בראשית פרק לג

בראשית פרק לג

(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו יעקב זקף את עיניו,[1] וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ בשעה שיעקב זקף את עיניו הוא ראה שעשיו בא אליו ואיתו היו ארבע מאות (400) אנשים, ובכך הבין שעשיו לא התרצה במנחה שהוא (יעקב) שלח לו (לעשיו),[2] וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת יעקב חילק את בניו באופן שכל אחד מבניו היה יחד עם אימו: בני לאה היו עם לאה, בני רחל היו עם רחל ובני השפחות היו עם בלהה וזלפה. הסיבה שיעקב נהג כך היא משום שהוא האמין שכל אחת מהאמהות תגן על בניה בצורה הטובה ביותר[3]: (ב) וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה יעקב שם את השפחות (בלהה וזלפה) ואת בניהן (דן, נפתלי, גד ואשר) ראשונים, וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים ואת לאה וילדיה (ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון) שם יעקב לאחר השפחות ובניהן, וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים ואת רחל ויוסף שם יעקב אחרי לאה ובניה[4]: (ג) וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם יעקב התקדם ונעמד לפני כל משפחתו, כדי שאם עשיו ירצה להילחם, עשיו יילחם בו ראשון,[5] וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו יעקב השתחווה על הארץ שבע פעמים עד שהגיע אל אחיו עשיו: (ד) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ עשיו רץ לקראת יעקב, וַיְחַבְּקֵהוּ עשיו חיבק את יעקב, מכיוון שהוא התמלא ברחמים כאשר ראה את יעקב משתחווה לפניו שבע פעמים,[6] וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ עשיו נפל על צווארו של יעקב ונשק לו,[7] וַיִּבְכּוּ עשיו ויעקב בכו: (ה) וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו עשיו זקף את עיניו, וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים עשיו ראה את נשותיו ובניו של יעקב,[8] וַיֹּאמֶר עשיו שאל את יעקב: מִי אֵלֶּה לָּךְ מיהם האנשים האלה שיש לך, האם הם משפחתך או עבדיך,[9] וַיֹּאמַר יעקב ענה לעשיו: הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ אלה הם הילדים אותם נתן ה' לעבדך (ליעקב)[10]: (ו) וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן השפחות התקרבו אל עשיו יחד עם בניהן,[11] וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ השפחות וילדיהן השתחוו לעשיו[12]: (ז) וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ גם לאה ובניה ניגשו אל עשיו והשתחוו לו, וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ ולאחר שניגשו לאה ובניה והשתחוו לעשיו, ניגשו יוסף ורחל והשתחוו לעשיו[13]: (ח) וַיֹּאמֶר עשיו שאל את יעקב: מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי מיהם כל האנשים ששלחת עם המנחה, מדוע שלחת אליי את כל המנחה,[14] וַיֹּאמֶר יעקב ענה לעשיו, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי (יעקב אמר לעשיו) הסיבה ששלחתי לך את כל המנחה הזאת היא כדי למצוא חן בעיניך: (ט) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו עשיו אמר ליעקב: יֶשׁ לִי רָב יש לי מספיק ממון משלי ולכן איני צריך את המנחה ששלחת לי,[15] אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ כל מה ששייך לך אחי יהיה לך, תשאיר לך את כל מה ששייך לך[16]: (י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יעקב אמר לעשיו: אַל נָא בבקשה אל תאמר לי שאני אשאיר אצלי את מה ששייך לי ושלא אתן לך את המנחה,[17] אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ (יעקב ממשיך בדבריו אל עשיו) אם אני (יעקב) מצאתי חן בעיניך (עשיו), וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי (אם מצאתי חן בעיניך) אתה תיקח את המנחה שלי, בגלל שתי סיבות: כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים הסיבה הראשונה שראוי שתיקח את המנחה שלי היא מכיוון שכאשר אני (יעקב) ראיתי את פניך (עשיו) היה הדבר חשוב בעיניי כאילו ראיתי את פניו של המלאך, וממילא אתה תעשה לי כבוד גדול אם תיקח מידי את המנחה,[18] וַתִּרְצֵנִי וסיבה שנייה שראוי שתיקח את המנחה שלי היא מכיוון שאתה התפייסת איתי ומחלת לי על מה שחטאתי לך שלקחתי ממך את הברכות. קבלת המנחה תראה שהתפייסת איתי[19]: (יא) קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ תיקח עכשיו את המנחה שהובאה לך ושטרחתי לשלוח לך אותה,[20] כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים כיוון שה' ריחם עליי,[21] וְכִי יֶשׁ לִי כֹל (ועל ידי שה' ריחם עליי, הוא נתן לי כל מה שאני צריך) ויש לי כל מה שאני צריך,[22] וַיִּפְצַר בּוֹ יעקב דחק בעשיו לקבל את המנחה, יעקב ניסה לשכנע את עשיו לקבל את המנחה,[23] וַיִּקָּח לאחר שיעקב שכנע אותו, עשיו לקח את המנחה מידיו של יעקב: (יב) וַיֹּאמֶר עשיו אמר ליעקב: נִסְעָה וְנֵלֵכָה ניסע מכאן ביחד ונלך,[24] וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ ואני אלך יחד איתך בצמוד אליך כדי ללוות אותך[25]: (יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יעקב אמר לעשיו: אֲדֹנִי יֹדֵעַ אדוני עשיו, אתה הרי יודע, כִּי הַיְלָדִים רַכִּים (אתה אדוני עשיו יודע) שהילדים הם עדיין קטנים,[26] וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי והצאן והבקר שהן עלות, שהן מגדלות את הצאן הצעיר, מוטלות על אחריותי, ואני צריך להוליך אותן לאט,[27] וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד ואם יום אחד אנחנו נדחק את הצאן ללכת מהר יותר מיכולתו, וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן כל הצאן ימות[28]: (יד) יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ עשיו אדוני יעבור לפניי שאני (יעקב) עבדו, וכך אתה לא תתעכב בגללי,[29] וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי ואני אנהיג את הצאן בנחת,[30] לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי (אני אנהיג את הצאן בנחת) בקצב שאני צריך להוליך אותם, לפי יכולת הצאן ללכת,[31] וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים וכן אנהיג את הילדים בנחת, לפי הקצב שהם יכולים ללכת,[32] עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה אני (יעקב) אנהיג את הצאן ואת הילדים בנחת, בקצב שהם יכולים ללכת, עד שנגיע אל אדוני עשיו שנמצא בשעיר[33]: (טו) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו עשיו אמר ליעקב: אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי אשאיר איתך חלק מארבע מאות האנשים שנמצאים כאן איתי, כדי שהם יוכלו ללוות אותך,[34] וַיֹּאמֶר יעקב אמר לעשיו: לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי למה מצאתי חן בעיניך אדוני עשיו, שתשאיר איתי חלק מהאנשים שלך, עדיף שלא תעשה לי שום טובה בהשארת האנשים[35]: (טז) וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה עשיו חזר באותו היום לדרכו ללכת אל שעיר[36]: (יז) וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה יעקב נסע אל העיר סוכות, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת כאשר יעקב הגיע אל סוכות, הוא בנה לעצמו בית שם,[37] וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת ואילו למקנה שלו, בנה יעקב סוכות, עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת על שם הסוכות שבנה יעקב לבהמותיו, קרא יעקב את שם העיר שבה שהה בשם סוכות: (יח) וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם יעקב הגיע בשלום אל העיר שכם, ללא שארעה לו פורענות,[38] אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן העיר שכם נמצאת בארץ כנען, בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם יעקב הגיע אל העיר שכם כאשר הוא היה בדרכו מחרן אל מקום מגורי אביו,[39] וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר יעקב הקים את המחנה שלו מול העיר שכם[40]: (יט) וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ יעקב קנה את חלקת השדה שם פרס את מקום אוהלו (חלקת השדה שמול העיר שכם),[41] מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה יעקב קנה את חלקת השדה מידיו של חמור, אביו של שכם, תמורת מאה מטבעות מיוחדות ומובחרות שנקראות קשיטה[42]: (כ) וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ יעקב הקים מזבח בחלקת השדה שקנה,[43] וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל על המזבח שבנה, עבד יעקב לפני האל שהוא אלוקי ישראל (אלוקי יעקב), כאשר הכוונה היא שה' הוא אלוקי יעקב, ולכן הוא הציל את יעקב מכל הקמים עליו[44]:

[1] אונקלוס.

[2] ספורנו.

[3] למשמעות.

[4] רש"י: אחרון אחרון חביב.

[5] רש"י.

[6] רש"י.

[7] רש"י: יש ניקוד על המילה וישקהו, ויש חולקים בביאור הטעם לכך. יש אומרים שלא נשק לו בכל ליבו, שהרי הלכה היא שעשיו שונא את יעקב, ויש אומרים שבאותה שעה נכמרו רחמיו ונשק לו בכל ליבו.

[8] אונקלוס.

[9] רש"י. א"ע: עשיו שאל עת יעקב מיהם האנשים שעימו או מי הם אלה שהם שלו.

[10] א"ע. רמב"ן: יעקב לא ענה לגבי נשותיו מדרך צניעות, אך עשיו הבין שאלה הם נשותיו מתשובתו של יעקב.

[11] אונקלוס.

[12] בדעת מקרא עמד על הסיבה להבדל בין תיאור ההשתחויה אצל השפחות שם כתוב "ותשתחוין" לבין התיאור אצל רחל ולאה שם כתוב שהשתחוו, משום שאצל השפחות היו שתי שפחות והן נחשבות לעיקר ביחס לילדיהן, לעומת רחל ולאה שהשתחוו בנפרד, ולכן, כשכתוב וישתחוו, הרי שהדבר כולל גם את רחל ולאה.

[13] רש"י: הסיבה שכתוב כאן יוסף לפני לאה, למרות שאצל שאר האמהות כתוב קודם האם ולאחר מכן הבנים היא מכיוון שיוסף אמר שרחל הייתה יפת תואר וחשש שמא עשיו ייתן את עיניו באימו, ולכן חשב שהוא יכול לעמוד לפני עשיו ולמנוע ממנו לקחת את רחל, ובשכר זה זכה לברכת עלי עין. רשב"ם: פשוט כך דרה של תורה להזכיר קודם את האיש, ואילו בשאר האימהות אין מוזכר אחד מהשבטים.

[14] רש"י עפ"י פשוטו של מקרא. עפ"י מדרשו כתב שהכוונה היא למלאכים שהיו דוחפים את עשיו ואנשיו, ולא היו מניחים לו להתקרב, גם אחרי שאמרו שעשיו הוא נכדו של אברהם ובנו של יצחק, עד שאמרו שהוא אחיו של יעקב, ואז נתנו לעשיו להתקרב. ספורנו: מהו המנחה ששלחת אליי, האם הוא מנחה של כבוד או שחשבת שאני זקוק לדברים האלה ורצית לעשות עימי חסד. א"ע: מיהו זה שרצית לשלוח אליו דורון או מנחה. רמב"ן: בזמן שהעבדים של יעקב הגיעו אל עשיו, עשיו לא רצה לקבל מעבדי יעקב את המנחה ובכלל לא דיבר איתם, אלא שעכשיו ידע שיעקב שלח אליו מנחה (אם מחמת שהבין על ידי השליחים הראשונים, שיעקב שלח אליו את המנחה, או ששמע במחנהו שיעקב הביא לו מנחה, או שלא היה אדם אחר שהיה יכול לשלוח את המנחה) ולכן שאל עשיו את יעקב למי כל המחנה הזה.

[15] ספורנו.

[16] אונקלוס. רש"י: כאן הודה לו על הברכות, שישאיר אצלו גם את הברכות. אוה"ח: עשיו אמר ליעקב שלא יעזור לו נתינת המנחה כדי שהם יתקרבו, אלא על יעקב לקחת חזרה את המנחה, וכך יוכל עשיו לומר שהוא מתנהג עם יעקב בדרך אחווה, לא בגלל שהוא קיבל את המנחה.

[17] רש"י. אוה"ח: הכוונה היא שיעקב אמר לעשיו שאמנם היה ניכר אחווה יותר גדולה אם עשיו היה מתייחס יפה ליעקב גם ללא נתינת המנחה, אך עכשיו, לאחר שיעקב כבר שלח לעשיו את המנחה, ראוי שעשיו יקבל את המנחה, ובעשיית חסד זו, בלקיחת המנחה, ייחשב הדבר לאחווה גדולה יותר.

[18] רש"י, וכתב שיעקב הזכיר את עניין ראיית המלאך, כדי שעשיו יפחד מעט. ספורנו: הכוונה היא שכמו שהמנהג הוא שכאשר רואים אדם חשוב (הנקרא בפסוק אלוקים) מביאים לו מנחה, כך אני מביא לך מנחה כאשר אני רואה אותך. א"ע כתב שיש שכתבו שהמלאך בא אל יעקב כדי לחזק את ליבו שכמו שהוא, המלאך, לא היה יכול ליעקב, כך שאר בני האדם לא יוכלו ליעקב.

[19] רש"י. ספורנו: אתה קיבלת אותי בסבר פנים יפות. רמב"ן: תקבל אותי ברצון על ידי המנחה כמו שה' מקבל בצון את האנשים על ידי שהם מקריבים לפניו את הקרבנות.

[20] אונקלוס. רש"י: ברכה נקראת מנחה כיוון שהיא באה כאשר האדם מברך בשלום אדם מכובד כאשר פוגש אותו. רמב"ן: המנחה נקראת מנחה היות והוא שולח לאדם אחר ממה שה' בירך אותו. המנחה שיש להביא אל המלך נקראת מס.

[21] אונקלוס.

[22] רש"י, וכתב שההבדל בין לשונו של עשיו שאמר שיש לו רב, יותר מצרכו, ללשונו של יעקב שאמר שיש לו כל צרכו.

[23] תרגום יונתן.

[24] רש"י עפ"י אונקלוס. ספורנו: כוונת עשיו הייתה שילכו יחד אל שעיר.

[25] רש"י.

[26] א"ע.

[27] רש"י.

[28] רמב"ן: יעקב לא אמר על הילדים שהם ימותו היות ולא רצה להוציא דבר זה מהפה, אך גם זו הייתה כוונתו.

[29] רש"י.

[30] אונקלוס + רש"י.

[31] רש"י. א"ע הסתפק אם משמעות לרגל היינו בגלל או שהכוונה היא לפי יכולת הליכת הרגל. בפירוש המילה מלאכה כתב בהתחלה שהכוונה היא למלאכת רעיית הצאן, ולאחר מכן כתב שהכוונה היא ליכולת, כמו שכתב רש"י.

[32] רש"י.

[33] אונקלוס. רש"י: מלכתחילה לא היה בכוונתו של יעקב ללכת יותר מסוכות, אלא שיעקב חשב לעצמו שאם בדעתו של עשיו לעשות לו דבר רע, הרי שהוא ימתין עד שיעקב יגיע אליו לשעיר, ובאמת בזמן המשיח יעקב יגיע לשעיר. רמב"ן כתב לפי דבריו בתחילת פרשת וישלח, שיעקב היה מוכרח לעבור דרך ארץ שעיר בדרך חזרה לארץ כנען. יעקב אמר לעשיו שאם יעבור דרך שעיר, יוכל עשיו לכבדו שם, אך לא היה זה נדר שיעקב יגיע אל שעיר.

[34] אונקלוס.

[35] רש"י. אוה"ח: יעקב אמר לעשיו שהוא מעדיף למצוא חן בעתיד בעיניו.

[36] אונקלוס. רש"י: עשיו חזר לבדו וארבע מאות האנשים שאיתו נשמטו ממנו, והקב"ה נתן להם שכרם בימי דוד שלא הוכו על ידי דוד.

[37] אונקלוס. רמב"ן: הכוונה היא לכך שלא היה מקום ליעקב לגור בעיר סוכות, ולכן הוא בנה לעצמו בית מחוץ לעיר סוכות. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שיעקב בנה לעצמו בית מבוצר עם מגדל גבוה כדי להתגונן בפני עשיו. רש"י: יעקב שהה בעיר סוכות במשך שמונה עשר חודשים, ובימות הקיץ שהה בסוכות ובימות החורף שהה בבית. על כך הקשו בשפ"ח שהרי מפשט הכתובים עולה שיעקב בנה את הבית לצורך עצמו ורק לצורך המקנה בנה את הסוכות. אחת התשובות שעונה על כך היא שרש"י רצה לומר את חשבון השנים ששהה יעקב בשכם, דהיינו, שמונה עשר חודשים. בסוף הפרק, הא"ע כתב שיעקב שהה בשכם להרבה זמן, בערך שבע שנים, שהרי שמעון ודינה היו קטנים בשעה שנכנס יעקב לארץ כנען, ובאמת לפירושו של רש"י יוצא ששמעון היה בערך בגיל בר מצווה כשהרג את תושבי העיר שכם.

[38] א"ע. רש"י: שלם בגופו שהתרפא מצליעתו, שלם בממונו שלא היה חסר לו דבר מכל המנחה שנתן לעשיו ושלם בתורתו שלא שכח את תלמודו בביתו של לבן. רשב"ם: שם המקום נקרא שלם, ושלם היא עיר של אדם בשם שכם, ודחה את פירושו של רש"י באומרו שאין צורך לומר שיעקב הגיע אל העיר שכם שלם בממונו, שהרי יעקב לא היה חסר הרבה בשביל הבאת המנחה אל עשיו. רמב"ן: כל עוד שהיה יעקב בסוכות ולא נכנס לארץ ישראל, חשש יעקב שמא עשיו יתקיף אותו, וכאשר הגיע לארץ כנען שהוא ארץ מגורי אביו, ידע יעקב שעכשיו יהיה לו לשום בגלל שעשיו לא יעיז לתקוף אותו כשהוא סמוך לאביו, וכן חשב שיעזרו לו אנשי הארץ במקרה ויתקיפו אותו, שהרי אביו היה נשיא אלוקים בארץ, וכן חשב שזכות הארץ תציל אותו, ועכשיו שהגיע לעיר שכם שנמצא בארץ כנען, ידע שיזכה לשבת בשלווה.

[39] ספורנו. רש"י: סיבת ההדגש היא לומר שכמו שיעקב יצא מפדן ארם שלם, כך הגיע אל העיר שכם שלם.

[40] אונקלוס. רמב"ן: יעקב לא רצה להיות אורח בתוך העיר עצמה, אלא רצה שתחילת ביאתו לארץ תהיה על ידי שיגיע אל מקום ששייך לו, ולכן חנה בשדה שמחוץ לעיר וקנה אותה. מעשה זה הוא רמז לכך שהאזור של שכם הוא המקום שייכבש בהתחלה כשבני ישראל ייכנסו לארץ ישראל לכבוש אותה.

[41] אונקלוס. א"ע: הסיבה שהתורה הזכירה את קניית השדה היא כדי ללמדנו שיש מעלה גדולה לארץ ישראל, וכל מי שיש לו חלק בארץ, הרי שהדבר שוב כחלק בעולם הבא. ספורנו: יעקב בנה שם את המזבח מכיוון שזהו על דרך איך נשיר את שיר ה' על אדמת הכר, ורק בכניסתו לארץ ישראל היה יכול לבנות מזבח.

[42] רש"י.

[43] אונקלוס.

[44] אונקלוס + רשב"ם. רש"י: יעקב קרא למזבח על שם הנס של ה' אלוקי ישראל. רמב"ן: דרך האנשים היה לשלב את שמו של ה' בשמות שקראו (כמו צוריאל או חננאל). על דרך האמת פירש שהכוונה היא לכך שיעקב חקוק תמיד תחת כסא הכבוד.