בראשית פרק מד

בראשית פרק מד

(א) וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ יוסף ציווה את האדם שהיה ממונה על ביתו,[1] לֵאמֹר כך ציווה יוסף את האדם שהיה ממונה על ביתו: מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת תמלא את השקים של האנשים (של האחים של יוסף) בכמות תבואה הכי גדולה שהם יוכלו לשאת איתם לארץ כנען, למרות שהם שילמו על פחות תבואה,[2] וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ ואת הכסף של כל אחד מהאנשים, תשים בתוך שקו[3]: (ב) וְאֶת גְּבִיעִי ואת הגביע שלי, גְּבִיעַ הַכֶּסֶף את הגביע שעשוי מכסף, תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן (את גביע הכסף) תשים בתוך שקו של הקטן מבין האנשים האלה. (הסיבה שיוסף עשה זאת היא מכיוון שהוא רצה לראות אם האחים ימסרו את נפשם על בנימין),[4] וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ וכן תשים בשק של הקטן מבין האנשים את הכסף שהוא שילם על התבואה שלקח, וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר האדם שהיה ממונה על ביתו של יוסף עשה כמו שיוסף אמר לו לעשות: בשק של כל אחד מהאחים הוא שם את הכסף בו הם קנו את התבואה, וכן הוא מילא את כל האחד משקי האחים בכמות התבואה הגדולה ביותר שהם היו יכולים לשאת לארץ כנען, ובשק של בנימין, בנוסף לשני הדברים האלה, הוא שם גם את גביע הכסף של יוסף: (ג) הַבֹּקֶר אוֹר הבוקר האיר, הגיעה שעת בוקר,[5] וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם והאחים של יוסף שולחו ממצרים יחד עם החמורים שלהם: (ד) הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ האחים רק הספיקו לצאת מעט מהעיר, כך שהם עוד לא הספיקו להתרחק,[6] וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ (לפני שהאחים הספיקו להתרחק) יוסף אמר למי שהיה ממונה על ביתו:[7] קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים קום ותרדוף אחרי האנשים האלה (אחרי האחים של יוסף), וְהִשַּׂגְתָּם ואתה תשיג את האנשים האלה, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ותאמר לאנשים האלה (לאחים של יוסף): לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה למה שילמתם לשליט מצרים דבר רע תמורת הדברים הטובים שעשה לכם, הרי שליט מצרים אירח אתכם ומכר לכם תבואה ובמקום לגמול לו טובה, עשיתם לו דבר רע[8]: (ה) הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ הרי הדבר שהאדון שלי משתמש בו כדי לשתות (הסיבה שהוא לא אמר במפורש גביע היא מכיוון שהוא דיבר איתם כאילו שהם יודעים שמדובר על הגביע),[9] וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ וכן, זהו הדבר שהאדון שלי (יוסף) משתמש בו כדי לנחש, לעשות מעשה קסמים,[10] הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם מה שעשיתם (שלקחתם את הגביע) הוא דבר רע[11]: (ו) וַיַּשִּׂגֵם האדם שהיה ממונה על ביתו של יוסף השיג את האחים של יוסף, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה האדם שהיה ממונה על ביתו של יוסף אמר לאחי יוסף את הדברים שיוסף אמר לו לומר להם (למה שילמתם רעה תחת טובה ולמה גנבתם את הגביע): (ז) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו האחים של יוסף אמרו לאדם שהיה ממונה על ביתו של יוסף: לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אדוני, למה אתה אומר לנו את הדברים האלה, למה אתה חושד בכולנו שגנבנו את הגביע?[12] חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה גנאי הוא לנו שאנחנו עבדיך, לעשות דבר כזה ולגנוב את הגביע של האדון שלך[13]: (ח) הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב הרי את הכסף שמצאנו בשקים שלנו, החזרנו אליך עוד מארץ כנען, קל וחומר שלא היינו גונבים מבית אדוניך כסף או זהב. אם את הכסף שהיה בשקים שלנו, החזרנו, למרות שכבר הגענו איתו לארץ כנען ולמרות שהיה ברור לנו ששילמנו על התבואה כבר, קל וחומר שלא היינו גונבים ממש מבית האדון שלך כסף או זהב[14]: (ט) אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת מי מבינינו, שאנחנו עבדיך, שיימצא אצלו הגביע, ימות, כעונש על שלקח את הגביע,[15] וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים וגם אנחנו, שאר האחים שלא גנבו את הגביע, נהיה עבדים לאדוני: (י) וַיֹּאמֶר הממונה על ביתו של יוסף אמר לאחים: גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא באמת, מה שאמרתם שיקרה אם נמצא את הגביע בידי אחד מכם (שהוא ימות ושאר האחים יהיו עבדים) הוא דין צודק, שהרי אם נמצאה גניבה בידי עשרה שותפים, סימן שהם כולם שותפים בגניבה,[16] אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם אולם, אני (הממונה על ביתו של יוסף) אעשה לפנים משורת הדין: מי שתימצא אצלו הגניבה יהיה עבד שלי במקום למות, ואילו שאר האחים יהיו נקיים לגמרי ויוכלו ללכת לחופשי[17]: (יא) וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה כל אחד מהאחים מיהר להוריד על הארץ את השקים שהיו לו על החמור,[18] וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ כל אחד מהאחים פתח את שקו: (יב) וַיְחַפֵּשׂ הממונה על ביתו של יוסף חיפש את הגביע בכל אחד מהשקים של האחים, בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה הממונה על ביתו של יוסף התחיל לחפש בשק של האח הגדול ביותר, בשק של ראובן, וכך המשיך לחפש בשקים של האחים לפי סדר לידתם, כדי שהאחים לא ירגישו שהוא יודע היכן נמצא הגביע. הממונה על ביתו של יוסף בחר לחפש את הגביע בשקים של האחים לפי סדר לידתם, כדי שהאחים לא יעלו על דעתם שהוא יודע שהגביע נמצא בשק של בנימין, ושהם יחשבו שהוא בודק בשקים שלהם בסדר אקראי,[19] וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן הגביע נמצא בשק של בנימין: (יג) וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם האחים קרעו את בגדיהם לאות צער על שהגביע נמצא אצל בנימין, וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ כל אחד מהאחים העמיס על החמור שלו את השקים שהוא הוריד ממנו כדי לחפש בהם את הגביע,[20] וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה האחים חזרו אל העיר במצרים ששם היה יוסף[21]: (יד) וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף יהודה ואחיו הגיעו אל ביתו של יוסף, וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם יוסף היה עדיין בביתו היות והוא המתין עד שהאחים יחזרו,[22] וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה האחים נפלו לפני יוסף על הארץ כדי להתחנן בפניו: (טו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף יוסף אמר לאחים: מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם מהו המעשה הטפשי והמרושע שעשיתם, שגנבתם את הגביע ממני,[23] הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי הרי אתם יודעים שאדם כמוני קוסם קסמים, וכך, על ידי הקסמים, אני יכול לגלות שאתם גנבתם את הגביע[24]: (טז) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה יהודה ענה ליוסף: מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי אדוני! מה אנחנו יכולים לומר לך, איך אנחנו יכולים לתרץ את עצמינו, הרי הגביע נמצא בשק של בנימין, הרי אתה צודק שהמעשה הזה הוא מעשה טפשי ומרושע,[25] מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק מה אנחנו יכולים לומר ואיך אנחנו יכולים להצדיק את עצמנו,[26] הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ ה' מצא את החטא של עבדיך. אמנם אנחנו יודעים שאנחנו לא גנבנו את הגביע, אך ה' רצה להעניש אותנו, וכך הוא גלגל את הדבר שמצאתם את הגביע אצלנו,[27] הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ אנחנו כולנו נהיה עבדים לך: גם אנחנו, האחים שלא גנבו, וגם בנימין שאצלו נמצאה הגניבה: (יז) וַיֹּאמֶר יוסף ענה לאחיו: חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת גנאי הוא לי לעשות את הדבר הזה, להשאיר את כולכם כאן לעבדים,[28] הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד מי שאצלו נמצא הגביע שלי, בנימין, הוא יישאר כאן לשמש לי לעבד,[29] וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם ואילו אתם, שאר האחים שלא גנבו, תעלו בשלום לאביכם בארץ כנען:

(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה יהודה ניגש אל יוסף, ונכנס מעבר לשומרי ראשו של יוסף,[30] וַיֹּאמֶר יהודה אמר ליוסף: בִּי אֲדֹנִי בבקשה אדוני,[31] יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי אני (יהודה) שאני עבדך (של יוסף) אומר עכשיו מספר דברים קשים, ואני מבקש שתקשיב טוב לדברים ושהדברים ייכנסו באוזניך,[32] וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ ואל תכעס עלי שאני עבדך, למרות שאומר מספר דברים קשים,[33] כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה שהרי, למרות שאני (יהודה) אדבר בפניך דברים קשים, תדע שאני עדיין מכבד אותך ואתה עדיין חשוב בעיניי כמו פרעה[34]: (יט) אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו אתה שאתה אדון שלנו, שאלת אותנו שאנחנו עבדיך, לֵאמֹר כך שאלת אותנו: הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח (שאלת אותנו) אם יש לנו אבא או אח. למרות שבפרשת מקץ, אין הדבר מוזכר שיוסף שאל את אחיו האם יש להם אב או אח, הרי שמכאן אנחנו רואים שיוסף אכן שאל כך את אחיו, אלא שהתורה לא כתבה זאת שם[35]: (כ) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי אדוני! אנחנו (אחי יוסף) ענינו לך (יוסף), יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן יש לנו אב זקן בארץ כנען, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וכן יש לנו אח שנולד לאבינו לעת זקנותו (הכוונה היא לבנימין), וְאָחִיו מֵת אחיו מאמו של האח שנולד לאבינו לעת זקנותו מת (הכוונה היא ליוסף),[36] וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ האח שנולד לעת זקנותו של אבינו, הוא הבן היחיד מאמו שנשאר לאבינו. האחים אמרו שבנימין הוא הבן ביחיד שנולד מרחל שנשאר בחיים, ושאין לו עוד אח מאותה האם,[37] וְאָבִיו אֲהֵבוֹ ומבין כל האחים, אבינו אוהב את בן הזקונים הכי הרבה, ובגלל זה לא נתן לבן זה לרדת איתנו למצרים[38]: (כא) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ אתה אמרת לעבדיך (יהודה מתכוון שיוסף אמר לאחים): הוֹרִדֻהוּ אֵלָי תורידו את אחיכם שנולד לאביכם לעת זקנותו (את בנימין) אליי למצרים, וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו ואני (יוסף) אשמור על אחיכם, ולכן אין אביכם צריך לדאוג ולהימנע מלשלוח אותו איתכם[39]: (כב) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי אנחנו ענינו לאדוני (הכוונה היא שהאחים ענו ליוסף), לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו (כך ענינו) אחינו הקטן שהוא היום רק נער, אינו יכול לעזוב את אביו, היות ואבינו יתגעגע אליו מאוד,[40] וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת ואם אחינו יעזוב את אבינו, אנחנו חוששים שמא אבינו ימות מרוב געגועים[41]: (כג) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ יהודה ממשיך בדבריו אל יוסף ומספר לו את גלגול הדברים: אתה אמרת לעבדיך (הכוונה היא שיוסף אמר לאחים), אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם אם האח הקטן שלכם לא יירד למצרים, לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי (אם אחיכם הקטן לא ירד אתכם למצרים) אתם לא תראו את פניי שוב[42]: (כד) וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי מיד כאשר עלינו לאבינו שבארץ כנען,[43] וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי אנחנו אמרנו לאבינו את דבריך אדוני, ובכל זאת הוא לא רצה לשלוח איתנו את אחינו הקטן. רק לאחר שנגמר האוכל, השתכנע אבינו לשלוח איתנו את אחינו הקטן[44]: (כה) וַיֹּאמֶר אָבִינוּ לאחר שסיימנו לאכול את התבואה שקנינו, אמר לנו אבינו (יעקב אמר לבניו): שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל תחזרו למצרים ותקנו לנו שם מעט תבואה[45]: (כו) וַנֹּאמֶר ענינו לאבינו (האחים ענו ליעקב): לֹא נוּכַל לָרֶדֶת איננו יכולים לרדת למצרים ללא בנימין, אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ אם בנימין יוכל לרדת איתנו למצרים, גם אנחנו נרד, כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ (הסיבה שלא נרד ללא בנימין היא) מכיוון שאיננו יכולים לראות את פניו של שליט מצרים ללא שאחינו הקטן (בנימין) איננו איתנו: (כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אבינו שהוא עבדך אמר לנו (יעקב אמר לבניו): אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי אתם הרי יודעים שרחל, האישה שבחרתי להתחתן איתה (עם שאר נשותיו התחתן יעקב בגלל סיבות אחרות: עם לאה בגלל רמאותו של לבן ועם השפחות בגלל שרחל ולאה רצו שיתחתן איתן), ילדה לי שני בנים[46]: (כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי אחד מהבנים שרחל הולידה לי (יוסף) יצא ממני, יצא לדרכו וכבר לא נמצא אצלי יותר,[47] וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף ואני אמרתי שבן זה נטרף על ידי חיה רעה,[48] וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה ולא ראיתי (יעקב) יותר את הבן הזה (את יוסף) עד עכשיו[49]: (כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי ואם תיקחו מלפניי גם את הבן הזה של רחל, את בנימין, וְקָרָהוּ אָסוֹן ובדרך יקרה אסון לבנימין, והוא ימות,[50] וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה (אם גם בנימין ימות בהליכתו למצרים) מרוב צרות, אני ארד אל הקבר כשאהיה בצער. כל עוד בנימין נמצא אצלי, אני (יעקב) מתנחם בכך קצת על מותה של רחל ועל מותו של יוסף, אך אם גם בנימין ימות בדרך, הרי שאני ארגיש שכל השלושה (רחל, יוסף ובנימין) מתו ביום אחד[51]: (ל) וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי עכשיו, אם אני אבוא אל עבדך (יהודה אומר שאם הוא יבוא אל יעקב), וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ והנער, בנימין, לא יהי איתנו בשעה שאגיע אל אבי, וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ ונפשו של אחינו בנימין חביבה על אבינו כמו הנפש שלו עצמו. יהודה אמר ליוסף שיעקב אוהב את בנימין כמו שהוא, יעקב, אוהב את עצמו[52]: (לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר כאשר אבינו יראה שהנער, בנימין, לא נמצא איתנו, וָמֵת אבינו ימות מרוב צער,[53] וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה וכך, אנחנו (עבדיך) נוריד את אבינו לתוך הקבר בצער. יהודה אומר ליוסף שאם האחים יחזרו לארץ כנען ללא בנימין, הרי שהם יגרמו בכך שיעקב ימות בצער[54]: (לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי (הסיבה שאני מתערב בדבר יותר משאר האחים שלי היא) מכיוון שעבדך (אני, יהודה) היה ערב לבנימין,[55] לֵאמֹר כך אמרתי לאבי בשעה שאמרתי לו שייתן לי להוריד איתנו את בנימין: אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים אם אני (יהודה) לא אביא אותו (את בנימין) אליך (אל יעקב) אזי אהיה (יהודה) חוטא לך (ליעקב) לאורך ימים רבים, לאורך זמן רב: (לג) וְעַתָּה ועכשיו, כדי שלא אהיה חוטא לאבי לימים רבים,[56] יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי אני (עבדך יהודה) אשב עכשיו אצלך במקומו של הנער, וכך אשמש לך (ליוסף) לעבד, וכך גם אתה תרוויח, שהרי אני (יהודה) גיבור יותר גדול ומתאים יותר להיות עבד מבנימין,[57] וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו ואילו הנער בנימין יעלה לארץ כנען יחד עם שאר אחיו: (לד) כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי (עדיף שאשאר להיות עבד אצלך במקומו של בנימין) שהרי איך אני (יהודה) אעלה לאבי שבארץ כנען ללא שהנער בנימין נמצא איתי, פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי שמא, אם אעלה לאבי ללא שהנער איתי, אני (יהודה) אראה בכל הצער שיצטער בו אבי, ואני מעדיף להישאר כאן כעבד במקום לראות את הצער בו יהיה אבי נתון אם לא אחזיר לו את בנימין[58]:

[1] אונקלוס.

[2] אונקלוס + רמב"ן.

[3] רמב"ן: האחים ידעו שהממונה על ביתו של יוסף שם את הכסף באמתחותיהם. לו היה עושה זאת שלא לדעתם, הם היו יכולים לתרץ שהגיבע נמצא בשק שלהם ללא שהם ידעו על כך כמו שטענו בפעם הראשונה עם הכסף, אך עכשיו שנעשה החזרת הכסף לתוך השקים בידיעת האחים, הרי שלא היה להם תירוץ על כך שהגביע נמצא בידם, אך האמת היא שבשעת החזרת הכסף, הממונה על ביתו של יוסף הגניב לתוך השק של בנימין גם את הגביע של יוסף. האמתלא שטען הממונה על ביתו של יוסף להחזרת הכסף היא בכך שנעשה להם עוול עד עכשיו. אפשרות נוספת שכתב הרמב"ן היא שהממונה על ביתו של יוסף טען שהכסף שהיה בשקים שלהם היה מטמון, ורק לגבי הגביע הייתה לו טענה על אחי יוסף. בסוף דבריו תיאר הרמב"ן את האופן שבו היו המצרים מוכרים את האוכל לבאים בשערים לקנות, שהיו נותנים את השק למצרי כדי שימלא אותו לפי כמות הכסף שהביא, והמצרי היה ממלא את השק וסוגר אותו, וכך לא היו יכולים האחים לדעת מה בדיוק יש בשק.

[4] ספורנו. אוה"ח: יוסף רצה שהחטא של האחים יימחל להם וכן רצה לרמוז להם שהוא יודע על דבר המכירה, כמו שעשה גם בדברים אחרים.

[5] רשב"ם.

[6] אונקלוס.

[7] אונקלוס.

[8] אונקלוס.

[9] ספורנו. רמב"ן: מי שגונב את כוס המלך הוא חוטא בדבר גדול, מכיוון שמי שגונב את הכוס ששותה איתו המלך הוא מבזה את המלכות.

[10] רשב"ם. א"ע: הכוונה היא שיוסף ניסה את האחים בגביע, כדי לדעת אם הם גנבים, ולכן הוא שם את הגביע לפני האחים, והעלים עין עד שהם מש לקחו את הגביע. הניחושים הם שהיה יוסף שואל את הקוסמים היכן נמצא הגביע. בפירוש נוסף כתב שיש אומרים שעל הגביע היה ציור ובו היה מסתכל לפני אחיו ויודע מיהו הגדול ומיהו הקטן (מעין מה שפרש"י לעיל).

[11] אונקלוס.

[12] אונקלוס + ספורנו. אוה"ח: אפילו לומר דברים אחרים שהם מכוערים היה ראוי שלא תאמר, קל וחומר שלא להאשים אותנו בגניבה ממש.

[13] רש"י.

[14] רש"י, וכתב שזהו אחד מעשרה קל וחומר הכתובים בתורה. רמב"ן: תשובת האחים שלא דיברו כלל על גביע הוא בגלל שגם הממונה לא אמר להם על מה הוא מדבר ושהוא מתכוון לכך שהם גנבו ממנו את גביע הכסף. אוה"ח: הממונה על ביתו של יוסף רצה למנוע את הקל וחומר של האחים, ולכן טענתו הייתה שהאחים החזירו את הכסף מארץ כנען כדי שיהיו נאמנים, וכך, כאשר יגנבו מביתו של יוסף, הם יוכלו לטעון שהם החזירו את הכסף והזהב, ובמיוחד כאשר יש לגביע משמעות מיוחדת של ניחוש. כנגד זה קראו האחים לגביע כסף וזהב כדי לומר שהם אינם מחשיבים את הגביע בתור דבר שניתן לנחש בו, אלא הוא סתם כסף וזהב, וממילא הקל וחומר שלהם נשאר בעינו.

[15] אונקלוס. אוה"ח: כדין בן נח שגנב.

[16] רש"י. רמב"ן: בהתחלה תביעתו של הממונה על ביתו של יוסף הייתה מכל האחים, ולכולם הוא אמר למה שילמתם רעה תחת טובה. על כך ענו לו האחים שלא ייתכן שכולם שותפים בגניבה, ולכן מי שאצלו תהיה הגניבה ימות כעונש על גניבתו, אך שאר האחים לא יומתו שהרי אינם חלק מהגניבה, והם רק יהיו עבדים בתור קנס. הממונה על ביתו של יוסף הסכים לדבריהם שאין הם כולם אשמים בגניבה, ולכן הסכים לשלח את האחים שלא גנבו לחופשי. בפירוש נוסף כתב הרמב"ן שכוונת הממונה על ביתו של יוסף היא שלמרות שהדין אינו כמו שהם אומרים, הוא בכל זאת מוכן ללכת לקראתם ולהסכים לפסוק את הדין, ועל כך כתב הרמב"ן שזהו הפירוש הנכון בעיניו וכן כתב שזוהי כוונת חז"ל לגבי השותפים בגניבה ולא כרש"י. בהסבר דבריו של יוסף לאחים כתב הרמב"ן שתי אפשרויות: א. שיוסף אמר שהוא השליט על האר. ולכן אינו יכול לפסוק שלא כדין ולהשאיר את כולם כעבדים. ב. יוסף אמר שהוא אינו יכול לפסוק אחרת מההסכם שלהם עם הממונה על ביתו, ששאר האחים יהיו זכאים. אוה"ח: הממונה על ביתו של יוסף הסכים עם הקל וחומר של האחים, אלא שסבר שלמרות שהם החזירו את הכסף מארץ כנען, הרי שזהו סימן שרובם נאמנים, אך עדיין ייתכן שאחד מהם אינו נאמן ושהוא הגנב. אפשרות נוספת שכתב היא שגם הגנב אינו חייב מיתה היות ואין עדים על הדבר. כלי יקר: האחים אמרו שמי שגנב יומת ושאר האחים יהיו עבדים, היות והם לא חינכו את הגנב, שהרי מן הסתם שהוא גנב הרבה פעמים באם היה לו חוצפה לגנוב משולחנו של המושל. הממונה על ביתו של יוסף אמר להם שבדיני מצרים, אין משפט הגנב מוות, ולכן כולם יהיו עבדים, אלא שעדיין אין זה הוגן שהגנב ושאר האחים יקבלו את אותו העונש, ולכן הוא אמר שהוא יחק בין הדינים: הגנב יהיה העבד שלו, ושאר האחים יהיו עבדים ליוסף, שזוהי עבדות פחות בזויה (והכוונה שיהיו נקיים היינו שיהיו נקיים מנכסיהם). כשהאחים הגיעו אל יוסף הם ביקשו שכולם יהיו עבדים שלו, וכך הם יוכלו גם לפקח על הגנב.

[17] רש"י + ספורנו. אוה"ח: שאר האחים יהיו נקיים היות והם עדיין בחזקת כשרים, שהרי אין עדות עליהם שהם גנבו.

[18] אונקלוס.

[19] רש"י.

[20] רש"י, וכתב שמכאן רואים שהם היו בעלי זרוע, שהרי הם היו יכולים לטעון את החמור שלהם לבד.

[21] אונקלוס. רש"י: למרות שזאת הייתה עיר הבירה ועיר גדולה שמתאים יותר לקרוא לה מטרופולין, הרי שהתורה קראה לה עיר מכיוון שבעיני האחים נחשבה עיר זו לעיר קטנה לעניין להילחם נגדה.

[22] רש"י.

[23] ספורנו.

[24] רש"י. רשב"ם: דרכם של השרים היה לקסום קסמים.

[25] ספורנו.

[26] רש"י. אוה"ח: הק"ו נפרך, שהרי בנימין לא היה אחד מאלה שהורידו את הכסף מארץ כנען כדי להחזיר אותו ליוסף.

[27] רש"י. ספורנו: ה' מעניש אותנו על חטא אחר לגמרי, על מכירתו של יוסף, ובאמת לא גנבנו את הגביע. א"ע פירש בפירושו הראשון כמו הספורנו, ובפירוש השני פירש שהכוונה "האלוקים מצא את עוון עבדך", היינו שהחטא שחטאו בו הוא חטא מאוד גדול.

[28] אונקלוס. ספורנו: חלילה שאני אפרע מכם על עוונות קודמים שלכם.

[29] אונקלוס.

[30] אוה"ח, והסביר שיהודה היה מוכרח לכך משום שאם היה מנצח את יוסף בויכוח אל מול השומעים היה חייב מיתה מצד זה שהוא מבזה את המלך. הכלי יקר הסביר שכמו שיוסף אצר לממונה על ביתו לומר לאחים שהם גנבו את הגביע, רק כאשר הוא יתקרב אליהם וישיג אותם, אך שלא יצעק אליהם מרחוק כדי שלא לבייש אותם, כך גם כאן רצה יהודה להתקרב אל יוסף ולא לומר לו בקול שהוא חושב שכל העניין עם הגביע הוא רק עלילה, כדי שלא לבייש את יוסף. כמו"כ הסביר אוה"ח את המילה "אליו" בכך שיהודה ניגש אל יוסף לאחר שהוא הבין שהגזירה היא מאת יוסף ולא מאת ה', שהרי בנימין לא היה במכירה. הסבר נוסף שכתב הוא שיהודה ניסה קצת להתחנף ליוסף כדי לעורר את ליבו של יוסף, שהרי כמים הפנים לפנים. הסבר נוסף שכתב הוא שכל הגישה אל יוסף הייתה לטובתו של יוסף, שהרי הוא ראוי יותר מבנימין לכל עבודת העבדים.

[31] אונקלוס. אוה"ח: יהודה התכוון כאן לומר שהוא זה שגנב את הגביע ולכן יש לשחרר את בנימין ולקחת אותו עצמו לעבד. הסבר נוסף שכתב הוא שיהודה אמר שכל הכבוד שניתן ליוסף תלוי בו, ביהודה, ואמנם עכשיו הוא מכבד את יוסף, אך הדבר עשוי להשתנות. כלי יקר: יהודה הסביר ליוסף שהסיבה שהוא ניגש לדבר זה מתוך כל אחיו היא בגלל שהוא גרם למכירתו של יוסף. דבר זה משתלב עם דברי רש"י שכתב שהסיבה שהוא ניגש יותר לדבר היא משום שהוא ערב לבנימין, וזה גופא הדבר, הסיבה שיהודה ערב לבנימין היא משום שהוא גרם למכירתו של יוסף.

[32] רש"י. רמב"ן: יהודה אמר ליוסף שהוא ידבר דברים מועטים. כמו"כ הסביר הרמב"ן ש"דבר" היינו הנקודה המרכזית בטענתו של יהודה כלפי יוסף, שהוא רוצה להישאר כעבד במקומו של בנימין, וכל שאר הדברים הם רק כדי לפייס את יוסף שיסכים לכך.

[33] רש"י. ספורנו: יהודה אמר ליוסף שאם הוא חושש שלא להעניש אותם על דבר שאין זה חטאם, ושהוא לא רוצה שתארע תקלה על ידם, הרי שהוא עכשיו יסביר לו איזה תקלה תהיה לו אם הוא ישאיר את בנימין במצרים.

[34] רש"י בפירושו הראשון שהוא עפ"י הפשט. רש"י הוסיף פירושים נוספים: א. בסופו של דבר אתה עתיד ללקות בצרעת כמו שפרעה לקה בצרעת על שלקח את שרה. ב. כמו שפרעה מבטיח ואינו מקיים את הבטחותיו, שהרי הוא כתב בחוקי מצרים שהוא לא ימנה עבד להיות מלך, כך גם אתה אינך מקיים את הבטחותיך, שהרי אתה הבטחת שאתה תשמור על האח הקטן אם נוריד אותו למצרים. ג. אם תמשיך כך אני אהרוג אותך ואת פרעה. הרמב"ן הקשה על פירושו של רש"י שאומר שיהודה בא בטענות אל יוסף על שימת העין על בנימין, שהרי ברור הדבר שיוסף לא התכוון להציל את בנימין מכל דבר שיבוא עליו, קל וחומר שלא להציל אותו מגניבה שלו עצמו. הרמב"ן מוסיף לומר שבהתחלה יוסף באמת ניסה להתייחס יפה אל יוסף, ונתן לו מנות יפות, ועשה לכבודו של בנימין משתה בבית המלכות. לכן פירש הרמב"ן שכל הדברים האלה הם רק תחנונים כדי לעורר את רחמיו של יוסף, מכיוון שיהודה החזיק מיוסף כאדם ירא אלוקים. בפירוש נוסף כתב הרמב"ן שיהודה רומז בדבריו שכל עניין הגביע הוא רק עלילה של יוסף. כלי יקר: יהודה אמר ליוסף שאין לו למי לערער על פסק דינו של יוסף, כיוון שיוסף נחשב למלך כמו פרעה.

[35] עיין רמב"ן פרק מב' פסוק לד'. רש"י כתב שיהודה טוען כלפי יוסף שמלכתחילה יוסף חיפש לבוא אל אחיו בעלילה, שהרי אין מקובל לשאול אדם שבא לקנות תבואה האם יש להם אח או אב. רשב"ם: אתה גרמת לנו להביא לכאן את בנימין, וגנאי הוא לך להשאיר אותו כאן.

[36] רש"י כתב שכאן האחים שיקרו לו מפני היראה, שאם היו אומרים שהאח נעלם, היה אומר להם יוסף להביא גם אותו.

[37] רש"י.

[38] ספורנו.

[39] ספורנו. רשב"ם: יוסף התחייב שישמור על בנימין אפילו אם בנימין יפשע. א"ע: הכוונה היא לראיה, יוסף אמר שהוא יראה את האח ומעולם לא התחייב לשמור עליו. כלי יקר גם כן כתב שאין הכוונה להשגחה, אלא הכוונה היא שכך יוסף יראה שטענת האחים שאינם מרגלים נכונה.

[40] ספורנו.

[41] ספורנו ורשב"ם. רש"י: החשש היה שבנימין ימות בדרך, כמו שרחל אימו מתה בדרך.

[42] אונקלוס.

[43] רמב"ן.

[44] רמב"ן.

[45] אונקלוס.

[46] רמב"ן.

[47] אונקלוס.

[48] בדבר ההסבר לטרף טרף, עיין בביאורנו בתחילת פרשת וישב ובהערות שם מה שכתבנו בשם אוה"ח.

[49] אונקלוס. א"ע: העדות לכך שיוסף נטרף היא שלא ראיתי את יוסף עד עכשיו.

[50] אונקלוס. רמב"ן התלבט אם הכוונה היא שיעקב אומר שאם יקרה אסון לבנימין, הוא ירד ביגון שאולה, או שבוודאות יקרה לבנימין אסון בגלל שהוא יהיה בדרך.

[51] עפ"י ביאורנו לפרק מב' פסוק לח'.

[52] אונקלוס.

[53] רש"י.

[54] ספורנו: אחרי שיעקב הזהיר את בניו כ"כ הרבה פעמים לשמור על בנימין, ובכ"ז הם לא החזירו אותו, יעקב יחשוב בהם שהם עשו לבנימין משהו. רמב"ן: אנחנו נגרום בידינו למות אבינו.

[55] רש"י.

[56] ספורנו.

[57] רש"י.

[58] רמב"ן. ספורנו: למרות שאבי יצטער גם עליי, עדיף שלא אראה אותו מצטער. אוה"ח: למרות שברור הדבר שיעקב יתיר את הנידוי של יהודה, וכך לא יהיה יהודה חוטא ליעקב כל הימים, הרי יהודה אינו רוצה לראות בצער של יעקב, וזוהי סיבה נוספת לכך שהוא אינו רוצה לעלות לארץ כנען ללא בנימין.