שמות פרק מ

שמות פרק מ

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד (ה' ציווה את משה) בתאריך א' ניסן תקים את משכן אוהל מועד. יום זה היה היום השמיני למילואים[1]: (ג) וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת תשים בקודש הקדשים שבמשכן את ארון העדות,[2] וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת תשים את הפרוכת באופן שתחצוץ בין הארון שנמצא בקודש הקדשים לבין שאר המשכן[3]: (ד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן תכניס את השולחן לתוך המשכן,[4] וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ תערוך על השולחן את שתי מערכות לחם הפנים,[5] וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה תכניס את המנורה לתוך המשכן,[6] וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ תדליק את נרות המנורה[7]: (ה) וְנָתַתָּה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת תכניס את מזבח הזהב שישמש להעלאת קטורת (מזבח הזהב הוא המזבח הפנימי עליו היו מעלים את הקטורת),[8] לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת (תכניס את מזבח הזהב) כך שיהיה מול ארון הברית. המזבח הפנימי היה מול ארון העדות, אלא שהארון היה בתוך קדש הקדשים והמזבח היה מולו בתוך הקודש, וְשַׂמְתָּ אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן לאחר הכנסת המזבח לתוך המשכן, תשים את המסך (הוילון) בפתח המשכן, בצד המזרחי של המשכן: (ו) וְנָתַתָּה אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד את מזבח העולה, המזבח החיצוני, מזבח הנחושת, תשימו בפתח המשכן. מזבח הנחושת עמד בחצר המשכן, ליד פתח המשכן שהיה בצדו המזרחי של המשכן: (ז) וְנָתַתָּ אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ את הכיור תשים בין המשכן למזבח הנחושת, הכיור היה מזרחית למשכן ומערבית למזבח הנחושת, וְנָתַתָּ שָׁם מָיִם תשים מים בתוך הכיור: (ח) וְשַׂמְתָּ אֶת הֶחָצֵר סָבִיב תקבע את העמודים שיקיפו את חצר המשכן,[9] וְנָתַתָּ אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר תשים את המסך, הוילון, על שער החצר: (ט) וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ תיקח את שמן המשחה, ותמשח עם שמן המשחה את המשכן ואת כל כלי המשכן (המזבח הפנימי, המנורה וכו'), וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו על ידי המשיחה בשמן המשחה, המשכן וכליו יהיו קדושים וכבר לא יהיו חולין,[10] וְהָיָה קֹדֶשׁ המשכן וכליו יהיו קודש לאחר משיחתם בשמן המשחה: (י) וּמָשַׁחְתָּ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו תמשח בשמן המשחה את מזבח העולה, המזבח החיצוני, וכן את הכלים שמשמשים לעבודת המזבח (המחתות, היעים וכו'), וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ על ידי משיחת המזבח בשמן המשחה, המזבח יתקדש בקדושה ולא יהיה יותר חולין, וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים על מזבח העולה יקריבו קרבנות "קדשי קדשים". ישנם קרבנות שדרגת קדושתם קדושה יותר מהקרבנות האחרים. הקרבנות הקדושים יותר נקראים קדשי קדשים, ואילו הקרבנות שקדושתם קלה יותר נקראים "קדשים קלים". התורה אומרת שמזבח העולה יהיה קדש קדשים מכיוון שעליו יוקרבו גם קרבנות של קדשי קדשים[11]: (יא) וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ תמשח בשמן המשחה את הכיור ואת כן הכיור, ועל ידי כך הכיור יתקדש בקדושה וייצא מתורת החולין שעליו: (יב) וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד תקרב את אהרון ובניו הכהנים אל פתח אוהל מועד, וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם אהרון ובניו יטבלו את גופם במקווה: (יג) וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֵת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ תלביש את אהרון את שמונת בגדי הכהן הגדול, וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ תמשח את אהרון בשמן המשחה, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ תקריב את הקרבנות שציוויתי אותך להקריב בימי המילואים,[12] וְכִהֵן לִי על ידי קיום כל הפעולות הללו: לבישת הבגדים, משיחה בשמן המשחה, מינוי הכהנים והקרבת קרבנותיהם, ימונה אהרון להיות כהן[13]: (יד) וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב תקריב את בניו של אהרון לפתח אוהל מועד, וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם כֻּתֳּנֹת תלביש את בני אהרון בכותנות הכהנים: (טו) וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם תמשח בשמן המשחה את בני אהרון כמו שמשחת את אהרון אביהם, וְכִהֲנוּ לִי לאחר לבישת הבגדים והמשיחה בשמן המשחה, בני אהרון יתקדשו בקדושת כהונה, וְהָיְתָה לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם כהונת בני אהרון תהיה לאורך כל הדורות. צאצאיו של אהרון יהיו כוהנים לאורך כל הדורות: (טז) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה משה עשה את כל הדברים שה' ציווה אותו עליהם, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה משה בנה את המשכן כפי שה' ציווה אותו, ודייק בכל הפרטים. אולם, לכל אורך הכנת המשכן, משה עשה את עבודתו לשם שמיים ולא כדי שהוא עצמו ירוויח מבניית המשכן (על ידי שקרוביו יעבדו במשכן)[14]: (יז) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן בא' ניסן של השנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים, הוקם המשכן[15]: (יח) וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן משה פרס את יריעות המשכן התחתונות,[16] וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו משה הניח את האדנים בקרקע,[17] וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו משה העמיד את קרשי המשכן, וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו משה השחיל את הבריחים לתוך הטבעות שהיו על קרשי המשכן, וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו משה העמיד את העמודים עליהם הייתה הפרוכת תלויה[18]: (יט) וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן משה רבינו פרס את יריעות העיזים מעל ליריעות התחתונות,[19] וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה משה רבינו שם את המכסים העליונים על יריעות העיזים: את מכסה עורות האילים המאדמים, ואת מכסה עורות התחשים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה משה רבינו הרים את המשכן והקפיד על הפרטים עליהם ציווה אותו ה'[20]: (כ) וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן משה רבינו לקח את לוחות הברית[21] מארון העץ שהיה בתוך האהל שלו,[22] ושם את הלוחות בתוך ארון הברית, וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן משה רבינו השחיל את הבדים, את המוטות ששימשו לנשיאת הארון, לתוך הטבעות שהיו על הארון, וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה משה רבינו הניח את הכפורת מעל לארון העדות: (כא) וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן משה רבינו הכניס את הארון לתוך המשכן,[23] וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ משה רבינו תלה את הוילון שחצץ בין הקדש לקדש הקדשים, וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה הפרוכת, המסך, חצצה בין ארון העדות שהיה מונח בתוך קדש הקדשים לשאר המשכן: (כב) וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד משה רבינו הכניס את השולחן למשכן, עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה (משה רבינו הכניס את השולחן) לצידו הצפוני של המשכן,[24] מִחוּץ לַפָּרֹכֶת (משה רבינו הכניס את השולחן לצדו הצפוני של המשכן) אל מקום שהיה מחוץ לקדש הקדשים: (כג) וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה משה רבינו ערך את שתי מערכות לחם הפנים כפי שציווה אותו ה': (כד) וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן לאחר הכנסת השולחן למשכן, הכניס משה רבינו את המנורה אל המשכן, והניח את המנורה מול השולחן, עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה משה רבינו הניח את המנורה מול השולחן, בצדו הדרומי של המשכן: (כה) וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה משה רבינו הדליק את נרות המנורה לכבודו של ה', כפי שה' ציווה אותו לעשות[25]: (כו) וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת משה רבינו הניח את מזבח הזהב, את המזבח הפנימי, בתוך המשכן, מול הפרוכת שחצצה בין קדש הקדשים לשאר המשכן: (כז) וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה משה רבינו הקטיר את קטורת הבשמים[26] על מזבח הזהב, כפי שציווה אותו ה'[27]: (כח) וַיָּשֶׂם אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן משה רבינו תלה את הוילון שהיה בפתח המשכן, בצידו המזרחי: (כט) וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד משה רבינו הניח את מזבח הנחושת, את המזבח החיצוני, בפתח המשכן, וַיַּעַל עָלָיו אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה משה רבינו הקריב את קרבנות עולת התמיד ואת מנחת הנסכים (היין, הקמח והשמן שהיו מקריבים יחד עם קרבן העולה) כפי שה' ציווה אותו[28]: (ל) וַיָּשֶׂם אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ משה רבינו הניח את הכיור בין כותלו המזרחי של המשכן, לבין מזבח הנחושת שהיה בחצר, וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם לְרָחְצָה משה רבינו מילא את הכיור במים, כדי שהכהנים יוכלו לרחוץ עצמם לפני עבודתם במשכן: (לא) וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם במהלך ימי המילואים, משה, אהרון ובניו יקדשו את ידיהם ואת רגליהם מהכיור. לאחר ימי המילואים, רק הכהנים צריכים לקדש את ידיהם ואת רגליהם[29]: (לב) בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד (הכהנים צריכים לקדש את ידיהם ואת רגליהם) בשעה שהם נכנסים לתוך המשכן,[30]  וּבְקָרְבָתָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ הכהנים צריכים לקדש את ידיהם כאשר יקרבו לעבוד במשכן (צלע זה של הפסוק הוא המשך ישיר של תחילת הפסוק "בבאם אל אוהל מועד", ואין כאן הוספה),[31] כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה משה העמיד את הכיור ומילא אותו במים כפי שה' ציווה אותו לעשות: (לג) וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ משה רבינו העמיד את החצר שהייתה מסביב למשכן ולמזבח הנחושת, על ידי שהעמיד את העמודים שעליהם פרסו את קלעי המשכן, וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר משה רבינו תלה את הוילון שהיה בצד המזרחי של החצר, וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה בתליית מסך שער החצר, סיים משה את מלאכת הקמת המשכן: (לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד מיד לאחר שסיים משה רבינו להקים את המשכן, ענן כיסה את כל אוהל מועד,[32] וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (הסיבה שבסיום הקמת המשכן, הענן כיסה את המשכן היא) מכיוון שהשכינה שרתה על המשכן על ידי הענן[33]: (לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד משה רבינו לא היה יכול להיכנס לתוך המשכן, כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (הסיבה שמשה רבינו לא היה יכול להיכנס לתוך המשכן היא) מכיוון ששכינתו של ה' שרתה בתוך המשכן, ואין זה דרך ארץ שמשה רבינו ייכנס לתוך מקום השראת השכינה ללא שה' הזמין אותו להיכנס. אולם, בפתיחת ספר ויקרא, ה' מיד קורא אל משה להיכנס לתוך המשכן, ומאז יש רשות למשה להיכנס את המשכן בכל עת שירצה[34]: (לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן כאשר עלה הענן מעל המשכן,[35] יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל נסעו מהמקום בו הם חנו, בְּכֹל מַסְעֵיהֶם הענן היה מסתלק לפני כל אחד מהמסעות בו נסעו בני ישראל במדבר[36]: (לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן אם לא עלה הענן מעל המשכן, גם אם הענן נשאר על המשכן לאורך זמן רב, וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ בני ישראל לא היו נוסעים ממקום חנייתם עד שעלה עמוד הענן מעל המשכן: (לח) כִּי אכן,[37] עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם במשך היום, היה הענן שורה על המשכן, וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ במהלך הלילה, הייתה שכינתו של ה' מתגלית על ידי שהיה עמוד האש שורה מעל המשכן, לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם הענן היה שורה על המשכן בכל מקום בו חנו בני ישראל[38]:

[1] רש"י בספר ויקרא פרק ט' פס' א' כתב שהכוונה היא לא' ניסן, שזהו היום השמיני למילואים. רמב"ן: לא היה צריך לכתוב את שבעת הימים בהם פירק משה את המשכן מיום כג' אדר עד לראש חודש אדר משום שכבר היה ציווי על כך לפני כן, "והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר". כמו"כ כתב הרמב"ן שפירוק המשכן היה בעלות השחר, ובכך פתר את קושיית הא"ע כיצד צוו הכהנים לשבת בפתח אוהל מועד יום ולילה. כמו כן עושה הרמב"ן סדר בדברים וכותב שכיסוי הענן המוזכר בפרקנו היה ביום השמיני של המילואים, והתורה רצתה לסיים את עניין ימי המילואים, ולאחר מכן, בפתח ספר ויקרא חזרה התורה אחורנית כדי לספר את מה שרה לפני שהסתיימו ימי המילואים. הוכחה לדבריו היא הפסוק "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן", ואם לא הורידו את המשכן, מהו ההסבר ליום כלות משה? וכן אמר שם משה "זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' " ואם השכינה שרתה מיד, איך משה אומר שמעשים אלו שעליהם הוא מצווה יגרמו להשראת השכינה? אלא שביום הראשון של המילואים ה' אמר למשה את כל הפרשיות של תחילת ספר ויקרא. אלא שבשם מדרש חזית כתב הרמב"ן שתחילת ספר ויקרא נאמר אל משה לאחר ימי המילואים.

א"ע כתב את דעת רש"י ורמב"ן וכתב שלפי דברים אלו, יוצא שהמשכן הוקם בכג' אדר, ובמשך ימי המילואים היה משה רבינו בונה וסותר את המשכן על מנת להרגיל את הכוהנים. כמו"כ, השעיר שדרש משה הוא שעיר ראש חודש, שהרי היום השמיני למילואים יצא בר"ח. בספרי כתוב שהאנשים שהיו טמאים לנפש אדם היו מישאל ואלצפן. ישנם כמה קושיות שכתב הא"ע על פירוש זה: א. מדוע משה היה סותר ובונה את המשכן. ב. היכן היה פתח אוהל מועד שכתוב שהכהנים היו צריכים לשבת שם יומם ולילה? ג. לכאורה, השעיר שדרש משה היה שעיר החטאת שבני ישראל צוו לקחת ולו היה זה השעיר של ראש חודש, למה לא הזכירו יחד עם השעיר של ראש חודש גם את קרבנות המוסף האחרים (2 פרים, איל ושבעה כבשים). וכן היה ראוי שהתורה תאמר כאשר אמרה "מלבד עולת הבוקר" גם "מלבד עולת החודש". הלכך סובר הא"ע שא' ניסן היה היום הראשון להקמת המשכן (ולא כג' אדר) וגם את ביהמ"ק הראשון התחילו לבנות בתאריך זה.

הא"ע בדבריו כאן חולק על גרסת חז"ל שבנ"י יצאו ממצרים ביום חמישי של השבוע ומחשב שבנ"י יצאו לפני יום חמישי.

כמו"כ, מחשב הא"ע שהמשכן הוקם ביום חמישי או ביום שישי וקובע שבמדבר, בנ"י קימו רק את היום הראשון של חג הפסח ואילו את שאר ימי חג המצות לא קיימו בנ"י.

לגבי חנוכת המזבח הסתפק הא"ע אם הקריבו את הקרבנות שהוצרכו לכך גם בשבת או שמא לא החשיבו את שבת בתור אחד מימי המילואים.

[2] רמב"ן: הציווי היה רק על שימת הארון ולא על דרך הקמת המשכן מכיוון שה' כבר הראה למשה איך לבנות את המשכן, אל שכאן, בציווי הארון הכוונה היא להקדים את הכנסת הארון לתוך המשכן, ולא לצוות על עצם עשיית הארון, שהרי משה כבר צווה על כך לפני כן.

[3] אונקלוס ועיין חזקוני. רש"י: לשון הגנה. רמב"ן: מלשון לסוכך.

[4] אונקלוס.

[5] רש"י.

[6] אונקלוס.

[7] אונקלוס.

[8] אונקלוס.

[9] דעת מקרא.

[10] דעת מקרא בפרק ל' פס' כט'.

[11] רמב"ן. ההכרח לומר כן הוא מכיוון שרק מקום הארון נקרא בלשון התורה קדש קדשים. סיבה נוספת שכתב הרמב"ן לכך שהתורה קראה למזבח קדש קדשים היא מכיוון שכל הנוגע במזבח יקדש, כל קרבן שעולה למזבח, מוקרב, גם אם כבר נפסל.

[12] עיין לעיל פרק כח' פסוק מא'.

[13] עיין לעיל פרק כח' פסוק מא'.

[14] העמק דבר.

[15] הקמת המשכן היא לפי כל אחד מהשיטות עליהם כתבנו בפס' ב': לפי רש"י הכוונה היא שבא' ניסן הסתיימו ימי ההקמה והפירוק והמשכן עמד על עמדו. לפי א"ע הכוונה היא שהמשכן הוקם בפעם הראשונה. רמב"ן כתב שהסיבה שלא כתוב כאן על משיחת המשכן ועל הקרבת הקרבנות היא מכיוון שמשה לא עשה דברים אלו עד שהוא סיים את הקמת המשכן ועד שהוא צווה מחדש על עשיית דברים אלו. כמו כן הוסיף רמב"ן שאת כל המלאכות הקשורות לכלים (כמו הדלקת המנורה) לא עשה משה עד לאחר משיחת כלים אלו.

[16] ספורנו הסתפק אם הקמת היריעות לפני העמדת הקרשים נעשה על ידי נס או על ידי שאנשים החזיקו את יריעות העיזים עד להקמת הקרשים.

[17] דעת מקרא.

[18] דעת מקרא.

[19] רש"י

[20] אוה"ח.

[21] רש"י.

[22] רמב"ן.

[23] אונקלוס.

[24] רש"י.

[25] דעת מקרא בספר ויקרא פרק כד' פס' ד'.

[26] אונקלוס.

[27] רש"י. רמב"ן: למרות שלא נאמר למשה להקטיר את קטורת הסמים על מזבח הזהב, הרי שהוא הבין משאר הציווים שהוא מי שאמור לעשות כן בימי המילואים. וכל הם דברי הרמב"ן: "והנה משה רבינו בכל העבודות הכהן הראשון, ולפיכך הקטיר גם הקטרת". בפירושו השני כתב שייתכן שכן היה ציווי מפורש להקטיר את הקטורת, מכך שה' אמר למשה במפורש: "ונתת את מזבח הזהב לקטורת". כמו"כ הסתפק הרמב"ן שמא יש טעות סופר בדברי רש"י שכתב על פסוק זה: "שנאמר בבקר בהיטיבו את הנרות" ומשם הוכיח שמשה הוא שהקטיר את הקטורת על מזבח הזהב. אמנם רשב"ם סובר שחל מהפעולות נעשו על ידי אהרון ובניו גם בימי המילואים, שכן בפס' כט' פירש שמי שהעלה את העולות היו אהרון ובניו.

[28] רש"י. רשב"ם: אהרון ובניו הקריבו את קרבנות העולה.

[29] רש"י.

[30] אונקלוס.

[31] רש"י.

[32] ספורנו.

[33] ספורנו.

[34] רמב"ן בפירושו השני שהגדיר אותו כפשוטו של מקרא. בפירושו הראשון כתב שהענן כיסה גם את המשכן וגם את כל מה שהיה מסביב למשכן, ומשה רבינו לא היה יכול להיכנס לתוך הענן, וכאשר ה' קרא אל משה, ה' עשה שביל למשה בתוך הענן, כדי שיוכל להיכנס למשכן, כמו שה' עשה למשה שביל בתוך הענן בשעת מתן תורה. רש"י ורשב"ם: הענן כיסה את כל המשכן, ולכן לא היה יכול משה להיכנס לתוך המשכן עד שהסתלק הענן. (לפי הרשב"ם הענן לא היה מסתלק לגמרי, אלא מצטמצם על ארון העדות). בסוף דבריו כתב הרמב"ן שייתכן לפי ההסבר שרש,י והרשב"ם כתבו (שמקורו מופיע במדרש) שכבוד ה' מלא את המשכן אינו מתכוון לומר שהענן ממש מילא את המשכן, אלא ששכינתו של ה' שרתה במשכן. א"ע כתב בערך כרמב"ן בפירושו על דרך הפשט וכתב שלאחר שקרא ה' אל משה לתוך קדש הקדשים, היה משה נכנס כבן בית אל תוך קדש הקדשים. הכלי יקר פירש שהשכינה לא התגלתה על ידי הענן, אלא על ידי האש והאור ותפקיד הענן היה לדלל את האור כך שניתן היה להיכנס. התחילה, הענן רק כיסה את המשכן ולא דילל את האור עד שלאחר מכן, הענן דילל את האור ומשה רבינו היה יכול להיכנס לתוך המשכן.

בהמשך דבריו, כתב הא"ע, שמשה היה נכנס לתוך קדש הקדשים בשעת פירוק המשכן, ולאחר מכן אהרון ובניו היו מורידים את הפרוכת, ומשה היה מיד מכסה את ארון העדות לפני שהכהנים הספיקו להביט בו. לאר מכן כתב הא"ע דעה נוספת שהכהנים היו מכסים את ארון העדות כאשר הם הלכו אחורנית.

בסוף דבריו דן הא"ע בשאלה האם עמוד הענן כיסה את המשכן גם בלילה או לא. יש הסוברים שעמוד הענן כיסה את המשכן גם בלילה, שהרי בשעת המסעות הענן היה עולה מעל המשכן. אמנם נא"ע הקשה על כך שלא מצאנו שהיו מסעות שהיו בשעת הלילה, כמו"כ, הדעות הסוברות שהענן היה על המשכן גם בלילה מוכיחים זאת מהפסוק " וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ" ומכאן לכאורה מוכח שהענן היה על המשכן גם ביום וגם בלילה. על כך כתב הא"ע שאין הכוונה שנסעו גם ביום וגם בלילה, אלא שנסעו או ביום או בלילה, ובלילה, עמוד האש הלך לפני בני ישראל.

[35] ספורנו: גדולת השכינה היא שגרמה לענן להישאר על המשכן חוץ מבשעה שהיה על בנ"י לנסוע ממקום חנייתם, בניגוד לשכינה שהייתה בשני בתי המקדש, שהענן לא היה נשאר על בית המקדש, אך בביהמ"ק השלישי, השכינה כן תשרה על ביהמ"ק ע"י ענן.

[36] דעת מקרא.

[37] דעת מקרא.

[38] רש"י, ולפירושו, גם חנייה נקרא מסע.