שמות פרק יח

שמות פרק יח

(א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה יתרו שהיה אדם חשוב במדין וחותנו של משה שמע,[1] אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ (יתרו שמע) את כל הניסים שעשה ה' למשה ולישראל שהם עם ה',[2] כִּי הוֹצִיא יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם יתרו שמע את כל הניסים שה' עשה כדי להוציא את בני ישראל ממצרים[3]: (ב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה יתרו, חותנו של משה, לקח את ציפורה שהייתה אשתו של משה כדי להביאה איתו,[4] אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ אחרי שמשה שלח את ציפורה חזרה למדין. בהתחלה ציפורה הלכה עם משה למצרים, אך לפני שמשה הגיע למצרים הוא שלח את ציפורה חזרה למדין[5]: (ג) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ וכן לקח יתרו יחד עימו את שני בניה של ציפורה (שהיו גם בניו של משה), אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם שם אחד מבניה של ציפורה היה גרשום, כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה הסיבה שגרשום נקרא בשם זה היא מכיוון שמשה אמר (בשעה שגרשום נולד) שהוא היה גר בארץ נכרית, בארץ שאינה שלו (הכוונה היא שהוא היה גר במדין ולא במצרים)[6]: (ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר שם בנה השני של ציפורה היה אליעזר,[7] כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי (הסיבה שאליעזר נקרא בשם זה היא) מכיוון שמשה אמר שה' שהוא האל של אבותיו היה בעזרתו,[8] וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה וה' הציל אותו (את משה) מהחרב של פרעה בשעה שרצה להרוג אותו לאחר שנודע לו שהוא הרג את המצרי (ובכך היה בעזרתי)[9]: (ה) וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה יתרו חותנו של משה, בא אל משה יחד עם בניו ואשתו של משה (ציפורה, גרשום ואליעזר), אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם יתרו יצא אפילו אל המדבר ששם משה חנה יחד עם בני ישראל, וכאן התורה מספרת לנו על השבח של יתרו, שיצא אפילו אל תוך המדבר כדי להצטרף לבני ישראל,[10] הַר הָאֱלֹהִים המדבר שיתרו יצא לשם כדי לפגוש את בני ישראל, היה באזור של הר סיני[11]: (ו) וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה יתרו שלח שליח אל משה שיאמר לו,[12] אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ אני יתרו החותן שלך בא אליך, וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ ויחד איתי מגיעה אליך גם אשתך ושני בניה שנמצאים יחד איתה[13]: (ז) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ משה יצא לקבל את פניו של יתרו,[14] וַיִּשְׁתַּחוּ משה השתחווה ליתרו,[15] וַיִּשַּׁק לוֹ משה נשק ליתרו, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם יתרו ומשה שאלו כל אחד בשלום השני, וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה יתרו ומשה הלכו אל האהל של משה[16]: (ח) וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ משה סיפר ליתרו, על מנת לקרב אותו לתורה,[17] אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל (משה סיפר ליתרו) את כל מה שעשה ה' לפרעה ולעם המצרי בגלל העסק של ישראל,[18] משה סיפר ליתרו את כל המכות שהביא ה' על המצרים על ששיעבדו את ישראל, אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ את כל הייסורים שעברו ישראל כשהיו בדרך ממצרים,[19] וַיַּצִּלֵם יְקֹוָק ואת העובדה שה' הציל את ישראל מכל אותם ייסורים[20]: (ט) וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְיִשְׂרָאֵל יתרו שמח על כל דברי הטובה שעשה ה' לישראל: על המן שהוריד ה' לישראל, על הבאר שנתן ה' לישראל כדי שישתו מים, ושאר הניסים שעשה ה' לישראל במדבר,[21] אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם וכן שמח יתרו על שה' הציל את בני ישראל מיד מצרים[22]: (י) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ יתרו אמר למשה ואהרון,[23] בָּרוּךְ יְקֹוָק אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה ה' הוא מבורך על שהציל אתכם, משה ואהרון, מידיהם של פרעה והעם המצרי,[24] אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם וכן על שהציל את עם ישראל מלהיות תחת מרות מצרים[25]: (יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְקֹוָק מִכָּל הָאֱלֹהִים עכשיו, לאחר שסיפרת לי את כל הניסים, אני יודע טוב יותר שה' הוא האל שהוא גדול מכל האלים האחרים. גם לפני שסיפרת לי את כל הניסים שעשה ה', ידעתי שה' הוא הגדול שבאלים, אך עכשיו, לאחר שסיפרת לי את כל הניסים, אני מכיר בכך יותר,[26] כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם ה' דן את המצרים על שהרשיעו בישראל[27]: (יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים יתרו חותנו של משה הקריב קרבנות עולה וקרבנות שלמים לה',[28] וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אהרון וזקני ישראל באו אל האהל של משה,[29] לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה אהרון וזקני ישראל הגיעו אל אוהלו של משה כדי לאכול את קרבנות השלמים,[30] לִפְנֵי הָאֱלֹהִים הסעודה בה אכלו את בשר הקרבנות, הייתה ליד המזבח עליו הקריב יתרו את הקרבנות לה'[31]: (יג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת ביום למחרת יום כיפור, בתאריך י"א תשרי. משה ירד מהר סיני ביום הכיפורים, וביום המחרת התחיל לשפוט את בני ישראל על פי חוקי התורה,[32] וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם משה ישב לדון את עם ישראל,[33] וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב העם נעמד ליד משה מהבוקר עד הערב, מכיוון שהוא חיכה שמשה ידון אותו. משה דן את עם ישראל לבדו, ולכן האנשים שחיכו לדין היו צריכים לחכות הרבה זמן "מהבוקר ועד הערב"[34]: (יד) וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם יתרו ראה שמשה מעמיד את העם בשעה שהם מחכים לו, מהבוקר עד הערב,[35] וַיֹּאמֶר יתרו שאל את משה: מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם למה אתה עושה דבר זה לעם ישראל (כפי שיפרט בהמשך הפסוק), מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב למה אתה יושב לבד, וגורם בכך שהעם יעמוד מבוקר ועד ערב, ויחכה שתדון אותם[36]: (טו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ משה ענה ליתרו: כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים (הסיבה שהעם עומד ומחכה לי היא) מכיוון שהעם הגיע אליי כדי לשאול שאלות לה', ואני אומר להם את התשובות[37]: (טז) כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי מי שיש לו שאלה לשאול, בא אליי כדי לשאול,[38] וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ ואני שופט בין איש לבין חברו, אני שופט את שני הנידונים,[39] וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו ואני מודיע לאנשים שבאים אליי את חוקי ה' ואת הפרטים השייכים לכל מצווה[40]: (יז) וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו יתרו אמר למשה: לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה בעיניי, מה שאתה עושה אינו דבר טוב[41]: (יח) נָבֹל תִּבֹּל אתה תהיה נלאה, אתה תתייסר ולא תוכל לעמוד בדבר,[42] גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ (אם תמשיך כך) גם אתה וגם בני ישראל תהיו נלאים, תתייסרו,[43] כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר כיוון שהדבר הזה (לדון את כל עם ישראל לבד) הוא כבד ממך, אין לך כח לעשות זאת לבד,[44] לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ אתה אינך יכול לדון את עם ישראל לבדך[45]: (יט) עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי עכשיו, תשמע בקול עצתי, אִיעָצְךָ אני אייעץ לך עצה כדי להקל מעליך ומעל שאר העם,[46] וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ ה' יעזור לך אם תעשה כעצתי,[47] הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים  אתה תהיה שליח של העם אל מול ה', ותשאל את ה' את השאלות שהעם שואל אותך,[48] וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים אתה תציג את דברי המריבה הקשים של העם לפני ה'[49]: (כ) וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם תזהיר את עם ישראל,[50] אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת את חוקי ה' ואת פרטי המצוות,[51] וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ תודיע לבני ישראל את הדרך בה הם צריכים ללכת, איך הם צריכים להתנהג,[52] וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן וכן תודיע לבני ישראל את המעשים שהם צריכים לעשות[53]: (כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם על ידי רוח הקודש שבך, אתה תראה שיש בעם ישראל אנשים שראויים לשמש דיינים, ועכשיו מפרט יתרו מהן התכונות הנדרשות מהדיינים,[54] 1) אַנְשֵׁי חַיִל אנשים עשירים, שאינם צריכים לכסף, ולכן לא ניתן לשחד אותם,[55] 2) יִרְאֵי אֱלֹהִים אנשים שיראים מה',[56] 3) אַנְשֵׁי אֱמֶת אנשים שתמיד מדברים דברי אמת, כך שכולם יידעו שהם אומרים אמת בפסק הדין שלהם,[57] 4) שֹׂנְאֵי בָצַע אנשים ששונאים שקר,[58] וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם תשים את אותם האנשים שמצאת  כשופטים שישפטו אותם לפי הסדר הבא: שָׂרֵי אֲלָפִים שר אלפים הוא שופט גדול המתעסק בדברים מסובכים כך שהיה אחראי לדון אלף אנשים,[59] שָׂרֵי מֵאוֹת שר מאות הוא שופט קטן יותר משרי האלפים, שהיה אחראי לדון מאה אנשים, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים שר חמישים הוא שופט קטן יותר משרי המאות, שהיה אחראי לדון חמישים אנשים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת שר עשרות הוא שופט קטן יותר משרי החמישים, שהיה אחראי לדון עשרה אנשים: (כב) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת הדיינים ידונו את בני ישראל בכל עת,[60] וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ כל דבר גדול, כל דבר שצריך לדרוש את ה', יביאו הדיינים אליך,[61] וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וכל דבר קטן, שאינו צריך דרישה לאלוקים, ידונו הדיינים שתמנה,[62] וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ תעשה דבר זה, של מינוי הדיינים, כדי להקל מעליך את מלאכת השפיטה של עם ישראל,[63] וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ השופטים שתמנה יישאו איתך את מלאכת השפיטה של עם ישראל[64]: (כג) אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה אם תעשה את הדבר הזה של מינוי שופטים, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד אתה תוכל לעמוד, להחזיק מעמד, ואתה לא תקרוס מרוב עבודה, בשעה שה' יצווה אותך לשפוט את עם ישראל,[65] וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם וגם כל העם שצריך לעמוד למשפט, יחזרו מהר למקומם בשלום, כיוון שהם לא יתעכבו הרבה זמן עד שידונו אותם[66]: (כד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ משה קיבל את עצת יתרו,[67] וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר משה עשה ככל מה שאמר יתרו לעשות[68]: (כה) וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל משה בחר מכל ישראל אנשים עשירים,[69] וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם משה מינה את האנשים האלו להיות ראשים על העם,[70] שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת משה מינה את אנשי החיל לשרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות: (כו) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת הדיינים שמינה משה ידונו את עם ישראל בכל עת,[71] אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה את הדברים הקשים יביאו הדיינים אל משה,[72] וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם ואת כל הדברים הקטנים הם עצמם ידונו[73]: (כז) וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ משה שילח את יתרו, וליווה אותו בשעת הפרידה על מנת לכבד אותו,[74] וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ יתרו הלך אל ארצו כדי לגייר את בני משפחתו[75]:

[1] אונקלוס. רש"י מונה כאן את כל השמות של יתרו. א"ע: שאל מדוע נכתבה כאן פרשת יתרו, הרי הביאה להר סיני היה צריך להיות כתוב לאחר מלחמת עמלק. בשם רס"ג כתב שיתרו הגיע לפני מתן תורה. אך הא"ע עצמו סובר שיתרו הגיע לאחר מתן תורה ולאחר הקמת המשכן, והראיה שהוא הקריב קרבנות, ואין כתוב שיתרו בנה מזבח חדש. אלא שפרשת יתרו נכנסה כאן כדי לומר לנו שכשם שעמלק עשה דברים רעים לישראל, יתרו עשה עימהם טוב. רמב"ן הביא בהתחלת דבריו מספר הוכחות לכך שיתרו הגיע לאחר מתן תורה, אך לאחר מכן הקשה, אם יתרו הגיע לאחר מתן תורה, מדוע לא אמר לו משה על אירוע זה? כניסיון לענות על שאלה זו ענה שיתרו יצא ממקומו לפני מתן תורה, אך הגיע למקום חניית בני ישראל לאחר מתן תורה. אמנם, סובר הרמב"ן שיתרו הגיע לפני מתן תורה. והפסוק שאומר שיתרו הגיע אל הר האלוקים, כוונתו היא שהמקום נמצא באזור הר סיני. כמו כן הסביר הרמב"ן שמשה שילח את יתרו בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים, ויתרו חזר אל ארצו וגייר את משפחתו, ולאחר מכן חזר אל בני ישראל. בהסבר הקיני שישב עם עמלק, העלה הרמב"ן שתי אפשרויות: או שלאחר מותו של משה, חזר יתרו אל מדין, או שהכוונה היא שהם היו ממשפחתו המורחבת של יתרו, ועדיין ישראל עשו איתם חסד. מדברי רש"י בפס' ט' משמע ג"כ שסובר שיתרו הגיע לאחר מתן תורה, שהרי כתב "ויחד יתרו על כל הטובה, וכאחת הטובות מנה רש"י את עניין מתן תורה. בפס' יג' כתב רש"י שגם לפי מי שאומר שיתרו הגיע לפני מתן תורה, שילוח יתרו חזרה לארצו היה רק בשנה השנייה. רשב"ם כתב שיתרו הגיע לאחר מתן תורה.

[2] א"ע. רש"י מנה כאן שתי קבוצות של ניסים שמע יתרו. הקבוצה הראשונה היא במילה וישמע, שאז הכוונה היא לקריעת ים סוף ומלחמת עמלק. הקבוצה השנייה היא את כל אשר עשה, ירידת המן, הבאר ועמלק. מפרשי רש"י פירשו שיתרו בא להתגייר בגלל קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, שהם שני ניסים שעשה ה' בעולם. אמנם, קריעת ים סוף לא נעשתה בשביל ישראל, שהרי ישראל היו בטוחים כשעמוד הענן חצץ ביניהם למצרים, ולכן, לא הוזכרה קריעת ים סוף יחד עם שאר הניסים כאן שנעשו לישראל. א"ע ורמב"ן כתבו שהסיבה שהתורה השתמשה כאן בשם אלוקים היא מכיוון שזה היה שמו המוכר של ה' בעולם עד ליציאת מצרים.

[3] א"ע. רש"י: זהו הדבר בכי גדול מכל הניסים שעשה ה' לבנ"י.

[4] א"ע: הסיבה שכתוב שציפורה הייתה אשת משה היא מכיוון שמשה היה נכבד יותר מיתרו, ולכן לא כינה הכתוב את ציפורה בתור ביתו של יתרו. גם רש"י כתב בפס' א' שעכשיו היה יתרו מתכבד במשה, לאחר שבעבר היה משה מתכבד בכך שהוא חותנו של יתרו. אוה"ח: רק בגלל שיתרו היה חותנו של משה, נתנו לו אנשי מדין ללכת להר סיני, אך ללא שהיה חותנו של משה, לא היו נותנים לו לכפור באמונתם.

[5] רש"י, והיה זה על פי עצתו של אהרון. א"ע כתב שני פירושים: בפירוש הראשון כתב כמו רש"י שמשה שלח את ציפורה חזרה למדין, אך כתב שהיה זה לאחר הסיפור במלון. בפירושו השני כתב שהיה זה לאחר שציפורה שלחה למשה מתנות ולאחר מכן באה בעצמה. רמב"ן: למרות שמשה שילח את ציפורה, לאחר שיתרו שמע את כל מה שעשה ה' לישראל, חשב שראוי שציפורה תחזור למשה. אוה"ח כתב שמשה גירש את ציפורה כשראה שהיה עסוק בשליחותו להוציא את בני ישראל ממצרים. ספורנו: לאחר שציפורה שלחה אל משה כדי לברר את מקומם של ישראל במדבר.

[6] רמב"ן: הסיבה שהתורה מציינת עכשיו את שמות בניו של משה ואת סיבת קריאתם כך היא מכיוון שעד עתה לא הייתה הזדמנות להסביר מדוע נקרא אליעזר בשם זה, ולכן התורה הסבירה כאן מדוע נקרא אליעזר בשם זה, ואילו את גרשום כתבה התורה כדי להזכיר את הטובות שעשה ה' עם משה. אוה"ח: הסיבה שהתורה כתבה כאן את טעם קריאת גרשום בשם זה היא כדי שלא נטעה לחשוב שמדובר בילד אחר עם אותו שם, וגם כדי שלא נחשוב שהטעם שקראו לו גרשום היא מכיוון שיתרו גרש את משה.

[7] אוה"ח: הסיבה שכתוב כאן ושם האחד, היא מכיוון שטעם זה של ההצלה מחרב פרעה, התרחש לפני שמשה היה גר בארץ נכרייה, ולכן לכאורה היה ראוי שקודם יקרא את שמו של הראשון בשם אליעזר, אלא שמשה קודם קרא את שמו של גרשום על סמך המאורע שהיה נתון בו, ולאחר מכן חזר אחורה למאורעות שלפני כן כדי לקרוא לבנו על שם המאורעות שקדמו לו. בפירושו השני כתב אוה"ח שהכוונה בגר הייתי בארץ נכריה היא שמשה הוא גר בעולם הזה.

[8] אונקלוס.

[9] רש"י. ספורנו: ההצלה מחרב פרעה היא שפרעה שרדף אחרי משה כבר מת וכבר לא רדף אחריו.

[10] רש"י.

[11] זהו פירוש הרמב"ן הסובר שיתרו הגיע לפני מתן תורה. לפי הא"ע וסיעתו שיתרו הגיע לאחר מתן תורה הכוונה היא שיתרו הגיע ממש להר סיני.

[12] רש"י ורשב"ם. א"ע: יתרו אמר זאת לפני כן, ע"י שליח או אגרת כתובה.

[13] אונקלוס.

[14] אונקלוס. א"ע מדגיש שהיציאה הייתה לקראת יתרו ולא לקראת ציפורה ובניו. ספורנו: למרות שמשה היה אדם מכובד, בכ"ז, לא מנע מלצאת לקראת יתרו.

[15] רש"י. א"ע מאריך לבאר למה לא כתוב השתחווה, אלא וישתחו.

[16] א"ע.

[17] רש"י.

[18] אונקלוס.

[19] דעת מקרא. רש"י כתב שהכוונה היא לתלאות שהיו על ים סוף ואת מלחמת עמלק. א"ע פירש שהלשון הוא מלשון חדוה, שמחה. ספורנו כתב שיתרו שמח על הצלת ישראל כיוון שישראל היו עשוקים, אך לא שמח על אבדן המצרים כראוי למי שמקנא לכבוד קונו. אוה"ח: נתחדד בשרו של יתרו מרוב שמחה.

[20] א"ע.

[21] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שיתרו התמלא בחידודין, בגלל שהצטער על איבוד מצרים.

[22] רש"י.

[23] עפ"י א"ע. לפי הרמב"ן הכוונה היא רק שאמר למשה.

[24] א"ע. רמב"ן כתב שיתרו מונה כאן שתי ניסים: הנס הראשון הוא שפרעה ומצרים לא הרגו את משה ואת בני ישראל, וכאן אמר יתרו למשה "אתכם" מכיוון שמשה הוא שעשה את הניסים הגדולים. הנס השני הוא על עצם יציאת מצרים. רש"י כתב שמי מצרים ומי פרעה היינו שמצרים היא אומה קשה ופרעה היה מלך קשה ובכל זאת ה' הציל את בני ישראל משם.

[25] אונקלוס ורש"י.

[26] רש"י.

[27] רש"י. אונקלוס: המצרים בישלו בקדירה, שרצו להטביע את כל הבנים שנולדו לישראל, ועקב כך ה' הטביע אותם במים. א"ע, רמב"ן ורשב"ם: בדבר שהמצרים עשו בזדון, ששיעבדו את בני ישראל. הרמב"ן סובר שהסיבה שהמצרים נענשו הוא על ששיעבדו בישראל יותר מידי, מעבר לגזירה שה' גזר על ישראל. בדברי האונקלוס שפירשנו בפנים הסביר הרמב"ן שגזירת כל הבן הילוד, לא הייתה בכלל גזירת השיעבוד.

[28] אונקלוס + רש"י. א"ע התייחס לכך שהשם אליו הקריב יתרו את הקרבנות שלו הוא שם אלוקים מכיוון שעכשיו יתכבד שמו של ה'. זאת בניגוד לדברי הרמב"ן שכותב שיתרו לא הבין עדיין את מעלתו של ה', ולכן הקריב לשם אלוקים, אך בספר ויקרא כולו, לא מצויין הקרבה לאלוקים. רמב"ן: ייתכן שהקרבת הקרבנות היה לפני מתן תורה, וייתכן שהוא היה לאחר מתן תורה, אלא שהתורה כתבה במקום אחד את כל ענייניו של יתרו. כמו כן כתב שייתכן שמדובר כאן בתהליך הגירות של יתרו.

[29] א"ע, ובכך מסביר למה משה לא נזכר. רש"י כתב שמשה היה עומד ומשמש לפניהם.

[30] א"ע.

[31] ספורנו. א"ע כתב שהכוונה היא שאוהלו של משה היה מול המשכן, אך ניתן לומר זאת רק אם אומרים שיתרו בא לאחר מתן תורה. רש"י כתב שכל הנהנה מסעודה שתלמידי חכמים יושבים בה מעלה עליו הכתוב כאילו נהנה מזיו השכינה.

[32] רש"י, וכתב שלא ניתן לומר שפסוקים אלו אירעו לפני מתן תורה, שהרי לא שייך לומר שמשה מלמד לבני ישראל את הדרך שיילכו בה, לפני מתן תורה, ומשניתנה תורה, לא ישב משה לשפוט את העם כלל. רשב"ם כתב שגם לפני מתן תורה שייך לומר שמשה לימד לבני ישראל דיני ממונות, שהרי דינים ניתנו להם במרה. א"ע: ביום המחרת לביאת יתרו. רמב"ן: ביום המחרת להקרבת הקרבנות על ידי יתרו.

[33] אונקלוס. א"ע: משה ישב כדרכו לשפוט את העם. (גם זאת ניתן לומר רק אם אנחנו סוברים שיתרו הגיע לאחר זמן מתן תורה). רש"י כתב שיתרו הוכיח את משה על כך שהוא עצמו ישב כאשר כל העם עמד בשעה שחיכו לו ועמדו לפניו בדין. א"ע דחה פירוש זה, שהרי משה באמת היה במעלה גבוהה יותר מעם ישראל, והיה ראוי שיישב, גם בשעה שמדבר איתם.

[34] אונקלוס + רשב"ם. רש"י: הכוונה היא לומר שכל מי שדן דין אמת לאמיתו, גם שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו הוא עוסק בתורה כל היום. ספורנו: העם חיכה שמשה יתפנה אליהם כדי להתעסק בצרכי רבים.

[35] א"ע.

[36] רשב"ם.

[37] רש"י. א"ע: היו שני דברים שעשה משה. א. לימד את בני ישראל את חוקי התורה. ב. דן את בני ישראל. ספורנו: הנשיאים באו לשאול את משה על צרכי הרבים. רשב"ם: משה אמר ליתרו שרק הוא יכול לשאול את ה'. רמב"ן: דרישת האלוקים היא שמשה היה כמו אדמו"ר, בנ"י היו באים אליו כדי לבקש ממנו שיתפלל על אנשים חולים וכדו'.

[38] רש"י. ספורנו: כאשר רוצים לפנות אליי בעסקי ציבור.

[39] אונקלוס.

[40] העמק דבר עפ"י למשמעות.

[41] א"ע.

[42] אונקלוס. רש"י פירש שהכוונה היא מלשון כמישה וא"ע כתב שהדבר ייעשה לבד, משה יכמוש לבד.

[43] אונקלוס.

[44] רש"י.

[45] אונקלוס.

[46] אונקלוס.

[47] א"ע. רש"י: בקש רשות מאת ה'.

[48] רש"י.

[49] רש"י + א"ע. ספורנו: הדינים שלא שמעת מאת ה' (כמו הדינים של בנות צלפחד וכדו') תביא לפני ה'. רמב"ן: גם זה היה חלק מעצת יתרו, שיישב באוהל מועד כדי לבקש את דבר המשפט ולא במקום המשפט.

[50] א"ע. רמב"ן: הסיבה שמשה צריך עכשיו להזהיר מאוד את בני ישראל היא מכיוון שעכשיו, כשמשה לא ידון את בני ישראל, בני ישראל צריכים הרתעה גדולה יותר שלא לחטוא.

[51] א"ע: הכוונה היא בעיקר על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה שקשורים בלב.

[52] א"ע.

[53] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא למצוות עשה.

[54] רש"י. אוה"ח: הכוונה היא שמשה ימנה בעצמו את הדיינים, ולא שבנ"י ימנו את הדיינים. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שעל ידי מינוי הדיינים, ייחשב הדבר כאילו הוא עצמו דן בדין. כמו כן, בהסבר למהו כל העם פירש שהכוונה היא שגם אם משה מוצא מישהו שעונה על הקריטריונים הללו, אל לו למנות אותו, עד שהוא עובר על כל העם, ויברור את האנשים הכי טובים מכל העם.

[55] רש"י. א"ע: שרי החיל הם כנגד האנשים שמוזכר בדברי משה בספר דברים. רמב"ן: אנשים שראויים להנהיג הרבה אנשים. לפי הרמב"ן מדובר על כלל ופרט, יתרו אמר למשה שיבחר אנשים שהם ראויים להנהיג את עם ישראל, ולאחר מכן התחיל לפרט מיהם אותם אנשים: יראי אלוקים וכו'. בפירוש נוסף כתב הרמב"ן שהכוונה היא לאנשים זריזים. אוה"ח: כל אחד מהמעלות, הוא כנגד אחד התפקידים האחרים. אנשי חיל הם האנשים שצריך אותם לשרי אלפים וכו'...

[56] אונקלוס. א"ע: יראי האלוקים הם האנשים החכמים והנבונים שעליהם דיבר משה, כיוון שלא ניתן להיות ירא אלוקים אם אין חכמה. רמב"ן: חכמים ונבונים הם בנוסף לתכונות שמנויים כאן.

[57] רש"י.

[58] רמב"ן. רש"י: אנשים ששונאים לקבל ממון שאין זה בטוח במאת האחוזים שממון זה מגיע להם. א"ע: אלו הם האנשים הידועים עליהם דיבר משה.

[59] רש"י. א"ע: הכוונה היא שבני אדם שניהלו 1000 אנשים, שהיו להם 1000 עבדים וכדו', שהם מונו לשופטים.

[60] רש"י. רמב"ן: הדגשת יתרן לבכל עת היא כדי לומר שעכשיו, מכיוון שאין דיינים פנויים לשפוט את עם שיראל, הרבה פעמים יש אנשים שרוצים לתבוע אנשים אחרים, אך אינם עושים זאת כיוון שאינם רוצים לחכות הרבה זמן, ודבר זה מהווה פתח לגנבים שיראו שלא דנים אותם, וינצלו את חוסר הרצון ללכת למשפט. אוה"ח: גם כאשר משה עסוק במלאכת קבלת התורה, מערכת המשפט של עם שיראל תמשיך לעבוד.

[61] רשב"ם.

[62] אונקלוס.

[63] רש"י.

[64] דעת מקרא. ספורנו: גם במה שאתה תהיה היחיד שיכול לעושת, יעזרו לך השופטים.

[65] רשב"ם. רש"י: תימלך בה', ואם ה' ירשה שתמנה שרים, אתה תוכל להחזיק מעמד. אוה"ח: ההסבר כאן הוא מדוע משה רצה להקל מעליו את מלאכת השפיטה, וההסבר הוא מכיוון שאם משה היה ממשיך כך, הוא היה מתמוטט ולא היה יכול להתנבא מה'. כלי יקר: אם תלמד את השרים את משפטי התורה, אתה תוכל למנות אותם לשופטים וה' יסכים לכך.

[66] רשב"ם. רש"י: אהרון נדב ואביהו יבואו גם הם בשלום. רמב"ן: העם לא יצטרך לחשוש מפני גזלנים.

[67] אונקלוס. א"ע: הסיבה שכתוב עצת יתרו ולא כתוב משמ את העצה משום שמשה הוסיף על עצת יתרו ומינה גם שוטרים.

[68] אונקלוס.

[69] עפ"י רש"י בפס' כא'. א"ע כתב שהסיבה שלא כתוב יראי אלוקים היא מכיוון שרק ה' יודע לבב אנוש.

[70] אונקלוס.

[71] אונקלוס ורש"י.

[72] אונקלוס ורש"י.

[73] רש"י.

[74] א"ע.

[75] רש"י. ספורנו: יתרו לא רצה ללכת עם בני ישראל לארץ ישראל מפני זקנותו, אך בניו כן הלכו עם בני ישראל.