שמות פרק יט

שמות פרק יט

(א) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כשהגיע החודש השלישי מצאת בני ישראל ממצרים, דהיינו, חודש סיוון, בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי בראש חודש סיוון באו בני ישראל למדבר סיני[1]: (ב) וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי בני ישראל נסעו מרפידים לפני כן,[2] והגיעו משם למדבר סיני,[3] וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר עם ישראל הקים את המחנה שלו במדבר סיני,[4] וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר עם ישראל חנה במזרח הר סיני[5]: (ג) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים ביום השני של חודש סיוון, בתאריך ב' סיוון, משה עלה אל ה'. הכוונה היא שמשה עלה אל הר סיני,[6] וַיִּקְרָא אֵלָיו יְקֹוָק מִן הָהָר ה' קרא למשה מהר סיני,[7] לֵאמֹר כך אמר ה' למשה: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב כדברים האלו, בלשון זו ובסדר הזה, תאמר את הדברים לנשים בלשון רכה,[8] וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל ותאמר את דקדוקי הדינים ואת העונשים לגברים שבישראל[9]: (ד) אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם אתם בעצמכם ראיתם את מה שעשיתי למצרים,[10] וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים אני נשאתי אתכם, כמו שהנשר נושא את גוזליו. כאשר הנשר נושא את גוזליו, כולם מפחדים ממנו, כך כאשר ה' נשא את בני ישראל, כולם פחדו מבני ישראל,[11] וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי אני קרבתי אתכם לעבודתי[12]: (ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי אם אתם תקבלו על עצמכם עכשיו לקיים את המצוות שאני אצווה אתכם,[13] וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי ואם אתם תקיימו את חלקכם בברית שאני עתיד לכרות איתכם על כך שתשמרו את התורה,[14] וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים אתם תהיו חביבים בעיניי יותר מכל העמים האחרים שבעולם,[15] כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ מכל העמים שבארץ, אני אבחר בכם להיות לי לעם סגולה[16]: (ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים אתם תהיו לי עם של שרים,[17] וְגוֹי קָדוֹשׁ וכן אתם תהיו עם קדוש,[18] אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אלה הם בדיוק הדברים שאתה צריך לומר לבני ישראל. אל תוסיף דבר על הדברים שאמרתי לך לומר להם, ואל תשמיט דבר מכל מה שאמרתי לך[19]: (ז) וַיָּבֹא מֹשֶׁה משה ירד מהר סיני והגיע אל מחנה ישראל,[20] וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם משה קרא לזקני ישראל, וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק משה סידר לפני בני ישראל את כל הדברים שה' ציווה אותו לומר להם[21]: (ח) וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו כל העם ענה יחד למשה,[22] וַיֹּאמְרוּ כך אמר כל עם ישראל בתשובתו, כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה (עם ישראל ענה) אנחנו נעשה ככל מה שידבר ה', וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק ביום השלישי, משה עלה להר סיני וענה לה' את תשובת בני ישראל לדבריו.[23] אם כן, עד עתה ראינו שסדר הדברים הוא כך: בראש חודש סיוון, הגיעו בני ישראל אל מדבר סיני וחנו. ביום השני של חודש סיוון, עלה משה להר סיני, ושם אמר לו ה' את הדברים, ומשה ירד ואמר את הדברים לזקני ישראל. ביום השלישי של חודש סיוון, עלה משה להר סיני כדי לענות לה' את תשובת בני ישראל: (ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן הרי אני מתגלה לפניך בערפל שנמצא בתוך הענן,[24] בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ (הסיבה שאני מתגלה אליך היא) כדי שבני ישראל ישמעו את דבריי כשאני מדבר איתך,[25] וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וכך יאמינו בני ישראל בנבואתך,[26] וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק משה אמר לה' שבני ישראל רוצים לשמוע את התורה מפיו של ה' בעצמו ולא על ידי שליח[27]: (י) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה, מכיוון שבני ישראל רוצים לשמוע את מצוות התורה ישירות מפי, ואינם רוצים לשמוע משליח, אני מצווה אותך לומר להם את הדברים הבאים:[28] לֵךְ אֶל הָעָם תלך אל בני ישראל, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר היום ומחר, בני ישראל יכינו את עצמם לקראת מעמד מתן תורה, על ידי שיטבלו במקווה.[29] הכוונה היא שבני ישראל יתקדשו בימי ד' סיוון וה' סיוון, וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם וכן צריכים בני ישראל לטבול את בגדיהם במקווה[30]: (יא) וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תהיו מוכנים ומזומנים ביום השלישי, שחל בתאריך ו' סיוון,[31] כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי הסיבה שאני מצווה את בני ישראל להתקדש היא, מכיוון שביום השלישי לדיבורנו, בתאריך ו' סיוון, יֵרֵד יְקֹוָק לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי שכינתו של ה' תתגלה על הר סיני לעיני כל עם ישראל[32]: (יב) וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב תגביל את העם מסביב להר סיני, תקבע תחום על הר סיני שממנו והלאה יהיה אסור לבני ישראל לעלות להר,[33] לֵאמֹר מטרת הגבול היא כדי לומר לעם ישראל,[34] הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר תישמרו לכם מלעלות על הר סיני, תוודאו שלא תעלו על הר סיני,[35] וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ וכן תיזהרו שלא תיגעו אפילו בקצה של הר סיני,[36] כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת דינו של אדם מבני ישראל שייגע בהר סיני במשך הזמן שיהיה אסור לבני ישראל לעלות ולגעת בהר סיני הוא מוות[37]: (יג) לֹא תִגַּע בּוֹ יָד אם אדם יעלה על הר סיני, אסור להרוג אותו על ידי כך שתרדפו אחריו ותיגעו בו כדי לתופסו, שהרי עדיין אסור לכם לעלות בהר, אפילו כדי להרוג את האדם שעולה להר,[38] כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אלא, תעמדו במקומכם (ואל תעלו אחריו להר סיני) ותסקלו אותו באבנים מרחוק,[39] אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה או שתירו עליו חיצים מרחוק,[40] אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה אם מי שיעלה להר סיני יהיה בהמה או אדם, הוא לא ימשיך לחיות, ועליכם להרוג אותו, (בניגוד לעופות שה' לא ציווה להורגם),[41] בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל כאשר יהיה קול ארוך של תקיעת שופר מאיל, שיסמל את הסתלקות השכינה מהר סיני,[42] הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר הם, בני ישראל, יורשו לעלות להר סיני[43]: (יד) וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם משה ירד מהר סיני ישר כדי לדבר אל בני ישראל,[44] וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם משה הכין את העם למעמד מתן תורה על ידי שציווה אותם לטבול ולהתכונן למעמד, וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם בני ישראל טבלו את בגדיהם: (טו) וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם משה אמר לבני ישראל: הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים תהיו מוכנים ליום השלישי, לו' סיוון,[45] אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה אל תתקרבו אל אישה במשך שלשת הימים האלו, כדי שתשמרו על טהרתכם[46]: (טז) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר מוקדם בבוקר של היום השלישי, בתאריך ו' סיוון,[47] וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר על הר סיני היו קולות, ברקים וענן גדול,[48] וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וכן היה על הר סיני קול שופר חזק,[49] וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה עם ישראל שהיה במחנה הזדעזע כאשר שמע את החוזק של קול השופר[50]: (יז) וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה משה הוציא את עם ישראל מהמחנה לקראת שמיעת דבר ה',[51] וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר בני ישראל התייצבו בשיפולי הר סיני[52]: (יח) וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ הר סיני התמלא כולו בעשן,[53] מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְקֹוָק בָּאֵשׁ העשן היה תוצאה של התגלות ה'. ה' התגלה על הר סיני באש, ולכן עלה עשן מהר סיני,[54] וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן העשן שעלה מהר סיני היה כמו העשן שעולה מכבשן של אש. ברור שהעשן שעלה מהר סיני היה חזק יותר מהעשן שיש בכל כבשן, אלא שהתורה דיברה בלשון בני אדם, במשל הדומה לדרך בה בני אדם מדברים, כדי שנבין את הדברים טוב יותר,[55] וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד הר סיני הזדעזע כולו[56]: (יט) וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד קול השופר מהר סיני, הלך והתחזק. בניגוד לדרך בני אדם שתוקעים בשופר, שקול השופר הולך ונחלש ככל שמאריכים בתקיעה, כאן, כאשר התקיעה התארכה, קול השופר התחזק,[57]  מֹשֶׁה יְדַבֵּר משה היה אומר לבני ישראל את כל הציוויים שה' היה מצווה אותו,[58] וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל וה' היה אומר למשה את כל הציוויים הקשורים למעמד הר סיני (הגבל העם וכדו')[59]: (כ) וַיֵּרֶד יְקֹוָק עַל הַר סִינַי ה' גילה את שכינתו על הר סיני,[60] אֶל רֹאשׁ הָהָר ה' גילה את שכינתו בראש הר סיני,[61] וַיִּקְרָא יְקֹוָק לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר ה' קרא למשה לעלות אל פסגת הר סיני,[62] וַיַּעַל מֹשֶׁה משה עלה לפסגת הר סיני[63]: (כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה, רֵד הָעֵד בָּעָם תרד ותתרה בעם ישראל שלא יעלו אל הר סיני,[64] פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יְקֹוָק לִרְאוֹת (תתרה בעם ישראל) שמא בני ישראל יהרסו את אסיפת האנשים שלהם, שמא ההתכנסות של עם ישראל תיהרס וימותו אנשים מישראל, בגלל שירצו לראות את ה', והם יתקרבו להר סיני כדי לראות את ה',[65] וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב ואז, אם יתקרבו בני ישראל אל הר סיני וייגעו בו, יש חשש שמא ימותו מהם אנשים רבים[66]: (כב) וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל יְקֹוָק גם הבכורות המיועדים להקריב קרבנות לפני ה' (שהרי עד חטא העגל, העבודה הייתה מיועדת לבכורות),[67] יִתְקַדָּשׁוּ (גם הבכורות) יהיו מוכנים לעמוד במקומם. הבכורות עמדו קרוב יותר להר סיני בשעת מתן תורה,[68] פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם יְקֹוָק שמא, אם הבכורות לא יעמדו במקומם, ה' יהרוג בהם[69]: (כג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק משה ענה לה': לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי אינני צריך לרדת ולהתרות בעם שלא יעלו אל הר סיני, שהרי העם לא יכול לעלות אל ההר,[70] כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ שהרי אתה התרית בנו,[71] לֵאמֹר כך אמרת לנו כאשר התרית בנו, הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ תעשו תחום, גבול, מסביב להר סיני, ואל תיתנו לאף אחד לעבור את הגבול, ובכך תקדשו את הר סיני[72]: (כד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק ה' אמר למשה: לֶךְ רֵד תלך ותרד מהר סיני, ותתרה שוב בבני ישראל שלא יעלו אל ההר, שהרי מזרזים לאדם בשעת המעשה,[73] וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ תעלה יחד עם אהרון להר סיני, אלא שאהרון לא יעלה איתך לאורך כל הדרך. אהרון ימתין על החלק התחתון של הר סיני,[74] וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יְקֹוָק הכהנים ושאר בני ישראל לא ייפרדו מהעם כולו כדי לעלות להר סיני ולראות את ה'. ה' מזהיר כאן את הכהנים והעם שיישארו יחד עם כל עם ישראל מתחת להר, ושלא יעלו כלל להר סיני, פֶּן יִפְרָץ בָּם שמא, אם הם יעלו להר סיני, ה' יהרוג בהם[75]: (כה) וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם משה ירד מהר סיני והלך לבני ישראל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם משה התרה בבני ישראל שוב שלא יעלו אל הר סיני[76]:

[1] רש"י, והסיבה שכתוב ביום הזה היא כדי לומר שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים. א"ע: בהתחלה העלה מחשבה שמא התורה נתנה בסמוך מאוד לר"ח סיוון ואח"כ כתב שקיבלנו מחז"ל שהתורה ניתנה בתאריך ו' סיוון. רמב"ן: הסיבה שלא כתוב שבנ"י נסעו מרפידים בהתחלה היא כדי להדגיש עד כמה היה חשוב לבני ישראל להגיע למדבר סיני כדי לקבל את התורה, ולאורך כל הדרך משעת יציאתם ממצרים, חיכו להגיע אל מדבר סיני. וכן לא כתוב שבנ"י חנו במדבר סיני, מכיוון שכאשר עם ישראל הגיע אל הר סיני, הם מיד חנו במקום הראשון שהזדמן להם והם לא חיפשו את המקום הטוב ביותר שבו היו יכולים להקים את המחנה שלהם. הטעם שהתורה כתבה אחרי כן "ויחן שם ישראל", יכולה להתפרש בשני אופנים: או שבנ"י הפרישו מתוכם את הערב רב, או שהדבר נאמר לכבוד ישראל. אוה"ח: התורה מספרת לנו כאן מדוע ה' עיכב את נתינת התורה עד בכמעט חודשיים, והיינו משום שבני ישראל יצאו ממצרים, והיה צריך להכשיר אותם לקבלת התורה.

[2] א"ע.

[3] אונקלוס. רש"י: הסיבה שהתורה חזרה כאן אל הנסיעה מרפידים היא כדי להקיש את הנסיעה מרפידים לביאה לפני הר סיני, כמו שכאשר בנ"י הגיעו אל מדבר סיני הם כבר חזרו בתשובה, כך מרגע שנסעו מרפידים הם חזרו בתשובה. רמב"ן הקשה על רש"י, שהרי בכל מקום אנחנו רואים שכל דרך התורה לכתוב מהיכן נסעו בני ישראל ולהיכן הגיעו, ולכן כתב שכך היא דרך התורה. אמנם בהסבר המכילתא כתב דברים אחרים עיי"ש.

[4] א"ע.

[5] רש"י. א"ע כתב שבנ"י חנו לפי המדרגות: הזקנים חנו מקדימה ושאר העם מאחורה, ולכן מוזכרים בתורה שתי חניות. כמו"כ חלק על דברי רש"י שבנ"י הקימו את המחנה שלהם בצד המזרחי של הר סיני, מכיוון שבנ"י חנו מסביב להר סיני, בכל הכיוונים. רשב"ם: בנ"ח חנו מול הר סיני. אוה"ח: יש צורך בשלשה דברים כדי לקבל את התורה: א. מניעת העצלות ב. ענווה. ג. דיבוק חברים.

[6] רש"י.

[7] אונקלוס. א"ע: ה' כבר קרא אל משה כדי לומר לו לעלות אל הר סיני. אמנם הרמב"ן חלק עליו וכתב שקריאת ה' הייתה כה תאמר לבית יעקב וכו'. הא"ע כתב גם שה' היה על ההר תמיד, והכתובים שמתארים את ירידת ה' על הר סיני הם רק לפי המחשבה של בנ"י, שהרי ה' היה על ההר גם לפני כן.

[8] רש"י.

[9] רש"י. א"ע: בית יעקב הוא שם כולל לכל ישראל ותגד לבני ישראל הכוונה היא לזקנים שמשה יאמר להם את הדברים לפני שיאמר כן לבנ"י. אוה"ח: הכפילות היא כדי לומר שיש שתי דרכים לעבוד את ה', יראה ואהבה וה' אמר לבנ"י את שתי הדרכים ואת היתרונות שבכל דרך. בפס' ד' הסביר שאשר עשיתי למצרים כוונתו היא כדי להביאם למדרגת היראה, ולצורך כך מספיק לומר מעט מאוד מילים, ואילו לגבי מדרגת האהבה, על כך אמר ה' לבנ"י "ואשא אתכם על כנפי נשרים" שה' ריחם על בנ"י והציע תחתם את ענני הכבוד כדי שלא יצטרכו ללכת ברגל.

[10] רש"י. ספורנו: הכוונה היא שה' הפציר במצרים לחזור מדרכם הרעה.

[11] א"ע. רש"י: הכוונה היא ליום בו קיבץ ה' את כל ישראל במהירות לרעמסס, וכך כולם יצאו יחד ממצרים. ובדימוי לנשר הוא כמו שהנשר נושא את בניו על כנפיו כדי שהחיצים יפגעו בו ולא בבנו, כך מלאך ה' עמד בין מחנה ישראל למחנה מצרים כדי לספוג את האבנים ואת הבליסטראות של מצרים. רשב"ם: ה' העביר את בני ישראל בים כמו שנשרים עפים מעל ימים. ספורנו: הכוונה היא שה' העביר את ישראל במקומות שלא היו בהם דרכים מתוקנות, כמו שהנשר עובר במקומות כאלו.

[12] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא להתגלות השכינה על הר סיני. ספורנו: הכוונה היא שה' הביא את בנ"י להר סיני. אוה"ח: ה' אמר בכך שהוא לא המתין שבנ"י יתחילו כדי להתקרב אליו, כמו שהיה ראוי, אלא ה' הוא שיזם את הקרבה אל בנ"י. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שלמרות שבנ"י היו מורדים ב', ה' המשיך לקרב את בנ"י. בפירושו השלישי כתב שה' מיהר להוציא את בנ"י ממצרים, לפני שישתקעו בטומאה. בפירושו הרביעי כתב שה' הביא את בנ"י אליו כשרצה לתת להם את התורה, לעומת לשאר העמים שה' בא אליהם להר שעיר כדי לתת להם את התורה, וממילא היה פחות סיכוי שיקבלו את התורה. כלי יקר: ישנם בפסוקים הללו שלש מדרגות: מדרגה ראשונה היא שה' הוא האב וישראל הם הבנים, וזהו ואשא אתכם על כנפי נשרים. המדרגה השנייה היא שבנ"י הם כביכול שווים לה', ועל כך נאמר ואביא אתכם אליי והמדרגה השלישית היא שישראל כבר מגיעים למדרגה שה' גוזר גזירה וצדיק יכול לבטלו, ועל כך נאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים.

[13] א"ע. רש"י וכן אוה"ח בפירושו השלישי: הדגש בעתה הוא מכיוון שכל ההתחלות הן קשות. אוה"ח כתב ש"ועתה" הוא לשון לחזור בתשובה. כמו"כ הסביר אוה"ח את הכפילות אם שמוע תשמע, בכך שה' ציווה אותם על שתי תורות, אחת תושב"כ שהוא עתיד לצוותם עכשיו, ואחת תושבע"פ שיצווה אותם בהמשך. כמו"כ הסביר אוה"ח שדברי בנ"י על נעשה ונשמע הם מחולקים לשניים. לגבי דברי תושב"כ, אמרו בנ"י נעשה, אך לגבי תושבע"פ, אמרו ישראל נשמע בעתיד במה המדובר ונחליט אז, ולכן היה צריך הקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית, כדי שיקבלו את תורה שבע"פ. בהסברו השני לכפילות שבמילים שמוע תשמעו כתב שהכוונה היא לשתי הדברות ששמעו מפי הגבורה. בפירושו הרביעי כתב שהכוונה היא שאם בנ"י יכינו את עצמם לשמוע קול ה', אזי הם יזכו לשמוע את הדברים מפי ה' ולא מפי שליח.

[14] רש"י. א"ע: הכוונה לברית שלאחר מתן תורה. רמב"ן: הכוונה הלברית שה' כרת עם האבות. על דרך האמת פירש שהכוונה היא לדבוק בה'. אוה"ח: הכוונה היא שבנ"י יהיו מעל הטבע. דוגמאות לכך: אדם שחשב לעשות מצווה ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, מה שאין כן בעבירות, ובאומות העולם המצב אינו כן. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שבנ"י יהיו מיוחדים רק לעבודתו.

[15] אונקלוס, רש"י, א"ע ועוד. רמב"ן בפירושו הראשון כתב באונקלוס. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לדבקות בה'.

[16] רש"י. א"ע: הכוונה היא שמכל הארץ שיש לה', ה' יבחר בישראל להיות לו לעם סגולה.

[17] רש"י. ספורנו: ע"י שאתם תהיו ממלכת כהנים, אתם תהיו עם סגולה ואתם תלמדו את כולם כיצד להתנהג. אוה"ח ממלכת כהנים וגוי קדוש מכוון כלפי משה ואהרון: אהרון יהיה ממלכת כהנים ומשה יהיה עם קדוש, והכוונה היא שלמרות שעם ישראל יהיו עם סגולה, הרי שהם לא יהיו שווים למשה ואהרון. בפירושו השני כתב שמעכשיו יהיו עם ישראל בבחינת משרתים לה', משרתי עליון. בפירושו השלישי כתב שבני ישראל יהיו אחראים על בירור הניצוצות בעולם.

[18] אונקלוס. ספורנו: הכוונה היא שאתם תהיו קדושים וקיימים לעולם, כיוון שכוונת ה' הייתה שכאשר בנ"י יקבלו את התורה, הם יזכו בטוב הצפון לעתיד לבא, ורק חטא העגל מנע מהדבר להתגשם. רמב"ן: אתם תהיו ממלכת משרתים שלי. ועם קדוש הכוונה היא שהם יזכו להידבק בה', ועל ידי כך ה' הבטיח לבני ישראל גם בעולם הזה (ממלכת כהנים) וגם בעולם הבא (גוי קדוש).

[19] רש"י. אוה"ח: הסיבה שה' ציווה את משה שלא להוסיף ושלא להפחית מהדברים היא בגלל שמשה היה יכול לחשוב שהוא רוצה להוסיף קצת על דברי ה' כדי להטעים את הדברים ואז יש חש שהם יאבדו מערכם. הסבר נוסף שכתב אוה"ח הוא שה' רצה לנסות את ישראל לראות אם דברים אלו מספיקים כדי שהם ישמחו בקבלת התורה, ואם משה היה מוסיף דברים, גם אם היה אומר שהוא הוסיף את הדברים מעצמו, כוונתו של ה' הייתה מתבטלת.

[20] א"ע.

[21] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא לתורה שבכתב שנאמר על כך "ושימה בפיהם". רמב"ן: משה נתן לעם ישראל את האפשרות לבחור האם יעשו כדברי ה' או לא. (וכן פירש על "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"). כמו כן הסביר שמשה קרא לזקנים, מכיוון שבידם הבחירה של עם ישראל, והם מייעצים לעם ישראל מה לעשות, אך העם לא המתין לעצת הזקנים, ואמר מיד נעשה ונשמע.

[22] אונקלוס.

[23] רש"י. כמו כן הסביר שלמרות שה' הרי יודע מהי תשובת בני ישראל, בא הכתוב ללמד דרך ארץ ממשה, שלא אמר שהואיל ויודע מי ששלח אותו (ה') את התשובה, לא יענה לו. ספורנו: משה ענה לה' את מה שהבין מתוך דברי בני ישראל. אוה"ח: משה ענה לה' כדי לחזור על תשובת בני ישראל, וכדי לשבח את בני ישראל על תשובתם. כמו כן כתב שמשה לא ענה לה' את התשובה עצמה, אלא את סדר התשובה, שכולם ענו יחד ובכך אמרו נעשה ונשמע.

[24] אונקלוס + רש"י. רשב"ם: עב הענן הוא חושך, שימנע ממשה להסתכל על השכינה. ספורנו: נבואת משה באספקלריא המאירה התחילה רק אחרי מתן תורה, וכאן ה' אמר לו שנבואתו לא תהיה עדיין באספקלריא המאירה. אוה"ח כתב ההיפך: למרות שעד עתה הנבואה הייתה במעלה גבוהה יותר, כאן הנבואה תהיה מעורפלת יותר, כדי שכל העם יוכלו לשמוע גם הם את דברי הנבואה.

[25] אונקלוס. ספורנו: בני ישראל יאמינו באפשרות של נבואה באספקלריא המאירה. עד עתה ידעו בני ישראל שקיימת אפשרות לנבואה, אך לא האמינו שקיימת אפשרות לנבואה באספקלריא המאירה, ועל ידי שה' יתגלה בעצמו אל משה באספקלריא המאירה, יאמינו בנ"י באפשרות של אספקלריא המאירה.

[26] אונקלוס. רש"י: מילת "גם" באה לרבות שגם בנביאים הבאים אחרי משה, יאמינו בני ישראל.

[27] רש"י. הכלי יקר הסביר שכאשר בנ"י ראו את משה פונה אל הזקנים ומדבר איתם, הם הבינו שכל מצוות התורה יינתנו להם על ידי שליח, ולכן אמרו שהם רוצים לשמוע את הדברים ישירות מה', וה' הסכים לכך ולכך ציווה לקדש אותם. א"ע: הכוונה כאו היא לעבר של עבר, משה כבר אמר לה' את דברי העם, והכוונה היא שבני ישראל הסתפקו אם באמת ה' מנבא את משה, ולכן משה ביקש מה' שיוציא את הספק מליבם של ישראל, וה' ענה למשה ששעל ידי הנבואה בענן שיתגלה על הר סיני, יאמין העם במשה. על הקושיה שכאורה ניתן להקשות על הא"ע, שהרי מצאנו כתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", כתב הא"ע שהכוונה היא שחלק מהעם האמין, אך לא כל העם האמין. רמב"ן הקשה על הא"ע ואמר שהרי אנחנו רואים במספר פסוקים לאורך הספר שעם ישראל כן האמין בנבואת משה, ואם כן, אין מקום כלל לספק. אלא כוונת ה' היא שהעם יראו בעצמם את הנבואה והם עצמם יהיו נביאים. אוה"ח הסביר שאמנם בנ"י האמינו בכך שמשה הוא עבד ה', ושה' עושה את רצונו, אך הם לא האמינו שה' היה ממש מדבר איתו, כמו דעת הפילוסופים. בהסברו השני כתב שהדיבור כאן יועיל לכך שבנ"י יאמינו בנבואת הנביאים הבאים אחרי משה. ספורנו: לאחר שה' אמר למשה שיתגלה אל העם שלא על ידי שליח, הרגיש משה בספק של העם לגבי הנבואה שלו, ואמר שהעם רוצה נבואה ישירות מה', ולכן אמרו "כל אשר דיבר ה' נעשה", כיוון שלא רצו בנבואה של  מלאך, וגם פחדו שאם הנבואה תהיה על ידי מלאך, המלאך יילך איתם לפי שורת הדין. אוה"ח: משה ענה לה' שבנ"י הסכימו לשמוע מפי ה' את דבריו. בפירושו השני כתב שבנ"י ענו שאינם צריכים אות כדי להאמין לנבואת משה, שהרי כבר עתה הם מאמינים לנבואת משה.

[28] רש"י. רשב"ם: הכוונה היא שהמלאך אמר דברים אלו למשה, שביום השלישי ה' עצמו יתגלה אל עם ישראל.

[29] רש"י + א"ע. רמב"ן הקשה על דברי א"ע, מדוע יש צורך שיבלו יומיים, הרי מספיק לטבול יום אחד, ביום השני. לכן כתב שהכוונה היא שיהיו פרושים מאישה, דבר שהא"ע כתב בהמשך פירושו על אחד מצלעות הפסוק האחרים. כך הסביר שמי שנשנמר מטומאה, נקרא מקודש.

[30] א"ע.

[31] אונקלוס. רש"י: פרושים מאישה. א"ע: שלא יישנו בלילה. רש"י כץב שבתאריך ה' סיוון בנה משה את המזבח ואמר את כל הכתוב בפרשת משפטים, ואין מוקדם ומאוחר בתורה.

[32] אונקלוס. רש"י: מכאן שלא היה בבנ"י סומא, כיוון שכולם התרפאו. רמב"ן: כל בנ"י יראו ברדת ה' על הר סיני, שהרי יראו כאש אוכלת בראש ההר.

[33] רש"י. אוה"ח: מצוות ההגבלה חלה רק ביום השלישי, רק ביום ההתגלות, אך ה' ציווה על כך כבר מעכשיו, כדי שינהגו כבוד בהר כבר עכשיו.

[34] רש"י.

[35] אונקלוס.

[36] רש"י.

[37] אונקלוס. ספורנו: על ידי העליה להר סיני, יש חשש שמא בני ישראל יעלו אל ה' ועל ידי כך ימותו ויערבבו את שמחת המקום יחד עם כך שיטמאו את ההר, וכך לא תשרה שכינה על בני ישראל.

[38] א"ע ורשב"ם.

[39] א"ע ורשב"ם.

[40] א"ע ורשב"ם. רש"י כתב שהכוונה היא שישליכו אותו למטה בארץ.

[41] א"ע.

[42] רש"י. רשב"ם: הכוונה היא להסתלקות קולות השופרות ומראה הלפידים. א"ע: לאחר מעמד מתן תורה, משה עצמו יתקע בשופר מכבש, ואז יהיה מותר לעלות אל הר סיני. רש"י כתב שהכוונה היא לשופרו של יצחק, אך הרמב"ן הקשה על כך, שהרי האיל של יצחק הוקרב בתור קרבן עולה, ולכן פירש שהכוונה היא למידה שנקראת פחד יצחק.

[43] אונקלוס. א"ע: לאחר קול השופר, יהיה מותר לאהרון, חור והזקנים לעלות להר סיני, אך לשאר ישראל היה אסור לעלות על הר סיני גם לאחר מכן, כיוון שהשכינה שרתה שם עד לבניית המשכן.

[44] רש"י. רמב"ן: התורה רצתה להדגיש שגם דיבור זה אל משה היה בהר סיני.

[45] רש"י, וכתב שלפי ר' יוסי הוסיף משה יום אחד מדעתו והכוונה היא ליום הרביעי, ז' סיוון.

[46] רש"י, וכתב שהחשש היה פליטה של ש"ז, ולאחר יום שלשה ימים, אין הפליטה מטמאת.

[47] רש"י.

[48] אונקלוס. ספורנו מקביל בין קולות הברקים והשופרות שבמעמד מתן תורה, לקולות וברקים שהיו כאשר אליהו היה במערה.

[49] אונקלוס. א"ע כתב שהכוונה היא שקול השופר שהיה על הר סיני היה חזק יותר מכל קול שופר אחר שהם שמעו.

[50] אונקלוס + א"ע. אוה"ח כתב שהכוונה במילה "ויחרד" היא שהעם פחד לצאת למתן תורה.

[51] אונקלוס. רש"י: מכאן מוכח שהשכינה יצאה לקראתם, ולכן משה הוציא את בני ישראל מהמחנה ישר אל השכינה שיצאה לקראתם. אוה"ח: מכיוון שעם ישראל פחד בשעה ששמע את קולות השופר, משה היה צריך להוציא אותם.

[52] אונקלוס ורש"י בפירושו הראשון לפי הפשט. רש"י כתב גם את מדרש חז"ל שהכוונה היא שה' כפה על בנ"י את הר סיני כגיגית. א"ע: בנ"י התייצבו לפני הר סיני, לפני הגבול שתחם להם משה, באותו סדר שעמדו לפני משה בשנת הארבעים: ראשונים עמדו הבכורים, ולאחריהם לפי הסדר: הנשיאים, הזקנים, השוטרים, כל אנשי ישראל, הטף, הנשים, הגרים. משה ואהרון עברו את הגבול ועמדו קרובים אל הכהנים.

[53] רש"י.

[54] אונקלוס.

[55] רש"י. אוה"ח: העשן שרף את האבנים עד שנהפכו לאבני סיד.

[56] אונקלוס וא"ע.

[57] רש"י. א"ע: הסיבה שקול השופר היה נמוך יותר בהתחלה היא כדי שלא להפחיד את בני ישראל יותר מידי.

[58] רמב"ן בפירושו עפ"י הפשט, ובהערה הבאה נרחיב בעז"ה.

[59] רמב"ן בפירושו עפ"י הפשט, ולפירושו הפסוק מדבר על הזמן שלפני מתן תורה. בפירושו השני כתב שבני ישראל פחדו מהקולות, וכדי להרגיעם, היה משה אומר להם בכל פעם מה הולך ה' לומר, וכך ה' היה אומר בדיוק את מה שמשה אמר לבני ישראל שיאמר. רש"י פירש שהכוונה היא שמשה דיבר לעם ישראל את שמונת הדברות שנאמרו על ידי משה, וה' היה מענה אותו בקול, ה' היה גורם לקולו של משהל התחזק בצורה כזו שעם ישראל כולו היה יכול לשמוע את דבריו. א"ע כתב בשם רס"ג, שה' היה מפסיק את קול השופר כדי שמשה יוכל לשאול אותו שאלות, ואז ה' היה עונה למשה. בפירושו שלו כתב שמשה היה מתחבר אל קול השופר התחברות שכלית, וכך היה ה' עונה לו, וקול השופר לא היה מפריע למשה בכלל לשמוע את תשובת ה'. אוה"ח: שמה היה משבח את ה' וה' היה מתרצה ומראה שהוא מסכים לדברי משה על ידי קול השופר. בפירושו השני כתב שה' היה עונה למשה על דבריו כדי שכל עם ישראל יראה את נבואתו של משה. רשב"ם: שמה היה מדבר עם ה' ושואל אותו שאלות, אך ה' היה צריך לענות למשה בקול רם כדי שהשופר לא יפריע למשה לשמוע את התשובה.

[60] אונקלוס. רש"י: ה' דיבר עם בני ישראל מהשמיים, אלא הכוונה היא שהציע את השמיים על הר סיני, והוריד את כסא הכבוד שלו על הר סיני, וכך דיבר עם בני ישראל.

[61] אונקלוס.

[62] אונקלוס. א"ע: מטרת הקריאה הייתה כדי שבנ"י יראו את גדולתו של משה.

[63] אונקלוס.

[64] רש"י.

[65] רש"י. אוה"ח: עם ישראל יאמר שעדיף לו למות ולראות את ה'. בהמשך הסברו כתב שבנ"י לא היו זוכים לראות את ה' גם אם היו עולים להר סיני, שהרי אז היה ה' צריך להמעיט את שכינתו.

[66] אונקלוס. רש"י: אפי' אדם אחד מישראל נחשב כלפי ה' בתור הרבה אנשים.

[67] רש"י וא"ע בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שפירוש ניגשים אל ה' הוא שהם הקריבו קרבנות.

[68] א"ע ורשב"ם. א"ע הוסיף שהבכורות הקריבו הקרבנות בשעת מתן תורה.

[69] אונקלוס.

[70] רש"י. רשב"ם הקשה על רש"י: מדוע משה אומר לה' שהוא כבר התרה בעם, הרי מזרזים לאדם בשעת המעשה? לפיכך פירש שהכוונה היא שה' אמר למשה לרדת ולהתרות שוב בעם שלא יעלו אל הר סיני, ומשה חשב שמא ה' מצווה כאן דבר חדש, שאסור אפילו לראות את מעמד הר סיני, אך ה' ענה לו שכוונתו היא שרק יתרה בבנ"י שוב שלא יעלו אל הר סיני, אך לרואת את המעמד מרחוק – מותר להם. כך פירש גם הא"ע. הא"ע כתב בשם רס"ג שכוונת הדברים היא שיש מנהג אצל המלכים שאסור לשליח לומר למלך שהוא עשה את שליחותו, עד שהמלך יצווה את השליח דבר חדש, וכך יוכל השליח בשעת הציווי על הדבר החדש, לומר למלך שכבר עשה את השליחות הקודמת. משה חיכה עד שה' יצווה אותו דבר נוסף, לפני שענה לה' שהוא עשה את שליחותו. אוה"ח: ה' חשש שמא יהיה אדם שילמד בכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, שמכך שהותר לכהנים לעלות אל חלק מהר סיני, מותר לכולם לעלות אל הר סיני, ומשה שעדיין לא קיבל את המידות שהתורה נדרשת בהם, ענה לה' שאין שום צורך להתרות בעם שוב.

[71] אונקלוס.

[72] אונקלוס + ספורנו.

[73] רש"י. אוה"ח: הירידה כאן היא ירידה ממדריגה. לפני שמשה סירב לרדת מהר סיני, היה יכול משהל לעלות אל כל הר סיני, ולאחר סירובו, הגביל ה' את משה כשם שהגביל את אהרון והכהנים, אלא שמשה עלה גבוה יותר על ההר מאהרון והכהנים.

[74] רש"י. ספורנו: ציווי ה' שיעלו אל הר סיני הוא לאחר שה' יאמר את עשרת הדברות ולאחר פרשת משפטים.

[75] אונקלוס.

[76] רש"י.