שמות פרק ה

שמות פרק ה

(א) וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לאחר שמשה ואהרון דיברו אל בני ישראל, ניגשו משה ואהרון אל פרעה ואמרו לו:[1] כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' שהוא האלוקים של עם ישראל,[2] שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר תשלח את עמי (את עם ישראל) כדי שיוכלו להקריב קרבנות לפניי במדבר[3]: (ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה פרעה ענה למשה ואהרון: מִי יְקֹוָק אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל מיהו א-ל זה שאשמע בקולו כדי לשלוח את עם ישראל ממצרים,[4] לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְקֹוָק לא התגלה אליי שמו של ה',[5] וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ וגם לא אשלח את בני ישראל ממצרים: (ג) וַיֹּאמְרוּ משה ואהרון אמרו אל פרעה: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ אלוקי בני ישראל התגלה אלינו,[6] נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר בבקשה, נלך במדבר מרחק הליכה של שלשה ימים,[7] וְנִזְבְּחָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ ונקריב קרבנות לפני אלוקינו,[8] פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב שמא, אם לא תיתן לנו ללכת לעבוד את ה', ה' יהרוג אותך על ידי דבר או על ידי חרב[9]: (ד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם פרעה אמר למשה ולאהרון: לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו משה ואהרון! מדוע אתם מבטלים את בני ישראל מעבודתם,[10] לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם תלכו ותחזרו לעיסוקיכם[11]: (ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה פרעה המשיך בדבריו ואמר למשה ואהרון,[12] הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ הרי העם שהעבודה מוטלת עליו הוא עם גדול,[13] וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם ואתם רוצים עכשיו לבטל את כל העם הזה ממלאכתו? הרי אם תבטלו את כל העם הזה ממלאכתו, יהיה לי הפסד גדול[14]: (ו) וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא פרעה ציווה ביום שמשה ואהרון באו לדבר איתו,[15] אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר (באותו יום ציווה פרעה) את הנוגשים ואת השוטרים. הנוגשים הם מצריים שהיו ממונים על השוטרים שהיו אנשים מבני ישראל. כל נוגש היה ממונה על מספר שוטרים, וכל שוטר היה ממונה על מספר אנשים מבני ישראל[16]: (ז) לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים אל תוסיפו לתת לבני ישראל קש כדי לערבב ולשים בתוך הלבנים. תהליך הכנת הלבנים כלל גם הכנסת קש לתוך הלבנה, ועד עתה המצריים היו מספקים את הקש לבני ישראל. עכשיו, ציווה פרעה להפסיק לתת לבני ישראל את הקש וללבנים,[17] כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם (אל תוסיפו לתת לבני ישראל את הקש ללבנים) כמו שנתתם לבני ישראל אתמול ושלשום, כמו שהייתם עושים עד עכשיו,[18] הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן בני ישראל ילכו בעצמם כדי ללקט את הקש לשים בתוך הלבנים, וכך השעבוד על בני ישראל יגבר[19]: (ח) וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם את סכום הלבנים שבני ישראל היו עושים עד אתמול ושלשום, את סכום הלבנים שבני ישראל היו עושים עד עכשיו, כשהקש היה ניתן להם,[20] תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם תשימו עליהם את סכום הלבנים, אל תורידו את מספר הלבנים שבני ישראל צריכים להכין, למרות שעכשיו איננו נותנים להם קש ובכך השעבוד יכבד על בני ישראל, לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ אל תגרעו ממספר הלבנים שבני ישראל צריכים לעשות, אל תורידו את כמות הלבנים שבני ישראל צריכים להכין, כִּי נִרְפִּים הֵם (צריך להכביד את העבודה על בני ישראל) מכיוון שבני ישראל בטלים ממלאכתם, בני ישראל אינם עובדים מספיק קשה, והם יכולים לעשות יותר,[21] עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר (ובגלל שבני ישראל נרפים מהעבודה), בני ישראל צועקים ואומרים, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ נלך ונקריב קרבנות לפני ה' אלוקינו[22]: (ט) תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים (אני מצווה) שהעבודה על בני ישראל תהיה כבדה יותר (על ידי שלא יתנו לבני ישראל את הקש ללבנים),[23] וְיַעֲשׂוּ בָהּ בני ישראל יתעסקו עם העבודה,[24] וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר וכך לא יתעסקו בני ישראל עם דברים בטלים, בני ישראל לא יחשבו בכלל על דבר שלא יתקיים, כמו היציאה ממצרים[25]: (י) וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו הנוגשים והשוטרים של בני ישראל יצאו מארמונו של פרעה לעבר המקומות שבהם עם ישראל  היה עובד,[26] וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם לֵאמֹר הנוגשים והשוטרים אמרו לעם ישראל, כֹּה אָמַר פַּרְעֹה כך אמר פרעה, אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן אני (פרעה) כבר לא אתן לכם תבן להכנת הלבנים: (יא) אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ אתם בעצמכם תלכו ותאספו לכם תבן, כך שאתם צריכים להזדרז יותר בעבודתכם,[27] כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר (הסיבה שאתם צריכים להזדרז היא) כיוון שאיננו גורעים ממספר הלבנים שאתם צריכים להכין. מספר הלבנים שאתם צריכים להכין עכשיו יהיה זהה למספר הלבנים שהייתם צריכים להכין בעוד הייתם מקבלים תבן מפרעה[28]: (יב) וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עם ישראל התפזר בכל ארץ מצרים,[29] לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן כדי לאסוף את הקש לצורך הלבנים במקום הקש שנתן להם פרעה[30]: (יג) וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר הנוגשים דחקו בישראל ואמרו להם,[31] כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ תשלימו את עבודתכם בכל יום,[32] כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן כמו שהייתם מסיימים את עבודתכם בתקופה שניתן לכם תבן. הנוגשים היו דוחקים בעם ישראל כדי שיכינו את אותו מספר לבנים כמו שהיו מכינים בזמן שהיה ניתן להם תבן[33]: (יד) וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה שוטרי בני ישראל שמונו על ידי הנוגשים הוכו,[34] לֵאמֹר כך הייתה טענת הנוגשים בשעה שהיו מכים את השוטרים, מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם למה גם אתמול וגם היום, לא סיימתם להכין את הגזרה של מספר הלבנים שהייתם צריכים להכין כמו שהכנתם אתמול ושלשום, כשפרעה עוד היה נותן לכם את התבן. הנוגשים הכו את השוטרים מכיוון שבני ישראל לא עמדו בגזרה של הכנת מספר לבנים באותה כמות כמו שהיו מכינים כאשר פרעה עוד היה נותן להם תבן, והנוגשים האשימו את השוטרים שהם אשמים בכך, משום שהם אינם לוחצים מספיק את בני ישראל[35]: (טו) וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שוטרי בני ישראל באו אל פרעה, וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר שוטרי בני ישראל צעקו אל פרעה ואמרו לו, לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ למה אתה עושה כן לעבדים שלך, למה אתה עושה לנו דבר רע שלא היית עושה לנו לפני כן, מדוע אינך נותן לנו קש ללבנים[36]: (טז) תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ הקש אינו ניתן לבני ישראל שהם עבדיך, וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ (ולמרות שאיננו מקבלים את הקש) הנוגשים אומרים לנו להכין את אותו מספר לבנים,[37] וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים והנה, עבדיך, אנחנו, שוטרי בני ישראל, מוכים, מכיוון שעם ישראל אינו מצליח להכין את מספר הלבנים שאתה דורש,[38] וְחָטָאת עַמֶּךָ והרי אנחנו חוטאים לך בכך שאיננו מצליחים להכין את מספר הלבנים שאתה דורש[39]: (יז) וַיֹּאמֶר פרעה ענה לשוטרי בני ישראל, נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים בטלים אתם בטלים,[40] עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיקֹוָק ומכיוון שאתם בטלים, אתם אומרים שאתם רוצים ללכת ולהקריב קרבנות לפני ה'[41]: (יח) וְעַתָּה עכשיו, מכיוון שאתם בטלים, ובטלה זו גורמת לכם לרצון להקריב קרבנות לפני ה', לְכוּ עִבְדוּ תלכו לעבוד גם אתם, מעכשיו, גם השוטרים חייבים לעבוד,[42] וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם ולא יינתן לכם קש להכנת הלבנים, וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ ובכל זאת אתם תתנו את חשבון הלבנים. למרות שאינכם מקבלים תבן, אתם בכל זאת צריכים להספיק להכין את אותו מספר לבנים[43]: (יט) וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע שוטרי בני ישראל ראו את שאר אנשי ישראל נמצאים בצרה,[44] לֵאמֹר כך אמרו לבני ישראל (וזו הייתה צרתם), לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ אל תורידו את מספר הלבנים שאתם מכינים בכל יום[45]: (כ) וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה אנשים מישראל פגשו את משה ואהרון עומדים מולם, כאשר הם יצאו מפרעה[46]: (כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם האנשים מישראל אמרו למשה ואהרון, יֵרֶא יְקֹוָק עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט ה' יתגלה עליכם ויפרע מכם,[47] אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו (ה' יפרע מכם) על שהבאשתם את ריחנו, על שהמאסתם אותנו, בעיני פרעה ובעיני עבדיו,[48] לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ ואתם נתתם בידיהם של פרעה ועבדיו חרב כדי להרוג אותנו. האנשים מישראל אמרו אל משה ואהרון שבגלל שהם דרשו שפרעה ישחרר את בני ישראל, פרעה ועבדיו שונאים יותר את ישראל ורוצים להרוג אותם[49]: (כב) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק משה חזר אל המקום שם היה ה' מדבר איתו, משה חזר אל הר סיני,[50] וַיֹּאמַר משה אמר אל ה', אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה ה', למה גרמת לעם ישראל להיות במצב רע,[51] לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי ואם תאמר שהסיבה שגרמת לעם ישראל להיות במצב רע היא בגלל החטאים שלהם, אם כן, מדוע שלחת אותי לגאול אותם[52]: (כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ מאותו יום שהגעתי אל פרעה כדי לדבר בשמך את הדברים שאמרת לי לומר לפרעה,[53] הֵרַע לָעָם הַזֶּה פרעה רק החמיר את מצבם של בני ישראל,[54] וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ ועדיין לא הצלת את עם ישראל[55]:

[1] א"ע. רש"י מדגיש שהיו אלו רק משה ואהרון שניגשו אל פרעה, ואילו שאר הזקנים נשמטו מההליכה אל פרעה, היות ופחדו לדבר בפני פרעה, וה' נפרע מהם על הר סיני כאשר מנע מהזקנים לגשת אל הר סיני. אוה"ח כתב שבסופו של דבר הגיעו הזקנים אל פרעה, אך העונש היה על כך שלא הגיעו אל פרעה כבר בהתחלה.

[2] א"ע, מכיוון שפרעה לא הכיר את ה', לכן הזכיר משה שה' הוא אלוקי ישראל.

[3] א"ע.

[4] א"ע. רשב"ם: איזה חלק יש לה' בעם ישראל, שבגלל זה אשלח את בני ישראל ממצרים.

[5] אונקלוס. ספורנו: אינני מכיר שום מציאות שנמצא מאפס מוחלט, וגם לו הייתי מכיר מציאות כזו, לא הייתי משלח את ישראל.

[6] אונקלוס.

[7] אונקלוס.

[8] אונקלוס.

[9] רש"י, ויפגענו היינו בלשון כבוד, וכוונתם היא באמת שמא ה' יפגע בפרעה. ספורנו: ה' יפגע גם במצרים וגם בישראל. אוה"ח: הזקנים הם שאומרים פן יפגענו.

[10] אונקלוס. רש"י: למה אתם מבדילים את העם מעבודתם, על ידי שישמעו לכם, יחשבו שאין הם צריכים לעבוד. א"ע: למה שתשבשו את עבודתם של בנ"י. רמב"ן: פרעה שאל את משה ואהרון לשמותם ופנה אליהם בשמות אלו כדרך כבוד.

[11] רש"י, אך שבט לוי לא היה בשעבוד. רמב"ן: משה ואהרון היו גם הם בשעבוד, אך לאחר שהתחילו לעשות את המופתים בעיני פרעה, זכו לגדולה ואז לא היו צריכים לעבוד יותר. בסןף דבריו כתב הרמב"ן שלא כל עם ישראל היה נתון בשעבוד בכל רגע נתון, אלא היו לוקחים אנשים כמס כדי לעבוד. א"ע: תחזרו לשעבוד שבו בני ישראל נתונים.

[12]

[13] רש"י. ספורנו: הכוונה היא ממש לעם הארץ. בניגוד למשכילים שלא ישמעו כלל אל משה ואהרון.

[14] רש"י.

[15] אוה"ח: דווקא ביום זה ציוה פרעה להכביד את העבודה על בני ישראל, כדי שלא יחשבו בכלל לצאת ממצרים. בפירושו השני כתב שבגלל שביום המחרת התחילו המכות, ציווי זה של פרעה החזיק מעמד יום אחד בלבד.

[16] רש"י. רשב"ם: הנוגשים היו השופטים שהיו ממונים של השופטים.

[17] רש"י.

[18] רש"י.

[19] רש"י.

[20] רש"י.

[21] אונקלוס + רשב"ם. אוה"ח: פרעה רצה לומר שרק בגלל שה' הקל את עבודתם של בנ"י, הם רוצים לצאת להקריב לו קרבן כדי להודות לו, ולכן ציווה להכביד את העבודה.

[22] אונקלוס.

[23] אונקלוס.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס. רש"י: בנ"י לא יהגו בדברים שאינם נכונים. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שבנ"י לא יפנו לדברי שקר. א"ע: ישעו מלשון להתרפות, ודברי שקר היינו הבטחות שקר שמבטיחים להם משה ואהרון.

[26] א"ע.

[27] רש"י.

[28] רש"י.

[29] אונקלוס.

[30] רש"י + א"ע. לפי דברי הא"ע, מובן מדוע השתמשה התורה בלשון לקושש קש לתבן, בעוד שלפי רש"י יש כאן כפילות של לקושש, וקש.

[31] אונקלוס.

[32] אונקלוס.

[33] אונקלוס.

[34] רש"י.

[35] רש"י.

[36] א"ע.

[37] רש"י.

[38] ספורנו.

[39] רשב"ם. רש"י: בתחילה שלל את האפשרות שהכוונה היא לחטא של המצרים על השעבוד בו הם משעבדים את ישראל, מסיבות דקדוקיות. לאחר מכן פירש שהחטא הוא של ישראל, שחסרון הלבנים מביא על ישראל חטא. גם א"ע פירש שהכוונה היא לחטא של עם ישראל כלפי המצרים.

[40] אונקלוס.

[41] אונקלוס.

[42] א"ע.

[43] רש"י.

[44] אונקלוס + רש"י. א"ע: השוטרים ראו שהם עצמם ג,כ נכנסו אל הצרה הזו של השעבוד.

[45] אונקלוס.

[46] רש"י, ולא ניתן לומר שמדובר בשוטרים, שהרי השוטרים היו אנשים כשרים.

[47] אונקלוס.

[48] אונקלוס.

[49] אונקלוס.

[50] רשב"ם.

[51] רמב"ן: הסיבה שכתוב כאן באלף דלת היא מכיוון ששם הויה היא שם של רחמים.

[52] רשב"ם. ספורנו: למה גלגלת את הפורענות על ידי. רש"י: אם אתה ה' שואל מה אכפת לי שמצבם של עם ישראל התדרדר, אכפת לי בגלל שאתה שלחת אותי כדי לגאול אותם. א"ע: למרות שה' אמר בפירוש למשה שפרעה לא ייתן לבנ"י ללכת, הרי שמשה חשב שלפחות, מרגע שילך לדבר אל פרעה, פרעה יקל מעל בני ישראל את עבודתם. רמב"ן: משה חשב שה' יביא את המכות על פרעה מיד ואחת אחרי השנייה, ולאחר שראה שקצב המכות הוא פחות יותר, בא בטענות אל ה'. לכן משה טען כלפי ה' שאם עדיין לא הגיע הקץ, ה' לא היה צריך לשלוח אותו כבר עכשיו.

[53] א"ע. אוה"ח: מרגע ששמע פרעה את שמך התחיל להרע לישראל, ואם כן, מוכח שפרעה שונא את ה', ואם כן, משה אינו מבין מדוע ה' לא גאל את ישראל מיד, כדי לפרוע את חילול ה' שנעשה על ידי פרעה.

[54] רש"י.

[55] אונקלוס. ספורנו: עוד לא הצלת את שוטרי בני ישראל.