותנים לבתולה זמן לפרנס עצמה בתכשיטים. כמו"כ הוכיח שימים היינו שנה שלא ייתכן שקודם יבקשו דבר מועט כמו כמה ימים ולאחר מכן יאמרו פרק זמן גדול יותר. ספורנו: הסיבה שהם ביקשו פרק זמן נוסף הוא משום שרצו שתתיישב דעתה והמעבר לארץ אחרת לא יהיה פתאומי.

[108] רשב"ם.

[109] רשב"ם. רש"י: מכאן שאין משיאין אישה אלא מדעתה.

[110] רשב"ם.

[111] רשב"ם. רש"י: אני אלך מעצמי גם אם אינכם רוצים בכך.

[112] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא למינקת שהייתה של רבקה כאשר היא הייתה קטנה.

[113] אונקלוס. רש"י: את וזרעך תקבלו את הברכה בה בירך ה' את אברהם בעקידת יצחק שירבה את זרעו. ספורנו: את תהייה נוחה לבעלך כך שרק ממך יצאו האלפים והרבבות.

[114] אונקלוס.

[115] אונקלוס.

[116] א"ע.

[117] אונקלוס. ספורנו: אליעזר לקח את רבקה מידי שלוחי אביה והעביר אותה לשלוחי הבעל כך שמרגע זה הייתה נשואה ואז היה אליעזר גם עבדה של רבקה, ולכן המעבר בין הכינוי של אליעזר בפסוקים האחרונים בהם כונה האיש לכינוי העבד. א"ע: בגלל שאליעזר היה עסוק בלקיחת רבקה, הוא לא שם לב לביאתו של יצחק. רמב"ן: אליעזר שמר על רבקה, וזהו לשון קיחה כאן.

[118] אונקלוס. רש"י: יצחק הלך להביא את הגר לאברהם כדי שיישא אותה. ספורנו: הלך להתפלל ששליחותו של אליעזר תצליח. רמב"ן: יצחק היה הולך פעמים רבות לבאר לחי רואי כדי להתפלל, לפי שהיה גר בסמיכות לשם. דבר נוסף שכתב הוא שבאר לחי רואי הוא באר שבע, והוא גם המקום של האשל של אברהם. א"ע: כתב שלושה פירושים על צלע זה של הפסוק. א. כמו שכתבנו שיצחק חזר מהליכתו אל באר לחי רואי. ב. באר לחי רואי הוא רק שם אחד של המקום, ויש למקום שם נוסף: בא. ג. מבא היינו ממבוא העיר.

[119] אונקלוס.

[120] אונקלוס. א"ע: לשוח היינו ללכת בין השיחים. רשב"ם: כדי לטעת אילנות. ספורנו: יצחק סטה מהדרך כדי שלא יפריעו לו עוברי הדרכים להתפלל.

[121] אונקלוס.

[122] ספורנו: יצחק הלך מצפון לדרום ואליעזר הלך מזרח למערב, וכל הם נפגשו. לפי הרשב"ם, יצחק ממש הלך לקראת הגמלים.

[123] אונקלוס. רש"י: רבקה ראתה את הדרו של יצחק, ולכן ישר הפילה עצמה מעל הגמל.

[124] רש"י + רשב"ם. רש"י כתב שדעת אונקלוס היא גם שהפילה עצמה מעל הגמל, אך הרמב"ן כתב  שהכוונה היא  שהיא סובבה את פניה מעל יצחק. ספורנו: רבקה נענעה בראשה לכבודו של יצחק.

[125] א"ע, ובכך מוסבר מדוע הפילה עצמה, לפי שידעה שזהו יצחק. רש"י כתב שראתה את הדרו של יצחק. רמב"ן כתב שרבקה לא הפילה את עצמה דווקא בגלל שהיא ידעה שזהו יצחק, אלא משום שראתה אדם הולך לקראתם, וכך רך מוסר הנשים לעשות משום צניעות. רשב"ם: רבקה לא הייתה שואלת על כל אדם, אלא שראתה שיצחק נוטה מדרכו כדי ללכת לקראתם.

[126] תרגום יונתן.

[127] אונקלוס. רש"י: סיפר את כל הניסים שאירעו לו על שקפצה לו הארץ ושרבקה הזדמנה לפניו בתפילתו. רשב"ם: מטרת הסיפור היא כדי שיצחק יבין שהזיווג הוא מהשמים.

[128] אונקלוס. רש"י: לאחר שיצחק הביא את רבקה לאוהל, נעשית שרה כדוגמת שרה אימו, שכל זמן ששרה הייתה קיימת היה נר דולק מערב שבת לערב שבת, והייתה ברכה מצויה בעיסה וענן היה קשור על גבי האוהל, ולאחר ששרה מתה, הם פסקו, וכאשר רבקה נכנסה לאוהל, הם כולם חזרו. א"ע: הכוונה היא שיצחק הכניס אותה אל האהל של שרה אימו. רמב"ן: משמתה שרה לא הכניס יצחק אישה אחרת אל אוהלה של שרה עד שהגיעה רבקה, ואז הכניס אותה יצחק לאוהל של שרה כדי לכבדה.

[129] אונקלוס. רש"י: כל זמן שאימו של אדם קיימת הוא כרוך אחריה, ולאחר מכן הוא מתנחם באשתו.