פרק ב

פרק ב'

פרק ב' משנה א'

הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. קְרָאָהּ עַל פֶּה, קְרָאָהּ תַּרְגּוּם, בְּכָל לָשׁוֹן, לֹא יָצָא. אֲבָל קוֹרִין אוֹתָהּ לַלּוֹעֲזוֹת בְּלַעַז. וְהַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע אַשּׁוּרִית, יָצָא:

*

הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא אדם שקרא את המגילה שלא כסדרה, כגון שקרא את פרק ב' לפני פרק א', לא יצא ידי חובה. קְרָאָהּ עַל פֶּה, קְרָאָהּ תַּרְגּוּם, בְּכָל לָשׁוֹן, לֹא יָצָא אדם שקרא את המגילה בעל פה (שלא מתוך המגילה) או שקרא את המגילה בלשון שאינה מובנת לו (לשון לעז), לא יצא ידי חובה. אֲבָל קוֹרִין אוֹתָהּ לַלּוֹעֲזוֹת בְּלַעַז אולם, מותר לקרוא את המגילה בלשון לעז לאדם שמבין את שפת הלעז שבה הוא קורא את המגילה, למשל: מותר לאדם שמבין אנגלית לקרוא את המגילה באנגלית. כל האיסור לקרוא בלשון לעז הוא רק לאדם שאינו מבין את לשון הלעז, אך אם השפה הלועזית שבה המגילה נקראת מובנת לאדם היוצא ידי חובה בשעת קריאת המגילה, הוא יוצא ידי חובה גם כאשר הקורא קורא בלשון לעז. וְהַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע אַשּׁוּרִית, יָצָא אדם שמבין רק שפת לעז ואינו מבין את לשון הקודש, ושמע את המגילה בלשון הקודש, יצא ידי חובה למרות שלא הבין את הקריאה (זו מעלה מיוחדת ללשון הקודש):

פרק ב' משנה ב'

קְרָאָהּ סֵרוּגִין, וּמִתְנַמְנֵם, יָצָא. הָיָה כּוֹתְבָהּ, דּוֹרְשָׁהּ, וּמַגִּיהָהּ, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא. וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. הָיְתָה כְּתוּבָה בַּסַּם, וּבַסִּקְרָא, וּבַקּוֹמוֹס וּבַקַּנְקַנְתּוֹם, עַל הַנְּיָר וְעַל הַדִּפְתְּרָא, לֹא יָצָא, עַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית עַל הַסֵּפֶר וּבַדְּיוֹ:

*

קְרָאָהּ סֵרוּגִין במקרה וכאשר אדם קרא את המגילה, הוא עשה הפסקות בתוך הקריאה. לדוגמא: אדם קרא עשרה פסוקים מהמגילה, לאחר מכן הפסיק לקרוא במשך כמה דקות, ולאחר ההפסקה חזר לקרוא את המגילה, וּמִתְנַמְנֵם או שאדם קרא את המגילה בשעה שהוא התנמנם, כל עוד שלא היה שקוע ממש בשינה, יָצָא (אדם שקרא את המגילה לסירוגין או שקרא את המגילה כשהוא מתנמנם) יצא ידי חובת קריאת המגילה. הָיָה כּוֹתְבָהּ, דּוֹרְשָׁהּ, וּמַגִּיהָהּ אם אדם היה באמצע כתיבת מגילה (באופן שמגילה מוכנה לפניו והוא רואה מה כתוב בה) או שהוא היה באמצע לדרוש את פסוקי המגילה באופן שהיה קורא פסוק מהמגילה ומסביר אותו (או קבוצת פסוקים ומסביר אותם) או שהיה באמצע הגהת המגילה כדי לבדוק את יש בה טעויות: אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא. וְאִם לָאו, לֹא יָצָא (אם היה כותב את המגילה, דורש אותה או מגיה אותה) תלוי הדבר אם הוא התכוון לצאת ידי חובת קריאת המגילה או לא. אם בשעה שהוא כתב את המגילה או דרש ממנה או הגיה אותה, הוא התכוון גם לצאת ידי חובת קריאת המגילה, הרי שהוא יצא ידי חובה. אך אם לא התכוון לצאת ידי חובת קריאת המגילה, הוא לא יצא ידי חובתו. הָיְתָה כְּתוּבָה בַּסַּם אם המגילה הייתה כתובה בסם, היינו אדמה כתומה, וּבַסִּקְרָא או שהמגילה הייתה כתובה בצבע אדום שנקרא סיקרא, וּבַקּוֹמוֹס או שהמגילה הייתה כתובה בקומוס, שרף שיוצא מהאילן ובימיהם היה משמש לכתיבה, וּבַקַּנְקַנְתּוֹם או שהמגילה הייתה כתובה מצבע שהיו מפיקים ממים שהיה בהם נחושת. עַל הַנְּיָר וְעַל הַדִּפְתְּרָא או שהמגילה הייתה כתובה על גבי נייר או עור שלא עובד לשם קלף, לֹא יָצָא (במקרה והמגילה הייתה כתובה על ידי סם, סיקרא, קומוס, קנקנתום או שהייתה כתובה על הנייר או דפתרא) לא יצא הקורא ידי חובתו. עַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית עַל הַסֵּפֶר וּבַדְּיוֹ כדי שאדם ייצא חובת קריאת המגילה, עליו לקרוא מתוך מגילה כתובה בכתב אשורי (כמו הכתב שלנו) על קלף, ועל ידי דיו. כל עוד לא מתקיימים כל שלושת התנאים הללו, אדם אינו יוצא ידי חובה בקריאה מהמגילה:

פרק ב' משנה ג'

בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר, אִם עָתִיד לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ, קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ. וְאִם לָאו, קוֹרֵא עִמָּהֶן. וּמֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִלָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֻּלָּהּ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵאִישׁ יְהוּדִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

*

בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ המקרה הראשון המובא במשנה: אדם שגר בעיר וחובת קריאת המגילה בעיר היא בי"ד אדר, שהלך לכרך מוקף חומה מימות יהושע בן נון שם חובת קריאת המגילה היא בט"ו אדר, וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר המקרה השני המובא במשנה: אדם שגר בכרך שמוקף חומה מימות יהושע בן נון שחובת קריאת המגילה בו היא בט"ו אדר שהלך לעיר שחובת קריאת המגילה בה היא בי"ד אדר: אִם עָתִיד לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ, קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ וְאִם לָאו, קוֹרֵא עִמָּהֶן במקרה והאדם עתיד לחזור למקומו בזמן קריאת המגילה, הדין הוא שקורא את המגילה באותו תאריך שבני מקומו קוראים את המגילה (למרות שהוא אינו במקומו כפי שנבאר) ואם אינו עתיד לחזור למקומו עד זמן קריאת המגילה, הוא קורא כמו המקום בו הוא נמצא. במקרה הראשון בו בן עיר הלך לכרך: אם הוא עתיד לחזור בליל ט"ו, כך שהוא אינו מתכוון להישאר בכרך עד לאחר עלות השחר של יום ט"ו, עליו לקרוא את המגילה בי"ד אדר, למרות שבאותו הזמן הוא נמצא בכרך ובני הכרך עצמם קוראים את המגילה בט"ו. אך אם הוא מתכוון לשהות בכרך עד לעלות השחר של ט"ו אדר, הרי שהוא נקרא "כרך בן יומו" והוא קורא את המגילה יחד עם בני הכרך. במקרה השני בו בן כרך הלך לעיר: אם הוא ייצא מהעיר לפני עלות השחר של יום י"ד אדר, הרי שהוא אינו קורא את המגילה יחד עם בני העיר, אלא קורא את המגילה בט"ו אדר כשהוא נמצא בכרך. אך אם הוא מתכוון לשהות בעיר לאחר עלות השחר של יום י"ד אדר, הרי שהוא חייב לקרוא את המגילה יחד עם בני העיר האחרים. וּמֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִלָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֻּלָּהּ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵאִישׁ יְהוּדִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נחלקו התנאים במשנה מהיכן אדם צריך להתחיל לקרוא את המגילה כדי לצאת ידי חובת קריאת המגילה: ר' מאיר סובר שכדי שאדם ייצא ידי חובת קריאת המגילה, עליו לקרוא את המגילה כולה. ר' יהודה סובר שאדם יכול להתחיל את קריאת המגילה מהפסוק שמתחיל במילים "איש יהודי" שנמצא בפרק ב', ועדיין לצאת ידי חובת קריאת המגילה. ר' יוסי סובר שיכול האדם להתחיל את קריאת המגילה מתחילת פרק ג' של המגילה שם כתוב "אחר הדברים האלה", ועדיין לצאת ידי חובת קריאת המגילה:

פרק ב' משנה ד'

הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן. אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה, וְלֹא מָלִין, וְלֹא טוֹבְלִין וְלֹא מַזִּין, וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם לֹא תִטְבּוֹל, עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. וְכֻלָּן שֶׁעָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, כָּשֵׁר:

*

הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן כל אדם כשר לקרוא את המגילה ולהוציא אחרים ידי חובה, חוץ מאדם שהוא חרש או שוטה או קטן שעוד לא גדל. בדרך כלל, כאשר המשנה מזכירה חרש, הכוונה היא לאדם שאינו שומע ואינו מדבר, והוא פטור ממצוות כיוון שאין בו דעת, אך במשנה שלנו לא ניתן לומר זאת, שהרי החרש קורא את המגילה. הלכך, יש לומר שבמשנתינו הכוונה היא לחרש שמדבר אך אינו שומע, והטעם שהוא אינו כשר לקריאת המגילה הוא מכיוון שהמשנה כאן היא אליבא דר' יוסי הסובר שאדם שקרא ולא השמיע לאזנו, לא יצא ידי חובה. שוטה וקטן אינם כשרים לקרוא את המגילה כיוון שאין בהם דעת. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן ר' יהודה חולק על תנא קמא וסובר שקטן כשר לקריאת המגילה. אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה, וְלֹא מָלִין, וְלֹא טוֹבְלִין וְלֹא מַזִּין, וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם לֹא תִטְבּוֹל, עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה ישנן מצוות והלכות שזמן חיובן הוא ביום. המשנה אומרת שמצווה שזמן חיובה ביום, יש לקיים אותה לכתחילה רק לאחר נץ החמה, כלומר: רק אחרי שהשמש מבצבצת מראשי ההרים (כפי שנראה בסוף המשנה, ניתן לקיים מצוות אלה בדיעבד משעת עלות השחר). הדברים שהמשנה מונה הם: 1) קריאת המגילה (שהרי בנוסף לקריאת המגילה בלילה, יש לקרוא את המגילה גם ביום, והמשנה אומרת שיש לעשות זאת לאחר נץ החמה). 2) ברית מילה. 3) טמאים שצריכים טבילה ביום (כגון מצורע). אמנם יש טמאים שטבילתם צריכה להיות דווקא בלילה, ואין המשנה עוסקת בטמאים אלה. 4) הזאת מי אפר פרה אדומה על אדם שנטהר מטומאת מת. 5) טבילה של שומרת יום כנגד יום. במקרה ואישה רואה דם בימים שהם לאחר ימי נידתה, בתוך אחד עשר הימים בהם היא אינה רואה דם נידה, הרי שהיא צריכה לטבול למחרת ראיית הדם, ואם היא לא ראתה יותר דם ביום הטבילה, היא טהורה בערב. וְכֻלָּן שֶׁעָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, כָּשֵׁר בכל חמש המצוות שנעשו משעת עמוד השחר (שהוא כשעה מוקדם יותר מנץ החמה) האדם יצא ידי חובת המצווה. אמנם לכתחילה אנחנו אומרים שיש לקיים מצוות אלה רק לאחר נץ החמה, אך בדיעבד, אם אדם עשה אותן לפני נץ החמה, אך לאחר עמוד השחר, הוא יצא בדיעבד ידי חובה, היות ובדיעבד, גם הזמן שלאחר עמוד השחר נקרא יום:

פרק ב' משנה ה'

כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִלָּה, וְלִקְרִיאַת הַהַלֵּל, וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר, וְלִנְטִילַת לוּלָב, וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין, וְלַמּוּסָפִין, וּלְוִדּוּי הַפָּרִים, וּלְוִדּוּי הַמַּעֲשֵׂר, וּלְוִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים, לִסְמִיכָה, לִשְׁחִיטָה, לִתְנוּפָה, לְהַגָּשָׁה, לִקְמִיצָה וּלְהַקְטָרָה, לִמְלִיקָה, וּלְקַבָּלָה, וּלְהַזָּיָה, וּלְהַשְׁקָיַת סוֹטָה, וְלַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה, וּלְטַהֲרַת הַמְצֹרָע:

*

כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר כל היום כולו כשר לעשיית הדברים הבאים: לִקְרִיאַת הַמְּגִלָּה קריאת המגילה בפורים, וְלִקְרִיאַת הַהַלֵּל קריאת ההלל בימים בהם קוראים את ההלל, וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר לתקיעת שופר בראש השנה, וְלִנְטִילַת לוּלָב לנטילת לולב בחג הסוכות, וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין להתפלל תפילת מוסף בימים בהם מתפללים תפילת מוסף, וְלַמּוּסָפִין ולהקרבת קרבן המוסף, וּלְוִדּוּי הַפָּרִים במקרה ויש צורך להביא פר כהן משיח (כגון שהכהן הגדול עבר על מצוות לא תעשה שיש עליה כרת) או פר העלם דבר של ציבור (שהסנהדרין הורו לעבור על מצוות לא תעשה שיש בה כרת) יש להתוודות על החטא על הפרים לפני הקרבתם. מותר להתוודות על הפרים לאורך כל היום. וּלְוִדּוּי הַמַּעֲשֵׂר בשנים שלאחר הפרשת מעשר עני (שנה רביעית ושנה שביעית) ביום טוב האחרון של חג הפסח, האדם מתוודה שהוא ביער את המעשרות מהבית, דהיינו, שהוא הפריש ונתן לכל אחד את המעשרות שמגיעים לו. המשנה אומרת שכל היום כשר לוידוי מעשרות, וּלְוִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים וכן מותר להתוודות את הוידוי של הכהן הגדול שמתוודה על חטאי עם ישראל ביום כיפור, לאורך יום כיפור כולו, לִסְמִיכָה וכן היום כולו כשר לסמיכת ידיים על ראש הבהמות המוקרבות לקרבנות, לִשְׁחִיטָה וכן מותר לשחוט קרבן לאורך כל היום, לִתְנוּפָה וכן מותר להניף את הקרבן (הכהן ובקרבנות מסוימים גם הבעלים מניפים חלקים מהקרבן כלפי מעלה ומטה, ולארבעת כיווני הרוח) לאורך כל היום כולו, לְהַגָּשָׁה וכן היום כולו כשר להגשת המנחה אל המקום במזבח בו היו קומצים את החלק מהמנחה (הקמיצה) שהייתה מוקרבת על גבי המזבח, לִקְמִיצָה וכן היום כולו כשר לקמיצת הסולת (נטילת חלק מהסולת בשלש אצבעותיו) של קרבן המנחה, וּלְהַקְטָרָה וכן היום כולו כשר להעלאת קומץ המנחה על גבי המזבח, לִמְלִיקָה וכן היום כולו כשר למליקת העוף, וּלְקַבָּלָה וכן היום כולו כשר לקבלת דם הקרבן במזרק, לצורך זריקתו על גבי המזבח, וּלְהַזָּיָה וכן היום כולו כשר להזיית דם החטאות שנזרקות על גבי המזבח הפנימי. הדם של רוב הקרבנות נזרק על גבי המזבח החיצון, אולם יש מיעוט של קרבנות שדמם נזרק על גבי המזבח הפנימי (קרבנות אלה נקראים חטאות פנימיות על שם הדם שנזרק על המזבח הפנימי). המשנה אומרת שמותר להזות את דם החטאות הפנימיות לאורך היום כולו, וּלְהַשְׁקָיַת סוֹטָה וכן מותר להשקות אישה סוטה במים המרים המאררים לאורך כל היום כולו, וְלַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה וכן מותר לערוף את העגלה הערופה לאורך כל היום כולו. כאשר מוצאים אדם מת שנרצח בדרך, ואין יודעים מי רצח אותו, בית דין מביאים עגלה ערופה ושוחטים אותה בנחל שלא עבדו בו, וּלְטַהֲרַת הַמְצֹרָע וכן המצורע יכול לעבור את תהליך הטהרה שלו לאורך היום כולו:

פרק ב' משנה ו'

כָּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעֹמֶר וּלְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם, כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם. דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה, כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה:

*

כָּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר מותר לעשות את הדברים הבאים לאורך כל הלילה: לִקְצִירַת הָעֹמֶר קצירת השעורים לצורך הבאת קרבן העומר מהן, וּלְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים וכן מותר להעלות למזבח לאורך כל הלילה את איברי קרבן התמיד של בין הערביים. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם, כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם. דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה, כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה המשנה כותבת כלל: מצווה שיש לעשותה ביום, כל היום כולו כשר לקיום המצווה, ומצווה שיש לעשותה בלילה, הלילה כולו כשר לקיום המצווה: