ויקרא פרק טז

ויקרא פרק טז

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן ה' ציווה את משה ביום שלאחר שבניו של אהרון, נדב ואביהוא מתו,[1] בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְקֹוָק כאשר נדב ואביהוא הקריבו אש זרה לפני ה',[2] וַיָּמֻתוּ נדב ואביהוא מתו כאשר הקריבו אש זרה לפני ה'[3]: (ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ ה' ציווה את משה לומר לאהרון אחיו,[4] וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת (ה' ציווה את משה שיאמר לאהרון) שאהרון לא יכנס בכל זמן שרוצה אל קדש הקדשים שנמצא לפנים מהפרוכת,[5] אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן (אהרון לא ייכנס) לפני הכפורת שנמצאת על ארון הברית,[6] וְלֹא יָמוּת וכך אהרון לא ימות. אם אהרון יכנס לקודש הקדשים שלא על פי הדינים שיפורטו בפסוקים הבאים, אהרון ימות,[7] כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת כיוון שאני תמיד משרה את שכינתי על הכפורת על ידי הענן, אסור לאהרון להיכנס אל קודש הקדשים, (חוץ מביום כיפור)[8]: (ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ עם הדברים האלה ייכנס אהרון או הכהנים הגדולים האחרים שישמשו אחריו אל קודש הקדשים (ביום הכיפורים),[9] בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת אהרון יכנס אל הקודש על ידי שיביא (ביום הכיפורים) פר בן שלש שנים לשם קרבן חטאת (אמנם אהרון אינו מכניס את הפר ממש לתוך קדש הקדשים אלא מזה את דם הפר בקדש הקדשים),[10] וְאַיִל לְעֹלָה וכן יביא אהרון (ביום הכיפורים) איל לשם קרבן עולה: (ד) כאשר אהרון נכנס לקדש הקדשים, הוא אינו לובש את שמונת בגדי הכהן הגדול, אלא לובש ארבעה בגדים:[11] 1) כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ אהרון ילבש את הכתנת שהיו לובשים הכהנים, ושהייתה קנויה מכספי הקדש,[12] 2) וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וכן ילבש אהרון בהכנסו לקדש הקדשים את המכנסיים שהיו לובשים הכהנים, 3) וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר אהרון יחגור עצמו באבנט, כמין חגורה, 4) וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף וכן יחבוש אהרון את המצנפת על ראשו,[13] בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם גם ארבעת הבגדים האלו הם בגדי קודש. היה מקום לחשוב שבגדים אלו אינם בגדי קודש, היות ואין אהרון נכנס בשמונת בגדיו אל קדש הקדשים, לכן התורה הדגישה כאן שאלו הם בגדי קודש,[14] וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ אהרון צריך לטבול לפני שהוא לובש את הבגדים האלו. בכל פעם שהכהן הגדול היה מחליף את בגדיו ביום הכיפורים, היה הכהן הגדול טובל,[15] וּלְבֵשָׁם לאחר הטבילה, היה אהרון או הכהן הגדול שאחריו לובש את ארבעת הבגדים שנכתבו בפסוק[16]: (ה) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה וכן ייקח אהרון מאת בני ישראל שני שעירי עיזים כדי שיוקרבו לשם קרבן חטאת, וכן ייקח מבני ישראל איל אחד שיוקרב לשם קרבן עולה. את הפר והאיל הראשונים היה מביא הכהן הגדול מכספו ואילו את שני שעירי העיזים והאיל השני לעולה היו מביאים בני ישראל: (ו) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ אהרון היה מכניס לחצר אוהל מועד את הפר שקנה בכספו,[17] וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ אהרון היה מתוודה על הפר, על עוונותיו ועל עוונות משפחתו[18]: (ז) וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם אהרון ייקח את שני השעירים שבני ישראל הביאו לשם קרבן חטאת, וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אהרון יעמיד את שני השעירים בפתח אוהל מועד: (ח) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת אהרון יעמיד את שני השעירים, אחד בצדו הימני ואחד בצדו השמאלי, ואחר כך יוציא מהקלפי שהיה שם גורלות, עליהם היה כתוב מה יעלה בגורל כל אחד מהשעירים,[19] גּוֹרָל אֶחָד לַיקֹוָק על גורל אחד יהיה כתוב לה', והשעיר שיעלה בגורלו לה' יוקרב במשכן או במקדש, וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל ועל הגורל השני יהיה כתוב לעזאזל, והשעיר שיעלה בגורלו שהוא לעזאזל יושלך מצוק גבוה כפי שנראה בהמשך[20]: (ט) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיקֹוָק אהרון יכניס לאוהל מועד את השעיר שבגורל יצא שהוא יוקרב לשם קרבן לה', וְעָשָׂהוּ חַטָּאת כשאהרון מניח את הגורל על השעיר שאמור להישחט בתור קרבן חטאת, אהרון אומר ששעיר זה הוא חטאת לה'[21]: (י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל השעיר שעלה בגורל להישלח לעזאזל, יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְקֹוָק יעמידו אותו (את השעיר לעזאזל) בחצר אוהל מועד,[22] לְכַפֵּר עָלָיו כדי שאהרון יתוודה על שעיר זה,[23] לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה לאחר הווידוי ישלחו את השעיר למדבר, לעזאזל: (יא) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ אהרון יתקרב אל הפר שהביא לשם קרבן חטאת, כדי להמשיך בעבודת יום הכיפורים הקשורה לפר, וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ אהרון יתוודה על הפר על עוונותיו ועל עוונות כל הכהנים,[24] וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ אהרון ישחט את פר החטאת שהביא לשם קרבן חטאת: (יב) וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ אהרון ייקח מחתה מלאה בגחלים, מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ (אהרון ייקח את המחתה המלאה בגחלים) מעל המזבח החיצוני, מזבח העולה[25] מִלִּפְנֵי יְקֹוָק (אהרון ייקח את הגחלים) מהצד של המזבח שהוא מול הפתח לקדש, היינו, מהצד המערבי של המזבח,[26] וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וכן ימלא אהרון את שני חופניו בקטורת סמים שכתשו אותה פעמיים במכתשת. אמנם, לאחר שמילא את חופניו בקטורת, היה אהרון נותן את הקטורת לתוך כף וכך מכניס את הקטורת לתוך קודש הקדשים,[27] וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אהרון יכניס את הכף המלאה בקטורת לפנים מהפרוכת, כלומר, לקדש הקדשים, וכן יכניס אהרון את המחתה עם הגחלים לתוך קדש הקדשים[28]: (יג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְקֹוָק לאחר שאהרון ייכנס אל קדש הקדשים, אהרון נותן את הקטורת (שהוא מילא את חופניו ונתן לתוך הכף) על האש שבתוך המחתה,[29] וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת הענן שייווצר כתוצאה משריפת הקטורת באש, יכסה את הכפורת שנמצאת מעל ארון הברית, וְלֹא יָמוּת אם אהרון יקפיד על כל ההלכות כאשר יקטיר את הקטורת, הוא לא ימות. אך אם אהרון לא יקפיד על כל ההלכות, הרי שהוא ימות[30]: (יד) וְלָקַח מִדַּם הַפָּר אהרון ייקח מדם הפר שהקריב לשם קרבן חטאת, על ידי שיטבול את אצבעו בכלי בו קיבל את דם הפר, (בין השחיטה להזאה היה כהן אחר ממרס את דם הפר כדי שלא יקרוש כמבואר במשניות ביומא), וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה אהרון יזה הזאה אחת מדם הפר כלפי מעלה, בצידה המזרחי של הכפורת,[31] וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ (לאחר ההזאה על הכפורת) אהרון יזה מדם הפר שבע פעמים כלפי מטה על הרצפה שלפני ארון הברית[32]: (טו) וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם אהרון ישחט את השעיר שהביאו בני ישראל לשם קרבן חטאת, וזהו השעיר שעלה בגורל לה',[33] וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אהרון יכניס את דם השעיר לתוך קודש הקדשים, וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר אהרון יעשה עם דם השעיר כמו שעשה עם דם הפר, והיינו: וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אהרון יזה מדם הפר אחת למעלה (הזאה אחת כשכף ידו כלפי מעלה), ושבע למטה (שבע הזאות על הרצפה שלפני הארון)[34]: (טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל על ידי הזאת הדמים האלו, אהרון יכפר על מי שנכנס למקדש בטומאה, ולא נודע לו הדבר לאחר מכן, כך שלא הביא קרבן בעצמו,[35] וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וכן יכפר אהרון בהזאת הדמים על מי שנכנס למקדש במזיד כשהוא טמא,[36] וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד כמו כן יזה אהרון מדם הפר ומדם השעיר אחת למעלה ושבע למטה, כמו שעשה בתוך קדש הקדשים, מחוץ לקדש הקדשים, בתוך אוהל מועד. הכוונה היא להזאות לפני הפרוכת, כאשר הכהן נמצא בקדש, ומזה כלפי הצד של הפרוכת שפונה אל הקדש,[37] הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם שכינתו של ה' מתגלה בתוך אוהל מועד, גם כאשר בני ישראל טמאים[38]: (יז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אסור לאף כהן אחר להיות באהל מועד,[39] בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ מרגע כניסת אהרון לקדש הקדשים ועד שייצא מן ההיכל,[40] וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ הכהן יכפר על עצמו ועל הכהנים בהקרבת הפר,[41] וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וכן יכפר הכהן על בני ישראל על ידי הקרבת השעיר[42]: (יח) וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק אהרון ייצא מאזור הפרוכת אל מזבח הזהב, המזבח הפנימי שהוא מזבח הקטורת,[43] וְכִפֶּר עָלָיו אהרון יזה על גבי מזבח הזהב באופן שהתורה תסביר בהמשך,[44] וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר אהרון ייקח מדם הפר ומדם השעיר לאחר שערבב אותם,[45] וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אהרון יזה את הדם המעורב מדם הפר ומדם השעיר על ארבע הקרנות של מזבח הזהב. כאן מדובר בנתינת ארבע מתנות ולא שתיים שהן ארבע: (יט) וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים (לאחר שאהרון יזה על ארבע קרנות מזבח הזהב) אהרון יזה על מזבח הזהב עצמו שבע פעמים,[46] וְטִהֲרוֹ על ידי נתינת הדמים על מזבח הזהב, אהרון מטהר את המזבח מהטומאות שאולי נטמא בהן,[47] וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אהרון יקדש את המזבח להבא על ידי נתינת הדמים, כך שבני ישראל ייזהרו מלטמא את המזבח לאחר שאהרון יקדש את המזבח על ידי נתינת הדמים[48]: (כ) וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ לאחר שאהרון יסיים להזות מהדם לפני הכפורת, ולאחר מכן לפני הפרוכת, ולאחר מכן על מזבח הזהב, וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי אהרון יתקרב אל השעיר שעדיין חי, שעלה בגורל לעזאזל: (כא) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי אהרון יסמוך את שתי ידיו על ראש השעיר שמיועד ללכת לעזאזל, וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אהרון יתוודה בשעת סמיכתו על ראש השעיר, על כל העוונות שבני ישראל עשו בשגגה, וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וכן יתוודה אהרון בשעה שיסמוך את ידיו על ראש השעיר, על כל החטאים במזיד שעברו בני ישראל,[49] וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר לאחר הווידוי, הדבר נחשב כאילו שעוונות בני ישראל נתונים על ראש השעיר,[50] וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה אהרון ישלח את השעיר למדבר, בידי אדם שהוכן לכך יום לפני יום הכיפורים[51]: (כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה השעיר ישא את עוונות בני ישראל אל ארץ שממה במדבר,[52] וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר האיש העיתי ישלח את השעיר במדבר, על ידי שידחוף אותו מצוק גבוה, והשעיר יתגלגל בצוק וייעשה איברים איברים[53]: (כג) הערה לפסוק זה. חז"ל למדו שמקומו של פסוק זה בהמשך הפרק. אנחנו נבאר אותו במקומו, אך מקומו האמיתי הוא אחרי פס' כה'. הסבר הדברים הוא כך: לכהן הגדול ישנם ארבעה בגדים מיוחדים נוספים על בגדי הכהונה של כהן הדיוט. אמנם, כאשר הכהן הגדול נכנס אל קדש הקדשים, אין הוא לובש בגדים אלה, מפני שבבגדים אלה יש זהב (ואסור להיכנס לקדש הקדשים עם זהב), לכן, בכניסתו לקדש הקדשים, לובש הכהן הגדול רק את ארבעת הבגדים שלובש כהן הדיוט (למעט המצנפת שיש אומרים שהיא שונה מהמגבעת שלובש הכהן ההדיוט) היות ובהם אין זהב. אולם, שאר עבודות יום כיפור הנעשות מחוץ לקדש הקדשים, נעשות על ידי הכהן הגדול כשהוא לבוש בכל שמונת בגדיו. בכל פעם שהכהן הגדול היה מחליף את בגדיו, הוא היה טובל. לכן, בתחילת היום, הכהן הגדול היה מקריב את עולת התמיד בבוקר בבגדי זהב, לאחר מכן טובל הכהן ומחליף לבגדי הלבן כדי שיוכל להיכנס לקדש הקדשים (לצורך הזאת הדמים, והכנסת המחתה עם הקטורת), לאחר מכן היה הכהן הגדול טובל ומחליף שוב לבגדי הזהב כדי להקריב את קרבנות העולה ואת אמורי הפר והשעיר שנעשו מחוץ לקדש הקדשים, לאחר מכן, היה הכהן הגדול טובל ומחליף לבגדי לבן, על מנת שיוכל להיכנס לקדש הקדשים כדי להוציא את הכף והמחתה שהכניס בבוקר, לאחר מכן היה טובל ולובש שוב את בגדי הזהב, ומקריב את עולת התמיד של בין הערביים,[54] וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אהרון ייכנס אל אוהל מועד, (לאחר שהוציא את הכף והמחתה מאוהל מועד, שזה נעשה לאחר שהקריב את קרבנות העולה ולאחר שריפת האימורים),[55] וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ אהרון יפשוט את בגדי הלבן בהם נכנס אל קדש הקדשים לשם הוצאת המחתה, וְהִנִּיחָם שָׁם אהרון יגנוז את בגדי הלבן, ולא ישתמש בהם בשנה שלאחר מכן[56]: (כד) וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ לאחר שאהרון ייצא מהזאת הדמים בקדש הקדשים והזאת הדם המעורב מפר האיל ופר השעיר על המזבח הפנימי, אהרון יטבול במקווה בחצר אוהל מועד.[57] בזמן המקדש היה המקווה בתוך בית הפרווה בבית המקדש,[58] וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו אהרון ילבש את שמונת בגדי הכהן הגדול,[59] וְיָצָא אהרון ייצא מהמשכן אל המזבח החיצון,[60] וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם אהרון יקריב את האיל שהביא לשם קרבן עולה, וכן את האיל שבני ישראל הביאו לשם קרבן עולה,[61] וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם על ידי הקרבת קרבנות העולה, אהרון יכפר עליו ועל בני ישראל מחטאים הקשורים בהרהור הלב[62]: (כה) וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת את האיברים הפנימיים של הפר והשעיר שהוקרבו לשם קרבן חטאת,[63] יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה (את האיברים הפנימיים של הפר והשעיר שהוקרבו לשם קרבן חטאת) יעלה אהרון למזבח החיצוני[64]: (כו) וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל האיש העיתי שהיה משלח את השעיר לעזאזל, יְכַבֵּס בְּגָדָיו יטבול את בגדיו, וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם ולאחר מכן יטבול הוא עצמו גם כן, וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה לאחר הטבילה, האיש העיתי יהיה טהור ויהיה מותר לו להיכנס למחנה, והוא אינו צריך להמתין עד הערב לטהרתו[65]: (כז) וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ את הפר שהביא אהרון לשם קרבן חטאת ואת השעיר שהביאו בני ישראל לשם קרבן חטאת, שאהרון הזה מדמם בקדש הקדשים,[66] יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה יצווה אהרון להוציא אל מחוץ למחנה,[67] וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם והכהנים ישרפו באש את עור הפר והשעיר, את בשר הפר והשעיר ואת האוכל שבמעיים של הפר והשעיר: (כח) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם הכהנים שישרפו את הפר והשעיר,[68] יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם יטבילו את בגדיהם ואחר כך יטבלו בעצמם, וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה לאחר הטבילה, יהיה מותר לכהנים שישרפו את הפר והאיל להיכנס אל המחנה, והם אינם צריכים לחכות עד הערב בשביל שייטהרו: (כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם עבודה זו, של הקרבת קרבנות יום הכיפורים שתוארה בפסוקים הקודמים, תהיה לכם לחוק לעולם, תעשו עבודה זו לעולם,[69] בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ ביום העשירי לחודש תשרי, תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם תצומו,[70] וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ וכן אסור לכם לעשות מלאכה ביום כיפור החל בעשירי לחודש תשרי, הָאֶזְרָח אדם שנולד יהודי (חייב לצום ביום הכיפורים ואסור בעשיית מלאכה), וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם וכן גרי הצדק הגרים יחד אתכם (חייב לצום ביום הכיפורים ואסור בעשיית מלאכה)[71]: (ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם ביום הכיפורים, הכהן הגדול יכפר לכם, בני ישראל, על החטאים שלכם,[72] לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם הכהן הגדול יטהר אתכם מכל החטאים שלכם, על ידי שיקריב את הקרבנות ויעבוד את עבודת יום הכיפורים,[73] לִפְנֵי יְקֹוָק תִּטְהָרוּ ואתם בני ישראל, צריכים לטהר את הלב שלכם על ידי שתחזרו בתשובה ושתתוודו על החטאים שלכם, ובכך תשיגו את הטהרה הגמורה וה' ימחל לכם על חטאיכם מחילה גמורה[74]: (לא) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם יום הכיפורים הוא יום שביתה גמורה לכם, ולא תעשו בו מלאכה,[75] וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וכן תצומו ביום הכיפורים, חֻקַּת עוֹלָם הצום והשביתה ממלאכה יהיה לכם לחוקת עולם, וגם כשאין בית המקדש קיים, ולא ניתן לעבוד את עבודת יום הכיפורים, יש לצום ולשבות ממלאכה[76]: (לב) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ כל עבודת הכפרה של יום הכיפורים כשרה רק בכהן שנמשח לכהן גדול בשמן המשחה,[77] וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ ואם אין שמן המשחה, (כמו שהיה בזמן הכהנים הגדולים ששימשו לאחר גניזת שמן המשחה על ידי יאשיהו), עבודת יום הכיפורים נעשית אפילו על ידי הכהן שהוא כהן גדול שלא נמשח בשמן המשחה, וההיכר לכך שהוא כהן גדול הוא בכך שהוא לובש את שמונת בגדי הכהן בגדול,[78] לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו הכהן הגדול שמונה לכהן במקומו של אביו שהיה כהן גדול לפניו, וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ הכהן הגדול ילבש את ארבעת בגדי הלבן המיוחדים לעבודה בקדש הקדשים[79]: (לג) וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ הכהן הגדול יזה את דם הפר והשעיר בקדש הקדשים,[80] וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד לאחר מכן יזה הכהן הגדול מדם הפר והשעיר מחוץ לקדש הקדשים, באוהל מועד, וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר ולאחר מכן יזה הכהן הגדול מדם הפר והשעיר המעורבים יחד על המזבח הפנימי, וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר בעבודת יום הכיפורים, יכפר הכהן הגדול על הכהנים ועל בני ישראל: (לד) וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה עבודת יום הכיפורים תיעשה פעם אחת בשנה, ודבר זה יהיה לכם לחוק עולם כדי לכפר על בני ישראל,[81] וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כשהגיע יום הכיפורים, אהרון עבד את עבודת יום הכיפורים כמו שה' ציווה את משה[82]:

[1] רמב"ן, ולפי דבריו משה רבינו הפסיק בים שני הציווים, איסור שכרות בעבודה ואיסור כניסה אל קודש הקדשים בדינים השייכים לרבים. א"ע: הציווי כאן בא לאחר שה' אמר לבני ישראל שלא ימותו כשהם נכנסים אל המקדש בעודם טמאים, גם כאן הזהיר את הכהנים שגם הם לא ימותו. לפי רש"י משמע שאין מדובר כאן בתיאור זמן, אלא משה הדגיש לפני אהרון שאם יקפיד על הדינים, לא ימות כשם שמתו בניו, ולפי דברי רש"י יש כאן שני דיבורים: עצם הציווי והאמירה שעליהם ליזהר שלא ימותו כשם שמתו נדב ואביהו. ספורנו: וידבר מציין את עצם הדיבור, והמילה ויאמר מציין את תוכן הדיבור, ואין כאן שתי אמירות. כלי יקר: האמירה הראשונה הייתה רק למשה, בו הסביר ה' למשה את טעם מיתת בני אהרון, ואילו הדיבור השני הוא עצם הציווי.

[2] אונקלוס. א"ע: מכאן הוכחה שחטא נדב ואביהו היה שנכנסו לתוך הקודש. רמב"ן דחה זאת וכתב שהפסוקים בבמדבר כותבים מפורשתו שחטאם היה שהקריבו אש זרה, וברור שנדב ואביהו לא העיזו להיכנס למקום שלא נכנס אליו אהרון, ולכן פירוש המילה בקרבתם הוא שהתקרבו אל המזבח כדי להקריב את האז הזרה.

[3] אוה"ח כתב שיש בפסוק שלש סיבות למיתת בני אהרון: "אחרי מות", היינו בגלל רושם חטא העגל, "בקרבתם לפני ה'", היינו שהקריבו אש זרה, "וימותו" היינו שמתו כדי להראות לכלל ישראל שלא יבזו את המקדש. לכן הדגש הוא לאחר מיתת בני אהרון, שרק לאחר מיתת בני אהרון, לאחר כפרת חטא העגל, יכול היה הציווי לבוא אל אהרון.  בפירושו השני כתב שבאמת בני אהרון לא ידעו את האיסור להקריב אש זרה, אלא שה' דקדק איתם כיוון שהוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ולאחר מכן ה' ציווה את אהרון על איסור הקירבה.

[4] רמב"ן: הטעם לדגש "אחיך" הוא שלמרות שאהרון אחיו של משה, ולמשה כן מותר להיכנס פנימה, לאהרון אסור. כלי יקר: בפירושו הראשון כרמב"ן ובפירושו השני: למרות שגם אהרון נמצא במדריגה גבוהה של נבואה, אסור לו להיכנס פנימה לתוך הקדש.

[5] א"ע: התורה קראה לכך "קודש" כיוון שבמשכן לא היה קדש הקדשים.

[6] אונקלוס.

[7] רש"י.

[8] רש"י בפירושו הראשון וכן פירש רשב"ם. בפירושו השני כתב רש"י שאהרון יכנס לקדש הקדשים רק על ידי ענן הקטורת ביוה"כ. ספורנו: ה' מתגלה בענן למשה ולשאר המוכנים לנבואה, כמו שמואל.

[9] רש"י.

[10] ספורנו. א"ע כתב שיש אומרים שהלויים מתכפרים על ידי הפר של אהרון אך דחה זאת וכתב שהלויים מתכפרים על ידי קרבן בני ישראל.

[11] רש"י. אמנם א"ע פירש שאהרון נכנס לקה"ק לבוש בשמונת בגדיו, אלא שהתורה כבר כתבה זאת בספר שמות.

[12] רש"י. אוה"ח מונה 2 סיבות לכך שהתורה הדגישה את עניין ההקדש דווקא בכתונת: א. כיוון שהוא מלבוש השווה בכל אדם, הייתה הו"א שאינה צריכה להיות משל הקדש. ב. הבד עצמו צריך להיות הקדש. 

[13] רש"י. רמב"ן: צניפה היא לסבב את המצנפת בצורה סיבובית עד שהופכת למצנפת.

[14] רמב"ן. ספורנו: המלאכים נראים אל הנביאים לבושי בבגדים אלו. אוה"ח: בפירוש הראשון פירש כרמב"ן. בפירושו השני כתב בגדים אלו הם הבגדים הראויים להשתמש בהם בקדש הקדשים. הכלי יקר מסביר למה דווקא בגדים אלו הםהראויים להכהנס בהם לקדש הקדשים, כשכל אחד מהם מכפר על עוון אחר.

[15] רש"י.

[16] רש"י.

[17] א"ע ורשב"ם.                            

[18] רש"י. א"ע כתב שני פירושים: א. ההקרבה מכפרת לאהרון על חטאיו וחטאי משפחתו. ב. עצם העמדתו מכפרת.

[19] רש"י.

[20] רש"י וכן א"ע בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא להר שהיה ליד הר סיני, ודיבר הכתוב בהווה, דהיינו שהתורה קראה להר ע"ש ההר שהיה ליד הר סיני. רשב"ם בפסוק י': שולחים את השעיר למדבר לרעות עם שאר העיזים. רמב"ן מאריך בביאור עניין השעיר לעזאזל שניתן לסמאל ביוה"כ, וכן האריך באוה"ח. כלי יקר: שני השעירים הם כנגד שני גדיי העיזים שהביא יעקב ליצחק, ושולחים שעיר אחד לסמאל כדי שיודה ליעקב על הברכות.

[21] רש"י. א"ע: הכוונה שישחט את השעיר לשם קרבן חטאת. ספורנו: הגורל הופך את השעיר לקרבן חטאת.

[22] רש"י.

[23] רש"י. א"ע: בשליחת השעיר לעזאזל, יש כפרה לבני ישראל על חטאיהם.

[24] רש"י.

[25] רש"י.

[26] רש"י.

[27] א"ע + רש"י.

[28] אונקלוס. א"ע: נראה שעל הכפורת, היינו על הכפורת ממש ולפני הכפורת היינו לפני הכפורת, אלא שחז"ל אמרו שלפני הכפורת היינו בין בדי הארון.

[29] רש"י.

[30] רש"י.

[31] דעת מקרא.

[32] דעת מקרא.

[33] רש"י.

[34] רש"י.

[35] רש"י.

[36] רש"י.

[37] רש"י.

[38] רש"י.

[39] א"ע.

[40] א"ע.

[41] א"ע.

[42] א"ע.

[43] רש"י.

[44] רש"י. רמב"ן: כל הזאה מכפרת על דבר אחר. הזאות שלפני הפרוכת מכפרות על טומאת מקדש וקדשיו של קדש הקדשים, הזאה על הפרוכת באוה"מ מכפר על טומאת היכל והכלים שבה, לדוגמא: המנורה והשולחן, הזאות שעל מזבח הפנימי מכפר על טומאת מזבח והקטורת.

[45] רש"י.

[46] רש"י.

[47] רש"י.

[48] רש"י עפ"י רא"ם. אמנם, נחלקו מפרשי רש"י על הרא"ם ושאלו: מה הקשר בין נתינת דמים, לבין זהירות בני ישראל מטומאת המזבח. לכן פירשו שכוונת רש"י היא שיש צורך בקידוש המזבח פעם נוספת, כמו שקידשו את המזבח בחנוכת המשכן, וזהו על ידי נתינת דמים (משכיל לדוד). או שהכוונה היא שההזאה היא כדי לקדש את המזבח לעתיד, כך שיכפר על בני ישראל (צדה לדרך).

[49] אונקלוס.

[50] א"ע. רמב"ן: שעיר זה אינו לכפרה אלא רק לשם נשיאת עוונות בני ישראל אל המדבר.

[51] רש"י. א"ע בפירושו הראשון פירש כרש"י, שאיש עיתי היינו אדם המוכן לכך כבר מלפני כן. בפירושו השני כתב שזה היה תפקידו של האיש העיתי תמיד, בכל יום כיפור, ודחה את הפירוש שהכוונה היא לאדם חכם. רשב"ם: אדם שמכיר היטב את הדרכים.

[52] רשב"ם.

[53] עפ"י המשנה ביומא, אם כי א"ע מפרש שהיה רק משלח אותו במדבר (פס' ח').

[54] רש"י. רמב"ן מסביר שהתורה כתבה את הפסוקים בסדר זה, כדי לסיים את כל העבודות הנעשות בבגדי לבן. כמו"כ חלק הרמב"ן על רש"י בסוברו שאת תמיד של בין הערביים היה הכה"ג עושה לפני הוצאת הכף והמחתה, ולאחר הוצאת הכף והמחתה היה עושה רק את מנחת החביתין.

[55] רש"י.

[56] רש"י.

[57] א"ע.

[58] רש"י.

[59] רש"י.

[60] רש"י.

[61] רש"י.

[62] ספורנו.

[63] רש"י.

[64] רש"י.

[65] א"ע.

[66] רש"י.

[67] א"ע. רמב"ן: יוציא המוציא, והשורף הכוונה היא למי שמצית את האש בפרים.

[68] א"ע.

[69] א"ע. ספורנו: הכוונה היא לצום שתהיה לחוקת עולם.

[70] א"ע, רמב"ן.

[71] א"ע: לגר אסור לעשות מלאכה, אך אין הוא בעונש כרת אם אינו צם.

[72] א"ע.

[73] א"ע.

[74] ספורנו. לדבריו: כפרה היא הכנה אל הטהרה על ידי החלשת החטא.

[75] א"ע בפירושו השני. בפירושו הראשון, שביתה גם לנפש וגם לגוף, כיוון שאם העוונות לא יכופרו, גם הנפש וגם הגוף יאבדו.

[76] ספורנו.

[77] רש"י.

[78] רש"י.

[79] א"ע.

[80] א"ע.

[81] א"ע, והתוספת שבפס' זה הוא על כך שעבודת יוה"כ נעשית פעם אחת בשנה. אוה"ח: החידוש הוא בכך שה' אומר שחוק עולם הוא שהכה"ג יכפר או שהאיסור להיכנס לקה"ק בבגדי זהב אינו רק ביוה"כ הראשון שסמוך לזמן חטא העגל, והעוון עדיין לא התרפא. ספורנו: שהיום מכפר גם כשאין ביהמ"ק.

[82] רש"י. רמב"ן: העשייה היא שאהרון לא נכנס לקה"ק שלא ביו"כ. אוה"ח: השבח הוא גם למשה שלא שינה מהציווי של ה' כשאמר את הציווי לאהרון.