שמות פרק טו

שמות פרק טו

(א) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיקֹוָק לאחר שהמצרים טבעו בים, שרו משה ובני ישראל את השירה הבאה. משה חיבר את השירה ולימד את השירה לבני ישראל,[1] וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר כל אחד מישראל אמר את השירה הבאה,[2] אָשִׁירָה לַיקֹוָק אני אשבח את ה',[3] כִּי גָאֹה גָּאָה כיוון שה' התגאה על גאים, ה' ניצח את המצרים החזקים,[4] סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם ה' השליך לתוך הים את הסוס, כאשר מעל הסוס נמצא הרוכב שלו. ה' גרם לכל רוכב על סוס שיטבע כאשר הוא עדיין נמצא על הסוס שלו[5]: (ב) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ חוזקו ונקמתו של ה',[6] וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה (חוזקו ונקמתו של ה') היו לי לישועה, זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ זהו האל שלי ואני אספר את שבחו,[7] אֱלֹהֵי אָבִי הקדושה של ה' על עם ישראל והשראת שכינתו עליהם מתחילה עוד מימי האבות,[8] וַאֲרֹמְמֶנְהוּ ולכן אעבוד לפני ה'[9]: (ג) יְקֹוָק אִישׁ מִלְחָמָה ה' מנצח במלחמות,[10] יְקֹוָק שְׁמוֹ גם כאשר ה' נלחם נגד אויביו, ה' משתמש בשם מידת הרחמים שלו[11]: (ד) מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם ה' השליך בים סוף את מרכבותיו ואת חייליו של פרעה,[12] וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף גיבוריו של פרעה טובעו בטיט שיצר ה' בים סוף[13]: (ה) תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ תהום הים, החלק התחתון של הים, כיסה את חיילי פרעה,[14] יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן פרעה וחייליו ירדו לעומק הים, כאילו היו אבנים שהושלכו לתוך הים[15]: (ו) יְמִינְךָ יְקֹוָק נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יד ימין של ה' אדירה בכח, יד ימין של ה' חזקה מאוד, ובה הוא מציל את ישראל,[16] יְמִינְךָ יְקֹוָק תִּרְעַץ אוֹיֵב ובאותה יד ימין של ה', ה' שובר את האויבים. ה' עושה שתי פעולות ביד אחת: מציל את ישראל ושובר את השונאים[17]: (ז) וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ בחוזקך הרב אתה משבר את מי שקם על עם ישראל, את האויבים של עם ישראל,[18] תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ כאשר אתה שולח את כעסך עליהם, אתה אוכל את האויבים ומשמיד אותם, כמו שהאש שורפת את הקש[19]: (ח) וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם על ידי מאמר פיך, התמלאו המים חכמה ויכלו להיערם לשתי ערימות,[20] נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים המים נערמו כמו חומה של נוזלים, המים נעשו כשתי חומות, שביניהן היה מעבר של יבשה,[21] קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם עומק הים קפא ונהיה חזק, וכך, כאשר ה' הטביע את המצרים, המצרים נחבטו בעומק הים הקפוא[22]: (ט) אָמַר פרעה אמר למצרים כדי לשכנע אותם לרדוף אחרי בני ישראל,[23] אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אני ארדוף אחרי האויב (בני ישראל) ואשיג את האויב,[24] אֲחַלֵּק שָׁלָל את השלל שאקח מבני ישראל, אחלק עם שריי ועבדיי,[25] תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי הנפש שלי תתמלא מהשלל שאקח מבני ישראל,[26] אָרִיק חַרְבִּי אני (פרעה) אשלוף את החרב שלי כדי להילחם נגד ישראל,[27] תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי ידי תשמיד את בני ישראל[28]: (י) נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ אמרת (ה') בפיך,[29] כִּסָּמוֹ יָם הים כיסה את פרעה ועבדיו,[30] צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים פרעה ועבדיו שקעו במים החזקים של ים סוף, כמו שעופרת שוקעת בתוך מים[31]: (יא) מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְקֹוָק ה! מי בכל החזקים יכול להשתוות לך, ה! אין כמוך בכל החזקים,[32] מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ ה! אין עוד מישהו שחזק כמוך בקדושה, אין עוד מישהו שקדושתו חזקה כמו קדושתו של ה',[33] נוֹרָא תְהִלֹּת עבדיך יראים מלהלל אותך, שהרי לא ניתן לומר את כל דברי השבח שצריך לומר עליך,[34] עֹשֵׂה פֶלֶא כיוון שאתה הוא היחיד בעולם שעושה מעשי פלא[35]: (יב) נָטִיתָ יְמִינְךָ ה! כאשר אתה מרים את יד ימין שלך,[36] תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ הארץ בולעת את האויבים שלך (ומכאן שהמצרים זכו להיקבר –שהרי הארץ בלעה אותם)[37]: (יג) נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ ה! ברוב טובך אתה הנהגת את העם הזה שגאלת, את בני ישראל,[38] נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ אתה ניהלת את בני ישראל אל דירת קודשך, אתה הובלת את בני ישראל לארץ ישראל[39]: (יד) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן כאשר העמים שמעו את הניסים שעשית לישראל, הם התרגזו,[40] חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת פחד אחז ביושבים בארץ פלשתים לאחר ששמעו את הניסים שעשית לישראל[41]: (טו) אָז לאחר ששמעו העמים את הניסים שעשה ה' לישראל, נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם האנשים החשובים שבאדום נבהלו,[42] אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד האנשים החזקים שבמואב התמלאו גם הם בפחד,[43] נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן כל יושבי כנען נמסו מפחד מעם ישראל[44]: (טז) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד על אויבי ישראל הקרובים יפול פחד פתאומי ועל אויבי ישראל הרחוקים תיפול אימה, שיפחדו מישראל במשך זמן ארוך,[45] בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן בגלל חוזק ידך, עמים אלו יהיו משותקים כמו אבנים ולא יתקפו את ישראל,[46] עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְקֹוָק עד שיעבור עם ישראל את המקום שנקרא "ארנון",[47] עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ ועד שיעבור עם ישראל את נהר הירדן[48]: (יז) תְּבִאֵמוֹ תכניס את עם ישראל לארץ ישראל,[49] וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ תיטע את בני ישראל בירושלים, תגרום לכך שבני ישראל לא ייגלו מירושלים,[50] מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְקֹוָק (תיטע את עם ישראל) במקום שבו התקנת שיהיה בית המקדש, במקום בו קבעת שיהיה בית המקדש,[51] מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ הכוונה היא למקדש שאתה ה' עתיד לברוא בידיך, למקדש שאותו אתה עתיד לעשות בידיך[52]: (יח) יְקֹוָק יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד מלכותו של ה' קיימת לעולם, לתמיד[53]: (יט) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם כאשר נכנסו סוסיו של פרעה, מרכבותיו של פרעה ופרשיו של פרעה לים סוף,[54] וַיָּשֶׁב יְקֹוָק עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם ה' החזיר את מי הים למקומם (כאשר המצרים היו עדיין בתוך הים), וכך טבעו המצרים, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם ואילו בני ישראל הלכו ביבשה שנוצרה בים על ידי שה' הביא את רוח הקדים: (כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ מרים הנביאה שהייתה אחותו של אהרון, לקחה תוף בידה.[55] התוף הוא סוג של כלי נגינה,[56] וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת כל נשות ישראל יצאו אחרי מרים כשהן מנגנות בתופים והן רוקדות[57]: (כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם מרים עשתה את עניית השירה לנשים. ענייה הוא כאשר אדם אחד אומר לכל הנוכחים משפט של השירה או של הקינה, וכולם עונים אחריו, וכשם שמשה אמר כל משפט של השירה וכל ישראל חזרו אחריו, כך מרים אמרה לנשים משפט אחד של השירה וכולן חזרו אחריה,[58] שִׁירוּ לַיקֹוָק כִּי גָאֹה גָּאָה תשירו לה', כיוון שה' התגאה על גאים, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם ה' השליך לתוך הים את הסוס, כאשר מעל הסוס נמצא הרוכב שלו. ה' גרם לכל רוכב על סוס שיטבע כאשר הוא עדיין נמצא על הסוס שלו: (כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף משה הסיע את בני ישראל מים סוף,[59] וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר בני ישראל הלכו מים סוף אל מדבר שור,[60] וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר בני ישראל הלכו במדבר שור במשך שלשה ימים, וְלֹא מָצְאוּ מָיִם לאורך שלשת הימים בהם הלכו בני ישראל במדבר שור, הם לא מצאו מים[61]: (כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה לאחר שלשה ימים בהם הלכו בני ישראל במדבר שור, בני ישראל הגיעו למקום שנקרא "מרה",[62] וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם בני ישראל לא היו יכולים לשתות את המים שהם מצאו במרה (וכאמור, בני ישראל מצאו מים אלו לאחר שלשה ימים בהם לא מצאו מים כלל), מכיוון שהמים שם היו מרים,[63] עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה זוהי הסיבה שמי שקרא למרה בשם "מרה" בחר לקרוא למקום זה דווקא בשם מרה[64]: (כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה עם ישראל התרעם על משה,[65] לֵּאמֹר כך אמרו בני ישראל בשעה שהם התרעמו על משה, מַה נִּשְׁתֶּה מה אנחנו יכולים לשתות. (הרי לא מצאנו מים במשך שלשה ימים, ועכשיו, כשהגענו למרה ומצאנו מים, איננו יכולים לשתות מים אלו, מכיוון שהמים מרים)[66]: (כה) וַיִּצְעַק אֶל יְקֹוָק משה התפלל לפני ה',[67] וַיּוֹרֵהוּ יְקֹוָק עֵץ ה' הורה למשה לקחת עץ שהיה במרה,[68] וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם משה השליך את העץ לתוך המים המרים שהיו במרה,[69] וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם המים המרים הפכו להיות מתוקים לאחר שמשה השליך את העץ לתוך המים המרים, שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט במרה, ה' נתן לישראל חוקים ומשפטים, כדי שיתחילו לעסוק בתורה. ה' נתן לישראל שלש מצוות במרה: שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה ומצווה למנות בתי דין,[70] וְשָׁם נִסָּהוּ שם ניסה ה' את בני ישראל. הסיבה שה' מנע מבני ישראל את המים הייתה כדי לנסות אותם, ובני ישראל באמת נכשלו בניסיון, שהרי הם לא ניגשו למשה וביקשו מים בצורה יפה, אלא ישר התרעמו[71]: (כו) וַיֹּאמֶר ה' אמר לבני ישראל (על ידי משה): אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אם תקבל על עצמך לשמוע בקול ה' אלוקיך,[72] וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה ואתה תעשה את המעשים הישרים בעיני ה',[73] וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו ואתה תטה את אוזניך כדי לדקדק במצוות,[74] וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו ואתה תשמור את כל החוקים שה' ציווה אותך עליהם. החוקים הם המצוות שטעמם נסתר מאיתנו, כמו מצוות פרה אדומה,[75] כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ (אם תקיימו את מצוותיי) לא אשים עליך את כל המחלות והמכות ששמתי על מצרים,[76] כִּי אֲנִי יְקֹוָק רֹפְאֶךָ אני ה' הרופא שלך. כמו שרופא מונע מאדם לחלות על ידי שנותן לו תרופות המונעות את המחלה, כך המצוות שה' נתן לישראל, מונעות מעם ישראל לחלות במחלות של מצרים ולהיות מוכים במכות שהוכו המצרים[77]: (כז) וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה בני ישראל הגיעו למקום שנקרא אילים,[78] וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם באילים היו שתים עשרה מעיינות של מים,[79] וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וכן היו באילים שבעים עצי תמר,[80] וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם בני ישראל חנו ליד המים שהיו באילים:

[1] א"ע. רש"י: לאחר שמשה ובני ישראל ראו את המצרים טובעים בים, עלה בליבם לשיר את השירה הזאת לה'. רש"י כתב בשם מדרש חז"ל שמכאן לתחיית המתים מהתורה, שהרי בעתיד, משה עתיד לחיות ולומר את השירה הזאת. רמב"ן הקשה על פירוש הפשט של רש"י בכך שמצאנו הרבה מאוד פסוקים שמדברים על לשון עתיד, אלא מפרש הרמב"ן שכך הדרך בתורה, לכתוב לשון עתיד כאשר אין הכוונה ללשון עתיד ממש, כיוון שדרך הלשון לעמוד במקום שבו מתרחשים הדברים ולרמוז למה שהולך לקרות איתו. אוה"ח: כאשר בנ"י הגיעו לדרגת האמונה הגבוהה, הם התחליו לשיר, וכדי שלא יישמע שרק אז היו יכולים לשיר, ולא בזמן אחר, כתבה התורה בלשון עתיד "ישיר" כדי לומר שבכל דור ניתן לשיר.

[2] א"ע.

[3] אונקלוס.

[4] אונקלוס. רש"י בפירושו הראשון כתב כאונקלוס. בפירושו השני כתב שהגאות של ה' הייתה שעשה מה שאדם לא יכול לעשות, שהטביע את המצרים בעוד הם רוכבים על סוסיהם. בפירושו השלישי כתב שכל מה שמשבחים את ה', עדיין יש צה לשבח אותו, שלא ניתן לשבח את ה' על כל הדברים שיש בו. רשב"ם: גאה גאה היינו שניצח במלחמה. ספורנו: את כל הגאות וכל הטוב יש לייחס לה'. כלי יקר: מי שמתגאה, ה' מוסיף לו גאווה נוספת כדי להפיל אותו בסופו של דבר.

[5] רש"י.

[6] רש"י ודחה בכך את דברי אונקלוס שפירש חוזקי ושבחי של ה'. הסיבה שרש"י דחה את פירוש אונקלוס היא מכיוון שבסמיכות, אין עזי בקמץ כמו עוזי. רשב"ם כתב שהיו"ד שבעזי היא מיותרת כמו רבתי בגויים. ספורנו: העוז והזמרה של ה' היה לי לישועה. רמב"ן: הסיבה שכתוב כאן שמו של ה' רק בשתי אותיות היא מכיוון שה' עשה נס זה של בקיעת הים על ידי מלאך.

[7] רש"י בפירושו השני לואנוהו. בפירושו הראשון כתב את פירוש אונקלוס שהכוונה היא שאעשה לו נוה, אעשה לו מקום לשכינתו. א"ע: זה אלי – ה' הוא התוקף שלי. ואנוהו פירש כמו אונקלוס. רש"י כתב שבנ"י ראו את ה' וכך יכלו לומר "זה אלי". רשב"ם: למרות שלא ראו את ה' שייך לומר "זה" כמו הפסוק "כי זה משה האיש" למרות שמשה לא היה לפניהם באותו זמן. ספורנו: ה' הוא הקדמון והנצחי.

[8] רש"י.

[9] אונקלוס. א"ע: אספר בגבורתו של ה'. רשב"ם: אייפה את ה'. רמב"ן: לאבותיי ה' נראה באל שדי ועכשיו ארומם את שמו לשם גבוה יותר.

[10] אונקלוס. רש"י: ה' הוא בעל מלחמות. א"ע: ה' נלחם באויבים של אוהביו. בהסבר המילה איש, פירש כרש"י: בעל מלחמות.

[11] רש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שה' נלחם בשמו. ספורנו: הכרתת הרשעים היא מידת הרחמים, שהרי אם ה' לא יכרית את הרשעים, לא יתקיים העולם. רשב"ם וא"ע: ה' נודע בשמו בכך שהוא עושה משפט.

[12] רש"י. א"ע: למרות שהמרכבות וחיילי פרעה היו כבדים, ה' השליך אותם בים כאילו היו קלים. בהסבר ים סוף כתב הא"ע שני פירושים: או שמדובר על סוף, מעין צמח, או שמדובר על שם מקום שנקרא סוף כמו שים כינרת נקרא על שם העיר כינרת שנמצאת בסביבת הים.

[13] אונקלוס + רש"י.

[14] א"ע. רש"י: הסיבה שמבחר שלישיו טובעו בים סוף היא כדי שמצולות הים יכסו את חיילי פרעה.

[15] א"ע. רש"י: הרשעים צללו כקש, הבינונים צללו כאבן והכשרים ירדו כעופרת – שירדו מיד.

[16] רש"י.

[17] רש"י. כמו"כ כתב רש"י שהסיבה שכתובים כאן שני פעמים ימין היא מפני שכאשר ישראל עושים רצונו של מקום, הם הופכים את יד שמאלו של ה' לימין, וכן כתב פירוש שיש אומרים שיד ימין היא נאדרי בכח ויד שמאל היא שמרוצצת את האובים. פירוש נוסף שכתב הוא שהכח האדיר הוא שה' משבר את האויבים. א"ע: הסיבה שכתוב פעמיים ימין היא כדי לומר שפעם אחרי פעם נוהג כך ה'. כמו"כ כתב הא"ע שנאדרי בכח הכוונה היא כלפי ה' ואין מילים אלו מוסבות על ימין. וכתב בשם יש אומרים שמילים אלו מוסבות על ידי ימין. רמב"ן: הכפל הוא כדרך כל השירה. פירוש נוסף שכתב (וע"כ כתב שהוא יותר נכון) הוא שימינו של ה' אדירה בכח כדי להשפיל גאים וימינו של ה' חזקה כדי לשבר את האויבים. אוה"ח: כאשר מידת הרחמים מתחזקת לעשות דבר משפט, היא עושה זאת בכח גדול שהיא יכולה לשבר את האויבים.

[18] אונקלוס. רשב"ם: ה' מנענע את הקמים עליו. אוה"ח: כאשר ה' משבר את אויביו, אינו עושה זאת בקלות, אלא תוקף אותם עם כל גאונו.

[19] אונקלוס. א"ע: ע"י שאתה גאה יותר מכולם, אינך צריך לכלי מלחמה כדי לנצח את אויביך, אלא מספיק שתשלח בהם חרון אף.

[20] אונקלוס. רש"י: ע"י רוח שיוצא משני הנחיריים של ה' התייבשו המים ונעשו לשני חומות. רשב"ם: ע"י רוח הקדים העזה שנשבה באותה לילה. א"ע: גערתו של ה' היא שייבשה את המים.

[21] אונקלוס. רשב"ם: נד היינו גובה.

[22] רש"י ולפי פירושו "בלב ים" היינו בחוזקו של ים. א"ע פירש שאמצע הים קפא.

[23] רש"י. רשב"ם: פרעה אמר כן בשעה שראה את הים נהפך לחרבה. רמב"ן: לפי רש"י, פסוק זה לכאורה היה צריך להיות הפסוק הראשון בשירה. חז"ל אמרו על כך שאין מוקדם ומאוחר בתורה. רמב"ן עצמו הסביר שבהתחלה התורה הסבירה את מעשה הטביעה בים, ולאחר מכן התורה הסבירה מדוע בני ישראל טבעו בים.

[24] אונקלוס.

[25] רש"י.

[26] רש"י. אוה"ח: פרעה אמר שייקח חזרה את בנ"י לעבדים.

[27] רש"י ואונקלוס. רש"י הרחיב ואמר שלא ייתכן שהכוונה היא להתחמש בחרב, כיוון שמבחינה לשונית היה צריך להיות הורק. רשב"םף אני ארוקן את נרתיק החרב ואשלוף את החרב, וכעין פירוש רש"י. אוה"ח: פרעה אמר שיהרוג את משה ואהרון ע"י החרב.

[28] אונקלוס וא"ע. רש"י: ידי תגרום להם להתרושש.

[29] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא לנשיפה שה' נשף. א"ע: פירוש המילה נשף הוא לילה. בלילה הביא ה' את הרוח שביקעה את ים סוף. רמב"ן: ב' ופ' מתחלפות והכוונה היא שע"י הנשיבה של הרוח שה' החזיר, חזר הים לקדמותו.

[30] אונקלוס.

[31] אונקלוס. ספורנו: האדירים, שרי מצרים, שקעו כעופרת.

[32] אונקלוס + רש"י. א"ע: האלים הם מלאכי השרת, ובני אלים הם הכוכבים. כלי יקר: אפילו האלמים אומרים את שבחך.

[33] אונקלוס.

[34] רש"י וא"ע. רמב"ן: ה' מתהלל ע"י הדברים הנוראים שהוא עושה, כמו קריעת ים סוף. רשב"ם: אנשים היראים ממך מהללים אותך.ספורנו: מי שירא מה' מתיירא בגלל הדברים שהוא עושה ולא מיראת העונש.

[35] א"ע.

[36] רש"י. רשב"ם: הכוונה היא להרמת יד ימין של משה, כאשר ה' אמר לו להרים את ידו לעבר הים. א"ע: דבר הפלא הוא שלמרות שה' הוא מהעליונים, כאשר ה' הרים את יד ימינו, הארץ בלעה את התחתונים.

[37] רש"י.

[38] אונקלוס. א"ע הסתפק אם הכוונה היא למה שה' הנהיג את עם ישראל עד עתה או למה שהוא עתיד להנהיג את בני ישראל לארץ ישראל. רמב"ן: הכוונה היא לעבר.

[39] אונקלוס. א"ע: להר סיני.

[40] רש"י.

[41] אונקלוס. רש"י: לפי שהרגו את בני אפרים שברחו ממצרים.

[42] אונקלוס. רש"י: לא היה להם לפחד,שהרי ה' אמר לא לתקוף את אדום, אלא הם נבהלו בגלל שהצטערו על כבודם של ישראל. ספורנו: למרות שישראל לא רצו להתקיף אותם, עצם השמועה על דברים אלו גרמה להם להיאחז בפחד.

[43] אונקלוס. ספורנו: המדובר כאן הוא על לשון תפילה, משה התפלל שיאחז אותם רעד ושלא יתקפו את ישראל.

[44] רש"י.

[45] רש"י עפ"י באר בשדה. א"ע: הכוונה היא שתיפול אימה ופחד על אדום ומואב, כיוון שבנ"י היו צריכים לעבור דרכם עד שהיו נכנסים לא"י. רמב"ן: לא הזכיר את עמון, כיוון שעמון נכלל בתוך מואב. בסוף דבריו כתב (בניגוד לא"ע) שייתכן שגם על הכנעני נפל פחד והוא לא נלחם בישראל עד שבנ"י עברו את הירדן, שהרי הכנעני מלך ארד אינו מכנען.

[46] אונקלוס.

[47] אונקלוס. א"ע: הסיבה שכתוב פעמיים עד יעבור היא מכיוון שבנ"י הקיפו את הר שעיר במשך הרבה ימים.

[48] אונקלוס. א"ע: קנית היינו שה' קנה את עם ישראל בכך שהוציאם ממצרים מבית עבדים. רשב"ם: הכפילות היא דרך השירה.

[49] אונקלוס. רש"י: הסיבה שלא כתוב "תביאנו" אלא כתוב "תביאמו" היא מכיוון שמשה התנבא שהוא לא ייכנס לארץ ישראל. א"ע וספורנו: שלא תגלה את בני ישראל מארץ ישראל.

[50] א"ע. במקור המילה הר הסתפק אם הכוונה היא לפסוק ההר הטוב הזה והלבנון או שמא הכוונה היא להר המוריה.

[51] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא "מכוון", מקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה.

[52] רש"י.

[53] אונקלוס. א"ע: הכתוב קיצר בלשונו והכוונה היא "לעולם ועד לעולם", ובזמן בניית ביהמ"ק, יבינו כולם שה' הוא היחיד שמולך. רשב"ם: לאחר שבנ"י ייכנסו לארץ ישראל, תתוודע מלכותו של ה' לעולם ועד. ספורנו: כאן היא תפילה: יהיה רצון שה' ימלוך לעולם ועד. רמב"ן: עכשיו, בקריעת ים סוף, ראו כולם את ידו של ה', ומשה מתפלל שכך יהיה לתמיד.

[54] רש"י + אונקלוס. א"ע: גם פסוק זה הוא חלק מהשירה והוא מראה את הנס הכפול: מצד אחד המצרים טבעו ומצד שני בנ"י הלכו ביבשה. רמב"ן: אין פסוק זה חלק מהשירה אלא הוא תיאור זמן ומראה לנו מתי שר משה את השירה. בפירושו השני כתב שבני ישראל אמרו את השירה בעוד שהם היו בים. רשב"ם: כוונת הפסוק היא שלאחר שפרעה טבע בים, מרים הנביאה לקחה תוף ושרה גם היא. כלי יקר: הסיבה שמלכותו של ה' תהיה בפי כל, וכולם יכירו את כח מלכותו היא מכיוון שה' עשה שפטים בפרעה ובעבדיו. לולי שה' היה עושה שפטים בפרעה ובעבדיו, היו אנשים נוספים מורדים בה' ומכחישים את מלכותו של ה'.

[55] אונקלוס. רש"י: הסיבה שכתוב דווקא שמרים הייתה אחות אהרון היא מכיוון שאחות אהרון הוא תיאור זמן של נבואתה של מרים, מרים הייתה נביאה כאשר היא הייתה אחותו של אהרון, לפני שמשה נולד, והיא אמרה שיוכבד עתידה להוליד בן שיושיע את ישראל. בפירושו השני כתב שהסיבה שנקראה אחות אהרון היא בגלל שאהרון מסר נפסו עליה כאשר היא הצטרעה. רשב"ם: נקראה אחות אהרון מכיוון שאהרון הוא הבכור. רמב"ן: עד עכשיו כבר הוזכרו משה ומרים, והתורה רצתה להכניס גם את אהרון לתוך השירה. כלי יקר: עכשיו הפכה מרים להיות נביאה, כיוון שהנשים ראו במעמד זה את פני השכינה. וכן הסביר שנאמר כאן שהיא אחות אהרון כיוון שהיא הייתה שווה לו בנבואה, אך לא הייתה שווה למשה.

[56] רש"י.

[57] אונקלוס.

[58] רש"י.

[59] רש"י, וכתב שהסיע את בנ"י בעל כרחם, היות ובנ"י רצו להמשיך ליטול מביזת מצרים. א"ע: עמודי הענן והאש התבטלו לאחר טביעת המצרים. אוה"ח: רק נסיעה זו הייתה עפ"י משה ואילו שאר הנסיעות היו עפ"י ה'.

[60] לפי הא"ע שמדבר איתם הוא מדבר שור, צריך לומר שהיו שני מקומות במדבר שור, בהתחלה מדבר איתם, ולאחר מכן מקום אחר שהיה במדבר שור. בכך מבוארים דברי הא"ע שבנ"י בכלל לא היו צריכים לעבור בתוך בתוך ים סוף, קריעת ים סוף נעשה כדי לעשות נס לבנ"י.

[61] כלי יקר: יש כאן מידה כנגד מידה: בגלל שבנ"י היו עסוקים בביזת הים, מה שהוריד אותם מהמדרגה בה יכלו לקבל את התורה, ולכן לא מצאו מים שנמשלה לתורה.

[62] רש"י.

[63] אונקלוס.

[64] א"ע.

[65] אונקלוס.

[66] אוה"ח: הטענה של בנ"י הייתה צודקת, ורק הצורה בה התרעמו לא הייתה צודקת.

[67] אונקלוס.

[68] אונקלוס. א"ע: איננו יודעים איזה עץ זה היה, ופעולת העץ הייתה על דרך הנס ולא על דרך הטבע. רמב"ן כתב שה' לימד את משה שטבעו של העץ הזה הוא להמתיק את המים, ולאחר מכן כתב את דברי חז"ל שהעץ עצמו היה מר ונעשה נס בתוך נס כמו המלח של אלישע, ואז הלימוד הוא שה' הראה למשה את העץ או שהביא למשה את העץ בדרך נס. בשם מדרש ילמדנו כתב הרמב"ן שה' לימד את משה שדרכו של ה' היא להמתיק את המר על ידי דבר מר. כלי יקר: ה' רצה לנסות שוב את ישראל לראות אם הם יכולים לקבל את התורה, ועשה זאת על ידי שלימד אותם שהתחלת לימוד התורה היא מרה, אך אחר כך, מרירות זו היא שתמתיק את נפשו של האדם. לכן "ויורהו" הכוונה היא שה' לימד את משה את דרך התורה, שתחילתה מרה. ולאחר שבנ"י האמינו בכל הנס האלוקי שעשה משה, מסר להם ה' חלק מהמצוות שמורים על חידוש העולם. (אמנם הכלי יקר כתב שה' נתן לבנ"י במרה גם את כיבוד אב ואם וגם את פרה אדומה, כאשר לפנינו אנחנו יודעים שישנם שתי גירסאות במכילתא, אם הכוונה היא שה' נתן לבנ"י שם את מצוות פרה אדומה או שנתן להם את מצוות כיבוד אב ואם).

[69] אונקלוס.

[70] רש"י. א"ע: החוק ומשפט הוא שה' ייסר את בנ"י ולימד אותם את המצוות הללו.

[71] רש"י. רמב"ן: בכך שלא כתוב כאן את פרטי המצוות, רואים שהחוקים שה' נתן אינם שבנ"י יקיימו מיד, אלא שה' הודיע לבנ"י שהוא עתיד לצוות אותם במצוות אלו, כדי להרגיל את בנ"י לרעיון של קיום מצוות. בפירוש שאמר שהוא על דרך הפשט, כתב הרמב"ן שה' אמר לבנ"י איך להתנהג בשעה שהם נמצאים במדבר, ושהנסיון הוא לראות כיצד יגיבו בני ישראל להליכתם במדבר. וכן משמעות החוקים שיהושע נתן לעם ישראל. רשב"ם: ע"י נס הפיכת המים המרים למים מתוקים, ה' התחיל לתת לבנ"י מספר מצוות. ספורנו: הניסיון היה לראות אם בנ"י יקבלו עליהם את המצוות שנתן להם ה'. א"ע: ה' ניסה את בנ"י כדי להיטיב לאלו שלא התרעמו על משה.

[72] רש"י. א"ע: אם תבין את מצוותיו של ה'.

[73] אונקלוס. א"ע: מצוות עשה.

[74] רש"י. א"ע: תתבונן במצוות הלא תעשה.

[75] רש"י. א"ע: אתה תימנע מלעבור על החוקים שחקק ה'.

[76] אונקלוס. המכות הוא עפ"י פירוש א"ע.

[77] רש"י. בפירושו עפ"י הדרש כתב שה' אמר לישראל שגם אם יביא עליהם מחלות, לא יזיקו להם, כיוון שה' הוא הרופא של ישראל. ספורנו: ה' מזהיר את ישראל שאם הם יקבלו עליהם עכשיו לקיים את מצוות ה', ולאחר מכן יבגדו בסכמתם, הרישהנזק שיהיה להם יהיה גדול יותר, מכיוון שמי שמחלל את ה', עונשו גדול יותר.

[78] אונקלוס.

[79] אונקלוס. רש"י: כנגד 12 שבטים.

[80] אונקלוס. רש"י: כנגד 70 הזקנים. א"ע: רס"ג כתב שהיו 70 סוגים שונים של עצי תמר. ובשם אחרים כתב שהיו שבעים לכל אדם. בסיום דבריו כתב שהסיבה שהתורה הזכירה את עצי התמר היא כדי להבדיל ממרה: במרה היו מים מרים, ואילו באילים היו מים מתוקים שיכלו להצמיח עצי תמר.