ברכות פרק ד

פרק ד'

משנה א

תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד פְּלַג הַמִּנְחָה. תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קְבַע. וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם. (רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת):

*

תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת נחלקו חכמים עד מתי מותר להתפלל תפילת שחרית: לפי תנא קמא מותר להתפלל תפילת שחרית עד לחצות היום, דהיינו: עד לשש שעות מתחילת היום, ואילו ר' יהודה סובר שמותר להתפלל שחרית רק עד שיעברו ארבע שעות מתחילת היום. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד פְּלַג הַמִּנְחָה נחלקו חכמים עד מתי מותר להתפלל תפילת מנחה: לפי תנא קמא, מותר להתפלל תפילת מנחה עד שקיעת החמה, ואילו לפי ר' יהודה מותר להתפלל תפילת המנחה עד לפלג המנחה. פלג המנחה לאחר שעובר חצי מזמן המנחה. זמן המנחה מתחיל לאחר שעברו תשע וחצי שעות מתחילת היום, והיום נגמר לאחר שתים עשרה שעות. יוצא פלג המנחה הוא עד עשר שעות ושלושת רבעי השעה. תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קְבַע לתפילת ערבית אין זמן קבוע, ומותר להתפלל ערבית כל הלילה. וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת נחלקו חכמים עד מתי מותר להתפלל תפילת מוסף: תנא קמא סובר שמותר להתפלל תפילת מוסף במשך כל היום ואילו ר' יהודה סובר שמותר להתפלל תפילת מוסף רק עד שיעברו שבע שעות מתחילת היום:

משנה ב

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבִיצִיאָתוֹ תְּפִלָּה קְצָרָה. אָמְרוּ לוֹ, מַה מָּקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ. אָמַר לָהֶם, בִּכְנִיסָתִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלּא תֶאֱרַע תְּקָלָה עַל יָדִי, וּבִיצִיאָתִי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָיָה עַל חֶלְקִי:

*

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבִיצִיאָתוֹ תְּפִלָּה קְצָרָה בזמן שר' נחוניה בן הקנה היה נכנס לבית המדרש, ובזמן שהיה יוצא מבית המדרש היה מתפלל תפילה קצרה. אָמְרוּ לוֹ, מַה מָּקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ שאלו התלמידים את ר' נחוניא: מדוע אתה מתפלל תפילות אלו? אָמַר לָהֶם, בִּכְנִיסָתִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלּא תֶאֱרַע תְּקָלָה עַל יָדִי, וּבִיצִיאָתִי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָיָה עַל חֶלְקִי ענה ר' נחוניא לתלמידים שכאשר הוא נכנס לבית המדרש הוא מתפלל לה' שלא יטעה בדבר הלכה וכאשר הוא יצא מביהמ"ק היה מתפלל ומודה לה' שזכה ללמוד תורה בבית המדרש:

משנה ג

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתוֹ בְּפִיו, יִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וְאִם לָאו, מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה:

*

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתוֹ בְּפִיו, יִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וְאִם לָאו, מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מצאנו שלש דעות בדין תפילת אדם בכל יום: רבן גמליאל סובר שכל יום אדם מתפלל תפילת עמידה כרגיל, ובשעת תפילתו אומר את כל הברכות במלואם. ר' יהושע סובר שאדם מתפלל בכל יום "מעין שמונה עשרה", היינו, תפילה קצרה שנקראת "תפילת הביננו", ובה יש קיצור של כל ברכה וברכה. ר' עקיבא מכריע את המחלוקת: אם אדם יודע את התפילה, ויודע להתפלל בשטף, הרי שהוא מתפלל שמונה עשרה כדברי רבן גמליאל. אך מי שאינו יודע להתפלל בשטף, יתפלל "מעין שמונה עשרה" כדברי רבי יהושע:

משנה ד

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קְבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. אוֹמֵר, הוֹשַׁע הַשֵּׁם אֶת עַמְּךָ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:

*

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קְבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים ר' אליעזר סובר שמי שמתפלל תפילה בצורה של קבע, דהיינו, שמתפלל רק כדי לצאת ידי חובה, ואינו מתפלל תפילה מרצון, אין תפילתו תחנונים, כלומר, תפילתו אינה רצויה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. אוֹמֵר, הוֹשַׁע הַשֵּׁם אֶת עַמְּךָ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה ר' יהושע סובר שמי שהולך במקום שיש בו סכנה, הדין הוא שמתפלל תפילה קצרה יותר מהתפילה הרגילה, כך שיוכל להתרכז ולהתכוון בתפילה הקצרה. התפילה שמתפלל לפי ר' יהושע היא: "הושע ה' את עמך ...". פירוש המילים "בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך" הוא שגם כאשר עם ישראל עובר על דברי ה' ואינו מקיים את המצוות, שה' יקיים את צרכיהם:

משנה ה

הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר, יֵרֵד. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד, יַחֲזִיר אֶת פָּנָיו, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת פָּנָיו, יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד (בֵּית) קדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:

*

הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר, יֵרֵד אם אדם רוכב על חמור והגיע זמן התפילה בעודו רוכב על החמור, עליו לרדת מהחמור ולהתפלל. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד, יַחֲזִיר אֶת פָּנָיו אם האדם הרוכב על החמור אינו יכול לרדת מהחמור, מכיוון שאין מי שיחזיק את החמור, ואם ירד מהחמור, החמור יברח , הדין הוא שלא ירד מהחמור, אלא יישב על החמור, ויתפלל כאשר פניו הם לכיוון ירושלים. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת פָּנָיו, יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד (בֵּית) קדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אם האדם הרוכב על החמור אינו יכול אפילו להסתכל לכיוון ירושלים בגלל שהוא צריך לשים לב לדרך שהולך בה, הדין הוא שיכוון במחשבתו שהוא מתפלל לכיוון ירושלים:

משנה ו

הָיָה יוֹשֵׁב בַּסְּפִינָה אוֹ בַקָּרוֹן אוֹ בָאַסְדָּה, יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קדֶש הַקֳּדָשִׁים:

*

הָיָה יוֹשֵׁב בַּסְּפִינָה אוֹ בַקָּרוֹן אוֹ בָאַסְדָּה, יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קדֶש הַקֳּדָשִׁים במקרה ואדם יושב על גבי הספינה, או בקרון, היינו עגלה או מרכבה, או שהיה יושב על גבי אסדא, היינו רפסודה, והגיע זמן תפילה, הדין הוא שיכוון את ליבו כנגד קדש הקדשים כיוון שאינו יכול לעמוד עליהם, שהרי אם יעמוד על גבי הרפסודה, לא יוכל להתכוון בתפילה מחשש שמא ייפול למים בשעה שעומד:

משנה ז

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלּא בְחֶבֶר עִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר, הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין:

*

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלּא בְחֶבֶר עִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר, הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין מצאנו שלש דעות שונות בין החכמים לגבי תפילת מוסף. תנא קמא ר' אלעזר בן עזריה סובר שחייבים להתפלל תפילת מוסף בחבר עיר, דהיינו, חייבים להתפלל תפילת מוסף בציבור. חכמים סוברים שניתן להתפלל תפילת מוסף, בין בציבור ובין ביחיד. ר' יהודה בשם ר' אלעזר בן עזריה סובר שאם הציבור מתפלל תפילת מוסף, הרי שהשליח ציבור פוטר את היחיד מלהתפלל תפילת מוסף, ואין היחיד חייב להתפלל תפילת מוסף. אך במקום שאין ציבור, או במקום שהציבור אינו מתפלל תפילת מוסף, חייב אדם המתפלל ביחידות להתפלל מוסף: