ויקרא פרק יא

ויקרא פרק יא

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן ה' אמר אל משה שיאמר לאהרון:[1] לֵאמֹר אֲלֵהֶם (ה' אמר למשה שיאמר לאהרון) שיאמר לבניו, אלעזר ואיתמר, את הדברים הבאים[2]: (ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר תדברו אל בני ישראל ותאמרו להם,[3] זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ אלו החיות והבהמות הנמצאות על הארץ שמותר לכם לאכול[4]: (ג) ישנם שלשה סימני טהרה בבהמות וחיות: 1) כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה כל בהמה שהפרסה שלה סדוקה,[5] 2) וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת הסדק בפרסה שלה הוא כל כך גדול, כך שהפרסה כולה סדוקה מלמטה עד למעלה. יש בהמות שהפרסה שלהן סדוקה רק בחלק העליון של הפרסה ואילו בחלק התחתון של הפרסה אין סדק ובהמות אלה אינן טהורות משום שהן לא שוסעות שסע,[6] 3) מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה הבהמה מקיאה את האוכל ממעיה, ומחזירה את האוכל לתוך פיה וטוחנת אותו שוב בפיה,[7] אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ בהמה שיש בה את שלושת הסימנים האלו (מעלת גרה ופרסה סדוקה ושוסעת שסע), מותרת לכם באכילה[8]: (ד) אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ אך את הבהמות האלה אסור לכם לאכול: מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה ממעלי הגרה או ממפריסי הפרסה, ממי שיש לה רק סימן אחד,[9] אֶת הַגָּמָל אסור לכם לאכול את בשר הגמל, כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם בשר הגמל טמא לכם, היות ובגמל יש רק סימן אחד טהור, העלאת גרה, אך אין לגמל פרסות[10]: (ה) וְאֶת הַשָּׁפָן וכן אסור לכם לאכול את בשר השפן, כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם בשר השפן טמא לכם, היות והשפן מעלה גרה, אך אין לו פרסות: (ו) וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וכן אסור לכם לאכול את בשר הארנבת,[11] כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם בשר הארנבת טמא לכם, היות והארנבת מעלה גרה, אך אין לה פרסות: (ז) וְאֶת הַחֲזִיר וכן אסור לכם לאכול את בשר החזיר, כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם בשר החזיר טמא לכם, היות ואמנם פרסות החזיר סדוקות ושסועות, אך אין הוא מעלה גרה: (ח) מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ אסור לכם לאכול מבשר הבהמות הטמאות, וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם ואל תגעו בנבלה של הבהמות הללו בזמן שלשת הרגלים, שאתם צריכים לעלות לרגל למשכן או למקדש, כיוון שאז תהיו טמאים ולא תוכלו לעלות לרגל[12]: (ט) אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם מהדגים שנמצאים במים, אתם יכולים לאכול את הדגים שמתקיימים בהם התנאים הבאים: 1) כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר כל הדגים שיש להם סנפירים,[13] 2) וְקַשְׂקֶשֶׂת כל הדגים שיש על בשרם כעין קשקשים,[14] בַּמַּיִם מהדגים שנמצאים במים, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים וכן מהדגים שנמצאים בים ובנחלים, אֹתָם תֹּאכֵלוּ דגים אלה, שיש להם סנפיר וקשקשת, הם הדגים שמותר לכם לאכול: (י) וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים ואילו כל הדגים שנמצאים בים ובנחלים, שאין להם סנפיר וקשקשת, מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם מכל הדגים שנמצאים במים,[15] וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם ומכל בעלי החיים שנמצאים במים,[16] שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם בעלי החיים שנמצאים במים שאין להם סנפיר וקשקשת, משוקצים לכם, ובפסוק הבא מפרש שפירוש המילה שקץ הוא שאסור לאכול מבשרם[17]: (יא) וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם וגם אם התערבב מבשרם בתבשילים שלכם, התבשיל אסור באכילה,[18] מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ אסור לכם לאכול את הבשר של בעלי החיים שנמצאים במים שאין להם סנפיר וקשקשת, וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ וכן אל תאכלו את נבלתם: (יב) כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם כל בעל חיים שאין לו סנפיר וקשקשת במים (למעט בעלי חיים שיש להם סנפיר וקשקשת במים וכשמוציאים אותם מהמים, הסנפיר או הקשקשת נושרים),[19] שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם (כל בעל חיים שנמצא במים ואין לו סנפיר וקשקשת) אסור לכם באכילה: (יג) וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף את העופות האלה אסור לכם לאכול,[20] לֹא יֵאָכְלוּ אסור לכם להאכיל את העופות הללו גם לקטנים שאינם חייבים במצוות,[21] שֶׁקֶץ הֵם (אסור לכם לאכול ולהאכיל לקטנים עופות אלה) כיוון שעופות אלה אסורים באכילה, אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה אסור לכם לאכול בשר של עופות ששמם: נשר, פרס ועזניה: (יד) וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ וכן אסור לכם לאכול את בשרם של עוף שנקרא דאה, ואת הסוגים השונים של עוף שנקרא איה[22]: (טו) אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ וכן אסור לכם לאכול את הסוגים השונים של עוף שנקרא עורב: (טז) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וכן אסור לכם לאכול עופות שנקראים: בת יענה, תחמס ושחף, וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ וכן אסור לכם לאכול את הסוגים השונים של עוף שנקרא נץ: (יז) וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וכן אסור לכם לאכול עופות שנקראים: כוס, שלך וינשוף: (יח) וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם וכן אסור לכם לאכול עופות שנקראים: תנשמת, קאת ורחם: (יט) וְאֵת הַחֲסִידָה וכן אסור לכם לאכול בשר של עוף שנקרא חסידה, הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וכן אסור לכם לאכול בשר של סוגים שונים של עוף שבא ממשפחת האנפה, וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף וכן אסור לכם לאכול את בשר העופות שנקראים דוכיפת ועטלף: (כ) כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע כל השרצים מהעופות שהולכים על ארבע, כל בעלי החיים שהולכים בצמוד לארץ, כמו זבובים ויתושים,[23] שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם (כל השרצים) אסורים לכם באכילה: (כא) אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע מותר לכם לאכול את השרצים הבאים שהולכים על ארבע רגלים,[24] אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ (מותר לכם לאכול את השרצים) שבנוסף לארבע רגליהם, יש להם זוג רגליים נוסף סמוך לצווארם, וכאשר הם רוצים לקפוץ ולעוף, הם משתמשים גם ברגליהם הנוספות כדי לנתר[25]: (כב) אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אתם יכולים לאכול את סוגי השרצים הבאים: אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ מותר לכם לאכול את הסוגים השונים של הארבה, וְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ וכן מותר לכם לאכול את הסוגים השונים של שרץ שנקרא סלעם, וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וכן מותר לכם לאכול את הסוגים השונים של החרגול, וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ וכן מותר לכם לאכול את הסוגים השונים של החגב: (כג) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם השרצים שבעופות אסורים לכם באכילה כאשר יש להם רק ארבע רגליים, אך כאשר יש להם חמש רגליים, הם מותרים באכילה[26]: (כד) וּלְאֵלֶּה תִּטַּמָּאוּ בעלי החיים הרשומים ברשימה שהתורה תכתוב בפסוקים הבאים מטמאים את האדם,[27] כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב כל אדם שיגע בנבלה של אחד מבעלי החיים הרשומים, יטמא, וכדי להיטהר הוא צריך לטבול במקווה ולחכות עד הערב, ורק אז הוא נטהר[28]: (כה) וְכָל הַנֹּשֵׂא מִנִּבְלָתָם מי שנושא נבלה של אחד מבעלי החיים הרשומים, נטמא בטומאה חמורה יותר ממי שרק נגע בנבלה,[29] יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב (מי שנשא מהנבלה) צריך גם לטבול את בגדיו במקווה, בנוסף לטבילת גופו במקווה ולחכות עד הערב[30]: (כו) לְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה טְמֵאִים הֵם לָכֶם בהמה שהסדק שבפרסתה אינו סדוק לכל אורך הפרסה, ואינה מעלה גרה, וממילא היא בהמה טמאה, כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִטְמָא כל מי שנוגע בנבלה של בהמה כזו (שסימן הטהרה היחיד שלה הוא שהיא מפריסה פרסה), נטמא[31]: (כז) וְכֹל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו כל בעל חיים, שהולך על ארבע, ובמקום פרסה יש לו כעין יד. לדוגמא: כלבים וחתולים,[32] בְּכָל הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל אַרְבַּע כל בעל חיים שהולך על ארבע, (ובמקום פרסה יש לו כמין יד), טְמֵאִים הֵם לָכֶם (בעלי החיים ההולכים על כפות ידיהן) טמאים לכם, כלומר: כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב מי שנוגע בנבלה של חיה ההולכת על כפות ידיה, צריך לטבול ולאחר מכן יהיה טמא עד הערב: (כח) וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָם מי שנושא נבלה של בהמה שהולכת על ידיה, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב צריך לטבול את בגדיו במקווה, לטבול בעצמו במקווה, ולאחר מכן יהיה טמא עד הערב, טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם בעלי חיים אלו טמאים לכם, ולכן, מי שנוגע בנבלתם טמא: (כט) וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ בעלי החיים הבאים מבין השרצים, הם בעלי חיים שמי שנוגע בנבלתם טמא,[33] הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר מי שנגע בנבלה של חלד או בנבלה של עכבר, טמא, וְהַצָּב לְמִינֵהוּ וכן מי שנגע בנבלה של סוגים שונים של הצב - טמא: (ל) וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת וכל מי שנגע בנבלה של השרצים הבאים טמא: אנקה, כח, לטאה, חמט ותנשמת: (לא) אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל הַשָּׁרֶץ רק השרצים שרשומים לעיל, הם השרצים שמטמאים את מי שנוגע בנבלתם,[34] כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב כל מי שנוגע בנבלה של כל אחד מהשרצים שהתורה כתבה, צריך לטבול במקווה ואז יטהר בערב: (לב) וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא כל דבר שנבלה של שרץ או של בהמה  ייפול עליו, יטמא,[35] מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק (במקרה ונפלה נבלה של שרץ על אחד מסוגי הכלים הבאים) כלי העשוי מעץ (למעט כלי העשוי מאבן),[36] או כלי בגד, כלומר: בגד העשוי מנוצות של עיזים,[37] או כלי העשוי מעור, או שק, כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם כל כלי שמשתמשים בו לעשיית מלאכה, למעט כלים שאין עושים בהם מלאכה ממש, אלא משתמשים בהם כדי לכסות כלים אחרים וכדומה,[38] בַּמַּיִם יוּבָא כלי שנטמא לאחר שנפל עליו שרץ, ייטבל במקווה,[39] וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר לאחר שטובלים את הכלי במקווה, הכלי טמא לאורך יום הטבילה, עד הערב[40]: (לג) וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כלי חרס שנבלה של אחד השרצים או הבהמות נפלה לתוכו,[41] כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא כל מה שבתוך הכלי נטמא, כל מה שנוגע בתוך אוויר הכלי נטמא,[42] וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ אם ברצונכם לנהוג בטהרה, אתם חייבים לשבור את כלי החרס שנטמא, היות ואין לכלי חרס טהרה במקווה[43]: (לד) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל הדברים שנטמאים באוויר כלי חרס, הם סוגי המאכל השונים,[44] אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא אך המאכל נטמא רק לאחר שנגע בו משקה. אוכל אינו נטמא ללא שנגע בו אחד המשקים (שסימנם י"ד שח"ט ד"ם: יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם ומים),[45] וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא וכן אם היה בתוך כלי החרס את אחד משבעת המשקאות שמכשירים לקבל טומאה ונטמאים בעצמם (י"ד שח"ט ד"ם) – המשקה נטמא[46]: (לה) וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו יִטְמָא כל דבר שנבלה של שרץ או של בהמה נופלת עליו, נטמא, תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ יש לשבור תנור וכיריים העשויים מכלי חרס שנטמאו, היות ולא ניתן לטבול אותם במקווה,[47] טְמֵאִים הֵם התנור והכיריים העשויים מחרס שנטמאו, נחשבים טמאים, וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם התנור והכיריים יהיו טמאים לכם, אך אינכם חייבים לשבור אותם ולטהר אותם, אלא אם אתם רוצים לקיים את התנור והכיריים הטמאים, מותר לכם[48]: (לו) אַךְ מַעְיָן וּבוֹר אולם, מים המכונסים במעיינות ובבורות מים,[49] מִקְוֵה מַיִם מקומות בהם מכונסים המים,[50] יִהְיֶה טָהוֹר מי שטובל במי מעיין או במים המכונסים בבור, נטהר,[51] וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא אך מי שנמצא בתוך מעיין או בור מים ונוגע בנבלה של בהמה או של שרץ, הרי שהוא נטמא[52]: (לז) וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם אם נפלה נבלה של בהמה או של שרץ, עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ על אחד מהסוגים השונים של הזרעים, טָהוֹר הוּא הזרע אינו נטמא, היות והוא לא הוכשר לקבל טומאה, שהרי לא נטפו עליו מים[53]: (לח) וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע אם נפלו מים או כל אחד משבעת סוגי המשקים המטמאים על אחד הזרעים לאחר שהזרע נתלש,[54] וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו ולאחר שהזרע נרטב באחד המשקים, גם אם כרגע הזרע יבש, נפלה נבלה של בהמה או של שרץ על הזרע,[55] טָמֵא הוּא לָכֶם הזרע (שנרטב באחד המשקים) נטמא: (לט) וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה אם בהמה טהורה תמות ללא ששחטו אותה (כאן ההבדל בין נבלה של בהמה טמאה לבהמה טהורה: בבהמה טמאה, הנבלה תמיד מטמאת, ואילו בבהמה טהורה הבהמה מטמאת רק כאשר הבהמה מתה לבד, אך כאשר בהמה טהורה נשחטת כדין, אינה מטמאת),[56] הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב מי שנוגע בנבלה של בהמה טהורה שמתה, צריך לטבול במקווה ולאחר מכן עדיין יהיה טמא עד הערב לאחר הטבילה[57]: (מ) וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב מי שאוכל מנבלת בהמה טהורה, ממילא הוא נושא את הנבלה כדי לאכול אותה (כאשר הוא מרים את הנבלה כדי לאוכלה, למעט אדם שתחבו לו את הנבלה לתוך בית הבליעה שלו), ולכן מי שאוכל מנבלה של בהמה טהורה, צריך לטבול את בגדיו במקווה, ולאחר מכן לטבול בעצמו במקווה ואז יהיה טמא עד הערב לאחר טבילתו,[58] וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וכן מי שנושא נבלה של בהמה טהורה, צריך לטבול את בגדיו במקווה, לטבול בעצמו במקווה, ואז עדיין יהיה טמא עד הערב שלאחר טבילתו[59]: (מא) וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל אסור לכם לאכול כל שרץ השורץ על הארץ, וחזרה התורה על דין זה כדי ללמד שמי שאוכל שרץ, עובר עליו בכמה לאוין[60]: (מב) כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן בעל חיים שהולך על הבטן שלו, והכוונה היא לנחש,[61] וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע וכן כל שרץ ההולך על ארבע, כאשר הכוונה היא לעקרב וחיפושיות,[62] עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם וכן בעל חיים שיש לו הרבה רגליים, כגון בעל חיים שנקרא נדל,[63] לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ התורה מסכמת ואומרת: כל שרץ ששורץ על הארץ, כל שרץ שהולך בצורה נמוכה, לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם אל תאכלו אותם, כיוון שהם אסורים באכילה: (מג) אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ אל תגעילו את נפשותיכם באכילת השרצים ששורצים על הארץ,[64] וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם ואל תיטמאו על ידי שתאכלו את השרצים,[65] וְנִטְמֵתֶם בָּם אם תיטמאו באכילת שרצים בעולם הזה, אני ה' אטמא אתכם בעולם הבא[66]: (מד) כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הסיבה שאני ה' מצווה אתכם שלא לאכול ולא להיטמא בשרצים היא, כיוון שאני ה' אלוקיכם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי ואתם בני ישראל, צריכים להיות קדושים, כמו שאני (ה') קדוש, ולכן אסור לכם להיטמא באכילת שרצים,[67] וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אל תטמאו את נפשותיכם באכילת שרצים שהולכים בסמוך לארץ[68]: (מה) כִּי אֲנִי יְקֹוָק הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים (הסיבה שאתם צריכים להיות קדושים היא) כיוון שאני ה' העליתי אתכם מארץ מצרים כדי להיות לכם לאלוקים, וכדי שתקיימו את מצוותיי,[69] וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי ולכן עליכם להידמות אליי ולהיות קדושים, כמו שאני (ה') קדוש[70]: (מו) זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ זאת הסיבה (כדי שתהיו קדושים) שציוויתי אתכם את כל ההלכות הקשורות למאכלות האסורות שנכתבו בפסוקים האחרונים, איסורי המאכלות בבהמות, בעופות ובכל בעל חיים שמתנועע במים, ובכל בעל חיים ששורץ על הארץ[71]: (מז) לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר כדי שתוכלו להבדיל בין בהמה טמאה לבהמה טהורה,[72] וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל וכן כדי שתוכלו להבדיל בין חיה שמותר לכם לאכול לחיה שאסור לכם לאכול[73]:

[1] רש"י. אוה"ח: התגלות ה' הייתה גם אל משה וגם אל אהרון.

[2] רש"י, ובלימוד ממעט רש"י את האפשרות שמדובר שאמר לישראל. אוה"ח פירש כדברי רש"י, אלא שכתב פירוש נוסף והוא שמילת לאמר היא מלאך שהיה נוצר ומדבר אל משה (כמו בפסוק וידבר ה' אל משה לאמר), והמלאך היה מדבר גם עם משה וגם עם אהרון, אלא שאהרון לא היה שומע את דברי המלאך. רשב"ם: לאמר למשה ואהרון, כלומר, ה' אמר את כל הדברי למשה ואהרון, וכל יש גם לפרשת את הנאמר "וידבר ה' אל משה לאמר", שהמילה לאמר היא שאמר למשה.רמב"ן: הציווי הוא לומר לבני ישראל, אלא שעיקר הציווי הוא לכהנים מפני שלש סיבות: א. הכהנים צריכים להקפיד יותר שלא יטמאו. ב. הכהנים מקריבם את הקרבנות במקרה ואדם מישראל שגג ונכנס למקדש כשהוא טמא. ג. הכהנים מלמדים את בני ישראל את הלכות טומאה וטהרה. כלי יקר: ה"לאמר" הוא לישראל, כאשר הכוונה היא למעט את הגויים מאמירה זו, שלא תאמר, שהאיסור לאכול בשר טמא הוא משום בריאות, ואז שייך דבר זה גם בגויים, אלא הטעם הוא מפני שבשר טמא משחית את הנפש, וסיבה זו אינה שייכת בגויים.

[3] רש"י: כולם הושוו, כיוון שהושוו בדמימה וקיבלו כולם שכר על כך. בפירוש המילה לאמר כתב אוה"ח 2 פירושים: א. שמצווה זו היא לכבוד לישראל. ב. שיראו בידם כל סוג של חיה טהורה וטמאה וכך ילמדו את בני ישראל את רשימת הבהמות הטהורות והטמאות. ספורנו: לאחר חטא העגל, בו הורידו ישראל את הקניין הרוחני שקנו במתן תורה, ציווה ה' על דברים אלו כדי שבני ישראל יקנו חזרה את קניינם הרוחני.

[4] רש"י. כן כתב שהיה משה אוחז את החיות, ומראה לישראל, ושבהמה נכללת בתוך חיה. רמב"ן פירש בפשט הפס' כמו שכתבנו בפנים ובמדרש אמר שהכתוב בא למעט את החיות שנמצאות במים, שנטהרים בסימנים אחרים.

[5] רש"י. רשב"ם: שיש לה רק ציפורן אחד ולא כמה ציפורניים כמו ארנבת ושפן.

[6] רש"י. וכן פירש רשב"ם.

[7] רש"י. אוה"ח: פירוש הפסוק הוא שכל בהמה שמריסה פרסה היא גם מעלת גרה, חוץ מהחזיר.

[8] רמב"ן: הרמב"ם למד מכאן שאסור לאכול בשר אדם, ודן שם הרמב"ן במקור האיסור.

[9] דעת מקרא.

[10] כלי יקר: הסיבה שהתורה כתבה קודם את הסימן הכשר הוא כדי להראות לנו את החומר של מי שצבוע.

[11] נחלקו המפרשים מדוע בארנבת נכתבה הנקבה. הא"ע סובר שאו שאין בארנבת זכר כלל, או שאין בהם זכר מוחלט ונקבה מוחלטת, אלא הם אנדרוגינוס. הרמב"ן: בלשון תורה אין הקפדה בין זכר לנקבה. אוה"ח: לפעמים הטומאה באה מצד הנקבה שבאדם.

[12] רש"י, וכן פירש רשב"ם שדין זה נאמר לעניין אכילת קדשים, ואילו הא"ע כתב שישנו לאו בנגיעה בכל מקרה אלא שביהל אור כתב שהא"ע חזר בו במקום אחר וכתב שאיסור הנגיעה הוא רק במקרה והאדם רוצה להיות טהור. הרמב"ן כתב ג"כ שהכוונה היא שאם האדם רוצה להיות טהור, שלא יגע בנבלה של בהמה, וכתב שהאיסור מכאן לגעת בנבלה בזמן הרגל היא רק אסמכתא.

[13] רש"י.

[14] רש"י. רמב"ן: קשקשת נחשבת כסימן כשר רק אם היא מתקלפת, והסיבה שהתורה התירה רק את הדגים שיש להם סנפיר וקשקשת היא שדגים אלו שוכנים בחלק העליון של המים, ואין המים העכורים משפיעים עליהם, ואילו הדגים שאין להם סנפיר וקשקשת שוכנים במים התחתונים שיש בהם עכירות, ולכן יש באכילתם סכנת מוות.

[15] רמב"ן. רש"י: כל היצורים שנעים על הקרקעית, כאשר במקרה שלנו מדובר על קרקעית המים. א"ע: השרץ הם היצורים שנבראים מהמים, ואילו נפש חיה הם היצורים שנבראים מזכר ונקבה.

[16] אונקלוס.

[17] א"ע.

[18] רש"י.

[19] רש"י.

[20] עפ"י א"ע בהערה 17.

[21] רש"י.

[22] רש"י.

[23] רש"י. רמב"ן: פירוש שרץ העוף הוא העופות שהולכים על ארבע, ואין הדבר תלוי בגודל העוף.

[24] רש"י.

[25] רש"י. א"ע מפרש "ואשר לו כרעים", ולדבריו יש כאן תנאי נוסף.

[26] רש"י.

[27] רש"י. א"ע מפרש שהכוונה היא על השרצים שנכתבו בתורה בפסוקים האחרונים, ופסוק זה מוסב על הפסוקים הקודמים. ובאוה"ח התקיף את דעת הא"ע באומרו שלא ניתן לחלוק על חז"ל.

[28] א"ע ורמב"ן, אלא שרמב"ן הסביר היכן התורה כן כתבה את דין הטבילה במקווה.

[29] רש"י.

[30] א"ע. רמב"ן: הטעם לכיבוס בגדים במקרה ונשא את הנבלה, משום שכאשר נושא את הנבלה, הבגדים מסייעים בידו בשעת המשא.

[31] רש"י.

[32] אונקלוס + רש"י.

[33] רש"י. אוה"ח: ו' החיבור בא לרבות טומאת אבר מן החי או בא לרבות טומאת דם השרץ. כן שאל אוה"ח, מדוע לא נאמר כאן שנחש טמא ותירץ שאין טומא הנחש דבקה בגופו, ולכן ייתכן שאינו מטמא.

[34] א"ע.

[35] רמב"ן.

[36] רשב"ם.

[37] רשב"ם.

[38] רשב"ם.

[39] רש"י.

[40] רש"י.

[41] א"ע.

[42] רש"י.

[43] רש"י.

[44] רש"י.

[45] רש"י. רשב"ם: הסיבה לטומאה רק במגע משקה הוא כיוון שנתינת המשקה היא הכנתם לאכילה. רמב"ן בפס' לז' הסביר שהמים או המשקים האחרים מעבירים את הטומאה הלאה, אך כאשר הזרע יבש, אין הוא מקבל טומאה.

[46] רש"י.

[47] רש"י. לפי רש"י, מדובר בתנור וכיריים העשויים מחרס ושניתן לטלטל אותם. רמב"ן כתב שהכוונה היא לתנור העשוי מטיט, והתורה לימדה אותנו שדין תנור העשוי מטיט הוא כדין כלי חרס, היות ומחובר לקרקע. כן פירש הרמב"ן את המילה יותץ שאין הכוונה לשבור את התנור לחתיכות קטנות, אלא כל עוד שובר את התנור לחתיכות, אפילו לחתיכות גדולות, ואינו בונה שוב את התנור, התנור כבר אינו מטמא. כמו כן לימד אותנו הרמב"ן מפירוש המילה יותץ, שאפילו אם התנור מחובר לקרקע, הרי שהוא טמא.

[48] רש"י.

[49] רש"י.

[50] אונקלוס וכן הא"ע בפירוש הראשון. בפירוש השני כתב שהכוונה במקווה מים היא מקור מים עצמאי.

[51] רש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון, כתב שמים שמחוברים לקרקע אינם מקבלים טומאה, וכן פירש רשב"ם.

[52] רש"י. א"ע: מים שאינם במעיין, שנוגעים בנבלה, נטמאים, וכן פירש הרמב"ן.

[53] רש"י.

[54] רש"י. רמב"ן: לעיל התורה חידשה את הדין של אכל שנמצא בכלי חרס, ואילו כאן התורה דיברה באוכל שלא נטמא מאוויר כלי חרס. או שהתורה חידשה כאן, שלא רק אוכל נטמא, אלא גם זרעים.

[55] רש"י.

[56] רש"י בפס' כו' ורשב"ם אצלנו.

[57] א"ע.

[58] רש"י. רשב"ם: מדובר כאן על שיעור נשיאה שהוא בכזית או שמדובר במי שסתם אוכל חלק מהנבלה. אמנם רש"י לא קיבל את הפירוש שמדובר במי שאוכל מהנבלה כפשוטו, שהרי רק בנבלת העוף האדם נטמא. רמב"ן: התורה באה ללמד אותנו שמי שאוכל נבלה, אין טומאתו חמורה יותר ממי שנושא את הנבלה, והסיבה שהתורה כתבה את הדים של אוכל נבלה בבהמה טהורה היא שדיבר הכתוב בהווה, והאדם אוכל בהמות טהורות.

[59] רש"י.

[60] רמב"ן.

[61] רש"י.

[62] רש"י.

[63] רש"י.

[64] רש"י + א"ע. אוה"ח: התורה הזהירה כאן שאדם יזהר שלא יאכל שרצים בשוגג, כיוון שפעולת הטומאה על הנפש מתקיימת גם כאשר האכילה היא בשוגג.

[65] רש"י.

[66] רש"י. א"ע: אל תיטמאו בהם, והמילה ונטמתם חסרה א', או שהכוונה היא לשורש אחר, ופירוש המילה ונטמתם הוא מלשון לטמטם.

[67] רש"י.

[68] רש"י. אוה"ח: יש כאן הבטחה לישראל שלא ייטמאו על ידי השרצים. כן פירש אוה"ח שרמוז כאן שהגויים לא ישלטו על ישראל, שהרי הגויים נמשלו לשרצים.

[69] רש"י.

[70] ספורנו. כלי יקר: הסיבה שהתורה הדגישה את עניין הקדושה דווקא בשרצים היא, שהשרצים ההולכים בסמוך לעפר, הם קרובים אל העפרורית ואל הטומאה, ולכן התורה אסרה על אדם מישראל לאכלם, כדי שהאדם מישראל לא יקבל את הטומאה מהם. בבהמות, ה' ציווה על השחיטה, כדי להוציא מהבהמה את הטומאה שבא לה מהעפרורית, ואילו אצל הדגים אין קשר לעפר, ולכם אין צורך לשחטם.

[71] ספורנו.

[72] אונקלוס. רש"י: אין צורך להבדיל בין חיה שהיא ממש טהורה לחיה שהיא ממש טמאה, שהרי התורה נתנה בהם סימנים ברורים, אלא הכוונה היא לחיה שנשחט חצי הקנה, לחיה שנשחטה כל הקנה.

[73] אונקלוס. רש"י לשיטתו שהכוונה היא לבהמה שנולדו בה סימני טרפה ועדיין היא כשרה, לבין חיה שנולדו בה סימני טרפה ועכשיו היא טריפה.