אברהם העברי

אברהם העברי

ואת הנפש אשר עשו בחרן

מורי ורבי הגר"א שפירא זצ"ל דיבר פעמים רבות על עשיית הנפשות של אברהם אבינו. חז"ל לומדים שעשיית הנפשות של אברהם אבינו פירושו שאברהם אבינו הכניס את הנפשות תחת כנפי השכינה. מו"ר היה רגיל לצטט את הגמרא במסכת עבודה זרה (ט,א) האומרת שהעולם נברא לתקופה של ששת אלפים שנים, המחולקים לשלש תקופות, כל תקופה בת אלפיים שנה: אלפיים השנים הראשונות הן שנות תוהו, האלפיים האמצעיות הן שנות תורה והאלפיים האחרונות הן שנות משיח. הגמרא אומרת שנקודת המפנה בין אלפיים שנות התוהו לאלפיים שנות תורה הוא אברהם אבינו ועבודת הקירוב שעשה: "ואת הנפש אשר עשו בחרן".

 יש לציין שהתורה מציינת דווקא את עשיית הנפשות של אברהם אבינו כנקודת המעבר בין שתי התקופות, על אף שהוא נולד חמישים ושתיים שנה לפני כן. לפי חז"ל "בן שלש הכיר אברהם את בוראו", ארבעים ותשע שנים לפני יציאתו מחרן, ועדיין אין הכרתו האישית בה' נחשבת לסיום אלפיים שנות תוהו. רק כאשר אברהם אבינו מתחיל להשפיע גם על אחרים, מתחילות אלפיים שנות התורה.

האם לצורך עבודת הקירוב אברהם אבינו ירד ממדרגתו? חלילה. אברהם אבינו רומם את כולם אליו. בהתחלה, כאשר אברהם היה היחיד בעולם שעבד את ה' מול העולם כולו שעבד עבודה זרה, אמרה עליו התורה "אברהם העברי" וחז"ל הסבריו (בראשית רבה מב) ש"כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר". אברהם היה יציב בדעותיו וברצונו לעבוד את הקב"ה, והוא לא הושפע מסביבתו ובעצם מהעולם כולו. רק עמידה גאה על העקרונות בהם האמין אברהם אבינו, הייתה יכולה להביא את בשורת האמונה באל אחד לעולם.

בבואו להסביר את ההבדל בין אברהם אבינו ללוט, כותב מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב (שיח שאול על התורה, עמ' י):

בדורותיו – יש דורשים אותו (את נח) לשבח, שאילו היה בדורו של אברהם היה צדיק יותר, ויש דורשים אותו לגנאי, אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.

לכאורה מחלוקת מן הקצה אל הקצה, וזה תמוה. יש גם להבין לדעה השנייה, מניין באמת שלא היה נחשב לכלום, הרי בדורו של אברהם ודאי שהיה עולה בהשפעתו. הנראה כי זה גופא שהסביבה החיצונית השפיעה עליו לשנותו, הוא אשר נדרש לגנאי. העובדה שמידת החום אצל האדם משתנה לפי עליית או ירידת החום בחוץ מראה, שהנפש אינה בריאה לחלוטין, שחוט השדרה שלו הוא חלש, שההכרה היא מעורפלת – "את האלקים התהלך נח".

ההשוואה היא לדורו של אברהם. אולם מי עשה את הדור לדורו של אברהם? הרי על דורות אלו מסופר: "היו מכעיסים ובאים עד שבא אברהם ונטל שכר כולם". הרי שאברהם הוא זה שעשה את הדור לדורו של אברהם. הרצון התקיף והאיתן לא זו בלבד שלא התבטל, אלא אף הקרין על הסביבה כולה – אברהם התהלך לפני האלקים.

כך צריכה להיות גם דרכם של בני אברהם ונכדי נכדיו.

          אברהם אבינו עמד מול השפעות הדור כולו ולא נכנע להם, ובכך היה שונה מנח שנדרש על ידי חלק מחכמינו לגנאי. זה גם הכלל הראשון גם בענייני חברה. לפעמים אדם מרגיש שהוא נאלץ לוותר על עקרונותיו בגלל החברה הסובבת אותו, אך אברהם אבינו מלמד אותנו אחרת: אנחנו צריכים להשפיע על החברה הסובבת אותנו. בשורות הבאות ננסה לעסוק קצת בענייני חברה ונשתדל גם לעסוק קצת בהסבר תופעות חברתיות.

המחויבות לחברה של תורה

          לעיל ראינו שאדם צריך להשפיע לטובה על החברה הסובבת אותו במקום להיות מושפע ממנה לרעה. לא רק שאסור לאדם להיות מושפע לרעה מחברתו ועליו להתרחק מחברה רעה, אלא עליו לבנות חברה של קדושה העובדת את ה'. אם אברהם "עשה את הדור לדורו של אברהם" כפי שכתב הרב ישראלי זצ"ל, על כל אחד מאיתנו להפוך את החברה שבה אנחנו חיים ל"חברה של ה'".

          לשם כך יש צורך במטרה משותפת בין כל החברים השותפים לחבורה: לעבוד את ה'. כפי שראינו בהקדמת הספר, הרמב"ם כתב שכוונת המשנה במסכת אבות באומרה "קנה לך חבר" היא שכל אחד ימצא חבר לדבר הנעלה עמו יוכל להתעלות עם שאיפה משותפת לעבוד את ה'. רק מטרה משותפת ועליונה זו היא שיכולה להביאנו למצב בו יחסי החברות בינינו יהיו בנויים לצורך בניית החברה ל"חברה של ה'". אולם, גם חברה בריאה, חברה שבה היחסים בין החברים בה הם יחסים תקינים ובריאים, צריכה להיות לנגד עיניו של כל בן תורה. כך כותב הרב וולבה זצ"ל (עלי שור חלק א עמ' לא-לב):

להיות בין חברים אשר שאיפה אחת להם, חוויה אחת משלהבת אותם, איש עוזר לרעהו בעבודה היום – יומית ולאחיו יאמר חזק ברגעים של רפיון וחלישות הדעת, זוהי משאת נפשו של כל אדם ובפרט כל צעיר.

עמוק בליבו, גם הנכנס לישיבה מחכה ל"חוויה חברתית" מעין זו, אם כי שאיפתו העיקרית היא מקיפה ונעלה מזו. והשאיפה העיקרית להיות למדן וירא שמים, מכריחה לכאורה רק לדאוג ל"חברותא טובה", ומלבד זה רואה הלומד בעיקר את כוחות עצמו אשר עליו לפתח.

אולם, "ישיבה" איננה מקום לקניית ידיעות לבד, כי אם מקום של שלמות החיים בתורה. בישיבה לומדים לחיות כמו שלומדים בה ללמוד. ובחיים תופסת מקום נכבד חברתם של בני התורה. עשרה יחידים שיושבים ועוסקים בתורה ואין ביניהם אהבה ואחווה, סימן הוא כי תורתם בלתי שלימה ולא עליהם נאמר "שכינה שרויה ביניהם".

          גם במסגרת שבה יושבים רוב היום ורק לומדים, צריך שלפחות יהיו יחסים טובים בין בני החבורה. צריך ליצור חברה שאין בה קנאה, שנאה ותחרות, אלא מטרה משותפת לעבוד את ה'. הרב וולבה מביא את דברי הרמב"ם בפירוש המשניות (דמאי ב,ג) המסביר שבלשון המשנה נקראו תלמידי החכמים בתואר "חבר", משום שחברתם של תלמידי החכמים נאמנה זה לזה והיא חברה לשם שמים. מדובר בדרישה גבוהה מאוד, אך כאשר המטרה עומדת תמיד לנגד עיניהם של כל בני החבורה, ניתן להגיע אליה, וגם אם בשלב ראשון איננו מצליחים להגיע לחברה שהיא כולה לשם שמים, צריך עדיין להתנהג זה לזה בדרך ארץ כפי שהרב וולבה ממשיך בדבריו:

אולם, עד שנזכה לכך, להיותנו חברה לשם שמים, חובתנו להשתית חברתנו על יסוד של דרך ארץ, ובא וראה הגדרתו הנפלאה של הרמב"ם במהותו של דרך ארץ במתניתין שלהי פרק קמא דקידושין: "כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב – ודרך ארץ היא חבורת בני אדם חבורה טובה בנחת ובמוסר". הרי שני תנאים לחברה טובה: "נחת" ו"מוסר". מה שאני אומר בנחת – שומעים ומקבלים ממני ... מה שאני אומר בדרך שחוק או כעס – אינו בנחת, אינו מתקבל ואינו בונה חבורה טובה.

אבל נחת לבד אינו מספיק. כל המניעים הנפשיים ביחסים החברתיים – באנוכיות מקורם. יצר התבלטות והשתלטות מזה, סבילות של ייאוש, חשדנות וביקורת עקרה מזה, הן צורות ביטוי לאנוכיות המתועבת בתוך החברה. נגד ביטויי אנוכיות אלה צריך להילחם בכדי שיהיה קיום ובנין לחבורה טובה. זהו המוסר שהרמב"ם דורש כאן, אשר כל בעל דרך ארץ חייב לרסן נטיותיו האנוכיות כשהוא נפגש עם חבריו.

          שתי נקודות עיקריות לימדנו הרב וולבה בפסקה זו. הראשונה היא צורת יחסנו עם החברים. כאשר אנחנו מתקשרים עם החברים, הדבר צריך להיות בנחת, ואז יש גם סיכוי שהדברים יישמעו. כאשר פונים זה לזה בנחת, האווירה במקום נעימה יותר וניתן להגיע להבנות גדולות יותר.

          הנקודה השנייה עמוקה יותר ואולי גם קשה יותר להבנה: ביטול האנוכיות. הקב"ה ברא את האדם כיצור חברתי, ולכן האדם שואף להתבלט בחברה, אולם רצון זה נובע מאנוכיות. כאשר אנחנו מזכירים אנוכיות בהקשר של ביקורת של אדם על חברו ובהקשר של מעשים שליליים שנעשים כלפי הזולת, הדברים די מובנים. פעמים רבות כשאני מעביר ביקורת על הזולת, מטרתי לרומם את עצמי על ידי השפלת חברי.

אולם, פעמים רבות, גם המעשים החיוביים שאני עושה, נובעים מאנוכיות. יתכן שגם כאשר אני מאוד רוצה לעזור לכולם, המטרה האמיתית שלי אינה תמיד באמת לעזור, אלא למצוא את מקומי בחברה על ידי הצעת העזרה. כיצד אוכל לדעת האם עזרתי נובעת ממניעים אציליים או ממניעים של התבלטות? המבחן הוא מה יקרה אם יהיה מישהו אחר יתפוס את מקומי בהצעת העזרה. אם ארגיש רע שאני מפספס הזדמנות לעזור, אדע שרצוני היה להתבלט, ואם הרצון לעזור היה אמיתי וכנה, אשמח גם במקרה והעזרה נעשתה על ידי מישהו אחר.

שמא נאמר: וכי מה אכפת לנו אם אדם מציע עזרה ממניעים אציליים או ממניעים אנוכיים? סוף סוף הוא עושה מעשה טוב ועוזר לאחרים? התשובה היא משום שלא ניתן לבנות "חברה לשם שמים", ללא נטרול האנוכיות, גם אם לפעמים יש בה תועלת, וזאת בנוסף שיהיו לאנוכיות זו ביטויים נוספים שבה לא תהיה בה תועלת.  

השתלבות היחיד בחברה של תורה

          עד עתה דיברנו על המחויבות שלנו להתרחק מחברה שלילית ולבנות חברה של עובדי ה'. פעמים רבות אנחנו רוצים להשתלב בחברה אך איננו יודעים כיצד. לפעמים אנחנו אפילו מנסים להשתלב בחברה, אך החברה משום מה דוחה אותנו וקשה לנו להבין למה ומדוע.

          לפני שננסה לתת מספר טיפים, צריך לומר שמדובר בנושא רגיש ומשתנה ממקום למקום. אם אדם מרגיש שהחברה דוחה אותו, רצוי להתייעץ עם אדם המכיר אותנו ואת החברה שבה הוא נמצא. במסגרת זו, נסתפק בכמה עניינים כלליים.

          יש בחיי חברה הרבה מוסכמות לא כתובות. כשם שאדם שנוהג ברכב צריך לדעת את המשמעות של כל התמרורים ולנהוג על פיהם, אחרת סיכוייו למצוא את עצמו בתאונת דרכים גבוהים, כך אדם שאינו מתייחס לתמרורים החברתיים עלול למצוא את עצמו בהתנגשות עם אנשים אחרים. אלא שבעוד התמרורים הנמצאים על הכביש נראים וברורים לכולם, התמרורים החברתיים פחות ברורים וחד משמעיים, ובדרך כלל גם אין אפשרות אמיתית ללמוד אותם בצורה מסודרת לפני כן, ולעיתים הם אפילו שונים ממקום למקום ומחברה לחברה.

טיפים לחיי חברה תקינים

          ראשית, החברה אוהבת אנשים שמרגישים טוב בתוך חיי חברה. אדם שאינו מרגיש טוב בקרב חבריו יתקשה להסתיר זאת, וישדר מסרים לא מילוליים שיסגירו את הרגשתו. לצורך הדבר נחוץ גם ביטחון עצמי. בעיות חברתיות רבות נוצרות כאשר לאדם אין מספיק ביטחון עצמי, הוא אינו מרגיש נח בחברה ואז החברה גם קצת דוחה אותו, ונוצר מעגל קסמים: הדחיה מובילה לאי ביטחון שמובילה לדחייה גדולה יותר.

ישנן דרכים שונות כיצד לפתח ביטחון עצמי. פתרון שהוצע לחבר שלי היה שיתמחה בתחום מסוים (במקרה זה ללמוד ספירת סת"ם), וההתמחות תוביל לביטחון גם בתחומים נוספים. הביטחון העצמי יכול להשתנות לאורך השנים. אדם שבתקופה מסוימת הרגיש נוח בחברת חבריו, עלול למצוא את עצמו בבוא הזמן חסר ביטחון עצמי בחברתם, וכן ההיפך. כדאי להיות עם יד על הדופק בעניין.

          כך גם השמחה חשובה. החברה אוהבת אנשים שמחים. בהמשך ישנו פרק שלם העוסק בעניין השמחה ועל דרך התורה להשיגה, וכאן נציין רק שחשוב שהשמחה תהיה אמיתית. יחד עם השמחה אמורה לבוא גם שלוה וזרימה, שני דברים המשפיעים גם הם על קבלה לחברה.

          פעמים רבות אדם דוחה את מי שנכנס למרחב המחיה שלו. ניקח לדוגמה מעלית. כאשר מספר אנשים נכנסים יחד למעלית, כולם מרגישים קצת אי נוחות, למרות שייתכן שהם אפילו אינם מכירים זה את זה וזו תהיה פגישתם האחרונה. במעלית יש מרחב מוגבל, וכל אחד מרגיש שהשני נכנס למרחב המחיה שלו. כך גם בישיבה בבית הכנסת. בדרך כלל כאשר יש ספסל שלם פנוי, שני אנשים זרים לא ישבו במקומות הסמוכים זה לזה, היות וכל אחד רוצה את המרחב שלו. רק לאחר שאדם מכיר אדם אחר ואוהב אותו, הוא נותן לו להיכנס לתוך מרחב המחיה שלו. המרחב האישי נכון גם לגבי עניינים אישיים. אדם בדרך כלל לא ישתף אדם אחר בענייניו האישיים משום שהוא ירגיש בכך פגיעה בפרטיות.

          לפעמים יש אנשים שאינם מבינים את עניין המרחב האישי (ייתכן שהם אפילו מרגישים בנוח כאשר אדם אחר נכנס למרחב המחיה שלהם והם משתפים אחרים בענייניהם האישיים) ואז כשהם מגיעים למקום חדש, הם נכנסים לתוך המרחב האישי של אנשי המקום ומגלים להפתעתם שהם נדחים על ידי האחרים. כאשר מגיעים לחברה חדשה או בפגישה עם אדם חדש, עלינו להתחבר בהדרגתיות וברגישות.

          לעיתים אנחנו מפתחים קשר תלותי מידי בחבר כלשהו. הסיבות לתלותיות הזו יכולות להיות רבות ומגוונות, אך יש לדעת שיש סכנה בכל קשר תלותי, וכל תלותיות אינה בריאה. שני חברים, גם הטובים ביותר, חייבים להשאיר זה לזה מרווח נשימה, לא להלחיץ מידי זה את זה, לתת לכל אחד אפשרות להתחבר לאנשים נוספים וכדו'. במקרה ואדם נתקל בחברות תלותית, עליו להתייעץ כדי לברר כיצד לבנות את הקשר באופן בריא או לחילופין לנתקו. צריך גם לדעת שבדרך כלל הסיבות שגורמות לאדם לפתח קשר תלותי עמוקות מאוד, ומתפרסות על פני שטחי חיים נוספים שאינם קשורים רק לחברים, וכדאי לברר גם אותן.

          יש עוד נקודות רבות ולא ניתן לכתוב על כולן. כמובן שהדבר הטוב ביותר הוא להתייעץ עם אדם המכיר אותנו ואת הסביבה שבה אנחנו חיים. יה"ר שבאמת נזכה לרכוש חברים לדבר המעלה, חברים שיחד נעבוד את ה' יתברך כדברי חז"ל "וקנה לך חבר".

סיכום

          מעלתו של אברהם אבינו היא שהוא השפיע על סביבתו להתקדם לעבר עבודת ה' במקום להיות מושפע ממנה. מכאן למדנו על חשיבותה של חברה טובה על מנת להתקדם יחד בעניין עבודת ה' וניסינו לתת קצת הדרכה כיצד ליצור חברה כזו.