שמות פרק לג

שמות פרק לג

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה: לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה תלך ותעלה מכאן (לארץ ישראל. היות וארץ ישראל גבוהה יותר משאר הארצות, ההולך אליה חייב לעלות),[1] אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (תלכו) אתה והעם שהעלית מארץ מצרים, אתה ובני ישראל,[2] אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה תעלו אל הארץ שנשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב שאתן אותה לזרעם, תעלו לארץ ישראל[3]: (ב) וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ בשעה שתעלו לארץ ישראל, ילווה אתכם מלאך,[4] וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אני (ה' על ידי מלאך) אגרש את העמים שישבו באותה עת בארץ ישראל: את הכנעני, האמורי, החתי, הפריזי, החוי והיבוסי[5]: (ג) אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ תעלה את בני ישראל אל ארץ ישראל שהיא ארץ משובחת והיא מוציאה חלב ודבש,[6] כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ אני ה' לא אעלה בקרב עם ישראל, אלא רק המלאך שלי ילווה אתכם לארץ ישראל. לפני החטא היה ה' אמור ללוות את בני ישראל בכניסתם לארץ, ולאחר חטא העגל, רק המלאך של ה' ילווה את בני ישראל לארץ ישראל,[7] כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה (הסיבה שרק המלאך שלי ילווה אתכם היא) מכיוון שאתה, עם ישראל, הנך עם סרבן,[8] פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ ויש חשש שמא אני אשמיד אותך. כאשר ה' הולך בעצמו ללוות את ישראל, יש חשש שמא הוא ישמיד את עם ישראל, שהרי אם ישראל יחטאו, הוא ישמיד אותם. אך אם המלאך הוא שילווה את בני ישראל בכניסתם לארץ, אין חשש להשמדת ישראל, גם אם ימרדו בה', שהרי המרידה בשעה שהמלאך מלוה את ישראל היא פחות חמורה[9]: (ד) וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה עם ישראל שמע את הדבר הרע הזה, שאין השכינה מתהלכת בתוכם,[10] וַיִּתְאַבָּלוּ עם ישראל התאבל בשעה ששמע שהשכינה לא תלך ביניהם, וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו כל אחד מישראל לא הוריד את הכתר שניתן לו בהר סיני. לאחר שבני ישראל אמרו נעשה ונשמע, הם זכו בכתרים בראשיהם,  ועכשיו, לאחר חטא העגל, ציווה ה' להוריד כתרים אלו[11]: (ה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה: אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל משה, תאמר לבני ישראל, אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף אתם עם מרדן וסרבן, רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ אם אני עצמי אעלה איתך, ואכעס עליך לרגע אחד, אני אשמיד אותך, ולכן טוב יותר שלא אעלה בקרבך,[12] וְעַתָּה עכשיו, מיידית,[13] הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ כל אחד מישראל יוריד את הכתר שניתן לו בהר סיני, וזה יהיה עונש ופורענות שיתבצע מיידית,[14] וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ ובעתיד אחשוב אלו פורענויות נוספות אביא עליכם כעונש על חטא העגל[15]: (ו) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב בני ישראל הורידו מעליהם את הכתר שניתן להם בהר סיני[16]: (ז) וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לאחר חטא העגל, לקח משה את האוהל שלו, ופרס אותו מחוץ למחנה ישראל,[17] הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה משה היה פורס את האהל שלו רחוק מאוד ממחנה ישראל, במרחק של אלפיים אמה ממחנה ישראל,[18] וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד משה היה קורא לאהל שלו "אהל מועד" מלשון התוועדות, כל מי שביקש ללמוד תורה, היה מתוועד, מתאסף לאוהלו של משה רבינו,[19] וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְקֹוָק כל מי שרצה ללמוד מלפני ה',[20] יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה (כל מי שרצה ללמוד מלפני ה') היה יוצא אל מחוץ למחנה, למקום בו היה אוהלו של משה שנקרא אהל מועד[21]: (ח) וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל כאשר משה יצא ממחנה ישראל כדי ללכת לאהל מועד,[22] יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ כל אדם מישראל שראה את משה יוצא קם ממקומו והתייצב בפתח האהל שלו, דרך כבוד למשה,[23] וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה כל אחד מישראל הסתכל מאחורי משה עד שנכנס לתוך אהל מועד. בשעה שהסתכלו על משה, בני ישראל שיבחו אותו "אשרי ילוד אישה שכך מובטח שהשכינה תיכנס אחריו לפתח אוהלו"[24]: (ט) וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה כאשר משה היה בא אל אהל מועד,[25] יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל היה יורד עמוד ענן ונעמד בפתח אוהל מועד, וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה ה' היה מדבר עם משה מעמוד הענן[26]: (י) וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל עם ישראל היה רואה את עמוד הענן נעמד בפתח אהל מועד, וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ כל אדם מישראל היה משתחווה בפתח האהל שלו לשכינה שהתגלתה בעמוד הענן[27]: (יא) וְדִבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ ה' היה מדבר עם משה פנים בפנים, כמו שכל אדם מדבר עם חברו. בניגוד לשאר הנביאים שהיו נופלים בשעת הנבואה כתוצאה מהנבואה, משה רבינו לא היה נופל בשעה שהיה מתנבא, אלא עומד ושומע כמו, להבדיל, שאדם שומע את חברו מדבר, וכן לא היה ה' מדבר אל משה בחידות, אלא בצורה ברורה,[28] וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה לאחר הנבואה, היה משה רבינו חוזר אל המחנה, ומלמד את עם ישראל את מה שלמד מה',[29] וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר המשרת של משה רבינו, יהושע בן נון, היה משמש את משה רבינו,[30] לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל יהושע בן נון לא היה סר מאהל מועד[31]: (יב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק משה אמר לה' בעודו נמצא על הר סיני,[32] רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי תן את דעתך לדברים שאמרת לי,[33] הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה (אתה ה' אמרת לי) להעלות את בני ישראל לארץ ישראל, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי אתה לא הודעת את מי תשלח איתי כדי להכניס את בני ישראל לארץ ישראל. למרות שאמרת לי שהמלאך ילווה אותי, אינני חפץ בליווי של המלאך, אלא אני חפץ בליווי שלך,[34] וְאַתָּה אָמַרְתָּ וישנם שני דברים שאמרת לי שבגללם אני רוצה שתעשה כבקשתי: 1) יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם (ה', אתה אמרת לי) אני מכיר אותך משה משאר בני האדם, אתה חשוב יותר משאר בני האדם,[35] 2) וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי (ה', אתה אמרת לי) משה, אתה מצאת חן בעיני: (יג) וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ עכשיו, אם זה אמת שמצאתי חן בעיניך ה',[36] הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ תודיע לי את דרכיך, תודיע לי מהו השכר שאתה נותן למי שמוצא חן בעיניך,[37] וְאֵדָעֲךָ על ידי כך אני אבין ואדע מהו השכר שאתה נותן למי שמוצא חן בעיניך,[38] לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ כדי שאכיר מהו השכר שאתה נותן למי שמוצא חן בעיניך,[39] וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה וכן ראה, שעם ישראל הוא העם שלך, ואם כן, ראוי שלא תעזוב אותם, ואני מבקש לדעת מהו השכר שאתה נותן לי על הנהגת עם ישראל[40]: (יד) וַיֹּאמַר ה' ענה למשה: פָּנַי יֵלֵכוּ שכינתי תלך בתוך ישראל, אני כבר לא אשלח מלאך,[41] וַהֲנִחֹתִי לָךְ אני אדאג להניח לך מכל אויביך, אני אדאג שתצליח לכבוש את ארץ ישראל ולא אשלח מלאך לעשות זאת[42]: (טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו משה אמר לה', אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה אם אתה עצמך אינך מעלה אותנו, אל תעלה אותנו לארץ ישראל[43]: (טז) וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא במה ידעו כולם כאן,[44] כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ שאני ועם ישראל מצאנו חן בעיניך ה', הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ הרי רק אם תלך עימנו, ידעו כולם שאנחנו מצאנו חן בעיניך,[45] וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וכן אני מבקש דבר נוסף: שאני ועמך עם ישראל, נהיה מובדלים משאר העמים שעל פני האדמה, על ידי כך שלא תשרה את שכינתך על עמים אחרים[46]: (יז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה: גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה אני אעשה גם את בקשתך השנייה, אני לא אשרה את שכינתי על עמים אחרים כבקשתך,[47] כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי (הסיבה שאקיים את בקשתך היא) מכיוון שמצאת חן בעיני,[48] וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם וכן בגלל שהכרתי אותך בשמך, החשבתי אותך יותר משאר בני האדם: (יח) וַיֹּאמַר משה אמר לה' לאחר שראה שהייתה זו עת רצון,[49] הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ ה', תראה לי בבקשה את מראה הכבוד שלך[50]: (יט) וַיֹּאמֶר ה' אמר למשה: אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ (ה' אמר למשה) אני אעביר את כל מידת טובי לפניך כפי שאני (ה') אסביר לך (משה) בהמשך,[51] וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְקֹוָק לְפָנֶיךָ אני אקרא בשם ה' לפניך, אני אלמד אותך את סדר התפילה של שלש עשרה מידות של רחמים, וכך תדע שכאשר עם ישראל יחטא, תאמר לפניי שלש עשרה מידות, וכך אתמלא רחמים על בני ישראל,[52] וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן (בשעה שתאמרו את שלוש עשרה המידות) אני אתן חנינה, אני אסלח, לאותם אנשים שארצה לסלוח להם,[53] וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם אני אתמלא ברחמים על אותם שארצה לרחם עליהם[54]: (כ) וַיֹּאמֶר ה' אמר למשה: לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי אין לך רשות לראות את פניי, גם כאשר אני אעביר את כל מידת טובי על פניך,[55] כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי (הסיבה שאין לך רשות לראות את פניי היא) מכיוון שאדם לא יכול לחיות לאחר שהוא רואה את פניו של ה'. האדם מת עוד לפני שהוא יכול לראות את ה'[56]: (כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק ה' אמר למשה: הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי יש לי מקום מוכן. יש מקום על הר סיני שהוא מוכן לכך שאני אוכל להטמין אותך בו, ולא תינזק כאשר אעביר את כל מידת טובי לפניך,[57] וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר תתייצב על הסלע הגדול שנמצא על הר סיני[58]: (כב) וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי כאשר אעבור לפניך עם כבודי,[59] וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר אני אשים אותך בחפירה שנמצאת על סלע הצור,[60] וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי במאמרי, אני אגן עליך עד שאסיים לעבור לפניך. התורה דברה בלשון בני אדם ואמרה שה' יגן על משה על ידי כף ידו, כאשר הכוונה היא שה' יגן על משה במאמרו[61]: (כג) וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי כאשר אני אסלק את הנהגת כבודי ממך, כאשר אסיים להעביר את מידת טובי מפניך,[62] וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי אתה תראה רק את אחוריי. חז"ל אמרו שהכוונה היא שה' הראה למשה את הקשר של התפילין שהוא לובש,[63] וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ אך אתה לא תוכל לראות את פניי (כמובן שגם אנשים אחרים אינם יכולים לראות את ה'):

[1] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שבגלל שה' אמר למשה לך רד בשעה שעם ישראל חטא, אמר לו ה' עכשיו לעלות. א"ע: תמיד ההולך צפונה הוא עולה וההולך דרומה הוא יורד, וכאן הלכו ישראל לכיוון צפון. אוה"ח: משה יתעלה ע"י שנטל את העדי שה' הוריד מבנ"י לאחר החטא.

[2] המפרשים מדגישים שכאן לא נאמר עמך: רש"י הסובר שהיו אלה הערב רב שחטאו, כאן כבר אין ערב רב, ואילו יש מפרשים שכאן כבר סלח ה' לבנ"י על חטא העגל, ולכן נקראים העם.

[3] אוה"ח: הסיבה לתוספת לאמור היא מכיוון שהשבועה אל כל אחד מהאבות לא היה באותו לשון.

[4] אונקלוס. ספורנו: זהו שר צבא ה' שהתגלה אל יהושע.

[5] רש"י, ואילו העם השביעי, הגרגשי, פנה והלך לו.

[6] רש"י + אונקלוס. ספורנו: כאן אתם צריכים להתפרנס על ידי נס, בגלל שממת המדבר, אך בא"י לא תזדקקו לניסים כדי להתפרנס.

[7] רש"י. אונקלוס: לא אסלק את שכינתי מביניכם, המלאך הוא גילוי שכינתו של ה' בישראל. א"ע: המלאך היה אמור לעזור לבנ"י, ולכאורה אין קשר לחטא העגל.

[8] רש"י.

[9] רש"י. אוה"ח: לאחר הכניסה לארץ, ה' כן יעלה בקרבם.

[10] רש"י. א"ע: הדבר הרע הוא שיש צורך להוריד את הכתרים.

[11] רש"י. רשב"ם וא"ע: מדובר על תכשיטים שהיו צריכים להוריד מכיוון שנהגו מנהגי אבלות.

[12] רש"י.

[13] רש"י.

[14] רש"י. ספורנו: ה' אמר לישראל שיורידו את מעלתם הרוחנית שרכשו בהר סיני, כיוון שהוא עצמו איננו יכול לקחת מהם דבר שזכו בו. ה' ציווה על כך כדי שעונשם יהיה פחות חמור. רמב"ן: בתחילה בני ישראל לא שמו עליהם את התכשיטים שלהם, אך לאחר דברי ה' הם הורידו את כל התכשיטים.

[15] רש"י.

[16] רש"י.

[17] רש"י + אונקלוס. א"ע: מדובר על לאחר שמשה ירד עם הלוחות השניים, ואז, פרס משה את אוהלו מחוץ למחנה בגלל ששם דיברה איתו השכינה, ודבר זה היה עד לבניית המשכן. וכתב בשם יש אומרים שמדובר כאן על המשכן עצמו, ועד להסדרת הדגלים והמחנות, המשכן היה במרחק של אלפיים אמה מחוץ למחנה. רמב"ן: לפי רש"י, אהל המועד של משה היה מיוה"כ עד שהוקם המשכן, ולאחר בניית המשכן, היה ה' מתוועד עם משה מהמשכן. הרמב"ן הקשה על כך, שהרי כל הסיבה שמשה לקח את האהל מחוץ למחנה היא מכיוון שדרש מנודה לרב מנודה לתלמיד, ולאחר יו"כ, גם ה' וגם משה היו ברצון. כמו"כ, מיקום הפרשה הזאת כאן, לפני יו"כ, אינו מובן. אלא הכוונה היא שלאחר שמשה ירד מההר, עלה שוב לשם להתפלל תפילה קצרה, ולאחר תפילה זו, ירד משה שוב, וה' אמר לו לך נחה את העם והתחילה מגפה בעם, ואז הוציא משה את אוהלו מחוץ למחנה.

[18] רש"י.

[19] רש"י. ספורנו: משה אמר בדבריו שרק כאן יתוועד עימו ה', ולא בתוך המחנה.

[20] אונקלוס. רש"י: מכאן שמי שמקבל פני זקן כמקבל פני שכינה.

[21] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שגם מלאכי השרת שרצו לדעת את מקומה של השכינה, היו פונים אל אהל מועד.

[22] רש"י.

[23] רש"י.

[24] רש"י.

[25] אונקלוס.

[26] אונקלוס. רש"י הבין בדברי אונקלוס: ה' היה מדבר בינו לבין עצמו, ומשה, ההדיוט, שומע מאליו.

[27] רש"י.

[28] ספורנו.

[29] רש"י. בפירושו השני כתב שה' אמר למשה שיחזור את המחנה כיוון שאין מי שיקרב את עם ישראל אם גם ה' כועס וגם משה כועס.

[30] רמב"ן. כמו כן כתב שהיו קוראים לו בןנון לכבודו לומר שבו היה הבינה או שהבינה הולידה אותו.

[31] אונקלוס. ספורנו: יהושע היה מונע מאנשים אחרים להיכנס לאהל מועד.

[32] רמב"ן. הכלי יקר מפרש את הפסוקים האלו על בקשתו של משה להעלות את הערב רב.

[33] רש"י.

[34] רש"י ורשב"ם. רמב"ן: לא ניתן לומר כרש"י, שהרי לא מובן למה ה' ישנה את דעתו ולא ישלח מלאך, הרי כבר לפני כן ה' אמר שישלח מלאך כדי ללוות את ישראל בכניסתם לארץ. לכן פירש רמב"ן שהכוונה היא שמשה אומר לה' שלא אמר איזה מלאך ישלח ללוות את בנ"י והאם יהיה שמו של ה' במלאך שישלח.

[35] רש"י. א"ע אינו מקבל את דבריו של רש"י, שהרי גם אחרי כן כתוב את השוש י.ד.ע. ולא ניתן לפרש שהכוונה היא לחיבוב. לכן פירשו הא"ע ורמב"ן שהכוונה היא לרוממות. משה אומר לה' שה' רומם אותו בשמו, ולאחר מכן אומר משה לה' שהוא עצמו ירומם את ה'. ספורנו: אתה אמרת שכאשר ניכנס לא"י יהיה מלאך, אך בשעה שנהיה במדבר לא יהיה מלאך, ואם כן אתה רוצה שאני עצמי אהיה המלאך.

[36] רש"י.

[37] רש"י. ספורנו: תסביר לי איך בידיעתך בלבד אתה נותן מציאות לנבראים וכן תסביר לי איך ידיעת העתיד אינה סותרת את הבחירה החופשית. רשב"ם: אתה בעצמך תהיה זה שתראה לנו את הדרך לא"י.

[38] רש"י.

[39] רש"י. אוה"ח: כל הסיבה שאני מבקש לדעת את דרכיך היא רק כדי שאנחנו נוכל על ידי כך להתנהג כמו שצריך וע"י כך נמצא חן בעיניך.

[40] רש"י עפ"י שפ"ח. אוה"ח: נשמות ישראל הם חלק מה'. ספורנו: מכיוון שהם עמך, אין ראוי שבגלל חטאם תימנע מלמלא את מבוקשי.

[41] רש"י, רשב"ם וא"ע. א"ע כתב פירוש נוסף שדחה שהכוונה היא לכעסו של ה'. רמב"ן: ה' אמר למשה שהוא עצמו יעלה עם ישראל לא"י, אלא שיעשה זאת במידת הדין שכלול בה מידת הרחמים, ואילו משה ביקש שה' לא יעשה כך, אלא שיעלה עימם כמו שהוציא אותם ממצרים. בפרק כג' הסביר הרמב"ן שה' אמנם הסכים לדברי משה שלא לשלוח מלאך עם בנ"י, אלא שהוא עצמו יעלה עם בנ"י, אך כל זה היה נכון לימיו של משה. לאחר מיתתו של משה, שלח ה' את המלאך עם יהושע, והוא שר צבא ה' שפגש יהושע. ספורנו: ה' אמר שהוא ילך לפני בנ"י, אך לא ילך בתוך בנ"י.

[42] רשב"ם, וכן משמע מאונקלוס. א"ע בפס' כא': ה' אמר למשה שהוא ילך רק עם משה ולא עם שאר עם ישראל. ומשה ענה לו שאם אינו הולך עם כל עם ישראל, שלא יעלה את בנ"י.

[43] רש"י. רמב"ן דחה את דבריו מכיוון שלא ייתכן שה' אמר למשה שהוא עצמו יעלה עם בנ"י, ולאחר מכן משה אומר לה', אם אתה לא עולה איתנו, אל תעלה אותנו. הרי ברור שה' יקיים את מה שאמר. ספורנו: אם לא תשרה את שכינתך עימנו כשניכנס לא"י, עדיף שנישאר כאן במדבר, שהרי ברור שנגלה מא"י אם לא תיכנס עימנו.

[44] אונקלוס.

[45] רש"י. ספורנו: הרי איך כולם יידעו שהניצחונות שלנו בכיבוש הארץ הם ניצחונות אלוקיים, הרי גם על דרך הטבע ישנם עמים שמנצחים עמים אחרים. רק אם אתה תלך איתנו, יידעו כולם שהניצחונות שלנו הם ניצחונות אלוקיים.

[46] רש"י. רשב"ם: משה ביקש שהוא יהיה נבדל משאר האנשים בכך שהוא יהיה נביא נאמן ומוכיח, וכולם ישמעו את דבריו וכן שעם ישראל יהיה מובדל משאר העמים בכך שה' ישרה את שכינתו בתוכם.

[47] רש"י. רשב"ם: גם את בקשתך שישמעו בקולך אעשה, וזהו קירון פניו של משה. רמב"ן: מדובר לאחר ארבעים יום השניים.

[48] אוה"ח: ה' אמר כאן למשה שההודעה בשם היא מעלה גבוהה יותר מאשר מציאת חן שהרי גם נח מצא חן בעיני ה' ובכל זאת לא זכה למעלות הרוחניות אליהם הגיע משה רבינו. כמו כן אמר ה' למשה שההודעה בשם היא בגלל מציאת החן.

[49] רש"י.

[50] רש"י. רשב"ם: משה ביקש כריתת ברית על שני הדברים שה' הסכים להם בפסוקים אלו: ונפלינו אני ועמך וההליכה עם בני ישראל לכבוש את ארץ ישראל. ספורנו: תראה לי איך למרות שמציאותך רחוקה מבני האדם, עדיין מושפעים ממך כל המציאויות. רמב"ן: ביקש משה לראות את ה' באספקלריא המאירה. אוה"ח: משה תמיד ראה את האור העליון של ה' שהרי כבר כתוב "ותמונת ה' יביט". אולם, כאן הייתה בקשתו של משה שיוכל בשכל להבין את דבר האלוקות. 

[51] רש"י.

[52] רש"י. ספורנו: אני אעביר את כל טובי על פניך באופן, שאם היית יכול, היית מבין את כל מידת הנהגתי כמו ששאלת, אך בכל מקרה, על ידי העברת טובי, אתה תוכל להבין כמה דברים בהנהגתי שלא הבנת עד עכשיו, אם כי לא תוכל להבין את הכל. רמב"ן: אתה תצליח לראות את מידותי יותר משאר בני האדם, אך לא תוכל לראות את מראה הפנים, וה' הגדול יקרא לפניך, כך שלא תוכל לראותו. אוה"ח: אני אעביר את כל המידות הטובות שבהם אני מיטיב לכל בני האדם לפניך, וכל מידה אני אקרא לפניך.

[53] רש"י.

[54] רש"י. רמב"ן: אתה תדע באותה קריאה את מידת החנינה ומידת הרחמים שיש בטובו של ה'.

[55] רש"י. ספורנו ואה"ח: אינך יכול לראות את פניי מחסרון קבלתך ולא בגלל שאני איני רוצה להשפיע עליך.

[56] רמב"ן. א"ע: האדם ימות מיד לאחר שיראה את ה'. וכתב פירוש נוסף שאם האדם יראה את ה', הוא יחיה לעולם. פירש נוסף שכתב שגם האדם וגם החי (כשהכוונה היא למלאכים) לא יכולים לראות את ה'.

[57] רש"י. בפירושו עפ"י הדרש כתב שה' הוא מקומו של עולם. ספורנו: יש מקום שהוא מוכן להראות את מראות האלוקים, כמו שאליהו הלך לשם גם כן.

[58] רמב"ן.

[59] רש"י.

[60] רש"י. א"ע: בראש ההר.

[61] רש"י.

[62] רש"י.

[63] רש"י. ספורנו: תראה את הנהגתי של כל מה שלמטה ממני.