דברים פרק ח

דברים פרק ח

(א) כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת תקיימו את כל המצוות שאני (משה) מצווה אותך (בני ישראל) היום,[1] לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם טעם קיום המצוות הוא כדי שתחיו ותתרבו, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם ותעלו ותכבשו את הארץ שה' נשבע לתת לכם, את ארץ ישראל[2]: (ב) וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר אני (משה) מצווה אתכם לזכור שה' הוליך אתכם במדבר במשך ארבעים שנה, ובמשך שנים אלה, ה' דאג לכל צרכיכם,[3] לְמַעַן עַנֹּתְךָ הסיבה שה' הוליך אתכם במדבר ארבעים שנה היא כדי שאתה (עם ישראל) תהיה מעונה מהדרך,[4] לְנַסֹּתְךָ (והסיבה שה' עינה אותך בדרך כה ארוכה היא) כדי לנסות אותך, לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ ועל ידי שה' ניסה אותך בעינוי הדרך, הוא יידע את מה שאתה חושב בליבך, הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא (ה' יידע את מה שאתה חושב בליבך:) האם תשמור את מצוותיו או לא. על ידי שה' הוליך אותך במדבר ארבעים שנה בתנאים קשים, ה' היה יכול לדעת אם תהרהר אחריו ותקיים את דבריו או שתאמין בו: (ג) וַיְעַנְּךָ ה' עינה אותך בכוונה על ידי שהוליך אותך בדרך ארוכה,[5] וַיַּרְעִבֶךָ ה' הרעיב אותך בכוונה עד שנתן לך את המן,[6] וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לאורך שנות המדבר ה' האכיל אותך את המן, אוכל שלא הכרת אותו לפני שה' הוריד אותו וגם אבותיך לא הכירו אותו,[7] לְמַעַן הוֹדִעֲךָ הסיבה שה' הוריד לך דווקא את המן היא כדי להודיע לך,[8] כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם שלא אכילת הלחם היא המחייה את האדם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְקֹוָק יִחְיֶה הָאָדָם אלא כל דבר שה' זימן, יש בו כוח להחיות אתכם, ולכן אפילו המן יכול להחיות אתכם. משה אומר לבני ישראל שה' בכוונה האכיל אותם במשך ארבעים שנה את המן, מכיוון שהמן אינו נחשב לאוכל רגיל, וכך, על ידי שבני ישראל יאכלו אוכל ניסי, הם יידעו שהאדם אינו מתקיים מאכילת לחם, אלא ה' יכול לקיים את האדם בכל דבר שהוא רוצה[9]: (ד) שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ במשך שנות נידודיך במדבר, בגדיך לא התבלו,[10] וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה הרגליים שלך לא התמלאו בבצקות, (בניגוד לדרך העולם, שרגלי הולכי הדרכים מתמלאות בבצקות), זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה (בגדיך לא בלו ורגליכם לא התמלאו בבצקות) לאורך כל הארבעים שנה שהלכתם במדבר: (ה) וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ תאמין בליבך,[11] כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ כמו שאב נותן מוסר לבנו ומטיל עליו עול של דברים שונים, יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ כך על ידי שה' מייסר אתכם בהתחלה במהלך שנות הנידודים במדבר, כשתיכנסו לארץ, תעריכו יותר את טוב הארץ[12]: (ו) וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תשמור ותקיים את מצוות ה', לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו תלך בדרך שה' ציווה אותך,[13] וּלְיִרְאָה אֹתוֹ ותירא מפניו של ה'[14]: (ז) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה (הסיבה שאני מצווה אותך לשמור את מצוות ה' היא) מכיוון שה' מביא אותך לארץ טובה, ועכשיו משה מונה את מעלות ארץ ישראל:[15] 1) אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם המעלה הראשונה היא מקורות המים של ארץ ישראל. יש בארץ ישראל נחלים עם מים זורמים, עֲיָנֹת וכן יש בארץ ישראל מעיינות נובעים, וּתְהֹמֹת וכן יש בארץ ישראל מי תהום הבוקעים מהאדמה,[16] יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר מים אלה יוצאים מההרים ומהבקעות: (ח) 2) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן המעלה השנייה היא לגבי המזון המצוי בקלות: יש בארץ ישראל הרבה חיטה, שעורה, ענבים, תאנים ורימונים המשמשים לאכילה. 3) אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ המעלה השלישית מדברת על מעדני מלכים: יש בארץ ישראל הרבה זיתים המפיקים שמן וכן יש הרבה דבש בארץ ישראל המשמש למעדני מלכים[17]: (ט) 4) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם המעלה הרביעית היא לגבי הקלות שניתן לאכול לחם: בארץ ישראל, אין הלחם נמכר ביוקר, אלא בזול,[18] לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ לא יהיה חסר לך דבר בארץ ישראל, 5) אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל המעלה החמישית היא אוצרות הטבע הנמצאים בארץ ישראל: ניתן למצוא בארץ ישראל בקלות אבנים נוחות לבנייה,[19] וּמֵהֲרָרֶיהָ ומההרים שבארץ ישראל,[20] תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת ניתן לחצוב נחושת: (י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ אני (משה) מצווה אותך (בני ישראל), שלאחר שתאכל ותשבע, תברך ותודה לה' אלוקיך על האוכל שנתן לך ועל הארץ שנתן לך, כלומר על ארץ ישראל[21]: (יא) הִשָּׁמֶר לְךָ הזהר,[22] פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שמא תשכח את ה' אלוקיך,[23] לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו ולא תשמור את מצוות ה', ואת הדינים של בין אדם לחברו ואת חוקות ה',[24] אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם (שמא תשכח את המצוות והדינים) שאני מצווה אותך היום לקיימן: (יב) פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ שמא מרוב שפע שיהיה לך, אתה תאכל ותשבע, וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ ואתה תבנה בתים טובים ותשב בהם: (יג) וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וכן הבקר והצאן שלך יתרבו,[25] וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ והכסף והזהב שלך יתרבה, וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה וכן כל הדברים שיש ברשותך יתרבו: (יד) וְרָם לְבָבֶךָ (שמא כאשר כל מה שיש ברשותך יתרבה) לבך יגבה ויתמלא בגאווה מרוב השפע,[26] וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים (כאשר ליבך יגבה), ואתה תשכח את ה' שהוציא אותך מארץ מצרים: (טו) הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב (שמא תשכח את ה') שהוליך אותך במדבר שיש בו נחשים ארסיים ועקרבים,[27] וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם, (תשכח את ה' שהוליך אותך במדבר) שיש שם צימאון מכיוון שבמדבר אין מים, ובכל זאת ה' דאג שיהיו לך מים, הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ שהרי ה' הוא שהוציא לך מים מאבן חזקה[28]: (טז) הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, לְמַעַן עַנֹּתְךָ ה' האכיל אותך במדבר את המן שאבותיך לא הכירו כדי לענות אותך, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ סיבת העינוי היא כדי לראות אם עדיין תאמין בה' כשקשה לך, לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ (וכן סיבת העינוי היא) כדי להיטיב לך בסוף אם תעמוד בניסיון: (יז) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ (לאחר שתראה את כל הברכה שה' שלח לך במעשי ידיך), שמא תאמר בליבך, כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי הכח והחוזק שלי, עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה הוא זה שנתן לי את השפע והממון הזה[29]: (יח) (אם חלילה עָלָה בליבך לומר שכוחך עשה את החיל הזה), וְזָכַרְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל תיזכר שה' הוא זה שנתן לך כח לקנות נכסים וממון,[30] לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה (והסיבה שה' נתן לך כח לעשות את כל החיל הזה היא) כדי לקיים את בריתו לאבות ביום זה שעם ישראל נכנס לארץ: (יט) וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אם חלילה אתה (עם ישראל) תשכח את ה' ותפנה אחרי אלהים אחרים, וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם ואם חלילה אתה תעבוד ותשתחווה לעבודה הזרה, הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן אני מתרה בכם היום שאתם תושמדו: (כ) כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְקֹוָק מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹּאבֵדוּן (אתם תאבדו) כמו יושבי הארץ שה' משמיד מפניכם, תאבדו גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא,[31] עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כעונש על שלא שמעתם בקול ה'[32]:

[1] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני מפרש רש"י שהכוונה למצווה כולה, אם אדם התחיל במצווה, הרי שהוא מצווה לסיימה. רמב"ן: משה מוסיף על המשפטים שציווה בתחילת פרשת עקב, לומר שיש לשמור לא רק את המשפטים, אלא גם את שאר המצוות, ששאר המצוות מביאים ג"כ לשכר שנאמר לעיל. אוה"ח: אצל אנשים יש מידה להקפיד על חלק מהמצוות ולזלזל באחרים, וכאן מצווה משה רבינו לשמור את המצוות בכללם ולא לסנן את מהצוות למצוות מסויימות שצריך להקפיד עליהם ומצוות אחרות שניתן להקל בהם. בהמשך מסביר אוה"ח שכל מצווה היא כנגד איבר בגוף וכאשר מחסירים מצווה אחת, הרי שמחסר כנגדו חיות איבר אחד, וכמו שהגוף הוא מאוחד וההגוף כולו מרגיש בחיסרון חיות של כל איבר, כך גם , וכמו שהגוף הוא מאוחד והגוף כולו מרגיש בחיסרון חיות של כל איבר, כך גם כל המצוות מאוגדות יחד כאילו היו גוף אחד. כמו"כ כתב אוה"ח שהאדם צריך לשבת ולצפות מתי תבוא לידיו מצווה.

[2] אונקלוס. ספורנו: ההמון רוצה לזכות בשכר זמני: אריכות ימים, בנם וממון וזה מה שהבטיח משה לבנ"י אם ישמרו את התורה.

[3] ספורנו.

[4] רשב"ם.

[5] א"ע.

[6] א"ע בפירוש אחד. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לרעב מתאוות אחרות.

[7] אונקלוס. רמב"ן כותב שני פירושים: הראשון הוא שגם אתה וגם אבותיך לא ידעתם שתוכלו לחיות עפ"י המן והפירוש השני הוא מלשון זכייה, שלא זכיתם במן לפני כן וגם אבותיך למרות שהלכו דרך ארוכה (למשל אברהם שהלך לארץ כנען) לא זכו במן.

[8] אונקלוס.

[9] א"ע עפ"י אבי עזר.

[10] רש"י: ענני הכבוד היו מכבסים ומגהצים את הבגדים. א"ע: ייתכן שהוציאו הרבה בגדים ממצרים או שהמן לא הוליד זיעה באנשים.

[11] א"ע.

[12] רמב"ן. לפי ספורנו הכוונה היא לקיום מעשה המצוות.

[13] אונקלוס.

[14] אונקלוס.

[15] רשב"ם + ספורנו.

[16] דעת מקרא. רמב"ן: עיינות מוסב גם על עיינות וגם על תהומות ופירוש הפסוק הוא "עיינות", ועיינות תהומות".

[17] רש"י.

[18] ספורנו. רשב"ם: פת חריבה וכן א"ע. כלי יקר: ערי אוצרות – לא תזדק להכניס את התבואה לערי אוצרות.

[19] ספורנו.

[20] אונקלוס. כלי יקר: מדובר על לומדי התורה.

[21] רמב"ן. לשיטתו, כוונת הכתוב היא "ועל הארץ הטובה", ושולל בכך שחיוב הברכה היא רק בא"י.

[22] דעת מקרא עפ"י חז"ל שהשמר פן ואל הם מצוות לא תעשה.

[23] אונקלוס.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס.

[26] עפ"י אונקלוס.

[27] דעת מקרא.

[28] א"ע.

[29] א"ע.

[30] עפ"י אונקלוס וא"ע. רמב"ן מפרש שעם ישראל הוא באמת מטבעו עם חזק, ולכן יש לו כח עצמי, וה' מצווה את עם ישראל לזכור את הזמנים בהם לא היה להם כח עצמי ולולי עזרתו הגלויה של ה', לא היו יכולים לעמוד בזמנים הקשים ההם (כמו בעת גלותם במצרים והליכתם במדבר), ווכאן מצווה משה את עם ישראל לומר לעצמו, כשם שבאותם זמנים לא היה בכח עם ישראל להסתדר בכוחות עצמו, כך גם עתה, שנראה שלכאורה עם ישראל הוא עם חזק, איננו יכול להצליח לולי עזרתו של הי"ת.

[31] ספורנו.

[32] א"ע. ספורנו: כעונש על שלא בירכתם.