ויקרא פרק יג

ויקרא פרק יג

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר ה' אמר אל משה שיאמר לאהרון[1]: (ב) אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת אם בעורו של האדם יהיו אחד מהנגעים הבאים: שאת, ספחת או בהרת. נגעים אלו הם מחלות המופיעות בעור האדם, ויש ביניהם שוני, בעיקר בצבע שלהם,[2] וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת הנגע יהיה כעין צרעת, כל מקום בו יש נגע לבן בעור, הרי שהדבר נקרא צרעת, אלא שיש לבדוק אם נגע זה הוא הצרעת שמטמאת את האדם,[3] וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים האדם שהנגע הופיע בעורו, יבא אל אהרון או לאחד מצאצאיו הכהנים, כיוון שרק כהן יכול לטמא ולטהר נגע[4]: (ג) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר הכהן רואה את הנגע שנמצא בעור הבשר של האדם, כדי להחליט אם הנגע טמא או לא, וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן אם הכהן רואה שיש לפחות שתי שערות לבנות באזור הנגוע,[5]  וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ ובגלל שבנגע יש שערות לבנות, הרי זה נראה כאילו מקום הנגע עמוק יותר משאר העור,[6] נֶגַע צָרַעַת הוּא הרי שהנגע הוא נגע צרעת המטמא את האדם,[7] וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן כאשר הכהן רואה נגע צרעת זה, וְטִמֵּא אֹתוֹ הכהן מטמא את האדם הצרוע, על ידי שאומר לו שהוא טמא[8]: (ד) וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ אם הנגע שנמצא בעור בשרו של האדם המנוגע הוא בהרת לבנה, וְעָמֹק אֵין מַרְאֶהָ מִן הָעוֹר וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן והעור הנגוע בבהרת הלבנה אינו נראה עמוק יותר משאר הבשר, היות ואין בו שערות לבנות,[9] וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים הכהן יסגיר את האדם המנוגע בבית אחר במשך שבעה ימים[10]: (ה) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אותו כהן רואה את האדם המנוגע ביום השביעי של ימי הסגרו, וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו אם נגע הבהרת נשאר כפי שהיה, הנגע נראה באותו מראה כפי שנראה ביום הראשון שראה הכהן את האדם המנוגע,[11] לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וכן לא התפשט הנגע בעור לאחר שבעת הימים,[12]  וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית הכהן מסגיר את האדם המנוגע למשך שבעה ימים נוספים: (ו) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֵׁנִית הכהן רואה את האדם המנוגע ביום האחרון של ימי ההסגר השניים, וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע אם המקום המנוגע בעור הפך להיות כהה יותר,[13] וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וכן הנגע לא התפשט יותר בעור, וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן הכהן מטהר את האדם המנוגע. (אולם, אם לאחר שבוע ההסגר השני, הנגע נשאר בעינו, ונראה אותו דבר כמו שנראה בשעת ההסגר, האדם טמא),[14] מִסְפַּחַת הִיא הנגע איננו צרעת, אלא הוא מספחת. מספחת היא נגע טהור,[15] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר האדם המנוגע צריך לטבול את בגדיו, לטבול במקווה וכך הוא נטהר. אמנם, הנגע של אדם זה היה טהור, אך כיוון שהסגירו אותו, הוא צריך לטבול ולהטביל את בגדיו[16]: (ז) וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ אֶל הַכֹּהֵן לְטָהֳרָתוֹ אם המספחת התפשטה לאחר שהאדם המנוגע נטהר על ידי הכהן, ונאמר לו שהייתה לו מספחת,[17] וְנִרְאָה שֵׁנִית אֶל הַכֹּהֵן האדם המנוגע צריך לבוא שוב אל הכהן: (ח) וְרָאָה הַכֹּהֵן הכהן רואה את הנגע, וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר ואם המספחת התפשטה בעור, וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן הכהן יטמא את האדם המנוגע שהמספחת שלו התפשטה, צָרַעַת הִוא כיוון שהמספחת היא באמת צרעת, ודינו של אדם זה הוא כמצורע מוחלט כפי שנראה בפסוקים הבאים[18]: (ט) נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם אם יהיה באדם נגע צרעת, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן האדם המנוגע יובא אל הכהן: (י) וְרָאָה הַכֹּהֵן הכהן יראה את הנגע, וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר אם יש בעור נגע שנקרא שאת שהיא לבנה (מראה שאת הוא מראה המטמא את האדם, ודין מחיה שווה בכל סוגי נגעי העור הבריא), וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן השאת הפכה את השערות במקום הנגוע לשערות לבנות, וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵת או שבאמצע המקום הנגוע, יש בשר חי. כלומר: האדם טמא באחד התנאים הבאים: אם יש לו שערות לבנות באזור הנגוע, או אם יש בשר חי בתוך הנגע[19]: (יא) צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ יש נגע ישן של צרעת בעור בשרו, והבשר החי מכסה על נגע זה,[20] וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן הכהן מטמא את האדם שיש בנגע שלו בשר חי (וכמובן שהדין כן גם אם יש לו שערות לבנות), לֹא יַסְגִּרֶנּוּ אין הכהן צריך להסגיר את האדם שיש בו שאת שיש בה שערות לבנות או בשר חי, כִּי טָמֵא הוּא כיוון שאדם זה הוא טמא מוחלט: (יב) וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר אם הצרעת תפרח, תתפשט, בכל עור האדם, וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו ואם הצרעת תכסה את כל גופו של האדם: מראשו ועד רגליו, לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן בכל מקום על גופו של האדם המנוגע שהכהן יסתכל, הוא יראה את הצרעת: (יג) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ הכהן יראה שהצרעת כיסתה את כל גופו של האדם המנוגע, וְטִהַר אֶת הַנָּגַע הכהן יטהר את נגע הצרעת, כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן אם כל גופו של האדם המנוגע הפך ללבן, טָהוֹר הוּא האדם המנוגע טהור: (יד) וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי ביום שייראה בנגע בשר חי,[21] יִטְמָא האדם המנוגע יהיה טמא: (טו) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַבָּשָׂר הַחַי וְטִמְּאוֹ הכהן יראה את הבשר החי שנמצא בגוף האדם המנוגע, לאחר שהצרעת הייתה על כל גופו של האדם המנוגע, ויטמא אותו, הַבָּשָׂר הַחַי טָמֵא הוּא הבשר החי טמא, צָרַעַת הוּא הבשר החי הוא צרעת[22]: (טז) אוֹ כִי יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחַי וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן אם הבשר החי יחזור להיות לבן, וּבָא אֶל הַכֹּהֵן האדם המנוגע יחזור אל הכהן: (יז) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן הכהן יראה את הבשר החי שהפך חזרה להיות לבן, וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע לְלָבָן (הכהן יראה) שהבשר החי חזר להיות לבן, וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע הכהן יטהר את הנגע, טָהוֹר הוּא אדם זה הוא טהור, כיוון שהבשר החי חזר להיות לבן: (יח) וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין אם יהיה בעור בשר מחלה שנקראת שחין, וְנִרְפָּא והשחין התרפא אבל העור עדיין לא בריא לגמרי, אלא שבמקום השחין, נוצר בעור נגע אחר חוץ משאריות השחין[23]: (יט) וְהָיָה בִּמְקוֹם הַשְּׁחִין שְׂאֵת לְבָנָה אם במקום בו העור היה נגוע בשחין, נהיה נגע של שאת לבנה, אוֹ בַהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת או שבמקום בו העור היה נגוע בשחין, נוצר נגע שיש בו שני צבעים: לבן ואדום,[24] וְנִרְאָה אֶל הַכֹּהֵן האדם הנגוע ייראה אל הכהן: (כ) וְרָאָה הַכֹּהֵן אם כאשר הכהן יראה את הנגע, וְהִנֵּה מַרְאֶהָ שָׁפָל מִן הָעוֹר וּשְׂעָרָהּ הָפַךְ לָבָן המקום הנגוע בעור נראה עמוק יותר משאר העור בגלל שיש בו שערות לבנות,[25] וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן הכהן יטמא את הנגע, נֶגַע צָרַעַת הִוא הנגע שראה (השאת או הבהרת) הוא צרעת,[26] בַּשְּׁחִין פָּרָחָה הצרעת פרחה במקום בעור בו היה השחין: (כא) וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן אם כאשר הכהן יראה את הנגע, וְהִנֵּה אֵין בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר המקום הנגוע בעור לא נראה עמוק יותר משאר העור, כיוון שאין בו שערות לבנות, וְהִיא כֵהָה הבשר אינו לבן כמו שנדרש כדי שייחשב לצרעת,[27] וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים הכהן יסגיר את האדם המנוגע למשך שבעה ימים: (כב) וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר אם הנגע יתפשט בעור, וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ הכהן יטמא את הנגע, נֶגַע הִוא הנגע הזה הוא נגע טמא: (כג) וְאִם תַּחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשָׂתָה אם הנגע (השאת או הבהרת) יעמוד במקומו ולא יתפשט,[28] צָרֶבֶת הַשְּׁחִין הִוא הנגע אינו צרעת, אלא הוא רושם מהשחין, זהו סימן שנוצר מהשחין,[29] וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן הכהן יטהר את הנגע: (כד) אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת אֵשׁ או בשר שתהיה בו כוויה שנוצרה מאש (או כל דבר חם אחר),[30] וְהָיְתָה מִחְיַת הַמִּכְוָה בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת אוֹ לְבָנָה אם כאשר מקום העור כמעט התרפא מהכוויה, נוצר בעור נגע בהרת שהוא מורכב משני צבעים: לבן ואדום, או שהבהרת היא רק לבנה[31]: (כה) וְרָאָה אֹתָהּ הַכֹּהֵן הכהן יראה את הנגע, וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ שֵׂעָר לָבָן בַּבַּהֶרֶת וּמַרְאֶהָ עָמֹק מִן הָעוֹר אם העור הנגוע נראה עמוק יותר משאר העור, בגלל שיש בו שערות לבנות,[32] צָרַעַת הִוא בַּמִּכְוָה פָּרָחָה נגע זה הוא צרעת שפרחה במקום בו הבשר התרפא מהכוויה, וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן הכהן יטמא את האדם המנוגע, נֶגַע צָרַעַת הִוא כיוון שהבהרת היא צרעת: (כו) וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן אם הכהן יראה את הבהרת, וְהִנֵּה אֵין בַּבַּהֶרֶת שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר והעור הנגוע אינו נראה עמוק יותר משאר הבשר, כיוון שאין בו שערות לבנות, וְהִוא כֵהָה וכן, העור אינו לבן במידה הנדרשת לטומאת צרעת, וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים הכהן יסגיר את האדם המנוגע למשך שבעה ימים: (כז) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לאחר שבעת ימי ההסגר, הכהן יראה את הנגע, אִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר אם הנגע התפשט בעור, וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ הכהן יטמא את הנגע, נֶגַע צָרַעַת הִוא כיוון שהבהרת היא נגע צרעת: (כח) וְאִם תַּחְתֶּיהָ תַעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשְׂתָה בָעוֹר אם לאחר שבעת ימי ההסגר, הבהרת תעמוד במקומה ולא תתפשט, וְהִוא כֵהָה והבהרת אינה לבנה במידה הנדרשת על מנת שתהיה נחשבת לצרעת, שְׂאֵת הַמִּכְוָה הִוא הנגע אינו באמת נגע אלא יש כאן נפיחות שנוצרה מהכוויה,[33] וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן הכהן יטהר את הנגע, כִּי צָרֶבֶת הַמִּכְוָה הִוא כיוון שהנגע הוא סימן שנותר מהכוויה, ואיננו צרעת: (כט) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן אם לאיש או אישה יהיה נגע בשיער שבראש או בזקן[34]: (ל) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע אם כאשר הכהן יראה את הנגע, וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר העור הנגוע נראה עמוק יותר משאר העור שאינו נגוע, וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב וכן, בראש או בזקן יש לפחות שתי שערות צהובות,[35] דָּק וכן השערות שיש בראש או בזקן הן שערות דקות, כלומר: צריך שני תנאים לטומאה: צבע צהוב ושערות דקות,[36] וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן הכהן יטמא את הנגע, נֶתֶק הוּא הנגע נקרא נתק, שזהו סוג של נגע שיש במקום שיש בו שערות,[37] צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא הנגע הזה, הנתק, הוא צרעת הראש או הזקן: (לא) וְכִי יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק אם כאשר הכהן יראה את נגע הנתק, וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר אין העור הנגוע נראה עמוק יותר משאר העור שאינו נגוע, וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ וגם אין במקום הנגע שערות שחורות,[38] וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים הכהן יסגיר את האדם המנוגע בנתק למשך שבעה ימים. (אולם, אם מתקיימים שני התנאים: גם מקום העור הנגוע אינו עמוק יותר משאר העור, וגם יש באזור הנגוע שערות שחורות, הכהן מטהר את האדם): (לב) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אם כאשר הכהן יראה את הנגע לאחר שבעת ימי ההסגר, וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק הנתק לא התפשט, וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב ולא היו בנתק שערות צהובות, וּמַרְאֵה הַנֶּתֶק אֵין עָמֹק מִן הָעוֹר ואין העור הנגוע נראה עמוק יותר משאר העור שאינו נגוע. (אולם, אם אחד מתנאים אלו אינו מתקיים, כלומר: שהנתק התפשט, או שהופיעו בנתק שערות צהובות או שהעור הנגוע עמוק משאר הבשר שאינו נגוע, האדם טמא)[39]: (לג) וְהִתְגַּלָּח האדם המנוגע יגלח את השיער שלו שמסביב לנתק,[40] וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ ואת הנתק עצמו לא יגלח האדם המנוגע, וכן משאיר האדם המנוגע שתי שערות מסביב לנתק, כך שיוכל לבדוק אם הנתק התפשט,[41] וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית הכהן יסגיר את נגע הנתק למשך שבעה ימים נוספים: (לד) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אם כאשר הכהן יראה את הנתק לאחר שבעת ימי ההסגר הנוספים, וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר הנתק לא התפשט בעור, וּמַרְאֵהוּ אֵינֶנּוּ עָמֹק מִן הָעוֹר ואין העור הנגוע נראה עמוק יותר משאר הבשר שאינו נגוע, וְטִהַר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הכהן יטהר את הנגע, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר האדם המנוגע יכבס את בגדיו, יטבול ולאחר שיגיע הערב - יטהר[42]: (לה) וְאִם פָּשֹׂה יִפְשֶׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר אַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ אם לאחר שהאדם המנוגע נטהר, הנתק יתפשט בעור[43]: (לו) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן הכהן יראה את הנגע, וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר ואם הנתק התפשט בעור, לֹא יְבַקֵּר הַכֹּהֵן לַשֵּׂעָר הַצָּהֹב הכהן אינו צריך לחפש שערות צהובות. כיוון שהנתק התפשט, אדם זה טמא גם ללא שערות צהובות,[44] טָמֵא הוּא הנגע טמא: (לז) וְאִם בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק אם הנתק נשאר באותו מראה שהיה כמקודם, וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח בּוֹ ובמקום המנוגע צמחו שערות שחורות, או שערות בצבעים אחרים חוץ מצבע צהוב,[45] נִרְפָּא הַנֶּתֶק הרי שזהו סימן שהנתק התרפא, טָהוֹר הוּא הנגע טהור, וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן הכהן יטהר את האדם המנוגע: (לח) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת בֶּהָרֹת לְבָנֹת אם בעור של איש או אישה יהיו כתמים לבנים: (לט) וְרָאָה הַכֹּהֵן הכהן יראה את הנגע, וְהִנֵּה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת כֵּהוֹת לְבָנֹת אם הכתמים הלבנים אינם לבנים כל כך, אלא שהם קצת כהים,[46] בֹּהַק הוּא פָּרַח בָּעוֹר זהו נגע הבוהק שפרח בעור, טָהוֹר הוּא נגע הבוהק הוא טהור: (מ) וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ אדם שינשרו שערות ראשו,[47] קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא הרי שאותו אדם הוא אדם קרח, ולכן אין ראשו נידון בסימני נתק, אלא בסימני נגעי עור[48]: (מא) וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ אם מתחילת השיפוע שעל ראשו כלפי הפנים של האדם, ינשרו שערות ראשו, (השיער שנושר ממקום השיפועים שעל הראש וקדימה נקרא גבחת ואילו השיער שנושר מהמקום בו מתחיל השיפוע של הראש ואחורנית נקרא קרחת),[49] גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא (האדם שנשרו שערות ראשו ממקום השיפוע וקדימה) נקרא גיבח וגם הוא נידון בסימני נגעי עור, ולא בסימני נגעי ראש: (מב) וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת אם במקום של הקרחת או הגבחת, נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם יהיה נגע המורכב משני צבעים: אדום ולבן, וכן הדין אם יש במקום הקרחת או הגבחת נגעים לבנים כמו בעור,[50] צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ הצרעת היא שפרחה במקום הקרחת או במקום שבו הוא גיבח[51]: (מג) וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן הכהן יראה את הנגע, וְהִנֵּה שְׂאֵת הַנֶּגַע לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ אם השאת שעל עורו של האדם המנוגע מורכבת משני צבעים: לבן ואדום (או גם סימני הלובן של צרעת העור), כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹר בָּשָׂר הצרעת שבמקום הקרחת או במקום בו האדם גיבח היא כאחד המראות של צרעת הבשר: שאת, בהרת או ספחת[52]: (מד) אִישׁ צָרוּעַ הוּא טָמֵא הוּא האדם המנוגע נגוע בצרעת ולכן הוא טמא, טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן הכהן יטמא את האדם הנגוע, בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ בגלל שבראש האדם הנגוע יש נגע, אך הדין הוא כן גם לשאר הנגועים בצרעת, ולא רק למי שנגוע בצרעת בראש או בגדיו[53]: (מה) וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע האדם שנגוע בצרעת צריך לעשות ארבעה דברים: 1) בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים בגדיו של אדם שנגוע בצרעת צריכים להיות קרועים,[54] 2) וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ השיער של מי שנגוע בצרעת צריך להיות מגודל, אסור לו להסתפר,[55] 3) וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה הנגוע בצרעת צריך לעטוף את החלק התחתון של פניו, עד שפמו,[56] 4) וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא האדם הנגוע בצרעת צריך להסתובב ולומר לכולם שהוא טמא, כדי שכולם יפרשו ממנו[57]: (מו) כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ כל זמן שהנגע נמצא באדם המצורע, יִטְמָא הרי שאדם זה טמא, טָמֵא הוּא כיוון שהוא טמא באמת,[58] בָּדָד יֵשֵׁב המצורע יושב בודד, ללא טמאים נוספים שישבו איתו,[59] מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ המצורע יושב מחוץ לשלשת המחנות[60]: (מז) וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת אם יש נגע צרעת בבגדים,[61] בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים אם הנגע יבוא בבגד העשוי מצמר או בגד העשוי מפשתן[62]: (מח) אוֹ בִשְׁתִי או, אם הנגע יהיה בחוטי השתי של הבגד, בחוטים הנמתחים לאורך כדי לארוג את הבגד, אוֹ בְעֵרֶב או שהנגע נמצא בחוטי הערב, בחוטים שנארגים לרוחב הבגד, לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר (חוטי שתי או ערב) העשויים מפשתן או מצמר,[63] אוֹ בְעוֹר או שהנגע נראה בעור גולמי, שעוד לא התחילו לעבוד איתו, ולא עשו איתו מאומה,[64] אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר או שהנגע נראה בעור שעשו בו מלאכה[65]: (מט) וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם אם הנגע היה בצבע ירוק כהה או בצבע אדום כהה,[66] בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר (והנגע נראה) בבגד, או בעור גולמי, או בחוטי השתי או הערב או בכלי העשוי מעור, נֶגַע צָרַעַת הוּא הנגע הוא צרעת, וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן יש להראות את הנגע לכהן: (נ) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנָּגַע הכהן יראה את הנגע הירוק או האדום, וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים הכהן יסגיר את הכלי או הבגד שיש עליו את הנגע למשך שבעה ימים[67]: (נא) וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי הכהן יראה את הנגע, לאחר שהסגיר את הנגע למשך שבעה ימים, כִּי פָשָׂה הַנֶּגַע ואם הנגע התפשט, בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר (הנגע התפשט) בבגד, או בחוטי השתי או בחוטי הערב או בעור הגולמי, לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה או שהנגע התפשט בעור שנעשתה בו מלאכה, צָרַעַת מַמְאֶרֶת (הנגע הוא) צרעת שמכאיבה כקוץ,[68] הַנֶּגַע טָמֵא הוּא הנגע הוא טמא: (נב) וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד הכהן יצווה לשרוף את הבגד הנגוע בצרעת,[69] אוֹ אֶת הַשְּׁתִי אוֹ אֶת הָעֵרֶב בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים אוֹ אֶת כָּל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ הַנָּגַע (והכהן יצווה לשרוף) את חוטי השתי או את חוטי הערב העשויים מצמר או פשתן, או את הכלי שעשוי מעור, כִּי צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא כיוון שהצרעת היא צרעת מכאיבה, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף הבגד או הכלי יישרפו באש: (נג) וְאִם יִרְאֶה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע אם הכהן יראה שהנגע לא התפשט לאחר שהסגיר את הבגד או הכלי למשך שבעה ימים, בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְּכָל כְּלִי עוֹר (הנגע לא התפשט) בבגד, או בחוטי השתי או בחוטי הערב או בכלי העשוי מעור: (נד) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְכִבְּסוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע הכהן יצווה על מישהו לכבס את מקום הנגע בבגד, וכן יכבסו חלק מהבגד שאינו נגוע,[70] וְהִסְגִּירוֹ שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית הכהן יסגיר את הבגד לשבעה ימים נוספים: (נה) וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת הַנֶּגַע הכהן יראה את הבגד לאחר שכיבסו את המקום בו נמצא הנגע ולאחר שעברו שבעה ימים,[71] וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ אם הנגע לא שינה את מראהו, הנגע לא נהיה כהה יותר,[72] וְהַנֶּגַע לֹא פָשָׂה טָמֵא הוּא למרות שהנגע לא התפשט, הבגד טמא (וכל שכן אם הנגע התפשט),[73] בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ יש לשרוף את הבגד באש, פְּחֶתֶת הִוא הנגע הוא נגע ששקוע בתוך הבגד,[74] בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ בבגדים הישנים שלו או בבגדים החדשים שלו[75]: (נו) וְאִם רָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֹתוֹ אם הכהן יראה, שלאחר שכיבסו את מקום הבגד, הנגע נהיה כהה יותר, וְקָרַע אֹתוֹ מִן הַבֶּגֶד הכהן יקרע את מקום הנגע מהבגד וישרוף אותו,[76] אוֹ מִן הָעוֹר אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵרֶב (וכן יקרע הכהן את מקום הנגע וישרוף אותו) מעור גולמי נגוע, או מחוטי שתי נגועים או מחוטי ערב נגועים: (נז) וְאִם תֵּרָאֶה עוֹד אם הנגע ייראה בבגד שוב, לאחר שהכהן קרע את החלק הנגוע מהבגד ושרף אותו, בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר (אם הנגע יחזור וייראה) בבגד או בחוטי השתי או בחוטי הערב או בכלים העשויים מעור, פֹּרַחַת הִוא הרי שהנגע הוא נגע שחוזר,[77] בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע יש לשרוף באש את כל הבגד הנגוע[78]: (נח) וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס בגד או חוטי שתי או חוטי ערב או כלים העשויים מעור, שהיו בהם נגעים, וכיבסו את הבגד, וְסָר מֵהֶם הַנָּגַע ובשעת הכביסה, הנגע הוסר לגמרי,[79] וְכֻבַּס שֵׁנִית יש לכבס את הבגד פעם נוספת, כאשר כאן הכוונה היא לטבילה,[80] וְטָהֵר ולאחר מכן, הבגד יהיה טהור: (נט) זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל כְּלִי עוֹר לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ אלו הם החוקים הקשורים לנגע צרעת שהופיע בבגד צמר או בבגד העשוי מפשתן או בחוטי שתי או בחוטי ערב או בכלי העשוי מעור, ועל פי חוקים אלו נדע אם לטהר את הכלי או לטמא אותו[81]:

[1] רמב"ן. בפירושו הראשון כתב שגם אהרון זכה כאן לנבואה, כיוון שכל דיני טומאה וטהרה נעשים על פי הכהן. ולא ציווה כאן לומר לבני ישראל, כיוון שהכל נעשה על פי הכהנים, וגם הכהנים יכריחו את בני ישראל להיטהר, ואילו בזב כן אמר לצוות את בני ישראל כיוון ששם הכל נעשה בסתר.

[2] רש"י. ספורנו: חליים אלו באים על האדם, במקרה ולא נטהר הזרע מדם הנידה.

[3] רשב"ם. רמב"ן: נגעים אלו אינם עדיין צרעת, אלא שרצתה התורה להרחיק את הנגע הזה מתחילתו. כלי יקר: מצורע הינו מוציא רע, שהקב"ה מראה שהוא חנף ומוציא החוצה את האמת שהוא מדבר לשון הרע על אנשים.

[4] רש"י. א"ע: "והובא", גם בעל כרחו.

[5] רש"י.

[6] רש"י עפ"י רמב"ן, ועיין ברמב"ן שמסביר את העומק בצורה אחרת.

[7] ספורנו: ישנם שלשה שלבים בנגע: התחלת הנגע נקרא רק נגע, ההמשך נקרא צרעת והסיום נקרא נגע צרעת. כלי יקר (בפס' מה'): צרעת היא המחלה ונגע הוא החטא בו חטא האדם.

[8] רש"י.

[9] עפ"י רמב"ן בפס' ג'. אמנם רש"י כתב כאן שאין הוא יודע את הפירוש של פסוק זה, כיוון שכתב בפס' ג' שכל מראה לבן הוא עמוק מעור הבשר. רשב"ם וספורנו: לובן ספציפי זה אינו עמוק יותר מעור הבשר.

[10] רש"י.

[11] רש"י. רמב"ן: הכהן אינו מודד את הנגע, אלא בודק בעיניו.

[12] רש"י וא"ע.

[13] רש"י. א"ע: הכוונה היא שהמקום המנוגע הפך קטן יותר, יש פחות עור שהוא נגוע, ופירוש שהנגע לא פשה, היינו שלא פשה למקום אחר.

[14] רש"י. דברי רש"י כאן הינם קשים מאוד, והרמב"ם כתב בהלכות צרעת שאם הנגע עמד בעינו, האדם טהור וכתב זאת עפ"י המשנה בנגעים, ואם כן, כיצד ייתכן שרש"י כאן כתב שהנגע טהור. מפשט הפסוק אכן עולה כדברי רש"י, אך רש"י עצמו כותב עפ"י חז"ל גם כאשר דרשת חז"ל סותרת את פשט הפסוק (למשל בפירוש עין תחת עין), וכן הקשה הרמב"ן כאן על אתר. הרא"ם הסביר שהמשנה בנגעים מטהרת את המצורע בשני תנאים: א. לא היה פשיון והשטח העור הנגוע הוא אותו באותו גודל כמו לפני ימי ההסגר. ב. מראה הנגע השתנה למראה אחר של נגע, אך אם הנגע נראה באותו מראה, גם אם הוא נשאר באותו גודל האדם טמא.

[15] רש"י.

[16] רש"י. א"ע: "וטהר" היינו שהכהן מכריז בפיו שאדם זה טהור. אוה"ח: מספחת היא נגע שאדם צריך ג"כ להיטהר ממנו, וכנראה שבא על האדם על אבק לשון הרע.

[17] כלי יקר מחשב שכאשר האדם טהור, הרי שזהו בגלל שחזר בתשובה, ולכן רפואתו קרובה.

[18] רש"י.

[19] רש"י.

[20] רש"י.

[21] רש"י: התורה כבר לימדה אותנו שמחיה מטמאת, אלא שיש 24 ראשי איברים שם מחיה אינה מטמאת, אך במקרה שיש מחיה לאחר שהגוף כולו היה לבן, גם אם המחיה היא באחד מ-24 ראשי האיברים, האדם טמא.

[22] רש"י.

[23] רש"י.

[24] רש"י.

[25] עפ"י רמב"ן בפס' ג'.

[26] רש"י.

[27] דעת מקרא.

[28] רש"י.

[29] רש"י.

[30] אונקלוס.

[31] א"ע.

[32] עפ"י רמב"ן לפס' ג'.

[33] דעת מקרא.

[34] אונקלוס. לפי רש"י, מדובר באדם שיש בשערו שערות צהובות, ואז נקרא הנגע נתק. הרמב"ן מקשה עליו מספר קושיות ואומר שנתק הוא לאחר נשירת השיער. כל עוד השעיר קיים, לא שייך שיהיה בשיער דין נתק. אולם, לאחר נשירת השער, אם צמחו במקום הנשירה שערות צהובות, אזי נקרא נתק. כמו"כ כתב הרמב"ן שחז"ל סוברים שאין צריך שיהיה בנתק את אחד הנגעים (כבהרת או שאת) אולם מפשט הכתובים נראה שכן יש צורך בכך. בהבדל שבין נתק לשיטתו לבין נגעים שקרחת, כתב שאדם מקריח טיפה ואין זו מחלה, ולכן הדינים שם שונים. ואילו בשם מפרשים אחרים כתב שקרחת היינו כאשר השתמש בסם שמשיר את השיער וכוד', שאז השיער לא יצמח שוב.

[35] רש"י.

[36] דעת מקרא.

[37] רש"י.

[38] רש"י.

[39] רש"י.

[40] רש"י.

[41] רש"י. רמב"ן: לפי הפשט, הכוונה היא שלא יגלח את מקום הנתק עם תער, אך חז"ל פירשו שהכוונה היא שלא יגלח מסביב לנתק, וישאיר 2 שערות.

[42] א"ע.

[43] אונקלוס.

[44] א"ע.

[45] רש"י.

[46] רש"י.

[47] אונקלוס.

[48] רש"י.

[49] רש"י.

[50] רש"י.

[51] דעת מקרא.

[52] א"ע.

[53] רש"י.

[54] רש"י.

[55] רש"י.

[56] א"ע. בטעם הדבר כתב רש"י שזהו כדין אבל ואילו א"ע כתב שלא יזיק ברוח פיו. אמנם בטעם קריעת בגדיו נתן הא"ע 2 טעמים, או שהוא כמנהג אבלות, או שהוא כדי שהמצורע יסתובב בצורה שונה מאשר אדם רגיל.

[57] רש"י. הכלי יקר מסביר את הקשר בין ארבעת הדברים האלה לחטא האדם המנוגע.

[58] א"ע.

[59] רש"י.

[60] רש"י.

[61] הראשונים האריכו לבאר שהצרעת בבגדים היא נס, כדי להראות לאדם שה' התרחק ממנו: עיין רמב"ן, ספורנו. הכלי יקר: הנגעים באים על גסות הרוח. כמו"כ, הסביר הכלי יקר שהסיבה שהצרעת מופיעה בבגדים היא כיוון שהבגדים הם "מכובדיו" של האדם.

[62] אונקלוס. לפי חז"ל, דיני נגעים חלים רק בבגדי צמר ופשתים. א"ע כתב (פס' נא') שייתכן שדיבר הכתוב בהווה.

[63] רש"י.

[64] רש"י.

[65] רש"י.

[66] רש"י. א"ע: הכוונה היא לירוק בהיר ולאדום בהיר.

[67] אוה"ח: הסיבה שהתורה ציוותה להסגיר את הבגד או הכלי למשך שבעה ימים, בניגוד לאדם שיש בו נגע צרעת, שם אין מסגירים אותו, הוא כדי לתת הזדמנות לבעל הכלים לחזור בתשובה.

[68] רש"י. רמב"ן: מלשון מארה, יש קללת ה' בבגד. אולם א"ע דחה את הפירוש שהפירוש הוא קללה.

[69] דעת מקרא.

[70] רש"י.

[71] רש"י.

[72] רש"י.

[73] רש"י.

[74] רש"י.

[75] רש"י, וכתב מדוע השתמשה התורה דווקא בלשון קרחת וגבחת. א"ע כתב בשם רס"ג שהכוונה היא לצדדים שונים של הבגד.

[76] רש"י.

[77] רש"י.

[78] רש"י. א"ע: רק מקום הנגע נשרף שוב.

[79] רש"י.

[80] רש"י. א"ע: הכוונה היא לכביסה נוספת.

[81] אונקלוס.