שמות פרק ג

שמות פרק ג

(א) וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן משה היה רועה את צאן יתרו חמיו שהיה אדם חשוב במדין,[1] וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר משה הנהיג את הצאן למדבר, שם יש מרעה טוב,[2] וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים משה הגיע להר שעליו היה עתיד כבודו של ה' להתגלות,[3] חֹרֵבָה ההר אליו הגיע משה, נקרא בשם חורב. הסיבה שהר סיני נקרא חורב היא משום המרחק הגדול בו הוא נמצא ממקור מים[4]: (ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֵלָיו מלאך ה' התגלה אל משה,[5] בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה המלאך התגלה אל משה מתוך שלהבת אש שעלתה מתוך שיח שנקרא סנה,[6] וַיַּרְא משה ראה את המחזה שהתורה ממשיכה לספר עליו,[7] וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ הסנה דולק משלהבת האש שעלתה ממנו,[8] וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל אולם הסנה לא התעכל על ידי האש, הסנה לא נאכל מהאש שבערה בו[9]: (ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה משה אמר בליבו, אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה אלך ממקומי כדי לראות את המראה הגדול הזה,[10] מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה (אלך כדי לראות) מדוע הסנה איננו נאכל: (ד) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי סָר לִרְאוֹת מלאך ה' שהתגלה בסנה, ראה שמשה סר ממקומו כדי לראות את המחזה של הסנה,[11] וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה המלאך קרא אל משה מתוך שלהבת האש שעלתה מהסנה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה המלאך אמר: משה משה, וַיֹּאמֶר משה ענה למלאך, הִנֵּנִי הנה אני[12]: (ה) וַיֹּאמֶר המלאך אמר למשה: אַל תִּקְרַב הֲלֹם תעמוד במקומך ואל תתקרב לסנה,[13] שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ תסיר את נעליך שנמצאים על רגליך,[14] כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא (הסיבה שעליך להסיר את נעליך היא) מכיוון שהמקום שאתה עומד עליו הוא מקום קדוש[15]: (ו) וַיֹּאמֶר המלאך אמר למשה: אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב אני האלקים של האבות של עם ישראל: אברהם, יצחק ויעקב,[16] וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו משה כבש את פניו,[17] כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים (משה כבש את פניו) מכיוון שהיה ירא מלהביט אל כבוד ה' שהתגלה בסנה[18]: (ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק המלאך אמר למשה בשמו של ה':[19] רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם גלוי לפניי שיעבוד בני ישראל במצרים,[20] וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו וכן שמעתי את צעקות בני ישראל שצעקו מפני המצרים המשעבדים אותם, שמעתי את הצעקות שבני ישראל צעקו מפני המצרים ששעבדו אותם,[21] כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו כיוון ששמתי לב למכאובים בהם נתונים בני ישראל[22]: (ח) וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם גיליתי את שכינתי כדי להציל את בני ישראל ממצרים,[23] וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא וכדי להעלות את בני ישראל מארץ מצרים,[24] אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה (וכדי להעלות את בני ישראל מארץ מצרים) לארץ שהיא ארץ שיש בה אוויר טוב ושיש בה שטח מספיק רחב כדי להכיל בתוכה את כל בני ישראל,[25] אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (כדי לעלות את בני ישראל) לארץ שהיא מוציאה חלב ודבש. הבהמות גדלות כל כך טוב בארץ ישראל עד שהן נותנות הרבה חלב, וכן הפירות שבארץ ישראל כל כך מתוקים, עד שדבש זב מהם,[26] אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי (אני אעלה את בני ישראל) אל המקום בו נמצאים העמים: הכנעני, החיתי, האמורי, הפריזי, החיוי והיבוסי[27]: (ט) וְעַתָּה לאחר שבאמת ראיתי את השעבוד שבו עם ישראל נתון,[28] הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי תפילתם של בני ישראל באה לפניי,[29] וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם וגם ראיתי את הדוחק שדוחקים המצרים בבני ישראל[30]: (י) וְעַתָּה עכשיו, לאחר שהחלטתי לגאול את ישראל,[31] לְכָה תלך ותהיה שליח שלי,[32] וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם ואני אשלח אותך אל פרעה כדי שתוציא את בני ישראל מארץ מצרים[33]: (יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים משה שאל את ה', מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה מי אני שאני ראוי ללכת אל פרעה, הרי אדם שפל כמוני אינו ראוי לעמוד לפני פרעה ולדבר איתו,[34] וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם (וגם אם הייתי ראוי לדבר אל פרעה) כיצד אומר לפרעה שישלח את בני ישראל ממצרים? מדוע שפרעה ירצה לשלח את בני ישראל ממצרים[35]: (יב) וַיֹּאמֶר ה' ענה למשה, כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ על שאלתך ששאלת "מי אני שאני ראוי להוציא את בני ישראל ממצרים", ענה ה' למשה: אני ה' אהיה בעזרתך, אני אתן לך חן בעיני פרעה,[36] וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ וההתגלות בסנה, כאשר הסנה איננו מתאכל על ידי האש, היא האות לכך שאני ה' שלחתי אותך לגאול את בני ישראל ממצרים,[37] בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה ועל טענתך השנייה, שאינך יודע מה לומר לפרעה כדי שיסכים להוציא את בני ישראל ממצרים, אני ה' עונה לך, שתאמר לפרעה שכאשר בני ישראל ייצאו ממצרים, בני ישראל יעבדו את ה' בהר סיני[38]: (יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים משה אמר אל ה', הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הרי אני בא לפני בני ישראל,[39] וְאָמַרְתִּי לָהֶם אני אומר לבני ישראל, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם הא-ל של האבות שלכם שלח אותי אליכם,[40] וְאָמְרוּ לִי בני ישראל ישאלו אותי, מַה שְּׁמוֹ מהו שמו המיוחד של ה',[41] מָה אֹמַר אֲלֵהֶם מה אענה לבני ישראל, הרי אני לא מכיר את שמך המיוחד[42]: (יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה ה' ענה אל משה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה שמי המיוחד הוא אהיה, שהרי אני ה' אהיה קיים לעולם, וממילא אני יכול לקיים את מה שאני מבטיח,[43] וַיֹּאמֶר ה' המשיך בדבריו אל משה ואמר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כך תאמר לבני ישראל, אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם הא-ל ששמו אהיה, מכיוון שהוא קיים לעולם, הוא זה ששלח אותי אליכם[44]: (טו) וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה ה' אמר עוד למשה, כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כך תאמר לבני ישראל,[45] יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם כשם שאין זה כבוד לקרוא למלך בשמו, כך אין זה ראוי לקרא לה' בשם "אהיה", ולכן יש לקרוא לה' בשם ה' אלוקי האבות אברהם, יצחק ויעקב,[46] זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם השם שלי הוא באמת "אהיה", כמו שכתוב בפסוק הקודם,[47] וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר אך בכל דור יש להזכיר אותי בשם "אלוקי האבות" ולא בשם שלי ממש שהוא "אהיה"[48]: (טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לך ותכנס את זקני ישראל, את חכמי ישראל,[49] וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם תאמר לזקני ישראל, יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי ה' שהוא הא-ל של אבותיכם התגלה אליי,[50] אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר הא-ל של אברהם, יצחק ויעקב אמר לי: פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם אני ה' זוכר אתכם,[51] וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם וכן זוכר אני את מה שעשו לכם המצרים[52]: (יז) וָאֹמַר אני כבר אמרתי לאבותיכם,[53] אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם (אני כבר אמרתי לאבותיכם ש-) אני אעלה אתכם משעבוד מצרים,[54] אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אל ארץ שכעת גרים שם העמים: הכנעני, החיתי, האמורי, הפריזי, החיוי והיבוסי, אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (אני אעלה אתכם לארץ) מוציאה חלב ודבש. הבהמות גדלות כל כך טוב בארץ ישראל עד שהן נותנות הרבה חלב, וכן הפרות שבארץ ישראל כל כך מתוקים, עד שדבש זב מהם[55]: (יח) וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ בני ישראל יקבלו את דבריך, בני ישראל יאמינו לך שה' התגלה אליך כדי להוציאם ממצרים,[56]  וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם תבוא יחד עם זקני ישראל אל פרעה מלך מצרים,[57] וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו תאמרו (אתה וזקני ישראל) אל פרעה, יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ ה' אלוקי ישראל התגלה אלינו ללא שהתכוונו להתנבא,[58] וְעַתָּה ועכשיו מיד,[59] נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר בבקשה נלך במדבר מרחק של שלשה ימים ממצרים,[60] וְנִזְבְּחָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ ונקריב קרבנות לפני ה' אלוקינו[61]: (יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי (ה' ממשיך בדבריו אל משה ואומר) גלוי לפניי,[62] כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ שלא יניח לכם פרעה מלך מצרים ללכת לזבוח קרבנות במדבר,[63] וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה (פרעה לא ייתן לכם ללכת למדבר) אם אני לא אראה לו את ידי החזקה. כל עוד לא אעניש את המצרים, פרעה לא יניח לכם ללכת לזבוח במדבר[64]: (כ) וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי אני אשלח את היד המכה שלי,[65] וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם אני אכה את המצרים,[66] בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ עד שכולם יתפלאו על חוזק המכות בהן היכיתי את המצרים,[67] וְאַחֲרֵי כֵן לאחר שאכה את המצרים במכות גדולות, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם פרעה יסכים לשלח אתכם למדבר: (כא) וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם אני אגרום לעם ישראל שיהיו לרחמים בעיני המצרים, אני (ה') אגרום לכך שהמצרים ירחמו על עם ישראל, ובני ישראל ימצאו חן בעיני המצרים,[68] וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן כאשר אתם תצאו ממצרים, לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם אתם לא תצאו ריקים, לא תצאו ללא רכוש[69]: (כב) וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ כל אישה מישראל תיקח בהשאלה מהשכנה המצרית שלה,[70] וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ וכן תיקח בהשאלה כל אישה מישראל מהאישה המצרית שאיתה היא גרה בבית,[71] כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת (כל אישה מישראל תיקח בהשאלה משכנותיה המצריות ומהנשים שאיתן הן גרות בבית) כלים שעשויים מכסף, כלים שעשויים מזהב וכן בגדים,[72] וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם תשימו את כלי הכסף, הזהב והבגדים על בניכם ובנותיכם, וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם וכך תרוקנו את מצרים מרכושם[73]:

[1] אונקלוס.

[2] אונקלוס.

[3] אונקלוס.

[4] א"ע. בטעם הליכתו של משה אל הר חורב: רש"י: כדי להתרחק מהגזל, כדי שהצאן שלו ירעה במקומות של הפקר. ספורנו: כדי להתבודד בעבודת ה'.

[5] אונקלוס. רמב"ן: מלאך זה הוא המלאך הגואל.

[6] אונקלוס. רש"י: הסיבה שהגילוי היה דווקא בסנה הוא משום "עימו אנכי בצרה". א"ע: לבת אש היינו בלב אש.

[7] אונקלוס. ספורנו: משה ראה במראה הנבואה.

[8] רמב"ן בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא מלשון לבער, להשמיד. כלי יקר: הסנה הוא שמבעיר את האש, ע"י שכל אחדמ ישראל מתייחס לחברו כקוץ מכאיב, ומשמיע עליו קולות וגידופים, לכן בער בהם אש ה'.

[9] רש"י. ספורנו: הרמז כאן הוא שמכיוון שבתוך מצרים, מעורבים בשעה זו אנשים צדיקים, הרי שהמצרים לא יושמדו לגמרי בעשרת המכות. הסנה שאיננו מתעכל הוא רמז למצרים. כמו"כ כתב ספורנו, שמדרגת נבואתו של משה הייתה נמוכה יותר כאן מאשר הייתה לאחר מתן תורה, ובגלל שעם ישראל לא רצה להתנבא בעצמו, זכה משה רבינו למדרגת נבואה גבוהה יותר.

[10] רש"י.

[11] א"ע ורשב"ם מפרשים שמדובר במלאך. מאונקלוס משמע שמדובר על ה' עצמו.

[12] אונקלוס. אוה"ח: בניגוד לשמואל שלא הכיר שה' הוא הקורא אליו, משה רבינו הכיר שה' הוא זה שקורא אליו, מכיוון שהיה נביא לפני שיצא מבטן אימו. כמו"כ שאל אוה"ח: מדוע לא התגלה ה' אל משה לפני שמשה התקרב בכלל אל המקום הקדוש? על כך ענה שמשה היה ראוי להתגלות ה' רק בצירוף האזהרה שלא להתקרב אל המקום הקדוש. הסבר נוסף כתב שהמקום התקדש רק לאחר שמשה התקרב לשם.

[13] א"ע. רמב"ן: משה עוד לא הגיע למעלת הנבואה שהגיע אליה לאחר מכן שבו עלה אל הר סיני. לכן, גם הסתרת הפנים של משה מורה על כך שעדיין לא הגיע אל מדרגת הנבואה שהגיע אליה לאחר מכן.

[14] רש"י וא"ע. רשב"ם: השלך.

[15] אונקלוס. רמב"ן: למרות שמשה היה רחוק מהסנה, כיוון שכל הר סיני התקדש בזמן מתן תורה, אמר ה' למשה שלא יתקרב אל הסנה בנעילת הסנדל.

[16] א"ע. רמב"ן: אלקי כל אב מאבותיך. בהבנת הא"ע הבין הרמב"ן שאביך היינו אברהם שהוא החל חקרא בשם ה', ושאר האבות צורפו אל אברהם. בשם חז"ל כתב הרמב"ן שהכוונה היא לאלוקי עמרם.

[17] אונקלוס.

[18] אונקלוס.

[19] א"ע.

[20] אונקלוס. ספורנו: "ראה ראיתי" – אמנם ראיתי, וכך בכל כפילות של מקור הפועל. אוה"ח: טעם הכפילות היא מפני שה' ראה שני דברים: ה' ראה שעוד לא הגיע הזמן לגאול את ישראל ומאידך ראה שאם עם ישראל יתעכב בגלות מצרים, הרי שעם ישראל יגיע לשערי טומאה שלא ניתן לעלות משם. בפירושו השני כתב שה' ראה מצד אחד שבני ישראל כבר גמרו לברר את ניצוצי הקדושה שלהם בגלות וכן ראה ה' שלעכב את

[21] אונקלוס.

[22] רש"י.

[23] אונקלוס. רשב"ם: התגליתי כאן בסנה כדי להציל את בנ"י ממצרים. אוה"ח: הירידה היא כביכול מכבודו של ה'. אין זה מכבודו של ה' להתנקם בפרעה, אך לשם הצלת ישראל ה' כביכול ממעט מכבודו ומושיעם. כמו"כ כתב שהסיבה שלקח שנים עשר חודשים עד שישראל נגאלו היא מכיוון שעדיין לא הגיע הזמן שעם ישראל ייגאל.

[24] א"ע: כנגד שה' שוכן במקומות עליונים, כך יביא את בנ"י ג"כ למקומות עליונים.

[25] רמב"ן. בפירושו השני כתב הרמב"ן בפירוש רחבה שהכוונה היא שיש בארץ ישראל מאפיינים שונים של הקרקע: מישורים והרים.

[26] רמב"ן.

[27] אונקלוס. רמב"ן: הסיבה שהתורה כתבה כאן רק שישה עמים היא מכיוון שארצו של העם השביעי לא הייתה כל כך זבת חלב ודבש. סיבה נוספת שהעלה היא מכיוון שיהושע כבש בהתחלה שישה עמים אלו. לפי חז"ל הגרגשי הלך לו. א"ע: הגרגשי היה העם הקטן שבשעת העמים.

[28] ספורנו.

[29] אונקלוס. א"ע: החזרה בתשובה של בני ישראל באה לפניי. גם ספורנו פירש שהכוונה היא שבנ"י חזרו בתשובה. רמב"ן: הכפילות על צעקת בנ"י שעלתה לפני ה' (שהרי כתוב כן גם בפס' ז') היא מכיוון שעכשיו ה' אומר שצעקת בנ"י הגיעה אל ה' עד לכסא הכבוד – צעקת בני ישראל באה אליי. בפירושו על דרך האמת כתב שצעקת בני ישראל היא צעקתם של כנסת ישראל. אוה"ח: ה' אמר למשה שבעוד הם מדברים, שוב הגיעה אליו צעקת בנ"י, וכתב שעכשיו צעקת בני ישראל הגיעה אל ה' ללא אמצעי.

[30] אונקלוס. ספורנו ורמב"ן: ראוי שאעניש את הלוחצים.

[31] עפ"י ספורנו בפס' ט'. אוה"ח: תלך במהירות כדי להושיע את ישראל.

[32] א"ע.

[33] עפ"י רש"י. רשב"ם: הדברים שיאמר משה הם שיוציאו את בנ"י ממצרים. ספורנו: ההתראה היא שתוציא את בנ"י ממצרים.

[34] רש"י ורשב"ם.

[35] רשב"ם. רש"י: גם אם אני ראוי לעמוד בפני פרעה, במה זכו בני ישראל לניסים שיביאו לגאולתם. כן פירש גם הספורנו. רמב"ן: בני ישראל לא יסכימו לבא אחריי אל ארץ ישראל, שהרי יש שם עמים חזקים מהם. כלי יקר: כיצד אדם שפל כמוני ראוי להוציא את בני ישראל ממצרים? הרי בנ"י הם עם חשוב וראויים למנהיג גדול יותר.

[36] רשב"ם + אונקלוס. ספורנו: על ידי שכל דבר שתגזור יתקיים – כולם יידעו שאני הוא זה ששלחתי אותך לגאול את ישראל.

[37] רש"י ורשב"ם.

[38] רשב"ם. רש"י: כאן התשובה היא שיש לעם ישראל זכות שבזכותו ייגאל, והוא עבודת ה' על הר סיני. בפירושו השני כתב שההצלחה בשליחות של הוצאת בני ישראל ממצרים, תשמש לאות על הבטחה נוספת שה הבטיח למשה רבינו, והיא, עבודת ה' על הר סיני, וקבלת התורה היא הזכות של בני ישראל ליציאתם ממצרים. רמב"ן: ה' ענה למשה שהוא עצמו יעזור למשה בעומדו לפני פרעה, ואילו בני ישראל יסכימו לעלות לארץ ישראל לאחר שיקבלו את התורה בהר סיני. כלי יקר: ה' הראה למשה שהוא שוכן דווקא על מי שמנמיך עצמו (כהר סיני) ולכן ה' שלח דווקא את משה לדבר בפני פרעה. ספורנו: נכון שעכשיו עם ישראל אינו מוכן לעבוד את ה', אך לאחר שעם ישראל ייצא ממצרים, יתגלה שהוא מכון לעבודת ה' על הר סיני.

[39] אונקלוס.

[40] אונקלוס.

[41] רשב"ם. רמב"ן: שאלתו של משה הייתה, באיזה מידה שולח ה' את משה לבנ"י: האם במידת א-ל שדי, שבמידה זו התגלה ה' אל האבות, אך אין הקב"ה עושה הרבה מעשי ניסים במידה זו, או שמא יתגלה ה' אל בנ"י במידת הרחמים.

[42] רשב"ם.

[43] רשב"ם.

[44] רשב"ם. רש"י: אני אהיה איתם גם בצרה זו וגם בצרות הבאות, ועל כך אמר משה לה' שאין זה נכון להזכיר לבנ"י עוד צרה, ודיה לצרה בשעתה, וה' הסכים עם משה ולכן כתב "אהיה אשר אהיה". רמב"ן: ה' אמר למשה שיגאל את בנ"י במידת הדין שנמצאת במידת הרחמים. ספורנו: ה' הוא המקיים את המציאות, וממילא שונא כל דבר שמשחית את המציאות, כמו במקרה שהמצרים שעבדו את ישראל.

[45] אונקלוס. ספורנו: כאן הציווי הוא לדבר עם חכמי הדור.

[46] רשב"ם. אוה"ח: ה' חזר ואמר את שם הוי"ה מכיוון ששם זה כולל את כל הבחינות הקדושות. כמו"כ, כדי להוציא מליבו של משה שהיה יכול לחשוב שה' לא נתן לו רשות לומר את שם הוי"ה לעם ישראל אלא רק את שם אהיה. סיבה נוספת היא מכיוון שעם ישראל לא הכיר את שם אהיה. יוצא לפי"ז שישנה מחלוקת אלו שמות אמר משה לבני ישראל: לפי אוה"ח משה אמר לכל ישראל את שתי השמות. לפי ספורנו: לכל ישראל אמר משה רק את שם אהיה ואילו את שם הוי"ה אמר משה רק לחכמי הדור, ואילו לפי רשב"ם משה אמר לבנ"י את שם הוי"ה.

[47] רשב"ם. רש"י: לעלם חסר ו' כדי לומר לנו להעלים את  שם המפרש של ה'. ספורנו: שם זה הוא שם שמורה על מציאותו של ה', ושם זה הוא השם שעל ידו השיגו חכמי כל הדורות שה' ברא את העולם.

[48] רשב"ם, וסיים את דבריו וכתב שעומק פשוטם של מקראות אלו, מגלים אותם רק לצנועים. רש"י: ה' לימד את משה כיצד נקרא שם ה' המפורש. רמב"ן: הכוונה היא לברית שכרת ה' עם האבות לדורות שיבואו אחריהם.

[49] אונקלוס + רש"י.

[50] אונקלוס.

[51] אונקלוס. ספורנו: הזכירה היא מצד היות בנ"י מזרעם של האבות. א"ע: הגיע הזמן שאפשר לפקוד את בנ"י. אוה"ח: טעם הכפילות "פקד פקדתי" הוא כדי לומר שיש כאן שתי פקידות: קץ הגאולה ופדיית בנ"י ממצרים.

[52] אונקלוס. ספורנו: ה' מזכיר כאן ששונא את מה שעשו המצרים לבני ישראל מפני החמס שלהם.

[53] א"ע בפירושו הראשון, והכוונה היא להבטחת ה' לאברהם ש"ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול". בפירושו השני כתב שה' גזר עכשיו שבנ"י יעלו ממצרים.

[54] אונקלוס.

[55] רמב"ן פס' ח'.

[56] רש"י, והסיבה היא שלשון "פקד פקדתי" הוא לשון שמועבר מדור לדור שבלשון זה ה' יגאל את בני ישראל. הרמב"ן הסביר שאין חשש שמא מישהו יבא ויאמר "פקד יפקוד" ויהיה גואל שקר שממציא את הדברים עפ"י מה ששמע כבר שהגואל יאמר פקד יפקוד, מפני שהמסורת היא שהראשון שאומר פקד יפקוד, הוא זה שיגאל את בנ"י ואין לחשוש למושיע שקר. בהסברו השני כתב שזוהי הסיבה שמשה גדל בבית פרעה, כך שלא היה למשה אפשרות לשמוע את הלשון "פקד יפקוד", וכך בנ"י סברו שמשה היה חייב לשמוע לשון זו בנבואה. ספורנו: הכוונה היא שבנ"י ישמעו בקולו של משה בכל דבר שיצום. אוה"ח: בנ"י יקבלו את דבריך, גם אם לא תאמר להם מהו שמו של ה'.

[57] אונקלוס.

[58] אונקלוס + ספורנו שפירש שנקרה, היינו שהתגלה אליהם ללא כוונת הנבואה וכן משמע מפירושו של רש"י. בהסבר עבריים הסביר ספורנו שבני ישראל החזיקו בדעותיו של עבר. רשב"ם כתב שהסיבה שקראו לישראל עבריים היא מפני שבאו מעבר הנהר. אוה"ח: ה' רצה ששמו יתגלה רק על העבריים, וכך פרעה לא יוכל להתחכם ולומר שאינו מכיר את ה', שהרי ה' עצמו מסביר לו שאינו רוצה להתגלות עליו.

[59] אוה"ח. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שההכרח לצאת למדבר היא רק לעכשיו, ובהמשך לא יהיה צורך בכך.

[60] אונקלוס.

[61] אונקלוס.

[62] אונקלוס.

[63] רש"י ותרגום. א"ע:

[64] רש"י. רש"י בפירושו השני וא"ע: פרעה לא ייתן לכם ללכת בגלל הכח שיש לו, בגלל היד החזקה שיש לו. בשם רס"ג: לא יספיק לפרעה פעם אחת שה' יראה את ידו החזקה, אלא יזדקקו לעוד מספר פעמים שה' יראה למצרים את ידו החזקה. רמב"ן: גם לאחר שה' יראה למצרים את ידו החזקה, לא יסכים פרעה לשלח את ישראל, עד שה' יכה במצרים בכל נפלאותיו. ספורנו: ה' יחזק את ליבו של פרעה כך שגם כאשר ה' יראה לפרעה את ידו החזקה, פרעה לא ייתן לבני ישראל לצאת למדבר.

[65] אונקלוס.

[66] אונקלוס.

[67] ספורנו.

[68] אונקלוס.

[69] אונקלוס. אוה"ח: כאן רמז ה' את מצוות הענקה לעבד עברי.

[70] אונקלוס. רשב"ם: הכוונה בשאלה היא בקשה לנתינה גמורה.

[71] רש"י.

[72] אונקלוס. רשב"ם: כלי הכסף וכלי הזהב הם תכשיטים לכבוד החג. א"ע: זוהי הסיבה שהתורה אמרה שדווקא הנשים הן אלו שישאלו, כיוון שדרך הנשים ללבוש תכשיטים. בהסבר לקיחת הכסף והזהב כתב הא"ע שאין לומר שישראל היו גנבים, שהרי כך היה רצון ה' שייקחו את התכשיטים, וכמו שה' נתן את הרכוש למצרים, כך ציווה את בנ"י לקחת את הרכוש מהמצרים. אוה"ח בפס' יח' כתב שזה היה שכר ישראל שעבדו במצרים, והסיבה שהתשלום נעשה בערמה הוא כדי שהמצרים ירדפו אחרי בנ"י. לפי דברי הרשב"ם לעיל, אין כאן שאלה בכלל, שהרי מטרת ישראל מלכתחילה לא הייתה על ידי שאלה, אלא הם ביקשו נתינה גמורה. ספורנו: אמנם בהתחלה ישראל קיבלו את הכלים בהשאלה, אך לאחר שהמצרים רדפו אחרי בנ"י, וטבעו בים, היה הרכוש להם כשלל רגיל ממלחמה, ולכן היה מותר להם לקחת את הרכוש. כלי יקר: הסיבה שכאן כתוב שמלות ובשעת המעשה לא כתובים היא מכיוון שבנ"י לקחו את הדברים בשעת מגפת מכת בכורות, וממילא היה חשש שמא הבגדים של המצרים מזוהמים, ולכן המצרים נתנו מעצמם את בגדיהם, וה' אמר עכשיו לעם ישראל שאין שום חשש ללבוש את הבגדים, כיוון שאין המגיפה קשורה כלל אל הבגדים.

[73] רש"י. לאחר מכן הביא את דברי ר' משה הדרשן שכתב שהכוונה היא מלשון הצלה, אך דחה את דבריו. אוה"ח: הסיבה שכתוב בלשון ,ונצלתם" היא מכיוון שהתורה רמזה כאן שני דברים: א. שמותר להציל ממונו מאונס. ב. שהמצרים ירדו למצולות הים.