שמות פרק כח

שמות פרק כח

(א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לאחר שתסיים לבנות את המשכן,[1] עליך, משה, להקריב אליך את אהרון ואת בניו מתוך בני ישראל,[2] לְכַהֲנוֹ לִי מטרת הקרבת אהרון ובניו היא כדי לכהן לי (לה'), לשמש לי (לה') לכהנים,[3] אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן עליך למנות לכהנים את אהרון ואת בניו: נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר[4]: (ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ עליך לעשות בגדים שהם קדושים לאהרון אחיך (הכוונה היא לבגדי כהונה),[5] לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת בגדי הכהונה יהיו נכבדים ומפוארים, מעין בגדי מלכות[6]: (ג) וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אתה, משה, תדבר אל כל מי שחכם בליבו,[7] אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה (תדבר) עם כל מי שמילאתי את ליבו ברוח חכמה,[8] וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי חכמי הלב יעשו את בגדי הכהונה, ועל ידי לבישת בגדי הכהונה, אהרון יתקדש וייכנס להיות כהן לי (לה')[9]: (ד) וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ אלו הם בגדי הכהונה שאני (ה') מצווה את חכמי הלב לעשות, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט בפסוק זה מוזכרים שישה מבגדי הכהונה: 1) חשן, 2) אפוד, 3) מעיל, 4) כתונת (שהיו בה משבצות לנוי ולכן נקראת כתנת תשבץ)[10], 5) מצנפת,[11] 6) אבנט. בהמשך, נראה שישנם עוד שני בגדים שחכמי הלב מצווים לעשות: ציץ ומכנסיים[12]. רק הכהן הגדול היה לובש את כל שמונת הבגדים, ואילו כהן הדיוט היה לובש רק ארבעה: 1) מכנסיים, 2) כתנת, 3) מצנפת, 4) אבנט. בהמשך נראה כיצד היה עשוי כל אחד מבגדים אלו. וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו חכמי הלב יכינו את בגדי הכהונה לאהרון ובניו מתרומה שיתרמו בני ישראל לשם ה',[13] לְכַהֲנוֹ לִי על ידי לבישת בגדי הכהונה, אהרון יתקדש וייכנס להיות כהן לי (לה'): (ה) וְהֵם יִקְחוּ חכמי הלב ייקחו מאת בני ישראל את התרומה שבני ישראל יתרמו לשם עשיית בגדי הכהונה,[14] והתורה מונה עכשיו אלו דברים בני ישראל צריכים לתרום להכנת הבגדים, אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ לשם עשיית בגדי הכהונה, בני ישראל צריכים לתרום חמישה דברים: 1) זהב, 2) תכלת (צמר שצבוע בדם חילזון), 3) ארגמן (צמר שצבוע בצבע ארגמן), 4) תולעת שני (צמר צבוע בצבע אדום) 5) שש - פשתן:

האפוד:

(ו) וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר חכמי הלב יעשו את האפוד על ידי שישזרו יחד חוטים של צמר הצבוע בדם חילזון, צמר הצבוע בצבע ארגמן, צמר הצבוע בצבע אדום וחוטי פשתן. היו לוקחים חוט של זהב ושוזרים אותו עם שישה חוטים של תכלת, חוט של זהב נוסף היה שזור עם שישה חוטים של ארגמן, חוט של זהב נוסף היה שזור עם שישה חוטים של תולעת שני, וחוט נוסף של זהב היה  שזור עם ששה חוטי פשתן. לאחר מכן היו שוזרים את ארבע קבוצות החוטים האלו יחד, כך שכל חוט היה מורכב מעשרים ושמונה חוטים קטנים. האפוד היה מעין סינר שהכהן היה לובש על גבו. גובהו היה ממתחת לאצילי ידיו ועד לעקב של הכהן הגדול. לאפוד היו מחוברים חגורות ורצועות (החשב והכתפות) שהכהן הגדול היה קושרם לפניו.[15] מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב היה צריך לארוג את האפוד בדרך ששני הצדדים, הצד הפנימי והצד החיצוני, לא יהיו זהים[16]: (ז) שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת יִהְיֶה לּוֹ לאפוד היו שתי כתפות, שתי רצועות, שהיו מחוברות לאפוד. כל אחת מהכתפות הייתה עולה מעל לכתף אחת של הכהן הגדול, והייתה מגיעה עד לחזהו של הכהן הגדול. הכתפות היו מחוברות בקצה אחד אל האפוד ובקצה השני היו מחוברות אל החושן, וכך החושן היה מחזיק את הכתפות על חזהו של הכהן הגדול,[17] אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו כתפות האפוד היו בקצה של האפוד,[18] וְחֻבָּר יש לחבר את כתפות האפוד אל האפוד עצמו[19]: (ח) וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר החשב הינו חגורה שהייתה לרוחב האפוד, בחלק העליון של האפוד. הכהן הגדול היה חוגר על עצמו את האפוד על ידי הכתפות שהיו עולות מעל לכתפיים שלו, ועל ידי החשב שהיה מקיף כמעט את כל גופו והיה בחלקו העליון של האפוד[20]. התורה כותבת שהחשב צריך להיות עשוי ממש כמו האפוד: שזור מחוטים של זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן כפי שהסברנו בפסוק ו', וכן, בניגוד לכתפות שהכינו אותן בנפרד מהאפוד ולאחר מכן חיברו אותן, את החשב היה צריך לארוג יחד עם האפוד ולא לחבר אותו לאחר האריגה[21]: (ט) וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם יש לקחת שתי אבני שהם (סוג של אבנים יקרות),[22] וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל על אבני השוהם יש לגלף את שמות השבטים של בני ישראל[23]: (י) שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת שישה משמות השבטים יש לגלף על אבן אחת, וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית את שמות ששת השבטים הנותרים, שלא גולפו על האבן הראשונה, יש לגלף על האבן השנייה, כְּתוֹלְדֹתָם השבטים היו מגולפים על אבני השהם כסדר תולדותם: הראשון היה ראובן, השני שמעון וכו'[24]: (יא) מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן גילוף השבטים היה כמעשה של בעל מלאכה שנקרא "חרש אבן",[25] פִּתּוּחֵי חֹתָם כתב מפורש, כתב ניכר. יש לגלף את האבנים בכתב ברור כך ששמות השבטים יהיו ניכרים,[26] תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים ((חריצים ברורים) יש לגלף על אבני השוהם, עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בשמות בני ישראל, גילוף האבנים נעשה על ידי כתיבת שמות שבטי בני ישראל,[27] מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם יש לעשות לאבנים מושב מזהב, כך שכאשר היו מכניסים את האבנים לתושבת, יצא שהאבנים היו מוקפות במשבצות זהב[28]: (יב) וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד את אבני השהם יש לשים על כתפות האפוד, אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אבני השהם עליהן חקוקים שמות השבטים משמשות לזיכרון לפני ה'. על ידי שהכהן הגדול לובש את שמות השבטים החקוקים על אבני השהם, ה' זוכר את צדקותם של השבטים,[29] וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְקֹוָק עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן אהרון, בלובשו את האפוד, יישא את שמות השבטים עליו כדי שה' יזכור את צדקותם של השבטים:

משבצות הזהב:

(יג) וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב יש לעשות על כתפות האפוד שתי משבצות שהיו עשויות מזהב. המשבצות שימשו לחיבור החושן אל האפוד (על ידי שהיה בהן נקב אליו הכניסו את השרשראות שחיברו את האפוד אל החושן) ועל המשבצות היו מונחות אבני שהם שהיו על כתפות האפוד[30] : (יד) וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרֹת זָהָב טָהוֹר יש לעשות שתי שרשראות שהיו עשויות מזהב טהור, מִגְבָּלֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם את השרשראות יש לעשות בגבול, בקצה החושן,[31] מַעֲשֵׂה עֲבֹת השרשראות היו עשויות בצורה של קליעה,[32] וְנָתַתָּה אֶת שַׁרְשְׁרֹת הָעֲבֹתֹת עַל הַמִּשְׁבְּצֹת אתה עתיד לתת את השרשראות הקלועות על משבצות הזהב ובכך לחבר את החושן אל האפוד. כאן התורה לא ציוותה על עשיית השרשראות, אלא רק הסבירה לשם מה צריך לעשות את המשבצות על כתפות האפוד[33]:

החושן:

(טו) וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט יש לעשות חושן שתפקידו לכפר על עיוות הדין,[34] מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב היה צריך לארוג את החושן בדרך ששני הצדדים, הצד הפנימי והצד החיצוני, אינם זהים, כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ יש לעשות את החושן כמו שעשו את האפוד, כפי שהתורה תפרש בהמשך הפסוק, זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ כמו ששזרו את האפוד, כך שזרו את החושן: לקחו חוט של זהב ושזרו אותו עם שישה חוטים של תכלת, חוט של זהב נוסף היה שזור עם שישה חוטים של ארגמן, חוט של זהב נוסף היה שזור עם שישה חוטים של תולעת שני, וחוט נוסף של זהב היה  שזור עם ששה חוטי פשתן. לאחר מכן היו שוזרים את ארבע קבוצות החוטים האלו יחד, כך שכל חוט היה מורכב מעשרים ושמונה חוטים קטנים: (טז) רָבוּעַ יִהְיֶה החושן צריך להיות בצורה של ריבוע, שאורכו ורוחבו יהיו שווים, כָּפוּל החושן היה נעשה כפול ממידת אורכו ורוחבו, ולאחר מכן היו מקפלים את החושן כדי שיהיה מעין כיס שבתוכו נתנו את האורים והתומים,[35] זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ מידות האורך והרוחב של החושן היו זהות: באורך זרת[36]: (יז) וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן יש לעשות על החושן גומות, תושבות, בהן היו מכניסים את האבנים,[37] אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן היו על החושן ארבעה טורים של אבנים (כך שבכל טור היו שלש אבנים וכך שמות שנים עשר השבטים היו כתובים על החושן), כפי שהתורה תפרט בפסוקים הבאים, טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד הטור הראשון שהיה על החושן היה מלא באבנים שנקראו: אדם, פטדה וברקת: (יח) וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם הטור השני שהיה על החושן היה מלא באבנים שנקראו: נפך, ספיר ויהלום: (יט) וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה הטור השלישי שהיה על החושן היה מלא באבנים שנקראו: לשם שבו ואחלמה: (כ) וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה הטור הרביעי שהיה על החושן היה מלא באבנים שנקראו: תרשיש, שהם וישפה, מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם תושבות הזהב יהיו רק בעומק של עובי אבני החושן, כך שהעומק מתמלא על ידי הכנסת האבנים לתוך התושבות[38]: (כא) וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל על האבנים יהיו חקוקים שמות השבטים של בני ישראל,[39]  שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם בשמות בני ישראל, גילוף האבנים נעשה על ידי כתיבת שמות שבטי בני ישראל, פִּתּוּחֵי חוֹתָם כתב מפורש, כתב ניכר. יש לגלף את האבנים בכתב ברור כך ששמות השבטים יהיו ניכרים, אִישׁ עַל שְׁמוֹ סדר כתיבת השבטים יהיה כסדר הולדתם: על אבן האדם היה כתוב שמו של ראובן, על אבן הפטדה היה כתוב שמו של שמעון וכו',[40]  תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט כך שנים עשר השבטים יהיו חקוקים על האבנים שהיו על החושן: (כב) וְעָשִׂיתָ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשֹׁת גַּבְלֻת מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר יש לעשות בגבול, בקצה החושן, שרשראות מזהב טהור. שרשראות אלו נעשו "מעשה עבות", כלומר, בצורה של קליעה. אלו הן אותן שתי שרשראות המוזכרות בפסוק יד', אלא שכאן התורה כותבת את ייעודם[41]: (כג) וְעָשִׂיתָ עַל הַחֹשֶׁן שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב יש לעשות בשביל החושן שתי טבעות שהיו עשויות מזהב,[42] וְנָתַתָּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן יש לשים את הטבעות על החלק העליון של החושן: טבעת אחת על הצד הימני של החושן והטבעת השנייה על הצד השמאלי של החושן[43]: (כד) וְנָתַתָּה אֶת שְׁתֵּי עֲבֹתֹת הַזָּהָב עַל שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת אֶל קְצוֹת הַחֹשֶׁן יש לתחוב את שרשראות הזהב לתוך הטבעות שהיו על שתי הקצוות של החושן: על הקצה השמאלי ועל הקצה הימני[44]: (כה) וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת תִּתֵּן עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצוֹת את שני הראשים של השרשראות יש לתחוב לתוך נקב שהיה במשבצות הזהב שהיו על כתפות האפוד,[45] וְנָתַתָּה עַל כִּתְפוֹת הָאֵפֹד אֶל מוּל פָּנָיו את המשבצות יש לשים על כתפות האפוד, בצד של הפנים של האפוד, כלומר, בצד שהיה לפני הכהן הגדול ולא בצד של גבו[46]: (כו) וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְשַׂמְתָּ אֹתָם עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן יש לעשות עוד שתי טבעות מזהב (כך שבסך הכל היו ארבע טבעות מזהב על החושן), ולשים אותן בחלק התחתון של החושן, טבעת אחת בצד הימני של החושן והטבעת השנייה בצד השמאלי של החושן, עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד את הטבעות יש לעשות כך שהם יהיו כנגד האפוד. כפי שראינו, האפוד כיסה כמעט את כל גבו של הכהן הגדול, ומעל לאפוד היו הכתפות. התורה כותבת ששתי הטבעות התחתונות היו צריכות להיות כנגד האפוד ולא כנגד הכתפות,[47] בָּיְתָה ציון נוסף למקום הטבעות התחתונות הוא: הטבעות צריכות להיות "ביתה", כלומר, כלפי פנים של החושן, ולא כלפי הצד החיצוני של החושן[48]: (כז) וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב יש לעשות עוד שתי טבעות זהב, וְנָתַתָּה אֹתָם עַל שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו את הטבעות הנוספות יש לשים על הקצה התחתון של כתפות האפוד, אך הטבעות היו מופנות כלפי הצד הקדמי של הכהן הגדול,[49] לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפוֹד יש לשים את טבעות הזהב במקום בו מתחברות הכתפות לחשב האפוד (סיכום של אופן חיבור החושן לאפוד יובא בפסוק הבא)[50]: (כח) וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת יחברו את החושן לאפוד על ידי פתיל תכלת,[51] לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד על ידי החיבור בפתיל התכלת, החושן יהיה צמוד אל האפוד,[52] וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד אסור לנתק את החושן מעל האפוד.[53] לסיכום צורת החיבור של החושן אל האפוד נסביר: היו שש טבעות, ארבע טבעות על החושן, כאשר שתי טבעות היו על החלק העליון של החושן, אחת בצד הימני ואחת בצד השמאלי, ובחלק התחתון של החושן היו עוד שתי טבעות: אחת בצד הימני ואחת בצד השמאלי. שתי טבעות נוספות היו על החלק התחתון של הכתפות, במקום חיבורן אל החשב. כמו כן, בקצה העליון של הכתפות היו שתי משבצות זהב ובהן נקבים. המשבצות היו מחוברות אל החושן על ידי שתי שרשראות שהיו תחובות במשבצות ובטבעות העליונות של החושן. את הטבעות התחתונות של החושן חיברו לטבעות שהיו על החלק התחתון של הכתפות על ידי פתיל תכלת שהיה תחוב בטבעות החושן ובטבעות שהיו על האפוד: (כט) וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ כאשר אהרון יכנס אל הקודש בעודו לובש את החושן, הוא יישא עליו את שמות השבטים (שהרי שמות השבטים היו חקוקים על אבני החושן). פירוש המלה "קודש" בפסוק זה הינו בכל מקום בו אהרון חייב ללבוש את שמונת הבגדים,[54] לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד (על ידי נשיאת שמות בני ישראל) ה' יזכור את זכות השבטים ויפקוד את בני ישראל בשלום[55]: (ל) וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים יש לשים בתוך חושן המשפט את האורים והתומים. כפי שראינו בפסוק טז', החושן היה כפול והוא נעשה כמין כיס. לתוך כיס זה היו מכניסים את האורים והתומים, דהיינו קלף שכתוב עליו שם ה' המפורש,[56] וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק על ידי נתינת האורים והתומים בתוך החושן, האורים והתומים היו על ליבו של אהרון כאשר הוא היה נכנס לעבוד במקום בו היה חייב ללבוש את שמונת הבגדים,[57] וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד כאשר אהרון ילבש את החושן, אהרון יתפלל על בני ישראל שיזכו במשפט לפני ה'[58]:

המעיל:

(לא) וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד יש לעשות את המעיל שהאפוד ניתן עליו. המעיל היה כמו הכתונת, לבוש על כל הגוף, אלא שהכתונת הייתה צמודה לבשר והמעיל היה ניתן על  הכתונת,[59] כְּלִיל תְּכֵלֶת (המעיל) כולו עשוי תכלת, חוטי צמר שהיו צבועים בדם חילזון[60]: (לב) וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ למעיל היה פתח כדי להכניס דרכו את הצוואר (בניגוד למעילים שלנו שפתוחים לכל אורכם). התורה מצווה שפי המעיל, השוליים שמקיפים את פתח בית הצוואר, יוכנס לתוך פתח בית הצוואר ולא יבלוט החוצה,[61] שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב השוליים שמקיפים את פתח בית הצוואר, ישמשו לשפת פתח הצוואר כך שהמעיל לא יקרע. כדי לחזק את המעיל, התורה מצווה שבשעת האריגה, יש לקפל את כל שולי פתח בית הצוואר לתוך הפתח, וכך, פתח בית הצוואר יהיה חזק יותר בהיותו כפול,[62]  מַעֲשֵׂה אֹרֵג את השפה יש לקפל בשעת האריגה, כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ כמו פתח השריון. כשם שבית הצוואר של השריון שבימיהם, היה כפול, וכפלו לתוכו את השוליים, כך יש לעשות את המעיל,[63]  לֹא יִקָּרֵעַ על ידי הכנסת השוליים לתוך בית הצוואר, לא ניתן יהיה לקרוע את המעיל, כיוון שהשוליים יהיו חזקים[64]: (לג) וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו יש לעשות בשיפולי המעיל,[65] רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי רימונים, עיגולים שהיו עשויים מחוטי תכלת, ארגמן ותולעת שני,[66] עַל שׁוּלָיו סָבִיב הרימונים היו תלויים בשיפולי המעיל, והיו מסביב לכל המעיל, וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב בין הרימונים יש לעשות פעמונים מזהב. הפעמונים היו מורכבים משני חלקים: זג (החלק החיצוני) וענבל (החלק שמכה בזג ועל ידי כך נוצר רעש)[67]: (לד) פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן ליד כל פעמון מזהב, היה רימון,[68] פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן ליד כל פעמון מזהב, היה רימון, עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב כך היה מסביב למעיל על שיפולי המעיל: (לה) וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת המעיל יהיה על אהרון בשעה שהוא נכנס לשמש במשכן, וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְקֹוָק וּבְצֵאתוֹ על ידי לבישת המעיל שעליו הפעמונים, נשמע הקול של אהרון בשעה שהוא בא לעבוד ובשעה שהוא מסיים את עבודתו,[69] וְלֹא יָמוּת על ידי לבישת כל הבגדים כולם בשעת העבודה, אהרון לא ימות. אך אם היה חסר לו בגד אחד משמונת בגדיו בשעת עבודתו, חייב אהרון מיתה[70]:

הציץ:

(לו) וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר יש לעשות ציץ העשוי מזהב טהור. הציץ היה מעין טס של זהב שרוחבו היה שתי אצבעות. טס זה היה מקיף את כל מצחו של הכהן הגדול,[71] וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַיקֹוָק יש לגלף, לחרוץ על הציץ בכתב ברור את המילים קדש לה'[72]: (לז) וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת יש לשים את הציץ מעל לפתיל תכלת כפי שנבאר. בשני קצוות הציץ היו נקבים, לתוכם היו מכניסים חוטי תכלת. כמו כן, באמצע הציץ, היה נקב, דרכו השחילו חוט תכלת נוסף. החוטים הצדדיים נמשכו עד העורף ושם נקשרו, ואילו פתיל התכלת העליון עבר מעל למצנפת הכהן הגדול עד שהגיע לעורפו, ושם נקשר,[73] וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת החוט האמצעי יעבור על המצנפת,[74] אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה הציץ יהיה על המצח כנגד המצנפת. המצנפת נמצאת למעלה על ראשו של הכהן הגדול ומגיעה כמעט עד למצח, ואילו הציץ נמצא על המצח[75]: (לח) וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן הציץ יהיה על מצחו של אהרון, וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם על ידי לבישת הציץ, אהרון מכפר על חטאי בני ישראל הקשורים בהקרבת דם וחלבי קרבנות בטומאה,[76] וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְקֹוָק בכל פעם שהכהן הגדול לובש את הציץ, אסור לו להסיח את דעתו מהציץ, אלא עליו למשמש כל הזמן את הציץ, ועל ידי לבישת הציץ עוון הקרבת קרבנות בטומאה מתכפר לבני ישראל [77]:

הכתנות והמכנסיים:

(לט) וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ יש לעשות מפשתן את הכתונת בה היו משבצות לנוי,[78] וְעָשִׂיתָ מִצְנֶפֶת שֵׁשׁ וכן יש לעשות את המצנפת, מעין כובע, מפשתן,[79] וְאַבְנֵט תַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה רֹקֵם יש לעשות את האבנט, מעין חגורה,  במעשה רוקם, דהיינו, שהצד החיצוני והצד הפנימי לא היו שווים: (מ) וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים לבני אהרון, שאינם כהנים גדולים, תעשה כותנות ואבנטים,[80] וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם וכן תעשה לבני אהרון מגבעות, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת בגדי הכהונה יהיו נכבדים ומפוארים, מעין בגדי מלכות[81]: (מא) וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ יש להלביש את אהרון בשמונת הבגדים של הכהן הגדול,[82] וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ יש להלביש את בני אהרון, בארבעת הבגדים השייכים לכהן הדיוט,[83] וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם יש למשוח את אהרון ובניו בשמן המשחה (את פירוט צורת המשיחה נלמד בהמשך),[84] וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם תמנה אותם להיות כהנים,[85] וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם תקריב את הקרבנות של אהרון ובניו, כפי שנראה שמשה הקריב בימי המילואים,[86] וְכִהֲנוּ לִי על ידי קיום כל הפעולות הללו: לבישת הבגדים, משיחה בשמן המשחה, מינוי הכהנים והקרבת קרבנותיהם, ימונו אהרון ובניו להיות כהנים: (מב) וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה יש לעשות לאהרון ולבניו מכנסיים מפשתן כדי לכסות את ערוותם,[87] מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ המכנסיים יכסו את הכהנים ממותניהם ועד לירכיהם: (מג) וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד בגדי הכהונה יהיו על אהרון ובניו בשעה שהם נכנסים למקדש או למשכן,[88] אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וכן יהיו הכהנים לבושים בבגדי הכהונה גם כשבאים להקריב קרבנות על גבי המזבח,[89] וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ על ידי לבישת בגדי הכהונה, הכהנים לא יחטאו, אך אם הם יעבדו ללא בגדי כהונה, יהיה בכך חטא והכהנים יהיו חייבים מיתה,[90] חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו ציווי זה, של לבישת בגדי כהונה, הוא ציווי לשעה, לזמן הקמת המשכן, ולדורות. תמיד, בכל הדורות, יהיו הכהנים חייבים ללבוש בגדי כהונה בשעת עבודתם[91]:

[1] רש"י, שהרי עד לסיום המלאכה לא היה מקרבם.

[2] כלי יקר: השימוש בלשון להקריב הוא מכיוון שמשה היה צריך לקרב את אהרון לעבודת ה' לאחר שחטא בחטא העגל. א"ע: הטעם בשימוש בלשון הקרב הוא כדי לומר למשה ששימש עד עתה בתור כהן לקרב אליו את אהרון ובניו כדי שגם הם ישמשו ככהנים. בטעם בחירת אהרון לכהן כתב הא"ע שהוא משום שאהרון נשא אישה טובה, את אלישבע אחות נחשון, ואילו משה רבינו לא היה יכול לישא אישה ראויה מכיוון שהיה בורח מפרעה ואף אדם לא היה משיא את ביתו למשה. טעם נוסף שמשה לא היה יכול להיות כהן הוא משום שמשה היה עסוק בלמד את עם ישראל את חוקי התורה ולא היה יכול לעסוק גם בכהונה.

[3] א"ע.

[4] א"ע: ייתכן שהיו לאהרון בנים נוספים.

[5] אונקלוס. א"ע: קדושים הכוונה היא שלובשים את בגדי הכהונה במקום קדוש, במשכן, או שהכונה היא מופרשים, בבגדים אלו הכהנים מופרשים משאר בנ"י, שהרי לשאר בנ"י אין בגדים כאלו.

[6] רמב"ן בפירושו הראשון, ולפי פירוש זה "לכבוד ולתפארת" מוסב על הבגדים. בפירושו השני כתב הרמב"ן שהמילים "לכבוד ולתפארת" מוסבים על ה', צריך לעשות את הבגדים לכבודו של ה' ולתפארת עוזם. ספורנו פירש בסגנון דומה לפירושו השני של הרמב"ן וכתב שלכבוד הינו לכבוד ה' שיהיו למשמשיו בגדי כהונה, ולתפארת היינו שעל ידי לבישת בגדי הכהונה, יש לכהן מורא על שאר העם שאין להם בגדים אלו. אוה"ח: התורה באה להדגיש שרק כהן העובד צריך ללבוש בגדים אלו לעומת משה בשבעת ימי המילואים שלא לבש בגדים אלו, אלא שימש בבגד לבן.

[7] אונקלוס.

[8] א"ע. כלי יקר: "אשר מלאתיו" מכוון כלפי משה רבינו, שהרי משה היה מלא ברוח חכמה מה' והוא האציל מחכמתו לשאר חכמי הלב.

[9] רש"י. לפי דברי רש"י, כוונת הציווי לחכמי הלב היא על עשית הבגדים. ספורנו כותב שהציווי הוא גם על עשיית המשכן וגם על עשיית הבגדים.

[10] רש"י.

[11] לגבי המצנפת נחלקו המפרשים בסוף הפרק. רש"י אצלנו כתב שהמצנפת היא מעין כובע ומביא ראיה לכך שהתורה קראה למצנפת מגבעת. משמע מדברי רש"י שהמצנפת של הכהן הגדול והמצנפת של הכהן הגדול הוא דומה. וכן משמע מהרמב"ן בפס' לא'. הא"ע בפס' לו' מחלק בין המצנפת של הכהן הגדול למגבעת של הכהן ההדיוט וכותב שהמגבעת היא מעין כובע ארוך ואילו המצנפת היא מעין אריג שמתגלגל לכיוון מעלה וכך מכסה את ראש הלובשו.

[12] א"ע: הסיבה שהתורה לא כתבה את המכנסיים הוא מכיוון שברור מאליו שיש ללבוש מכנסיים. הסיבה שהציץ אינו מוזכר היא מכיוון שאין הציץ נחשב בגד. אוה"ח מוצא רמזים לכך שגם הציץ והמכנסיים מוזכרים לפנינו. בפס' מב' כתב אוה"ח שהטעם שהתורה הפרידה את כתיבת המכנסיים משאר הבגדים היא מכיוון שהמכנסיים אינם נכללים בכלל הציווי של "והלבשת" שכתוב בפס' מא'. כמו"כ כתב אוה"ח טעם נוסף והוא, שהיינו חושבים שאין לבישת המכנסיים מעכבת מהכהן לעבוד במקדש, והטעם היחיד שיש לעשות את המכנסיים הוא כדי שלא תיגלה ערוותו, לכן התורה הצמידה את עשיית המכנסיים לציווי בו מוזהרים הכהנים ללבוש את כל הבגדים, ואם לא ילבשו את כל הבגדים, כולל המכנסיים, יתחייבו מיתה.

[13] רש"י.

[14] רש"י. רמב"ן: טעם ההדגשה שעל חכמי הלב לקחת את בגדי הכהונה הוא משום שמשה לא היה בודק אותם כי באמונה הן היו עושים.

[15] רש"י.

[16] רש"י.

[17] רש"י. רשב"ם: הכתפות לא היו רצועות, אלא מילאו את כל רוחב גבו של הכהן הגדול.

[18] רש"י.

[19] רש"י.

[20] רש"י.

[21] רש"י.

[22] תרגום יונתן.

[23] אונקלוס.

[24] רש"י. לפי דברי רש"י על האבן הראשונה היו כתובים השבטים: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן, נפתלי, ואילו על האבן השניה היו כתובים גד, אשר, יששכר, זבולון, יוסף ובנימין. אמנם, הרמב"ם חולק על רש"י וסובר שפירוש "כתולדותם" הוא שעל האבן הראשונה היה כתו שמו של ראובן, ואילו על האבן השניה היה כתוב שמו של שמעון, וכך, לסירוגין, על כל אבן היה כתוב שמו של אחד מהשבטים כתולדותם. אוה"ח האריך בדבריו להשיג על דברי הרמב"ם, ואכמ"ל.

[25] רש"י.

[26] רש"י.

[27] רש"י.

[28] רש"י.

[29] רש"י. רשב"ם בפס' לו' כתב שהזיכרון הוא כפרת חטאי בנ"י הקשורים בקדשים, על ידי ששמות השבטים היו כתובים מתחת ל"קדש לה' " שהיה כתוב על הציץ.

[30] רש"י.

[31] רש"י.

[32] רש"י.

[33] רש"י.

[34] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהחושן נקרא חושן המשפט כיוון שהוא מאמת את דבריו והיה מכריע בכל ספק.

[35] רשב"ם.

[36] יש הסוברים שמידת הזרת שכתובה בתורה הינה חצי אמה.

[37] רש"י ורשב"ם.

[38] רש"י.

[39] אונקלוס. ספורנו כתב שהכוונה היא שההקדשה עצמה של התורמים צריכה להיות על דעת שיכתבו על האבנים את שמות השבטים.

[40] רש"י.

[41] רש"י.

[42] רש"י.

[43] רש"י.

[44] רש"י.

[45] רש"י.

[46] רש"י.

[47] רש"י.

[48] רש"י.

[49] רש"י.

[50] רש"י.

[51] רש"י.

[52] רש"י.

[53] רש"י. הרמב"ם פסק שהאיסור הוא לנתק את החושן בדרך של קלקול.

[54] דעת מקרא.

[55] ספורנו.

[56] רש"י. א"ע (בפס' ו') כתב שהאורים ותומים הם דברים שעשויים מכסף וזהב. הרמב"ן הסכים עם רש"י וכתב שהאורים היו מאירים את האותיות שבשמות השבטים, ואילו התומים היו מגלים לשואל באיזה סדר לסדר את האותיות שדלקו.

[57] דעת מקרא.

[58] ספורנו. רש"י: אהרון יישא את המשפט שהאורים ותומים פסקו או א כפרת בני ישראל על עיוות הדין, תלוי בפירוש פסוק טו'.

[59] רש"י וכן פירש רשב"ם. רמב"ן: המעיל אינו כמו הכותונת, אלא היה לבוש שהיה על כל גופו של הכה"ג, אלא שלא היו לו שרוולים (בניגוד לרש"י הסובר שהיו למעיל שרוולים כמו הכותונת).

[60] רש"י.

[61] רש"י.

[62] רש"י.

[63] רש"י. רשב"ם פירש שכפי תחרא היינו, הפתח של ראשו.

[64] כך משמע לפי רש"י. ספורנו כתב שהציווי "לא יקרע" מוסב על צורת הפתח של בית הצוואר: הפתח צריך להיות עגול ולא להיפתח לאורך או לרוחב.

[65] אונקלוס.

[66] רש"י.

[67] רש"י. הרמב"ן חלק על רש"י וכתב שהפעמונים היו בתוך הרימונים, הרימונים שימשו בית לפעמונים. הרמב"ן אינו מקבל את פירושו של רש"י, שהרי לפי רש"י, הרימונים שימשו רק לנוי, ואם הרימונים שימשו לנוי, מדוע לא פירטה התורה את דרך עשייתם?

[68] רש"י.

[69] רשב"ם. רמב"ן: הטעם של הפעמונים הוא מכיוון שאין זה ראוי להיכנס לשרת את אדונו ללא רשות וע"י הפעמונים הכה"ג כאילו מבקש רשות. בסוף הביא הרמב"ן מדרש שהטעם הוא מכיוון שהכה"ג צריך בגדים שהמלאכים יפחדו ממנו.

[70] רש"י. רמב"ן: ציווי זה נאמר על המכנסיים ולא על כל הבגדים. אוה"ח: הציווי נאמר על הפעמונים.

[71] רש"י. רשב"ם: נקרא ציץ מכיוון שהוא מציץ מן החרכים, כולם רואים את הציץ כשהוא על המצח.

[72] אונקלוס.

[73] רש"י. רמב"ן פירש שהיה חוט אחד שהיה נכנס בשני הנקבים שבקצוות ונקשר על העורף. גם הרמב"ם סובר שהיה רק חוט אחד, אלא שסובר שהחוט היה מקיף גם את המקום שהיה מתחת לציץ. לא הבנתי את רשב"ם. א"ע: על כאן במשמע של "עם", היו לובשים את הציץ עם פתיל של תכלת.

[74] רש"י.

[75] רמב"ן.

[76] רש"י.

[77] רש"י וכדעת עודהו נמצא עליו מרצה. בגמ' ישנה דיעה נוספת הסוברת שהציץ מכפר גם כשהכה"ג אינו לובשו וזהו לשון שתמיד היה מרצה, גם בשעה שהכה"ג לא היה לובשו.

[78] רש"י + אונקלוס.

[79] אונקלוס.

[80] רש"י.

[81] הטעם בחזרה על "לכבוד ולתפארת": אוה"ח: כדי ללמדנו שכהן שעבד בבגדים קרועים, עבודתו פסולה. רשב"ם סובר שהחזרה כאן היא רק בשביל המגבעת, רק המגבעת היא לכבוד ולתפארת, כיוון שהם נראים יותר שהרי הם מונחים על הראש, ולפיכך יש לוודא שיהיו מהודרים יותר.

[82] רש"י.

[83] רש"י.

[84] רש"י.

[85] רש"י. ספורנו: תשלים אותם שיהיו ראויים לעבוד, וכדבריו כתב הרמב"ן. הרמב"ן כתב פירוש נוסף שהכוונה היא שידיהם יהיו מלאים בהקרבת קרבנות, אך הרמב"ן כתב שהפירוש הראשון הוא עיקר. א"ע בשם רס"ג: על ידי המשיחה, אתה משלים את החיוב המוטל על אהרון ובניו, ובשם עצמו כתב שהכוונה למעשה הכהונה, על ידי המשיחה, מותר לאהרון ובניו לעשות את המעשים המוטלים על הכהנים.

[86] תרגום יונתן.

[87] אונקלוס.

[88] רש"י.

[89] אונקלוס.

[90] רש"י.

[91] רש"י.